ולא מתלוננים כאשר ההורים באים לביקור וממלאים את המקרר

רוב הזוגות הצעירים שאני מכיר, מוצאים את הדרך להסתדר - עבודות מהצד, מלגות, קונים דברים זולים יותר, כמובן בלי רכב עד שיסתדרו כלכלית, משתדלים למעט בהוצאות חשמל וכו'... (לדוגמא - מאוורר במקומות שאפשרי, הרבה הרבה יותר חסכוני ממזגן).

גם מקום המגורים משפיע מאוד - לא דומה קראוון בהתנחלות, לדירת שלושה חדרים בפתח תקווה...

וגם כי לא כולם מרוויחים 4-5 בחודש, בוודאי לא כאשר נמצאים בלימודים.

וגם,  כאשר נולד ילד- ההוצאות גדלות בצורה דרסטית. (אין לך מושג כמה זה טיטולים,תמ''ל ומעון)

אבל ברמה העקרונית אתה צודק. עובדים קשה ומתפרנסים.

''אם גרים אצל ההורים בתור סטודנטים רווקים עם משכורת כזאת, בסדר.. איך מתחילים לחיות ככה?! ''

מה סתומרת איך מתחילים? מה, לא מתחתנים עד שמצליחים להגיע למשכורת גבוהה?

ואני לא חולקת עליך בפסקה האחרונה.

לו היינו מרוויחים 8 בתחילת נישואינו, היינו מצליחים לחסוך הרבה יותר מאלפיים...

עוד כחצי שנה תיכנס הפעימה השנייה (ל5000 אם אני זוכר נכון), ואם אני לא טועה במאי/אפריל 16 - תיכנס הפעימה השלישית והשכר יתייצב על 5,300 לחודש מינימום (משרה מלאה כמובן).

בנתיים מינימום עלה ב23 ומשהו לשעה, ל25 לשעה.

למרות שתמיד אפשר להתחתן ולגר עם ההורים, מכירה כמה כאלה, כל אחד ומה שטוב לו...

לרוב הזוגות זה זוועה...

וגם במשך השנים הראשונות שלהם - ולא צנחו לשום קו עוני.

חוץ מזה שקו העוני זה פיקציה כי הוא לא באמת מודד עוני, הוא מודד רמת הכנסה נמוכה - אבל לא מתחשב בכך שיש אנשים שיודעים יפה מאוד להסתדר גם עם רמת ההכנסה הזאת, גם אם מצטמצמים פה ושם.

שמערבבת הרבה מדי מושגים וחסרת ערך בכל מובן למעט פופוליזם.

אני חייתי הרבה שנים (במונחים של הוצאות, לא הכנסות) הרבה מתחת לקו העוני והיה לי סבבה ממש.

כמובן שאפשר לגור בפריפריה/קראוונים ביו"ש וכו' - אבל גם שם זה עולה, ולא תמיד יש (בעיקר קראוונים ביו"ש), ולמגורים בפריפריה כמובן יש את המחירים שלהם...

וגם בפריפריה, כמה שזה נשמע מוזר, המחירים הולכים ועולים בהרבה מאוד מקומות ולא מופרך שיגיוע למחירים גבוהים ממה שאתה אומר. על המרכז כמובן אני בכלל לא מדבר. (דירה קטנה בירושלים סובבת סביב 3 אלף, ויותר, לחודש - לא כולל כלום, רק הדירה עצמה).

יום. ובמשך שנים. ואתה מגזים ממש, לא יודע לאיזה צורך ומה המניע, אבל אתה לא מדייק בעליל.

יוני, תהיה ריאלי. צריך קורת גג והיא עולה כסף. הרבה כסף.

אין דרך יצירתית אלא אם אתה הולך לגור באוהלים בלוינסקי...

ואת הכסף לשכירות שווה לשלם למשכנתא. לפחות בסוף אתה נשאר עם משהו.

אם את משלמת שכירות של פחות מ-4% ממחיר הדירה שאת גרה בה, עשית עסקה סבירה לחלוטין ואולי רווחית (בהינתן העובדה שהיית צריכה לשלם גם את הריבית לבנק).

תפחיתי מזה את ירידת הערך של הדירה, ופחת (תיקונים בדירה באחריות המשכיר) - אולי הרווחת ואולי הפסדת, אבל זו עסקה סבירה לחלוטין.

מחירי השכירות עלו בעשור האחרון בכ-60% ממחירי הדירות עצמן

הבעיה הנוספת היא שאם קונים אז קונים את דירת החלומות, בעוד שלשכור מוכנים לשכור דירה קטנה ופשוטה כדי לחסוך כסף היום. השנים הקריטיות האלה (כולל ארנונה והוצאות חשמל של דירה קטנה יותר) משמעותיות לא יותר מאשר עלות השכירות.

אדם עם 2 ילדים יקנה דירה שתתאים ל-4/5 (בעיניו) כי הוא חושב קדימה, וגם הרבה פעמים (בדוק ומנוסה) ישפץ אותה.

הרבה פעמים כשלוקחים משכנתא אין ערך לכסף - גם ככה משתעבדים ל-30 שנה אז יש הרבה נשים שרוצות הרבה חלומות.

(לגברים בד"כ יש חלומות יקרים אחרים).

אני מכיר הרבה מאוד אנשים שקנו דירה מקבלן ואז שיפצו אותה בעוד חצי מליון ש"ח - מזגנים, תוספות למטבח ולחדרים וכו'.

כשיש שכירות, חושבים פעמיים על כל שקל ומעדיפים להשקיע אותו במשהו אחר. יש לזה יתרונות לא מבוטלים.

בשאר הדברים אני מסכימה איתך.

ואגב, ערך הדירה לרוב לא מעניין אף אחד כל עוד גרים בה. לא חסרים זקנים שגרים באזור "מחנה יהודה" ומחטטים בפחי אשפה כשהדירה שלהם שווה 3-4-5 מליון שקל.

ביית ובשכירות גרים בבית אבל אין לשוכר כלום זה גם לא בית שלו ומצד שני יש משכנתא על הראש בעצם גם שכירות זה על הראש אז שני המצבים בעניי אותו דבר פשוט בשכירות גרים ואחר כך אין לשוכר כלום חוץ מאותה תקופה שגר ובקניה בנוסף לתקופה שגר יש לו אוליי חצי מהבית ובלי להתחשב בנכס שעלה ואפילו הכפיל את מחירו ואפשר אפילו למכור ולצאת ברווח

עוד 4 k
זו דמגוגיה..
אינלי מושג על מה היא מוציאה ולא מעניין אותי
טכנית קשה הרבה יותר לחסוך 
וארוחת בוקר ואיפור לא עושות את ההבדל..

הבנות ממש לא עם סטייל של איפור מטורף...

וגם ככה זה לא עולה כל כך הרבה כמו מה שיוני מתאר 
48000 בשנה
וחוצמזה יש ימי הולדת ואירועים בהם מקבלים איפור כמתנה לא הכול זה בכסף

שם, שם.

עוקצים ביולי אוגוסוט

אבא שלי התחתן כאברך צעיר שלפניו עוד כמה שנים של לימודים בישיבה, לפני שהתחיל לעבוד. אמא שלי למדה אז לתואר שלה. לא עבודות רציניות מי יודע מה, אתה יודע - חלטורות.

כיום ברוך ה' ההורים שלי מרוויחים יחד יותר מהממוצע למשפחה בישראל, ולא קצת יותר (אומנם ממש לא עשירים, וגם לא בדרגים הכי גבוהים של מעמד הביניים - אבל בהחלט לא נזקקים לכלום. ויש בית).

וזה כשאמא שלי מתחילת עבודתה ועד היום עובדת רק ב70 אחוז משרה, בשביל שתוכל לגדל את הילדים יותר בנחת.

ורוב האנשים שאני מכיר לא מתחילים לחיות ישר בסדר גודל של 10 אלף חודש, וגם לא מקבלים סיוע אינטנסיבי מהוריהם - ובכל זאת מתקיימים, ותאמין או לא - מרשים לעצמם גם ללכת לחופשות במהלך השנה,ואפילו להתחיל לחסוך לדירה.

של הזוגות הצעירים פה (לאו דווקא אלו שהתחתנו לפני חצי שנה-שנה) - לא מתקרבים לסכומים שאתה אומר... ובכל זאת, חיים.

ה' הוא זה שנותן את הפרנסה, על כל המשתמע מכך. אנחנו באמת באמת מאמינים בה ובוטחים בו שאם נעשה את ההשתדלות שלנו, הוא יעשה את ההשתדלות שלו - היית מאמין?

אנחנו לא משווים את עצמנו לא לזוגות באמריקה שמתחתנים רק בגיל 32 אחרי תואר שלישי, ולא לזוגות חילוניים שמתחתנים בגיל 27 עם משכורת נאה בצידה (ומתגרשים כמה שנים אחרי זה, הרבה פעמים..). מה לעשות שיש פה אופי מסויים של מגזר מסויים, ולכן כאשר מישהו מכאן בודק, הגיוני שיראה מה אחרים באותו תת מגזר שלו מצליחים להתקיים איתו...

בייניש שינסה להקיש מהחיים של בחור חילוני שבגיל 21 התחיל ללמוד והרבה אחרי כן התחתן - זה לא יעזור לו. זה פשוט לא הוא.

10 אלף לזוג צעיר שחי בצניעות ולא טס לחו"ל כל שנה זו הכנסה גבוהה מאוד ויפה.

גם זוג עם 3 ילדים יכול להסתדר, גם אם קצת בצמצום עם סכום כזה!

זה מחייב לגור בישוב קצה ולחיות בקמצנות, אבל אפשר לחסוך גם סכומים יותר גדולים מזה.

העולם בחוץ מפתה, זה נכון - אבל זה עדיין אפשרי.

@נקודה למחשבה

מוזמנת לקורס קמצנות אצלי, או אצל הסולידית....

לפעמים עדיף למצוא עבודה פחות מתגמלת ולהוציא פחות, מאשר להוציא יותר ולבזבז יותר.

בדרך מס הכנסה (ויותר חשוב מזה במשכורות נמוכות - בט"ל) גוזר את הקופון שלו.

"הכל סובב את האשכנזים". 

אמא שלי משמשת מרכז מיון מרכזי של בגדים. היא מקבלת מכל מיני מקומות מכוניות שלמות מלאות וממיינת כדי להעביר הלאה.

כמובן, חלק מהדברים מתאימים להיות בגדים סוג ב', וחלק מתאימים להיות למשל סמרטוטי רצפה (גם זה צריך).

וגם אנשים לא עניים בכלל, באים ולוקחים. חבל לבזבז כסף על בגדים שגם ככה עוד חצי שנה יהיו קטנים מדי.

ורוב הנשים כן מצליחות למצוא עבודה לא במרכז, כי הן לא עורכות דין או משהו כזה

יש הרבה שהולכוות להוראה וכאלה, ואם רק הבעל צריך ליסוע למרכז זה הרבה פחות נורא

אנחנו עם 3 ילדים מוציאים בערך 5500 בחודש (וההכנסות לא מתקרבות ל8000)

אין מעון כי אני עם הקטנים בבית, אוכל, טיטולים מטרנות ומוצרי ניקיון יוצא לנו כ2200-2300

(כשהיינו בלי ילדים יצא לנו 800-1000)

מזגן מדליקים רק אם חם עד כדי הזעה וגם אז לא בלי לחשוב- בודקים אחרי כמה זמן אם כבר אפשר בלי

(לפני שהלדים נולדו כמעט לא הדלקנו, אם הייתי בספה שמתי לידי מאוורר, כשהלכתי לשטוף כלים לקחתי את המאוורר איתי והעמדתי אותו לידי, בלי ילדים אפשר רוב הזמן להסתדר רק עם מאוורר)

דגים ובשר לא קונים בכלל, בשרי (עוף, חזה עוף, בשר טחון) 3 ימים בשבוע ובשבת) מצרכים יקרים- בהגבלה

היא שאלה איך אנשים מסתדרים אז עניתי לה

היא אמרה בפירוש שלא בטוח שהדרך של אחרים תתאים לה

אני הבנתי שהיא רק רצתה להבין, לשם ההבנה, איך אנשים אומרים שהם חיים טוב וגם חוסכים

כי זה די מתסכל לשמוע את זה ולא להבין איך

ודרך אגב להיות בבית זה ממש לא חסכוני, אמנם אנחנו לא משלמים מעון אבל אם הייתי עובדת ההכנסה

שלנו היתה הרבה יותר גדולה

כל אחת משלמת 1000 שח אז מישהיא שהיא גם ככה שומרת על הילד שלה משתלם לה גם כלכלית לשמור על עוד 3 ילדים או שאפשר לעשות סבב בין עקרות בית שמעוניינות  זה גם שמירה אישית יותר ואוליי יותר זול ומשתלם לשני הצדדים

2000 שקל ויותר ולחיות טוב אני עושה חישוב קטן ותסבירו לי אתם איך חוסכים מזה 2000 שקל..

הכנסה של 8000 שקל לזוג:

מעון למי שעובד ורמת ההכנסה של נגיד היא מינימום משלם 1600 שקל מעון לאחר סבסוד במעונות של משרד התמ"ת אם אני טועה, אז אשמח שתתקנו אותי ותפנו אותי לאיזשהו מסך קישור באינטרנט רלוונטי.

שכר דירה למי שגר בעיר נגיד כולל ארנונה וועד בית 2500 ש"ח.

חשמל מים וגז לחודש בממוצע 350 ש"ח

קופת חולים למשפחה כולל מושלם / פלטינום / זהב / איך שקוראים לזה בכל קופה - 150 שקל.

פלאפונים ל2 בני הזוג + אינטרנט - 150 שקל

אוכל חומרי ניקוי טיטולים תחליפי חלב וכו 1500 ש"ח

נסיעות נגיד שהמינימום של המינימום זה חודשי חופשי שעולה 300 ש"ח

נעשה חישוב עד לכאן: 6550 ש"ח בממוצע לחודש..

פעמונים גם מחשבים בממוצע החודשי גם הוצאות של אירועים, בגדים, כסף להוצאות בלתי צפויות ועוד כמה דברים..

אז איך בידיוק חוסכים 2000 שקל בחודש מ8000 וחיים טוב - ולא גרים ביישוב ששם השכר דירה נמוך יותר מבעיר??

כלומר אני לא אומרת שאי אפשר לחסוך.. אבל 2000 שקל ויותר זה נראה לי לא הגיוני אם רוצים לחיות טוב שזה אומר שכן אוכלים עוף בשר ודגים כן אוכלים מעדנים וכן קונים פירות בתחילת העונה ולא רק לקראת הסוף שהמחירים יורדים..

1. שכר דירה זה רע מטורלל. במדינת ישראל לא בונים מספיק דירות ויש מחסור כבד, כל עוד הוא לא יפתר נמשיך לשלם מחירים הזויים.
   (2000+ ₪ לחודש על דירה קטנה במרחק שעה נסיעה ממרכז העיר, ביישוב קצה זה מטורף).
    
2. חשמל מים וגז - אפשר לחסוך פה הרבה, אבל זה כרוך בהוצאות ראשוניות גדולות
   1. נורות LED שעולות 30-40 שקל ליחידה ב-ebay). אני חושב שזה משתלם אבל אפשר להוכיח שלא, ובכ"מ ההחזר הכספי לאחר הרבה זמן.
      מזגנים חדשים צורכים פחות מהישנים, אבל גם עלות ההתקנה שלהם גבוהה ולא משתלמת כשהדירה לא שלך.
   2. (למזגן חדש כשיש מזגן ישן ותקין לוקח בערך שנתיים שלוש להחזיר את העלות שלו בחיסכון בחשמל)
3. מים -
   1. להקפיד על רישום מסודר של מס' הנפשות בדירה (יש לזה משמעות על מחיר המים)
   2. אפשר להתקלח בפחות מים - לא נעים וסגפני.
   3. אם יש מדיח כלים (שוב הוצאה ראשונית גדולה) - הוא צורך כ-8-10% מים מאשר שטיפה ביד.
4. בריאות וביטוח - אין לי פה הרבה מה להגיד. אני לא מחזיק ביטוח משלים של הקופה אבל יש כאלה שזה הציל אותם.
5. תקשורת
   1. פלאפונים לשני בני זוג -  רמי לוי מציע חבילות בין 20 ל-50 שקל למשתמש, תלוי בצרכים בשימוש באינטרנט
   2. אינטרנט בבית - 100 שקלים לחודש, אם מתחלקים עם שכנים אפשר גם 4-5 דירות על חיבור בודד. אם אין עם מי להתחלק זה סיפור אחר.
      (אגב, למי שמכיר - יש דרך להתחבר ל"רימון" על גבי תשתית של ספק אינטרנט אחר - למי שרוצה אינטרנט מסונן אבל השכן שלו רוצה רגיל. המשמעות - חיסכון בעלות התשתית)
6. אוכל ודומים להם - פה כל אחד והטעם שלו. אפשר לקצץ מאות שקלים בחודש בירידה משמעותית ברמת החיים (מעדנים רק בשבת או בכלל לא, כמויות בשר וכו')
   אני לא כותב סכום. אצלנו היו חודשים של 800 וחודשים של 2500, תלוי ברמת החיים באותו חודש.
7. בגדים וארועים -
   בגדים אני חושב שיש לי מספיק (אשתי חולקת עליי)
   לארועים אני קונה את המתנות מראש בחו"ל ומחזיק "סטוקים" בארון. זה דורש חשיבה והעתסקות אבל מוריד את מחיר המתנות השוות.
   
   הוצאות לא צפויות - ממוצע של 200-300 שקל לחודש.

אפשר לקצץ בעיקר ברמת החיים - חבילת גלישה (או לוותר על אינטרנט בבית ולהסתפק בשאריות החבילה הסלולרית)

אפשר לאכול פחות / יותר זול

אם בן זוג אחד לא עובד זה חוסך הרבה עלויות תקורה של העבודה שלו - החל מהגן ועד לנסיעות לעבודה. לפעמים זה משתלם ולפעמים לא.

אני חושב שלרדת ברמת החיים זה הצעד הנכון, אבל כמו שאני רואה את זה - זה לא קל או פשוט.

לאכול פלאפל בפלאפל הלל ובניו -18 שקל ליום
לרדת למעיין להתקלח
והשתמש ביונת דואר

העניין הוא לחסוך בלי לרדת ברמת החיים אלא עלייה במודעות
כלומר אפילו להחליף חבילה בפלאפון ולשנות בנק
דברים קטנים שישאירו לך חיסכון ולא ישנו את רמת החיים

על זה אני מדברת על הסכום הלא הגיוני הזה!!

מי שחי טוב יוכל לחסוך אבל ממש ממש לא 2000 שקל ויותר!! כמו שכתבו פה במהלך השרשור!! מתוך 8000 עם ילד כשגרים בעיר ולא ביישוב!

כל זה אלא אם הוא ירד ברמת החיים!!

אני שואלת את כל מי שטען שאפשר לחסוך 2000 שקל ויותר שיסביר לי איך מבלי לרדת ברמת החיים!!

ולהחליף חבילה בפלאפון זה כסף קטן לעומת הסכומים שאנשים פה טוענים שניתן לחסוך!

מצד שני מי מרוויח רק 8000 בחודש כזוג?

זה הרבה פחות ממינימום אני חושב שהיום צריך לפחות 11 K בחודש כזוג
ככה גם זה המינימום הממוצע
ובכל זאת תראי בהר ברכה יש שם פיקוח על המחירים
ואני לא באמת מכיר עד הסוף אבל נראלי הם בסדר גמור שם כולם
ובגלל הפיקוח מחירים הרמת חיים שם משתפרת
וכן,זה לא מילה גסה לעבור ל3-4 שנים לישוב חור בשביל לחסוך 100 אלף גם אם זה רק יוצא שחוסכים 1000 מהשכ"ד זה עדיין 48000 שקל שזה מכבד
 

למי שזה מתאים לו ("דיקטטורה" בהרבה מובנים, בניהם גם כלכלית) - יכול לחסוך הרבה כסף ולהנות ממה שיש למקום היפה הזה להציע.

אבל..חשוב לקחת משם גם דברים חיובים 
אין ספק שברכה מצליחה מאוד בתחום הכלכלי זהו
פה נגמר העניין אפשר ללמוד מהם וליישם אצלנו בישובים
זה יוריד הכול ..גם את בועת הנדלן במרכז

אני לא בטוחה שזה יוצא חיסכון של 1000 ש"ח בחודש.. (אפרופו בדקתי את זה לפני החתונה וזה לא יוצא)

אבל נו שווין אני לא ימשיך את הדיון הזה כי הוא באמת לא מגיע לשום מקום..

כל אחד שיחייה איך שבא לו.. ויחסוך כמה שבא  לו..

בהצלחה!

אפשר להתאים את עצמך לתחבורה הציבורית (הזוועתית) של גב ההר או ליסוע בטרמפים לאריאל ומשם x86.

אם זה נוח ונחמד? לא. אם זה חוסך לא מעט כסף? כן.

יותר ויותר כסף

זה או לא לחסוך או לחסוך ולא "לחיות טוב" (או להכניס משכורות שמנות באמת..)

מי שאומר לך שהוא חי טוב וגם חוסך כנראה מגדיר את המושג "לחיות טוב" אחרת ממך

או שיש לו הכנסה באמת שמנה..

רוב הזוגות הצעירים עדין סטודנטים\אברכים\בצבא ולא מרוויחים את הסכום שכתבת

ולכן זה קשה (ועדין אפשר להסתדר לרוב אם אין הוצאות חריגות)

כי לפני החתונה לרוב הלימודים\אוכל\קופת חולים והוצאות רפואיות\פלאפון ותקשורת\אינטרנט ומחשב\נסיעות\דירה, ארנונה, מים, חשמל..\ביגוד לפעמים, לפחות בסיסי\רהיטים ומוצרים לבית- לפחות חלק מהדברים האלה על חשבון ההורים. ואחרי החתונה בני הזוג משלמים על עצמם את הכל (לרוב)

אנשים ששניהם מרוויחים כמו שציינת, בד"כ כבר לא זוג צעיר וחיים טוב יותר.. (תלוי במספר הילדים ואם יש הוצאות מיוחדות)

ודבר קטן לסיום- לרוב ההוצאות דווקא גדלות יותר לשני אנשים יחד. כשרווקים אוכלים בדירת רווקים לרוב הם פחות מבשלים לעצמם, לא אוכלים הרבה בשרי ומשלימים אצל ההורים. וגם לא נשארים הרבה לשבתות.

לזוג הרבה פעמים אין את הפריווילגיה הזו- צריך להתחיל להכין ארוחות מסודרות ולהכניס את הדברים הבסיסיים- בשר, דגים לתפריט (כי הם לא באים להשלמות אצל ההורים), יש יותר שבתות בבית, הרבה פעמים עם אורחים ולכן ההוצאות גדלות דווקא

אדם שלומד בישיבה \חייל בצבא לא מרוויח את הסכום הזה לחודש, נכון?

סטודנטים באוניברסיטה\מכללה לא מרוויחים סכום כזה בחודש..

מה שאומר שרוב הזוגות בציבור שלנו (שמתחתנים בגילאים האלה) לא מרוויחים את הסכומים שציינת

ולכן מה שכתבת כמעט ולא נכון בציבור שלנו..

סקר בצמ"ע לרוב לא משקף בכלל, כי הרבה מאד נשואים כבר לא כותבים שם כי אין להם זמן,

ויש שם יחסית הרבה רווקים בגילאים מתקדמים

אתה יודע כמה אברכים יש שהנשים שלהן עדיין באמצע לימודים ובחיים לא יצליחו להגיע לשכר מינימום בשנה-שנתיים-שלוש הקרובות? שלא לדבר על הבעל, עם המילגה הקטנה שלו והכנסה מהצד בימי שישי והפסקות צהריים...זה ממש לא יתקרב לשם.

ולא, מידיעה אני אומר לך - רבים מהם ממש לא חיים על חשבון ההורים, וגם על חשבון הצבא כמעט שלא (רובם כבר גומרים את השל"ת תוך זמן קצר, וגם אם לא - האישה צריכה להיות בשלב מאוד מסוים על מנת שיקבלו סיוע רציני כלשהו מהצבא). הם מסתדרים לבד, גם אם קצת קשה בהתחלה, אבל משתדלים כמעט שלא להיעזר בהורים. 

בנים ובנות בציבור שלנו לרוב מתחתנים בגיל די צעיר.

ישיבת הסדר נמשכת לפחות עד גיל 23, יש לא מעט שממשיכים שיעור ו'-ז'. ישיבה גבוהה, גם, לפחות 5-6 שנים, כולל צבא, אם לא יותר.

בנות עושות שנה/שנתיים שירות, אולי מוסיפות עוד שנה מדרשה, ואז לעיתים שנה לפסיכומטרי ומתחילות ללמוד.

איך שלא תסתכלעל זה, בזמן לימודים, כשהם לא חפיפניקים (לימודי מקצוע) - אתה לא יכול להרוויח 4-5 לחודש, פשוט לא, אלא אם כן אתה יותר מידי מקומבן. ולימודי מקצוע אורכים בין שנתיים לחמש שנים (אם זה לא רפואה) - ככה שאני לא מאמין שיש יותר מידי בחורים ובחורות בני 24-25 בציבור שלנו שמרוויחים את הסכומים עליהם אתה מדבר.

וזה בערך גילאי החתונה בציבור - עד גיל 24-25. 25 הוא גיל הנישואים הממוצע לבנות בישראל - והחילוניות רק מעלות אותו מה שאמר שהדתיות מורידות. הבנים מעט יותר ושוב הדתיים מורידים אותו.

קיצור - לדעתי החישובים שלך נעוצים בטעות של חישוב על פי רווקות מאוחרת שבה הרווק כבר הספיק להתבסס לבד מחוץ לבית הוריו ולהתחיל להרוויח א-ח-ר-י לימודים. ממה שאני מסתכל על הציבור שלנו אני לא רואה את זה.

וכן, למדתי, וכן, לא הייתי מקומבנת.

כשעובדים כמו שצריך[גם אם אתה סטודנט], אין סיבה לקבל פחות מזה...

וזאת משכורת זוועה בשוק, עובדה שאני עדיין לא עשירה....

בכל זאת..קלוריות...

כיום 4,650. 

אני לא מכיר הרבה סטודנטים שיכולים לעבוד משרה מלאה וג-ם ללמוד. בנוסף, אני לא מכיר יותר מידי עבודות שבהם המעסיק יסכים לתת שכר יותר גבוה ממינימום, ובצורה משמעותית, לסטודנטים שאין להם ותק, לא יהיה להם וק כי הם יעזבו את העבודה כשיגמרו ללמוד ויתחילו לעבוד בדבר האמיתי...

קיצור, אם את רוצה את יכולה לפרט איך זה אפשרי...

מה גם, שבנות קצת יותר נוח להן מהבחינה הזאת כי הן לא במסלול ארוך כמו הבנים. אז גם אם האישה באמת מצליחה להרוויח יותר - עדיין הבחור הרבה פעמים בציבור הדתי לאומי לא יוכל להגיע לסכומים האלו.

אלא היותר חזקים דתית... 

ובכל מקרה עובדה שכן יש עבודות כאלה, וזה לא שכר המינימום....

אני לא משרד התעסוקה,

הייתי סטודנטית פול טיים[בדקו לי נוכחות כל הזמן] והרווחתי יותר, זה אפשרי, ואגב זה עדיין לא באמת מספיק.

מי שרוצה לעבוד יסתדר....

"הכל סובב את האשכנזים". 

שזה אומר לצמצם ולחסוך, לעשות השוואות מחירים ולא לקנות מה שלא צריך.

כתבו פה לפניי יותר טוב)

ובעיניי גם להכיר את הבנק ולא לפחד ממנו זה חשוב.

לא לכל אחד יש סיעתא דשמיא
והיא גם ככה עובדת רק עם התעוררות שלנו...
כמשל:
אםשר שאלוהים יחליט שהשדה שלך יצמיח המון תבואה
אם לא תזרעי לא יצמח כלום...

כ"כ חששתי להתחתן עם בחור ישיבה ולהיות אברכית- סטודנטית.

וב"ה.. חיים..

ההשתדלות היתה לתמוך ולעודד את בעלי שרוצה להתגדל בתורה,

לחפש עבודה- למרות שלא מצאתי כ"כ.. רק משהו בקטנה..

ולהסתפק במועט.

לכן תשובתי..

חברות וגם שייש מבצעים חדשים אפשר לעדכןמוצרי מזון אפשר לקנות ברשתות הגדולות מוצרי חשמל ניתן לקנות גם דרך זאפ באינטרנט  כרטיסי אשראי לבדוק עלות נמוכה  להשתדל לא לחרוג כי משלמיםריבית גם מוצרי מזון למי שייש זמן וכח אחותי קונה איזה מוצרים שזולים מכל רשת במיוחד אם אין מרחק גדול ובקניות גדולות בגדים חנויות עודפים (לרוב אין מידות)  ניתן לחסוך מאות שקלים בחודש אם אתם רוצים לחסוך תשאלו אותי (אני תימני) חח

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.