שבאמת מידה טובה וראויה יותר בנפש היא לא להתחשב במראה החיצוני - או לפחות ללמד את עצמך איך להתגבר, וללמוד להסתדר ולאהוב בסוף גם מראה שפחות היית מסוגלת לאהוב בהתחלה.
אבל, וזה אבל גדול מאוד. עבודת המידות לוקחת זמן. זה לא שלוחצים על כפתור ופתאום לא איכפת לי ממראה חיצוני. ומכיוון שעבודת המידות נמשכת כל החיים, לפעמים נוצרים מצבים שאפשרויות מסויימות נחסמות, כי המידות של אחד הצדדים לא איפשרו, ומה לעשות, נפגשים ומכירים כפי שאנחנו עכשיו. אמרו פה לא אחת, שאסור לסמוך על זה שהצד השני ישתנה אחרי החתונה. אז אני חושב שגם אסור לסמוך על עצמך שתשתני אחרי החתונה. אם זה נראה לך תחום שאת צריכה לשנות - עשי הכל בשביל לשנות אותו, אבל אל תסמכי על זה שזה יקרה, כי את לא יכולה לדעת כמה זמן זה ייקח ואיזה נזקים עלולים להיגרם בינתיים.
לדעתי, עשי עם עצמך חשבון אובייקטיבי ונוקב ככל שתוכלי. אם לפי מצבך אינך מסוגלת כלל, חתכי. ואם את מסוגלת להתגבר, אבל באמת מסוגלת - נסי לעשות זאת. אבל רק אם את באמת מסוגלת, אחרת את עלולה לפגוע ח"ו בשניכם.
ב"הצלחה
