בנושא שעולה פה הרבה שאול את זה מנקודת מבט אחר. מה הסיכוי של גבר או אישה מכוערים באמת להתחתן? מכוערים זה מכוערים זה לא רק מכוערים בעיני- זה מכוערים בכלל.
יש הרבה גברים מכוערים שהצליחו להתחתן מה הסיכוי של אישה מכוערת להתחתן? יש כאן גבר שיהיה מוכן לצאת עם אישה מכוערת או שחושב ברצינות שבאמת יש לה סיכוי להתחתן?
לצטט פסוקים ואמרות זה נחמד בשטח שאתה מגיע ורואה משהי מכוערת כל הסיסמאות האלה לא שוות כלום ואתה יודע את זה וכל אחד פה יודע את זה וכן יש אנשים מכוערים אז אל תנסו לייפות דברים סתם!
היגיינה וטיפוח מחפים על כיעור. כי באמת יש יופי פנימי שמשפיעשירה מ.
גם על החיצוני. בגדול- צריך להקפיד על שיניים נקיות וישרות. חשוב להחדיר שאדם הוא יצירה של הקב"ה ומה שבאמת חשוב זה הפנימיות והמידות. אם אדם יהיה בטוח בעצמו- הוא ישרה את התחושה הזאת על אחרים.
אני מכירה מישהי שפשוט מאמינה שהיא יפה ויש לה ביטחון עצמי בשמים- וגרמה לנו להיות מסופקים בזה שאולי יש לה יופי באמת.. בכל מקרה היא מקובלת נורא על אף המראה שלה.
וחוצמזה- שיש כאלה שמעדיפים להתחתן עם מכוערים. אני אישית מתלבטת על זה . אפשר לומר שזה אהבה יותר בטוחה.( אם צד אחד יותר יפה, אז הצד השני לא יעז לחשוב על מישהו אחר ביחס לסיכוי שלו. אבל זה בתנאי שהצד היפה יותר לא מאמין ביופי שלו והוא לא רואה את עצמו מעל השני, כי אז יש הרגשה מעיקה של התנשאות...)
בכל מקרה- הקב"ה מזווג זיווגו של אדם- תשאיר להקב"ה את העבודה, מספיק היא קשה כקריעת ים סוף...
המפתיעים ביותר הם דברי המכוערות: "קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים". בפשטות הן פונות לבחורים המכוערים ונטולי הכשרון, שהיו מחזרים אחר הבנות היפות והמיוחסות ומכרכרים סביבן, ונענים תמיד בשלילה. להם אמרו: אם תמשיכו לרדוף אחר היפות והמיוחסות - תשארו רווקים מתוסכלים כל ימי חייכם, תהיו מציאותיים ותתחתנו עם מי שמוכנה להינשא לכם. הרי ישנה מצווה להתחתן, אז בואו ושאונו לשם שמים. וכיוון שראוי שיתלוו לנישואין רגשי אהבה, הוסיפו: "ובלבד שתעטרונו בזהובים", שעל ידם תבטאו את אהבתכם אלינו. אבל אין זה הכל, יש בדברי המכוערות עוד רובד עמוק. פעמים שדווקא אדם שלא זכה ליופי וייחוס, בכח אמונתו בה' מפתח את מידותיו ומגיע להישגים אישיים מרשימים. ומעלתן של אלו גבוהה ממעלת היפות והמיוחסות, החיים איתן יהיו היפים והמאושרים ביותר. וזה שאמרו: "קחו מקחכם לשם שמים", וכך ביחד נתעלה ונגיע אל מעבר למה שיגיעו כל היפים והמיוחסים. וילדינו כבר יהיו מיוחסים מכוחנו. והוסיפו: "ובלבד שתעטרונו בזהובים", וכפי שאמר רבי ישמעאל (נדרים ט, י): "בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן", אם תעטרונו בזהובים יתברר שאיננו מכוערות, ונגלה את יופיינו המיוחד. נמצא אפוא, שלמרות שבפועל המבוקשות ביותר הן היפות, ואחריהן המיוחסות - האמת היא שהמיוחסות עדיפות על היפות, ופעמים שהמכוערות טובות מכולן.
עצה טובה לרווקים וזו עצה טובה לרווקים מבוגרים, שפעמים רבות בחורות טובות ונאות נראות בעיניהם כעורות, ואין זה אלא מפני גילם של אותם הרווקים. הקב"ה ברא את האדם, שנולד תינוק והוא הולך ומתפתח עד זקנה ושיבה. לכל שלב בחיים ייעוד משלו. בגיל עשרים הרצון להתחתן חזק מאוד - "בן עשרים לרדוף" (אבות ה, יח). אז הלב מלא בהתלהבות ואומץ והוא רואה את כל הטוב שבבת זוגו, ומזנק בששון אל חיי הנישואין. אחר כך מגיע שלב מתון יותר, שנועד להמשך בניין החיים. כשהרווק המבוגר מצפה להתלהבות נעורים בעקבות המפגש עם הבחורה, הוא בדרך כלל מתאכזב. אלא שבמקום לתלות זאת בגילו המבוגר יחסית, הוא מאשים את הבחורה. אמנם הוא מודה שהיא טובה וחכמה, אבל לידידיו הטובים הוא מציין בצער שהיא לא מספיק יפה ומלהיבה. לרווקים המבוגרים הללו צריך לומר: אם הבחורה טובה וחכמה בעיניכם, ונעים לכם לשהות במחיצתה, רק שאינכם נלהבים מספיק - "קחו מקחכם לשם שמים". ואל תדאגו, אם תשקיעו בקשר שביניכם, "תעטרוה בזהובים", מובטח לכם שתגיעו לאהבה שלימה. ההתאהבות הנלהבת שבהתחלת הקשר נועדה להקל על ההחלטה הגורלית של כריתת ברית הנישואין, אבל היא אינה מבטיחה נישואין מאושרים. התכונות הטובות והיעדים המשותפים הרבה יותר חשובים. בהם תלויה האהבה השלימה, הבשלה והעמוקה, שמגיעה עד לרבדים הפנימיים שבנפש, ואליה תגיעו בעז"ה.
שאלה: האם מותר להתפלל על קשר מסוים עם בחור שיצליח, כי כמובן שהכל לטובה, ואם הזיווג לא מתאים צריך לסמוך על ה’ ולשמוח אם קשר נכשל, אבל אם הנפש מתחילה להתקשר יכול להיות שהגורל הצפוי לבני הזוג יחדיו הוא לא טוב, וזה נסתר מעיניו כרגע, האם אני יכול לבקש שבכל זאת זה יצליח והגזרה שהגורל הצפוי אינו טוב תתבטל?
תשובה: מכל סוגי הפניה והשיחה עם השם, המוכר והמצוי ביותר הוא סוג הבקשה. כמה נפלא. עומד לו נברא, חסר עצה, זקוק לישועה, ומודה, בעצם פנייתו, כי יש מי שבידו להשלים חסרונו.
מה אנו מבקשים? יש דברים שבחסרונם אנו חשים בחריפות, ולכן גם מרבים להתפלל עליהם - פרנסה, עבודה מסוימת, מקום מגורים פלוני, בן זוג לחיים, בריאות וכדומה. כל ההצטרכויות הללו, הצטרכויות גשמיות הן. יתכן ולנו נדמה כי לזה אנו זקוקים, אבל מבחינת התכלית האמיתית של חיינו, אותה יודע רק בוראנו, יתכן מאד שמשהו שאנו רוצים בו - יכול להזיק לנו. "יש עושר שמור לבעליו לרעתו" לימד החכם באדם, יתכן שיותר נעים להיות עשיר ובעל אמצעים, אבל העושר בהחלט יכול להזיק לאדם, לפתח בו מידות רעות כגאוה ואנוכיות, התנשאות ואכזריות. הכסף עלול להטריד את ימיו בריבוי דאגה ועסק שלא יותירו לו רגע לחשוב על אודות תכליתו הנצחית או לעסוק בדבר שבקדושה. הנה כי כן, דבר שיראה לאדם כטובתו עשוי בהחלט לעמוד לו לרועץ. חפץ האדם לגור דווקא בעיר מסוימת. לפי ראות עיניו זהו הטוב ביותר עבורו, אולם הלא רבים הם שדווקא בשינוי מקום נהפך עליהם הגלגל לרעה. מי יודע איזה שכנים יהיו לו? אילו נסיונות יעבור במקום החדש ואיזה דברים יטרידו את מוחו? אולי מה שנדמה לו כטוב באמת הוא רע לו?
רוצה האדם להינשא דווקא לפלונית. לפי ראות עיניו - זהו הרצוי והטוב, אולם מי יודע איך יתגלגלו פני הדברים, ואיך יהיו החיים בפועל לצידה של זו? הלא לא פעם ולא פעמיים פגשנו אנשים שמצטערים צער רב על טעות שעשו בבחירת בן זוגם, מפני שהלה מירר את חייהם והיצר להם, או שפשוט לא התאים להם.
בכל הרצונות הגשמיים שלנו נראה כי טובים הם, אך אין לנו ודאות גמורה, צריכה להעשות הבקשה על תנאי: "ריבונו של עולם, לפי הבנתי וראות עיני נדמה לי שבית פלוני / אשה פלונית / מקום מגורים פלוני / עסק ועבודה פלונית טובים הם ואני חפץ להשיגם, ואתה בוראי, יודע תעלומות לבדך, רק אתה יודע מה טוב לי באמת ומה רע, מה יוביל אותי אל תכליתי האמיתית ואל תיקוני ומה ירחיק אותי מהם חלילה, על כן בקשתי, אם אכן טוב לי הדבר הזה, ו"טוב אחרית דבר מראשיתו", תעזור לי שאזכה באותו בית פלוני / אשה פלונית וכו', אך אם עיני, עיני בשר ודם, מטעות אותי, ובית זה / אשה זו וכו', עשויים לבוא לרעתי ולהרחיק אותי מהטוב והאמיתי השייך לי, אנא פקח והאר את עיני, שלא יצא הדבר לפועל, ומה שנדמה לי כטובתי ובאמת הוא רעתי, הצל אותי ממנו והרחק אותו מעלי, וזמן לי את מה ששייך ונוגע אלי באמת, אשר יקרב אותי לתכליתי הנצחית באמת".
כללו של דבר - בעניינים שאין לנו ודאות גמורה כי טובים הם לנו, לא להתעקש! לתת מקום גם בתפילה לאפשרות של טעות, ולבקש מה' עצה והדרכה, מתוך אמון בחסדו הגדול, ומתוך ענוה והכרת הבנתנו המוגבלת. אפילו בעבודת הקודש - אין לבקש ולהצליח דווקא בדבר מסוים שאינו מוטל עלי בהכרח (לגמור ללמוד את כל הש"ס במשך שנה, לפזר הון לצדקה וכדומה), גם בזה יש סכנה ואסור להתעקש, כי מי קבע בודאות, שדוקא עבודה זו מבקש ה' ממני? לכן גם כאן כדאי ורצוי להתפלל - בהסתייגות.
אמנם ישנם דברים שהם רצון ה' מאתנו בלי שום ספק, ועליהם מוטל עלינו לבקש ולבקש, עד כלות, עד שנענה וה' יסייע בידינו. להימנע מחטא ועוון - זוהי חובה תמידית החלה על כולנו. ועל כן על הימנעות מעשיית רע, אפילו אם אנו מורגלים בו חלילה, אפשר וצריך לצעוק ולצעוק. "ריבונו של עולם, ציווית בתורתך הקדושה שלא לכעוס וגינית מאד את מידת הכעס, רחם עלי וזכני שלא אטרוף נפשי באפי ולא אכעוס עוד לעולם, רק אקבל באהבה ובאמונה כל מה שיעשה נגד רצוני, ביודעי כי כל מאורעותי - ממך הם באים, ולטובתי הם נעשים, לטובת נפשי".
יש אנשים שיוחשבו ע"י החברה הכללית, ע"י אנשים שלא מכירים אותם, כמכוערים, אבל באמת הם כל כך אטרקטיביים ובעלי אישיות כובשת שאם רק יפתחו את הפה או יחייכו גם איש זר יחשוב פתאום אחרת..
מעבר לכך שלפחות מחוויה אישית, התחלתי לצאת עם מישהו שלא כ"כ היה לטעמי מבחינה חיצונית ואחרי כמה פגישות שיותר הכרנו היופי הפנימי השליך על החיצוני, והוא פתאום באמת היה יפה בעיני.
"הרבה גברים מכוערים התחתנו, מה הסיכוי של המכוערת" נראה לי שבנות משחררות את המראה החיצוני של הגבר, בכלל הגבר לא צריך להיות יפה/ חתיך.. אבל לבנים יותר קשה לשחרר את המראה החיצוני של הבחורה. את נתת לו עוד צ'אנס, רוב הבחורים לא היו ממשיכים כמוך לעוד פגישה
אם אני מבינה נכון, אתה מדבר על ה"מקרים הקשים".ירושלמית טרייה
כולם פה, כמעט, ענו תשובות נחמדות שעוקפות את השאלה.
כן, מכירה לפחות מישהי אחת שברור שהיא לא מתחתנת בגלל המראה המאוד מאתגר שהקב"ה בחר לתת לה. ולא, לא יעזרו דיאטות, ניתוחים, איפור וכו'. כלומר, אולי יעזרו במעט אבל הבעיה לא תעלם כלל.
אני מכירה אמנם כאלה שנראות מאד גרוע ובכל זאת התחתנו, וכאן נכנס מה שאמרה הקולה טובה - צריך מזל.. או כמו שאמרה סבתא שלי ע"ה: לא מספיק להיות יפה, צריך גם מזל יפה.
אז בקיצור, כן, יש כאלה שאין להם כמעט סיכוי, הבעיה קשה יותר אצל נשים, ותמיד יכולים להיות ניסים.
ולמה הקב"ה נתן אתגרים כאלה לאנשים? באמת קשה להבין. כמו שיש מחלות, בעיות התנהגות או פרנסה, יש גם בעיית מראה. נסתרות דרכי ה'.
דודה שלי דברה עם אמא שלי על הבת שלה דהיינו הבת דודה ותמיד ראיתי שהיא לא יפה אבל אחרי שהדודה אמרה לאמא שלי שהיא דואגת שהבת הגדולה לא תצליח להתחתן בגלל המראה שלה חשבתי שהדודה צודקת אפילו שאמא שלי הרגיעה אותה ורציתי דעת אם מישהי כזאת יכולה להתחתן כי מראה זה מרכזי במיוחד לבנים. וראיתי הרבה נשים יפות ומצליחות שהתחתנו עם גברים די לא נאים אבל חוץ מהנשים המבוגרות אולי גם הם היו יפות כשהם היו צעירות לא ראיתי גבר רגיל שהתחתן עם בחורה מכוערת
לדעתי הבעיה של הבת דודה היא שאמא שלה רואה אותה כמכוערת... בטח לא עוזר לבטחון עצמי של הבת. אני מקווה שלבת יש מספיק עזות לא להתייחס לזה ולהעריך את היתרונות של עצמה.
גם לפני זה חשבתי שהיא לא יפה מאוד אבל לא חשבתי יותר מכך ורק השיחה העלתה לי את המחשבה שמה הסיכוי לנשים שלא מאוד יפות להתחתן? גברים שאפשר להגיד שהם מכוערים אבל מטופחים מתחתנים בלי קושי אבל לא זוכר שראיתי אישה מכוערת בכלליות נשואה
לא פעם ולא פעמיים יצא לי לראות אנשים יפים מאוד, שברגע שפתחו את הפה הם כבר לא היו יפים כ"כ, ולהפך..
בדר"כ אנשים מכוערים, שכולם מסביב נותנים להם הרגשה שהם מכוערים, יהיו בעלי ביטחון עצמי ירוד. ואישה עם ביטחון עצמי ירוד היא אישה לא מושכת. בחורה בעלת ביטחון עצמי תמשוך אליה גברים לא משנה כמה היא לא יפה. אולי לא את השיטחיים שביניהם, אבל בטוחה שיהיו..
אולי זה לא פתרון קסם, אך זה בהחלט מוריד את רמת הכיעור לדעתי..
ואלה שלא יפים אז חמודים, חינניים, וכ'. מאד מאד קשה לי להגיע להגדרה של אדם כמכוער, אבל יש אישה אחת שבאמת באמת לא יפה, ואפילו ממש ההפך. אין משהו אחד יפה או לא מכוער בפנים שלה... וגם לא במראה הכללי. (אפילו לא שיער...) והיא התחתנה באמץ בגיל 30, (כיום היא בת 50, ואז זה היה נחשב מאוחר) אבל ב"ה התחתנה בצורה מאד מוצלחת, עם רווק מבוקש נאה ועשיר. אני תמיד חשבתי שהוא אדם שלא מסתכל על חיצוניות, ומעריך את היופי הפנימי העשיר שיש באותה אישה.
וחשבתי שהוא באמת זכה בפיס, כי היא אישה מיוחדת ועקרת בית מוצלחת, עם אופי נוח ועדין, ואהב ומפרגן וכ' . מה שהפתיע אותי זה כשנולדה ביתם הבכורה הוא התאכזב נורא שהיא דומה לאחותו, (שהיא בחורה יפה באמת) ולא לאשתו המהממת.. יש להם 3 בנות, והאחרונה נולדה דומה לאישה, הוא היה מאושר, ואז היא גדלה והשיער שלה שהיה כהה כמו של האישה, התבהר כמו במשפחתו, ותווי הפנים גם השתנו מעט, וביום הולדת שהיינו (אלו סוג של קרובי משפחה), אמר הבעל :"כשהיא הייתה קטנה הייתה כזאת יפיפייה, כמעט כמו אשתי! אבל בסוף.."- וכאן הוא נאנח באכזבה :"אף אחת לא יצאה יפה כמוה".
מאז הבנתי באמת שיופי זה עניין של טעם, ומה שיכול להיות תכלית הכיעור בעיני אדם אחד, זה שיא השלמות והיופי עבור אחר. וכמובן שמעבר לזה שהוכל עניין של טעם אישי, כמובן וכמובן שיש אנשים שפחות מתרשמים מיופי, ויותר נמשכים לאופי, שמתבטא גם בהנהגה, שפת גוף, קול, צליל הקול וכ' וכ'.
לגברים "מכוערים"- אני בכלל לא חושבת שצריכה להיות בעיה, גם ככה מי רואה אותם מאחורי הזקן?
אני מכירה הרבה גברים לא מטופחים, לא כ"כ יפים שבעיניי הרבה פעמים זה מקשה עליהם להתחתן!
בבקשה, אל תזניחו את עצמכם! מנסיון, גבר שהתחיל קצת לשים לב לאיך שהוא מתלבש זה כבר עזר לו...
(מכירה מישהו שהיה לו ממש קשה, כל פעם זה נפסל אחרי פגישה או שתייים עד שאמרתי לבעלי שיגיד לו להפסיק לשים בגדים שגדולים עליו בכמה מידות, והופ, הנה הוא מתחתן בעז"ה)
טיפוח ויופי אלו דברים שונים שלא בהכרח קשורים זה לזה...נקודה
בס"ד
טיפוח, ניקיון, הלבשה נכונה חשוב גם אצל גבר,
אבל זה לא הופך את האדם ליפה או למכוער. נראה לי ברור שטיפוח הגבר בגבול הטעם (לא כמו הבחור מהסרטון) הטוב משפיע על משיכה או דחייה, הרבה יותר מאשר היופי - מבנה פנים וכ'
הבוקר פגשתי ילדה מתוקה ברמות יש לה בעיה כלשהי בעור וזה גורם לה לכתמים שרק בתחום שלהם היא לבקנית (כלומר חצי ריסים שחורים- חצי לבנים, חצי גבה שחורה, חצי לבנה, כתם גדול לבן על עין אחת וכו'). הייתי עם הילדה הזאת שש שעות, ולא יכלתי להפסיק להסתכל עליה. היא היתה פשוט מהממת. אני לא יודעת איך, אבל דווקא ה"פגם" הזה גרם לה להיראות מיוחדת ויפה כל כך. ואני לא היחידה שאמרה את זה
אני בטוחה שאין כזה דבר יהודיה מכוערת. ואם יש, חייב להיות בה ייתרון שמגמד את ה"חיסרון" הזה.
כי הם כבר מרגישים בעמדה פחותה אז הם מתפשרים. אצלנו נשארו רווקות רק היפות והמוכשרות. היפות והחכמות והמוכשרות לקח להם לפחות עוד כמה שנים וחלק עוד רווקות רק בגלל שהן מרגישות מעצמן מהיופי והחכמה לעומת הלא יפות שיותר התפשרו. הכי מצחיק שבסוף המכוערת מקבלות בעל יפה
לדעתי לאו דווקא במגרעות מידותיות אלא גם דברים חיצוניים. שכשאדם מפתח למישהי רגש גם המראה לא יפריע... אבל כמובן שכולנו נעדיף לצאת לכתחילה עם מישהי שניראת לטעמנו...
או גבר יפה במיוחד להתחתן . אני בשנות הארבעים לחיי וזו מסקנתי . ודרך אגב , אם כבר, אז מכוערים נשואים יותר באושר . והראיה : שים לב שה"יפים -יפיפיים" נדירים מאז ומעולם .
כאדם עובד על עצמו, יופי לא מעניין אותו וזה לא פקטור בכלל. זה לא שהוא לא רואה יופי, זה שהאדם שעבד על המידות מסתכל לנפש קודם ולא כמונו, קודם כל מסתכלים על החיצוניות. אז יופי זה לא חסם בשבילו בשום קנה מידה, ואני לא רואה את הקשר לנפש =) זאת עבודת המידות, לא נפש יפה...(אם כבר-מה זה נפש יפה...? אתה יודע מה זה,כי אני לא סגור. ואם גם אתה ואתה משתמש בזה בתור ראיה למשהו =) בכל מקרה, לא רלווטי לדיון הזה.)
לדבר עם חברים שלך על מי הם חושבים שהוא אדם יפה. יצא לי מידי פעם לדבר עם חברות שלי על זה, והיו בנות שאמרתי שהן יפות, וחברות שלי לא הבינו מה יפה בהן, ולהפך. אגב, גם כל ה'אלילי היופי' שבעולם הבידור, מראים סוג מסויים של יופי. ויש הרבה סוגים של 'יופי'. כל אדם הוא יפה בסגנון שלו.. (גם כל אחד נמשך לדברים אחרים. אני למשל מאוד מסתכלת על עיניים, וחברה שלי על מבנה גוף גברי. אז יש אנשים שבעיני יותר יפים, ויש אנשים אחרים שבעיניה יותר יפים. אבל אף אחד לא מכוער.)
ממש לא נכון! שוב פעם הנטיה להכניס תקטע של אלילי בידוריואב גל
אפחד לא אומר שיש יופי אחד , אבל דיי ברור שיש יפים ולא יפים נקודה
*בעיניים שלך* יש יפים ולא יפים. *בעיניים שלי* כולם יפים. אז עניתי לפי העיניים שלי, לפי איך שאני תופסת את המציאות. ואתה יכול להגיד שאתה רואה אחרת, אבל אין צורך לבטל בכ"כ נחרצות את הדעה שלי
לא מאמינה שיש אדם שהוא 'מכוער בעיני כולם'- לכן מהבחינה הזאת לכולם יש סיכויים שווים להתחתן. כי כל אחד בוחר לו את האדם שהכי יפה בעיניים שלו. (והנקודה היא שה'הכי יפה' משתנה בין אדם לאדם.)
לא באמת שלפת את הגוקר "הכל בידי שמיא" .זהו נגמר לסגור דיון=)נריה3
בנושא שאהרון ומרים דיברו על משה "על אודות האישה הכושית אשר לקח" וכותב החזקוני: "אמרו - למה פירש עכשיו מאשתו אלא אם לא על ידי שהיא כושית. והלא משה כושית לקת משעת הנישואין? כלומר - כעורה הייתה משעת הנישואין, ולא הניחה בשביל כיעור שבה. ולמה הניחה עכשיו בשביל כיעור שבה?
מסקנה - לא רק שמכוערות מתחתנות בסוף אלא הן מתחתנות עם משה רבינו...
זה ספר שנכתב על ידי סופרת בחו"ל הכותרת שלו בעייתית כי ישר חושבים שזה ספר לא צנוע וטיפשי, אבל יש שם דווקא הרבה עצות לנשים על מערכות יחסים ועל כך שצריך להאמין בעצמך ורק אחרי שיש אהבה עצמית והערכה עצמית הגבר יעריך את האישה, יש שם הרבה טיפים על איך למצוא קשר ושיופי זה עניין של טעם אישי, קוראים לספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות" יש שם כמה דברים לא צנועים שתלשתי מהספר או העברתי טיפקס...אבל בכללי הספר מלמד את האישה קודם כל לכבד את עצמה ואת הגוף שלה ולאהוב את מי שהיא. ספר מומלץ אבל שוב צריך לצנזר חלק ממנו.
ראיתי לא מעט רווקים ורווקות נאים ויפים ולא נשואים ולהיפך.. שיעור חי קיבלתי כשמישהי ניסתה לתאר באזני בחורה שבעיני המראה שלה מוזר עד גבול הכיעור כ'יפהפהיה' ושמעתי על כמה בנות ללא כל הדר וחן שנשאו בגיל צעיר מאד עם בחורים שראו אותן ורצו להתחתן איתן!
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.
יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,
ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.
אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.
מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.
אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,
והוא אמר שלא, אז יצאנו.
פערים זה בריא, אבל דעה פוליטית קשורה גם לאופימתוך סקרנות
הרבה פעמים.
אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...
.
