זוגיות לא תצליח אם לא יחשבו אחד על השני,

והיא גם לא תצליח אם לא ימלאו את הצרכים אחד של השני.

אתה צריך מצד עצמך לחשוב על בת-זוגך ולעשות את המקסימום שלך מתוך אהבה.

אבל כדאי לך גם לבחור בחורה איכותית שלא תהיה סנובית ותחשוב גם עליך, כדי שיהיה לך כיף ומעניין בזוגיות.

אם אתה עם שאיפות כאלו, האפשרות השניה לא בריאה לך ולזוגיות ואולי תוביל ל"לא זכו אש אוכלתן", אם בכלל תפגוש את זיווגך האמיתי במצב כזה ותצליחו להכיר

תמיד יהיה את בן/ת הזוג

עם הרצונות והצרכים שלו וצריך שתיהיה התחשבות וקבלה אחד של השני וגם לקיחת אחריות משותפת ומתוך כך מגיעים לשלימות בבנין החיים המשותפים.

כשיש למשל פחד או מעצורים שמעכבים אותך, המוכנות לזה זה לא משהו שיקרה לבד אם תחכה.

בסופו של דבר אדם צריך לקחת אחריות על חייו ולכוון אותם בדרך הנכונה ולבנות את חייו. זה נחמד להיות ילד בלי שום אחריות כמו תקופת ביה"ס אבל לא חושבת שיש מי שבאמת רוצה לחזור לשם

אם אתה רואה רק את הצרכים שלך זה לא שאתה לא מוכן לזוגיות זה שלא תוכל לבנות זוגיות או לתת זוגיות אמיתית למישהי

א. צריך להיות, כמו שכתבת, שלם בעולם הפנימי (כגון- תחומי עניין, תחביבים, חברים וכ"ו)ולא להתחתן מתוך שיעמום.

ב. יש בנו צד שא"א למלא לבד ועד כמה שהעולם הפנימי שלנו עשיר, בזה הוא חסר. ואני לא רואה בזה אגואיזם כי הוא הרי חסר לשני הצדדים כך שאתם משלימים אחד את השניה ודואגים למילוי הצרכים של שניכם.

אז זה מעבר לסתם תשובה של גם וגם.

עצם הזוגיות מביאה לעבודה תמידית על המידות. בן הזוג שלי מזכה אותי לעבוד על המידות- זה טובתי בלבד! אבל מה שיוצא מהעבודה הזאת, היא טובתו. בזה היא מתבטאת.
אם אני מתאמצת שירגיש טוב, שיהיה שמח, אם אכפת לי ממנו לפעמים יותר ממני, אם אני מוחלת על כבודי לפעמים, מוותרת לו ועוד ועוד מקרים שכאלו-
לכאורה זה טובתו, אך גם טובתי לעבוד על המידות. (ויש בזה כמובן צדדים נוספים של טובתי וטובתו. ומעל הכל עבודה וקשר עם הקב"ה).

אז ברור בעיניי שזה גם וגם באופן פשוט, אבל גם באופן היותר עמוק שציינתי כאן.

אם אני קורא בחומש בראשית פרק ב' פסוקים י"ח-כ"ד,

אני רואה שהקב"ה ברא את האישה (גם) למטרה אחרת..

אז אני מבקש ממך שבפעם הבאה תכתוב גם את המטרה הזאת,

גם אם המטרות של הקב"ה בכבודו ובעצמו נראות לך טפלות.

הקב"ה אומר לך את הסיבה למה הוא יוצר לך אישה רק בשביל המלצות?!?!

פעם אדם וחווה היו בגוף אחד והיו יכולים להביא ככה ילדים לעולם.

הסיבה שהקב"ה הפריד אותם הייתה כי "לא טוב היות האדם לבדו".

אז כן, קודם כל מתחתנים בשביל לקיים את מצוות "פרו ורבו" ורק אח"כ בשביל שאר טובות ההנאה.

אבל צריך לזכור שלא סתם הקב"ה ברא זכרים לחוד ונקבות לחוד.

המטרה העיקרית צריכה להיות לעשות את רצון ה׳.

[הרי אנחנו רואים שמעצם הדין אם שהו 10 שנים בלא ילדים - מוציאהּ, על אף שהיום למעשה לא נהוג כך.

אין צורך לבטל מטרה חשובה אחת, כדי להדגיש חשיבות מטרה אחרת. גם וגם. וענין אחד משלים את השני]

נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה, או ישא אשה הראויה לילד. ואם לא רצה, כופין אותו עד שיוציא.

אמנם למעשה, כבר מציין הריב"ש שלא נהגו כך עוד דורות מקודם, ומנמק. מכל מקום, רואים שגם זה דבר מהותי.

אמרתי "גם וגם".

ושלדעתי, אין כל צורך "להפחית" בצד האחד, כדי להדגיש את חשיבות השני. אדרבה, הצד האחד מעצים את ערך השני ולהיפך.

הרי כתבתי ש"מעצם הדין", כדי להראות שזה גם דבר מהותי - וציינתי שלמעשה לא נוהגים כך.

לגבי ב - לא פוסקים הלכה מהחומש (יש עוד מה לומר בזה, אבל לא כ"כ שייך כרגע)

הריב"ש מציין שכבר כמה וכמה דורות לפני כן לא נהגו כך.

אבל שוב - זו הרי לא הנקודה. אלא הנקודה בהזכרת הענין, היתה להראות שזה מהותי לענין הנישואין. לא "צדדי". כמו שאמרתי, גם וגם (ולא קשור למה שאמר פה מישהו ש"לא בוחרים לפי הפוריות".. בוודאי שלא. כי צריך התאמה אישית. אבל, אגב, חכמים אכן אמרו דברים מסויימים לגבי הכרת משפחתה, משיקול של מה זה ישפיע על אופי הילדים. שוב, בלי להיכנס הלכה-למעשה לגבי זמננו).

[אם כי כאשר מדובר ב"הלכה" נטו - הכי טוב להביא ראיה מהמקור...]

עיינתי כעת - 

אבל ראיתי שאכן הרמב"ם מביא את אותה הלכה.

הלכות אישות פרק ט"ו, הלכה ז.

הנה הציטוט (אחרי שהוא אומר שאדם לא ישא אשה באופן שלא תהיה אפשרות לפו"ר, אם עוד לא קיים):

נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד. ואם לא רצה, כופין אותו" וכו'. השו"ע העתיק לשונו מכאן.

רואים שהערכים הללו קשורים זה בזה.

כנ"ל: גם וגם.

אמנם זה לא הדיון כאן,

שהרי ההלכה-המקורית, שיסודה בגמרא מסכת כתובת דף ע"ז, הובאה כדי להראות את השילוב המהותי שבין הצדדים השונים (על אף שלא ראיתי את הודעת-הפתיחה, והתייחסתי רק בעקבות תגובה שמישהו כתב) - 

אבל מכל-מקום אשתדל בעז"ה לעיין במקור שהבאת. אכן מענין אם כבר אז לא נהגו כך למעשה.

הוא מדבר כשהיתה לו אשה נוספת שיכל לקיים מצוות פו"ר,

כמו מה שמביא בהלכה שהוזכרה לעיל.

מתחתנים לשם הנישואין עצמם, לא לשם שום דבר חיצוני, כמו הבאת ילדים וכיוצ"ב.

בלי קשר לנישואין עצמם שהם מצווה/ ערך כשלעצמו שאינו עולה לכדי מצווה ממש (מח' בפוסקים), יש מצווה נפרדת של "פרו ורבו" להביא ילדים לעולם. ממילא, אם הנישואין מבטלים את המצווה, צריך לגרש כדי לקיים את המצווה. זה לא אומר שכל המטרה של הנישואין זה הבאת ילדים.

עובדה: אם יש אישה נוספת, הוא לא חייב להוציא. אם כבר קיים פו"ר, גם כן אינו מוציא. למה לא? הרי כל המטרה של נישואין זה להביא ילדים, ואם האישה עקרה, מה הטעם להיות נשוי לה?

ברור, שיש ערך לנישואין בלי קשר לילדים, והחובה לגרש חלה רק כאשר קיימת סתירה בין השניים.

את הערכיות בחיי הנישואין הזוג יוצר בעצמו,

ובנוסף יש מצוות שנלוות לחיי הנישואין.

אבל אין שום מצווה בעצם הנישואין!

(חוץ מאחד חריג, שזה הכהן הגדול ביום-הכיפורים.)

לא תשנה את דעת הפוסקים שכתבו להיפך, כנראה..

ואין שום מצווה על כהן גדול לישא אישה ביום הכיפורים.

אבל ממי שאני מכיר,

אף-אחד לא יגיד לזוג להתחתן כשברור שלא יהיה להם טוב ביחד,

וזה רק כי יש ערך ומצווה בעצם הנישואין!

ולגבי הכהן הגדול, אין לו מצווה להתחתן ביו"כ, אבל יש לו מצווה להיות נשוי ביו"כ.

ועם כל הכבוד להנהגה התורנית הקשוחה שלך,

קצת בקיאות בתורה לא תזיק לך..

ות ואהבת לרעך כמוך פטור זמנית מהחיוב של נישואין

הוא גם יכול לרצוח, לחלל שבת חופשי, ולעשות את כל מה שהוא מתאווה ורוצה.

כי אם יש ערך ומצווה בעצם הנישואין,

אז יש חיוב לעשות את זה גם אם לא יהיה לזוג טוב מזה!

אם יש הלכה באופן מקורי כך - אז זה אומר על המשמעות הבסיסית גם של הענין הזה.

אבל אם מישהו "מביא ראיה" נגד השו"ע מהחומש, על זה נאמר שזו לא טענה.

אכן, ניתן לומר "על דרך הדרוש", למשל, שרואים משם, את גודל החשיבות העצמית וכד'. אם כי קשה לדייק. אבותינו עשו הרבה דברים מרוה"ק, טרם שניתנה תורה, כי ידעו שכך צריך להיות. כמו יעקב אבינו שנשא שתי אחיות, ועוד.

אני אמרתי שההלכה-המקורית מעידה שהמהות היא שני הדברים. שלובים זה בזה.

כי כל אחד מכם מגיע עם השקפת עולם שונה בקשר למהות הנישואין,

וכל אחד ימצא מקורות לדעתו וינסה לומר שהמקורות של השני לא סותרים אותו.

בסופו של דבר יש דעות לכאן ודעות לשם וכל עוד הולכים בדרך התורה,

כל אחד ידבק בדרך שהוא חפץ בה.

המשכנו את הדיון שם.

אני לא חושב שאנחנו באמת מגיעים עם השקפה שונה, ולפחות מבחינתי גם מה שהוא הדגיש חשוב מאד, אם כי לא באופן ש"ניסח" שקצת מעמיד לא נכון את המטרה השניה..

השאלה אולי היתה ניואנסים להדגשה בעקבות השרשור פה (כשאני הרשיתי לעצמי לא לראות איך התחיל השרשור - והגבתי במקור רק על משהו כדי "לאזן".. ).

כבר אמרתי: גם וגם ושלובים זה בזה.

במקום להביא דעה קיצונית כדי לאזן,

בוא פשוט נציג מלכתחילה דעה מאוזנת.

חייב לומר שאני מראש הזכרתי "מאוזן" - את שני הצדדים....

שאתם כנראה אוחזים בהשקפות עולם שונות במהות הזוגיות.

אני חושב שחלק מהבעיה היא שלא לומדים את כתבי האר"י ולכן יש כאלה שחושבים שההלכה היא דבר "טכני " , ולא מוכנים להביא משם ראיה על מהות הנישואים .

בכל מקרה אכתוב לכם מה ששמעתי מהרב מרדכי אליהו : המשפחה היא גילוי של שכינה בעולם : האיש הוא כנגד אות "י" שבשם ה'. (יש לו י בשם "איש" ). האשה היא אות "ה" ראשונה של שם ה'. ( שזה כנגד הספירה של "בינה" . לכן חז"ל אומרים שלנשים יש בינה יתרה .כמו שלגברים יש "חכמה "יתרה . ) אחר כך בן שנולד הוא אות "ו" , ובת היא אות "ה" אחרונה . לכן מצוות פריה היא בן ובת שזה משלים את שם ה' .

לכן נישואין הם להשלמת החלק החסר של נפשך , וכן להשלים שכינה בעולם בשלמות שם ה' .

אם כך, היה הכי טוב להתחתן ללדת בן ובת, ולהתגרש כי סיימנו עם המצווה!

חז"ל אמרו שאנחנו מצווים לשאת אישה גם לאחר שיצאנו ידי-חובת מצוות "פרו ורבו",

ואפילו במצב שאין יכולת פיזית להביא ילדים לעולם!

נכון שזו אחת המטרות בחתונה אבל בשום-אופן היא לא יותר עיקרית ממטרות אחרות שהקב"ה נתן לנו בחתונה.

כך שמי שזו המטרה העיקרית שלו להתחתן, הוא מפספס מטרות אחרות שיש להן את אותה החשיבות!

סופו של דבר המצווה להתחתן היא בגלל פרו ורבו.

ודאי ש״כל השרוי בלא אישה שרוי בלא ברכה וכו״, אבל המצווה העיקרית להתחתן היא פרו ורבו.

לעומת זאת אנחנו מתחתנות כי אנחנו רוצות להתחתן.

גם אם אין יכולת להביא ילדים לעולם יש מצווה להתחתן, ובזה פרכנו את הטענה שלך!

ויש עוד מטרות לא פחות חשובות שהקב"ה מנחה אותנו למה צריך להתחתן!

בס"ד

לא שמעתי שדמעות המזבח לגבי גירושין,

מוגבלות לגיל הפוריות...

יש מצווה להתחתן, והיא מצווה בפני עצמה, ומברכים עליה בשם ומלכות.

ויש מצווה להביא ילדים לעולם, כמובן.

והיות שהמצוות הללו כרוכות זו בזו, כן ראוי לחשוב על עניין הולדת הילדים,

אבל לאו דווקא בבדיקות פוריות, אלא כשפוגשים את המועמד,
לחשוב גם אם אני רוצה זה יהיה ההורה של ילדי. אם הבית שלנו יהיה בית של שלום,

אם נוכל לחנך ביחד. 

וכתוב שאת תכלית מצוות אהבת ישראל בשלמותה ניתן לקיים דווקא בין בני זוג,

וגם זו מטרה בפני עצמה.

אין מצווה להתחתן!

אם תשימי לב אין כזאת ברכה "ברוך..אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתחתן".

בס"ד

אוקי, צודק שכתוב "קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות ... והתיר לנו את הנשואות לנו",

אבל זו לא אחת ממניין המצוות? בטוח?

אין מצוות "עשה" להתחתן, ולכן לא יכלו לתקן ברכה על זה.

אלא יש מצוות "לא תעשה" - שאסור לבוא על אישה שאינה נשואה לך.

איך זה קרה שתיקנו ברכה על מצוות "לא תעשה"?

זו שאלה שרבו הדיונים עליה..

יש כאלה שאומרים שבכלל לא מדובר על ברכה של מצווה אלא על ברכת שבח.

"לא תהיה קדשה" - מופקרת מקודשת ומזומנת לזנות

"ולא יהיה קדש" - (סנהדרין נד) מזומן למשכב זכור ואונקלוס תרגם לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבדא שאף זו מופקרת לבעילת זנות היא מאחר שאין קדושין תופסין לו בה שהרי הוקשו לחמור שנאמר (בראשית כב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה שאף הוא נעשה קדש על ידה שכל בעילותיו בעילת זנות שאין קדושין תופסין לו בה

זה מה שכתוב לך..

יחסי אישות ללא קידושין - הם נחשבים לזנות!

לא מדובר כאן על מספר פעמים או על לקיחת כסף כלשהי.

אמנם לא מדובר כאן על חטא שגורר עונש מוות, אבל זה עדיין איסור מפורש מהתורה!

פה מדובר על קדשה זה עניין אחר לא פעולת הזנות עצמה שהיא אסורה

מי שמקיים יחסי אישות מחוץ לנישוואין לא נרלי עובר על לאו .. מי שסרסור אולי כן 

אבל מה לעשות שלקב"ה זה כן נראה שהוא עובר על לאו.

כל עוד לא מדובר על פילגש שלו, כלומר על אישה שהיא מיוחדת רק בשבילו (ללא קידושין וכתובה),

הוא עובר על "לא תהיה קדשה" מדאוריתא לכל הדעות.

ולדעת הרמב"ם הוא עובר מדאוריתא גם בפילגש.

ולדעת השאר פילגש נאסרה רק מדרבנן.

ולסיכום:

נישואים (ע"י קידושין, 'שבע ברכות' וכתובה) - מותרים.

פילגש - רמב"ם: אסורה מדאוריתא, השאר: אסורה מדרבנן.

הבא על הפנויה שאינה מיוחדת בשבילו - אסור מדאוריתא לכל הדעות.

ולכן אמרתי לך בפשטות שהקב"ה חולק עליך בהבנת ההלכה!

מתאים ל"חידוד" שלך - אבל לא שייך.. זה האופן בו מפרקים אם חלילה צריך, כדי שלא תהיה עוד אשת-איש.

אבל הפו"ר זה ממש חלק מהותי מהנישואין עצמם. עד כדי שיכול לדחותם, עפ"י הדין המקורי, כדי לקיימו. אע"פ שאכן יכולים להיות נישואין גם בלי זה, כגון שקיים כבר את המצוה הזו. אבל מן הסתם לא היה יכול לדחותם, אם לא היה משהו מהותי ממש בהם.

הצד של הקישור האישי העמוק, "לא טוב היות האדם לבדו", והצד של הפו"ר, זה ממש ביחד.

הפירות של הנישואין הם בחיבור הנפשי לכשלעצמו, בעצם גילויי האחדות הזו, וגם בילדים ממש.

חלק מהקשר העמוק זה הופעתו במשפחה שבונים; וחלק מהענין של המשפחה, זה הופעת הקשר העמוק ביניהם.

זה ממש ביחד.

והשתדלתי להסביר את ה"הרכבה" של הדברים.

[אולי הקושי הוא בכך שאתה מסתכל יותר באופן "מתמטי" - וזה לא בדיוק הסגנון בו נסיתי להסביר. כל אחד עם מקצועו..]

מדהים אותי כל פעם מחדש איך כ"כ הרבה בחורים נכנסים לשידוכים בלי לדעת שום דבר על מצוות פריה ורביה.

שהן פשוט מבינים את המצוות האלו על בוריין!

מצטער לומר לך, אבל כנראה שאתן לא מבינות!

אני יודע שיש בנות שלומדות, יודעות ומבינות.

אבל מדבריה היא רצתה לומר שלפחות כמעט כל הבנות יודעות,

וכמעט כל הבנים לא יודעים שום דבר מהחיים שלהם בעניינים האלה.

הרבה בחורים שדברתי איתם על מצוות פרו ורבו לא ידעו כלום על הנושא. (לדוגמא- גם אחרי בן ובת צריך להמשיך לנסות, עד שיש לפחות 2 בנים ו-2 בנות). אני לא משווה לידע של בחורות.

"ולערב אל תנח ידך", זה אפילו לא מצווה דרבנן!

זה המלצה של חכמים (או יותר נכון של שלמה המלך) איך לקיים ולקדם את העולם.

וזה נחשב כחובה מוסרית בלבד!!

וגם זה, זה לא לפחות 2 בנים ו-2 בנות (כמו שכתבת), אלא להרבות כמה שיותר.

ממה שאני קראתי הבנתי שזה מדרבנן. ונכון, עדיף כמה שיותר, אבל יש שפוסקים שמותר להפסיק לנסות אחרי 2 בנים ו-2 בנות.

המסקנה שלנו הייתה שזה לא מדרבנן (אלא חובה מוסרית אישית כלפי העולם),

וגם לא ראיתי מישהו שמגביל את זה מספרית.

יש גם סיפור על ר' חייא הגדול, שאשתו התחפשה למישהי אחרת ושאלה אותו:

האם לאישה שההריונות לא כ"כ קלים לה ונולדו לה בן ובת, האם היא יכולה לעקר את עצמה?

והוא השיב לה שכן.

היא שתתה משקה שעיקר אותה, ואז ר' חייא הצטער כי הוא רצה (באופן אישי) עוד ילדים.

אבל מבחינה הלכתית, נראה לי שהוסכם שם שאין חיוב מצוותי מעבר לבן ובת.

ההשלמה בין הדברים שהגבר מביא מבית-המדרש במסכתות השונות - לבין הלימוד של הבנות על פריה ורביה - וזה יוצר השלמה וחיזוק יתר למערכת יחסים טובה ומהותית - הבנויה על שורשים אדירים תורניים ואמיתיים... [בלי לפחד לדבר על כך באופן ישיר ומהותי..]

ואם אני זוכר נכון, זה כתוב בפרק שישי.

אבל בכ"מ אני לא רואה שום סיבה שגבר יצטרך לדעת דבר כזה לפני ההדרכת חתנים,

תיכף תתלונני על זה שגברים לא בקיאים בהלכות נידה בגיל בר-מצווה.

ואז אני מחליטה שהם לא מתאימים לי.

כי יש כ"כ הרבה שינויים בחיים, כך שקשה מאד לחזות כמה ילדים מתאים לכם כזוג.

רק אחרי שחווים את גידול הילדים (+ ההריונות והלידות), אז אפשר לדעת מה המסוגלות שלכם כזוג.

מה תעשי אם יווצרו לכם קשיים להביא ילדים?

יכול להיות סיבוכי הריון וניתוחים קיסריים, את תרצי ללדת עשרה ילדים בניתוח קיסרי?

את יודעת שלמעלה מ-10% מהנשים חוות דיכאון לאחר לידה? (שזה לא סימפטי בכלל)

או שתגלי פתאום שלהשתלט על שלושה צוציקים קטנים זה לא כזה דבר פשוט?

וזה גם יכול להיות הפוך,

שכרגע זה לא נראה לכם (לו או לך), ואז פתאום מגלים שזה כיף ונחמד.

במקום לקבוע מספר מסוים מראש

אם הם מעלים את הנושא, אז זה בהחלט לא הוגן שהם נוקטים במספר.

אבל אם את מעלה את הנושא, זה נראה לי לא הוגן לצפות לקבל תשובה כ"כ מורכבת.

נראה לי שהם סתם זורקים מספר שנראה להם הגיוני, אבל מתוך הבנה שהחיים גורמים לשינויים.

שאלה כזאת, דורשת תשובה שצריך לחשוב עליה מראש,

ולא תשובה שאפשר לענות עליה בשלוף תוך כדי הדייט.

את גם מן הסתם פוגשת בחורים שבחיים לא חוו זוגיות והקמת משפחה,

כך שגם קשה מאד לחשוב על כל ההשלכות של קביעת גודל המשפחה.

אין דבר כזה מטרה עיקרית, ומטרה משנית - המטרה שלנו העיקרית בתור עם-ה' - היא להתקרב אליו.

יש מס' דרכים להתקרב אליו - אחת מהן היא חתונה.

מתוך כך משמע - מטרת החתונה - היא התקרבות לקב"ה.

עכשיו מתוך החתונה מסתעפות מס' מטרות משנה - 1 - להוליד ילדים. 2 - מילוי החיסרון בלא להיות לבד. 3 - הנאות נוספות..וכו'..

בס"ד

וודאי שיש השלמה של חיסרון בקשר,
המקום של החיסרון שבנו הוא המקום שמאפשר לנו לקבל ולהתאחד, 
וחלק מהצרכים שלנו זה הצורך לנתינה, לא רק לקבל.

וכאשר מתחתנים מתחילה עבודה מסיבית, של ללמוד לתת באמת (מתוך הצורך של השני לקבל, ולא מהצורך שלי לתת בלבד), ללמוד לקבל (גם מה שלא נראה לי שהייתי צריכה, לקבל כי השני מבטא את עצמו בנתינה הזאת),
אם אין חיסרון שצריך למלא -אין מקום לרצון.

החיסרון והצורך יכולים להיות גשמיים- פרנסה בישולים וכ',
ויכולים להיות נעלים- אהבה, נתינה, שיתוף, הזדהות וכ'.

אבל זה צורך שנובע מכך שבלי בן הזוג אנחנו "פלג גופא". 
 

ולגבי העניין של השלימות הפנימית- כולנו מכירים את יסוד הנסירה,

כל אדם הוא חצי, אלא שעבודתינו היא לעבוד על החצי שלנו שיהיה כמה שיותר שלם,

בתוך הגבולות שלנו. רק ביחד אנו שלמים באמת.

בס"ד

ואפילו בדקתי אם הפעם אין לי טעיות דפוס...

אני חושב שחלק מהבעיה היא שלא לומדים את כתבי האר"י ולכן יש כאלה שחושבים שההלכה היא דבר "טכני " , ולא מוכנים להביא משם ראיה על מהות הנישואים .

בכל מקרה אכתוב לכם מה ששמעתי מהרב מרדכי אליהו : המשפחה היא גילוי של שכינה בעולם : האיש הוא כנגד אות "י" שבשם ה'. (יש לו י בשם "איש" ). האשה היא אות "ה" ראשונה של שם ה'. ( שזה כנגד הספירה של "בינה" . לכן חז"ל אומרים שלנשים יש בינה יתרה .כמו שלגברים יש "חכמה "יתרה . ) אחר כך בן שנולד הוא אות "ו" , ובת היא אות "ה" אחרונה . לכן מצוות פריה היא ע"י בן ובת .

בס"ד

שמבארת דברים עמוקים באופן שכל אחד יכול להבין.

ואין כאן הכוונה להבנה הכי שלמה, אלא הבנה בסיסית.

הזה ,לא נאמר לגביו שלא ללמוד לפני גיל 40.  זה נכון שצריך זהירות גדולה, אבל הלימוד הזה מראה לאדם שיש סדר ברור בעולם הרוחני, ולכל מעשה יש משמעות בכל העולמות . וכל מצווה היא לא שרירותית ח"ו אלא מהותית . וכל תפילה מתקנת משהו חדש ( זה עונה על הטענה " כבר התפללתי לפני כמה שעות , למה צריך להתפלל 1000 פעמים אותה תפילה ". ) .         כל כתבי הראי"ה בנויים על הארי ז"ל , וכן החסידות ,ונפש החיים. 

..

הדרש והסוד הם - שרציתי להגיב - ובסוף החלטתי למחוק...

זה לא חסד זה חברות. חסד במובן הרגיל (נזקקים, גמ"חים וכו) נובעים ממקום של נזקקות. בזוגיות היחסים היא לא של חסד ונזקקות, זה חברות הדדית, ואף אחד לא צריך להרגיש שהוא אידאליסט גדול שהוא מתחתן כי הוא מוכן להיות איש חסד. הוא מתחתן כי הוא רוצה וצריך זוגיות כמו שכתבת וגם אישתו.

קיים גם חסד בזוגיות אבל במובן אחר של נתינה ואהבה.

הוא מילוי צרכים.

השאלה האם האדם זוכר ויודע שיש עוד דברים, כלומר האם הוא מעבר לצרכן מאישתו. 

לדעתי הענייה אדם שרוצה מעבר - אל לא לוותר על רובד זה משום שהוא חשוב מאד, אלא עליו לבנות קומה נוספת באישיות שלו שמחפשת גם לתת ולא רק לקבל. 

או בקיצור - לעשות כמה שיותר בשביל האחר ולהיות מודע לזה שגם אתה אדם וגם לך יש צרכים.

מה שיפה הוא שלמשל אצל גבר - הרבה מהצרכים שלו באים לדי ביטוי בין היתר בעזרת מה שהוא נותן לאשתו ונמצא הנותן - מקבל. 

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)