זוגיות לא תצליח אם לא יחשבו אחד על השני,

והיא גם לא תצליח אם לא ימלאו את הצרכים אחד של השני.

אתה צריך מצד עצמך לחשוב על בת-זוגך ולעשות את המקסימום שלך מתוך אהבה.

אבל כדאי לך גם לבחור בחורה איכותית שלא תהיה סנובית ותחשוב גם עליך, כדי שיהיה לך כיף ומעניין בזוגיות.

אם אתה עם שאיפות כאלו, האפשרות השניה לא בריאה לך ולזוגיות ואולי תוביל ל"לא זכו אש אוכלתן", אם בכלל תפגוש את זיווגך האמיתי במצב כזה ותצליחו להכיר

תמיד יהיה את בן/ת הזוג

עם הרצונות והצרכים שלו וצריך שתיהיה התחשבות וקבלה אחד של השני וגם לקיחת אחריות משותפת ומתוך כך מגיעים לשלימות בבנין החיים המשותפים.

כשיש למשל פחד או מעצורים שמעכבים אותך, המוכנות לזה זה לא משהו שיקרה לבד אם תחכה.

בסופו של דבר אדם צריך לקחת אחריות על חייו ולכוון אותם בדרך הנכונה ולבנות את חייו. זה נחמד להיות ילד בלי שום אחריות כמו תקופת ביה"ס אבל לא חושבת שיש מי שבאמת רוצה לחזור לשם

אם אתה רואה רק את הצרכים שלך זה לא שאתה לא מוכן לזוגיות זה שלא תוכל לבנות זוגיות או לתת זוגיות אמיתית למישהי

א. צריך להיות, כמו שכתבת, שלם בעולם הפנימי (כגון- תחומי עניין, תחביבים, חברים וכ"ו)ולא להתחתן מתוך שיעמום.

ב. יש בנו צד שא"א למלא לבד ועד כמה שהעולם הפנימי שלנו עשיר, בזה הוא חסר. ואני לא רואה בזה אגואיזם כי הוא הרי חסר לשני הצדדים כך שאתם משלימים אחד את השניה ודואגים למילוי הצרכים של שניכם.

אז זה מעבר לסתם תשובה של גם וגם.

עצם הזוגיות מביאה לעבודה תמידית על המידות. בן הזוג שלי מזכה אותי לעבוד על המידות- זה טובתי בלבד! אבל מה שיוצא מהעבודה הזאת, היא טובתו. בזה היא מתבטאת.
אם אני מתאמצת שירגיש טוב, שיהיה שמח, אם אכפת לי ממנו לפעמים יותר ממני, אם אני מוחלת על כבודי לפעמים, מוותרת לו ועוד ועוד מקרים שכאלו-
לכאורה זה טובתו, אך גם טובתי לעבוד על המידות. (ויש בזה כמובן צדדים נוספים של טובתי וטובתו. ומעל הכל עבודה וקשר עם הקב"ה).

אז ברור בעיניי שזה גם וגם באופן פשוט, אבל גם באופן היותר עמוק שציינתי כאן.

אם אני קורא בחומש בראשית פרק ב' פסוקים י"ח-כ"ד,

אני רואה שהקב"ה ברא את האישה (גם) למטרה אחרת..

אז אני מבקש ממך שבפעם הבאה תכתוב גם את המטרה הזאת,

גם אם המטרות של הקב"ה בכבודו ובעצמו נראות לך טפלות.

הקב"ה אומר לך את הסיבה למה הוא יוצר לך אישה רק בשביל המלצות?!?!

פעם אדם וחווה היו בגוף אחד והיו יכולים להביא ככה ילדים לעולם.

הסיבה שהקב"ה הפריד אותם הייתה כי "לא טוב היות האדם לבדו".

אז כן, קודם כל מתחתנים בשביל לקיים את מצוות "פרו ורבו" ורק אח"כ בשביל שאר טובות ההנאה.

אבל צריך לזכור שלא סתם הקב"ה ברא זכרים לחוד ונקבות לחוד.

המטרה העיקרית צריכה להיות לעשות את רצון ה׳.

[הרי אנחנו רואים שמעצם הדין אם שהו 10 שנים בלא ילדים - מוציאהּ, על אף שהיום למעשה לא נהוג כך.

אין צורך לבטל מטרה חשובה אחת, כדי להדגיש חשיבות מטרה אחרת. גם וגם. וענין אחד משלים את השני]

נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה, או ישא אשה הראויה לילד. ואם לא רצה, כופין אותו עד שיוציא.

אמנם למעשה, כבר מציין הריב"ש שלא נהגו כך עוד דורות מקודם, ומנמק. מכל מקום, רואים שגם זה דבר מהותי.

אמרתי "גם וגם".

ושלדעתי, אין כל צורך "להפחית" בצד האחד, כדי להדגיש את חשיבות השני. אדרבה, הצד האחד מעצים את ערך השני ולהיפך.

הרי כתבתי ש"מעצם הדין", כדי להראות שזה גם דבר מהותי - וציינתי שלמעשה לא נוהגים כך.

לגבי ב - לא פוסקים הלכה מהחומש (יש עוד מה לומר בזה, אבל לא כ"כ שייך כרגע)

הריב"ש מציין שכבר כמה וכמה דורות לפני כן לא נהגו כך.

אבל שוב - זו הרי לא הנקודה. אלא הנקודה בהזכרת הענין, היתה להראות שזה מהותי לענין הנישואין. לא "צדדי". כמו שאמרתי, גם וגם (ולא קשור למה שאמר פה מישהו ש"לא בוחרים לפי הפוריות".. בוודאי שלא. כי צריך התאמה אישית. אבל, אגב, חכמים אכן אמרו דברים מסויימים לגבי הכרת משפחתה, משיקול של מה זה ישפיע על אופי הילדים. שוב, בלי להיכנס הלכה-למעשה לגבי זמננו).

[אם כי כאשר מדובר ב"הלכה" נטו - הכי טוב להביא ראיה מהמקור...]

עיינתי כעת - 

אבל ראיתי שאכן הרמב"ם מביא את אותה הלכה.

הלכות אישות פרק ט"ו, הלכה ז.

הנה הציטוט (אחרי שהוא אומר שאדם לא ישא אשה באופן שלא תהיה אפשרות לפו"ר, אם עוד לא קיים):

נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד. ואם לא רצה, כופין אותו" וכו'. השו"ע העתיק לשונו מכאן.

רואים שהערכים הללו קשורים זה בזה.

כנ"ל: גם וגם.

אמנם זה לא הדיון כאן,

שהרי ההלכה-המקורית, שיסודה בגמרא מסכת כתובת דף ע"ז, הובאה כדי להראות את השילוב המהותי שבין הצדדים השונים (על אף שלא ראיתי את הודעת-הפתיחה, והתייחסתי רק בעקבות תגובה שמישהו כתב) - 

אבל מכל-מקום אשתדל בעז"ה לעיין במקור שהבאת. אכן מענין אם כבר אז לא נהגו כך למעשה.

הוא מדבר כשהיתה לו אשה נוספת שיכל לקיים מצוות פו"ר,

כמו מה שמביא בהלכה שהוזכרה לעיל.

מתחתנים לשם הנישואין עצמם, לא לשם שום דבר חיצוני, כמו הבאת ילדים וכיוצ"ב.

בלי קשר לנישואין עצמם שהם מצווה/ ערך כשלעצמו שאינו עולה לכדי מצווה ממש (מח' בפוסקים), יש מצווה נפרדת של "פרו ורבו" להביא ילדים לעולם. ממילא, אם הנישואין מבטלים את המצווה, צריך לגרש כדי לקיים את המצווה. זה לא אומר שכל המטרה של הנישואין זה הבאת ילדים.

עובדה: אם יש אישה נוספת, הוא לא חייב להוציא. אם כבר קיים פו"ר, גם כן אינו מוציא. למה לא? הרי כל המטרה של נישואין זה להביא ילדים, ואם האישה עקרה, מה הטעם להיות נשוי לה?

ברור, שיש ערך לנישואין בלי קשר לילדים, והחובה לגרש חלה רק כאשר קיימת סתירה בין השניים.

את הערכיות בחיי הנישואין הזוג יוצר בעצמו,

ובנוסף יש מצוות שנלוות לחיי הנישואין.

אבל אין שום מצווה בעצם הנישואין!

(חוץ מאחד חריג, שזה הכהן הגדול ביום-הכיפורים.)

לא תשנה את דעת הפוסקים שכתבו להיפך, כנראה..

ואין שום מצווה על כהן גדול לישא אישה ביום הכיפורים.

אבל ממי שאני מכיר,

אף-אחד לא יגיד לזוג להתחתן כשברור שלא יהיה להם טוב ביחד,

וזה רק כי יש ערך ומצווה בעצם הנישואין!

ולגבי הכהן הגדול, אין לו מצווה להתחתן ביו"כ, אבל יש לו מצווה להיות נשוי ביו"כ.

ועם כל הכבוד להנהגה התורנית הקשוחה שלך,

קצת בקיאות בתורה לא תזיק לך..

ות ואהבת לרעך כמוך פטור זמנית מהחיוב של נישואין

הוא גם יכול לרצוח, לחלל שבת חופשי, ולעשות את כל מה שהוא מתאווה ורוצה.

כי אם יש ערך ומצווה בעצם הנישואין,

אז יש חיוב לעשות את זה גם אם לא יהיה לזוג טוב מזה!

אם יש הלכה באופן מקורי כך - אז זה אומר על המשמעות הבסיסית גם של הענין הזה.

אבל אם מישהו "מביא ראיה" נגד השו"ע מהחומש, על זה נאמר שזו לא טענה.

אכן, ניתן לומר "על דרך הדרוש", למשל, שרואים משם, את גודל החשיבות העצמית וכד'. אם כי קשה לדייק. אבותינו עשו הרבה דברים מרוה"ק, טרם שניתנה תורה, כי ידעו שכך צריך להיות. כמו יעקב אבינו שנשא שתי אחיות, ועוד.

אני אמרתי שההלכה-המקורית מעידה שהמהות היא שני הדברים. שלובים זה בזה.

כי כל אחד מכם מגיע עם השקפת עולם שונה בקשר למהות הנישואין,

וכל אחד ימצא מקורות לדעתו וינסה לומר שהמקורות של השני לא סותרים אותו.

בסופו של דבר יש דעות לכאן ודעות לשם וכל עוד הולכים בדרך התורה,

כל אחד ידבק בדרך שהוא חפץ בה.

המשכנו את הדיון שם.

אני לא חושב שאנחנו באמת מגיעים עם השקפה שונה, ולפחות מבחינתי גם מה שהוא הדגיש חשוב מאד, אם כי לא באופן ש"ניסח" שקצת מעמיד לא נכון את המטרה השניה..

השאלה אולי היתה ניואנסים להדגשה בעקבות השרשור פה (כשאני הרשיתי לעצמי לא לראות איך התחיל השרשור - והגבתי במקור רק על משהו כדי "לאזן".. ).

כבר אמרתי: גם וגם ושלובים זה בזה.

במקום להביא דעה קיצונית כדי לאזן,

בוא פשוט נציג מלכתחילה דעה מאוזנת.

חייב לומר שאני מראש הזכרתי "מאוזן" - את שני הצדדים....

שאתם כנראה אוחזים בהשקפות עולם שונות במהות הזוגיות.

אני חושב שחלק מהבעיה היא שלא לומדים את כתבי האר"י ולכן יש כאלה שחושבים שההלכה היא דבר "טכני " , ולא מוכנים להביא משם ראיה על מהות הנישואים .

בכל מקרה אכתוב לכם מה ששמעתי מהרב מרדכי אליהו : המשפחה היא גילוי של שכינה בעולם : האיש הוא כנגד אות "י" שבשם ה'. (יש לו י בשם "איש" ). האשה היא אות "ה" ראשונה של שם ה'. ( שזה כנגד הספירה של "בינה" . לכן חז"ל אומרים שלנשים יש בינה יתרה .כמו שלגברים יש "חכמה "יתרה . ) אחר כך בן שנולד הוא אות "ו" , ובת היא אות "ה" אחרונה . לכן מצוות פריה היא בן ובת שזה משלים את שם ה' .

לכן נישואין הם להשלמת החלק החסר של נפשך , וכן להשלים שכינה בעולם בשלמות שם ה' .

אם כך, היה הכי טוב להתחתן ללדת בן ובת, ולהתגרש כי סיימנו עם המצווה!

חז"ל אמרו שאנחנו מצווים לשאת אישה גם לאחר שיצאנו ידי-חובת מצוות "פרו ורבו",

ואפילו במצב שאין יכולת פיזית להביא ילדים לעולם!

נכון שזו אחת המטרות בחתונה אבל בשום-אופן היא לא יותר עיקרית ממטרות אחרות שהקב"ה נתן לנו בחתונה.

כך שמי שזו המטרה העיקרית שלו להתחתן, הוא מפספס מטרות אחרות שיש להן את אותה החשיבות!

סופו של דבר המצווה להתחתן היא בגלל פרו ורבו.

ודאי ש״כל השרוי בלא אישה שרוי בלא ברכה וכו״, אבל המצווה העיקרית להתחתן היא פרו ורבו.

לעומת זאת אנחנו מתחתנות כי אנחנו רוצות להתחתן.

גם אם אין יכולת להביא ילדים לעולם יש מצווה להתחתן, ובזה פרכנו את הטענה שלך!

ויש עוד מטרות לא פחות חשובות שהקב"ה מנחה אותנו למה צריך להתחתן!

בס"ד

לא שמעתי שדמעות המזבח לגבי גירושין,

מוגבלות לגיל הפוריות...

יש מצווה להתחתן, והיא מצווה בפני עצמה, ומברכים עליה בשם ומלכות.

ויש מצווה להביא ילדים לעולם, כמובן.

והיות שהמצוות הללו כרוכות זו בזו, כן ראוי לחשוב על עניין הולדת הילדים,

אבל לאו דווקא בבדיקות פוריות, אלא כשפוגשים את המועמד,
לחשוב גם אם אני רוצה זה יהיה ההורה של ילדי. אם הבית שלנו יהיה בית של שלום,

אם נוכל לחנך ביחד. 

וכתוב שאת תכלית מצוות אהבת ישראל בשלמותה ניתן לקיים דווקא בין בני זוג,

וגם זו מטרה בפני עצמה.

אין מצווה להתחתן!

אם תשימי לב אין כזאת ברכה "ברוך..אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתחתן".

בס"ד

אוקי, צודק שכתוב "קדשנו במצוותיו וצוונו על העריות ... והתיר לנו את הנשואות לנו",

אבל זו לא אחת ממניין המצוות? בטוח?

אין מצוות "עשה" להתחתן, ולכן לא יכלו לתקן ברכה על זה.

אלא יש מצוות "לא תעשה" - שאסור לבוא על אישה שאינה נשואה לך.

איך זה קרה שתיקנו ברכה על מצוות "לא תעשה"?

זו שאלה שרבו הדיונים עליה..

יש כאלה שאומרים שבכלל לא מדובר על ברכה של מצווה אלא על ברכת שבח.

"לא תהיה קדשה" - מופקרת מקודשת ומזומנת לזנות

"ולא יהיה קדש" - (סנהדרין נד) מזומן למשכב זכור ואונקלוס תרגם לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבדא שאף זו מופקרת לבעילת זנות היא מאחר שאין קדושין תופסין לו בה שהרי הוקשו לחמור שנאמר (בראשית כב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה שאף הוא נעשה קדש על ידה שכל בעילותיו בעילת זנות שאין קדושין תופסין לו בה

זה מה שכתוב לך..

יחסי אישות ללא קידושין - הם נחשבים לזנות!

לא מדובר כאן על מספר פעמים או על לקיחת כסף כלשהי.

אמנם לא מדובר כאן על חטא שגורר עונש מוות, אבל זה עדיין איסור מפורש מהתורה!

פה מדובר על קדשה זה עניין אחר לא פעולת הזנות עצמה שהיא אסורה

מי שמקיים יחסי אישות מחוץ לנישוואין לא נרלי עובר על לאו .. מי שסרסור אולי כן 

אבל מה לעשות שלקב"ה זה כן נראה שהוא עובר על לאו.

כל עוד לא מדובר על פילגש שלו, כלומר על אישה שהיא מיוחדת רק בשבילו (ללא קידושין וכתובה),

הוא עובר על "לא תהיה קדשה" מדאוריתא לכל הדעות.

ולדעת הרמב"ם הוא עובר מדאוריתא גם בפילגש.

ולדעת השאר פילגש נאסרה רק מדרבנן.

ולסיכום:

נישואים (ע"י קידושין, 'שבע ברכות' וכתובה) - מותרים.

פילגש - רמב"ם: אסורה מדאוריתא, השאר: אסורה מדרבנן.

הבא על הפנויה שאינה מיוחדת בשבילו - אסור מדאוריתא לכל הדעות.

ולכן אמרתי לך בפשטות שהקב"ה חולק עליך בהבנת ההלכה!

מתאים ל"חידוד" שלך - אבל לא שייך.. זה האופן בו מפרקים אם חלילה צריך, כדי שלא תהיה עוד אשת-איש.

אבל הפו"ר זה ממש חלק מהותי מהנישואין עצמם. עד כדי שיכול לדחותם, עפ"י הדין המקורי, כדי לקיימו. אע"פ שאכן יכולים להיות נישואין גם בלי זה, כגון שקיים כבר את המצוה הזו. אבל מן הסתם לא היה יכול לדחותם, אם לא היה משהו מהותי ממש בהם.

הצד של הקישור האישי העמוק, "לא טוב היות האדם לבדו", והצד של הפו"ר, זה ממש ביחד.

הפירות של הנישואין הם בחיבור הנפשי לכשלעצמו, בעצם גילויי האחדות הזו, וגם בילדים ממש.

חלק מהקשר העמוק זה הופעתו במשפחה שבונים; וחלק מהענין של המשפחה, זה הופעת הקשר העמוק ביניהם.

זה ממש ביחד.

והשתדלתי להסביר את ה"הרכבה" של הדברים.

[אולי הקושי הוא בכך שאתה מסתכל יותר באופן "מתמטי" - וזה לא בדיוק הסגנון בו נסיתי להסביר. כל אחד עם מקצועו..]

מדהים אותי כל פעם מחדש איך כ"כ הרבה בחורים נכנסים לשידוכים בלי לדעת שום דבר על מצוות פריה ורביה.

שהן פשוט מבינים את המצוות האלו על בוריין!

מצטער לומר לך, אבל כנראה שאתן לא מבינות!

אני יודע שיש בנות שלומדות, יודעות ומבינות.

אבל מדבריה היא רצתה לומר שלפחות כמעט כל הבנות יודעות,

וכמעט כל הבנים לא יודעים שום דבר מהחיים שלהם בעניינים האלה.

הרבה בחורים שדברתי איתם על מצוות פרו ורבו לא ידעו כלום על הנושא. (לדוגמא- גם אחרי בן ובת צריך להמשיך לנסות, עד שיש לפחות 2 בנים ו-2 בנות). אני לא משווה לידע של בחורות.

"ולערב אל תנח ידך", זה אפילו לא מצווה דרבנן!

זה המלצה של חכמים (או יותר נכון של שלמה המלך) איך לקיים ולקדם את העולם.

וזה נחשב כחובה מוסרית בלבד!!

וגם זה, זה לא לפחות 2 בנים ו-2 בנות (כמו שכתבת), אלא להרבות כמה שיותר.

ממה שאני קראתי הבנתי שזה מדרבנן. ונכון, עדיף כמה שיותר, אבל יש שפוסקים שמותר להפסיק לנסות אחרי 2 בנים ו-2 בנות.

המסקנה שלנו הייתה שזה לא מדרבנן (אלא חובה מוסרית אישית כלפי העולם),

וגם לא ראיתי מישהו שמגביל את זה מספרית.

יש גם סיפור על ר' חייא הגדול, שאשתו התחפשה למישהי אחרת ושאלה אותו:

האם לאישה שההריונות לא כ"כ קלים לה ונולדו לה בן ובת, האם היא יכולה לעקר את עצמה?

והוא השיב לה שכן.

היא שתתה משקה שעיקר אותה, ואז ר' חייא הצטער כי הוא רצה (באופן אישי) עוד ילדים.

אבל מבחינה הלכתית, נראה לי שהוסכם שם שאין חיוב מצוותי מעבר לבן ובת.

ההשלמה בין הדברים שהגבר מביא מבית-המדרש במסכתות השונות - לבין הלימוד של הבנות על פריה ורביה - וזה יוצר השלמה וחיזוק יתר למערכת יחסים טובה ומהותית - הבנויה על שורשים אדירים תורניים ואמיתיים... [בלי לפחד לדבר על כך באופן ישיר ומהותי..]

ואם אני זוכר נכון, זה כתוב בפרק שישי.

אבל בכ"מ אני לא רואה שום סיבה שגבר יצטרך לדעת דבר כזה לפני ההדרכת חתנים,

תיכף תתלונני על זה שגברים לא בקיאים בהלכות נידה בגיל בר-מצווה.

ואז אני מחליטה שהם לא מתאימים לי.

כי יש כ"כ הרבה שינויים בחיים, כך שקשה מאד לחזות כמה ילדים מתאים לכם כזוג.

רק אחרי שחווים את גידול הילדים (+ ההריונות והלידות), אז אפשר לדעת מה המסוגלות שלכם כזוג.

מה תעשי אם יווצרו לכם קשיים להביא ילדים?

יכול להיות סיבוכי הריון וניתוחים קיסריים, את תרצי ללדת עשרה ילדים בניתוח קיסרי?

את יודעת שלמעלה מ-10% מהנשים חוות דיכאון לאחר לידה? (שזה לא סימפטי בכלל)

או שתגלי פתאום שלהשתלט על שלושה צוציקים קטנים זה לא כזה דבר פשוט?

וזה גם יכול להיות הפוך,

שכרגע זה לא נראה לכם (לו או לך), ואז פתאום מגלים שזה כיף ונחמד.

במקום לקבוע מספר מסוים מראש

אם הם מעלים את הנושא, אז זה בהחלט לא הוגן שהם נוקטים במספר.

אבל אם את מעלה את הנושא, זה נראה לי לא הוגן לצפות לקבל תשובה כ"כ מורכבת.

נראה לי שהם סתם זורקים מספר שנראה להם הגיוני, אבל מתוך הבנה שהחיים גורמים לשינויים.

שאלה כזאת, דורשת תשובה שצריך לחשוב עליה מראש,

ולא תשובה שאפשר לענות עליה בשלוף תוך כדי הדייט.

את גם מן הסתם פוגשת בחורים שבחיים לא חוו זוגיות והקמת משפחה,

כך שגם קשה מאד לחשוב על כל ההשלכות של קביעת גודל המשפחה.

אין דבר כזה מטרה עיקרית, ומטרה משנית - המטרה שלנו העיקרית בתור עם-ה' - היא להתקרב אליו.

יש מס' דרכים להתקרב אליו - אחת מהן היא חתונה.

מתוך כך משמע - מטרת החתונה - היא התקרבות לקב"ה.

עכשיו מתוך החתונה מסתעפות מס' מטרות משנה - 1 - להוליד ילדים. 2 - מילוי החיסרון בלא להיות לבד. 3 - הנאות נוספות..וכו'..

בס"ד

וודאי שיש השלמה של חיסרון בקשר,
המקום של החיסרון שבנו הוא המקום שמאפשר לנו לקבל ולהתאחד, 
וחלק מהצרכים שלנו זה הצורך לנתינה, לא רק לקבל.

וכאשר מתחתנים מתחילה עבודה מסיבית, של ללמוד לתת באמת (מתוך הצורך של השני לקבל, ולא מהצורך שלי לתת בלבד), ללמוד לקבל (גם מה שלא נראה לי שהייתי צריכה, לקבל כי השני מבטא את עצמו בנתינה הזאת),
אם אין חיסרון שצריך למלא -אין מקום לרצון.

החיסרון והצורך יכולים להיות גשמיים- פרנסה בישולים וכ',
ויכולים להיות נעלים- אהבה, נתינה, שיתוף, הזדהות וכ'.

אבל זה צורך שנובע מכך שבלי בן הזוג אנחנו "פלג גופא". 
 

ולגבי העניין של השלימות הפנימית- כולנו מכירים את יסוד הנסירה,

כל אדם הוא חצי, אלא שעבודתינו היא לעבוד על החצי שלנו שיהיה כמה שיותר שלם,

בתוך הגבולות שלנו. רק ביחד אנו שלמים באמת.

בס"ד

ואפילו בדקתי אם הפעם אין לי טעיות דפוס...

אני חושב שחלק מהבעיה היא שלא לומדים את כתבי האר"י ולכן יש כאלה שחושבים שההלכה היא דבר "טכני " , ולא מוכנים להביא משם ראיה על מהות הנישואים .

בכל מקרה אכתוב לכם מה ששמעתי מהרב מרדכי אליהו : המשפחה היא גילוי של שכינה בעולם : האיש הוא כנגד אות "י" שבשם ה'. (יש לו י בשם "איש" ). האשה היא אות "ה" ראשונה של שם ה'. ( שזה כנגד הספירה של "בינה" . לכן חז"ל אומרים שלנשים יש בינה יתרה .כמו שלגברים יש "חכמה "יתרה . ) אחר כך בן שנולד הוא אות "ו" , ובת היא אות "ה" אחרונה . לכן מצוות פריה היא ע"י בן ובת .

בס"ד

שמבארת דברים עמוקים באופן שכל אחד יכול להבין.

ואין כאן הכוונה להבנה הכי שלמה, אלא הבנה בסיסית.

הזה ,לא נאמר לגביו שלא ללמוד לפני גיל 40.  זה נכון שצריך זהירות גדולה, אבל הלימוד הזה מראה לאדם שיש סדר ברור בעולם הרוחני, ולכל מעשה יש משמעות בכל העולמות . וכל מצווה היא לא שרירותית ח"ו אלא מהותית . וכל תפילה מתקנת משהו חדש ( זה עונה על הטענה " כבר התפללתי לפני כמה שעות , למה צריך להתפלל 1000 פעמים אותה תפילה ". ) .         כל כתבי הראי"ה בנויים על הארי ז"ל , וכן החסידות ,ונפש החיים. 

..

הדרש והסוד הם - שרציתי להגיב - ובסוף החלטתי למחוק...

זה לא חסד זה חברות. חסד במובן הרגיל (נזקקים, גמ"חים וכו) נובעים ממקום של נזקקות. בזוגיות היחסים היא לא של חסד ונזקקות, זה חברות הדדית, ואף אחד לא צריך להרגיש שהוא אידאליסט גדול שהוא מתחתן כי הוא מוכן להיות איש חסד. הוא מתחתן כי הוא רוצה וצריך זוגיות כמו שכתבת וגם אישתו.

קיים גם חסד בזוגיות אבל במובן אחר של נתינה ואהבה.

הוא מילוי צרכים.

השאלה האם האדם זוכר ויודע שיש עוד דברים, כלומר האם הוא מעבר לצרכן מאישתו. 

לדעתי הענייה אדם שרוצה מעבר - אל לא לוותר על רובד זה משום שהוא חשוב מאד, אלא עליו לבנות קומה נוספת באישיות שלו שמחפשת גם לתת ולא רק לקבל. 

או בקיצור - לעשות כמה שיותר בשביל האחר ולהיות מודע לזה שגם אתה אדם וגם לך יש צרכים.

מה שיפה הוא שלמשל אצל גבר - הרבה מהצרכים שלו באים לדי ביטוי בין היתר בעזרת מה שהוא נותן לאשתו ונמצא הנותן - מקבל. 

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים