אבל לא כמו שאתה חושב...

ומאחר ואין כמעט אנשים שמחליטים להתחתן בגילאים צעירים כל כך, זה מוכיח לפי הבנתי שזה לא שיקול של אף אחד.

זאת המסקנה שלי לפחות.

קודם כל - עלינו להפריד את האישה מפיתרון לבעיה זו.

גם לאישה יש לצרים.

בנוסף - לאישה יש רגשות הרבה יותר כבדים מגבר.

אישה היא לא פיתרון.

התורה היא היא הפיתרון.

לתורה יש כמה דרכים להשפיע על האדם - רבנים, מטפלים, יועצים - וגם האישה היא דרך להשפיע על האדם.

אם האדם יושפע מהאישה זה יהיה גרוע - כי, היא לא מסוגלת להביו את יצריו...

הוא יכול להוביל אותה שולל - להתחתן - ואחרי כמה שנים יבואו גירושין...

הפיתרון הוא להתקרב אל הקב"ה ממניעים טהורים ולא אגואיסטיים של אני לא מסוגל להתמודד מול זה אז אני הולך להתחתן - אדם כזה, נמצא במקום בעייתי מאוד בעבודת ה' שלו - ומתו"כ - גם נישואיו יהיו בסכנה מתמדת...

צריך להתחתן ממקום שלם. שלם עם עצמך, שלם עם ה', וכמובן - שלם עם אשתך באופן מלא, ולא חסר.

שצריך לשקול במערכת השיקולים.

אם אין בשלות בסיסית, נישואין עשויים לגרום תסבוכות חמורות.

[וגם לגבי היצר, נראה לי שלא כל המצבים שווים, שיש מצבים בהם נישואין יפתרו יחסית את הבעיה, ומצבים שלא].

וגם בסיפור שחזל ביטלו את היצר ולא מצאו ביצה בת יומה או משהו כזה

רק חילונים מתגרשים?

אני מכירה המון זוגות דתיים שהתגרשו.

הרבה פעמים צעירים מאוד.

או להיפך, דיי זקנים שחיכו שנים לזה. 

גם דתיים בסטטיסטיקה.

אני לא בטוחה שאחוז החילונים שמתגרש גבוה משמעותית מאחוז הדתיים.

ומה גם, שאצל דתיים זו בושה להתגרש, אז הרבה זוגות לא סובלים אחד את השני,

ולא מתגרשים. לדעתי זה גרוע כמו גירושין.

להרגיש שנאה עזה לבן אדם שאתה חי איתו, בלי לרצות לתקן או אחרי ניסיונות תיקון

שלא הצליחו, ורק לא להתגרש בגלל הבושה?

אין על זה סטטיסטיקה, אבל גירושין אמוציונליים (ככה קוראים לתופעה הזו) 

הם גרועים בדיוק כמו גירושין כדת וכדין. 

עדיף לחיות בשלום בנפרד - מאשר בצעקות ואלימות שקטה ביחד.

הרבה חרדים מטאטאים את הבעיות מתחת לשטיח...

וכשהילדים שלהם יוצאים מהדת - הם כבר לא מתאימים לדרך - וזורקים אותם מהבית... - כי לא יודעים להתמודד מול התופעה הנרחבת של הנושרים.

לך לכל קהילה חרדית ותמצא שם את החבר'ה שנפלטים הנקראים בפי כל "שבבניקים".

עכשיו, מתוך שהות עם חרדים במהלך השנה האחרונה - יצא לי לדבר עם כמה אנשים ומשפחות חרדיות - שמתבטאות במשפט הנ"ל: "השבבניקים הם לא חרדים".

אם הם לא חרדים - אז מה הם?! - זה ההכחשה בציבור החרדי מול הבעיות של ההפחדות בישיבות והסמינרים נגד החילוניות...

חברים  בעבודה רוסים גם אוכלי חזיר ואין צניעות ולא דת  מה שהתכוונתי להגיד זה לדוגמא אצל החילונים אין "שמירת נגיעה" וזה יצר  ואוליי בסוף זה גם מדרבן לחתונה  נגיד בחברה הדתית יש הרבה בגילאים גדולים כולל אני 30+  ובחברה הדתית או החרדית יש הרבה הגבלות שבחברה החילונית אין בכלל  אני אומר אוליי זה חלק מהמשחק גם היצרים. אני לא חרדי (אני שומע כל מיני דרשות של רבנים חרדים באינטרנט ולמדתי פעם בביהס חרדי ) ואוליי אני טועה 

בס"ד

"משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי כשבא ראה שאינו לבוש כיסוי ראש  אמר לו מדוע אינך מכסה ראשך א"ל לא התחתנתי החזיר פניו ממנו- ואמר אל תראה אותי שוב עד שתתחתן  רב הונא לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה סלקא דעתך אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך."

 אם הגמרא אומרת שלא ניצלים מהרהור עבירה בכל יום!! אז גוועלד....

וודאי זה לא השיקול   היחיד, יש צורך בקשר שאיפות עמוק, בקשר רגשי עמוק, באחריות ביכולת נתינה ועוד. אך קדושה וטהרה בעמ"י היו תמיד ערך עליון. ו

אמר רבי יוחנן: שלשה - מכריז עליהן הקב"ה בכל יום:

על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, (פסחים קיג .

אני לא באה להכליל על עדה שלמה, אבל שמעתי על עוד מקרים בסיגנון.

מישהי שאני מכירה, ממוצא בוכרי, חילונים שאינם שומרים שבת,

סיפרה כשהבת שלה התארסה, במילים האלה 

"בעדה שלנו בחור ובחורה שחברים זה לא כמו עדות אחרות, 

הם לא עושים דברים מעבר לנשיקה, הם לא יכולים ללכת ביחד לצימר או לספא.

H הציע לT נישואים, היא אמרה לי "אמא, לא אכפת לי להתחתן " 

הם קבעו תאריך לעוד 3 חודשים. " 

הם היו חברים 4 חודשים. כלום זמן במונחים חילונים.

היא היתה בת 20, הוא בן 25 . צעירה מאוד במונחים חילוניים.

היא לא כזה רצתה להתחתן, היה לה חבר, אהבה אותו, 

הציע לה נישואים , ו"לא היה אכפת לה" .

 היום הם נשואים, ולפי מה שאני יודעת, אני לא כזה בקשר איתם,

יש להם קשר טוב. 

אבל זו דוגמה מובהקת לחתונה בגלל יצר.

וכן, רוב הזוגות התורניים מתארסים מהר מאוד, שיש בזה המון נקודות לחיוב,

אבל גם יש לזה נקודות לשלילה (דברים שמגלים אחרי החתונה.. 

היכרות לא מספיק עמוקה, וכו' ) , הרבה יותר מאשר זוגות חילונים

או דתיים "ככה" שלא בהיסטריה על הקפדה על שמירת נגיעה...

זה לא כי הם מפחדים ליפול בנגיעה?

יש לבעלי חברים שהם מישיבות שנחשבות דיי דוסיות, הם התארסו אחרי 3 חודשים,

וחצי שנה אחרי ההיכרות כבר היו נשואים.  זה גם בגלל יצר, ושאף אחד לא יגיד שלא. 

ההבדל בין הדוסים, לבין כאלה פחות תורניים שהם חברים כמה שנים ופחות רשמיים בקשר 

הוא שלראשונים חשוב ממש לא ליפול בנגיעה וכל הכבוד להם , ולאחרונים, פחות אכפת , גם אם הם באידאל שומרים נגיעה

ומתבאסים אחרי כל משהו שקורה, כי לא מצליחים.

הכותבת נמנת על האחרונים, ועד היום יש לה ייסורי מצפון. 

זה לא הסיבה היחידה.

זה אכן סיבה למהר.

זה עובד ככה,אני אוהב אותה היא אוהבת אותי שנינו אוהבים את השם,יש דרך אחת לחבר את כל האהבות האלה והיא חתונה.

אני לא מבין מה בעייתי בזה.

זה מה שמבטיח המשך קיום המין האנושי...

אני מניח שזה לא יכול להיות המניע העיקרי

אבל היצר הוא לא איזה מחלה מתועבת שהתרופה אליה זה להתחתן

היצר הוא הטבע האנושי הבריא והטוב שה' טבע בנו

והוא דוחף אותנו להתחתן. בשביל זה ה' ברא אותו....

גם אחרי החתונה יש זמנים של איסור וזמנים של היתר ודרושה המון התמודדות עם היצר.

אם לפני החתונה היצר גובר מי ערב לך שזה יפסק אחרי החתונה? גם עם אשתך לעתיד וגם עם נשים אחרות ל"ע.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים