כדאי מאוד לנסות. שיהיה בהצלחה בעז"ה!

אם יהיה מעונין להכיר - כבר תבדקו הדדית.

לא להרבות בחששות..

אבל בגדול - בנות מתחילות חופשי עם בנים בדורנו. 

(: 

גם אביגיל יזמה - והרוויחה את דוד המלך..

את צודקת ברעיון שלך לחכות עד סוף השבוע ואם לא אז בעצמך.

בהצלחה.

בעלי פנה אל חבר שקרוב אלי, כדי לברר אם אני מעוניינת. כשהוא ראה שזה לא מתקדם, הוא מצא חבר אחר שיברר לו דרך אשתו.

אני בכלל חשבתי בהתחלה שזה הרעיון שלהם...

כל הכבוד לך שאת יוזמת! גם אם לא תתחתנו, ואפילו אם לא תיפגשו, אני מאמינה שזה יקדם אותך.

בהצלחה!

לך עוד אחיות?

שיהיה בהצלחה. 

והכי חשוב - לא לפתח ציפיות... (: 

אני תמיד החזקתי במשל "אל תאהב את מי שאתה משיג, תשיג את מי שאתה אוהב " . ומה זה קשור , כאשר את שולחת שליח כדאי שיברר בשבילך את בעצם שמה את גורלך בידיו של מישהו אחר, אני אומר לך שזה בוודאי מאוד מביך , ולא נעים ,אני יכול להבין את הפרפרים העצומים שאת רק מדמיינת את העניין על זה שאת הולכת לדבר איתו בטלפון, אבל אני יכול להגיד לך , שהאחוזים להצלחה לתשובה חיובית מימנו הם עצומים , ובלתי ניתנים להשוואה ביחס לזה שתשלחי מישהו אחר. ככה את משיגה את מי שאת אוהבת ולא את מה שאת משיגה.

אם יש לך כוחות  בנפש והם גדולים  אני מבטיח לך שאת לא תצטערי. 
ועוד משהו . "לא" זה גם תשובה , העיקר שאת יודעת שנסית , מקסימום לא הלך , ואת עשית את ההשתדלות שלך, זה לא שאת רואה אותו כל יום ,  שזה גם לא ממש נוראה אם כן. 

בקיצור המלצה חמה , תשיגי את המספר שלו , תאמרי לו שהוא מאוד מעניין בעניך ,ואת תשמחי להיות איתו  בקשר... לא צריך יותר מידי דרמה ..

מקווה שעזרתי .. אבי . בהצלחה! 

1.תראי אני בן 33 עברתי דבר או שניים בחיים , האמיני לי כאשר אני אומר חוות דעת גברית אני יודע על מה אני מדבר, תנשכי שפתיים ופשוט תתקשרי , הלב שלך פשוט ידפוק חזק ,תרגישי מחנק עצום בגרון , הבטן שלך תתהפך. אבל תקשיבי לי למשהו מסוים . ברגע שאת תסיימתי את השיחה שלא משנה  מה התוצאות שלה, ההרגשה שלך , תהיה ההרגשה בין הטובות שחווית בחיים שלך , ואני לא מכיר אותך... 

פשוט תנסי .. "אם זה היה קל ,זה לא היה שווה "

ובקשר לניסיון שיש לך בנושא " אהבה לא באה מניסיון ,היא באה מהלב " (קריסטו אני חושב ) 

ולא נראה לי שהוא מעריך אותה פחות

כבר היה בפורומים דיון בשאלה "אם מישהי שגבר פונה אליה בהקשר חברתי, האם זה אומר שהיא מושכת אש?". זו כבר לא שאלה של תפקידים, זו שאלה איך אנו כיהודים מתנהגים כאשר אנו רוצים לעשות מהלך בכיוון זה בצניעות. 

הדרך העקיפה,דרך צד שלישי, היא המשובחת לשני הצדדים. הצד השלישי לא צריך להגיד מי יזם, אלא לשאול "האם את/ה מעוניין/ת", מבחינת הנשאל השדכן הוא היוזם.

אם עדיין אנו מתעקשים לפנות ישירות, מדובר בהשפעה המערבית ההרסנית.         

רוב השיחה היתה להציל את דוד משפיכות דמים, ואת מה שהוסיפה בסוף "וזכרת את אמתך" היא הבליעה כבדרך אגב. 

בכלל, מי שנשואה לאחד כמו נבל הכרמלי בהחלט ראוי שתפעל להיחלץ מהצרה. אנו בדרך כלל לא נמצאים במצבים כאלו, ויש לנו מרווח לחשב את צעדינו.

לא חייבים להביא דוגמאות של אישה שיזמה קשר. חלוקת התפקידים היא לא הדבר העיקרי בעיני, אלא הצניעות לגברים ולנשים. 

תודה על ההארה.  

ולא הייתי מציע להפוך את זה לתקדים. היא גם הייתה נביאה, והשיח עם נביאים הוא שיח קצת שונה. 

הייתי מציע ללמוד את הפרק הזה כיאות לדברים שנאמרו ברוח הקודש, אם לא דברי נבואה, ולא למהר להפוך אותם לתקדימים בחיינו הפרטיים. שידוכים הם דבר מצווה, אבל שידוך הוא בדרך כלל דרך צד שלישי.

זה נכון שהמקום שנמצאים בו רווקים דתיים בעולם המערבי הוא לא פשוט, ומכאן באות כל מיני דילמות. לדילמות יש כל מיני פתרונות, ואנו צריכים למצוא פתרונות שימעיטו את השפעת התרבות המערבית.        

"תנו רבנן רחב בשמה זינתה יעל בקולה אביגיל בזכירתה" (מגילה טו.)

משום מה.   ואני חוזר ומדגיש שבהיבט שאני מדבר עליו אין הבדל בין גברים לנשים. 

אני יכול להבין את הטענה, שאם כבר נפגשים בחורים ובחורות ומשוחחים אז לקחת את זה לכיוון של מצווה. לרגע לא חשבתי, שמדובר במשהו פחות מזה. שלא יובן ממני שאני חושד בכוונות לא טהורות, כי במצב כזה לא הייתי מתייחס בכלל.  

אבל מראש, המפגש המשותף הוא בעייתי. כך המגזר שלנו בנוי, וחלק מדילמות שלו מושפעות מהתרבות המערבית. שם יש את המושג "להתחיל".

אני לא נכנס לחלוקת תפקידים בין גברים לנשים, כי לכל אחד מהם ממילא יש את הדרך והשפה שלו להביע את עצמו.

כדי שלא יהיה מפגש בין אנשים ונשים. עיי"ש ברמב"ם, שביתת יו"ט, פ"ו, הכ"א.

אנו גודרים את עצמנו יותר מזה.

נכון, שכדי לישא צריך לראות קודם ולכן יש צורך להיפגש. אבל המפגש יכול להיות בדרך אחרת, ולאו דווקא בדרך של "להתחיל". 

גם במימרות וגם בסיפורים.

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באיזו דרך נלך ללוד אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד

 ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף

ת''ר ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם אל יצא כשהוא מבושם לשוק ואל יצא יחידי בלילה ואל יצא במנעלים המטולאים ואל יספר עם אשה בשוק

הכלה הופכת את פניה וכו': מ''ט א''ר חייא בר אבא א''ר יוחנן מפני שהיא בושה  -  זה משקף את המציאות שהייתה.

יש גם את הסיפור על האמורא שהלך אחרי שניים שדיברו כל הדרך. לא זוכר בדיוק.

אבל חכמי ישראל לדורותיהם, בכל הדורות, קדשו עצמם גם בפנויה. "ברית כרתי לעיני וכו...".

נכון שלמטרת נישואין זה משהו אחר, אבל לשם כך יש פגישות היכרות מסודרות. כאשר זה לא רשמי, זה מה שקוראים בתרבות המערב פלירט. 

אני שב ומדגיש: אפשר למצוא צדדים לקולא, בהתחשב בתרבות הסובבת אותנו, אבל אנו צריכים לשאוף ליותר. בפרט שהתקדמנו בתחומים אלו בהשוואה למה שהיה בעבר.

לגמרי, ואני בהחלט מבין אותך. גם עלי עברו תסכולים לא מעטים, ואני בטח לא היחיד.

בכל אופן אני לא הייתי קורא לזה חומרות שנמצאו מתחת לשטיח. 

ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו לעשות את רצונו כרצונו. 

מאי תיקון גדול אמר רבי אלעזר כאותה ששנינו חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה תנו רבנן בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה היכי עביד הכי והכתיב {דברי הימים א כח-יט} הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אמר רב קרא אשכחו ודרוש  {זכריה יב-יב} וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק''ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה''ר שולט בהם על אחת כמה וכמה

לפחות לפי הרמב"ם. הבנתי שיש חולקים, אע"פ שהרמב"ם צמוד לדינא דגמרא באופן כללי.

כבר נפגשתם, דיברתם נראה לכם מתאים - במצב כזה אין סיבה שלא לנסות לקדם את זה. אבל השאלה כאן היא ברמה הלכתחילית - האם נכון שיתקיימו מפגשים כאלו.

תופעת הרווקות המאוחרת פושה היום בכל הזרמים, אבל אין ספק שהיא דווקא מצויה הרבה יותר אצל הפחות דוסים.

לגבי ההיכרות עם בנות המין השני - אדם לא נמצא בשטח סטרילי. יש לו אחיות, אמא, סבתות. הוא בכל מקרה נתקל בנשים כל חייו. להכיר את האופי והתקשורת - זה דבר שהוא ילמד כל חייו, וגם אם יהיה בחברה מעורבת - הוא בכל מקרה יגע רק באפס קצהו עד שיתחתן. יש דברים שצריך לדעת ברמה הפרקטית, אבל את זה הוא יוכל ללמוד בשיעורים ממוקדים (כפי שנהוג בישיבות רבות) ובספרות תורנית רלוונטית, לקראת כניסתו לעולם הפגישות.

אני גדלתי והתחנכתי בבני עקיבא. כל ילדותי ונערותי הייתי בחברה מעורבת. אני ממש לא חושב שזה הכין אותי לחיי נישואין או לעולם הפגישות. זה בעיקר יצר התאהבויות שווא וסרטים. את ההכנה האמיתית עשיתי בעזרת ספרים ושיעורים.

ואני דווקא כן גדלתי בחברה נפרדת ותכל'ס עד גיל 17 לא היה לי שום קשר בני המין השני חוץ מאמא שלי.

אני לא חושב שהחבר'ה צריכה להיות מעורבת בהגדרה ובטח ובטח שלא לפני גיל הנישואים.

אבל כן ליצור אפשרויות להכרות לא רק דרך שדכנים כמו לדוגמא מה שהביאו שהרב שרקי עושה.

באל לתייג את @לשם שבו ואחלמה

יש בעיות של חוסר בטחון באופן כללי אצל בני הדור שלנו. חוסר בטחון גורם לאנשים לפחד מאינטימיות ברמה הנפשית ולדחות את הנישואין. לכך הם מוצאים הרבה תירוצים. למפגשים ספונטניים יש קודים מסוימים, שאינם מאפשרים לגברים להכיר באמת את הנשים וכן להיפך. גם לדייטים יש קודים משלהם, ולחיים משותפים יש קודים אחרים לגמרי. 

בכלל, אני לא חושב שצריך להכיר נשים. כדי לחיות חיי נישואין בריאים אני צריך להכיר את אשתי. אם אני אבוא בדעה שנשים הם כך או כך, זה רק יפריע. 

הביישנות בהתחלה היא טבעית ובריאה. כמו בכל תחום חדש שאדם נכנס אליו בחיים, יש גם ניסוי וטעייה, ולפעמים יש תקלות של חוסר טקט. גם זה טבעי, ואף אחד לא נדחה ע"י הצד השני בגלל זה. לדחיות יש הרבה תירוצים, והם לא תמיד משקפים את המציאות.

היכרות ספונטנית לא מכינה לדייטים ולא לחיים משותפים. ההתנהגות בתקופה הקדם-נישואית גם לה יש השפעה על בניית הבית, וככל שהיא תהיה יותר צנועה ההכנה לבית נאמן תהיה יותר טובה.   

ואני אגיד משהו קצת חריף: במסגרת המפגשים הטבעיים בעבר נוצרו הרבה שידוכים, אבל היו גם הרבה מכשלות. עליהם מדברים קצת פחות כי זה לא כ"כ נעים. אמרו חכמים: "אין אפוטרופוס וכו'...". מי שגדל בתנועת נוער בלתי מעורבת, נחסכו ממנו גם הדברים האלה. את בתי גם עודדתי ללכת לשם.

סבא שלי ראה את סבתי לראשונה בבית המדרש. הוא הלך ללמוד עם אביו והיא הייתה עם מגשי הכיבוד והתה. לא הייתה לו באותם זמנים, את הרשות אפילו לדמיין לפנות אליה ישירות. הוא שאל את אביו, ואביו שאל הלאה והשאר כבר הסטורייה. אני לא חושב שסבי או סבתי היו "מוכנים" לפני ההיכרות לתקשורת עם הצד השני, אבל אני מאחל לכולם חיי נישואין כמו שלהם.    

אתה בעצם טוען שאם מישהי מוצאת חן בעיני מישהו אז הוא צריך צד שלישי כי אם לא זה השפעת העולם המערבי? אפשר גם בצניעות לגשת למישהי כמובן בטאקט לא הכול צריכים לעשות דרך צד שלישי,אני לצורך העניין לא רואה סיבה בזה.

לעתים, אנחנו יותר מדי שבויים בעולם המערבי מכדי להבין. לפני שההשפעה הזו הייתה היו מקובלים דברים אחרים, עכשיו הדברים שונים. יש כאלה ששמחים על השינויים, ויש כאלה שאינם.

לא יודע מה זה בדיוק "מצא חן בעיני ממש", אבל אם סוג של התאהבת בו, את חייבת להסתיר את זה היטב בהתחלה. אם יהיה ביניכם פער רגשי גדול מדי - זה עלול להבהיל אותו.

[לבדוק בישוב הדעת אם מתאים. ומעכשיו אל תעדכני עד שיהיה ברור יותר... רשות היחיד..]

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים