בעז"ה.. 

(כדי להקים ביצ'פר, כן)

לוידת מה יקרה במציאות.

אני צכה לספור שוב,

שאוכל להיות בטוחה אם זה יותר או פחות ממה שיש אצלינו

<צ> וזה, כן? 

נשמע שאתה מדבר מניסיון...

<צ>

אבל 300? 

(: 

שזה יותר ממה שיש בבית שלנו.

ואם זה יצליח, אז אכן זה יהיה יותר מכמה שיש היום במשפחה שלי.

שלא לדבר על כך ש"גידול הילדים בנחת" - הוא בעצמו תלוי הרבה ברצון ובאידיאל (אם לא במקרים של "בעיות חריגות").

וכבר אמרו חז"ל שאשה אחרי לידה נודרת שלא תלד יותר.. ואח"כ צריכה להביא קרבן על ה"נדר-לבטלה"....

כך שלפעמים דווקא "נסיונות" כאלה, הם לא ראיה לשעתם.

לא במקרה, לדעתי, רואים כאן שכאלה שגדלו עם הרבה ילדים, בד"כ מעוניינים גם. זה נסיון חיובי שנותן רצון וכח.

אבל ברור שהכל תלוי ברצון ה', וצריך סייעתא דשמיא גדולה.

הרי אני מכיר את זה.

וזה נכון, כמובן, מה שאמרת לגבי השונוּת בין איך נשים חוות את הדבר (ודווקא בגלל זה, קשה גם לכיוון הזה לדבר. כשיש קושי - אז אדם הוא לא הכי "אובייקטיבי" באותו זמן).

אבל מה שחשוב להדגיש, הוא שלרצון הבסיסי יש השפעה גם על החלטות בעקבות קשיים. וכשמדובר בגידול הילדים - גם על רמת ה"קשיים" עצמם לפעמים ואופן ההתמודדות; ואיך תופסים את הדברים.

אז בוודאי שאינני בא "לבטל" את המשקל של התחושות האישיות - אבל לאזן, שלכיוון הבסיסי יש יכולת לא מועטה ב"הכוונת המציאות".

ולמסקנה אני לגמרי מסכים. שצריך הרבה סבלנות וסייעתא דשמיא. ושאפשר להביע "משאלות ותקוות" - ולדעת גם שהם פועלים - אבל לא לחשוב שעוסקים ב"תכנונים"...

[לקחתי את הסיכון מראש...]

ואע"פ כן אני עומד בדברי.

ולא סתרתי את המשפט ש"לפעמים כמה שיש רצון לגוף קשה"... בוודאי. רק שאמרתי שגם למוטיווציה הבסיסית יש משקל, ושלכן לא כדאי "לקרר" את השאיפות של מי ש"עוד לא התנסה".

וכמו כן, שלפעמים מה שרואים במצב הקשה, הוא לא מה שאח"כ, כשמגיעה ה"תוצאה" ומתאוששים קצת.

וגם בתוך ה"חלק" - יכולות להיות, ויש, מסקנות שונות. בלי לשפוט "רע או טוב". ובוודאי גם נכון שהנסיון אינו באותה דרגת קושי לכולן.  שה' יתן לכולן כח ושמחה..

[כבר אמרתי, היה ברור שזה "ינוצל"... סיכון מחושב ומחוייך..  זה באמת הבדל לגמרי. נכון]

אבל עם השנים רואים שאפשר לדעת גם דברים כאלה, בגבול מסויים, בלי ש"סוחבים" אישית. ואכן תמיד עם ענוה שלא מתחילים "לשפוט" מול מי שכן סוחבת בפעל-ממש....

לא קראתי את כל התגובות אבל-

מה זו השאלה הזו??

מי אנחנו שנגיד?

מה שהקב"ה נותן- זה מה שיהיה!

כמובן שיש שיקולים של בריאות וכו' אבל בכללי- זו השאיפה!

מאיפה אני יודעת אם מתאים לי שני ילדים או שנים עשר?סומכת על הקב"ה שלא נותן לי משהו שאני לא יכולה לעמוד בו...

בני הזוג בהחלט יכולים להחליט שהם לא מונעים שומדבר...

ראית פעם תינוק נולד????

אולי זו קומבינה של רופאים ונשים..?? 

הם שומרים סטוק של חסידות עם ילדים בארונות של החדרי לידה, ואז כשהבעל יוצא, האישה מקבל קצת סם שתהיה ב'היי', הרופא מקבל כסף, הם מוציאים תינוק אחד שהאישה בוחרת ושלום על ישראל!

ההחלטה שלנו היא אכן קיימת, אבל במגבלות רציניות.

יש מי שמאוד רוצה ולא מצליח

יש מי שלא כ"כ רוצה וה' נותן.

יש אישה שההריונות שלה הם רק שמירת הריון מחודש שלישי עד הלידה

ויש אישה שההריונות עפים לה בכיף

יש ילדים שהגידול שלהם נוח ונעים ויש ילדים שצורכים פי 50 מהאנרגיות של ההורים.

בקיצור- כשמגיעים לגשר, חוצים אותו.

עם כל הריון מחדש ועם כל ילד מחדש.

וממש לא כדאי לקבוע מראש כמה רוצים. ומה אם בהריון האחרון יהיו תאומים- אז עברתם את המכסה?

ומה אם רציתם 10 והתחתנתם בגיל 30 וקצת צפוף 10 ילדים ב10-12 שנה?

אז הגבתי זו החלטה חלקית.

זרע זרעך וכו

וגם לא ממש עם הבעייתיות של אמצעי מניעה

מרשה לעצמי להוסיף עוד תגובונת לניצלו''ש...

מתענוגותיו של לא-מנהל.

ולכן מצד שני אני כבר לא יכול להחליף את הח' בל'...

בדרך כלל ילד הוא יצור חברותי, וזה לא תמיד כיף שיש שקט בבית ולהיות הרבה לבד...

רק ממליצה לקחת בחשבון

אם הייתי בוחר הייתי רוצה יותר.

אבל זה ממש לא העניין פה

כמה שנים תרצה לחיות? - מי שואל אותך?!

(באתי להסביר למה לא היה מבול של

10

13

14

12

15

20

9

וכו')

לפני שהתחתנתי רציתי כמה שיותר

לאחר שהבנתי מה זה הריון הדרישות ירדו

אחרי שעברתי ניתוח קיסרי ראשון הדרישות עוד פעם ירדו

אחרי שעברתי גיהנום בהריון השני הדרישות שוב ירדו

ואחרי קיסרי שני, הרופאים נתנו לי מספר, אז אין לי יותר שיקול דעת.

אל תאמין לכל מה שמספרים לך בתקשורת. 

היום יש פתרונות מצוינים גם מבחינה הלכתית אז לא להלחיץ.

אבל ברור שגם הם מקילים כשיש צורך רפואי או נפשי.

סבורים שכך ההלכה.

אין דבר כזה סבורים שכך ההלכה.

בהלכה יש מקום מאוד רציני לתת היתר למניעת הריון.

מי שמחליט להחמיר- הוא בהחלט עושה זאת על אחרים-

כי מי שסחבת את ההריון ועוברת את הלידה, היא אישה אחרת,

ולא הגוף שלהם עצמם.

ככה שלהכריח נשים ללדת כל שנה בשם ההלכה,

זה לא מי יודע מה "סבורים שכך ההלכה"

זה אחלה טיטוא לתופעה ההזויה הזו,

אבל הלכתית זה לא נכון

(ולמדתי את הסוגיה הזו על כל צדדיה, כמה פעמים.)

{ואיך אמר לי חרדי אחד- אבל אצלכם רבנים שלא מתירים מניעת הריון לא אומרים שזה הלכה, זה מאידיאולוגיה, לא? כי אני לא מבין איך הם רואים את זה אסור בהלכה.... אז הייתי צריכה להרוס לו את התמימות, ורציתי לשלוח אותו אליהם....}

זה יפה.

גם אחרים למדו.

מציע לא לכתוב, "אין דבר כזה סבורים שכך ההלכה".. 

יש דעות שונות בגדר מצוות "לערב אל תנח ידך", שאחרי שאדם קיים פו"ר.

יש כאלה שאכן אומרים שהעיקר שאינם מפסיקים לגמרי. 

יש כאלה שסוברים שצריך "סיבה" בשביל להפסיק - אבל לא סתם.

ולכתוב שהפוסקים שהסיקו כך מלימודם, זה בגלל שזה "הגוף של האשה ולא שלהם".. ושזה "מראה על מידות".. זה דומה לההוא שאמר שבגלל שהתורה ניתנה בסיוון, היא לא התחשבה במי שנוסע בשלג בחורף..

מה שווה כל ה"ידיעות" שרוכשים בתורה (וצריך לדעת מצד האמת, עם כל ההערכה לכל מי שלומד/ת - שתורה נקנית בעמל של שנים, ולא כל אחד נהיה "פוסק הלכה" כי חושב שכבר למד את הסוגיא, ויכול לזלזל בכל גדול שיפסוק "אחרת ממנו"..) - אם כך מדברים על גדולים שסוברים אחרת, כאילו אינם חשים במאמצי הזולת.

גם הכתיבה "להכריח אשה ללדת כל שנה בשם ההלכה" - זה נוסח בעייתי מאד, שהתחדש כיום אצל חוגים מסויימים.  מלבד זה שגם בדרך הטבע, זה לא יוצא בדיוק כל שנה - 

הרי שכאלו שיש להן קושי, ממילא ייכנסו בגדר שהובא לעיל ע"י מי שכתב לגבי "צורך רפואי או נפשי" ואיש לא "יכריח" אותן, גם לפי דעה זו..

[אגב, גם את ציינת, לפי ידיעותייך בענין, ש"יש מקום רציני בהלכה לתת היתר". כלומר, גם את סבורה שצריך "היתר". ואם משהו צריך "היתר" - כנראה שצריך סיבה להיתר.. בערך כמו זה שהגיב "סיבה רפואית או נפשית"]

וש"חרדי אחד" אמר לך משהו, אינה ראיה לכלום...  אצל רבנים "חרדיים", הגישה שלא למנוע ללא סיבה, מצויה יותר דומני.

אביא רק דוגמה ("פוסק חרדי"..), כדי להראות כמה לא שייך לומר "אין דבר כזה סבורים שכך ההלכה". יש לגמרי. סבורים שלהפסיק צריך סיבה "טובה".

שוב - אני כמובן לא נכנס להלכה-למעשה. אני אינני חושב שעל סמך לימודי בענין, נהייתי כבר  פוסק-הלכה ומכריע בין דעות, וגם בדעות שהובאו לעיל - צריך לשאול למעשה את הכוונה, לא הארכתי כאן. וגם כל מי משכיר קצת את השטח - יודע כמה מצוי שפוסקים המצויים בנושא למעשה, רגישים וקשובים. אבל לאפוקי מהאמירה כאילו "אין דבר כזה" ומהסגנון כאילו זה "בגלל שזה לא הם"... 

שו"ת להורות נתן חלק ג סימן פו 

והנה משום ביטול פו"ר ולערב אל תנח ידך, כבר כתבתי בעניי באריכות בשו"ת להורות נתן (ח"ב סי' צ'), דהיכי שיכולה לבוא לידי סכנה או צער גדול מותרת להמנע מהריון - ועיין בזה בתשו' חת"ס (אהע"ז ח"א סי' כ') ושם (ח"ו סי' מ') ושם (חיו"ד סי' קע"ב) ובשו"ת מהר"י אסאד (יו"ד סי' רכ"ב) - וכל זה כשיש באמת חשש סכנה, ברם חלילה להטות אוזן לרופאי אליל המייעצים להמנע מפו"ר אף שלא במקום סכנה וגזירתם קשה משל פרעה, ועל המורה להזהיר להשואל כי לא הותר אלא מחמת חשש סכנה או צער גדול ורק לזמן קצוב עד אשר תתחזק, אבל אין להורות בזה שום היתר כשאינו אלא לרווחא בעלמא, יעויי"ש בתשובה. 

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.