בעז"ה.. 

(כדי להקים ביצ'פר, כן)

לוידת מה יקרה במציאות.

אני צכה לספור שוב,

שאוכל להיות בטוחה אם זה יותר או פחות ממה שיש אצלינו

<צ> וזה, כן? 

נשמע שאתה מדבר מניסיון...

<צ>

אבל 300? 

(: 

שזה יותר ממה שיש בבית שלנו.

ואם זה יצליח, אז אכן זה יהיה יותר מכמה שיש היום במשפחה שלי.

שלא לדבר על כך ש"גידול הילדים בנחת" - הוא בעצמו תלוי הרבה ברצון ובאידיאל (אם לא במקרים של "בעיות חריגות").

וכבר אמרו חז"ל שאשה אחרי לידה נודרת שלא תלד יותר.. ואח"כ צריכה להביא קרבן על ה"נדר-לבטלה"....

כך שלפעמים דווקא "נסיונות" כאלה, הם לא ראיה לשעתם.

לא במקרה, לדעתי, רואים כאן שכאלה שגדלו עם הרבה ילדים, בד"כ מעוניינים גם. זה נסיון חיובי שנותן רצון וכח.

אבל ברור שהכל תלוי ברצון ה', וצריך סייעתא דשמיא גדולה.

הרי אני מכיר את זה.

וזה נכון, כמובן, מה שאמרת לגבי השונוּת בין איך נשים חוות את הדבר (ודווקא בגלל זה, קשה גם לכיוון הזה לדבר. כשיש קושי - אז אדם הוא לא הכי "אובייקטיבי" באותו זמן).

אבל מה שחשוב להדגיש, הוא שלרצון הבסיסי יש השפעה גם על החלטות בעקבות קשיים. וכשמדובר בגידול הילדים - גם על רמת ה"קשיים" עצמם לפעמים ואופן ההתמודדות; ואיך תופסים את הדברים.

אז בוודאי שאינני בא "לבטל" את המשקל של התחושות האישיות - אבל לאזן, שלכיוון הבסיסי יש יכולת לא מועטה ב"הכוונת המציאות".

ולמסקנה אני לגמרי מסכים. שצריך הרבה סבלנות וסייעתא דשמיא. ושאפשר להביע "משאלות ותקוות" - ולדעת גם שהם פועלים - אבל לא לחשוב שעוסקים ב"תכנונים"...

[לקחתי את הסיכון מראש...]

ואע"פ כן אני עומד בדברי.

ולא סתרתי את המשפט ש"לפעמים כמה שיש רצון לגוף קשה"... בוודאי. רק שאמרתי שגם למוטיווציה הבסיסית יש משקל, ושלכן לא כדאי "לקרר" את השאיפות של מי ש"עוד לא התנסה".

וכמו כן, שלפעמים מה שרואים במצב הקשה, הוא לא מה שאח"כ, כשמגיעה ה"תוצאה" ומתאוששים קצת.

וגם בתוך ה"חלק" - יכולות להיות, ויש, מסקנות שונות. בלי לשפוט "רע או טוב". ובוודאי גם נכון שהנסיון אינו באותה דרגת קושי לכולן.  שה' יתן לכולן כח ושמחה..

[כבר אמרתי, היה ברור שזה "ינוצל"... סיכון מחושב ומחוייך..  זה באמת הבדל לגמרי. נכון]

אבל עם השנים רואים שאפשר לדעת גם דברים כאלה, בגבול מסויים, בלי ש"סוחבים" אישית. ואכן תמיד עם ענוה שלא מתחילים "לשפוט" מול מי שכן סוחבת בפעל-ממש....

לא קראתי את כל התגובות אבל-

מה זו השאלה הזו??

מי אנחנו שנגיד?

מה שהקב"ה נותן- זה מה שיהיה!

כמובן שיש שיקולים של בריאות וכו' אבל בכללי- זו השאיפה!

מאיפה אני יודעת אם מתאים לי שני ילדים או שנים עשר?סומכת על הקב"ה שלא נותן לי משהו שאני לא יכולה לעמוד בו...

בני הזוג בהחלט יכולים להחליט שהם לא מונעים שומדבר...

ראית פעם תינוק נולד????

אולי זו קומבינה של רופאים ונשים..?? 

הם שומרים סטוק של חסידות עם ילדים בארונות של החדרי לידה, ואז כשהבעל יוצא, האישה מקבל קצת סם שתהיה ב'היי', הרופא מקבל כסף, הם מוציאים תינוק אחד שהאישה בוחרת ושלום על ישראל!

ההחלטה שלנו היא אכן קיימת, אבל במגבלות רציניות.

יש מי שמאוד רוצה ולא מצליח

יש מי שלא כ"כ רוצה וה' נותן.

יש אישה שההריונות שלה הם רק שמירת הריון מחודש שלישי עד הלידה

ויש אישה שההריונות עפים לה בכיף

יש ילדים שהגידול שלהם נוח ונעים ויש ילדים שצורכים פי 50 מהאנרגיות של ההורים.

בקיצור- כשמגיעים לגשר, חוצים אותו.

עם כל הריון מחדש ועם כל ילד מחדש.

וממש לא כדאי לקבוע מראש כמה רוצים. ומה אם בהריון האחרון יהיו תאומים- אז עברתם את המכסה?

ומה אם רציתם 10 והתחתנתם בגיל 30 וקצת צפוף 10 ילדים ב10-12 שנה?

אז הגבתי זו החלטה חלקית.

זרע זרעך וכו

וגם לא ממש עם הבעייתיות של אמצעי מניעה

מרשה לעצמי להוסיף עוד תגובונת לניצלו''ש...

מתענוגותיו של לא-מנהל.

ולכן מצד שני אני כבר לא יכול להחליף את הח' בל'...

בדרך כלל ילד הוא יצור חברותי, וזה לא תמיד כיף שיש שקט בבית ולהיות הרבה לבד...

רק ממליצה לקחת בחשבון

אם הייתי בוחר הייתי רוצה יותר.

אבל זה ממש לא העניין פה

כמה שנים תרצה לחיות? - מי שואל אותך?!

(באתי להסביר למה לא היה מבול של

10

13

14

12

15

20

9

וכו')

לפני שהתחתנתי רציתי כמה שיותר

לאחר שהבנתי מה זה הריון הדרישות ירדו

אחרי שעברתי ניתוח קיסרי ראשון הדרישות עוד פעם ירדו

אחרי שעברתי גיהנום בהריון השני הדרישות שוב ירדו

ואחרי קיסרי שני, הרופאים נתנו לי מספר, אז אין לי יותר שיקול דעת.

אל תאמין לכל מה שמספרים לך בתקשורת. 

היום יש פתרונות מצוינים גם מבחינה הלכתית אז לא להלחיץ.

אבל ברור שגם הם מקילים כשיש צורך רפואי או נפשי.

סבורים שכך ההלכה.

אין דבר כזה סבורים שכך ההלכה.

בהלכה יש מקום מאוד רציני לתת היתר למניעת הריון.

מי שמחליט להחמיר- הוא בהחלט עושה זאת על אחרים-

כי מי שסחבת את ההריון ועוברת את הלידה, היא אישה אחרת,

ולא הגוף שלהם עצמם.

ככה שלהכריח נשים ללדת כל שנה בשם ההלכה,

זה לא מי יודע מה "סבורים שכך ההלכה"

זה אחלה טיטוא לתופעה ההזויה הזו,

אבל הלכתית זה לא נכון

(ולמדתי את הסוגיה הזו על כל צדדיה, כמה פעמים.)

{ואיך אמר לי חרדי אחד- אבל אצלכם רבנים שלא מתירים מניעת הריון לא אומרים שזה הלכה, זה מאידיאולוגיה, לא? כי אני לא מבין איך הם רואים את זה אסור בהלכה.... אז הייתי צריכה להרוס לו את התמימות, ורציתי לשלוח אותו אליהם....}

זה יפה.

גם אחרים למדו.

מציע לא לכתוב, "אין דבר כזה סבורים שכך ההלכה".. 

יש דעות שונות בגדר מצוות "לערב אל תנח ידך", שאחרי שאדם קיים פו"ר.

יש כאלה שאכן אומרים שהעיקר שאינם מפסיקים לגמרי. 

יש כאלה שסוברים שצריך "סיבה" בשביל להפסיק - אבל לא סתם.

ולכתוב שהפוסקים שהסיקו כך מלימודם, זה בגלל שזה "הגוף של האשה ולא שלהם".. ושזה "מראה על מידות".. זה דומה לההוא שאמר שבגלל שהתורה ניתנה בסיוון, היא לא התחשבה במי שנוסע בשלג בחורף..

מה שווה כל ה"ידיעות" שרוכשים בתורה (וצריך לדעת מצד האמת, עם כל ההערכה לכל מי שלומד/ת - שתורה נקנית בעמל של שנים, ולא כל אחד נהיה "פוסק הלכה" כי חושב שכבר למד את הסוגיא, ויכול לזלזל בכל גדול שיפסוק "אחרת ממנו"..) - אם כך מדברים על גדולים שסוברים אחרת, כאילו אינם חשים במאמצי הזולת.

גם הכתיבה "להכריח אשה ללדת כל שנה בשם ההלכה" - זה נוסח בעייתי מאד, שהתחדש כיום אצל חוגים מסויימים.  מלבד זה שגם בדרך הטבע, זה לא יוצא בדיוק כל שנה - 

הרי שכאלו שיש להן קושי, ממילא ייכנסו בגדר שהובא לעיל ע"י מי שכתב לגבי "צורך רפואי או נפשי" ואיש לא "יכריח" אותן, גם לפי דעה זו..

[אגב, גם את ציינת, לפי ידיעותייך בענין, ש"יש מקום רציני בהלכה לתת היתר". כלומר, גם את סבורה שצריך "היתר". ואם משהו צריך "היתר" - כנראה שצריך סיבה להיתר.. בערך כמו זה שהגיב "סיבה רפואית או נפשית"]

וש"חרדי אחד" אמר לך משהו, אינה ראיה לכלום...  אצל רבנים "חרדיים", הגישה שלא למנוע ללא סיבה, מצויה יותר דומני.

אביא רק דוגמה ("פוסק חרדי"..), כדי להראות כמה לא שייך לומר "אין דבר כזה סבורים שכך ההלכה". יש לגמרי. סבורים שלהפסיק צריך סיבה "טובה".

שוב - אני כמובן לא נכנס להלכה-למעשה. אני אינני חושב שעל סמך לימודי בענין, נהייתי כבר  פוסק-הלכה ומכריע בין דעות, וגם בדעות שהובאו לעיל - צריך לשאול למעשה את הכוונה, לא הארכתי כאן. וגם כל מי משכיר קצת את השטח - יודע כמה מצוי שפוסקים המצויים בנושא למעשה, רגישים וקשובים. אבל לאפוקי מהאמירה כאילו "אין דבר כזה" ומהסגנון כאילו זה "בגלל שזה לא הם"... 

שו"ת להורות נתן חלק ג סימן פו 

והנה משום ביטול פו"ר ולערב אל תנח ידך, כבר כתבתי בעניי באריכות בשו"ת להורות נתן (ח"ב סי' צ'), דהיכי שיכולה לבוא לידי סכנה או צער גדול מותרת להמנע מהריון - ועיין בזה בתשו' חת"ס (אהע"ז ח"א סי' כ') ושם (ח"ו סי' מ') ושם (חיו"ד סי' קע"ב) ובשו"ת מהר"י אסאד (יו"ד סי' רכ"ב) - וכל זה כשיש באמת חשש סכנה, ברם חלילה להטות אוזן לרופאי אליל המייעצים להמנע מפו"ר אף שלא במקום סכנה וגזירתם קשה משל פרעה, ועל המורה להזהיר להשואל כי לא הותר אלא מחמת חשש סכנה או צער גדול ורק לזמן קצוב עד אשר תתחזק, אבל אין להורות בזה שום היתר כשאינו אלא לרווחא בעלמא, יעויי"ש בתשובה. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים