איסורי מזבח א,ז: " הַמַּטִּיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים, כְּגוֹן שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵינוֹ אוֹ קָטַע יָדוֹ - לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּקָּרְבָּן: "כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ" (שם כב,כא) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יִתֵּן בּוֹ מוּם. וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, שֶׁהֲרֵי הָיָה רָאוּי לְקָרְבָּן וּפְסָלוֹ; אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה - אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, אֵינוֹ לוֹקֶה."
אז קדשים בזה"ז ראויים לקרבן או לא?









).