לו לא היית דתי הייתי אומרת לך להיות עדין ולא למהר לגעת בה פיזית, אבל מכיוון שאני מניחה שממילא הקשר הנפשי ביניכם ייבנה לפני כן, ולא תיגע בה לפני שיהיה לה ביטחון מלא בך (משמע, היא תסכים להתחתן אתך...) אז אין לי אלא לברך אותך בהצלחה. תהיה סבלן. היא תעלה מולך את הדברים בקצב שלה.

תחזור לספר לנו בשורות טובות, כן?..

אם החלטת שאתה עקרונית מעונין ללכת על זה -

אז כעת הנושא הוא הזהירות בכבודה ורגישותה של הבחורה. אח"כ, אפשר לברר בעדינות אם ומה יכולות להיות ההשלכות לדעתה על הנישואין, אם זה באמת יגיע לשלב שנראה שיש כיוון.

לכן, שלב ראשון - אל תדבר על כלום. תתנהג כמו שנוהגים עם כל בחורה שנפגשים למטרת בירור-נישואין.  אולי טיפה יותר ברגישות..

יש להניח שבחורה לא תחשוף פרטים אישיים לפני שהיא יודעת אם יש אופציה, שהרי אינה צריכה לספר לכל אדם מה עברה.

אם היא תחשוב שנראה שזה שייך, וגם מבחינתך עד אז תרצה להמשיך (הרי כמו כל אחת, אתה גם סתם צריך לבדוק אם מתאים לך או לא) - יש להניח שהיא תעלה את הנושא אחרי כמה פגישות.

תקשיב ברגישות. תשתתף בצער ובַזעזוע. 

אח"כ כבר תוכל לשאול מה שייראה לך רלוונטי, כמובן ברגישות לכבוד האדם - אבל באופן שיניח את דעתך.

למה לה לעשות את זה ??

אם היו יותר נתונים עליה, על הרקע שלה, על הנסיבות שפגשת בה - היה אפשר אולי לומר.

אבל אני מאד מציע לא להעלות את הפרטים הללו כאן. 

בעיה קשה. 

אבל זו לא מציאות.

בחורה לא מתחתנת עם עצמה. ואין דבר כזה "להעלים" לגמרי, ממי שאיתו היא נישאת. זה חמור מאד.

נכון שזה רגיש מאד, ל"ע, ולכן צריך סבלנות וכו'.  אבל אם מתחתנת עם מישהו - זה לא "מותר לה להחליט" אם לספר או לא (שמזה, להבנתי, התריעה זו שהגבת עליה).  

אי אפשר לייצר ציור דמיוני לגבי נישואין. נישואין זו שותפות מסוג אחר. מי שרוצה להתחתן, צריכה לדעת שהיא מתחתנת..

אבל נכון מה שכתבת בהודעה מקודם, שמן הסתם היא תספר מעצמה אם זה יתפתח לכיוון רציני. כי גם היא מבינה את זה.

לא להגיד מילה על זה, שום דבר, עד שהיא לא נפתחת בעצמה.

זו טראומה. זה נושא רגיש. שום מילה! לא רמז , כאדם דתי שלא היה מדבר על נושאים מיניים עם "מדוייטת" אחרת ,גם איתה לא לדבר על שום דבר שקשור למיניות ולא לרמוז שום דבר בנושא. 

יש גם סיכוי שהקשר לא יתקדם, והיא לא צריכה שכל החבר'ה הצעירים בחוג המכרים שלכם

ידעו פרטים ממה שקרה לה, דרך בחור שיצא איתה. 

חוץ מיזה , רגיל רגיל.

גם אחרי כמה דייטים שנראה רציני ויש כיוון, אם היא נפתחת בפנייך, 

תן לה לדבר, תביע זעזוע וצער כמו שדן כתב, 

ואל תשאל שום דבר על פרטים "טכניים" בתקיפה , שום דבר!חוץ מיזה שזה חוסר רגישות ולא צנוע

 זה יכול לעשות פלאשבק.

לא לתחקר. 

לא להגיד דברים שקשורים בהלכה של כלות לא בתולות . 

זה רגיש ממש. 

לא להגיד דברים בנוסח "לא אמורים לעשות X או Y " 

אם נניח היא יצאה לריצה ב2 בלילה ואז זה קרה . זו דוגמה.. 

 זה עוד יותר רגיש. 

מה שאריק אמר "אם היא לא נפתחת חתוך את הקשר"

בהקשר של פגישה שישית. זו עצה גרועה. זה לפגוע בה עוד פעם אחרי שכבר פגעו בה.

אין שום סיבה בעולם לחתוך את הקשר אם היא לא מתחילה לשפוך את ליבה בדייט שישי. זה לעשות לה עוול מטורף. 

רוב הזוגות לא מתארסים אחרי דייט שישי, והיא לא אמורה להתחיל לשפוך את ליבה

לפני שזה רציני מאוד, מאוד, לכיוון רציני של חתונה, כשיש כבר חיבה הדדית עמוקה.

אולי בציבור של אריק מתארסים בדייט שישי . 

איפה שאני חיה רוב הזוגות שבמונחים מקומיים הם מאוד תורניים, יוצאים מינימום 7-8 חודשים לפני האירוסין

אם הם צעירים בתחילת שנות ה20 ולא כאלה שלחוץ להם דחוף להתחתן כי הם אוטוטו 30.

אם "מי בעל דברים" בא ממקום שמתארסים בו אחרי 6 פגישות, אז דברי מבוטלים. אבל לא נראה לי מהדברים שלו שזה ככה.

ככה שגם אם זה דייט שישי, לא בהכרח זה רציני. 

מה היא צריכה, שכל אחד שהיא תצא איתו חודש ותיפגש איתו 6 דייטים 

יספר לחברים שלו שעשו לY ככה או ככה . היא גם מקטינה ככה את הסיכויים שלה להתחתן. 

בסה"כ , תתנהג איתה רגיל, לא מוזר, ולא בחשדנות.

בהצלחה.

[והאמת - אפשר לשער איך מגיע. "רמזים" אפשר לשמוע גם מכיוונים אחרים]

ואם עוד מישהו משום מה מעוניין לשמוע הסבר אני מוכן לתת. אבל לא כאן על הפורום. שיפנה אלי

אין שום צורך בזה.

מי שאני מכיר שיצא כ"כ הרבה זה כי היו כל מיני סיבות שונות שבגללם זה נמרח אבל לא לכתחילה "מינימום 7-8 חודשים"

וגם לא מדובר פה "כשמתארסים".

שהרי המקרה אינו של מישהי שיודעת שהבחור יודע..

ולכן, אם אינה אומרת משהו אחרי שכבר מסתמן שיש סיכוי - יכולה להיות בעיה מצד אחר.

אחרי הכל, אמורה להביא בחשבון שלא לכל אחד זה "יתאים", ויש אחריות ליידע על דברים כאלה לפני "קשר עמוק".

לכן, צריך איזון.  לא ללחוץ - אחרי הכל באמת קשה להעלות לפני "סתם אדם". מצד שני, יש מקום להרגשה משלב מסויים, שהיה צריך לומר.  אלא אם כן, הבחור יודע (למרבית המזל..), גם על הענין וגם על כך שזה לא מה שישנה לו, ללא תלות בהשלכות אפשריות, ואז כמובן יפה שהוא סבלן לגמרי.

אבל זה קצת "תיאורטי". אינו יכול לדעת לגמרי אם תהיינה לגביו השלכות או לא, מצד הרגשתו. ולכן טבעי שלפני שנוצר קשר עמוק - ירצה שהנושא יעלה על-ידה.

קבלת החלטה למרות שאין אפשרות להקיף את כל אישיות האדם

ישנם אנשים שחושבים שצריך להשקיע זמן רב כדי להכיר טוב את בן זוגם לעתיד, לפני שמחליטים להתחתן איתו. אך תמיד אחרי החתונה מגלים דברים שלא היו ידועים בפגישות, כי מכלול החיים מגלה דברים שונים על בן הזוג.
היה לי תלמיד שאמר שהוא יבדוק היטב את הבת שהוא נפגש איתה, והוא באמת נפגש עם אשתו ברציפות במשך חצי שנה לפני שהתחתן איתה. זמן מה לאחר חתונתו, הוא אמר לי שהבדיקות לא הועילו כפי שחשב, משום שאחרי החתונה התגלה לו עולם אחר לגמרי מזה שהכיר בפגישות.
בסופו של דבר אין לאדם אלא מה שעיניו רואות, ועלינו לדעת שיש כאן סיעתא דשמיא. ה’ מזווג זיווגים, ואי אפשר להכיר הכל במסגרת הפגישות. התגובה שלנו לכך תלויה באמונה: אחרי כל ההשתדלות של האדם, אין הוא יכול להכיר את אשתו בצורה מקסימלית, ועליו לסמוך על ה’ שאם הוא עשה את חלקו כראוי, גם ה’ יעשה את שלו. כשם שדיין פוסק על פי הנתונים שיש בידו וה’ מסכים על דבריו, גם אם אין הדבר נכון בהכרח.
כבר הזכרנו שיש בנישואין מימד כבד משקל וחשוב ביותר: הסבלנות וקבלת חסרונות הזולת. אם הבעל והאישה מכוונים
לשם שמים ומקבלים את חסרונות זולתם, חיי הנישואין שלהם יהיו מאושרים גם אם יש חסרונות לבני זוגם, כי ניתן להסתדר עם חסרונות שונים. לומדים לחיות בצורה שתאפשר התמודדות עמם. השאלה העיקרית היא מהי מידת המוכנות של בני הזוג לרצות להסתדר.
פגישות ההיכרות מאפשרות לסנן חסרונות גלוים ובסיסיים, אולם צריך לדעת מראש שקיימים עדיין רבדים עמוקים יותר
שאינם ניכרים בשלב זה, ומוכנות לקבל אותם היא המפתח לחיים מאושרים עם בן הזוג. בסופו של דבר חותמו של הקב”ה הוא החתום על הבית והוא המקשר בין בני הזוג.

(מתוך חוברת הכנה לפגישות, מאת מו"ר הרב שמואל טל)

קורה שזה נצרך

ואני לא מדברת על הבחורה, שהיא בטח מדהימה וחזקה ומיוחדת (הקב"ה לא נותן ניסיון למי שלא יכול לעמוד בו....)

אני מדברת עליך. כי אם כל הכבוד לכל מי שיגיד שזה לא אמור להשפיע וכו'- זה משפיע, ועוד איך. 

יכול להיות הרבה השפעות למקרה והן מגוונות.

ז"א- אתה לפעמים לא יכול לצפות מראש מה יהיו אותן השפעות ואיפה זה יפגוש אותך בחיים.
אני לא אומרת את זה כדי להבריח אותך או לנסות להפחיד. כי אין קטע. רק רוצה שתפקח את עיניך ותחשוב על הנושא.
כבר חשבת על הנושא? אתה בטוח בהחלטתך?- סבבה. עכשיו השלב הבא.

כשאתה נפגש איתה אין קטע שתעלה את הנושא. כמובן שלא בשלבים הראשונים. מקסימום לקראת הסוף כזה, כשאתה בטוחים כבר בקשר שלכם.

ואם ה-י-א מעלה את הנושא -כמובן שלא בשלב הראשון שאז אין טעם לעסוק בזה- אל תנסה להתחמק ולהתגמגם. זה לא עוזר. זה רק גורם לצד השני לחשוב שיש בה משהו שלא בסדר וכו'. לענ"ד- כדאי לך לשבת קצת ולחשוב על שאלות/סיטואציות מסוימות שיכולות לעלות בהקשר לנושא ותנסה לחשוב על פיתרון מראש. זה מעוד עוזר במיוחד כשמדובר בנושא מאוד רגיש.

מחזקת פה מה שאמרו "טאקט". כי זה נכון. בתוספת של רגישות.

ובנוסף- 

כשהיא מעלה את הנושא. לדעתי לא עוזר לשאול פרטים. מקסימום להגיב : "את לא חייבת לספר", או "את ממש חזקה" וכו'..

והכי חשוב (משהו שלא הזכירו פה אבל חייבת לציין אותו)- 
לכבד את המרחב האישי שלה. ה"ספייס" סביבה חשוב לה והיא צריכה מרחק/מרחב מסוים שיהיה רק שלה.
 

בהצלחה!

אם הבחורה החליטה שהיא יוצאת לפגישות, ואם היא החליטה גם לידע את הנפגשים מבעוד מועד על העניין של האונס - זה מעיד שב"ה היא עברה תהליך ארוך ועמוק של יציאה מהטראומה וריפוי נפשי.

אז ברור שצריך המון המון רגישות, ואי אפשר באמת להעלים דבר כזה לגמרי (וכמובן שההכנה לליל כלולות צריכה להיות עם הרקע הזה) אבל חשוב לא לאבד את הטבעיות ולא להיות ברגישות יתר מסרסת.

• התכוונתי בעיקר לבמה להזהר שלא לפגוע בה, לעונים בכיוון הזה תודה מיוחדת. לא חשבתי להעלות את הנושא בעצמי וגם לא לדחוק אותה לזה
• אני לא יודע בוודאות אבל בסבירות גבוהה. יתכן שהיא יודעת שאני חושד אבל זה לא בא מצידה ישירות

אף אחד לא עשה "סטאטיסטיקה".

אבל אפילו מקרה אחד מספיק כדי לזעזע את הנשמה. ה' ירחם וינחם ויחזק.

"מופתע". זה כלל לא מה ששאל. אדרבה, הוא היה נכון לנסות ענין כזה, אמר שאין לו בעיה - והתייעץ רק על היחס הראוי.

ב. ב"ה, עם הרוב לא..

ואי אפשר לדעת בלי להכיר אישית את המדוברת. 

לצערי, קשה לי להאמין שאתה מכיר בחורה ש/לא/ עברה הטרדה מינית.

ונתונות במחלקת.

http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/245_001.htm#Seif2

בכיפה היו פעם הרבה דיונים על זה. מצאתי אחד.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.