ההצעה היתה של שדכנית, שמספר הטלפון שלה היה תלוי על לוח המודעות. רק דיברנו בטלפון, כלומר, אני והשדכנית. ברבות הימים גם נפגשנו, אבל זה היה יותר משנה אחר כך.

הבחורה היתה צעירה ממני בדיוק בשבועיים, ונפגשנו מיד אחרי יום ההולדת שלה. הפגישה היתה נחמדה מאוד סך הכל, במיקום הקלאסי (שידעתי אז שהוא קלאסי רק משמועות) של גן סאקר. רק בשיחה שאחר כך אמרתי לה שהיא היתה הראשונה שלי. היא אמרה שהיא לא הרגישה במיוחד...

סוף הסיפור הוא שבאותה שיחה התלבטנו, לקחנו יומיים למחשבה, אחריהם החלטנו שלא להיפגש עוד פעם.

כמה חודשים אחר כך פגשתי אותה במקרה באוטובוס. היה נחמד לראות אותה.

אני בקושי זוכרת, חוץ מדייט אחד שהתלכלכה לי החולצה וזה היה פדיחה

לא היה משו מיוחד ולא התאמנו.. היה מצחיק וגם התוודתי שזה דייט ראשון וכו'..

הבחורה אמרה שאין בעיה שנעשה את הדייט בחוץ כי לא יהיה גשם. הגעתי לירושלים חצי שעה לפניה, ואני רואה את השמיים מתקדרים לאיטם...
 

קיצ קץ, עד שהיא הגיעה והתחלנו את הפגישה, זמן קצר לאחר מכן התחילו הטיפות, ושנינו מצאנו את עצמנו נמלטים לאיזה בית קפה...

היה נחמד, מעניין, כמובן שזה שאני עוד כאן היום, אומר שזה לא התאים - אבל לא זכור לרע, ממש לא, הדייט. (בסופו היה איזה קטע קצת "מיוחד", אבל זה ממש אישי אז אשמור אותו לעצמי ולעצמה איפה שלא תהיה )

ואז למדתי שבנות זה יצור חסר טאקט.

יש לי מלא אנשים חסרי טאקט שאני מכיר ואף אחד מהם לא היה מדבר איתי 5 דקות אם הוא היה פוגש אותי באמצע דייט.

מקסימום אומר שלום.

זה לא שהן חסרות טאקט, 

פשוט ככה ה' ברא אותן. הן לא אשמות... 


אין טעם אפילו לנסות להבין..

(: 

מאוד חסר טקט.

בפרט אם הוא אומר אותו לה, אחרי היכרות בנסיבות דומות..

בכל אופן הדייט הראשון שלי היה הזוי. 

הבחור היה לא קשור בכלל (לפחות חיצונית)

זאת הייתה באסה רצינית. 

במיוחד שכל מה שאמרתי לזאת ששידכה אותנו, שאני לא אוהבת  מבחינה חיצונית היה בו.  

ייאמר לזכותו של הבחור שהוא היה בחור טוב, 

ואפילו אחרי שהתגברתי על ההלם

המשכנו לעוד פגישה. 

אחרי שנה ויותר של לחצים שאני אתחיל כבר לצאת לדייטים,

הציעה לי מישהי את חבר של בעלה

אז ביררתי והיה נשמע מתאים בסך הכל 

וקבענו להיפגש באחד ממחוזות הדייטים הידועים

אחרי הלימודים התקדמתי לאזור עם קצת לחץ וחששות

שהתגלו כנכונים, הבחור נראה מבוגר מגילו (גדול ועם זקן ארוך פרוע)

והרגשתי כאילו אני יוצאת עם אבא שלי בערך..

כך שבקושי דיברתי כל הדייט (התפדחתי )

ואחריו כמובן הגיע הטלפון שהוא לא חושב שאנחנו מתאימים להקלתי הברורה..

מזל שהדייט שאחריו היה בסדר, אחרת לא הייתי מעיזה להמשיך..

(הייתי שם עם המון מדוייטים, יותר מאשר בגן סאקר, אבל רק עם בעלי לא.. לפחות לא כשנפגשנו)

אז תמיד השתדלתי לגוון- ללכת לכל מקום מתאים בסביבות תחנה מרכזית בירושלים

(דווקא עם בעלי גיוונו באמת מכורח המציאות, וזה היה מוצלח)

אבל בסוף הוא שידך לי את בעלי  

אז לא נורא...

במדרשה.

רב ורבנית(זוג נשוי, כן?) שמלמדים שניהם, "התלבשו" עליי.

זה היה ממש מבצע ממושך מצידם.....

התחיל מזה שאני למדתי בחברותא עם הרבנית, ותכלס, למדנו יותר את תורות נפשינו- כל אחת של השנייה, מאשר תורה אמיתית

אח"כ, פגשתי אותם יחד בטיול נחמד בנחל שילה, ושמתי לב שהרב מביט בי באופן בוחן ומיוחד משו, כולו מחוייך.

שבוע אחריי-- הרבנית מספרת לי ש..

"אהוד כל הזמן אומר שישלו בחור בישיבה שמדבר בול כמוך... זה פשוט קטע".....

אני: מזתומרת כמוני? |מפודחת|

היא: לוידעת איך להסביר.. יש לך מין שפה כזו מיוחדת משלך.. עומק כזה, ומושגים משלך, והוא מדבר בדיוק ככה! משו מפחיד!

אני: טויייייייייב................................ (חושבת האם היא מנסה פה משו או שדמיינתי.)

אז זה לא התאים לי, הייתי קטנה מידיי.

לקראת סוף השנה(סיוון) החלטתי שמתאים. הבחור מתקשר, אני עולה ללמעלה של המדרשה ועונה בחצי חיוך ולב דופק.

הבחור נשמע ח-מ-ו-ד!

שיחה זורמת של שעה וחצי!

(אפעם לובנתי את האלו ש"מנפיצים" סיפורים כאלו. אבל זה אמיתי מסתבר..)

דייט ראשון-- ולי אין בגדים.

ארבע שעות לפני משוטטת בעיר למצוא חולצה חדשה שגם תעלה בדיוק בסכום שיש לי בארנק.. משימה קשה ומלחיצה.

שלוש שעות דייט, הבחור שואל אם אני מוכנה לחזור איתו באוטו שלו (סיכמנו שאגיע לבד ובסוף הפגישה נחליט אם לחזור ביחד)

בג. הצרפתית מעלים טרמפים.

עולה בחור לישוב של הישיבה שלו, שנמצא עקרונית לפני הישוב של המדרשה שלי...

הם מדברים וזה, ואני חושבת איזה פדיחות שהוא בסוף יבין שאנו יחד..

הבחור אשכרה עשה סיבוב מיוחד בשבילי.

יצאנו חודש, לי הכל התאים בול. לו לא ..

אבל דווקא לטובה....

למרות שהבחור לא סתם לשניההההההההה....

אבל מה זה לא סתם!!! דיברתי בערך 10 משפטים כל השיחה ואני ממש אבל ממש לא שתקנית... כל השאר הוא מילא ובקלות ;)

היינו שנינו הראשונים אחד של השני...

בס"ד

ולצורך כך שאל אם אני נוהגת לברך אשר יצר.

ששמעתם בחופה כאלה שהתבלבלו?

אשר יצר את האדם..

שהכל נהיה בדברו..

בס"ד

הוא שאל אותי בדיוק כך 

"תגידי, החצאיות הארוכות... את תמיד לובשת אותן?"

אני :"כן"

הוא (מהסס)

:ו... כשאת אוכלת למשל, מה את עושה?"
אני :"מה זאת אומרת מה אני עושה?"

הוא: "ברכה, לפני אחרי...?"

אני (מבולבלת לגמריי) :"כן, אני מברכת ברכה ראשונה,  ואחרונה"

 הוא :"וכשאת יוצאת משירותים?"

כאן הסתכלתי בשוק , והוא ממשיך :"את מברכת אשר יצר?"-

עכשיו יגיד לי כבודו (חסדי הים) איזה רמז הייתי צריכה להבין???

היית שואלת אם את צריכה לברך עליו שהחיינו..

בס"ד

בחתונה שלי היה מקום להתבלבל...

בס"ד

לילה טוב!!

מה זה השאלות האלה???

בס"ד

ברוך הוא וברוך שמו

רק שבד"כ בזמן אמת לא חושבים על הרעיונות האלו..

בס"ד

אני במדרשה- הרב שלי הציע לי אותו וכבר באותו שבוע נפגשנו.. לא חשבתי בכלל שאני אתחיל לצאת- ולכן לא הייתי בכלל מאורגנת מבחינת בגדים, איפור וכו... למזלי מצאתי בדירה שמלה נורמאלית שאפשר ללבוש, קניתי תיק וקרדיגן במיוחד (כי לא היה לי ולא רצתי לבקש מחברות שלא יחדשו שאני יוצאת..) -ואגב אני זוכרת בדיוק מה לבשתי אני לכל פגישה וגם מה הוא לבש.........

הדייט היה מדהים! השיחה זרמה, לא היו שתיקות מביכות וה-2 שתיקות שהיו היו ממש נוחות... הוא היה ממש ג'נטלמן! בא בבגדים יפים! אגב גם סיפרתי לו שהוא הראשון והוא ממש עודד אותי ואמר בסוף הדייט שהיה לו ממש כייף איתי..=] לצערי הוא זה שחתך אחרי 3 דייטים... אבל בסה"כ ב"ה החוויה הראשונה שלי מדייטים הייתה ממש טובה!!

ומה זה קרדיגן???

בס"ד

שאני לא גרה בבית ולא הייתי מאורגנת בכלל מבחינת דברים.... וקניתי תיק צד פשוט.... וכן-- זה בשביל ההרגשה והנוחות שלי לא כדי להרשים...!
*חוץ מזה שכבר קראתי פה שבנות קנו בגדים במיוחד כי לא היה להם..........

אחד האנשים הטובים שפגשתי בחיי!
אבל - פשוט התאבנתי.
מכירים דג?
משהו כזה...

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.