הציעו לי מישהי שנשמעת ממש טוב, בחורה טובה והכל, אבל אמא שלה נפטרה לפני כמה שנים... לא אמרו לי כמעט פרטים אבל נשמע שהיא בנאדם חזק ומאוד שמח ולפי מה שנאמר לי, כמעט לא מורגש עליה הנושא הזה מבחוץ...
איך לדעתכם אני אמור להתייחס לנושא הרגיש הזה למרות שהיא לא משדרת קושי באופן כללי? האם זה בכלל אמור/עלול להפריע בקשר בינינו ח"ו?
לא שאני חושב על זה, אבל האם בכלל יש מישהו שזה עלול להיות סיבה בשבילו לפסול בחורה? בגלל שהיא יתומה?
אשמח לשמוע דעותיכם...
תבורכו!
את פניך אבקשולשאלתך - למה זה אמור להפריע.. כי לדעתי זה לא אמור להפריע לקשר ביניכם. דברו על זה, תשמע מה יש לה לספר על אמא שלה וזה לא צריך להיות במסכנות.
השאלה היא איך להתייחס ומתי?
כדי לא להיות חסר רגישות בזמנים לא טובים וכו...
ושאלתי לגבי אם זה מפריע או לא, היתה יותר מופנית לאחרים שפה... לי זה לא מפריע שהיא יתומה אבל התעניינתי אם יש אנשים שיש להם סיבות שזה כן יפריע להם...
אם אפשר לשאול אותך, למה בעצם חתכת? איזה סוג של קושי הם הראו שהפריע לך?
השאלה שלי היא, בתור אחד שקצת מבין בפסיכולוגיה, שלפעמים הסיפטומים שבנאדם מראה כלפי חוץ, לא תמיד זה מה שמתרחש בפנים...
אני פשוט חושש שיום אחד זה יתפוצץ לה ואני לא אדע איך להתמודד עם זה... איך לעזור לה כשהיא נופלת אם כל הזמן הכרתי אותה כבנאדם חזק ושמח?
אבל זה עדין נושא שהוא רגיש יותר מהרגיל וזה לא סתם לכל בנאדם...
זו רגישות מסוג אחר לדעתי...
לא רואה סיבה לפסול אדם על זה שיום אחד הוא יצטרך כתף תומכת.
אם זו הבעיה, טוב שיש לך כיוון באיזה אופן הכתף תצטרך.
(מלבד זה שכשאדם יתום זה לא אומר שלא צריך להתחתן איתו...)
"לפסול בחורה בגלל שהיא יתומה"?!....סיסטמטית? חס ושלום.
לגבי איך להתייחס. אם הדברים יתקדמו בכיוון חיובי, אז אם היא תשתף - תקשיב, תביע אמפתיה לכיוון שהיא מוליכה. כמו כל אדם שמשתפים אותו בדבר כאוב. תהיה אמיתי.
אין כל סיבה שזה יפריע לקשר ביניכם.
ואם יעסיקו אותך שאלות בגלל זה, לגבי ההשפעה עליה, בשלב כנ"ל שהדברים נראים ש"יש כיוון", אז תשאל. חשוב לא להדחיק דברים, גם היא יודעת במה מדובר. אבל תשאל בטאקט, בעדינות, ותראה אם זה מתאים לך.
צריך גם להיזהר שלא תפגע מכלום.
כי ה ' שומע את זעקתם,
ושהיה בהצלחה ידידי..
מה שטוב לך הוא מה שתקבל.. (:
מבוגר שנפטר לו הורה אינו יתום לעניין שיש איסור מיוחד לצערו. ( כך אני זוכר )
כמובן שכלפי כל יהודי ( אולי חוץ מכופרים ) יש ציווי של " ואהבת לרעך כמוך "
היא רצתה שהבחור לא ידע לפני הפגישה את הסיפור חיים שלה.
אני מנחש 0וגם קצת מההסבר של השדכן) שזה בגלל שהיא לא רוצה שיחשבו עליה דברים לא נכונים ויכירו אותה בלי כל התיק שלה, קודם את האישיות שלה בלי 'סטיגמות' ורושם ראשוני מיותר... יתכן שכבר שפטו אותה על נושא זה בעבר והיא לא רוצה שישפטו אותה שוב כבר על ההתחלה... (במיוחד בדייטים..,)
השדכן הסביר לי שאם זה היה תלוי בה, היא היתה פותחת את זה רק אם זה יתפתח לקשר רציני ומתקדם... אבל הבנתי שהיא מקבלת את העובדה שאין ברירה ושאני חייב לדעת לפני...
זה לא מכעיס אותי שהיא לא רוצה שאדע מההתחלה, אני דווקא מבין אותה... לא שאני שופט חלילה...
השאלה היא איך אני אמור להתמודד עם זה שהיא לא מעוניינת לפתוח...
הבחור שתצאי איתו היה אומר לך משהו אישי מאוד עליו רק כשהקשר מתהדק ולא ידעת את זה קודם?
חבר שלי אמר שלדעתו הוא היה מאוד נפגע מזה ואולי זה אפילו סוג של ראיה לחוסר אמון בבנאדם שמולך...
כמובן שלא בהכרח...
מה אתם חושבים?
זה בכלל לא "משהו אישי מאד עליה", במובן שנוגע לקשר שביניכם (וגם אם היה - אז משהו "אישי מאד" לא אומרים לכל אחד שלא יודעים אם בכלל ימשיכו איתו. מחכים טיפה - ואז מספרים, אם יש כיוון. כדאי שתעדכן את החבר שלך).
זה משהו שקרה במשפחתה. אתה לא יכול לדעת מה ההשלכות עליה. אולי זה לא משפיע על שום דבר שנוגע לאישיותה/לקשר איתך? אולי, אדרבה, עושה אותה רגישה ומלאת טוב יותר?
אתה בודק אפשרות להתחתן איתה. לא עם כל מיני סיפורים מסביב. אם היית רואה משהו חריג, סביר לברר בעדינות אם קרה משהו. לא ראית - אז לא. בהיות שזה נושא שמן הסתם מצידה משמעותי, מצד עצמו - יש להניח שהיא תדבר על זה אם יתברר שאכן אתם בכיוון רציני.
צריך להבין שהנקודה כאן מבחינתה, אולי, אינה כלל משהו שנוגע לאופן הקשר ביניכם. אמא שלה, מבחינתה זה משהו מאד אישי שלה. הכאב הוא כאב שלה. מה פתאום שהיא תשתף בדבר כזה בחור שבקושי מכירה ואינה יודעת כלל אם יהיה מזה משהו. כבר יש "שיחה פתוחה" ביניכם על הכל?...
למה לחשוב "עליך"?.. זה לא ענין שלך בכלל. זה ענין שלה. יקר לה. כשהיא תרגיש - אם תרגיש - שאתם מספיק קרובים ובדרך לנישואין - מן הסתם תשתף אותך בענין הפרטי הזה שלה, בתקוה שתמצא בך מישהו מבין ומזדהה.
אכן, יתכן שבחורה אחרת תנהג אחרת. כל אחת כעניינה. אבל לדעתי זה לא מראה על שום חיסרון ובעיית אמון. אולי ההיפך. בחורה עם רגישות, עומק, ועם מודעות לרשות היחיד שלה.
בס"ד
פטירה של אחד ההורים, זה פצע, וזה כואב.
נראה לך הגיוני שבחור או בחורה שיוצאים לפגישות,
על מנת להכיר את החצי השני שלהם,
ולבנות את ביתם, בע"ה, צריכים כל פעם,
בכל פגישה עם משודך חדש, על הפעם הראשונה לספר דברים כאלו?
גם כך יש את הפרפרים של הדייט, גם כך יש חששות, התרגשות, ציפייה, לעיתים גם הפוך,
שחיקה וכ', להוסיף לכל זה את הצורך לספר כזה דבר כבד,
שהיתום לא יודע האם ואיך האדם שמולו יקבל את זה, למה??
למה כל אחד שאני נפגשת אתו, ובכל פעם שאפגש אני צריכה לדבר על הדברים הכי כואבים בחיים??
אם כל פגישה ראשונה עם מדוייט חדש משמעה שוב דיבור על הנושא הזה,
לי זה בהחלט היה מוציא את כל החשק לצאת לדייטים בכלל!
בעיני הכי טבעי אמיתי ונכון לספר כאשר נוצר צורך נפשי לספר.
כאשר יש קשר ורוצים לשתף את הצד השני.
אז גם הצד השני לא יהיה נבוך כל כך ומבולבל, כי כבר נוצר קשר,
יש לו הכרות עם האדם, ולפי הדיבור, הטון, המבט,
הוא כבר יוכל להבין האם היא רוצה שהוא ישאל אותה על זה, או שלא, ומה מצופה ממנו.
להזכירכם- מטרת הפגישה היא להכיר אדם, ולנסות לבנות תקשורת יחד.
לא לרשום ביוגרפיה שלו. ואני בהחלט מבינה למה היא לא רצתה שהשדכנית תספר.
בדיוק כדי למנוע את כל הבלבול שנוצר כאן,
והכי הצחיק אותי החבר שלך, עם "האמון".
א- לפני שיש קשר, למה שיהיה לה אמון בך??
אמון לחשוף את המקום הכי כואב ולדעת שתגיב בצורה שלא תפגע בה?
וכל זה מבלי שהיא מכירה אותך, או שאתה מכיר אותה?
האם באמת נראה לך שהיית יודע להתמודד עם הנחתה כזאת?
כנראה שלא ממש, ופתיחת השרשור כאן מוכיח זאת.
אמון ברמה שמאפשרת חשיפה של מקומות רגישים, זה משהו שצריך לבנות.
ב- גם לו יצוייר שאיך שהוא כבר בפגישה הראשונה יש לי אמון מלא באדם היושב מולי,
מי אמר שכעת, בזמן הפגישה הראשונה שלנו זו האווירה שאני רוצה להיות בה?
ואולי היא זקוקה לערב נעים, וקליל יותר?
אולי היא בדיוק באה משמחה, או מפרוייקט שהיא מתלהבת ממנו,
או מחוויה מרוממת אחרת וכני טבעי לה לשתף דווקא בזה?
למה להכניס את זה בכוח כשזה לא טבעי?
ומבין גם למה...
הייתי עושה אותו דבר בדיוק...
ואני ממש לא חושב עלי, אלא איך אני יכול להיות שם בשבילה...
למה מוזר ארץ אהבתי?
למה לחשוב "עליך", בהקשר הזה; כלומר: להבין שזה לא אומר כלום לגביך, הקצב שלה בענין, אלא רק לגבי תחושות עצמה.
ארץ_אהבתיבס"ד
כל אחד רגיל לדפוס המשפחתי שלו,
ואולי עוד כמה משפחות שהוא מכיר ברמה כזאת או אחרת.
אנשים מספיק בוגרים יודעים להכיל הבדלים, ולהיכנס למשפחה חדשה מתוך מקום מכבד,
לומד ונותן מקום. עד שבע"ה בסופו של דבר,
הם הופכים להיות חלק אינטגרלי ממש מהמשפחה שאליה נכנסו.
אנשים לא מספיק בוגרים, יאמרו מוזר על כל דבר שלא מוכר להם.
מוזר שאצלם מפנים את השולחן ומטאטאים מיד אחרי סעודת השבת,
מוזר שאצלם האבא מפנק והאימא היא הקשה,
מוזר שהם "משתלטים", מתערבים, שואלים שאלות, לעומת מוזר שהם לא מתעניינים ואדישים,
ולא חסרים הבדלים בין משפחות.
זה בטח לא אמור להיות שיקול.
בתור מי ששני ההורים שלה התייתמו בגיל צעיר, ובתור מי שהתחתנה עם איש יתום מאב:
א. כל אחד מגיב ופועל עם היתמות שלו בצורה אחרת. זה מאוד תלוי באופי של האדם, ברמת הרגישות הנפשית שלו, ובעיבוד וטיפול שהוא עושה או לא עושה אחרי הפטירה. זה גם תלוי בגיל. מי שהתייתם בגיל שנה- זה שונה ממי שהתייתם בגיל 7 או 15 וכמובן שונה ממי שהתייתם בגיל 25.
ב. ההשלכות של ההתיתמות הן גם שונות- זה תלוי בסוג הקשר שהיה לפני הפטירה
ג. כמו שכתבו לפני- יש הרבה אנשים עם "תיקים". חלקם במודעות לזה וחלקם לא. יש תיקים הרבה יותר כבדים מיתמות ויש תיקים הרבה יותר קלים. אבל כשיש אהבה ורצון טוב אז אפשר להתמודד גם עם קשיים שעולים או יעלו בגלל ה"תיק".
בקיצור- ממש, אבל ממש, לא הייתי פוסלת. וזה לא כזה מוזר להיכנס למשפחה עם הורה אחד. יש לצערנו הרבה משפחות כאלה.
גם לא הייתי מעלה את הנושא מעצמי, אלא מחכה שהוא יעלה מהצד השני.
מקווה שבעז"ה אצליח ליישם את כל ההמלצות שלכם בקשר שלי עם הבחורה הזאת.
תבורכו ותזכו גם אתם בקרוב בעז"ה
אשריך...
אבל בדקת אם יכול להיות שזה תורשתי? בדקת ממה היא נפטרה?
זה דבר מקובל, אני מדגישה- יש לשאול בעדינות ובעקיפין חברה מסביב
יש דברים שהם מחלות תורשתיות וזכות האדם לדעת למה הוא נכנס בקשר
זה בדיוק כמו לעשות דור ישרים או לברר לגבי מחלות במשפחה
ולחילופין מנח ושם
את פניך אבקשאין כל סיבה לתקוף..
אשתי יתומה מאביה, שנפטר בערך 5 שנים לפני שנפגשנו.
הייתה לכך השפעה רק לפני החתונה, אחרי החתונה אין לכך כמעט שום השפעה, בצורה ישירה, רק בעקיפין - אמא שלה אלמנה, אז צריך לדאוג לכך שהיא לא תישאר לבד בבית בשבת. בגלל שיש עוד אחים וחברים, זה לא דורש מאיתנו משהו חריג - כל זוג נוסע להורים מדי פעם.
בקיצור, אין מה לפחד מזה.
אתה תרויח מזה
פשוט תזרום, בלב טוב. הצלחה רבה.
אגב -
באתר עצמו, השאלה הועלתה בצורה בוטה, שאכן עלולה לפגוע בכאלו שהתייתמו רח"ל ל"ע.
ולכן חטפת כל מיני סוגים של ביקורת, ממש שלא באשמתך. זה עניין מסחרי פרסומי - כך גורמים לאנשים להיכנס לפורום.
ראשית, אין לאף אחד ערבות שהוא לא יגיע למצב יתמות או שכול.
שנית, בפרמטר הבדיקה על הבחורה יש להוריד את סעיף היתמות, ואם הכל מתאים לא להתייחס לעניין היתמות כלל.
(רק שתדע: אלו שעברו יתמות או שכול, הם יותר חזקים ומחושלים מאחרים)
מנוסחת כך: "זה שהבחורה יתומה זו סיבה לפסול אותה??!"
זה מנוסח בצורה אחרת ממה שאני התכוונתי... לא שאלתי אם לפסול... שאלתי בהתחלה איך מתייחסים אליה ברגישות..
והוספתי, סתם לידע אישי, איך הנושא הזה עלול להפריע בכל מיני דברים בזוגיות ובדייטים...
אני ממש לא חושב שפוסלים בחורה בגלל דבר כזה ומי שעושה את זה הוא רדוד ועלוב בעיני!!!
וכנ"ל גם לבחורות שפוסלות על דבר כזה...
אולי זה נראה "אטרקטיבי"..
אבל בוודאי שעלול לפגוע, בפרט שזה מופיע בפני עצמו.
עד שראיתי את השאלה שהוצגה באתר וישר הזדעזעתי גם אני...
נכנסתי וראיתי שעשו מזה את הכותרת של השירושור שאני פתחתי...
ירחם ה'! ממש לא התכוונתי להטעות פה...
מי אחראי לכותרות האלו?
לדעתי יש בזה גם יתרונות חוץ מהחסרונות (לא ביתמות אלא בחוסן שמגבשים אחר כך)
אף פעם לא חשבתי שיפסלו אותי בשידוכים רק בגלל זה
אולי רק השאלה שהתפרסמה ומפנה לפורום לא מנוסחת טוב
בחורה נהדרת יתומה מאמא שלה. היא גרה עם אביה. היא מחפשת אדם תורני עם אורינטציה חרדית שלומד לימודי קודש אך שהוא גם עובד (חצי יום אימונים חצי יום לימודים), לא בגלל שהיא רוצה את הכסף שלו, אלא רק מבחינה רעיונית חשוב לה שיהיה אדם שגם יש לו מודעות ואחריות לעבוד בשביל להביא פרנסה הביתה.
האם האתה עונה על הקריטריון?
שלאחר החתונה במשך הזמן גם אביה וגם אמא שלה נפטרו והיא הופכת להיות יתומה משני הורים? מה דעתך לעשות אז? האם תאהב אותה יותר? פחות? מה? כמה? האם אז היא מתאימה לך יותר? פחות? האם זה קשור?. ומה אם להיפך? שהוריך נפטרו לאחר שנישאתם? האם אז אתה פחות שוה ואשתך צריכה לסלק אותך מהבית כי אתה יתום?
אבל זה לא בסדר בכלל שככה את נכנסת בי!!!
תקראי שוב את מה שכתבת ותקראי בתחילת השירשור מה הכוונות שלי ואז תביני..
לא לענין, במחילה.
הוא הסביר מה הוא רוצה - ושאל.
[הדוגמה גם לא דומה - בלי להיכנס שוב לתשובה על עצם הענין]
ואם היא גם בחורה חזקה ושמחה באופן כללי, בהחלט סביר שלא יהיה תאקל גדול בנוגע לזה. להתייחס ברגישות כרגיל. אני לא חושב שעל הזוגיות זה אמור להשפיע.
פעם קרה לי שיצאתי עם מישהי יתומה מאם, והיא סיפרה את זה רק בסוף הפגישה הראשונה. אמרתי לה, שקודם כל היא לא היתה צריכה לחשוש מלספר את זה קודם, אם היא היתה מעוניינת, ויותר מזה - שמזל שלא שאלתי לפני כן על "ההורים שלה" באופן סתמי. זה בטח לא היה נעים.
הי.
הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.
"אבל אחלה בחור"
תהנו
בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,
פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה
בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,
אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,
הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.
הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב
וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי
אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,
בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.
וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,
יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר
אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:
"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?
אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,
אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,
תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,
שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,
שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה
אש לבנההגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע
אש לבנההמקרר שלי
המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל 
בשביל זה יש את הפגישה
שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים
זה מאוד תלוי בצד השני..
פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.
ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.
הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.
לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.
אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.
לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.
אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -
אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.
בהצלחה!
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.
אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,
אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.
(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)
בסוף בסוף בסוף...
כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר
אלא בעיקר העתיד.
למה?
כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.
האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.
הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.
חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!
תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.
אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש
ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.
בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,
ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,
או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.
את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.
אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.
היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.
אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.
וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -
זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.
היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.
איך מתמודדים?
לפי חמשת שלבי האבל.
מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.
אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,
ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -
זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.
ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.
לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.
העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'
והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,
אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.
הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.
ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
זה הרבה פעמים לא במודעות.
איך משחררים?
זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.
אז קודם עדיף להתחזק.
הי לכולם
מחפשת זוגיות רצינית לחתונה
מסורתית שומרת כשרות וחגים
איפה אפשר להכיר?
בהצלחה בחיפוש
שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")
אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.
(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).
בהצלחה רבה
א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה
ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים
ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...
בהצלחה!
אולי @מוקי_2020 יכול לסייע
אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
נשמח לקבל עצות מכם ❤️
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.
אעביר להם.
אשמח לעוד תגובות...
עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',
לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,
אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.
תודה 🩷
צאו להליכה
לכו לעשות קניות
לכי איתו לקנות טלפון/מחשב
לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת
לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.
לא יושבים על ספסל ומדברים.
אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.
כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,
וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.
וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.
בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
משהבדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.
אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.
קלילות זה אופי.
אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.
משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.
אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.
החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.
אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.
ועוד עצה
אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?
לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.
הם גם מאד יודעים להנות יחד.
כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.
רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.
והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,
רק לא מבינים איך לשנות את זה.
לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?
לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?
גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?
וממש תודה על התגובה 🩷
לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.
זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות
אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.
אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.
זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.
בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.
אעביר להם.
ממש שמחה על כל תגובה פה.
כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,
ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.
הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.
אעביר להם את דעתך.
תודה!
זה הגיוני
אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .
בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.
ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה
אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.
אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.
מסיים עוד חצי שנה.
הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,
רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.
מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.
איפה הגבול?
אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:
לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.
במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?
אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.
אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.
והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵
זה באמת מאד מורכב.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
מקווה שהובנתי
בהצלחה
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אם זה קשר שחשוב ויקר להם,
והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -
לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,
אחד (או אחת) עם ניסיון,
בדגש על קשרים וצבא
שידריך אותם וייתן להם כלים.
לדעתי אין לזה תחליף.
כן, להוציא על זה כסף.
וזה לא זול.
אבל אם זה חשוב להם -
זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.
(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:
פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות
וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות
לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)
אין לי משהו חכם לומר
בס"ד ובהשתדלותינו
היי עושה ב"ה ספירה לאחור לחברה, אבל אין לי הרבה רעיונות לעומת ה30 ימים😅
למישהו יש רשימה של אנשים לספירה לאחור?
שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.
מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה
* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨👩👧👦
* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.
* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.
* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.
* מעגל העבודה והלימודים 💼
* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.
* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.
* 👩ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.
* מעגל הקהילה והשגרה 🏡
* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.
* 🏋️♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.
* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.
* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟
* 👩🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.
* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.
טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור
| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |
|---|---|---|
| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |
| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |
| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |
> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.
>
מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?
מן הסתם הסיסמה היא 4
או 1234
או 0001
נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.
היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש
נניח והייתם יוצאים עם מישהו.
מפה לשם,
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
א. לא, לא אוהב להתווכח
ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה
ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח
ד. לא מעניין אותי כל־כך
ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
יום נעים
האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,
ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.
זה כבר לא מובן מאליו
א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
ר' שרשור תובנות:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..
אמרת 180
אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
עד פה..
מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר
אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.
אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,
זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.
יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,
ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.
אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.
מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.
אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,
והוא אמר שלא, אז יצאנו.
הרבה פעמים.
אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...
