ולשאלתך - למה זה אמור להפריע.. כי לדעתי זה לא אמור להפריע לקשר ביניכם. דברו על זה, תשמע מה יש לה לספר על אמא שלה וזה לא צריך להיות במסכנות.

השאלה היא איך להתייחס ומתי?

כדי לא להיות חסר רגישות בזמנים לא טובים וכו...

ושאלתי לגבי אם זה מפריע או לא, היתה יותר מופנית לאחרים שפה... לי זה לא מפריע שהיא יתומה אבל התעניינתי אם יש אנשים שיש להם סיבות שזה כן יפריע להם...

אם אפשר לשאול אותך, למה בעצם חתכת? איזה סוג של קושי הם הראו שהפריע לך?

השאלה שלי היא, בתור אחד שקצת מבין בפסיכולוגיה, שלפעמים הסיפטומים שבנאדם מראה כלפי חוץ, לא תמיד זה מה שמתרחש בפנים...

אני פשוט חושש שיום אחד זה יתפוצץ לה ואני לא אדע איך להתמודד עם זה... איך לעזור לה כשהיא נופלת אם כל הזמן הכרתי אותה כבנאדם חזק ושמח?

אבל זה עדין נושא שהוא רגיש יותר מהרגיל וזה לא סתם לכל בנאדם...

זו רגישות מסוג אחר לדעתי...

לא רואה סיבה לפסול אדם על זה שיום אחד הוא יצטרך כתף תומכת.
אם זו הבעיה, טוב שיש לך כיוון באיזה אופן הכתף תצטרך.
(מלבד זה שכשאדם יתום זה לא אומר שלא צריך להתחתן איתו...)
 

"לפסול בחורה בגלל שהיא יתומה"?!....סיסטמטית?  חס ושלום.

לגבי איך להתייחס. אם הדברים יתקדמו בכיוון חיובי, אז אם היא תשתף - תקשיב, תביע אמפתיה לכיוון שהיא מוליכה. כמו כל אדם שמשתפים אותו בדבר כאוב. תהיה אמיתי.

אין כל סיבה שזה יפריע לקשר ביניכם.

ואם יעסיקו אותך שאלות בגלל זה, לגבי ההשפעה עליה, בשלב כנ"ל שהדברים נראים ש"יש כיוון", אז תשאל. חשוב לא להדחיק דברים, גם היא יודעת במה מדובר. אבל תשאל בטאקט, בעדינות, ותראה אם זה מתאים לך.

צריך גם להיזהר שלא תפגע מכלום. 

כי ה ' שומע את זעקתם, 

ושהיה בהצלחה ידידי.. 

מה שטוב לך הוא מה שתקבל.. (: 

מבוגר שנפטר לו הורה אינו יתום לעניין שיש איסור מיוחד לצערו.   ( כך אני זוכר )

כמובן שכלפי כל יהודי ( אולי חוץ מכופרים ) יש ציווי של " ואהבת לרעך כמוך "

היא רצתה שהבחור לא ידע לפני הפגישה את הסיפור חיים שלה.

אני מנחש 0וגם קצת מההסבר של השדכן) שזה בגלל שהיא לא רוצה שיחשבו עליה דברים לא נכונים ויכירו אותה בלי כל התיק שלה, קודם את האישיות שלה בלי 'סטיגמות' ורושם ראשוני מיותר... יתכן שכבר שפטו אותה על נושא זה בעבר והיא לא רוצה שישפטו אותה שוב  כבר על ההתחלה... (במיוחד בדייטים..,)

השדכן הסביר לי שאם זה היה תלוי בה, היא היתה פותחת את זה רק אם זה יתפתח לקשר רציני ומתקדם... אבל הבנתי שהיא מקבלת את העובדה שאין ברירה ושאני חייב לדעת לפני...

זה לא מכעיס אותי שהיא לא רוצה שאדע מההתחלה, אני דווקא מבין אותה... לא שאני שופט חלילה...

השאלה היא איך אני אמור להתמודד עם זה שהיא לא מעוניינת לפתוח...

הבחור שתצאי איתו היה אומר לך משהו אישי מאוד עליו רק כשהקשר מתהדק ולא ידעת את זה קודם?

חבר שלי אמר שלדעתו הוא היה מאוד נפגע מזה ואולי זה אפילו סוג של ראיה לחוסר אמון בבנאדם שמולך...

כמובן שלא בהכרח...

מה אתם חושבים?

זה בכלל לא "משהו אישי מאד עליה", במובן שנוגע לקשר שביניכם (וגם אם היה - אז משהו "אישי מאד" לא אומרים לכל אחד שלא יודעים אם בכלל ימשיכו איתו. מחכים טיפה - ואז מספרים, אם יש כיוון. כדאי שתעדכן את החבר שלך).

זה משהו שקרה במשפחתה.  אתה לא יכול לדעת מה ההשלכות עליה. אולי זה לא משפיע על שום דבר שנוגע לאישיותה/לקשר איתך?  אולי, אדרבה, עושה אותה רגישה ומלאת טוב יותר?

אתה בודק אפשרות להתחתן איתה. לא עם כל מיני סיפורים מסביב.  אם היית רואה משהו חריג, סביר לברר בעדינות אם קרה משהו.  לא ראית - אז לא.  בהיות שזה נושא שמן הסתם מצידה משמעותי, מצד עצמו - יש להניח שהיא תדבר על זה אם יתברר שאכן אתם בכיוון רציני.

צריך להבין שהנקודה כאן מבחינתה, אולי, אינה כלל משהו שנוגע לאופן הקשר ביניכם.  אמא שלה, מבחינתה זה משהו מאד אישי שלה. הכאב הוא כאב שלה. מה פתאום שהיא תשתף בדבר כזה בחור שבקושי מכירה ואינה יודעת כלל אם יהיה מזה משהו. כבר יש "שיחה פתוחה" ביניכם על הכל?...

למה לחשוב "עליך"?.. זה לא ענין שלך בכלל. זה ענין שלה. יקר לה. כשהיא תרגיש - אם תרגיש - שאתם מספיק קרובים ובדרך לנישואין - מן הסתם תשתף אותך בענין הפרטי הזה שלה, בתקוה שתמצא בך מישהו מבין ומזדהה.

אכן, יתכן שבחורה אחרת תנהג אחרת. כל אחת כעניינה. אבל לדעתי זה לא מראה על שום חיסרון ובעיית אמון. אולי ההיפך. בחורה עם רגישות, עומק, ועם מודעות לרשות היחיד שלה.

בס"ד

פטירה של אחד ההורים, זה פצע, וזה כואב. 
נראה לך הגיוני שבחור או בחורה שיוצאים לפגישות,
על מנת להכיר את החצי השני שלהם,
ולבנות את ביתם, בע"ה, צריכים כל פעם,
בכל פגישה עם משודך חדש, על הפעם הראשונה לספר דברים כאלו?

גם כך יש את הפרפרים של הדייט, גם כך יש חששות, התרגשות, ציפייה, לעיתים גם הפוך,
שחיקה וכ', להוסיף לכל זה את הצורך לספר כזה דבר כבד,
שהיתום לא יודע האם ואיך האדם שמולו יקבל את זה, למה??

למה כל אחד שאני נפגשת אתו, ובכל פעם שאפגש אני צריכה לדבר על הדברים הכי כואבים בחיים??

אם כל פגישה ראשונה עם מדוייט חדש משמעה שוב דיבור על הנושא הזה,
לי זה  בהחלט היה מוציא את כל החשק לצאת לדייטים בכלל!

בעיני הכי טבעי אמיתי ונכון לספר כאשר נוצר צורך נפשי לספר.
כאשר יש קשר ורוצים לשתף את הצד השני. 

אז גם הצד השני לא יהיה נבוך כל כך ומבולבל, כי כבר נוצר קשר,
יש לו הכרות עם האדם, ולפי הדיבור, הטון, המבט,

הוא כבר יוכל להבין האם היא רוצה שהוא ישאל אותה על זה, או שלא, ומה מצופה ממנו.

להזכירכם- מטרת הפגישה היא להכיר אדם, ולנסות לבנות תקשורת יחד.
 לא לרשום ביוגרפיה שלו. ואני בהחלט מבינה למה היא לא רצתה שהשדכנית תספר.
בדיוק כדי למנוע את כל הבלבול שנוצר כאן, 
 

והכי הצחיק אותי החבר שלך, עם "האמון". 
א- לפני שיש קשר, למה שיהיה לה אמון בך??
אמון לחשוף את המקום הכי כואב ולדעת שתגיב בצורה שלא תפגע בה?
וכל זה מבלי שהיא מכירה אותך, או שאתה מכיר אותה?
האם באמת נראה לך שהיית יודע להתמודד עם הנחתה כזאת?
כנראה שלא ממש, ופתיחת השרשור כאן מוכיח זאת.
 

אמון ברמה שמאפשרת חשיפה של מקומות רגישים, זה משהו שצריך לבנות. 

ב- גם לו יצוייר שאיך שהוא כבר בפגישה הראשונה יש לי אמון מלא באדם היושב מולי,
מי אמר שכעת, בזמן הפגישה הראשונה שלנו זו האווירה שאני רוצה להיות בה?

ואולי היא זקוקה לערב נעים, וקליל יותר?
אולי היא בדיוק באה משמחה, או מפרוייקט שהיא מתלהבת ממנו,
או מחוויה מרוממת אחרת וכני טבעי לה לשתף דווקא בזה? 

למה להכניס את זה בכוח כשזה לא טבעי?

ומבין גם למה...

הייתי עושה אותו דבר בדיוק...

ואני ממש לא חושב עלי, אלא איך אני יכול להיות שם בשבילה...

למה מוזר ארץ אהבתי? 

למה לחשוב "עליך", בהקשר הזה; כלומר: להבין שזה לא אומר כלום לגביך, הקצב שלה בענין, אלא רק לגבי תחושות עצמה.

בס"ד

כל אחד רגיל לדפוס המשפחתי שלו,
ואולי עוד כמה משפחות שהוא מכיר ברמה כזאת או אחרת.

אנשים מספיק בוגרים יודעים להכיל הבדלים, ולהיכנס למשפחה חדשה מתוך מקום מכבד,
לומד ונותן מקום. עד שבע"ה בסופו של דבר,
הם הופכים להיות חלק אינטגרלי ממש מהמשפחה שאליה נכנסו.

אנשים לא מספיק בוגרים, יאמרו מוזר על כל דבר שלא מוכר להם.

מוזר שאצלם מפנים את השולחן ומטאטאים מיד אחרי סעודת השבת, 
מוזר שאצלם האבא מפנק והאימא היא הקשה, 
מוזר שהם "משתלטים", מתערבים, שואלים שאלות, לעומת מוזר שהם לא מתעניינים ואדישים,
ולא חסרים הבדלים בין משפחות. 
זה בטח לא אמור להיות שיקול.
 

בתור מי ששני ההורים שלה התייתמו בגיל צעיר, ובתור מי שהתחתנה עם איש יתום מאב:

א. כל אחד מגיב ופועל עם היתמות שלו בצורה אחרת. זה מאוד תלוי באופי של האדם, ברמת הרגישות הנפשית שלו, ובעיבוד וטיפול שהוא עושה או לא עושה אחרי הפטירה. זה גם תלוי בגיל. מי שהתייתם בגיל שנה- זה שונה ממי שהתייתם בגיל 7 או 15 וכמובן שונה ממי שהתייתם בגיל 25.

ב. ההשלכות של ההתיתמות הן גם שונות- זה תלוי בסוג הקשר שהיה לפני הפטירה

ג. כמו שכתבו לפני- יש הרבה אנשים עם "תיקים". חלקם במודעות לזה וחלקם לא. יש תיקים הרבה יותר כבדים מיתמות ויש תיקים הרבה יותר קלים. אבל כשיש אהבה ורצון טוב אז אפשר להתמודד גם עם קשיים שעולים או יעלו בגלל ה"תיק".

בקיצור- ממש, אבל ממש, לא הייתי פוסלת.  וזה לא כזה מוזר להיכנס למשפחה עם הורה אחד. יש לצערנו הרבה משפחות כאלה.

גם לא הייתי מעלה את הנושא מעצמי, אלא מחכה שהוא יעלה מהצד השני.

מקווה שבעז"ה אצליח ליישם את כל ההמלצות שלכם בקשר שלי עם הבחורה הזאת.

תבורכו ותזכו גם אתם בקרוב בעז"ה

אשריך...

אבל בדקת אם יכול להיות שזה תורשתי? בדקת ממה היא נפטרה?

זה דבר מקובל, אני מדגישה- יש לשאול בעדינות ובעקיפין חברה מסביב

יש דברים שהם מחלות תורשתיות וזכות האדם לדעת למה הוא נכנס בקשר

זה בדיוק כמו לעשות דור ישרים או לברר לגבי מחלות במשפחה

ולחילופין מנח ושם

אין כל סיבה לתקוף..

אשתי יתומה מאביה, שנפטר בערך 5 שנים לפני שנפגשנו.

הייתה לכך השפעה רק לפני החתונה, אחרי החתונה אין לכך כמעט שום השפעה, בצורה ישירה, רק בעקיפין - אמא שלה אלמנה, אז צריך לדאוג לכך שהיא לא תישאר לבד בבית בשבת. בגלל שיש עוד אחים וחברים, זה לא דורש מאיתנו משהו חריג - כל זוג נוסע להורים מדי פעם.

בקיצור, אין מה לפחד מזה.

אתה תרויח מזה

פשוט תזרום, בלב טוב.  הצלחה רבה.

אגב -

באתר עצמו, השאלה הועלתה בצורה בוטה, שאכן עלולה לפגוע בכאלו שהתייתמו רח"ל ל"ע.

ולכן חטפת כל מיני סוגים של ביקורת, ממש שלא באשמתך.  זה עניין מסחרי פרסומי - כך גורמים לאנשים להיכנס לפורום.

ראשית, אין לאף אחד ערבות שהוא לא יגיע למצב יתמות או שכול.

שנית, בפרמטר הבדיקה על הבחורה יש להוריד את סעיף היתמות, ואם הכל מתאים לא להתייחס לעניין היתמות כלל.

(רק שתדע: אלו שעברו יתמות או שכול, הם יותר חזקים ומחושלים מאחרים)

מנוסחת כך: "זה שהבחורה יתומה זו סיבה לפסול אותה??!"

זה מנוסח בצורה אחרת ממה שאני התכוונתי... לא שאלתי אם לפסול... שאלתי בהתחלה איך מתייחסים אליה ברגישות..

והוספתי, סתם לידע אישי, איך הנושא הזה עלול להפריע בכל מיני דברים בזוגיות ובדייטים...

אני ממש לא חושב שפוסלים בחורה בגלל דבר כזה ומי שעושה את זה הוא רדוד ועלוב בעיני!!!

וכנ"ל גם לבחורות שפוסלות על דבר כזה...

אולי זה נראה "אטרקטיבי"..

אבל בוודאי שעלול לפגוע, בפרט שזה מופיע בפני עצמו.

עד שראיתי את השאלה שהוצגה באתר וישר הזדעזעתי גם אני...

נכנסתי וראיתי שעשו מזה את הכותרת של השירושור שאני פתחתי...

ירחם ה'! ממש לא התכוונתי להטעות פה...

מי אחראי לכותרות האלו?

לדעתי יש בזה גם יתרונות חוץ מהחסרונות (לא ביתמות אלא בחוסן שמגבשים אחר כך)

אף פעם לא חשבתי שיפסלו אותי בשידוכים רק בגלל זה

אולי רק השאלה שהתפרסמה ומפנה לפורום לא מנוסחת טוב

בחורה נהדרת יתומה מאמא שלה. היא גרה עם אביה. היא מחפשת אדם תורני עם אורינטציה חרדית שלומד לימודי קודש אך שהוא גם עובד (חצי יום אימונים חצי יום לימודים), לא בגלל שהיא רוצה את הכסף שלו, אלא רק מבחינה רעיונית חשוב לה שיהיה אדם שגם יש לו מודעות ואחריות לעבוד בשביל להביא פרנסה הביתה.

האם האתה עונה על הקריטריון?

שלאחר החתונה במשך הזמן גם אביה וגם אמא שלה נפטרו והיא הופכת להיות יתומה משני הורים? מה דעתך לעשות אז? האם תאהב אותה יותר? פחות? מה? כמה? האם אז היא מתאימה לך יותר? פחות? האם זה קשור?. ומה אם להיפך? שהוריך נפטרו לאחר שנישאתם? האם אז אתה פחות שוה ואשתך צריכה לסלק אותך מהבית כי אתה יתום?

אבל זה לא בסדר בכלל שככה את נכנסת בי!!!

תקראי שוב את מה שכתבת ותקראי בתחילת השירשור מה הכוונות שלי ואז תביני..

לא לענין, במחילה.

הוא הסביר מה הוא רוצה - ושאל.

[הדוגמה גם לא דומה - בלי להיכנס שוב לתשובה על עצם הענין]

ואם היא גם בחורה חזקה ושמחה באופן כללי, בהחלט סביר שלא יהיה תאקל גדול בנוגע לזה. להתייחס ברגישות כרגיל. אני לא חושב שעל הזוגיות זה אמור להשפיע.

פעם קרה לי שיצאתי עם מישהי יתומה מאם, והיא סיפרה את זה רק בסוף הפגישה הראשונה. אמרתי לה, שקודם כל היא לא היתה צריכה לחשוש מלספר את זה קודם, אם היא היתה מעוניינת, ויותר מזה - שמזל שלא שאלתי לפני כן על "ההורים שלה" באופן סתמי. זה בטח לא היה נעים.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.