ולשאלתך - למה זה אמור להפריע.. כי לדעתי זה לא אמור להפריע לקשר ביניכם. דברו על זה, תשמע מה יש לה לספר על אמא שלה וזה לא צריך להיות במסכנות.

השאלה היא איך להתייחס ומתי?

כדי לא להיות חסר רגישות בזמנים לא טובים וכו...

ושאלתי לגבי אם זה מפריע או לא, היתה יותר מופנית לאחרים שפה... לי זה לא מפריע שהיא יתומה אבל התעניינתי אם יש אנשים שיש להם סיבות שזה כן יפריע להם...

אם אפשר לשאול אותך, למה בעצם חתכת? איזה סוג של קושי הם הראו שהפריע לך?

השאלה שלי היא, בתור אחד שקצת מבין בפסיכולוגיה, שלפעמים הסיפטומים שבנאדם מראה כלפי חוץ, לא תמיד זה מה שמתרחש בפנים...

אני פשוט חושש שיום אחד זה יתפוצץ לה ואני לא אדע איך להתמודד עם זה... איך לעזור לה כשהיא נופלת אם כל הזמן הכרתי אותה כבנאדם חזק ושמח?

אבל זה עדין נושא שהוא רגיש יותר מהרגיל וזה לא סתם לכל בנאדם...

זו רגישות מסוג אחר לדעתי...

לא רואה סיבה לפסול אדם על זה שיום אחד הוא יצטרך כתף תומכת.
אם זו הבעיה, טוב שיש לך כיוון באיזה אופן הכתף תצטרך.
(מלבד זה שכשאדם יתום זה לא אומר שלא צריך להתחתן איתו...)
 

"לפסול בחורה בגלל שהיא יתומה"?!....סיסטמטית?  חס ושלום.

לגבי איך להתייחס. אם הדברים יתקדמו בכיוון חיובי, אז אם היא תשתף - תקשיב, תביע אמפתיה לכיוון שהיא מוליכה. כמו כל אדם שמשתפים אותו בדבר כאוב. תהיה אמיתי.

אין כל סיבה שזה יפריע לקשר ביניכם.

ואם יעסיקו אותך שאלות בגלל זה, לגבי ההשפעה עליה, בשלב כנ"ל שהדברים נראים ש"יש כיוון", אז תשאל. חשוב לא להדחיק דברים, גם היא יודעת במה מדובר. אבל תשאל בטאקט, בעדינות, ותראה אם זה מתאים לך.

צריך גם להיזהר שלא תפגע מכלום. 

כי ה ' שומע את זעקתם, 

ושהיה בהצלחה ידידי.. 

מה שטוב לך הוא מה שתקבל.. (: 

מבוגר שנפטר לו הורה אינו יתום לעניין שיש איסור מיוחד לצערו.   ( כך אני זוכר )

כמובן שכלפי כל יהודי ( אולי חוץ מכופרים ) יש ציווי של " ואהבת לרעך כמוך "

היא רצתה שהבחור לא ידע לפני הפגישה את הסיפור חיים שלה.

אני מנחש 0וגם קצת מההסבר של השדכן) שזה בגלל שהיא לא רוצה שיחשבו עליה דברים לא נכונים ויכירו אותה בלי כל התיק שלה, קודם את האישיות שלה בלי 'סטיגמות' ורושם ראשוני מיותר... יתכן שכבר שפטו אותה על נושא זה בעבר והיא לא רוצה שישפטו אותה שוב  כבר על ההתחלה... (במיוחד בדייטים..,)

השדכן הסביר לי שאם זה היה תלוי בה, היא היתה פותחת את זה רק אם זה יתפתח לקשר רציני ומתקדם... אבל הבנתי שהיא מקבלת את העובדה שאין ברירה ושאני חייב לדעת לפני...

זה לא מכעיס אותי שהיא לא רוצה שאדע מההתחלה, אני דווקא מבין אותה... לא שאני שופט חלילה...

השאלה היא איך אני אמור להתמודד עם זה שהיא לא מעוניינת לפתוח...

הבחור שתצאי איתו היה אומר לך משהו אישי מאוד עליו רק כשהקשר מתהדק ולא ידעת את זה קודם?

חבר שלי אמר שלדעתו הוא היה מאוד נפגע מזה ואולי זה אפילו סוג של ראיה לחוסר אמון בבנאדם שמולך...

כמובן שלא בהכרח...

מה אתם חושבים?

זה בכלל לא "משהו אישי מאד עליה", במובן שנוגע לקשר שביניכם (וגם אם היה - אז משהו "אישי מאד" לא אומרים לכל אחד שלא יודעים אם בכלל ימשיכו איתו. מחכים טיפה - ואז מספרים, אם יש כיוון. כדאי שתעדכן את החבר שלך).

זה משהו שקרה במשפחתה.  אתה לא יכול לדעת מה ההשלכות עליה. אולי זה לא משפיע על שום דבר שנוגע לאישיותה/לקשר איתך?  אולי, אדרבה, עושה אותה רגישה ומלאת טוב יותר?

אתה בודק אפשרות להתחתן איתה. לא עם כל מיני סיפורים מסביב.  אם היית רואה משהו חריג, סביר לברר בעדינות אם קרה משהו.  לא ראית - אז לא.  בהיות שזה נושא שמן הסתם מצידה משמעותי, מצד עצמו - יש להניח שהיא תדבר על זה אם יתברר שאכן אתם בכיוון רציני.

צריך להבין שהנקודה כאן מבחינתה, אולי, אינה כלל משהו שנוגע לאופן הקשר ביניכם.  אמא שלה, מבחינתה זה משהו מאד אישי שלה. הכאב הוא כאב שלה. מה פתאום שהיא תשתף בדבר כזה בחור שבקושי מכירה ואינה יודעת כלל אם יהיה מזה משהו. כבר יש "שיחה פתוחה" ביניכם על הכל?...

למה לחשוב "עליך"?.. זה לא ענין שלך בכלל. זה ענין שלה. יקר לה. כשהיא תרגיש - אם תרגיש - שאתם מספיק קרובים ובדרך לנישואין - מן הסתם תשתף אותך בענין הפרטי הזה שלה, בתקוה שתמצא בך מישהו מבין ומזדהה.

אכן, יתכן שבחורה אחרת תנהג אחרת. כל אחת כעניינה. אבל לדעתי זה לא מראה על שום חיסרון ובעיית אמון. אולי ההיפך. בחורה עם רגישות, עומק, ועם מודעות לרשות היחיד שלה.

בס"ד

פטירה של אחד ההורים, זה פצע, וזה כואב. 
נראה לך הגיוני שבחור או בחורה שיוצאים לפגישות,
על מנת להכיר את החצי השני שלהם,
ולבנות את ביתם, בע"ה, צריכים כל פעם,
בכל פגישה עם משודך חדש, על הפעם הראשונה לספר דברים כאלו?

גם כך יש את הפרפרים של הדייט, גם כך יש חששות, התרגשות, ציפייה, לעיתים גם הפוך,
שחיקה וכ', להוסיף לכל זה את הצורך לספר כזה דבר כבד,
שהיתום לא יודע האם ואיך האדם שמולו יקבל את זה, למה??

למה כל אחד שאני נפגשת אתו, ובכל פעם שאפגש אני צריכה לדבר על הדברים הכי כואבים בחיים??

אם כל פגישה ראשונה עם מדוייט חדש משמעה שוב דיבור על הנושא הזה,
לי זה  בהחלט היה מוציא את כל החשק לצאת לדייטים בכלל!

בעיני הכי טבעי אמיתי ונכון לספר כאשר נוצר צורך נפשי לספר.
כאשר יש קשר ורוצים לשתף את הצד השני. 

אז גם הצד השני לא יהיה נבוך כל כך ומבולבל, כי כבר נוצר קשר,
יש לו הכרות עם האדם, ולפי הדיבור, הטון, המבט,

הוא כבר יוכל להבין האם היא רוצה שהוא ישאל אותה על זה, או שלא, ומה מצופה ממנו.

להזכירכם- מטרת הפגישה היא להכיר אדם, ולנסות לבנות תקשורת יחד.
 לא לרשום ביוגרפיה שלו. ואני בהחלט מבינה למה היא לא רצתה שהשדכנית תספר.
בדיוק כדי למנוע את כל הבלבול שנוצר כאן, 
 

והכי הצחיק אותי החבר שלך, עם "האמון". 
א- לפני שיש קשר, למה שיהיה לה אמון בך??
אמון לחשוף את המקום הכי כואב ולדעת שתגיב בצורה שלא תפגע בה?
וכל זה מבלי שהיא מכירה אותך, או שאתה מכיר אותה?
האם באמת נראה לך שהיית יודע להתמודד עם הנחתה כזאת?
כנראה שלא ממש, ופתיחת השרשור כאן מוכיח זאת.
 

אמון ברמה שמאפשרת חשיפה של מקומות רגישים, זה משהו שצריך לבנות. 

ב- גם לו יצוייר שאיך שהוא כבר בפגישה הראשונה יש לי אמון מלא באדם היושב מולי,
מי אמר שכעת, בזמן הפגישה הראשונה שלנו זו האווירה שאני רוצה להיות בה?

ואולי היא זקוקה לערב נעים, וקליל יותר?
אולי היא בדיוק באה משמחה, או מפרוייקט שהיא מתלהבת ממנו,
או מחוויה מרוממת אחרת וכני טבעי לה לשתף דווקא בזה? 

למה להכניס את זה בכוח כשזה לא טבעי?

ומבין גם למה...

הייתי עושה אותו דבר בדיוק...

ואני ממש לא חושב עלי, אלא איך אני יכול להיות שם בשבילה...

למה מוזר ארץ אהבתי? 

למה לחשוב "עליך", בהקשר הזה; כלומר: להבין שזה לא אומר כלום לגביך, הקצב שלה בענין, אלא רק לגבי תחושות עצמה.

בס"ד

כל אחד רגיל לדפוס המשפחתי שלו,
ואולי עוד כמה משפחות שהוא מכיר ברמה כזאת או אחרת.

אנשים מספיק בוגרים יודעים להכיל הבדלים, ולהיכנס למשפחה חדשה מתוך מקום מכבד,
לומד ונותן מקום. עד שבע"ה בסופו של דבר,
הם הופכים להיות חלק אינטגרלי ממש מהמשפחה שאליה נכנסו.

אנשים לא מספיק בוגרים, יאמרו מוזר על כל דבר שלא מוכר להם.

מוזר שאצלם מפנים את השולחן ומטאטאים מיד אחרי סעודת השבת, 
מוזר שאצלם האבא מפנק והאימא היא הקשה, 
מוזר שהם "משתלטים", מתערבים, שואלים שאלות, לעומת מוזר שהם לא מתעניינים ואדישים,
ולא חסרים הבדלים בין משפחות. 
זה בטח לא אמור להיות שיקול.
 

בתור מי ששני ההורים שלה התייתמו בגיל צעיר, ובתור מי שהתחתנה עם איש יתום מאב:

א. כל אחד מגיב ופועל עם היתמות שלו בצורה אחרת. זה מאוד תלוי באופי של האדם, ברמת הרגישות הנפשית שלו, ובעיבוד וטיפול שהוא עושה או לא עושה אחרי הפטירה. זה גם תלוי בגיל. מי שהתייתם בגיל שנה- זה שונה ממי שהתייתם בגיל 7 או 15 וכמובן שונה ממי שהתייתם בגיל 25.

ב. ההשלכות של ההתיתמות הן גם שונות- זה תלוי בסוג הקשר שהיה לפני הפטירה

ג. כמו שכתבו לפני- יש הרבה אנשים עם "תיקים". חלקם במודעות לזה וחלקם לא. יש תיקים הרבה יותר כבדים מיתמות ויש תיקים הרבה יותר קלים. אבל כשיש אהבה ורצון טוב אז אפשר להתמודד גם עם קשיים שעולים או יעלו בגלל ה"תיק".

בקיצור- ממש, אבל ממש, לא הייתי פוסלת.  וזה לא כזה מוזר להיכנס למשפחה עם הורה אחד. יש לצערנו הרבה משפחות כאלה.

גם לא הייתי מעלה את הנושא מעצמי, אלא מחכה שהוא יעלה מהצד השני.

מקווה שבעז"ה אצליח ליישם את כל ההמלצות שלכם בקשר שלי עם הבחורה הזאת.

תבורכו ותזכו גם אתם בקרוב בעז"ה

אשריך...

אבל בדקת אם יכול להיות שזה תורשתי? בדקת ממה היא נפטרה?

זה דבר מקובל, אני מדגישה- יש לשאול בעדינות ובעקיפין חברה מסביב

יש דברים שהם מחלות תורשתיות וזכות האדם לדעת למה הוא נכנס בקשר

זה בדיוק כמו לעשות דור ישרים או לברר לגבי מחלות במשפחה

ולחילופין מנח ושם

אין כל סיבה לתקוף..

אשתי יתומה מאביה, שנפטר בערך 5 שנים לפני שנפגשנו.

הייתה לכך השפעה רק לפני החתונה, אחרי החתונה אין לכך כמעט שום השפעה, בצורה ישירה, רק בעקיפין - אמא שלה אלמנה, אז צריך לדאוג לכך שהיא לא תישאר לבד בבית בשבת. בגלל שיש עוד אחים וחברים, זה לא דורש מאיתנו משהו חריג - כל זוג נוסע להורים מדי פעם.

בקיצור, אין מה לפחד מזה.

אתה תרויח מזה

פשוט תזרום, בלב טוב.  הצלחה רבה.

אגב -

באתר עצמו, השאלה הועלתה בצורה בוטה, שאכן עלולה לפגוע בכאלו שהתייתמו רח"ל ל"ע.

ולכן חטפת כל מיני סוגים של ביקורת, ממש שלא באשמתך.  זה עניין מסחרי פרסומי - כך גורמים לאנשים להיכנס לפורום.

ראשית, אין לאף אחד ערבות שהוא לא יגיע למצב יתמות או שכול.

שנית, בפרמטר הבדיקה על הבחורה יש להוריד את סעיף היתמות, ואם הכל מתאים לא להתייחס לעניין היתמות כלל.

(רק שתדע: אלו שעברו יתמות או שכול, הם יותר חזקים ומחושלים מאחרים)

מנוסחת כך: "זה שהבחורה יתומה זו סיבה לפסול אותה??!"

זה מנוסח בצורה אחרת ממה שאני התכוונתי... לא שאלתי אם לפסול... שאלתי בהתחלה איך מתייחסים אליה ברגישות..

והוספתי, סתם לידע אישי, איך הנושא הזה עלול להפריע בכל מיני דברים בזוגיות ובדייטים...

אני ממש לא חושב שפוסלים בחורה בגלל דבר כזה ומי שעושה את זה הוא רדוד ועלוב בעיני!!!

וכנ"ל גם לבחורות שפוסלות על דבר כזה...

אולי זה נראה "אטרקטיבי"..

אבל בוודאי שעלול לפגוע, בפרט שזה מופיע בפני עצמו.

עד שראיתי את השאלה שהוצגה באתר וישר הזדעזעתי גם אני...

נכנסתי וראיתי שעשו מזה את הכותרת של השירושור שאני פתחתי...

ירחם ה'! ממש לא התכוונתי להטעות פה...

מי אחראי לכותרות האלו?

לדעתי יש בזה גם יתרונות חוץ מהחסרונות (לא ביתמות אלא בחוסן שמגבשים אחר כך)

אף פעם לא חשבתי שיפסלו אותי בשידוכים רק בגלל זה

אולי רק השאלה שהתפרסמה ומפנה לפורום לא מנוסחת טוב

בחורה נהדרת יתומה מאמא שלה. היא גרה עם אביה. היא מחפשת אדם תורני עם אורינטציה חרדית שלומד לימודי קודש אך שהוא גם עובד (חצי יום אימונים חצי יום לימודים), לא בגלל שהיא רוצה את הכסף שלו, אלא רק מבחינה רעיונית חשוב לה שיהיה אדם שגם יש לו מודעות ואחריות לעבוד בשביל להביא פרנסה הביתה.

האם האתה עונה על הקריטריון?

שלאחר החתונה במשך הזמן גם אביה וגם אמא שלה נפטרו והיא הופכת להיות יתומה משני הורים? מה דעתך לעשות אז? האם תאהב אותה יותר? פחות? מה? כמה? האם אז היא מתאימה לך יותר? פחות? האם זה קשור?. ומה אם להיפך? שהוריך נפטרו לאחר שנישאתם? האם אז אתה פחות שוה ואשתך צריכה לסלק אותך מהבית כי אתה יתום?

אבל זה לא בסדר בכלל שככה את נכנסת בי!!!

תקראי שוב את מה שכתבת ותקראי בתחילת השירשור מה הכוונות שלי ואז תביני..

לא לענין, במחילה.

הוא הסביר מה הוא רוצה - ושאל.

[הדוגמה גם לא דומה - בלי להיכנס שוב לתשובה על עצם הענין]

ואם היא גם בחורה חזקה ושמחה באופן כללי, בהחלט סביר שלא יהיה תאקל גדול בנוגע לזה. להתייחס ברגישות כרגיל. אני לא חושב שעל הזוגיות זה אמור להשפיע.

פעם קרה לי שיצאתי עם מישהי יתומה מאם, והיא סיפרה את זה רק בסוף הפגישה הראשונה. אמרתי לה, שקודם כל היא לא היתה צריכה לחשוש מלספר את זה קודם, אם היא היתה מעוניינת, ויותר מזה - שמזל שלא שאלתי לפני כן על "ההורים שלה" באופן סתמי. זה בטח לא היה נעים.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים