והנה הסיפור...
כבר ביום שלפני היו לי קצת צירים בצהריים, אחרי שעה הפסיקו.
שלוש וחצי לפנות בוקר-צירים של חצי דקה כל 3 דקות, מחכה, ארבע ועשרים-מעירה את בעלי.
מכינים כל מה שצריך לילדים, מתפללים, הצירים עדיין לא חזקים ולא מספיק סדירים.
הילדים מתעוררים- מארגנים ושולחים לגן. אוכלים ארוחת בוקר.
הצירים מתחילים להתרחק, נכנסים לנוח קצת, שעה וחצי.
אני קמה, מרגישה ציר, הולכת לשירותים, יוצא ממני קצת נוזל, מתלבטת אם ירידת מים, יוצאת מהשירותים, אחרי דקה מרגישה שוב נוזל, נכנסת לשירותים-ירידת מים.
מתארגנים מהר ונוסעים- לא רוצה להסתבך וחוששת שהירידת מים תגביר את הצירים ותקדם את הלידה לפני שאגיע.
אבל לא
מגיעה, צירים לא חזקים ולא משמעותיים. פתיחה 2 וחצי, צוואר אחורי, ראש לא מבוסס. מוניטור. באסה. לפחות על הכדור...
מחכים, מחכים, מחכים
בדיקת רופא- ראש מבוסס, פתיחה 2 וחצי-3, היו קצת ירידות בדופק
ממליצים על זירוז, אני לא רוצה
מוניטור
מתחילה להרגיש עייפה, מפחדת שלא יהיה כוח, מבקשת אפידורל
נכנסים לחדר לידה, יש עומס
אחרי כמה זמן עם צירים שמתחזקים נכנסת מיילדת, פתיחה 4, מביאה לי נוזלים
המרדים בחדר ליד, אח"כ מגיעה אלייך
אני כבר לא יכולה עם הצירים, הם חזקים, כבר אין כ"כ הפסקות (ואני בטוחה שאני רק בפתיחה 4)
יושבת ורוקדת על המיטה
נזרקת לאחור, לא יכולה כבר לשבת
צועקת,
בוכה
בעלי קורא למיילדת-אולי היא בלידה
היא מגיעה
אני יכולה ללחוץ בציר הבא
מציעה לי על הצד, שמחתי
3-4 לחיצות, הוא בחוץ, 5 דקות לפני שקיעה
המרדים מגיע...
הרופאה בודקת תפר פיצפוץ (התלבטה אם בכלל צריך)
ב"ה
בעז"ה שלכולן תהיה לידה קלה ומהירה

