אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.

חכם זהו הפושע נגד עם ישראל שלא נשאר להמית עצמו באוהלה של תורה או לעשות הסדר מרכז.

רשע זהו הפושע נגד עם ישראל שמנצל את השירות המקוצר ותוך כדי השירות בישיבה הוא עובד ועושה פסיכומטרי.

תם (= שלם) זהו האיש שמסלול ההסדר נוצר בשבילו והוא מביא אותו למיקסום של יראת שמים ושילוב של ספרא וסייפא.

ושאינו יודע לשאול זה הבחור שלא שואל שאלות כמו "חתול בשק" אלא הולך לישיבת הסדר כי כל החברים שלו הולכים לשם והוא נגרר אחריהם מכח האינרציה, הוא בעיקרון מצא ישיבה נחמדה עם ר"מים מגניבים וראש ישיבה פחות מגניב אבל ת"ח, הוא הולך לישיבה, לומד קצת גמרא באמת, לא כמו שעבדו עליו בישיבה התיכונית בשיעורי הגמרא והמסלול המקוצר דווקא בא לו בסבבה אבל זו לא הסיבה למה הוא הלך לישיבה אלא בגלל שרוב השכבה שלו הלכה לישיבות הסדר חוץ מהדוסים הכבדים והערסים.

עכשיו מה שנותר לך הוא לבדוק איפה אתה נמצא, אני יכול לתת לך רמז, אם השרשור הזה קיים, כנראה שאתה לא שייך לקטגוריה הרביעית.

בהצלחה.

ממש ממש לא מחייב שזה מה שהוא חושב - ההומור שלו הוא הומור ציני שלחבר'ה מבחוץ שלא מכירים, קשה קצת להבין ולקלוט "על ההתחלה..."

מי ראה בעמוד האחורי של 'עולם-קטן' השבת?

אריק, אם התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים תתברר כנכונה, אני מבקש אחוזים על חשיפת הפרשה.

וכשאומרים לך שכאשר מקצרים רק בארבעה חודשים את השירות לבנים, אז כבר מנסים להכשיר יותר בנות לקרבי כדי לא לפגוע בסד"כ - בטוח שחסדי הים יודע יותר טוב מכל המפקדים...

"מצלמות יותר משוכללות" - א. שום מצלמה, טובה ככל שתהיה, לא טובה כמו סיור של אדם בפועל בשטח, עם האינסטינקטים ועם השכל האנושי; ב. כל מצלמה דורשת גם תצפיתן/תצפיתנית שיאיישו אותה 24/7, אתה יודע...ככה שלא פתרת הרבה.

"מספיק מתנדבים" - ממש ממש לא מופרך שבהחלט לא יהיו "מספיק" - להתחיל לשלם לכל חייל משכורת שיהיה שווה למישהו לא להתחיל ללמוד וללכת להתנדב לצבא, כאשר החברים שלו מתקדמים כבר בתואר שלהם, והוא יצא אחרי הצבא בלי שום תואר, אולי מעט כסף - אני בכלל לא בטוח שזה יהיה כל כך "קל". מה גם שכבר היום התקציב הצבאי מנופח מאוד - אם הצבא ייאלץ להסתמך על מתנדבים, ולצורך זה יהיה צריך לשלם להם משכורות ראויות ומנופחות באופן רציני - הרי שיש מצב שהתקציב יצטרך להתנפח עוד יותר, ומאיפה?

בנוסף, כמובן שכל עוד שאר הצבא משרת שלוש שנים או כיום שנתיים ושמונה, וההסדר כבר עתה נמצאים "רק" בשנה וחמש - לרדת לרמה של מרכז, כ-ל ישיבות ההסדר - לא יתקבל באהדה ובהבנה בציבור הישראלי, והנזק התדמיתי לעולם התורה, בהשוואה להיום, יוכל לעלות עשרת מונים על הרווח שבחור ירוויח מכך בעוד כמה חודשי לימוד.
לבחור בהסדר אין שום מניעה לאחר סיום ארבעת שנות ההסדר, לשבת עוד חמש עשרה שנה וללמוד - לא השנה וארבע/חמש, שהוא משרת בצבא, לא זה מה שיוריד לו את האפשרות להיות תלמיד חכם. ומי שחושב ככה זה רק כי החדירו לו למוח שמי שעושה צבא וחלילה מעז לעשות שנה וחמש ולא הסדר מרכז או בכלל עוד יותר מקוצר, אז הוא גיוואעלד ותולמיד חוכם כבר לא יצא ממנו - כשבפועל זה שקר מוחלט והכל תלוי ברצון ובשאיפות של האדם ובמכונותו להתמיד ולהתקדם מעלה בתורה. אדם עם שאיפות מספיק גדולות, לא השנה וחמש בצבא זה מה שיעצור אותו מללמוד בעוצמתיות לאחר מכן בנוסף למה שלמד לפני. מנגד, אדם שלא בנוי ללימוד עוצמתי במשך שנים רבות וארוכות מאוד, ולא יהיה משדרת תלמידי החכמים - לא ישנה גם אם יעשה הסדר מרכז, זה לא יעזור יותר מידי ללימוד שלו - וגם מסלול ההסדר הסטנדרט, יספיק לו בשביל לבנות לפחות את הקומה האמונית והתורנית המינימלית כדי להתחיל חיים מתוך קדושה וטהרה, להקים משפחה על אדני התורה.

המצב כיום שבו מנסים לשוות מראה כאילו "הרציניים באמת" משתדלים לקצר יותר ויותר ויותר את הצבא, כי לכאורה זה "ביטול תורה", לי אישית זה מכאיב. מודה.

יש היום כלים (רואה יורה למשל) שמאפשרים לחסוך בכ"א בצורה מאוד משמעותית ולייתרחלק גדול מהכ"א המשמש לבט"ש בצבא...

אני מכיר יותר את אנשי המפקדות וגם שם יש כ"א מיותר בכמויות. צריך רק מישהו עם שכל וצי קטן של מתכנתים כדי לייתר את העבודה שלהם ולייעל אותה.

בעיקרון צריך לפטר את כל מי שלא רוצה להיות ולשלם משכורת למי שכן רוצה להיות.

מצידי אפילו שוק חופשי חלקית - מכרזים לאבטחת יישוב או גיזרה כשהזול או הטוב ביותר מנצח - יהיו הרבה אנשים עם רעיונות יצירתיים שאנחנו לא חושבים עליהם כי זה לא המקצוע שלנו.

נגד הצבא הזה באופן כללי.

אני בעד להתחיל שנה בהסדר ואז להחליט.

אמנם זה סוגר מעט אופציות צבאיות, אבל פותח הרבה אופציות כלליות.

אם אחרי שנה אתה רואה על עצמך שאתה לומד יותר מהממוצע מסביבך, מבחינת שעות לימוד ביום ורצינות, אז תישאר.

אם אתה מתחיל לחפף, זה לא בשבילך ועדיף שתלך לשירות מלא, אחרת עד סוף ההסדר התפיסה העצמית שלך תיפגע מאוד.

אני אומר אחרי שנה, כי אחרי שנתיים בדרך כלל פשוט מצטרפים לכולם במסגרת הסדר כדי להשאיר את האופציה פתוחה,

ואז כשכולם חוזרים לישיבה לעזוב את המסלול זה ממש קשה נפשית. כך אנשים מגיעים לשנים מאוחרות כשהם לא לומדים ולא שירתו והם מרגישים כישלון.

הסדר זה ארבע שנים של תורה, שזה מקביל לתואר בהנדסה. כלומר אתה מתמקצע בלימוד תורה באותו אופן שאדם ממוצע מתמקצע במקצוע שלו. זה דבר גדול, שאין אותו במסלולים קצרים יותר.

כמו כן בהסדר יש חופש לימודי גדול - אתה יכול לחקור המון תחומים ברצינות ולמצוא את הפינה שלך בתורה. אני למשל לקחתי חודשיים של רק לימוד תנ"ך, ועוד חצי שנה של רק חסידות. לא יודע אם הייתי אותו אדם היום בלי היכולת הזו למצוא את המקום שלי.

במכינה הכל יותר קבוע מראש, ואין זמן ופנאי לחפש ברצינות את הכיוון שלך. זה מייצר סוג אחר של אנשים טובים.

יש בדיונים הללו הרבה הפרדה בין "טובת עצמי" ל"טובת עם ישראל". למעשה ההפרדה הזו לא קיימת. כיון שאתה מראש אדם ערכי, המימוש העצמי שלך הוא טובת העם. וככל שתמצא את הכיוון שלך יותר מוקדם ותעשה את זה יותר טוב כך יטב לכולם. 

תחשוב לדוגמא על כמה אנשים גדולים שאתה מכיר. נניח פרופ' אומן. התרומה שלו לעם ישראל עצומה, אפילו הפרט השולי שהוא זוכה פרס נובל שחבר במועצה לחוסן לאומי, שאילץ את הארץ לכתוב "כנראה שאפשר להיות טיפש ולזכות בפרס נובל". אם איזה רב היה בא אליו בגיל 18 ואומר לו שהוא חייב עכשיו לעלות לארץ ולשרת בצבא, במקום לעלות כשהוא כבר מתמטיקאי דגול. כמה היינו מפסידים. ואולי היינו מקבלים שריונר בינוני.

לכן כל אדם צריך לכוון את עצמו למצות את היכולות שלו בצורה מיטבית, ועם ישראל ממילא ירויח יותר. צריך כמובן להיות ערכי בבחירות שלך, ולא לעבוד באתרי הימורים וכדו', אבל כל השאר פתוח.

ממילא אם הסדר מתאים לך - לך על זה. ואם לא - תברח מהר.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים