חושך כפול ומכופל וזה..

היה מחשובי רבני חב"ד,

והיה מרבני המזרחי.

בהספד שלו אמר הרב ישראלי זצ"ל, שהמספידים לפני כן "שכחו" לציין שהיה ציוני..

והשתתף בערב מלחמת ששת הימים במסיבת יום העצמאות המרכז הרב.

אבל אמת, שהשקפת אדמור"י חב"ד זצ"ל, מזה שלושה דורות - מהרבי הרש"ב - לא החזיקה מה"ציונות" במובנה הפורמלי, ולא ראתה את מהלך הגאולה באותו אופן שראו הרב, הרב חרל"פ והרצי"ה קוק זצ"ל.  אבל באופן מעשי, בהיות שהמדינה כאן, ומחזיקה בארץ ישראל, ויש בה הרבה יהודים וכו' - ממילא חלה התקרבות מעשית גדולה.

אני דיברתי על הרב זווין זצ"ל.

אולי התכוונת למה שכתבתי בסוף, על ה"התקרבות המעשית" -

ברור שבמה שכתוב במה שאתה הבאת, היתה מחלוקת חריפה, מקצה לקצה. רבותינו שהיו רואים דבר כמו שציטטת, היו מזדעזעים עד עומק הנשמה;

אבל מה שאני כתבתי על ההתקרבות המעשית שחלה - היה על הרבה יותר מאוחר. וזה לגמרי כך, בגלל הסיבות שכתבתי על המאבק על החזקת הריבונות, השליטה, בארץ - ועוד.

כל דבר שנעשה לא נעשה עם טיפת זיקה לציונות ולהפך 

לדוגמה, הרבי אומר שמהשו"ע של גויים שצרו על עיירות ישראל יש פסק שצריך ללכת לגור במקומות שהגויים באים בתביעה עליהם. אתה רוצה לומר שהפסיקה הזאת ללכת ולגור בהתנחלויות זאת קרבה לציונות? זה לא, זה שו"ע! 

אתה רוצה להיתפס למילה הזו, מתוך שנאה ל"ציונות" - אין לי ענין להתעסק בכך.

למעשה, חלה התקרבות בנושא של השליטה בארץ, ועוד ועוד. בלי קשר לבאיזו מילה מגדירים את זה.זו התקרבות מעשית, בדיוק כמו שכתבתי.

[אצל הרב קוק, ה"ציונות" גם לא באה ממשהו אחר מאשר התורה והשו"ע - כפי שכותב מפורש באיגרת תקנ"ה ("אהובי, אם כל ה"ציוניסטים" היו.. בגלל הסיבה שאני.. היה פאר לכל גדול בישראל להיות "ציוניסט"..  זו בערך לשונו, עיי"ש). וכך עוד גדולי ישראל.  מי שבוחר להגדיר את המילה הזו אחרת, עניינו. זה לא הדיון]

אגב, שמעתי באוזני מהרב גרונר, מזכירו, שמה שאמר הרבי מלובאוויטש על הפיקו"נ בענין החזקת הארץ, שהזכרת, זה לא היה  העיקר. אלא נימוקו העיקרי היה בגלל ישוב ארץ ישראל והאחיזה בה..  לא נכנס לדיון כעת מכל מיני ציטוטים - אבל את זה שמעתי בעצמי.

אבל כיוון שתמהת "חבדניקים ציוניים".. הזכרתי שאכן היו.

שמאז הרבי הרש"ב הרביים לא הלכו עם "התנועה הציונית" - כבר הזכרתי.

או כמשפט הידוע - חב"ד הדת שהכי קרובה ליהדות...

סליחה יוני, אבל זה באמת מצחיק.

ובקשר לשאלה הפותחת,

אי אפשר להכליל.

בציבור כ''כ גדול כמו חסידות חב''ד, יש כל מיני סוגי בנות.

חרדיות יותר, לאומיות יותר, טובות יותר משניהם (כדברי מושיקו) וטובות פחות...

התכוונתי קרובות בנקודות מסוימות לסגנון הבנות הדת''ל, לאו דוקא בנושא הלאומי.

בסופו של הדבר המסקנה מובנת וזה מה שחשוב.

הרי לא סתם ככה משנים הלכות....

לא מהתנשאות, מהכרת המציאות..

מלחיות בסרט...

ומטופש לומר.

ומכל מקום, חב"ד אינם אשמים באמירתך (למרות שכנראה אתה לא היחידי שם שחושב כך..).

חבדניקי"ם הם חבדניקי"ם, אין שום צורך ב"תיוג". אינם מחזיקים מהמדינה כ"ראשית צמיחת גאולתנו", אך למעשה, בגלל אהבת ישראל, וארץ ישראל, והאיכפתיות מהכלל והפרט - יש קרבה גדולה בכמה וכמה עניינים בינם לבין הציבור הדתי-לאומי, או התורני-לאומי. ויש גם צדדים שלא בדיוק.  

כמו שגם הציבור ה"תורני לאומי" קרוב אליהם בכמה עניינים, ויש דברים שלא.

חב"ד זרם חשוב מאד בעם ישראל - אינו הכל. ולא "יותר טובים מכולם" (ובזה, כנ"ל, מי שכתב לפני אינו היחידי שחושב כך.. לא נורא. גם אצלנו חושבים לא פעם מ"הכרת המציאות", שהמהלך ה"תורני-לאומי" טוב יותר. כולם אהובים כולם ברורים..)

שלפעמים בגלל "הבדלים" שלכאורה לא היו אמורים להיות מי-יודע-מה, זה יכול להיות לא-פשוט בענייני שידוכים.

וזה דבר שמבחינה מסויימת, היום יותר מפעם. בגלל ההשפעה הגדולה והחזקה של הרבי זצ"ל, והלימוד בדבריו, אז חבדניקיו"ת כיום הן לפעמים לגמרי "בענין".. זה לא כמו פעם שהיא "ממשפחה חבדניקי"ת, אז מה".... היום יש כאלה שכל המציאות שלהן "בתוך זה".. אבל עדיין, זה לא כולן..

אבל צריך לקרוא מה שכתוב: "מבחינה מסויימת" הוסב על כך שהיום זה יותר חריף מאשר לפני שלושים-ארבעים שנה.

ב. אכן, "לפעמים". ואכן, עדיין, זה "לא כולן". אני מדבר על מה שאני מכיר, לא על "סברות", ואני מכיר גם כאלה..

וזה שההודעה "ממש הצחיקה אותך" - לא הייתי אומר שמוסיף לך כבוד, או ליכולתך לדון על משהו.

ומבחינה תכָנית - זה אכן בדיוק כך, אין שום דבר מצחיק.. : גם זה שלרבי האחרון ולכתביו, היתה השפעה גדולה מאד, ששינתה את ה"גוון" של הבחורות החבדיו"ת ביחס ללפני-כן בצורה רבה. חידדה אתו.  גם זה שחלקן ממש מזהות את כל החיים שלהן כ"חב"ד" וממילא זה אכן כמו שכתב מושיקו, יכול להקשות על שידוכים "מבחוץ"; גם זה שפעם זה היה קצת אחרת, כנ"ל; גם זה שבכל זאת, זה עדיין לא כולן, כפי ששמעתי "מבפנים", אצל כאלה שאולי בעינייך אינן ראויות לשמן בגלל "פשע" זה....

יש כאלה, שממשפחות חבדיו"ת, ומגדירות עצמן כך - ובכל זאת לא כל מהלך חייהן בתוך הדבר הזה. 

ונכון, כמו שכבר צויין, שהיום האחוז של חבדניקיו"ת שרואות את כל מהלך חייהן "בתוך זה", גדול יותר משמעותית. השפעה חזקה של הרבי זצ"ל.

בס"ד

סתם ככה חב"ד זה חב"ד. קרובים בלב לכל יהודי באשר הוא,
ותמיד אפשר למצוא נקודות משותפות עם כל ציבור ויחיד,

אבל בהשקפה אין שום התקרבות להשקפה אחרת. 

מה שכן יכולים להיות אותם מעשים בדיוק, אבל מתוך השקפה שונה.
(כמו התנחלויות וצבא כמו שנזכר כאן- אבל זה לא שייך לבנות בכלל)

להתחתן עם חבדניקית כשאתה לא כזה, ולא רוצה למצוא את עצמך כזה?

ככלל לא ממליצה בכלל. (גם קשה לי לדמיין חב"דניקית שמוכנה להתחתן עם מישהו לא חבד"י)

אבל במקרים מיוחדים יכול לעבוד. תלוי בהמון המון גורמים.

בס"ד

וחב"ד זה לא רק קירוב רחוקים.

"בהשקפה אין שום התקרבות להשקפה אחרת"...

זה מראה כמה מעוות יכולים להגיע מ"הגדרות לכיתות".

מה זה "בהשקפה"?.. אהבת ישראל נובעת ממקורות אחרים? קדושת הארץ? קדושת התורה והמצוות? 

אלו עיקרי ה"השקפה"... ושייכים לכל יהודי שתופס קצת יהדות.

הצורך לפלג בכדי לחדד, הוא גרוע מאד. בשם אהבת ישראל להוסיף פירוד ומחלוקות.

אפשר להגדיר דברים ספציפיים שחולקים - אין ענין לחלק בכח את הציבור, כדי להרגיש "גוון מיוחד". פסיכולוגיה ציבורית כזו.

החסידות בכללה, לא באה להמציא "השקפה שאין בה התקרבות להשקפה אחרת" ביהדות. אחרת היא היתה דת חדשה. מומצאת. שאף אחד לא יכול לעשות זאת אחרי נתינת תורה ממשרע"ה.

החסידות הדגישה דברים, שיסודם בתורה, שהתרופפו עם השנים. הדגישה עבודת ה' בשמחה, מעלת נשמת אדם מישראל, ועוד.

וחב"ד חידדה עוד דברים - ביחוד ביחס של ההבנה והעמקה השכלית והשלכתם לעבודה.  לא דברים ש"הומצאו", ולא יהדות חדשה. ואוי ואבוי אם זה היה אחרת...

[כל זה כמובן, ללא קשר לענייני "שידוכין".. כאלו שחושבות כך - באמת כדאי להיזהר מ"תערובות", שהבית לא יעלה על בריקדות..]

לא הוזכר בכלל מה שהזכרת כעת.

[ללא קשר לכך שגם עם מה שכתבת כאן, אני לא מסכים. אצלי זה כמובן ההיפך לגמר ולא רק אצלי. אבל פשוט לא זה הנושא שעליו היתה התגובה]

בס"ד

בקריאה חוזרת ראיתי ששכחתי פרט חשוב,

לא התכוונתי בהשקפה הכללית, אלא באופן נקודתי ביחס לציונות.

מחד לא מאמינים שהמדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו,
ומאידך כן רואים ערך ושליחות במלחמה על הארץ וכ'.

(מתוך התורה, בדיוק כמו שהציוניים מאמינים בזה מתוך התורה לשיטתם, רק שהיחס שונה במהותו)

ולענייני שידוכין, חבל שלקחת את זה למקום כל כך לא נכון. 
חב"ד היא חלק מאד מהותי מההשקפה ומהחיים של החסידים. 
ברור שלהקים בית בישראל מחפשים עם אדם שמראש יש כמה שפחות הבדלים ערכיים.

ככל שהאדם חי יותר את הערכים שלו, כך קשה יהיה לו יותר לוותר עליהם בחינוך.
וזה חוץ מהצורך הנפשי הבסיסי לחלוק עולם פנימי משותף.

רבי. חסידות אלו דברים כל כך עמוקים ומהותיים בנפש החסיד,
ולנהל בית עם מישהו שלא מבין על מה מדובר זה באמת באמת קשה.

כי גם אישה חבדניקית מרגישה קושי והקרבה עצמית על הישארותה לבד בבית,
בעקבות נסיעה של הבעל לתשרי אצל הרבי,
ומרגישה את הקושי בכך שמעבר לאורחים המוזמנים יש ב"ה תמיד הפתעות בשבת,

וזה שבפסח במקום להיות עמוס עד מעל לראש בבית ובעזרה בבית בעלה מכשיר מטבחים של אנשים ברחבי העיר,

ועוד ועוד ועוד. אבל היא רואה את הערך, חווה אותו, ומרגישה את הזכות.

וכן להפך. 
בעל שאשתו יוצאת להתוועדויות וחוזרת אחרי חצות לפעמים,
שיום שישי יוצאת לחלק נרות שבת, שלפעמים לא ממספיקה דברים בבית כי היא עסוקה עם המקורבות,
שמידי פעם צריך למצוא לעצמו מקום כי היא עורכת בביתה התוועדות אל תוך הלילה,

לנשים שלא ילכו להתוועדות הכללית, ועוד ועוד. 
חב"ד זה לא נשאר רק בראש או בלב. זה דורש מעשים.
ולכן כמו שסייגתי ואמרתי במקרים מיוחדים זה יכול אולי לעבוד. 
אבל לכתחילה לא הייתי ממליצה לאף אחד להתחיל נישואין עם כאלו פערים.

לא מהתנשאות. לא משום מחשבה אחרת. פרקטית. כמו כל פער אחר שמתבטא בחיי היומיום.

אם היית כותבת שאצל חב"ד הדברים הללו אינם בגלל ה"ציונות", לא הייתי צריך להעיר. הרי אני מכיר קצת את השקפת חב"ד (אם כי גם בזה, ברור שבענייני ישוב הארץ וכו', זה לא שאין "שום קרבה להשקפה" לאנשים שומרי תומ"צ שמיישבים את הארץ מתוך אמונתם בקדושתה וכו'. זה בא מאותו שורש. אלא שיש מחלוקת בעניינים ספציפיים, כמו שהזכרת. למשל, מעלתה של המדינה ועניינה. ונכון שאצל מי שרואה במדינה ראשית  צמיחת גאולתנו, אז גם המוטיווציה של ישוב הארץ מקבל תנופה בהתאם).

עיקר מה שהערתי - היה בגלל החשיבות לא "לחתוך את הציבור". חולקים במה שחולקים - ועוד יותר שמחים שיש לא מעט שמאחד ומסכימים.

לגבי "שידוכים" - אכן לא חולק. ולא "לקחתי למקום לא נכון", אלא שלפי מה שהובן בתחילה מדברייך, אז אמרתי שברור שמי שחושבת שאין שום קרבה להשקפה אחרת - לא טוב שתתחתן עם מישהו מהשקפה אחרת...

ולפי הסברך הנוכחי - אני אכן מסכים. זה לא פשוט.

אני רוצה להגיב על השרשור החב"דניקי שפה בפורום - לקראת נישואין וזוגיות

וצריך לזכור שאנחנו באנו מארצות שונות וסגנונות שונים ממש לא מזמן - פחות מ-100 שנה...

בתהליכים היסטוריים - זה כלום, זה אפסית...

אנחנו כרגע בהתחלת הגאולה - רואים כבר ניצוצות...

אבל, צריך לזכור שחלק נרחב מהעם מאמין שאנחנו עדיין בגלות...

זאת האמת - וצריך להתמודד עמה...

חלק מהפילוג שאת רואה בצורה נכונה ואמיתית - היא חלק מהחורבן של עמ"י בגלות, וחלק מהאחידות שרואים מדי-פעןם בעם, היא תופעת הגאולה הנראית לעיתים במציאות הקשה שלנו... - צריך לעבוד קשה, ולעבור המון תהליכי בנייה חדשים - כדי שנוכל לראות בעמ"י כגוף אחד מאוחד...[שאינו מאוחד בדיעות, אלא, בלבבות..].

חב"דניקים בהתנחלויות זה משהו אחר מחב"דניקים בכפר חב"ד למשל.

(ציטוט מבת של חברה חב"דניקית מתנחלת שלומד בכפר חב"ד: הקשר היחיד ביני לבין הבנות בכיתה הוא שיש לנו אותו רבי...חוץ מזה אין שום קשר בינינו..)

בכל אופן חב"דניקים הם לא דת"ל ולא חרדים. הם משהו אחר עם גישה אחרת ותפיסה אחרת, לפעמים דומה לתפיסה דת"חל ולפעמים מאוד מאוד מאוד שונה. וכמובן שזה גם תלוי משפחה ואופי.

תלוי בבחורה...

בד"כ הולכות עם פאה נוכרית... , גרביונים כמו חרדיות, והולכות לסמינרים...[ולא לשירות-לאומי..]

זה מה שאני רואה בשיכון חב"ד ברמת-שלמה בירושלים, פסיעה ממקום מגוריי כיום.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.