חושך כפול ומכופל וזה..

היה מחשובי רבני חב"ד,

והיה מרבני המזרחי.

בהספד שלו אמר הרב ישראלי זצ"ל, שהמספידים לפני כן "שכחו" לציין שהיה ציוני..

והשתתף בערב מלחמת ששת הימים במסיבת יום העצמאות המרכז הרב.

אבל אמת, שהשקפת אדמור"י חב"ד זצ"ל, מזה שלושה דורות - מהרבי הרש"ב - לא החזיקה מה"ציונות" במובנה הפורמלי, ולא ראתה את מהלך הגאולה באותו אופן שראו הרב, הרב חרל"פ והרצי"ה קוק זצ"ל.  אבל באופן מעשי, בהיות שהמדינה כאן, ומחזיקה בארץ ישראל, ויש בה הרבה יהודים וכו' - ממילא חלה התקרבות מעשית גדולה.

אני דיברתי על הרב זווין זצ"ל.

אולי התכוונת למה שכתבתי בסוף, על ה"התקרבות המעשית" -

ברור שבמה שכתוב במה שאתה הבאת, היתה מחלוקת חריפה, מקצה לקצה. רבותינו שהיו רואים דבר כמו שציטטת, היו מזדעזעים עד עומק הנשמה;

אבל מה שאני כתבתי על ההתקרבות המעשית שחלה - היה על הרבה יותר מאוחר. וזה לגמרי כך, בגלל הסיבות שכתבתי על המאבק על החזקת הריבונות, השליטה, בארץ - ועוד.

כל דבר שנעשה לא נעשה עם טיפת זיקה לציונות ולהפך 

לדוגמה, הרבי אומר שמהשו"ע של גויים שצרו על עיירות ישראל יש פסק שצריך ללכת לגור במקומות שהגויים באים בתביעה עליהם. אתה רוצה לומר שהפסיקה הזאת ללכת ולגור בהתנחלויות זאת קרבה לציונות? זה לא, זה שו"ע! 

אתה רוצה להיתפס למילה הזו, מתוך שנאה ל"ציונות" - אין לי ענין להתעסק בכך.

למעשה, חלה התקרבות בנושא של השליטה בארץ, ועוד ועוד. בלי קשר לבאיזו מילה מגדירים את זה.זו התקרבות מעשית, בדיוק כמו שכתבתי.

[אצל הרב קוק, ה"ציונות" גם לא באה ממשהו אחר מאשר התורה והשו"ע - כפי שכותב מפורש באיגרת תקנ"ה ("אהובי, אם כל ה"ציוניסטים" היו.. בגלל הסיבה שאני.. היה פאר לכל גדול בישראל להיות "ציוניסט"..  זו בערך לשונו, עיי"ש). וכך עוד גדולי ישראל.  מי שבוחר להגדיר את המילה הזו אחרת, עניינו. זה לא הדיון]

אגב, שמעתי באוזני מהרב גרונר, מזכירו, שמה שאמר הרבי מלובאוויטש על הפיקו"נ בענין החזקת הארץ, שהזכרת, זה לא היה  העיקר. אלא נימוקו העיקרי היה בגלל ישוב ארץ ישראל והאחיזה בה..  לא נכנס לדיון כעת מכל מיני ציטוטים - אבל את זה שמעתי בעצמי.

אבל כיוון שתמהת "חבדניקים ציוניים".. הזכרתי שאכן היו.

שמאז הרבי הרש"ב הרביים לא הלכו עם "התנועה הציונית" - כבר הזכרתי.

או כמשפט הידוע - חב"ד הדת שהכי קרובה ליהדות...

סליחה יוני, אבל זה באמת מצחיק.

ובקשר לשאלה הפותחת,

אי אפשר להכליל.

בציבור כ''כ גדול כמו חסידות חב''ד, יש כל מיני סוגי בנות.

חרדיות יותר, לאומיות יותר, טובות יותר משניהם (כדברי מושיקו) וטובות פחות...

התכוונתי קרובות בנקודות מסוימות לסגנון הבנות הדת''ל, לאו דוקא בנושא הלאומי.

בסופו של הדבר המסקנה מובנת וזה מה שחשוב.

הרי לא סתם ככה משנים הלכות....

לא מהתנשאות, מהכרת המציאות..

מלחיות בסרט...

ומטופש לומר.

ומכל מקום, חב"ד אינם אשמים באמירתך (למרות שכנראה אתה לא היחידי שם שחושב כך..).

חבדניקי"ם הם חבדניקי"ם, אין שום צורך ב"תיוג". אינם מחזיקים מהמדינה כ"ראשית צמיחת גאולתנו", אך למעשה, בגלל אהבת ישראל, וארץ ישראל, והאיכפתיות מהכלל והפרט - יש קרבה גדולה בכמה וכמה עניינים בינם לבין הציבור הדתי-לאומי, או התורני-לאומי. ויש גם צדדים שלא בדיוק.  

כמו שגם הציבור ה"תורני לאומי" קרוב אליהם בכמה עניינים, ויש דברים שלא.

חב"ד זרם חשוב מאד בעם ישראל - אינו הכל. ולא "יותר טובים מכולם" (ובזה, כנ"ל, מי שכתב לפני אינו היחידי שחושב כך.. לא נורא. גם אצלנו חושבים לא פעם מ"הכרת המציאות", שהמהלך ה"תורני-לאומי" טוב יותר. כולם אהובים כולם ברורים..)

שלפעמים בגלל "הבדלים" שלכאורה לא היו אמורים להיות מי-יודע-מה, זה יכול להיות לא-פשוט בענייני שידוכים.

וזה דבר שמבחינה מסויימת, היום יותר מפעם. בגלל ההשפעה הגדולה והחזקה של הרבי זצ"ל, והלימוד בדבריו, אז חבדניקיו"ת כיום הן לפעמים לגמרי "בענין".. זה לא כמו פעם שהיא "ממשפחה חבדניקי"ת, אז מה".... היום יש כאלה שכל המציאות שלהן "בתוך זה".. אבל עדיין, זה לא כולן..

אבל צריך לקרוא מה שכתוב: "מבחינה מסויימת" הוסב על כך שהיום זה יותר חריף מאשר לפני שלושים-ארבעים שנה.

ב. אכן, "לפעמים". ואכן, עדיין, זה "לא כולן". אני מדבר על מה שאני מכיר, לא על "סברות", ואני מכיר גם כאלה..

וזה שההודעה "ממש הצחיקה אותך" - לא הייתי אומר שמוסיף לך כבוד, או ליכולתך לדון על משהו.

ומבחינה תכָנית - זה אכן בדיוק כך, אין שום דבר מצחיק.. : גם זה שלרבי האחרון ולכתביו, היתה השפעה גדולה מאד, ששינתה את ה"גוון" של הבחורות החבדיו"ת ביחס ללפני-כן בצורה רבה. חידדה אתו.  גם זה שחלקן ממש מזהות את כל החיים שלהן כ"חב"ד" וממילא זה אכן כמו שכתב מושיקו, יכול להקשות על שידוכים "מבחוץ"; גם זה שפעם זה היה קצת אחרת, כנ"ל; גם זה שבכל זאת, זה עדיין לא כולן, כפי ששמעתי "מבפנים", אצל כאלה שאולי בעינייך אינן ראויות לשמן בגלל "פשע" זה....

יש כאלה, שממשפחות חבדיו"ת, ומגדירות עצמן כך - ובכל זאת לא כל מהלך חייהן בתוך הדבר הזה. 

ונכון, כמו שכבר צויין, שהיום האחוז של חבדניקיו"ת שרואות את כל מהלך חייהן "בתוך זה", גדול יותר משמעותית. השפעה חזקה של הרבי זצ"ל.

בס"ד

סתם ככה חב"ד זה חב"ד. קרובים בלב לכל יהודי באשר הוא,
ותמיד אפשר למצוא נקודות משותפות עם כל ציבור ויחיד,

אבל בהשקפה אין שום התקרבות להשקפה אחרת. 

מה שכן יכולים להיות אותם מעשים בדיוק, אבל מתוך השקפה שונה.
(כמו התנחלויות וצבא כמו שנזכר כאן- אבל זה לא שייך לבנות בכלל)

להתחתן עם חבדניקית כשאתה לא כזה, ולא רוצה למצוא את עצמך כזה?

ככלל לא ממליצה בכלל. (גם קשה לי לדמיין חב"דניקית שמוכנה להתחתן עם מישהו לא חבד"י)

אבל במקרים מיוחדים יכול לעבוד. תלוי בהמון המון גורמים.

בס"ד

וחב"ד זה לא רק קירוב רחוקים.

"בהשקפה אין שום התקרבות להשקפה אחרת"...

זה מראה כמה מעוות יכולים להגיע מ"הגדרות לכיתות".

מה זה "בהשקפה"?.. אהבת ישראל נובעת ממקורות אחרים? קדושת הארץ? קדושת התורה והמצוות? 

אלו עיקרי ה"השקפה"... ושייכים לכל יהודי שתופס קצת יהדות.

הצורך לפלג בכדי לחדד, הוא גרוע מאד. בשם אהבת ישראל להוסיף פירוד ומחלוקות.

אפשר להגדיר דברים ספציפיים שחולקים - אין ענין לחלק בכח את הציבור, כדי להרגיש "גוון מיוחד". פסיכולוגיה ציבורית כזו.

החסידות בכללה, לא באה להמציא "השקפה שאין בה התקרבות להשקפה אחרת" ביהדות. אחרת היא היתה דת חדשה. מומצאת. שאף אחד לא יכול לעשות זאת אחרי נתינת תורה ממשרע"ה.

החסידות הדגישה דברים, שיסודם בתורה, שהתרופפו עם השנים. הדגישה עבודת ה' בשמחה, מעלת נשמת אדם מישראל, ועוד.

וחב"ד חידדה עוד דברים - ביחוד ביחס של ההבנה והעמקה השכלית והשלכתם לעבודה.  לא דברים ש"הומצאו", ולא יהדות חדשה. ואוי ואבוי אם זה היה אחרת...

[כל זה כמובן, ללא קשר לענייני "שידוכין".. כאלו שחושבות כך - באמת כדאי להיזהר מ"תערובות", שהבית לא יעלה על בריקדות..]

לא הוזכר בכלל מה שהזכרת כעת.

[ללא קשר לכך שגם עם מה שכתבת כאן, אני לא מסכים. אצלי זה כמובן ההיפך לגמר ולא רק אצלי. אבל פשוט לא זה הנושא שעליו היתה התגובה]

בס"ד

בקריאה חוזרת ראיתי ששכחתי פרט חשוב,

לא התכוונתי בהשקפה הכללית, אלא באופן נקודתי ביחס לציונות.

מחד לא מאמינים שהמדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו,
ומאידך כן רואים ערך ושליחות במלחמה על הארץ וכ'.

(מתוך התורה, בדיוק כמו שהציוניים מאמינים בזה מתוך התורה לשיטתם, רק שהיחס שונה במהותו)

ולענייני שידוכין, חבל שלקחת את זה למקום כל כך לא נכון. 
חב"ד היא חלק מאד מהותי מההשקפה ומהחיים של החסידים. 
ברור שלהקים בית בישראל מחפשים עם אדם שמראש יש כמה שפחות הבדלים ערכיים.

ככל שהאדם חי יותר את הערכים שלו, כך קשה יהיה לו יותר לוותר עליהם בחינוך.
וזה חוץ מהצורך הנפשי הבסיסי לחלוק עולם פנימי משותף.

רבי. חסידות אלו דברים כל כך עמוקים ומהותיים בנפש החסיד,
ולנהל בית עם מישהו שלא מבין על מה מדובר זה באמת באמת קשה.

כי גם אישה חבדניקית מרגישה קושי והקרבה עצמית על הישארותה לבד בבית,
בעקבות נסיעה של הבעל לתשרי אצל הרבי,
ומרגישה את הקושי בכך שמעבר לאורחים המוזמנים יש ב"ה תמיד הפתעות בשבת,

וזה שבפסח במקום להיות עמוס עד מעל לראש בבית ובעזרה בבית בעלה מכשיר מטבחים של אנשים ברחבי העיר,

ועוד ועוד ועוד. אבל היא רואה את הערך, חווה אותו, ומרגישה את הזכות.

וכן להפך. 
בעל שאשתו יוצאת להתוועדויות וחוזרת אחרי חצות לפעמים,
שיום שישי יוצאת לחלק נרות שבת, שלפעמים לא ממספיקה דברים בבית כי היא עסוקה עם המקורבות,
שמידי פעם צריך למצוא לעצמו מקום כי היא עורכת בביתה התוועדות אל תוך הלילה,

לנשים שלא ילכו להתוועדות הכללית, ועוד ועוד. 
חב"ד זה לא נשאר רק בראש או בלב. זה דורש מעשים.
ולכן כמו שסייגתי ואמרתי במקרים מיוחדים זה יכול אולי לעבוד. 
אבל לכתחילה לא הייתי ממליצה לאף אחד להתחיל נישואין עם כאלו פערים.

לא מהתנשאות. לא משום מחשבה אחרת. פרקטית. כמו כל פער אחר שמתבטא בחיי היומיום.

אם היית כותבת שאצל חב"ד הדברים הללו אינם בגלל ה"ציונות", לא הייתי צריך להעיר. הרי אני מכיר קצת את השקפת חב"ד (אם כי גם בזה, ברור שבענייני ישוב הארץ וכו', זה לא שאין "שום קרבה להשקפה" לאנשים שומרי תומ"צ שמיישבים את הארץ מתוך אמונתם בקדושתה וכו'. זה בא מאותו שורש. אלא שיש מחלוקת בעניינים ספציפיים, כמו שהזכרת. למשל, מעלתה של המדינה ועניינה. ונכון שאצל מי שרואה במדינה ראשית  צמיחת גאולתנו, אז גם המוטיווציה של ישוב הארץ מקבל תנופה בהתאם).

עיקר מה שהערתי - היה בגלל החשיבות לא "לחתוך את הציבור". חולקים במה שחולקים - ועוד יותר שמחים שיש לא מעט שמאחד ומסכימים.

לגבי "שידוכים" - אכן לא חולק. ולא "לקחתי למקום לא נכון", אלא שלפי מה שהובן בתחילה מדברייך, אז אמרתי שברור שמי שחושבת שאין שום קרבה להשקפה אחרת - לא טוב שתתחתן עם מישהו מהשקפה אחרת...

ולפי הסברך הנוכחי - אני אכן מסכים. זה לא פשוט.

אני רוצה להגיב על השרשור החב"דניקי שפה בפורום - לקראת נישואין וזוגיות

וצריך לזכור שאנחנו באנו מארצות שונות וסגנונות שונים ממש לא מזמן - פחות מ-100 שנה...

בתהליכים היסטוריים - זה כלום, זה אפסית...

אנחנו כרגע בהתחלת הגאולה - רואים כבר ניצוצות...

אבל, צריך לזכור שחלק נרחב מהעם מאמין שאנחנו עדיין בגלות...

זאת האמת - וצריך להתמודד עמה...

חלק מהפילוג שאת רואה בצורה נכונה ואמיתית - היא חלק מהחורבן של עמ"י בגלות, וחלק מהאחידות שרואים מדי-פעןם בעם, היא תופעת הגאולה הנראית לעיתים במציאות הקשה שלנו... - צריך לעבוד קשה, ולעבור המון תהליכי בנייה חדשים - כדי שנוכל לראות בעמ"י כגוף אחד מאוחד...[שאינו מאוחד בדיעות, אלא, בלבבות..].

חב"דניקים בהתנחלויות זה משהו אחר מחב"דניקים בכפר חב"ד למשל.

(ציטוט מבת של חברה חב"דניקית מתנחלת שלומד בכפר חב"ד: הקשר היחיד ביני לבין הבנות בכיתה הוא שיש לנו אותו רבי...חוץ מזה אין שום קשר בינינו..)

בכל אופן חב"דניקים הם לא דת"ל ולא חרדים. הם משהו אחר עם גישה אחרת ותפיסה אחרת, לפעמים דומה לתפיסה דת"חל ולפעמים מאוד מאוד מאוד שונה. וכמובן שזה גם תלוי משפחה ואופי.

תלוי בבחורה...

בד"כ הולכות עם פאה נוכרית... , גרביונים כמו חרדיות, והולכות לסמינרים...[ולא לשירות-לאומי..]

זה מה שאני רואה בשיכון חב"ד ברמת-שלמה בירושלים, פסיעה ממקום מגוריי כיום.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים