נראה לי שאחד ההבדלים המשמעותיים בין ימין לשמאל זה - אמונה...

מסתבר לכם שהבחור שהציעו לכם מעשן סמים.

מסתבר לכם שהבחור שהציעו לכם מצביע ש"ס.

מסתבר לכם שהבחור שהציעו לכם אוהב ללבוש חולצות בצבע ירוק בקבוק.

לא מתאים לך? לא מסתדר עם השקפת עולמך ועם מה שחשוב לך ונראה לך נכון?

מקובל.

לא צריך לחשוב על זה שומדבר

מהסיבה שרציתי לברר לעצמי מה הבעייתיות בעצם בקשר של מישהי דתיה-ימנית, עם אדם שמחזיק בדעות הפוכות, וחשבתי שהבעיה זה לא רק בדעות שונות, אלא בתפיסה האמונית של האדם את העולם.

חוצמזה שזה עשה לי משהו כשהבנתי ממה נובעות הדעות, בכל זאת, הגירוש הוא כאב לאומי...לכן חשתי צורך לשתף....

בס"ד

כמה התחום הפולטי תופס מקום בחיים שלך?

אני מכירה זוג ממש מקסים שהבחורה הייתה ימנית והבחור שמלאני

הם נשואים כבר הרבה זמן. ולאט לאט הוא שינה את דעתו ועכשיו הוא יותר ימני ממנה

את לא בוחרת ראש ממשלה

את בוחרת אדם

וכאן את אפילו לא ממש בוחרת

לדעתי תני לזה הזדמנות

תראי אם משאר הבחינות זה שייך

אצלי לא היה ממשיך

נכון שרוב הדתיים הלאומיים הם ימניים, אבל זה לא חייב ללכת ביחד.

זכותו של כל אחד להחזיק בדעות שונות וזה בסדר, גם אם לך זה נראה מוזר. 

לא מתאים לך- זכותך, אבל אין סיבה להזדעזע כל כך מהעניין.

ואכמ"ל.

מבחינתי אדם דתי הוא קודם כל יהודי עם דרך ארץ.

חבל שככה אתם מזלזלים בדעותם של אנשים שחושבים אחרת מכם.

לא מחוייב המציאות שיהיה קשר בין דת לפוליטיקה, מי המציא שדתי חייב להיות ימני? וכמה ימני? מי שיותר דתי יותר ימני? 

ובמציאות חיי הנישואין יכול להיות כל כך הרבה פעמים מחלוקות לשם שמיים כאלה ואחרות.

אז ישר תבטלו ככה את דברי הצד השני?

היו מחלוקות גם בין בית הלל ובית שמאי הרבה יותר מהותיות, מאשר מה אדם חושב על גירוש (ותסלחו לי).

ולמרות זאת העידו חז"ל שלא נמנעו מלישא זה אתו זו, או זו את זה. 

אם לא תלמדו להקשיב לצד השני, למרות שהוא חושב הפוך מכם.

ואם לא תלמדו שלא לשפוט את השני ישר, לפני שהגעתם למקומו.

מסכן הצד השני שתתחתנו איתו.

זה הזמן עם כניסתנו לשלשת השבועות לשנות סוויטש ולהקשיב.

אני מאמין באמונה שלמה בשיח ובהידברות!!!

בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם.

אני מאמין שמה שהביא לאותה שנאה לפרוץ זה חוסר ההדברות, מעטה הציניות, קיצוניות, גאווה 

וחוסר הכבוד (עיין ערך תלמידי ר' עקיבא שזה עוד סיפור עצוב).

בכל מקרה, כדי שהדיון יהיה ברור: כשאתה אומר "שנאת חינם", למה כוונתך?

לזלזל בדעותיו של בן אדם שחושב לא כמוני ולשפוט אותו שהיה חייל בזמן הגירוש, עד כדי כך שלהגיד לו ישר ביי ביי.

לפסול אותו כי הוא לא מסכים איתי במשהו, אז היא לא מצביעה לאותה מפלגה כמו שלי, נו שוין שאלו יהיו הצרות שלנו בחיים.

אם למדת את אגדות החורבן (גיטין נה עמוד ב והלאה) יפה! אם לא, תלמד.

ואני לא חושב שמשה רבינו היה חותם לך שהשקפתה של תורת ה' בהכרח ימנית.

עיקר דבריי - שלשת השבועות הרבו אהבה וסבלנות, בין ילד להוריו, בין איש לאשתו, בין חבר לחברתו ובין אדם לחבירו.

א. אי הסכמה להיפגש עם בחור כזה, זה עוד לא לפסול. יכולים להיות הרבה אנשים טובים, נחמדים וצדיקים, אבל לא כל אחד מתאים לכל אחת. השקפת עולם ודעות זה דבר חשוב, ואם יש פערים קיצוניים - זה באמת לא מתאים. זוג שאחד מצביע יחד והשני מצביע בית יהודי - יכולים להסתדר, אבל כשהשני מצביע למרצ - זה להכניס את ראש בריא למיטה חולה.

זה ברמה הזו של סינון בפגישות. מצד האמת אני סבור שזה יותר מזה, וזה גם עיוות של היהדות.

ב. רציתי את ההגדרה שלך לשנאת חינם. נדייק יותר: מהי שנאה שאינה חינם?

ג. אני כן חושב. משה רבינו העביר לנו את התורה שנאמר בה שצריך להוריש את הגויים מארץ ישראל, ולכבוש אותה. משה רבינו הוא זה שנענש בכך שלא יוכל להיכנס לארץ והצטער על כך מאוד. משה רבינו נלחם בגויים וכבש שטחים בעבר הירדן המזרחי. ברור שהוא היה ימני.

ד. צריך להרבות אהבה. זה אכן חשוב. אבל חשוב גם לא לטשטש גבולות. ואני אגלה לך סוד: יש ביהדות גם ערך של שנאה.

בס"ד

זה היפוך היוצרות.

היא שאלה על מקרה של אדם שחושב שהיה פעיל בגירוש,
ומאמין שנהג נכון, כאשר עזר להוציא משפחות מבתיהן,
ולהביא את עם ישראל למצב בו כל הדרום והמרכז תחת איום טילים ,
ואתה מביא טענה על אהבת ישראל?????

אני בכוונה לא מדברת כאן על קדושה הארץ,
על כך שיש איסור דאורייתא לתת לגויים חלקים מארץ ישראל,
על ימי או על שמאל.
מדברת על אהבת ישראל. 

גם אם הייתי שמאלנית בדעותיי, לא הייתי הולכת בדיעה צלולה לגרש יהודים מהבית.
אז אדם שמבין שהיה תחת שטיפת מוח, ושעשה טעות חייו, והיה אולי אנוס על פי קריטריוני מסויימים,
עוד איך שהוא. אבל להתחתן עם אדם שמאמין שזה לגטימי להוציא יהודים מבתיהם,

כדי להעניק אותם לערבים, זו לא פעולה של אהבת ישראל.

חברה שלי חב"דניקית מארחת כל שבת כל מיני אנשים שהיא לא מכירה.
הייתה אצלה חיילת, שסיפרה שהשתתפה בגירוש. ברגע הראשון- היה לה קשה.
כן. לא פשוט לארח באהבת ישראל מישהו שנתן ידי פעילה באחד האסונות שלא לחינם קרו בט' באב.

והיא עבדה על עצמה כל השבת להעניק לה אהבת ישראל, ובסוף השבת
החיילת סיפרה שהיא מצטערת על מה שהיה שם. 
וזה אהבת ישראל. להעניק ליהודי שני גם אם הוא עשה לדעתך את המעשה הכי גרוע שיכול להיות.

וצר לי לאכזב, אבל התורה היא לא פלורליסטית.
ואני לא מבינה איך אפשר לחשוב שהגירוש זה משהו זניח.

עצם הגימוד של העניין הזה, ועוד בשם אהבת ישראל זו ציניות אמתית.

כי שנאת חינם זה כאשר לוקחים יהודים, זורקים אותם מהבית, נותנים את הבתים שלהם לערבים,
כדי שיוכלו ביתר נוחות להרוג ולסכן יהודים נוספים הל"ת. 
זה שנאת חינם.

לא המחאה על זה, לא ההוקעה של זה,
ובוודאי שלא חוסר הרצון לבנות בית על ערכים מעוותים.

אדם כזה יכול לקבל ממני את מקסימום אהבת ישראל,

החל מתהלים לרפואה אם יצטרך ח"ו, כסף לצדקה, ואירוח בשבת.

אבל הוא לא יהיה שותף בבית הפרטי שלי, ולא להסכים לחלוטין ולא לתת שום מקום לדיעות 
או למעשים שמביאים בפועל חורבן על עם ישראל זו אהבת ישראל באמת.

כי עם כל הכבוד לעולם המשוגע ששכח שיש לבן, ויש שחור,

הגם שיש אפור באמצע, שום מילים "יפות" לא יהפכו רוע ושנאה למשהו ראוי להכלה או לכבוד.

ויש הבדל בין לאהוב את היהודי, מצד זה שהוא חלק אלוקא ממעל ממש,

ולנהוג בו באהבת ישראל וכ', לבין לתת לגיטימציה או מקום לדברים האלו. 
 

וסיפורה של חברתך החבדניקית מראה שטוב לקבל את הצד השני, למרות שקשה.

הגירוש עצמו בהחלט הוא גם פעולה שנעשתה ע"י קברניטיה מתוך שנאת חינם.

הרחק משם היו החיילים שביצעו את זה, אני לא דן אותם כרשעים.

אם הייתי במקומם, לא בטוח שהייתי פועל אחרת מהם. עד כמה שאני חושב שהגירוש הוא עוול מוסרי ומטופש. 

שבת שלום!!

וה'דת', כלומר, האמונה בתורה - מקרינה על כל רבדי החיים וכמובן שגם על ההשקפות. אז היה מי שסבר "היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך", אבל הוא טעה ותלמידיו כבר יצאו לגמרי מהיהדות.

ולא נמנעו לישא אישה אחת מהשני כי הודיעו אחד לשני על המציאות המדויקת של האשה. תלמדלעומק.

מחלוקות מהותיות? כן, מחלוקות השקפתיות? לא!ועם השקפה חיים יום יום. כי זה לא ימין שמאל, זה דרך חיים שלמה בהאם או באיך להבין את התורה, סולם ערכים שונה לגמרי וכו...

מעניין..

ב. זה ש"היה בצבא" באותה תקופה, זו לא עבירה... גם אז היה צריך צבא לעוד כמה דברים. השאלה מה עשה כשהיה שם.

אבל את צריכה לשאול את עצמך עד כמה זה מפריע לך אם בכלל

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים