ובקצת יותר מילים:
למה מעקמים מולי את הפרצוף כשאני מתארת גדר כשרות שהצבתי לעצמי?
למה מפקפקים כשאני אומרת שאני מרגישה יותר טוב עם עוד כמה סנטימטרים של בד?
אני לא מדברת על קיצוניות דתית, אלא על התחזקות קלה בדברים חשובים ולא מופרכים.
לסרב בנימוס אלגנטי לעוגת יום הולדת שהביאו ממאפייה לא כשרה זו לא קיצונות דתית! זה ממש בסיס הלכות כשרות.
לומר שנעים לי יותר עם ביגוד ארוך לא הופך אותי לטאליבן מוזנחת!
ואני לא מסכנה!
למה מרחמים עלי כשאני אומרת שהכנתי בבית עוגה שווה בהשראת עוגה שסירבתי לה לפני שבועיים מטעמי כשרות? ואומרים לי ש״מה, תחליקי, בטוח שהמאפייה כשרה, סתם אין תעודה כי הם מתקמצנים על הכסף״.
גרררר...
דברי הרגעה והזדהות יתקבלו בשמחה.





