רחבות מאוד.

שפוסק בענייני מראות.

ממליצה לפנות לרב זכריה בן שלמה. מצליח להתיר סבכים הלכתיים.

בניגוד לכל ספרי ההלכה המקובלים. 

לא תמיד מספיק להגיד 'בעל כתפיים רחבות' כדי לפתור את העניין. 

אם הוא לא הרב שלך, זה ממש לא פשוט לסמוך עליו.

ניתן לסמוך על רב מסויים אם הוא מומחה בתחום ספציפי.

אך בעניין זה - אמנם הוא מתעסק בנושא זה המון, ואף הוציא ספר על כך. 

אך יש הרבה רבנים שהתעסקו ומתעסקים בנושא זה המון - ולכולם אותה דרך פסיקה (בוריאציות של אשכנזי/ספרדי וכו', אבל השינויים הם קלים וידועים). 

הרב בן שלמה פוסק בניגוד לדעתם, ובניגוד לפוסקים קודמים יותר. 

לכן ללכת אליו זה לא רק בגדר ללכת לרב שמומחה בעניין. 

עם זאת, אכן נכון ללכת לרב שמומחה כך שיודע לדוגמא איזה מהכתמים הם מותרים (ושוב, בעניין זה הרב זכריה בן שלמה פוסק בניגוד למקובל, ולדעתו בכלל הכתמים המותרים הם גם אדום גמור, אם אני לא טועה אף בגודל יותר מגרייס, במידה ומתקיימים תנאים מסויימים).

כי אכן יותר במובן מסויים יותר קל לפסול. 

ובמקרה הכואב שאת מתארת - צריך למצוא פוסק שיודע לדייק.

ויש גם דרכים נוספות שצריך לבחון ובשל כך למצוא רב בקיא. 

עלו פה שמות שונים בשרשור - מכון פוע"ה (והרב בורשטיין), הרב פירר - מקווה מאוד מאוד שיוכלו לעזור.

ולך הפותחת - חיבוק גדול!!

מאוד כואב לשמוע את מה שאת עוברת...  

מקווה מאוד שייפתר העניין בקרוב!! 

ותוכלי להיות מותרים בקדושה ובטהרה. 

והיו פה שירשורים רבים בנושא.

הרב הוא תלמיד מובהק של הרב זלמן נחמיה גולדברג ואינו זז כהוא זה מעמדת ההלכה.

נכון אמרת שלדעתו בכלל הכתמים המותרים גם אדום גמור...במידה ומתקיימים תנאים מסויימים - אלא מה? אחרת נאסור את כל המראות האדומים מלכתחילה.

חזרי בך!

יש מספיק רבנים שמחזיקים ממנו. גם אם אתם לא.

כשמישהי אסורה כבר חצי שנה, תשעה חודשים - מקרים שקורים ומגיעים אל הרב -

יש מקום לחשוב על מוצא מן הסבך.

חבל לא ליישם אותם הרבה קודם, ולהימנע מחשש הוצאת שז"ל במציאות הפרוצה של ימינו.

ואגב, לא מדובר ברוב מוחלט שפוסקים אחרת.

תלוי את מי סופרים, תלוי מגזרים  וחסידויות, תלוי אורח חיים, (ותלוי, במידה מסויימת, גם מה שנקרא - טרור רבני).

בשירשורים  קודמים למשל סיפרה מישהי חרדית שגם הרב שלה למשל מצליח להתיר מלכתחילה.

יש מקילים ויש מחמירים. והרב הוא ודאי לא רק הוא יודע.

זה שהרב פוסק אחרת מהמדיניות הרשמית של מכון פוע"ה שבהגדרה מתאימה את עצמה למכנה המשותף ההלכתי הרחב ביותר, עדיין לא הופך את הרב לפוסק יחידאי שפוסק בניגוד לרוב מוחלט של רבני הדור.

את רוצה להחמיר על עצמך? בבקשה.

א. לא כולם חייבים.

ב. צריך לדעת כשמחמירים גם לזה יש מחיר הלכתי. לפעמים חומרה שלא במקום שבגללה אוסרים את המותר היא לא פחות חמורה מלהתיר את מה שודאי אסור.

למשל במקרה של זוג שהאישה לא מצליחה להיטהר כבר מספר חודשים. או במקרה של זוג שהבעל עובד במשרד וסביבו מזכירות, ואישתו תחמיר על עצמה ותסכן בכך את השלמות הרוחנית שלו ואת שלום הבית.

יש שיטות בפסיקת הלכה. לא נכון לחשוב שכל המחמיר בדיני טהרת המשפחה, הרי זה משובח.

לא פחות חשוב..

צר לי לומר לך..

אך יש מצבים מורכבים בחיים (ושאף אחת לא תדע מצרות) ואין חובה ללכת לפי המחמירים.

הרב זכריה לא פוסק חלילה דבר שאסור. הוא בעל כתפיים רחבות ויכול להתיר.

מי שטוב לה להחמיר- מה טוב. ומי שטוב לה להקל- גם כן מה טוב!

לעניין השלום בית- לא צריך להגזים ולא צריך להוציא דברים מהקשרם.

אף אחד לא אמר שלמי שלא הולכת ע"פ הרב זכריה יש בעיות בשלום בית. מה שרציתי לומר זה שזאת נק' הפתיחה שלו- להחמיר בשלום בית.

ובמחילה מכבודך- יש מצבים קשים ועלולים להגיע לידי גירושין, כשזוג מתגרש מזבח מוריד דמעות. וכשיש דרכים להקל בטהרה- מקלים. 

זו דעתי. מקבלת שיש לך דעה שונה משלי.

אשרייך שאת מחמירה ושתזכו לכל הטוב!

כן, אני יודעת שאני מאוד בוטה. 

ואני מרשה לעצמי יותר כי את אנונימית.

ואני יודעת שמאחורי האנונימית עומד בן אדם, אז סליחה - זה לא אישי מולך, אני שמה לב שניסית לכתוב בעדינות, אבל הדברים שלך חמורים. ואני כבר לא הראשונה שמעירה בשרשורים בו עולה שמו של הרב בן שלמה שזה נשמע כמו חסידות או כמו כת. 

אני בוטה כי מה שאת אומרת זה חמור מאוד. 

את אומרת שהרב זכריה מקל, ורבנים אחרים מחמירים, ולא כך הוא. 

ואת אפילו מחמיאה לmp8 שהיא מחמירה. 

את מעמידה את הדברים כאילו הפסיקות של הרב בן שלמה הן נורמה מקובלת שנחשבת מקלה,

ואילו האחרים מחמירים, וזה תמונה לגמרי שונה מהמציאות. 

הרב זכריה בן שלמה פוסק דברים שמנוגדים לרוב הפוסקים (ראי הסתייגותי מהודעות אחרות).

זה לא אומר שהוא מקל, אלא שיש לו שיטה אחרת של פסיקה. 

זה לא בהכרח אומר שיש לו כתפיים רחבות. 

ייתכן מאוד שיש לו כתפיים רחבות בנושא זה אך אין זה עומד בפני עצמו. 

מעבר לגודלו ההלכתי או לכתפיים הרחבות שיש לו או אין לו - 

הוא פוסק בניגוד למקובל. 

את יכולה לראות הרחבה בהודעות אחרות שכתבתי. 

יש קונצנזוס רחב של פסיקה הלכתית בנושאי הלכות אישות נידה וכו'. 

אכן יש ניואנסים קטנים בין דעות שונות, בין מנהגים שונים וכו'. 

אך יש פער גדול מאוד ביניהם לבין פסיקות מסויימות וברות משמעות של הרב בן שלמה. 

הקביעה כי הוא "בעל כתפיים רחבות והוא יכול להתיר" - אינה נכונה לכל אחד, אלא רק למי שהרב בן שלמה הוא הרב שלה. 

ולא ברור לי (אני לא סמכות רבנית ורחוקה מזה, אך מעלה תמיהה של הגיון) - אם ניתן לאדם לקבוע שרב שפסיקותיו מאוד חריגות בנושא הרה גורל זה - שהוא יהיה הרב שלו רק לעניין זה. 

ואני אומרת שוב - ברור שבמקרים מורכבים וכן למען שלום בית צריך לעשות הכל כדי להקל, וצריך ללכת לרב עם כתפיים רחבות כי כך יש סיכוי שיידע להבחין טוב יותר בין צבע לצבע, או פתרונות אחרים כדי להקל. 

אך ברור שלא יעברו על ההלכה כדי להקל. 

וגם לסמוך על פסיקה חריגה - זה משהו שאי אפשר לעשות אותו סתם כך בקלילות כי כתבו לך פה בפורום שהוא רב עם כתפיים רחבות (או מישהו מתלמידי הרב אמר לך זאת, ואפילו הרב עצמו. הרי הם לגמרי מאמינים שהאמת היא לגמרי איתם. ומאוד קשה מנקודת מבטם לראות אמת אחרת, למרות שהיא הקונצנזוס והם החריגים).

ברכה והצלחה לכולנו!

כי גם על פי מה שכתבת את (אם את אותה האנונימית), בשעה 00:04

שהרב בן שלמה התיר לך עדים אדומים. 

לא סיפרת שהיתה לכך סיבה של פצע או משהו אחר שניתן לתלות בו. 

אלא - שהיה דרוש עד ראשון שהוא נקי. ואחר כך העדים האדומים הותרו. 

או לחלופין- עד ראשון שהוא לא נקי אך יש במה לתלות כגון דלקת או פצע. ואחר כך העדים האדומים הותרו. 

(אני שוב מזמינה אותך לתקן אם משהו לא נכון, אם כי כך אני מבינה חד משמעית מדברייך)

זה פסיקה שלגביה התכוונתי שאני לא מכירה משום רב אחר וספר אחר. 

ולכן לפני שמישהי מחליטה ללכת לפי פסיקה של הרב בן שלמה, אני מציעה שתתייעץ עם רבותיה. ולוודא שהם מכירים את פסיקתו. כי אני לא מתווכחת כלל עם כך שהוא תלמיד חכם גדול. אך פסיקותיו הן בנושאים שונים, ויש רבנים שמכירים לעומק ספרים שלו בהלכות צבא, אך לא מכירים את הפרטים של פסיקותיו בנושא זה. אז אל תסתפקו בשאלה אם ניתן לסמוך על פסקיו, ותבררו היטב שהרב איתו אתם מתייעצים מכיר את הפרטים. לדוגמא אם מכיר את הפסיקה הזו שמוזכרת בהודעה זו (ושוב מזמינה לתקן אותי אם לא דייקתי).  

אמנם הדמגוגיה דומיננטית לא רק בהודעתך עליה אני מגיבה כאן, אך בהודעה זו זה בולט ביותר. 

כל כך חשובה לי האמת. כל כך חשוב לי לדייק. 

על כן ביקשתי, לא פעם אחת - שתתקני אותי אם יש צורך. 

ואחרי כל זה את כותבת - שאת לא יודעת אם אני משבשת בכוונת מכוון???

ואם את טוענת שלא הבתנית נכון - אז אנא הסבירי את דברייך, למה התכוונת. 

(אם את האנונימית שכתבה בשעה 00:04),

כי כרגע, אני לא רואה דרך אחרת להבין אותם מאשר מה שכתבתי. 

אנונימי כתבה בשעה 00:04, תחת הכותרת "מתקנת אותך כפי שביקשת":

"אני יודעת שמעולם הוא לא התיר לי עדים אדומים לפני שהיה עד אחד נקי של הפסק טהרה או עד עם מראה, אבל שאפשר לתלות את המראה בנסיבות מסויימות כמו תפרים, פצע, דימום בגלל דלקת בדרכי השתן ועוד סיבות שנתקלתי בהן במהלך חיי נישואי.

וכשיש מראה כזה שאפשר לתלות בנסיבות, אז ורק אז, אין משמעות לגודל של הכתם ולכאורה למה שאת אומרת, זרם של דם מאותו מקום".

אני כתבתי ב-9:44, תחת הכותרת "אם יצאת מהדיון, אז אני מפנה את תשומת לב הקוראות":

"כי גם על פי מה שכתבת את (אם את אותה האנונימית), בשעה 00:04

שהרב בן שלמה התיר לך עדים אדומים. 

לא סיפרת שהיתה לכך סיבה של פצע או משהו אחר שניתן לתלות בו. 

אלא - שהיה דרוש עד ראשון שהוא נקי. ואחר כך העדים האדומים הותרו. 

או לחלופין- עד ראשון שהוא לא נקי אך יש במה לתלות כגון דלקת או פצע. ואחר כך העדים האדומים הותרו."

מנסה לנסח שוב את דברי כדי שיהיה יותר מובן:

אפשרות א': שאחרי שיש עד אחד נקי של הפסק טהרה - אז הדם שאחר כך נחשב לכתם.

אפשרות ב': כאשר יש עד של הפסק טהרה עם מראה כזה שאפשר לתלות בנסיבות - אז הדם שאחר כך נחשב לכתם. 

כאשר זה נחשב לכתם (כלומר מתקיימת אחת משתי האפשרויות), אז: "אין משמעות לגודל של הכתם ולכאורה למה שאת אומרת, זרם של דם מאותו מקום".

כמו כן את מתארת כי בזמן זה שזה נחשב לכתם, קרה לך שהיו לך עדים אדומים, והרב בן שלמה התיר לך אותם על סמך זה שזה כתם, ולא כתבת שהיתה סיבה של פצע או משהו אחר שניתן לתלות בו לגבי עדים אלו. 

אני שוב מזמינה אותך להבהיר ולתקן אם לא הבנתי נכון. מכיוון שאת מסרבת, אני מזמינה גם אחרות להאיר את הבנותיהן. 

אם חשוב לך לשכנע מי מהקוראות בצדקת דברייך, הבהרת הדברים שלא הובנו נכונה אמורה להיות אינטרס שלך, לא פחות משל אמאשלהם.

לשיקולך 

קראי מה כתבתי למטה.

ולא רק שלום בית.

גם פריה ורביה. גם חשש הוצאת שכבת זרע לבטלה.

באלו הרב מחמיר מאוד.

ולא מתמודדים עם הנסיבות.

אין בזה כדי להוציא לעז.

אני כן יודעת שהתייעצנו בנושא עם כמה רבנים בקיאים בנושא,

וציטטנו מהספר שלו - והם תמהו מאוד על פסיקותיו. 

אין פה הוצאת שם רע.

אלא חשוב שכל מי שהולכת לפיו -  זה רק אם הוא הרב שלה. 

לכתוב פה שם של רב ולהפנות אליו, כאילו הפסיקות שלו הן מקובלות על הכלל זה ממש חוסר אחריות. 

(ושוב מדגישה - אם זה רב של מישהי - אז מצויין, וברור שתלך לפי פסקיו).

תארי לך שמישהי הולכת אליו כי המליצו לה פה בפורום, והיא עושה כפי שאמר לה, ונגיד במקרה זה הוא פסק לה שיכולה לעשות הפסק. 

ואז היא סופרת 7 נקיים... טובלת וכו'.. 

ורק אחר כך (לדוגמא, כשעלתה שוב בעיה בחודש לאחר מכן), היא מגלה את מה שכתבתי פה. ומתוך שחזור היא מבינה שאילו היתה פונה לרב אחר - רב העיר או מכון פוע"ה או רבנים אחרים בתחום - כולם היו פוסקים שזה היה אסור... 

והיא מבינה שהדיעות שלו הן שונות, ושלא ברור בכלל שהיא יכולה להסתמך על פסיקותיו, כי הוא לא הרב שלה.

וכל זה אחרי שהיא כבר היתה עם בעלה!!

את יודעת איזה הרגשה זאת??

אין דבר כזה שפתאום היא מגלה שהפסיקות שלו לא מקובלות על הכלל אז זה אומר שהיא עברה על איסורים.

היא שאלה רב? גדול, תלמיד חכם. גם אם הוא פוסק אחרת מאחרים, זה לא מבטל את הפסיקה שלו, והיא טבלה כדת וכדין!

ופשוט חמור לכתוב שכולם היו פוסקים שזה היה אסור. זה לא נכון וזה גובל בעבירה חמורה.

היא שואלת את רבני מכון פוע"ה? עם כל הכבוד - ויש הרבה כבוד, הם לא שיטת הפסיקה היחידה.

א. את צודקת - אני לא תלמיד חכם, וברור שאני עפר לרגליו של תלמיד חכם כמו הרב זכריה בן שלמה.

    לכן זה לא ראוי שנוצר מצב כזה שהדבר צריך לבוא מלמטה, מאשה כמוני למשל.

ב. אין ביכולתי לקבוע בצורה נחרצת כזאת שהפסיקה שלו היא יחידאית מאותן הסיבות שציינתי 2 משפטים מעלה.

    לכן אני חוזרת בי מהקביעה כי הפסיקה שלו היא חריגה, אלא אומר זאת במסגרת ההתרשמות שלי בלבד.  

ג.  כשכתבתי כולם - כתבתי כתיאור אמיתי של משהו שהיה, בו התייעצתי עם כמה רבנים אחר כך וכולם היו בדעה שונה (ותמימי דעים ביניהם).

ד. לגבי ההרגשה, כלל לא סיפק אותי שהוא תלמיד חכם, מאחר והוא אינו הרב שלי. ובתמימות סמכתי פה על המלצות חברות הפורום כרב שבקיא ומרוב בקיאותו הוא יודע להתיר דברים. כל זה לא רלוונטי לי מכיוון שאינו הרב שלי, ומכיוון שלא הולך בדרך הפסיקה של רבנים שלפיהם אני הולכת. (ומכיוון שהרבנים שלפיהם אני הולכת, הם אלו המקובלים על רוב הציבור הדתי - כוונתי לרבנים כמו רבני מכון פוע"ה - היה ראוי שהסתייגות זו תופיע יחד עם ההמלצה). 

ד. פתחתי את ספרו של הרב, וחשוב לציין שיש הסכמה אחת לספרו, שהיא של הרב גולדברג שהוזכר מעלה (זוהי הסכמה כללית, לא הסכמה מפורטת על התכנים, בשונה מהסכמה אחרת של הרב גולדברג שנמצאת עמוד אחר כך, על ספר אחר של הרב בנושא הלכות צבא).

ה. אני מצטטת מהספר של הרב, ומוסיפה דברים ששמעתי ממנו בעל פה:

הציטוט מפרק א', ב': "...עם זאת, אם פסק הדם ופסקה בטהרה ושוב חזרה לראות דם בלא הרגשה אינה טמאה מן התורה ונדון כדם כתם בלא הרגשה. ותעשה שאלת חכם". 

חיזוק לזה יש גם בפרק א', הלכה ז'. 

מה שנאמר לי בעל פה הוא שאם היה דימום ואחר כך נחלש (ואולי הופסק לגמרי, את זה אני לא זוכרת ולא רוצה להגיד סתם), אז אם היה שוב דם - זה לא מטמא. 

שימו לב שבציטוט לא מדובר פה על צבעים אחרים, או הגבלה על גודל. גם בעל פה זה הודגש בפני.  

דברים אלו לא שמעתי בשום מקום אחר. לא זה ולא דומה לזה!!!

ו. אני מסייגת פה - שלא מצאתי ציטוט מדוייק למה שנאמר לי בעל פה. אז צריך לקחת בחשבון בערבון מוגבל את מה שאני אומרת שנאמר לי בעל פה. ואני בכל זאת כותבת אותם בגלל ההמלצות החוזרות שיש פה. ואני מציעה לכל אחת שמעוניינת לשאול את הרב בן שלמה והוא לא הרב שלה - שתבדוק מולו דברים אלו, ותבדוק מול רבותיה. 

ז. עם זאת בייעוץ עם תלמיד חכם גדול ובקיא גם בעניינים אלו, בעלי ציטט לו מהספר, וגם הוא על אף כל בקיאותו תמה על דברים אלו שאינם מוכרים לו. מעירה שוב - שזה משהו שאי אפשר לסמוך עליו, לא ציינתי מי התלמיד חכם, ומהם הדברים המצוטטים. אני מוסיפה זאת כדי לספר על הבדיקה שאני עשיתי, שלא היתה רשלנית כלל. ואמנם כל אחת אחרת צריכה לבדוק בעצמה והערה זו לקחת רק כהתרשמות. וזאת אכן כל מטרתי - תבדקו בעצמכם!

ח. אני מקווה שכל מי שממליצה פה ללא סייג לפנות לרב, תדע להבא לסייג. ממליצה לכן לקרוא את מה שכתבתי תחת הכותרת "אני לא מכירה את הרב גולדברג". ולקחת את זה גם בחשבון, כאשר אתן לא יודעות מי נמצאת שם מעבר למקלדת. וכן, זה היה בתקופה שמאוד רציתי להיכנס להריון, ולא הצלחתי כי לא הצלחתי להיטהר וזה כאב לי מאוד מאוד, אך זה לא ניחם אותי כלל בזה שסמכתי על פסיקתו (ב"ה באופן יחסי זה לא נחשב לתקופה ארוכה שהיתה צריכה התערבות רפואית וב"ה בחסדי ה' זה הסתדר). (מעירה שברור שבדיעבד מאחר והלכתי לפי רב אני יכולה להיות רגועה).

ט. ההצגה כאילו רבנים אחרים אינם מנסים לעזור לנשים היא הצגה שגויה ומטעה. זה נכון שיש רבנים שונים עם גישות שונות (שלכל גישה כזו, גם אם היא מחמירה, יש לה סיבה).

במכון פועה ידוע לי כי הם מאוד מאוד מנסים לעזור, ומלווים נשים שזקוקות לכך, ומוצאים פתרונות שונים. 

ויש רבנים נוספים, בלי קשר למכון פוע"ה, שבקיאים במראות דמים, ויודעים לזהות כאשר המראה טהור, גם במקרים מסובכים יותר, שייתכן ופוסקים אחרים היו פוסקים במקרה זה שזה טמא. 

כלומר זה נכון שיותר קל לפסול, ונכון שככל שהרב בקיא יותר הוא יכול להקל יותר. ובטח במקרים כואבים ומסובכים - כדאי לעשות מאמץ להתייעץ עם רב כזה. 

אלא שלרב בן שלמה יש גם שיטת פסיקה שהיא שונה מכל פסיקה אחרת שאני מכירה - שזה כולל רבנים שונים, מכון פועה, ספרים בנושא. ושוב מסייגת - שאני לא יכולה לכתוב שהוא יחידאי כי ממש אין לי רוחב ידיעה שמכיר את כל הדעות ומשקלן כדי לקבוע דבר כזה. לכן כתבתי  - ממה שאני מכירה. 

י. לכתוב טרור רבני, ובמקביל להטיף את דברייך תחת עילום שם - זה כואב לי לקרוא ואני מוחה! וגם לא ראוי לתגובה ארוכה שכזו. 

אלא ההשקעה בכתיבתי נועדה לכל מי שקוראת זאת, הומלץ לה בעבר לפנות לרב בן שלמה, או שתעשה בעתיד חיפוש בפורום והמלצות אלו. 

שכל אחת כזו - שתדע לשקול נכון את הדברים.  

אם הרב בן שלמה הוא לא הרב שלה - שתבדוק לפני כן את דברי. 

דווקא בגלל כובד ותוכן הדברים אני כותבת מהניק שלי. 

וחוזרת שוב, מסייגת את דברי הראשונים בשתי ההערות שבהודעה זו. 

של הרב בן שלמה כתלמיד חכם עצום ופוסק הלכה בעל כתפיים רחבות. ואת עצמך אומרת שאין לך הכלים לשפוט אם זו פסיקה יחידאית.

נכון מה שאת כותבת שבנסיבות מסויימות הרב פוסק שאין משמעות לגודל. ושוב אין בכך כדי להמעיט מערכו כפוסק הלכה. זו דרך הפסיקה שלו, והיא עקבית ומנומקת ונתלית בפוסקים מכובדים אחרים (וגם לי אין יכולת הלכתית להסביר מעבר לזה).

טרור רבני - כתבתי בסוגריים ונתתי לזה מקום שולי, ולא טענתי שמופנה כלפי הרב. אלא חרדה מפסיקה מקילה באופן כללי.

טוב שכתבת מה שכתבת.

ואני רוצה להוסיף - דווקא בגלל הפרשות שהתפוצצו בימים האחרונים שנוגעות לתלמידי חכמים ורבנים, צריך מאוד מאוד מאוד להיזהר מלהוציא לעז על רב. שלא ישתמע מדברייך חלילה שהרב לכאורה חורג מגבולות ההלכה. 

לא המקום. ובעייתי מאוד לכתוב זאת כך. 

אני לא קובעת זאת, כי מי אני שאקבע. 

מעידה שזאת ההתרשמות שלי. אז מה? מי אני שזה משנה מה ההתרשמות שלי?

ואף על פי כן אני כותבת, כתמרור אזהרה כדי שכל אחת תבדוק זאת בעצמה ולא תסתמך על הנאמר בפורום (כמו שלא תסתמך עלי), כמו על זאת שמעלי שמבלבלת בין 2 דברים שכתבתי. 

אחד: נכון ללכת, במיוחד במקרים מורכבים כגון זה שפותחת השרשור תיארה, לפוסק הלכה עצום בעל כתפיים רחבות. ושללכת לפוסק כזה - זה מגדיל את הסיכוי לכך שיהיו מותרים.  

שניים: שהרב בן שלמה פוסק בניגוד למקובל לפי התרשמותי, בלי קשר למידת גודלו בהלכה. 

ההתרשמות האישית שלי היא לאור שיחה בעניין עם מכון פוע"ה, לאור שיחה עם תלמיד חכם גדול ורב מגורינו הקודם, לאור שיחה אישית טלפונית של שעה בערך עם הרב בן שלמה, לאור היכרות מעטה עם ספרו של הרב בן שלמה, לאור היכרות עם ספרים אחרים כגון דרכי טהרה ועוד, לאור הדרכת הכלות שקיבלתי.  

לך - המשתכנעת ללכת לרב בן שלמה למרות שאינו הרב שלך - אני מציעה לקרוא עדות שלי בשרשור זה תחת הכותרת 'אני לא מכירה את הרב גולדברג'.

לך - המשכנעת/הממליצה ללכת לרב בן שלמה - אני מציעה גם כן לקרוא זאת, ובעתיד להוסיף הערת הסתייגות מהמלצתך. 

ולכותבת מעלי - אם הגעת למצב שאת כותבת ביטוי כמו 'טרור רבני' המלווה בתיאור שכתבת - אני מציעה לך לעשות בירור עמוק בעניין וביחס שלך לתלמידי חכמים.  

ב. עדיין לא הצלחתי להבין למה אני צריכה להוסיף הערת הסתייגות בגלל שאת התרשמת שהרב פוסק בניגוד למקובל.

מבחינתנו הפסיקה של הרב לגיטימית לגמרי.

הרב עומד בקשר עם גדולי הפוסקים ועם גניקולוגים מהשורה הראשונה ופרסם מאמרים תורניים בכתב העת הרפואי-הלכתי אסיא. עמד בקשר עם הרבנים עובדיה יוסף זצו"קל ועם הרב מרדכי אליהו זצוק"ל.

אגב - מה שכתבת לגבי גודל הכתם - התמיהה ההלכתית היא דוקא על מכון פוע"ה שמרגע שחכמים מתירים כתם בנסיבות מסויימות, אין משמעות לגודל הכתם (אין משמעות לגודל הכתם מדם מכה, או גודל הכתם מדם משלפוחית השתן). 

ותנוח דעתך לגבי יחסי לתלמידי חכמים - בעלי עצמו רב, ועומד בקשרים עם גדולי ראשי הישיבות.

שדבריו יוצאי הדופן בנושא זה מתיישבים עם פסיקותיהם של הרב עובדיה יוסף והרב אליהו, ולא כך הוא. לפחות לא לפי ספריהם ותלמידיהם.

כמו כן, בספר אורות הטהרה של הרב בן שלמה לא מופיעה הסכמה שלהם לספר (יש לי את המהדורה השנייה משנת תשע"ג, אני לא יודעת מתי הודפס לראשונה ואם ניתן היה לקבל מהם הסכמה).

(לא אומרת שלא היה בקשר איתם, אך אין בכך כלל הוכחה שסמכו את ידם עליו בכל הפרטים בנושא זה).

לגבי מה שכתבת על הכתם - זה כלל לא פשוט. מדובר, ותקני אותי אם אני טועה - לדוגמא - שאם בוסת היה דימום ואז היתה היחלשות (או נפסק) ואז שוב התחזק. (ואם אני לא טועה, הוא אמר לי גם שיכול להיות דימום של ההתחלה שעוד לא מטמא) - אז לדעתו הדם שהיה לאחר שנפסק אינו מטמא. 

לדוגמא - שלושה ימים של דימום באותה דרגה פחות או יותר, אחר כך יום אחד בו יש היחלשות משמעותית, אחר כך יומיים בהם יש שוב זרימה חזקה יותר (וסליחה על התיאורים) - ביומיים האחרונים לפי דעתו זה לא מטמא, ואפשר בזמן זה לעשות הפסק ו-7 נקיים, ואף על פי כן שהעדים יצאו אדומים - זה לא בעיה לפי דעתו (אומרת את כל זה לפי הזיכרון מהשיחה איתו שהיתה לפני כמה חודשים, אז אם יש טעות אנא תקני אותי). 

מעולם לא ראיתי ולא שמעתי משום ספר הלכתי או רב פוסק אחר, שלפיו ייתכן מצב שבו - למרות שיהיה זרם של דם מאותו המקום והאישה תהיה טהורה. 

תראי - את אומרת דברים מהזיכרון, מלפני כמה חודשים, שעלול להשתמע מהם חלילה שהרב מתיר את מה שודאי אסור. וזה לא לענין. 

אני לא יודעת בדיוק למה את מתכוונת.

אני יודעת שמעולם הוא לא התיר לי עדים אדומים לפני שהיה עד אחד נקי של הפסק טהרה או עד עם מראה, אבל שאפשר לתלות את המראה בנסיבות מסויימות כמו תפרים, פצע, דימום בגלל דלקת בדרכי השתן ועוד סיבות שנתקלתי בהן במהלך חיי נישואי.

וכשיש מראה כזה שאפשר לתלות בנסיבות, אז ורק אז, אין משמעות לגודל של הכתם ולכאורה למה שאת אומרת, זרם של דם מאותו מקום.

וזו בפירוש אפשרות לגיטימית בפסיקת הלכה.

ולא כל דבר כתוב בספר הלכתי שמיועד לציבור הרחב - בדיוק במקרים כאלה מפנים לשאלת רב.

לגבי הרבנים זצו"קל שציינתי - לא אמרתי שסמכו את ידם על הפסיקה שלו. אלא באתי לאמר שלא מדובר באיזה רב עלום שפועל באזור הדימדומים של ההלכה.

דיברתי עכשיו עם הרב זכריה בן - שלמה.

תיארתי את השתלשלות הדיון כאן.

אני חוזרת למה שאמרת לגבי גודל הכתם ואפילו זרם:

הרב אמר שבזה הוא פוסק לפי מרן הרב עובדיה זצוק"ל ולפי החזון איש זצ"ל שאמרו שאין שיעור לדם מכה.

את פותחת בקבוקים וקופסאות שימורים בשבת? גם זה פסק של עובדיה יוסף. מי שסומכת על מרן הרב זצו"קל בזה, יכולה לסמוך עליו גם בעניין של גודל הכתם.

הרב סיפר שהתייעץ עם הרב שלמה זלמן אוירבאך לגבי אישה שבלי להסתמך על מה שכתבו החזון איש ומרן הרב עובדיה לא ניתן היה  להתיר אותה ושתוכל להרות, והרב זלמן אמר שאפשר לסמוך אפילו על דעת יחיד שמופיעה בהלכה במקרה כזה.

עוד:

גם מכון פוע"ה קנו את הספר של הרב.

גם הרב יעקב אריאל

גם הגאון הרב דב ליאור - אגב, הם מחותנים.

וכולם משתמשים בספר לצורך פסיקה.

דיברת על רבני ערים? הרב אומר שמגיעים אליו באופן קבוע רבני ערים כדי לעבור עם הרב על עדים ומראות וללמוד איך לפסוק (מה שנקרא שימוש ת"ח).

עוד:

לרב יש כולל רבנים שהוא מכשיר בפסיקת הלכה.

הרב מעביר שיעורים מתקדמים לנשים שהן כבר מדריכות כלות (שעברו את ההשתלמות של מכון פוע"ה, בנין שלם ומכונים נוספים).

עוד:

שאלתי גם על מה שכתבת שאין הסכמות של רבנים מה שנקרא "גדולי הפוסקים" על הספר - נדיר שפוסק יעבור על ספר הלכות שלם של פוסק אחר. מה שנותנים זה הסכמה על הרב עצמו (כמו שכתבת שהרב זלמן נחמיה גולדברג - שהוא עד כמה שידוע לי פוסק חרדי - נתן).

רבנים נוספים כמו הרב נבנצאל למשל, לא יכול היה לעבור על הספר מסיבותיו הוא. גם אליו הרב פנה וגם איתו הרב עומד בקשר.

את יכולה להיות שקטה שמה שהרב פסק לך יש לו הרבה על מי לסמוך.

וחס וחלילה אני לא מנסה לכתוב בצורה כזו שישתמע שהרב מתיר את מה שבוודאי אסור. 

ואני כותבת פה כדי ששוב תתקני אותי אם אני טועה. 

נגיד שיש לי מחזור שהוא של 6-7 ימים. 

ב-3 ימים ראשונים יש דימום רציני. 

ביום הרביעי יש ירידה ניכרת עד בכלל לא. 

ביום הרביעי עשיתי בדיקה והעד יצא נקי לגמרי. 

ביום החמישי והשישי שוב היה לי דם בזרם רציני, כלומר לא רק כתם פה ושם. אמנם זרם פחות ממה שהיה בשלושת הימים הראשונים, אך אם אעשה בדיקה בימים אלה - היא תהיה אדומה.

ממה שאני מבינה מהשיחה עם הרב, וכן ממה שכתבת - שפסיקתו תהיה שבימים הרביעי והחמישי הבדיקות הן טהורות. וימים אלו יכולים להיכלל לי כבר ב-7 ימי נקיים. 

תשאלי את הרב שוב אם את מסתפקת. ואם את לא סומכת תשאלי את הרב שלך.

הרב מקל. נקודה.

ברור לך שכדי להתיר סבך הלכתי מקילים.

ואף על פי כן, הרב לא פוסק מעצמו אלא מסתמך על גדולי עולם כמו מרן הרב עובדיה יוסף ומרן החזון איש זצ"ל.

וכבר כתבתי שבמכון פוע"ה משתמשים בספר של הרב ופונים אליו להתייעץ.

מה שאת עושה כאן, למרות שאת לכאורה מופיעה מניק מזוהה, הוא מעשה שלא יעשה.

מעבר לזה אין לי מה להוסיף.

זה שאנשים כגון רבני מכון פוע"ה קנו את הספר. לא בהכרח אומר שהם פוסקים על פיו.

ב. למה היא עושה מעשה שלא יעשה?? את מבינה שאם קם רב בבוקר ומחליט לפסוק הפוך מ95% מרבני העולם יש בכך חשש?? גם בעלי רב מה הקשר? לצערינו היום יש צורך גדול לחשוש בעיקר כאשר פסיקות הרבנים הפוכות מכל רב ופוסק.

מימי לא שמעתי שהרב עובדיה מתיר זרם של דם.. כאשר הרב בן זכריה מתיר גם מתיר.

אף אחד לא אומר לך לא ללכת על פיו.. אבל כאשר מציעים את זה בצורה גורפת כמו איזה אקמול. כאשר הרב הזה ב90 אחוז מהמקרים מתאר גם כאשר זה בספק ענק!! זאת בעיה קשה!!

מכון פועה שלא כמו הרב בן זכריה כולל רבנים מכל העדות ומכל סוגי הפסיקה כך שהחלטה ופסיקה שלהם תהיה מקובלת כמעט תמיד על הרוב. הרב בן זכריה כמעט תמיד יפסוק שונה מכולם.

האם נשמע לך הגיוני שאישה שיש להם רב תלך לרב בן זכריה לפסיקה הפוכה לחלוטין מהרב שלה????? זה נוגד לחלוטין את האמירה: "עשה לך רב"!!

ושוב.. לא מזלזלת..אבל בהחלט הייתי חוששת לסמוך על רב שהולך כל כך שונה מכולם. ולצערינו הרב אם תסתכלי בהיסטוריה מה היה המניע של הפוסקים הפוך מכולם.

היא מביאה מקרה בלי להביא את הרקע הגניקולוגי ו/או המיילדותי שלה ומעלה אותו כאן לפורום.

לכאורה פרט מזעזע - הרב התיר דם.

אז קודם כל, על פניו, כך בדיוק פוסק הרב עובדיה יוסף. ואין מה להיבהל מצורת הפסיקה הזו.

הרב לא סתם הקדיש שעה בטלפון כדי לחקור ולדרוש ולברר את הפרטים לאשורם.

הרב עובדיה מקל, והרב בן שלמה מסתמך עליו.

ומה זאת אומרת מימי לא שמעתי  - ישבת ועברת על כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, וגדולי ישראל בני זממנו ,ועל כל הספרים של מרן הרב עובדיה יוסף? 

על זה בדיוק אני מדברת - יושב רב ומקדיש כמעט את כל שעות היממה לענין הזה ואת תבואי ותגידי שמימיך לא שמעת?

את גם תגידי, בלי להתמצא מספיק, שהרב כמעט תמיד יפסוק בשונה מכולם?

עברת ושאלת את כל רבני הערים והישובים?

אז אני שאלתי את הרב והוא שלח אותי, בלי לחשוש ובלי להתחבא, אל כל מי שציינתי בתגובתי הקודמת.

מה זאת אומרת להציע כמו אקמול? 

מובא כאן מקרה קשה שכדי להתיר אותו צריך יהיה לסמוך על רב תלמיד חכם עצום בעל כתפיים רחבות שמסוגל מתוך הידע ההלכתי העצום בשדה ההלכה הספציפי הזה להקל.

הרב בן שלמה בפירוש עונה להגדרה הזו. 

אמרת נכון לגבי מכון פוע"ה - הם בהחלט מכוונים למכנה המשותף ההלכתי הרחב ביותר - פירושו של דבר שהם לא יוכלו להקל לפי שיטות בהלכה - של גדולי עולם מצד עצמם (כמו מרן הרב עובדיה, מרן החזון איש, והגאון הרב שלמה זלמן אוירבאך שציינתי).

והפרט הזה מביא אותה ואותך, על פי ההתרשמות שלכן, להניח שהרב פוסק שונה מכולם?

ואף על פי כן אני אומרת לך שמשיבים מן המכון מתייעצים איתו. תגיד אמשלהם מה שתגיד.

התיאור שלי של המקרה בו התייעצתי עם הרב זכריה בן שלמה, מופיע תחת הכותרת "אני לא מכירה את הרב גולדברג".

בתיאור זה כלל לא כתבתי שהרב התיר דם. 

כתבתי שעל סמך מה שפסק היה אפשר לעשות הפסק, וכי אחר כך הבנתי כי אילו הייתי פונה לרב אחר - רב העיר או מכון פוע"ה או רבנים אחרים בתחום - כולם (=כל הרבנים מאפשרויות אלו שהתייעצתי איתם בעבר) היו פוסקים שזה היה אסור... 

הזעזוע שלי מהמקרה הוא לא שהרב התיר דם, כי כאמור זה כלל לא נכתב. 

אלא על זה שסמכתי על פסיקתו, וטבלתי וכו' - למרות שהוא פוסק בניגוד לדעת הרבנים לפיהם אני הולכת (אך לא היו נגישים לי לתת להם עד, והוא כן היה קרוב, כי בדיוק עברנו דירה). 

לא נכנסתי בסיפור הזה בכלל לפרטים. לא של המקרה עצמו. לא של שיטת פסיקתו. כל המסר היה אחר לחלוטין. 

בהתחלה היה נראה שאנונימית הבינה - היא ניסתה לשכנע שזה בסדר גמור שסמכתי על פסיקתו, כי הוא תלמיד חכם גדול (ובזה ודאי שהיא צודקת. אני בדיעבד בסדר כי שאלתי תלמיד חכם. אך מלכתחילה לא הייתי צריכה לשאול אותו). 

כעת היא מנסה לשוות לסיפור אופי אחר לגמרי בצירוף לטענה שקרית כי כתבתי שהרב התיר דם. 

כל זה בעוד שהיא עצמה - היא זאת שכתבה שהרב התיר לה עדים אדומים. מבלי שהיתה סיבה לתלות (כגון פצע או דלקת) - אלא לפי פסיקה שלו: שזה נחשב כתם, ואז הדם יכול להיות ללא שיעור. 

(לפי שאני מבינה מדבריה שלה - שנכתבו בשעה 00:04, תחת הכותרת "מתקנת אותך כפי שביקשת". ניסיון לוודא שהעניין הובן נכון ניתן לראות בהודעתי משעה 18:18, תחת הכותרת "לטובת הקוראות - ציטוטים כדי שתבחנו בעצמכן". את והקוראות האחרות יותר ממוזמנות להסביר ולתקן אם לא הבנתי נכון).

לגבי הטענה כאילו הוא הולך לפי הרב עובדיה יוסף זצ"ל - 

קראתי שוב היום בספר תורת הטהרה של בנו של הרב עובדיה יוסף, על פי פסקיו של הרב עובדיה יוסף (בתחילת הספר יש הסכמה רחבה ומפורטת של הרב עובדיה על הספר). 

וראיתי שבנקודות המחלוקת שהועלו בשרשור - הדעה של הרב עובדיה שונה לחלוטין מזו של הרב בן שלמה. 

כך שלא ברור לי על סמך מה זה נאמר. ברור שאני לא תלמיד חכם, ואולי אני לא יודעת לקרוא נכון בספר - אך זה מאוד תמוה לקבוע קביעה כזו. 

הבעיה היא שאי אפשר לבדוק עם הרב עובדיה זצ"ל. 

מצד שני - נאמר פה באופן מפורש כי רבני מכון פועה מתייעצים עם הרב בן שלמה. 

ומשיחה עם המכון הוברר לי שזה לא נכון. 

משני דברים אלו יחד אני מסיקה על פי ההיגיון, את המסקנה לגבי אמינותה של הטענה כי הוא הולך לפי פסקיו של הרב עובדיה יוסף - שסביר להניח שזו טענה שאינה נכונה (הכוונה כמובן בכל פרטי פסקיו, בלי יוצא מן הכלל). 

מצטרפת גם למגיבות שמתחתי - נשואים פלוס (מה קשור להיבהל??) וצ'ילי מתוק (את שוב נכנסת לאמירות מניפולטיביות). 

וההערה האחרונה לקוראות, לגבי העיוורון שלך לתגובה של מכון פוע"ה - שמנה לב לעיוורון זה ותיזהרו. 

עקב הטענה שלך כי במכון פוע"ה משתמשים בספר של הרב ופונים אליו להתייעץ,

התקשרתי אל מכון פועה לרבנים המשיבים. 

הוא אמר לי שזה לא נכון, 

וכי במכון פועה לא מקבלים את פסקיו המקלים של הרב בן שלמה, וחושבים שהם נגד ההלכה המקובלת. 

ואף על פי כן אין מה להיבהל מזה.

את טוענת כי כולם סומכים על הרב וישבת פה אישה שחשובה לה מאוד המצווה הזאת

והיא פונה לכל מי שלטענתך סומך על הפסיקות שלו ומסבירה כי זה לא נכון.

את ממשיכה לומר כי כולם סומכים עליו??

ושוב, אם הוא הרב האישי שלך.. תסמכי עליו כמה שאת רוצה. אבל להפנות אליו אנשים שהוא לא הרב שלהם כאשר הפסיקות שלו נוגדות כל פסיקה מקובלת.. זאת בעיה מצידך לדעתי..

ההלכה שלנו לא נועדה למשחק. וגם אם יש מקרה שלדעתך צריך להקל. אם יש דימומים מהרחם. לא ניתן להקל בכך!!ויש צורך לטפל במקור ובבעית הדימומים ולא להתיר את הדם כאשר הוא מגיע מהרחם

יש לך אמונת חכמים?

למה את חושבת שהרב עובדיה יוסף זצו"קל נחשב מקל? כי הוא התיר מראות טהורים?

את תגידי לאישה שלא מצליחה להיפקד ושכדורים הורמנליים יביאו אותה לידי סכנת חיים שאם יש דימומים מהרחם לא ניתן להקל בהם? למרות שהרב שלמה זלמן אוירבאך פוסק שבמקרה של שעת הדחק ניתן להסתמך גם על דעת יחיד בהלכה (כמו מרן הרב עובדיה יוסף?).

סליחה. אתן לא יודעות מה אתן סחות. ואתן מתערבות בפסיקת הלכה במקום שיש דיני נפשות.

דבר אחד הוא להגיד אני לא מעוניינת לסמוך על גדולי ישראל שמקילים.

דבר אחר וחמור מאוד הוא לבטל מכל וכל את הפסיקה שלהם.

אני חושבת שנאמר כל מה שהיה צריך להאמר.

הם יגידו לך.

השאלה שלך דמגוגית. 

ובכל זאת כפי שעשיתי לאורך השרשור - אני עונה בצורה עניינית.

את רומזת לכך שאי אפשר לסמוך על כך שרב אחד ממכון פועה השיב תשובה מטעם מכון פועה. או שאת רומזת לכך שיש דעות שונות במכון פועה, עד כדי כך שייתכן המצב שחלק מתייעצים איתו. אך שוב - אילו היתה זו אמת, לא ייתכן שזו התשובה שקיבלתי מהרב המשיב. 

אני בטוחה שאילו לא היה בטוח במה שאמר - לא היה אומר זאת. 

ואם אמר בשם המכון - זה כי זה כבר מבורר היטב במכון. 

ונגיד אפילו שמישהי תחשוב שאת צודקת -

אז היא יכולה לדבר עם כל הרבנים. 

הדברים שאמרתי ניתנים לבדיקה - כל אחת יכולה להתקשר לרבנים הנ"ל. יכולה להתקשר לרבני מכון פוע"ה, יכולה להתקשר לרב לבנון.

(בניגוד לנפנוף בכך שהוא פוסק לפי הרב עובדיה זצ"ל, שאליו כידוע אי אפשר לפנות. ומקריאה נוספת היום בספר 'תורת הטהרה' אני לא רואה לזה ביסוס בנקודות המחלוקת שעלו).

פירשתי אותך לא נכון. 

סליחה שכתבתי שזאת שאלה דמגוגית! 

ותודה שענית לי עניינית ובכך נתת לי גם הזדמנות לתקן!

שוחחתי עם אדם אחד, עם רב שמשיב (לא ראש המכון). והוא הכתיב הודעה מטעם המכון. 

כך שאני מבינה מכך שבנקודה זו, זו מדיניות אחידה של המכון. 

(מעבר לזה השיחה איתו היתה הרבה יותר ארוכה ורחבה מההודעה המורחבת, ותוכנה מחזק את הבנתי כי זו מדיניות אחידה של המכון).

ושוב - ניתן לבדוק זאת, על ידי שיחה עם מכון פועה.

היא כתבה שהרב מתיר אם בנוסך למה שאמרת יש משהו שאפשר לתלות מו: פצעים, תפרים, דלקת וכו'. בתור אחת שסובלת מפצעים ומתייעצת עם רבנים ב'קונצנזוס' (מכון פועה וכד'), זה לא כזה הזוי. התירו לא פעם עד עם צבע אדום (אולי זה היה קטן, ואולי לא ממש אדום. לא מתיימרת לומר שאני מבינה בזה).

סליחה על הכתיבה כאנונימית. זה בגלל שסיפרתי על הפצעים.

אני לא מבינה מה שייך גודל לדם פצע??

סיפור קטנטן, בבדיקות לפני החתונה יצא לי פתאום עד ממש אדום. כמעט כולו. ממש.

הגענו אחרי מאמץ מה לרב בורשטיין. סיפרנו ותיארנו. שלח אותנו לבודקת טהרה. מצאה שפשוף על צוואר הרחם.

הרב פסק שיש במה לתלות.

כלומר- יש סיבות לטהר עד עם מראה גדול בצבע לא טוב.

אני לא מבינה מה עניין גודל וצבע, כשיש במה לתלות? אבל כמובן שלא למדתי את הנושא מעבר ללימוד עם מדריכת הכלות.

בשונה ממה שתיארת.

במקרה שתיארת היה במה לתלות (פצע), ולכן לא היה שייך גודל לדם. 

מקווה שיותר מובן מה שכתבתי כאן: לטובת הקוראות - ציטוטים כדי שתבחנו בעצמכן. 

בכל מקרה הפורום הוא לא מקום בו צריך להכריע. 

אני לא פוסק הלכה ורחוקה מזה. 

לצערי - מאחר ובמקום שאין אנשים היה איש - אמרתי את מה שאמרתי לאורך השרשור. 

במצב מתוקן העניין הזה צריך להיות מבורר בצורה מסודרת על ידי אנשי הלכה מוסמכים. 

המסר שחשוב שייצא מכאן הוא לערער את הקביעה האוטומטית שעלתה בשרשור זה  ובעבר, כי נכון שכל אחת תפנה לרב בן שלמה. 

אלא - שכל אחת תבדוק לפני כן עם הרב שלה אם נכון לעשות כן, במידה והוא מכיר ביסודיות את הפסקים של הרב בן שלמה בהלכות נידה. (כגון זה שאנונימי שהולכת לפי פסקיו, מעידה תחת הכותרת "מתקנת אותך כמו שביקשת").

למי שהרב שלה לא בקי בפסיקה של הרב בן שלמה - יכולה לקרוא את תגובתו של הרב לבנון, המופיעה בשרשור. ולבדוק מולו או לספר זאת לרב שלה כדי שיחליט.

בונה על החרדה הטבעית שלנו כנשים לדבר ה', לדקדק בהלכות נידה,

והולכת ומפיצה שם רע כאילו אפשר לחשוב באיזה פסיקה יוצאת דופן, ולא אחראית מדובר.

ברור לך שבפורום מעורב היו טורפים את הטיעונים ההלכתיים שלך כמו מגדל קלפים.

להעיז לומר שבגלל שהרב עובדיה יוסף אינו בחיים ואי אפשר לשאול אותו, אז אי אפשר להאמין לרב גדול שהוא אכן פוסק על פיו.

להעיז לחלוק על רב גדול בגלל שבספר שמוגש לציבור הרחב תורת הטהרה את לא מצאת פסק הלכה כזה. בזמן שהפסקים של הרב עובדיה יוסף פרוסים על פני כרכים רבים.

חוטאת לאמת, חוטאת לפסיקה של הרב עובדיה יוסף, ומוציאה שם רע.

מביאה שוב ושוב גבבים של קטעי שאלות רב שאת בעצמך לא מבינה הבנת הנקרא פשוטה.

אני מקווה שאת הרב לבנון שליט"א הבנת כמו שצריך.

לא יעזור לך להמשיך להגיד שאת רק מזהירה. את מוציאה שם רע.

אז גם אני קיבלתי כל מיני קולות והיתרים מהרב בן שלמה.

בגלל הדיון פה-אני ובעלי נכנסנו ללחץ שאולי זה לא ההלכה?!

אז ניסיתי להתקשר לרבנים שמתעסקים בתחום

אף אחד לא ענה.

הרב קנוהל חזר אלי אחרי שהתקשרתי

סיפרתי לו את המצב ומה הקולות שקיבלתי מהרב בן שלמה

והוא אמר שזה בדיוק הקולות שהוא נותן בשעת הדחק!

(וכל זה ללא תאום והיכרות עם הרב בן שלמה)

אז בבקשה תזהרו בלשונכן!

(אני יודעת שגם הרב קנוהל לא מקובל על כולם, אבל מה שחשוב לדעת שהרב בן שלמה הוא לא הפוסק היחידי שפוסק כך)

אצטט שוב מהרב לבנון כי הוא ממש דייק, זאת התגובה שביקש שאכתוב בפורום:

ומצטערת על האנונימיות מראש, יש כמה פרטים מידי מזהים...

הרב זכריה בן שלמה,

הוא רב נעים הליכות, זמין ועונה לטלפון וגם להודעות SMS.

הוא רואה שליחות בעזרה למשפחות, בייחוד כאלה עם סיבוכים שיכולים להקשות ולפגוע בשלום בית.

זאת בתור הקדמה.

אני יודעת שיש לו גישה שונה בהלכה שלא מקובלת על מכון פועה אך זה לא בגלל אי בקיאותו בהלכה אלא כי זו גישתו. מי שרוצה לסמוך וללכת לפיו שתלך ומי שלא - אז לא.

באופן אישי, אנחנו לא פוסקים על פיו לרוב בשאלות הטהרה, אך כשיש סיבה מיוחדת, אנחנו מתייעצים איתו.

אני יכולה להגיד, לפחות בתור מטופלת פוריות, שבתור כלה צעירה עם בעיות קצת נכוותי ממכון פועה  שחייב אותנו "ללכת לפי הספר" (ויכול להיות שזה היה רב ספציפי שם ולא כולם היו פוסקים כך ולכן עלי קצת להיזהר) ומזל שבזמנו היה לנו רב אחר להתייעץ איתו, בעל כתפיים רחבות, שהראה לנו שיש דרכים קצת שונות (היום לצערי הרב הנ"ל כבר לא זמין לכך).

וזה לא שאיננו מתייעצים עם מכון פועה, אנחנו כן, אך גם מודעים לכך שיש דברים בהם ניתן להקל יותר מהם, כי הם מכוונים לטווח מאוד נרחב של קהל יעד שיהיה מקובל על כל הזרמים.

כמדריכת כלות, אני לא שולחת את הכלות שלי לרב זכריה בן שלמה כרב לענייני טהרה, אלא במקרים מיוחדים (כמו כלה נכה עם בעיות הורמונליות ובעיות לקחת כדורים וכל מני כאלה, שגם כך ההלכה מאוד מכבידה עליה והיא רוצה לעזוב את הכל (גם את בעלה וגם את הדת..) - זה מקרה קלאסי שבלב שלם אני שולחת לרב בן שלמה ויודעת שהוא יפסוק לה בדרך שהכי מקלה ומתאימה למצב הלא פשוט שלה (ולפני כן שלחתי לרב ממכון פועה אך הוא פחות היה זמין והיא מאוד נלחצה..). גם מקרים מסובכים של זוגות חוזרים בתשובה בעלי שולח אליו אבל באופן כללי, למי שיכול ואין סיבה עקרונית שלא, אנחנו מעדיפים לשלוח לרב הפוסק בדרך המלך המקובלת על כולם)

ובעלי הוא בעצמו רב, עבר שני קורסים של מכון פועה, בענייני טהרה, כולל מבחנים על מאות עדים והוא מעריך מאוד את רבני מכון פועה. הוא גם מעריך מאוד את הרב זכריה בן שלמה. אין סתירה. יש הבנה שיש גישות שונות בפסיקת הלכה.

ואני חושבת שאם הרוב המוחלט של הרבנים חושבים שהרב בן שלמה פוסק בניגוד מוחלט להלכה ושאין אפשרות לסמוך על דבריו, אז שיגידו דבר זה במפורש.

אני לא חושבת שזה תפקידה של מישהי מהפורום לעשות את זה, אלא של רבנים גדולים (כמו שאני לא יודעת את תפקידה של מישהי מהפורום "להמליץ" על רב כזה או אחר - זו גם שאלה עקרונית שצריך לחשוב עליה)

אז אמא שלהם לא הייתה צריכה לכתוב כאן בכלל.

ובכלל, מה שלהבנתי, אמא שלהם ניסתה להגיד הוא שלא כל אחת יכולה לפנות אליו, מאחר ויש לו גישה ייחודית לחלק מההלכות, אלא אם היא תלמידה שלו. ולכן, היא אומרת להפסיק להמליץ עליו אוטומטית.

כאילו יש לו גישה יחודית לחלק מההלכות בעוד שהרב פוסק לפי גדולי ישראל המקילים.

את יכולה לקרוא כאן בשירשור.

כשהם פוסקים להתיר?

מסתמכים על אותן קולות בדיוק. אותם פוסקים מקילים.

תשאלי רב הרבה פעמים זה דברים שאנחנו חושבים שהם בעיתיים והם בכלל לא.

לגבי הבעיה שיש לך תתיעצי עם הרב פירר הוא תותח בהכל. כדאי לנסות.

שיהיה לך רפוש ובהצלחה

ונראה לי מאוד חשוב לנסות לדבר ביניכם על כל הדברים האלה.

גם אני ממליצה על מכון פועה

לפני עשרים שנה - חזרנו בתשובה, והתחלנו לשמור טהרה. 

לאור בעיה של דימום מתמשך, של 12-14 יום, שהייתה קיימת מאז גיל הנעורים -  התוצאה היתה שנותרו לנו בממוצע כ -6 ימים מותרים. לפעמים פחות, לפעמים אחד יותר. זה היה קשה מאד, וכתוצאה, הריון היה בלתי אפשרי.

עברנו הרבה תפילות והרבה בכיות. הרבה תהלים בלב נשבר. עברו עלינו כארבע שנים, כמעט ללא מגע.

הרב  אליו היינו מקורבים, נתן משהו שעזר, יין שבירך עליו בליל הסדר, והורה לעשות איתו פעולה מסויימת שלא ארחיב עליה כאן.

ולאחר מכן - באורח נס - המחזור התקצר ל 5 ימים בלבד.

ובאיזה שהוא שלב, היה הריון - אבל העובר מת לאחר כמה שבועות...

ולכן יש הפסק גדול אצלנו ביו הילדים שלפני התשובה, והילדים שאחרי התשובה.....

יה"ר שכשם שמשמים עזרו לנו, ככה יעזרו לכם.

בשום פנים ואופן אל תעזבי ואל תארזי.  תיעזרי במי שצריך, ובאנשי מקצוע במכון פועה.

אם תרצי את שם הרב שנעזרנו בו - פני במסר אישי.

הרב לבנון ביקש ממני ממני להכניס את זה כידיעה בפורום:

הקודש עומד לנגד עיני. מקדישה מזמני כדי שלא תכשלנה אחרות. 

ועם זאת אני כותבת בחיל ורעדה כי מדובר בתלמיד חכם גדול. 

נוכחתי לדעת כי לא מספיק לשאול את הרב שלך, אלא לוודא שהוא מכיר ביסודיות את ההלכות, כמו את זו שתיארתי בהודעה היום בשעה 9:44.

למי שהרב שלה לא בקי בפסיקה של הרב בן שלמה - יכולה לקרוא את תגובתו של הרב לבנון, שתי הודעות מעל. ולבדוק מולו או לספר זאת לרב שלה כדי שיחליט.

ומעבר למה שכתבתי, וביררתי, ואני סומכת על הרב, אני משאירה לך את השיקול אם לחזור בך או לא.

יש כל מיני שיטות שיכולות להקל ולעזור 

נטורופת יכול לתת צמחים שיאזנו ויסדירו מחזור בלי למנוע הריון (אם תרצי המלצה למישהו אשמח לתת בפרטי)

לא יודעת אם שתי השיטות הבאות רלוונטיות לך:

בנוסף יש את היוגה נשית שעובדת על רצפת אגן ואפשרות לעיסוי רחם ושחלות 

יש את שיטת שרמן שמלמדת לעבוד עם הגוף ולהוציא את הדם בצורה יותר יעילה

תתווכחו על זה בשרשור אחר...

כובד המשקל של הדברים לא מאפשר להניח אותם כפי שהם רק מפני שזה ניצלו"ש.

יש לקחת בחשבון שקוראות רבות חשופות למידע הזה, כרגע או בעתיד בביצוע חיפוש. 

פותחת יקרה - זה בסדר שתפתחי שרשור אחר כדי שיוכלו להתרכז בעזרה אלייך? או את רוצה שאעשה זאת בשבילך?

כל פעם שכתבתי, חשבתי עלייך. על הקושי. ועל איך שבמקום לקבל עצות וחיזוקים מתנהל ויכוח כזה.

 ורק בגלל כובד הענין המשכתי לכתוב. 

מקווה שלמכון פוע"ה יהיה פתרון קל ומהיר למקרה שלכם! ושתוכלי להיות במהרה טהורה!. 

איך את מצליחה לכתוב בכזו רגישות ועם זאת את אמיתית כל כך, פשוט כל הכבוד!

יישר כוח על האהבת ישראל שלך לבנות, שאת חוקרת ודורשת עבורן , לא מוותרת ומשקיעה כך מזמנך, אני מעריכה אותך מאד!

ברגע שעושים עם עוד זוגות/משפחות לפעמים חלק מהדברים שכתבת מתעוררים (איך קובעים את המסלול? את התוכנית וכו' - אלה דברים שעלולים להיות מלווים בדעות סותרות ובקצת מתח לפעמים). נראה לי שצריך לקבל את זה איכשהו כי זה חלק מ"עבודה בצוות".

מצד שני עצם המפגש אמור להיות מהנה בסופו של דבר, ולתרום ללב הרבה יותר ממה שהוא עלול לפגוע בו. רכילויות לדוגמה? אישית הייתי מתרחקת מחבורה שבה ככה מדברים אחד על השני.

בסוף, באופן אישי אני קצת חולקת על המסקנה שלך. הכי כיף זה לחגוג עם חברים טובים באווירה טובה. אבל אם לבחור, לי הרבה עדיף להיות לבד רק אנחנו מאשר עם אנשים שאיתם אהיה עסוקה בהשוואות ואפחד מיחס צבוע... הייתי מחפשת חברים אחרים, ועד שאמצא הייתי מעדיפה לחגוג לבד.

מקווה שזה כיוון שעוזר 🫶🏼

אנחנו לא מגיעים למפגש לחוות דעה, אבל זה מתעורר. ולא בהכרח רע אלא אנושי.

בס"ד
 

קצת השוואות פה ושם בתוך הלב זה נראה לי משהו אפשרי וסביר אם יקרה, אם כי ממש לא בהכרח.

הקטע של הרכילויות, זה ממש ממש תלוי מי הנפשות הפועלות וממש לא חובה שיהיה. 

ששאר הזוגות מרכלים לפעמים בינתם לבין עצמם על כולם, כולל כמה זוגות ביחד על מישהו, וכולל עליכם. זה הרגיש לי מצב ממש לא נעים שממש לא הייתי רוצה להיות בו.

עכשיו אני מבינה שאת מתכוונת למשהו יותר מתון, לדיבור בין בני הזוג בסוף היום. שזה באמת יותר טבעי ויותר מצוי, אם כי לדעתי, מעבר לעניין ההלכתי שיש בזה, יש בזה משהו שפוגע בלב, בטוהר היחסים וביטחון העצמי שלנו בסופו של דבר. יש דיבור שהוא ברמה של פריקה, וזה מובן הרבה יותר. אבל סתם רכילות כדי לשתף מה הרושם שאחרים עשו עלינו, נראה לי ששווה ללמוד להפחית, כל אחד איפה שהוא נמצא ביחס להרגל הזה, כי בסוף כמו שאת אומרת זה משאיר טעם לא טוב, גם אצלנו-בתוכנו. (אני אישית עם אמונה ללא בסיס ואולי אפילו שגויה שמי שמשתדל לא לדבר על אחרים, גם פחות מדברים עליו. ולכל הפחות, אני חושבת שפשוט הרבה פחות חושבים על האפשרות שידברו עלינו, אם אנחנו גם משתדלים לא לדבר על אחרים).

לגבי מפגשי חברות וכו', אותו דבר. המורכבות באמת מוכרת. החיבור עובר דרך דיבור, והדיבור לפעמים יכול לקחת אותנו לכל מיני מקומות. אני חושבת שבסוף בתוך תוכנו אנחנו יודעות מה נכון ומה פחות מתאים לשתף. לפעמים ניפול ונגיד יותר ממה שרצינו, זה חלק מהלימוד. אבל בכללי שווה שהשאיפה תהיה  לבסס חברויות על דיבור מותאם. השאיפה, כן? לא תמיד נצליח, אבל לפחות שההתכוונות תהיה כזאת. אגב לגבי זה אני מאמינה שכשמחליטים שלשם אנחנו שואפות, ה' רואה את המאמץ ושולח חברות באותו ראש.

אבל בקצרה אני לא עושה את החשבונות האלה, יוצאת עם המשפחות שנעים לנו עם ההורים ולילדים שלנו נעים עם שלהם.

כן, כל משפחה היא אחרת ויש כאלה שיותר "טובים" בדבר כזה או אחר. לא מפריע לי ככ האמת.

טבעי שאחכ בעלי ואני מדברים ביננו על איך היה ועל אחרים, משתדלים לא להכנס יותר מדי לפרטים אבל קורה.

אם בקבוצה מדברים על מישהו - פחות קורה אצלנו בחבורות, אבל פשוט לא נכנסת לשיח הזה. זה לא נכון ולא יפה לדעתי. 

לא החבורה על מישהו.

זה כמו שגם זוגיות דורשת התפשרות\ צמצום מסוים\ התחשבות באחר אבל שווה לעשות את זה ולהיות בשניים. 

אף אחד לא מושלם, אבל שווה להיות בחבורה. פשוט יש בזה מורכבות.

זה כמו מפגש רק עם חברות- אני זקוקה לזה מאד אבל אחרי, יוצאת קצת בעמדה לא נוחה שכל אחת משתפת אבל קצת "נכנסת לחיים של האחרת". ותמיד מרגישה אולי עברנו גבול? אולי חשפתי קצת יותר מדי? אני בטוח שמעתי יותר ממה שרציתי לשמוע. הרי אחרי ש"המידע" יצא החוצה, כל אחת מהחברות יכולה להתהלך איתו ולפרש כרצונה. 

לטוב (נניח שיתפת בהישג של הילד\שהבעל קנה לך פרחים היא יכולה לקנא או מצד שני ספרת על חולשה\קושי\מורכבות היא יכולה לרחם)- אבל הבעיה, שאתה לא יכול בלי שיתוף אם יש קרבה בין החברות.

כי גם אנחנו לא מדברים באופן הזה. זה קורה גם אחרי מפגש עם שכנים או משפחה.

טבעי לחלוק תחושות "וואי יוסי כהן קצת לחוץ הוא ממש לא שיחק יפה עם דודי. התבאסתי" או "חבל לי שדוידוביץ לא על הילדים שלהם, כי אני לא מרגישה בנוח להשאיר את הילדים איתם והם מפסידים חברים שהם אוהבים"

בעיני זה לא אמירות פסולות כי התכלית שלהן היא לא רכילות.

לא חושבת שיש בשיתוף גבול אובייקטיבי. כל אחד ומה שנעים לו..  לא אכנס לשיחות עם חברה שמשתפת קבוע דברים שאני לא מעוניינת לשמוע, ולא אשתף מה שלא בא לי. יוצאת מנקודת הנחה שמה שסיפרתי עלול לעבור הלאה או להיות מפורשן ומשתפת בהתאם. וכן אני בוחרת למי אספר מה גם לפי מה שנראה לי שתרגיש השומעת וגם לפי התגובה המשוערת שלה

חברות לא פה רק בשביל זה

אפשר גם פשוט שיהיה כיף בלי שכל אחת תשמע מה הבעל קנה לשנייה ולא כל מפגש חברי הוא מפגש פריקה. וגם אם כן - בפרופורציות. אני סומכת על החברות שלי שהן מספיק בוגרות (ובוחרת אותן כאלה) כדי להבין ששיתוף של רגע בחיים לא מעיד על הכל, אם כבר שיתפתי משו.

ואם זה נוגע בי, השיתוף, אז צריך להתבונן בו.

מתחברת למה שכתבה @דיאן ד. על סנטר חזק, ואני בכלל לא משתפת דברים כאלה, כמו מה הבעל קנה לי ומה בזבזתי. אי אפשר לדעת איפה זה פוגע את הבנאדם שיושב מולך 

ואגב,הלכות לשון הרע תקפות גם במפגש חברות. 

איך את מגדירה חברים?
ומה הם בשבילנו?
אם חברים זה מה שאת מתארת, אז עדיף רק אני ובעלי והילדים...

ואז לא מפריע לך העצות, ההשוואות, הפערים וכו'.

את פשוט עושה רק מה שמתאים לך ונכון לך ושמה פס על כל השאר.

אגב, לנו אין זוגות חברים.

לבעלי יש את החברים שלו, לי יש את החברים שלי.

אם לצאת עם מישהו זה רק המשפחה היותר מורחבת (אחים/ אחיות שלי או שלו)

לא יודעת מה הכי נכון,

אבל ככה אני גם פועלת במציאות.

נהנים מהביחד, ושמים פס על מה שלא מתחברים.

מי שמעקם את האף שישאר עם אף עקום, לא מפריע לי.

ואין דבר שמישהו מכריח אותי להקשיב למשהו.

תמיד יש לי אפצי חזק לשלוף 😉

וגם אלה שתמיד יודעים לאן ללכת, אצלנו זה אלה שיודעים לבחור את המסעדה. זורמים עם הכל. למי אכפת. אם יש מסעדה אחרת שממש אהבתי תמיד יהיו הזדמנויות אחרות.

כשהסנטר הפנימי מסרב להוציא את סרגל ההשוואות אז ההתמודדות עם ההתנהגות ממש קלילה, האווירה טובה, יש יותר פרגון ופחות תחרות אז גם נהנים יותר.

ספציפית לגבי ההשוואות- הרגשתי שזה הרבה בראש שלי... כלומר אני בעצמי משווה אותנו כל הזמן לאחרים (וזה גם מה שמלחיץ אותי. כי תכל'ס לא עד כדי כך מלחיץ מה שכהן יגידו עלי... אני לא כזה מעניינת אותם... זו אני שמלחיצה את עצמי)

ואז החלטנו לנסות לא להזכיר שמות בכל השיח על ה"חבורת" זוגות שאנחנו בה. כלומר כן לספר וכאלה פשוט בלי שמות (ויש מספיק בחבורה כדי שלא נדע על מי השני מדבר)

וואו זה ממש עשה לי טוב פתאום הרבה יותר הרגשתי נפרדות... ואני באמת פחות משווה, כי פחות כיף להשוות כשאין למי לומר את זה;)

ועוד משהו קטן לגבי החוסר הדדיות- הייתי קצת מפחיתה את המקום שהחבורה הזו תופסת בלב, אולי ליצור עוד קשרים עם חברות אחרות... ואז הקשרים "קלילים" יותר מבחינת ההתייחסות שלך אליהם ופחות מחייבים. אז גם את מה שקורה בהם פחות לוקחים בצורה דרמטית

בהצלחה רבה רבה@

נמצאים יחסית הרבה ביחד

ואין את האווירה הרעילה שאת מתארת

יכול להיות פה ושם דיבורים על אחרים

אבל דברים לגיטימיים ולא ריכולים מגעילים

כן הרגשנו באיזשהו שלב שהקשר מעיק מידי וקצת תפסנו מרחק

אבל זה היה דיי הדדי אז זה בסדר

בגדול אני לא עושה השוואות מי עוזרת יותר או מי מארחת יותר

פשוט מה שזורם

יש תקופות שאני עוזרת ויש תקופות שפחות

מזה לא...

אולי את רגילה לריגולים מחדר מורים,

אבל בסטנדרט הרגיל נראה לי שאנשים נחמדים אחד לשני באמת. ולא מלכלכים מאחורי הגב.

חסרונות יש לכולם

ומי שבוחר ללכלך על אחרים זה כי אין לו חיים, ואין לו מבט פנימה לתקן את החושך הפנימי של עצמו

דווקא בגלל שהתרגלתי להיות בצד הנמוך של הסקילה, זה לא מאיים עליי.

את אמא משקיעה יותר? יופי. נהדר. אני אלמד ממך.

יש לכם זוגיות לקנא? אז אקנא קצת ואלמד מזה מה אני רוצה לעצמי.

המקום הנמוך הוא המקום הנכון יותר, לדעתי.

כי הוא גם אנושי יותר. אנשים הם לא שלמות, יש בהם דפקות.

ודווקא הדפקות והפגמים הם מגלים משהו אמיתי עלינו, הרבה יותר מההישגים שלנו, והחנחונים שלנו.

שהם לא בני דודים.

לא זורם פשוט, כל אחד במשפחה שלו וזה סתם מעיק.

ויותר מידי יכול גם לפגוע בפן ההורי (כמו שאת קצת תיארת) או בפן הזוגי.

אם את אוהבת את זה,

הייתי אומרת תצאי רק עם משפחות שזורם לך איתם ושאת לא צריכה לחשוב כל הזמן מה עושים מה אומרים

הידיים שלו כל היום בתוך שם

מפזר את זה בכל מקום

לא מצליחה לרדוף אחריו לשטיפת ידיים.

והקטע המבאס זה שאחיו ואני סיימתי סבב ורמוקס רק לפני שבועיים 

מה לא עשיתי זה פשוט סיוט

אז רק חיבוק להבנה

תנסי לשים אותו באמבטית סוכר הרבה פעמים התולעים יוצאות וזה נרגע (לא תמיד) וזה בלי הכאבים של להוציא

וגם ראיתי שיש פעמים שעוזר לשים וזלין בפנים אחרי שמוציאים - גם זה לא תמיד עוזר אבל היו כמה פעמים שזה ממש עשה לילה שקט

אמאלה אני ככה בול

עוד הוא פחות נדבק מאחיו האמצעי.

האמצעי שלי זה בלתי נסבל

כל חודשיים

מה לא עשיתי

במה לא השתמשתי מסכן

הבאתי לו שמן גרעיני דלעת בין היתר

אמבטיות סוכר

וזלין

נו-וורם

ריססתי את כל הידיות של הבית באקונומיקה.

הבגדים שלהם בהרתחה כבר כמה חודשים ברצף

ואין

פשוט סיוט באמת

מעדיפה כינים

מתלבטת אם ללכת לישון וכל פעם שהוא קם לגרד לו עם מגבונים בעדינות.

מרגישה מיותר שמחפשת בפנים כבר מ7 בערב.

אני גמורה מעייפות

ועוד אחרי אתמול שגם לא ישנתי.

אין אני מתקשה לשרוד את הלילות האלה.

הוא צורח צרחות אימה.

זה כואב לו כפול 3 מילד רגיל. בגלל הויסות חושי הוא מרגיש את זה בעוצמות

כל הישבן שלו חתכים ופצעים מרוב שגירד

מה שהכי עזר אצלנו ברמה המיידית (אחרי הוצאת התולעת אם היתה מחוץ לפי הטבעת)- להכניס שן שום לפי הטבעת.

לבחור שן שום קטנטנה, לקלף בלי לפצוע, לשים בתוך שמן זית כדי שיהיה לה ציפוי שמנוני שיקל על ההכנסה שלה ולהכניס בעדינות לפי הטבעת. (התנוחה הכי מייטבית להכניס- הילד מתכופף כך שהישבן שלו פונה כלפי מעלה. מכניסים את שן השום ומבקשים ממנו מיד לעמוד ולכווץ את הישבן. כלומר ההיפך מהנטיה לדחוף החוצה). אצלנו עבד פלאים.

יודעת שיש אסכולה שאומרת שזה יכול לשרוף או להכאיב וכו'.. ב''ה לא נתקלנו בבעיות.

מחילה.

נר אקמול לא.

ד.א- לא הכנסתי להם מעולם נרות.

יש לי. אבל משתמשים באקמולי/נורופן מהפה בד"כ .

לערבב שמן זית עם מלא שום כתוש

למרוח על כפות הרגליים

לגרוב גרביים

אני מפחדת לנסות את הקטע של השום שלא יקבל כוויה

אשאל את בעלי מה הוא אומר

שן שום שלמה קלופה אבל בלי חתך אחד

מצפה בווזלטם

ולמעט פעם -פעמיים שלא עזר

מעולם לא היתי צריכה וורמוקס עבד אוטומט עשרות פעמים עם כל הילדים והחזיק תקופה ארוכה מאוד 

לא התלוננו אפפעם על הטיפול הזה. נרדמים ישר ..)

מנה אחת לא מספיקה, וצריך לתת יום אחרי יום.

אתם יכולים להתייעץ עם הרופא

בדרך כלל אם רואים, נותנים לכל המשפחה, וצריך לכבס מצעים ומגבות.

אני לא חושבת שיש מה לנסות למצוא אותן, חבל בשבילך ובשבילו.

הוא עדיין סובל, ולכן צריך טיפול. 

היינו אצל רופא אמר לתת עוד מנה עכשיו

ועוד שבועיים שוב

דבר ראשון

יש ילדים שהתולעים לא יוצאות אצלן החוצה

אני מחפשת קצת אם לא מוצאת אז זהו..

יותר מזה גם לא נשמע לי בריא

דבר שני

לדבר לדבר

לדבר

להסביר לו שזה מאוד לא נעים, מה כן עוזר לנגב טוב, לשטןף יידים עם סבון אחרי שירותים ולפני אוכל

מה לא עוזר- לגרד , רק מחמיר את המצב, ומגביר את הכאבים

להסביר ברוגע, בהיגיון. בגובה העיניים

דבר שלישי

הרופאה שלנו אומרת שלוש ימים ברצף ואז שבוע הפסקה ואז עוד מנה וכאן בפורום קראתי על המלצה של מנה נוספת אחרי שבועיים כדי למגר סופית. אם את כבר נותנת אז ממליצה על כל המנות כדי להגביר סיכוי

דבר רביעי

אצל כל ילד עזר אצלנו משהו אחרולתקופה אחרת

אבל היה תקופה שעזר לאחד הילדים לאכול כמוסות שום- היה לועס אותם וגם פרובלמטיקה לתת בנוסף לחזק מערכת עיכול.

דבר חמישי

אני לא מכבסת בכלל

אף פעם לא עזר ומכניס את החיים לסיוטטטט

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!

הוא משתדל לשטוף והכל אבל הבנתי שבגן לא משהו ההיגיינה.

הם מכינים לפעמים אוכל ביחד וקיבלתי זעזוע שם.

להגיד לה כמה הוא סובל מהתולעים.

לשטוף ידיים עם סבון לפני הכנת אוכל משותף זה די בסיסי... (בהנחה שהם לא עושים את זה). לא שזה ימגר אבל אולי יעזור..  

ודבר נוסף, כדי להתמודד- למרוח כמות נדיבה מאוד של ואזלין בפי הטבעת והאזור לפני השינה/בערב כשמציק,  בבוקר לשטוף את הישבן היטב גם עם סבון.

לחזור על זה 2-3 לילות.

ואם צריך אז שוב שבוע אחרי שוב כדי למגר את אלה שגדלו בינתיים.

גם אנחנו עכשיו בזה..

יש בחנות טבע מוצר שנקרא קלינתול

לוקחים 3 ימים או יותר בבוקר ובערב ואפשר למרוח גם במקום.

אני רואה שזה עוזר..

הפעם הן יותר עקשניות כנראה, הפסקתי אחרי 3 ימים והמשכתי שוב. הילדים כבר מבקשים את זה…

אני נותנת להם ורגועה שזו לא תרופה חזקה כמו ורמוקס ואפשר לשחק עם זה יותר

זה רעיון מצוין! באמת עבד, אבל המחיר היה כבד...

(וזה גם לא חסם לגמרי את הריח שלו אז משני הכיוונים לא נשמתי)

תודה על החיבוק.

בחיים לא הייתה לי תחילת הריון קשוחה כל כך. 

או למצוא ריח אחר עדין יותר?

ויכול להיות שזה הריח של הכביסה ולאו דווקא שלו?

או שילוב של השניים?

אולי שווה לנסות להחליף את החומרי כביסה?
 

זה ממש מאתגר.

מאחלת שבע"ה ישתפר בקרוב.

בבריאות, שמחה, וידיים מלאות.

אין לי עצות, רק חיבוק 🫂 ( או אולי עדיף שלא חחח )

לי גם ממש הפריע אבל לא ברמה כזאת 

כנראה שגם זה תפס גובה עם ההיפראמזיס הפעם.

לא קל. 

1. לקנות בעצמך דאודורנטים, משחת שיניים, סבונים וכו' שמריחים לך סבבה ולהחליף מגבת גוף בתדירות גבוהה יותר.

2. לישון עם מאוורר לידך.. אפילו על מצב 1 זה עוזר.

3. להתפלל לה' 🩷

ושיעבור כבר!!! חיבוק!

אולי איזה חולצה עם ריח של כביסה ספציפית שאהבת,

להסניף אותה חזק ולישון עם זה...

נשמע סופר מאתגר גם לך וגם לבעלך... חיבוק

בעלי היה מתבאסת שהוא רק נכנס הביתה ואני ישר מקיאה...

אין לי פתרונות.. שולחת כוחות♥️♥️

לא יודעת באיזה הריון את, אבל זה תופעה מוכרת מאוד.

מציעה קודם כל לדבר על זה, ושיבין שזה לא אישי,

אלא תופעה שהמון נשים סובלות ממנה.

(זה משפיע על עוד תחומים, ואם זה לא מדובר בינכם, אז זה גם לשאת לבד את העניין הזה)

אח"כ תוכלו לחשוב ביחד על פתרונות.

כמו: שלא יתבשם יותר מידי, או שיתקלח יותר.

חיבוק, הלוואי שיעבור לך מהר.

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות, אמא בריאה ותינוק בריא.

אצלי הייתי עוברת חדר (או מבקשת ממנו לעבור)

כבר מההתחלה ולא מחכה עד לשיא הבחילות כדי לעבור.

לדבר אפשר בשיחת ווידאו ולהיפגש אפשר בחלל פתוח ולא מקרוב מדי.

ולא הבנתי מה עובר עלי ומה הז השטות הזאת...😱😱😱😱

סליחה שלא מעודדת,

אבל אני לא מצאתי פתרונות

כל דבר אבל כל דבר עשה לי ריחות נוראיים

סבונים שמפואים, מרככי כביסה - רק מהריח הייתי טסה להקיא.

והריח בחדר שינה גמר אותי!!

לא הייתי מסוגלת לישון

אולי אולי אולי עזר לי לפתוח חלון שיהיה רוח ממש חזקה.

אבל האמת, גם לזה היה ריח נוראי.

בגדול חייתי בתוך מזבלה כמה חודשים ופשוט ניסיתי לנשום רק מהפה.

בעלי היה יוצא מהקלחת והייתי צורחת לו שהסבון שלו מסריח ורצה להקיא.

בת דודה שלי אמרה לי שאחת השיטות היא להחליף לסבון אחר.

ככה דלא תהיה התנייה אוטומטית.

תביני- אני 6 שנין אחרי ההריון האחרון ועדיין יש ריחות שמוגדרים 'ריח של הריון' בבית.

סבון כחול לא נכנס אלינו

בקיצור- נסו להחליף סבונים ואחרי ההריון תנסו לחזור לישנים. אולי יעזור. 

אני מכניסה אותם לתוך האמבטיה כשהבטן כלפי מטה.

ככה הם יותר רגועים מאשר הפוך.

רק בסוף אני הופכת כדי לסבן את הבטן.

לא שוטפת בכלל בטוש בגיל קטן, רק במים שבתוך האמבטיה.

כשאת מוציאה אותה ומלבישה, תשימי לב שלא קר מידי.

תנקי עם מגבונים אם צריך

כל התינוקות שלי באמבטיה היו בסדר

ברגע שהצטרף הטוש- צרחות. משהו בו מלחיץ תינוקות

נראה לי קוראים לזה צופי.

הרבה יותר נעים מהפלסטיק.

בנוסף לבדוק את טמפ' המים עם המרפק שלך. תינוקות לרוב לא אוהבים מים חמים. פושרים חמימים מסםיק להם בהחלט (אני מתפלאה לפעמים על המים שבן ה3 וחצי שלי אוהב. אבל ככה נעים לו. אם אני מחממת יותר חם לו).

ולא משתמשת בכלל בטוש בגילאים קטנים. מקסימום בכיור את אזור הטיטול אם חייב, ועדיף שהמים יפלו על היד שלך ואז אליו. וכמובן לא חמים מידי. 

לבדוק את חום המים, ולתת לפיצפונת להסתגל, זה חלק מההסתגלות לעולם הזה. אצלי עד גיל עשרה ימים בערך הוא צרח וצרח, (בשלושה ימים הראשונים הוא גם צרח בכל הורדת מכנסיים להחלפת טיטול) עד גיל חודש זה כבר היה הרגעים הכי מאושרים ומחוייכים שלו ביום. אני לא עשיתי שינוי, הוא למד להסתגל ולאהוב את זה. התפקיד שלי היה לתת לו הזדמנות יום יומית להסתגל עם אמא רגועה ובטוחה בעצמה, לא נלחצת מהבכי ולא מוותרת על מקלחת בגללו.

מקלחת על דפני אבל בגיל הפיצי עם היד שלי מתחת לגב שלו והראש שלו קרוב למרפק שלי, בלי טוש, מסבנת עם היד השניה ושוטפת מהמים באמבטיה עם היד.

הייתה צורחת במקלחת עד גיל גדול ממש, סביב שנתיים.

הפתרון היה לקלח מהר, לנסות לעשות נעים אבל מהיר ותכליתי, בלי שירים או משהו כיף ולעבור הלאה.

רוב הצורחים האחרים עבר להם כעבור כמה חודשים 

בידיים מלאות.

הריון תקין וקל

יפה לראות שלאחד זה פחד נוראי ולשני חלום מתוק

בשעה טובה יקרה

תמיד אני בחרדות מתאומיםםם....

שפע שצריך אליו כלים מרובים.

מזל טוב!! 

זוכרת את עצמי בהריון הראשון הולכת לי ברחובות ירושלים חושבת לעצמי: אני בהריוןןןןןן!!! אהההה!! רוצה לדלג ברחובות מאושר...

(עד שהתחילו הבחילות ורציתי למות בגדול 😅 )

בע"ה הריון קל בידיים מלאות!

מכירה כ"כ את ההתרגשות והרצון לצרוח,

אישית קצת נרגע אחרי יום/יומיים (כמובן השמחה האדירה נשארה) וסיפרנו להורים כשהרגשנו מוכנים. סביב שבוע 9 -11. תלוי הריון.

היה לנו מיוחד שזה היה שלנו לתקופה

מסוג המבחנים שאין להם מועד ב'

או שאת באה מחדר לידה או נוסעת לחדר לידה משם

לי היה מבחן שבועיים לפני תל''מ, שרדתי.

הייתי בלחץ אימים, בקושי הצלחתי ללמוד למבחן מרוב לחץ

אז ביום של התלמ אמאאאאאא

שיהיה הריון קל תקין בידיים מלאות

מחכה לסקירה לדעת בוודאות שיש לי אחד....

כבד לי יותר מתמיד!

מצאו עוד אחד.....

בהריון האחרון לקח לי הרבה זמן לעכל שיש רק עוברון אחד

זה אפילו אכזב אותי ברמה שבעלי היה צריך להזכיר לי שנס שיש 1 כי גם לו חיכינו ועברנו המון עד שהגיע.......

העיקר שיהיה בבריאות ובידיים מלאות

זה מה שהרגשתי בכל תחילת הריון, שאין סיכוי שאני מצליחה לשמור בסוד, באלי לצעוק את זה לכולם

אנחנו מספרים להורים, מיד אחרי הבדיקה הביתית, אבל זה גם תלוי קשר ומה שמרגיש.. אז תעשי מה שמרגיש לך הכי נכון וטוב לכם

ולגבי התאומים זה גם קטע, כי בגלל שאני מחכה להריון כבר כמה שנים, יש איזה מקום בלב שבאלי תאומים, סוג של פיצוי🫣

מצד שני, יודעת בפנים שמעדיפה אחד אחד, אפילו צפופים, אבל בנפרד😅

חיכינו כל כך הרבה זמן להריון, שכאילו מצד אחד את רוצה שניים

מצד שני, ניובורן אחד זה התאבדות מבחינתי אז שניים?

לא מדמיינת את זה עובר אצלי בלי קטסטרופות מכל הכיוונים, אולי אני אצליח להנות מתאומיך כשיהין בני ארבע

אמרתי לבעלי, אם הקב''ה רוצה לעשות לי בית ספר ולצחוק עלי, אז שיביא לנו תאומים 

ומביא לפי הכוחות

זה היה לי גם כשחיכינו להריון הראשון, בגלל שחיכינו כבר רציתי ממש תאומים, ואז היה אחד והרגשתי שתכל'ס באמת זה הכי מתאים לי ולא הייתי מסוגלת שניים יחד

ואז הריון שני הגיע תודה לה' ממש מהר, אז זה הרגיש לי תאומים, אבל יותר בקל

עכשיו כששוב מחכים, משתדלת להאמין שמתי ומה שה' יחליט להביא זה הכי נכון וטוב

העיקר שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות❤️

או קולרבי יתרונות

ואז לקרוא מה זה עושה לגוף ממש עושה חשק..

ואיזה אלופה אתתת שאת חותכת לילדים! ממש חשוב!!

סחתייןןןןןןן

ועוד משהו, אולי לאכול את זה עם מטבל, נגיד טחינה גבינה או משהו יותר מושקע..

איך זה עובד בדיוק?
תודה

אם היו לי ירקות חתוכים - הייתי אוכלת הרבה!

בכל אופן, ירקות בסלט זה יותר טעים לפעמים. ואם גם יש מטבל כלשהו - אז כיף לאכול כך ירקות שלמים.

משהו באוכל שחתכתי לעצמי פחות מגרה אותי

אם עבר זמן אז סבבה לי

פשוט יוצא לי החשק לאכול מיד

נגיד לאחרונה אוהבת להחזיק במקרר תמיד קופסה גדולה של כרוב חתוך עם לימון שמן זית מלח

זה גם ככה משהו שטעים יותר אחרי שישב ברוטב

לשטוף את הירקות והפירות ולייבש לפני ששמים במקרר- ככה יותר זמין מהמקרר, פשוט לקחת ולאכול.

מטבל זמין (טחינה, קוטג', גבינה לבנה, פסטו, מה שיש)

סחיטה קטנה של לימון מעל מה שחתוך תמיד משדרג

גזר אפשר לגרד מראש גם. 

* שימורים- תירס גמדי, מלפפון חמוץ.

* סלט בורגול- בורגול דק, מים, פלפלים חתוכים לקוביות קטנות, בצל ירוק, תבלינים ומים ולמקרר (מוכן תוך כמה שעות ללא צורך בבישול).

* ברוקולי וכרובית בתנור- קצת שמן זית, מלח ותבלינים שאוהבים .

* סלק בוואקום- לחתוך, לטבל ולמקרר.

* פירות נגישים שלא דורשים התעסקות- קערה עם פירות שטופים- תפוחים, אפרסקים, בננות וכו.. שלא צריך לקלף ואפשר לאכול על הדרך.

* תמרים עם שקדים ואגוזים.

רעיונות מעולים

אני מקפידה שבכל ארוחה יהיה ירק כלשהו.

כמה דברים מהירים שהם לא מלפפונים עגבניות

*אפונה במיקרוגל- שמה 2 כוסות אפונה ל8 דקות בערך בכלי זכוכית, כשיוצא שמה קצת שמן זית ומלח.

*שעועית ירוקה במיקרוגל או בנינג'ה- לעשר דקות בערך, ואז שמן זית ומלח

*סטייק כרוב בנינג'ה או בתנור- חותכת כרוב לעובי של 2 ס"מ בערך לעיגולים גדולים (תחפשי בגודל איך זה אמור להיראות, קשה להסביר) מאלפת מעל שמן זית מלח פלפל וקצת סילאן, 10 דקות בנינג'ה,  בתנור קצת יותר

*ברוקולי וכרובית- כמו שעועית

*אנטיפסטי- חותכת לצורות שונות כל פעם את הירקות שיש לי במקרר.. עם תיבול משתנה לפני החשק..

פירות בשייקים, שלם, לוקחת לגינה עם סכין וחותכת ישר לפה.. 

רעיונות ממש טובים

ואו מכל אחת כאן אני מחכימה

כל האופציות הן מיטות די גדולות באמת. מיטת מעבר או מיטת תינוק זה אותו גודל. מבאס אבל לא רואה אופציה אחרת לא הייתי מעבירה לפני..

הדדולה היתה עד גיל שנתיים בלול קמפיגג?

הייתי כמה חודשים אצל ההורים שלי אז היא ישנה איתי במיטה

ואחרכך במיטת מעבר אצלי בחדר (עכשיו כבר בקושי יש מקום בחדר)

אז יהיה מקום

שוקלת להפסיק להניק בלילה

בדרך כלל אני מספיקה להניק פעם אחת לפני שאני עולה לישון

באמצע הלילה בקבוק

ובבוקר לפעמים בקבוק ולפעמים לוקחת אותו למיטה שלי

והוא גם ינק

והחדר השני עם עוד 2 ילדים

לילה אחד או שניים היה מאתגר כי הם התעוררו

ואחכ כבר לא שמעו כשקם לינוק.

אני קמתי בין פעם לפעמיים להניק אותו בלילה

והנקתי אותו בכיסא בחדר השני.

אני ממש חששתי מהמהלך הזה אבל בסוף היה יותר קל משחשבתי ומאוד חשוב לי ולזוגיות 

גם כשהתינוק איתי בחדר

וגם כשישן במתחברת

לא מסתדרת עם הנקה בשכיבה.

יש קושי באמת יותר גדול לקום פיזית מהמיטה ולעבור לחדר אחר

זה גם הוציא אותי יותר מהשינה

אבל מתרגלים.. מבחינתי זה היה שדרוג גדול שהחדר חזר להיות זוגי 

כאילו מזה משנה לי אם יש לידי תינוק או לא? 

כי דווקא כן חשבתי על זה אם באמת כשאני אוציא אותו מהחדר אני יגיד לעצמי איך לא עשיתי את זה עד עכשיו 

החדר היה סגור מ7 בערב כשהלך לישון

וגם אם התרגלתי לזה, ועשיתי דברים בשקט

רק אחרי שהוצאתי אותו מהחדר ראיתי כמה זה אחרת כשהוא בחדר אחר

מודה שזה היה לי קשה ריגשית המעבר הזה, הייתי רגילה ללטף אותו באמצע הלילה וישנו במתחברת. כל אחת באמת מה שטוב לה וחשוב לה

אצלי בחדר. קניתי את המיטה של איקאה שהיא קצת יותר קטנה

אצל השניה פתחתי את המיטה

אבל היא שמשה בעיקר כמחסן/מעקה למיטה שלנו

הילדונת העדיפה לישון איתנו

השלישי- כבר לא טרחתי לפתוח אותה (או את המתחברת...)

קניתי מעקה למיטה שלנו והוא ישן איתנו מגיל 0

יום שישי האחרון הוא חגג שנתיים - והוא קיבל מתנת יומולדת = הגליה למיטת מעבר בחדר ילדים (והפסיק לינוק)

ככה יש פינה באמת בטוחה

ומהצד השני את ישנה וחוסמת לו את המעבר...

כבר בבית חולים הכנסתי אותו אלי למיטה

העריסה שלו נמצאת בחדר לקישוט ולאחסון שמיכות, חיתולים, טיטולים ומגבונים...

בתחילת הלילה הוא ישן בעגלה (פעם פעם הייתי מנסה להעביר למיטה שלו, התעורר תוך 5 דקות) מההנקה הראשונה הוא נשאר איתי אל המיטה שלי צמודה לעריסה שלו שצמודה לקיר אז זה כמו מעקה.

להניק...

זה כן אחרת לקום וללכת לחדר אחר, אבל את יכולה לסדר לך בחדר השני כורסא נוחה ולהניק שם או בסלון.

ומזרון לידך.

תחילת לילה במיטה שלו, ואחרי הנקה ראשונה לשים אותו לידך על מזרון עד לבוקר.

(אלא אם את קמה לפניו ואז זו בעיה)

מבחינת הנקות לילה אם לא בוער לך להמשיך להניק, זה ממש בסדר לגמול אותו מהנקת לילה.

הורדנו צלע וחיברתי אותה איכשהו שתהיה באותו גובה של המיטה שלי והיא הייתה כמו מטחברת.

פעם ראשונה שעשיתי את זה והיה לי מושלם, להניק בשכיבה ולישון יותר.

הייתי בטוחה שלא אצליח להכניס אותה לחדר כי היא גדולה, אבל ניסינו והצליח (לפני כן הייתה שם מטחברת). הזזנו קצת את השידות, המיטה..

והפסקתי את ההנקות בלילה

בימים הראשונים בעלי הציע בקבוק ואחרי כמה ימים הפסיק להתעורר לאכול

פתאום הרגשתי כמו בן אדם חדש

והייתי מניקה השכיבה תוך כדי שינה ...

כי הבין שאין הנקה?

אמאלה חלום

ופתאום אני חושבת גם על זה, הוא לא נרדם עצמאית

בדרך כלל עם בקבוק ואם הבקבוק לא הרדים אותו אז צריך לנדנד או להרים אותו

אז בעצם זה גם מסבל את העניין??