בס"ד
אני זוכרת את תקופת הגירוש כאילו הכל קרה רק אתמול. (קיראו נא עד הסוף- בסוף יש בשורות טובות שקשורות לעיניין..!)
מה שקרה בכפר מימון...במבצע "לעזרת אחינו הגיבורים" - איך שהלכנו בדרך בלילה וכמעט שעצרו אותי החיילים! בנס ממש הצלחתי לחמוק מבין 2 חיילים שחסמו את הדרך בשרשרת חיילים ארוכה... ואז כשהגענו לכפר מימון עצמו לא יכולנו להיכנס לכפר אז ישנו תחת כיפת השמיים, ואני פרשתי את שק השינה והסתכלתי בשמיים הזרועי כוכבים ממעל ובעודי מתפללת להצלחת המבצע שלנו באופק ראיתי את דמויות החיילים השחורות משחור בלילה כמו מפלצות שעליי להילחם מולם.. רק כשאן היה מדובר באחים שלי ופרצתי בבכי בלילה ההוא....שכמוהו לא בכיתי מעודי... לבדי בתוך שק השינה בשקט... מתוך צער על החיילים האחים שלי ...
ולמוחרת עם שחר התעודדתי והתעוררתי לשמע הקריאה שהרימה את רוחי חזרה למאבק: "בוקר טוב נאמני ארץ ישראל! המשטרה הרסה לנו את האוהל בלילה- אנחנו פורצים לתוך הכפר!" המילים האלה- נאמני ארץ ישראל!!! זה נכרת לי מאז בראש ולא יוצא...
לדעת שאני זוכה להיקרא נאמנת ארץ ישראל- נאבקת על אדמת המולדת כמו אבות אבותינו...! איזו זכות... ואז פרצנו לכפר...
ובאשר לגירוש מצפון השומרון- לתור אחת שגרה בגינות שומרון שבקרני שומרון רבתי- ממש חוויתי את ימי הגירוש ההם כאילו הם אצלי קורים בפועל!!
כזה קרוב... שחששתי שהחיילים עוד ידפקו לנו בדלת בסוף.... הייתי בין אותם אלה שחסמו את הכבישים כאן אצלינו למנוע מכוחות הגירוש להגיע אל צפון השומרון. וההרגשה הייתה ממש מאבק על הבית שלי אישית.....
פשוט חווייה מרגשת ועצובה שמילים לא יוכלו לתאר.... מה גם שלצערי כשמדברים היום במלאת 10 שנים לגירוש האכזרי ההוא- מדברים בימים אלה על "משא ומתן" ועל "הקמת מדינה פלסטינית" ואני חוששת מאוד שכבר מדובר אכן על ביתי שבשומרון .. שהמאבק שלי אישית על חיי כאן לא תם ולא נשלם לצערי ושאנו עלולים חלילה וחס להיות הבאים בתור..... שהרי השומרון כבר נפגע.. ומה נותר....רק תפילות ואמונה בעזרת ה' ובעזרתו התברך אנחנו כאן ונשאר כאן לעד - אמן!!!!
ונסיים במילים מעודדות ובשורות טובות לעיניין:
אני עצמי מציינת בימים אלה 30 שנה להיותי גרה בשומרון מגיל שנתיים(במקור מכפר סבא) והיישוב שלי קרני שומרון רבתי עומד בקרוב לחגוג בע"ה 40 להיווסדו!!! בעזרת ה'~~~!!!
)


