ל"טבע הטוב להיטיב".
ולמתעניינים - גם הערות יתקבלו בברכה, שלא נשלח למרצה שטויות...
מטרת בריאת העולם כשבמרכזו- נזר הבריאה- האדם, נידונה רבות בין גדולי ישראל. באופן כללי יש מספר תשובות מקובלות שיש ביניהן יחסי גומלין, יחסיות ועוד.
מעל לכל עומד רצונו הקדום של הבורא. נאמר במדרש תנחומא- "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". רצון זה אינו נובע מסיבה כלשהי כי אין סיבה היכולה להכריח את הקב"ה שום עניין. הקב"ה לא צריך נבראים, אין אצלו יתברך שום חיסרון או צורך שעלינו להשלים, אך כך עלה ברצונו. לפני הרצון הזה ומה שנתהווה ממנו, אין לנו שום תפיסה והשגה. עם זאת, נקודה זו מזכירה לנו שרצונו של ה' הוא במרכז ולא האדם.
אולם לאחר שעלה ברצונו, בתוך מערכת הבריאה בשלביה הראשוניים נבראו חוקים שונים והקב"ה סיבב סיבות שונות לבריאת העולם.
סיבות אלו מתחלקות באופן כללי ל2 גישות.
א. סיבות שהן לצורך גבוה.
(לכאורה ניתן לראות בהם "תלות" וצורך של ה' בנבראים)
ניתן 2 דוגמאות לגישה זו:
-"אין מלך בלא עם" (פרקי דר' אליעזר)- שיהיו ברואים אשר ימליכו את ה' למלך. אנו מציינים את יום בריאת העולם ביום בריאת האדם שאמר לכל הברואים "נכרעה לפני ה'".
- "שיכירו גדולתו" (האריז"ל)- כנאמר "וידעתם כי אני ה'". שהנבראים יכירו במציאות ובגדולת ה'.
גם בפרקי אבות מוזכרת גישה זו במשנה: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו" - למען גילוי כבוד ה' בעולם. המשנה מבוססת על הפסוק בישעיה- " כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו".
וכך נאמר גם בקונטרס ספר הזכרונות: " וזהו סיבת הבריאה כולה להתגלות כבוד מלכותו, שיהיו נבראים ויכירו שיש בורא: והוא ענין מלא כל הארץ כבודו, שכבודו יתברך הוא מלא כל הארץ שהיא כלל הבריאה היותר שפלה שם מלא כבודו, כי כל פעל ה' למענהו לקילוסו (שוחר טוב י"ט קמ"ח), לגלות כבוד מלכותו".
בדבריו הוא מביא את הפסוק במשלי: "כל פעל ה' למענהו"- בריאת העולם היא לצורך גבוה.
ב. לטובת האדם- להיטיב לברואים
(בהסתכלות עמוקה יותר, גם כאן זו הגשמת טובו של ה' ולא למעננו)
המדרש אומר שהעולם נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית.
שתי מקורות לדוגמא:
אומר הרמח"ל: "ואמנם, מחק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש - לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה"
כמו כן, מופיע גם ב'עץ חיים': כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית'...- הטוב הנעלה שלשמו ה' ברא את העולם היא הדבקות בבורא. זאת משיגים על ידי התורה והמצוות.
השאלה- לכאורה יש כאן סתירה. האם העולם נברא על מנת לגלות את כבוד ה' או להיטיב לנו. לצורך גבוה או לצורך האדם?
ביאור הגר"א- הגר"א מבאר את מילות התפילה הנאמרות בכל יום: "טוב יצר כבוד לשמו". ניתן לראות כי במילים אלו נכנסות 2 הגישות הנ"ל. טוב יצר- להיטיב לברואים. כבוד לשמו- למען כבוד שמו.
אולם נשאלת שאלה גדולה- כל העולמות העליונים לא יכולים להכיל את כבוד ה'. ואנחנו, כאן בעולם התחתון, מגלים את כבודו? איך זה אפשרי ומה זה מועיל לו?
מבאר הגר"א שמלכתחילה באמת לא אמור להיות בכוחנו לפעול משהו למען כבוד ה'. אולם זה חלק מטובו של ה'. טובו הוא שהוא יצר כבוד לשמו. שהוא יצר לנו את האפשרות לכבדו למרות אפסותנו. ועל ידי שאנו מגלים את כבודו אנו דבקים בו וזוכים לטוב האמיתי שבשבילו הוא ברא את העולם.
לפי באור זה יוצא כי מצד הקב"ה- אנחנו מטרת הבריאה, ההטבה לנו.
אולם מצידנו, הקב"ה מטרת הבריאה, ועלינו להתמקד בגילוי כבודו בעולם על ידי קיום התורה ומצוות.