זה הדבר הראשון שעלה לךי כשראיתי את השאלה אבל לא אהבתי את הרעיון הזה ותכננתי לחשוב בהמשך על משהו יותר טוב אבל ברח לי מהראש.
אחד היה רווק והשני היה נשוי עם משפחה גדולה.
לאחים היה שדה משותף והם חילקו את היבול חצי חצי.
לילה אחד לאחר החלוקה ישב לו האח הרווק בביתו וחשב לעצמו,אני רווק מסכן אין לי אשה וילדים שיאהבו אותי לפחות שיהיה לי הרבה יבול אולי הממון ישכיח את יגוני,אחי יש לו כל מה שאדם יכול לרצות משפחה גדולה ואוהבת.
באותו הזמן יש לו האח הנשוי בביתו וחשב,
אני יש לי משפחה גדולה אשה וילדים לפרנס.
אחי,כל היום בבית רובץ.
חופשי ומאושר מעול הפרנה,מדוע יקח חצי התבואה?
קיבל כל אחד מהאחים החלטה בליבו אני אלך ואקח חלק מחלקו של אחי.
הלכו האחים בשעת לילה מאוחרת כל אחד בדרכו לבצע את זממו.
באמצע הדרך שניהם נפגשו,הבינו מה קורה והתקוטטו.
התקוטטו והתקטטו עד הבוקר.
באותו מקום שנים רבות לאחר מכן נבנתה הכנסת.
לא הכרת???
זה אחת הבדיחות הכי מוכרות נראה לי.
(מאיפה נפלה עליי רוח הפייטיות הזאת???)
אור השחר..ובקיצור סיפור שהמסר שלו הוא שצריך לפעול.
די"מהצגה זה דבר של בנות!!!
אור השחר..עלה למעלהאור השחר..קודם בוחרים סיפור/משחק ואז חושבים איך להוציא ממנו נאת המסר.
פעם היה לי חלום להכין חוברת של סיפורים כמו החוברת של המשחקים של אריאל.
בעז"י יום יבוא ואני יעשה את זה.
די"מאני מה?
תפסיקו להפיל עליי דברים!!! ולפחות תסבירי לי מה בדיוק הפלת עליי.
אני לא מצליח להבין למה שלא הבנות יעשו את התפקיד.
ראיתן פעם הצגה של בנים?
יש יחדי סגולה שטובים בזה לא נראה לי שבתנועה זכינו בהרבה מהם.
אז מה הבעיה ששבנות יציגו?
כמו לפטפט איתם זה כבר יותר טוב.
בהצלחה!
תפקידים חולקו. זהו.
אשריכם צדיקים!
(חוץ מזה שאני יכולה לחשוב על כמה חבר'ה שיעשו את זה בצורה מעולה.)
לא כזה אכפת לי.אני ממש אשמח להיות קריין
מה שבטח שאני ממש אשמח להיות קריין.
למצוא סיפור אני צריך שיהיה לי מוחין לחשוב על זה בעז"י בלנ"ד אבל לא ממליץ לכן לבנות על זה.מקסימום נאלתר בשטח.
למצוא שחקנים ממש לא בא לי.
אור השחר..כתבתי את זה מהתחלה.
אני אישית מרגיש שזה מסר מאולץ.
לדעתי המסר צריך להיות פשוא לא איזה אוקימתא
יש שם מסר חשוב אבל לא קשור.
במחשבה שניה יש שם מסר קשור.
"תתעור.מהר לפני שיגמר"...
אבל שוב זה לא מסר קשור.
מסר ש-המעשה הוא העיקר.
שני אחים היו בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה.
האחד תושב ירושלים, גר בבית קטן וצפוף, אך מאושר וטוב לב.
מחלונות ביתו הוא רואה את בית המקדש מתנוסס לתפארה,
מבחין בכהנים הממהרים לעבודתם,
בלווים ההולכים וכלי נגינה בידיהם,
ובהמוני בית ישראל העולים לבית המקדש וקרבנותיהם בידיהם.
סמוך לביתו חצר קטנה ובה מעט עצי פרי,
כרם גפנים קטן ותרנגולות מטילות ביצים.
הוא אוהב את ביתו, ולא מוכן לעבור לגור במקום אחר תמורת כל מחיר.
יום אחד עלו הרומאים לירושלים,
עקרו את גידוליו,
החרימו את בהמותיו,
שרפו את ביתו,
ואותו גירשו לארץ זרה.
הלוך הלך ובכה, מיאן להתנחם.
האח השני התגורר בכפר פקיעין שבגליל, בבית אבן גדול ורחב ידיים.
מחלונות ביתו נשקף נוף גלילי מדהים.
מסביב לבית על שטח של דונמים רבים היו נטועים עצי פרי לרוב,
עצי זית מניבי שמן, גפנים ושדות תבואה.
בהמותיו הסתובבו מדושנות בשדות המרעה.
היה לו טוב, הוא היה שמח בחלקו ובנחלתו,
והודה לבורא שזיכה אותו לחיות בשלווה בארץ ישראל.
יום אחד חרב עליו עולמו,
חיילי הצבא הרומי פשטו על שדותיו, שרפו, החריבו והשחיתו את הכל.
לא הותירו פיסת אדמה אחת שלא נחרכה,
ואותו שלחו לגלות בארץ נכריה.
אף הוא הלך הלוך ובכה, ממאן להנחם.
שנים חלפו, האחים מאנו לקבוע את מושבם בגולה,
לבם היה מר עליהם, והם ניסו בכל דרך לעלות חזרה ארצה.
בהזדמנות הראשונה הם עשו זאת.
האחד חזר לפקיעין, בנה מחדש את ביתו, ניקה את אדמותיו,
סיקל, עדר חרש וזרע את שדותיו, נטע מחדש את הכרמים ועצי הפרי.
רכש בהמות. והחל שב למסלול חייו הקודם.
היה לו טוב, מדי בוקר היה עומד בחלון ביתו
משקיף על הנוף המדהים אותו חשב שלא יזכה לראות עוד,
מודה לאלוקיו על שזכה לחזור ולהתגורר בארץ ישראל, ושמחתו הייתה גדולה.
האח הירושלמי חזר אף הוא לאדמתו, שיקם את הריסות ביתו,
נטע מחדש את עצי הפרי, הכניס עופות לחצרו, וניסה לשוב למסלול חייו הקודם.
אך השמחה היתה ממנו והלאה.
מחלון ביתו שוב לא ראה את בית המקדש, המתנוסס לתפארה.
הקטורת שהייתה מבשמת בריחה הטוב את ירושלים כולה,
שוב לא הפיצה את ריחה הנעים בביתו,
ועשנה לא היתמר אל על כמימים ימימה.
שירת הלווים לא נשמעה,
והמוני העולים לרגל שהיו ממלאים את העיר,
לא נראו צועדים ברחובותיה.
ירושלים הפכה לחסרת חן, זוהרה ניטל ממנה, הדרה נעלם, זיווה הועם ויופיה הושחת.
היא הפכה לעיר חסרת נשמה.
נכון, ביתו עומד על תילו, העצים נותנים פירות כבעבר, התרנגולות מטילות ביצים,
אבל בעצם, לאמיתו של דבר, שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה.
הכל שונה, זו לא אותה עיר, הנשמה שבה חסרה,
השכינה ששרתה בה הסתלקה ואיננה.
זו ירושלים אחרת.
הוא לא יכול לשמוח.
הוא בוכה, יום יום, שעה, שעה.
הוא יודע מה חסר לו.
מקור:
די"מאור השחר..אחרונה"יין ושכר אל שת אתה ובניך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו. להבדיל בין הקודש ובין החול והין הטמא ובין הטהור . ולהורותץ את הני ישראל את כל חהחוקים אשר ציווה ה אותם ביד משה !!!!!!!!!!!!!!!!"
מה הוונצפנים גם אומרים שאסור להשתקר? כמו הדרדעים היקים הפרנקפוקט? עד מתי ונצפנים תתיקיו? מלשון יקים
הבית?
קריאה מפתיעה: להיערך להקרבת קרבן בהר הבית
חברים!
הגיע הזמן שכל עם ישראל יעלה להר הבית בטהרה.
הגיע הזמן להקריב קורבן פסח על ההר.
מצווה בימינו!!!!
כל יהודי שעולה להר הבית - מקרב את בניין בית המקדש השלישי והנצחי בפרט ואת הגאולה השלמה בכלל!
בכך שיש צד גדול שהוא מתחייב כרת אם הוא דורך במקום המקדש,כי כולנו היום טמאי מתים
הרמבם התיר
לפי שיטת הרב ברדא המרא באתרא של ארץ ישראל הוא הרמבם ולא השולחן ערוך
זה גמרות פשוטות שכמעט לא נתונות לוויכוח. הכאילו "דעות" שחולקות על זה, אלו דיוקים מאולצים בדברי המפרשים.
בספר הר הקודש (ספר מדהים בנושא מקום המקדש, המחבר שלו היה נטורי קרתא לחלוטין ואוהב ארץ ישראל), טוען ומנמק, שמה שאומרים שדעת רש"י והכפתור ופרח שאסור לטבול יום לעלות להר הבית זו טעות.
בקיצור, לא צריך שהרמבם יהיה מרא דאתרא כדי לפסוק כדברי המשנה והגמרא 😉
פי הרוב
מסכים איתך , הלוואי שיהיה לנו ימים יותר שקטים
מן הסתם בדורנו זה יהיה חליפות ומגבעות, או חולצות לבנות וכיפות לבנות (אולי עד שיתרגלו😐)
יותר נוחה לחום של ישראל. מכנסיים זה המצאה אירופאית לקור שם, וכן הכובע האירופאי העבה והחם, שבמילא לא מגן על העורף מהשמש הקופחת של ישראל.
כשיבנה המקדש נאכל קרבן פסח בתוך לאפות. תתחיל להתרגל לאוריינטליזם, כי זמנם של האשכנזים עבר (אומר זאת בתור אשכנזי מלא😉)
עד אז אין סיבה לחשוב שהלבוש המכובד יהפוך להיות ג'לאביות
וברור שבחיים לא אלך עם חליפה.
מי אמר שעוד 50 שנה סין לא תשלוט בתרבות ויהיה מקובל להגיע לאו"ם בקימונו וכובע מחודד?
צריך לדבר עם החבר'ה בהוליווד בקליפורניה החמה. אם הם יתחילו ללכת עם ג'לאביות זה יתפוס בכל העולם
"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג"
ארגון בית המקדש השלישי
ארגון בידינו
ארגון ישי
ארגון כפות המנעול
מינהלת הר הבית
תנועת חוזרים להר
מכון המקדש
תנועת נשים למען המקדש
נוער המקדש
מיזם נעים למקדש
ארגון סובו ציון
ישיבת המקדש
אם יש עוד ארגונים שאתם מכירים, תכתבו..
זאת מחלוקת בהלכה..
להגיד את זה מוציא את הדיון למקום מאוד מסוכן של שלילת דעות אחרות בגלל הדעה שלך
ואני חושבת שחבל להגיע לשם
מי שפתח במלחמה כנגד היהודים בטענה שהם עולים להר הבית הוא חמאס, וקרא למתקפתו הרצחנית מבול אל אקצא.
מי שנלחם ביהודים צדיקים שפוקדים את הר ה' המבוזה והמחולל הנו שותף לחמאס.
ואם בשלילת דעות עסקינן, הארגון מורא מקדש מתמחה בכך. וזו אינה מחלוקת הלכתית, זו מחלוקת השקפתית וגם זה מוטל בספק.
ולבניין בית המקדש השלישי והנצחי כדי לעבוד את ה' בשמחה
אני חושבת שאם אתה קורא ליהודים חמאס, עדיף שלא תתעסק בבניין המקדש.
המקדש הוא משו של כל ישראל, לא שלך אישית....
ויש לך הרבה עבודת המידות לעשות, הכלת מורכבויות, וסתם לסדר את השכל
(זה כמו שאני אגיד שחמאס נלחם ביהודים, ואתה גם נלחם ביהודים [מורא מקדש] אז אתה כמו חמאס)
אני חושב שאם את מתעסקת באיך אני מכנה יהודים במקום להתעסק ברצון ה', את לא מבינה מה זה בניין המקדש.
לגברתי יש הרבה מה לסדר בראש, להבין שהתורה היא פשוטה, להבין שהמתייוונים הם לא בהכרח אלה שמורידים את הכיפה, ולעיתים הם אפילו משמשים בתפקיד הכהן הגדול.
הדוגמא שלך מטופשת, אני יכול לומר שכמו שהמכבים נלחמו במתייוונים היהודים ככה גם חמאס, זה מטופש, יש כאן מתייוונים שנלחמו כנגד היהודים שעשו את דבר ה', ויהודים שנלחמו כנגדם.
המצב כאן דומה מאד, יהודים שנלחמים כנגד אלו שעושים את דבר ה', ומצטרפים מבלי משים למאבק של החמאס באותם יהודים.
עלון בית המקדש הוא עלון דיגיטלי המפרסם בחינם דברים הקשורים לבית המקדש ולהר הבית
לפרטים נוספים, שלחו מייל: alonbethamikdash@gmail.com
כל העלונים שיצאו עד עתה:
עלון בית המקדש 1 20251211044335.pdf
עלון בית המקדש 2 20251211044552.pdf
עלון בית המקדש 3 20251211044644.pdf
עלון בית המקדש 4 20251211044720.pdf
עלון בית המקדש 5 20251211044831.pdf
עלון בית המקדש 6 20251211044903.pdf
עלון בית המקדש 7 20251211044941.pdf
עלון בית המקדש 8 20251211045147.pdf
עלון בית המקדש 9 20251211045236.pdf
עלון בית המקדש 10 20251211045324.pdf
לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com
אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆
לכתובת: naimlamikdash@gmail.com
זו הלכה מפורשת שנוהגת גם כשאין בית המקדש בנוי.
למה לא עושים?
זה לא כל כך קשה, צריך שיהיה מספיק אנשים שבעניין להקדיש בישביל הקב"ה כמה שעות בשבוע בשביל זה ולעשות משמרות
איך דוד ניסך מים?
לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'
אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.
הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!
אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא
על ניסוך מים בבמות:
ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.
למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך
נסכים מוזכרים רק בקרבנות.
אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.
צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.
רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.
הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.
ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).
כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.
שניסוך המים הוא פעולה ראויה.
אלא שדוד ניסך כי כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.
עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.
בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.
לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).
החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.
שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.
יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?
הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).
למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.
ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.
).שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה
וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...
ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.
מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.
ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.
