זה הדבר הראשון שעלה לךי כשראיתי את השאלה אבל לא אהבתי את הרעיון הזה ותכננתי לחשוב בהמשך על משהו יותר טוב אבל ברח לי מהראש.

אחד היה רווק והשני היה נשוי עם משפחה גדולה.

לאחים היה שדה משותף והם חילקו את היבול חצי חצי.

לילה אחד לאחר החלוקה ישב לו האח הרווק בביתו וחשב לעצמו,אני רווק מסכן אין לי אשה וילדים שיאהבו אותי לפחות שיהיה לי הרבה יבול אולי הממון ישכיח את יגוני,אחי יש לו כל מה שאדם יכול לרצות משפחה גדולה ואוהבת.

באותו הזמן יש לו האח הנשוי בביתו וחשב,

אני יש לי משפחה גדולה אשה וילדים לפרנס.

אחי,כל היום בבית רובץ.

חופשי ומאושר מעול הפרנה,מדוע יקח חצי התבואה?

קיבל כל אחד מהאחים החלטה בליבו אני אלך ואקח חלק מחלקו של אחי.

הלכו האחים בשעת לילה מאוחרת כל אחד בדרכו לבצע את זממו.

באמצע הדרך שניהם נפגשו,הבינו מה קורה והתקוטטו.

התקוטטו והתקטטו עד הבוקר.

באותו מקום שנים רבות לאחר מכן נבנתה הכנסת.

לא הכרת???
זה אחת הבדיחות הכי מוכרות נראה לי.

(מאיפה נפלה עליי רוח הפייטיות הזאת???)

ובקיצור סיפור שהמסר שלו הוא שצריך לפעול.

הצגה זה דבר של בנות!!!

קודם בוחרים סיפור/משחק ואז חושבים איך להוציא ממנו נאת המסר.

פעם היה לי חלום להכין חוברת של סיפורים כמו החוברת של המשחקים של אריאל.

בעז"י יום יבוא ואני יעשה את זה.

אני מה?

תפסיקו להפיל עליי דברים!!! ולפחות תסבירי לי מה בדיוק הפלת עליי.

אני לא מצליח להבין למה שלא הבנות יעשו את התפקיד.

ראיתן פעם הצגה של בנים?

יש יחדי סגולה שטובים בזה לא נראה לי שבתנועה זכינו בהרבה מהם.

אז מה הבעיה ששבנות יציגו?

כמו לפטפט איתם זה כבר יותר טוב.

"הכל סובב את האשכנזים". 

לא כזה אכפת לי.אני ממש אשמח להיות קריין

מה שבטח שאני ממש אשמח להיות קריין.

למצוא סיפור אני צריך שיהיה לי מוחין לחשוב על זה בעז"י בלנ"ד אבל לא ממליץ לכן לבנות על זה.מקסימום נאלתר בשטח.
למצוא שחקנים ממש לא בא לי.

כתבתי את זה מהתחלה.

אני אישית מרגיש שזה מסר מאולץ.

לדעתי המסר צריך להיות פשוא לא איזה אוקימתא

יש שם מסר חשוב אבל לא קשור.

במחשבה שניה יש שם מסר קשור.

"תתעור.מהר לפני שיגמר"...

אבל שוב זה לא מסר קשור.

מסר ש-המעשה הוא העיקר.

שני אחים היו בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה.

האחד תושב ירושלים, גר בבית קטן וצפוף, אך מאושר וטוב לב.

מחלונות ביתו הוא רואה את בית המקדש מתנוסס לתפארה,

מבחין בכהנים הממהרים לעבודתם,

בלווים ההולכים וכלי נגינה בידיהם,

ובהמוני בית ישראל העולים לבית המקדש וקרבנותיהם בידיהם.

סמוך לביתו חצר קטנה ובה מעט עצי פרי,

כרם גפנים קטן ותרנגולות מטילות ביצים.

הוא אוהב את ביתו, ולא מוכן לעבור לגור במקום אחר תמורת כל מחיר.

יום אחד עלו הרומאים לירושלים,

עקרו את גידוליו,

החרימו את בהמותיו,

שרפו את ביתו,

ואותו גירשו לארץ זרה.

הלוך הלך ובכה, מיאן להתנחם.

האח השני התגורר בכפר פקיעין שבגליל, בבית אבן גדול ורחב ידיים.

מחלונות ביתו נשקף נוף גלילי מדהים.

מסביב לבית על שטח של דונמים רבים היו נטועים עצי פרי לרוב,

עצי זית מניבי שמן, גפנים ושדות תבואה.

בהמותיו הסתובבו מדושנות בשדות המרעה.

היה לו טוב, הוא היה שמח בחלקו ובנחלתו,

והודה לבורא שזיכה אותו לחיות בשלווה בארץ ישראל.

יום אחד חרב עליו עולמו,

חיילי הצבא הרומי פשטו על שדותיו, שרפו, החריבו והשחיתו את הכל.

לא הותירו פיסת אדמה אחת שלא נחרכה,

ואותו שלחו לגלות בארץ נכריה.

אף הוא הלך הלוך ובכה, ממאן להנחם.

שנים חלפו, האחים מאנו לקבוע את מושבם בגולה,

לבם היה מר עליהם, והם ניסו בכל דרך לעלות חזרה ארצה.

בהזדמנות הראשונה הם עשו זאת.

האחד חזר לפקיעין, בנה מחדש את ביתו, ניקה את אדמותיו,

סיקל, עדר חרש וזרע את שדותיו, נטע מחדש את הכרמים ועצי הפרי.

רכש בהמות. והחל שב למסלול חייו הקודם.

היה לו טוב, מדי בוקר היה עומד בחלון ביתו

משקיף על הנוף המדהים אותו חשב שלא יזכה לראות עוד,

מודה לאלוקיו על שזכה לחזור ולהתגורר בארץ ישראל, ושמחתו הייתה גדולה.

האח הירושלמי חזר אף הוא לאדמתו, שיקם את הריסות ביתו,

נטע מחדש את עצי הפרי, הכניס עופות לחצרו, וניסה לשוב למסלול חייו הקודם.

אך השמחה היתה ממנו והלאה.

מחלון ביתו שוב לא ראה את בית המקדש, המתנוסס לתפארה.

הקטורת שהייתה מבשמת בריחה הטוב את ירושלים כולה,

שוב לא הפיצה את ריחה הנעים בביתו,

ועשנה לא היתמר אל על כמימים ימימה.

שירת הלווים לא נשמעה,

והמוני העולים לרגל שהיו ממלאים את העיר,

לא נראו צועדים ברחובותיה.

ירושלים הפכה לחסרת חן, זוהרה ניטל ממנה, הדרה נעלם, זיווה הועם ויופיה הושחת.

היא הפכה לעיר חסרת נשמה.

נכון, ביתו עומד על תילו, העצים נותנים פירות כבעבר, התרנגולות מטילות ביצים,

אבל בעצם, לאמיתו של דבר, שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה.

הכל שונה, זו לא אותה עיר, הנשמה שבה חסרה,

השכינה ששרתה בה הסתלקה ואיננה.

זו ירושלים אחרת.

הוא לא יכול לשמוח.

הוא בוכה, יום יום, שעה, שעה.

הוא יודע מה חסר לו.

מקור:

http://www.arachim.org/ArticleDetail.asp?ArticleID=13898

אבל צריך להוסיף סוף שהוא קם ומחליט לפעול בעניין..

@אור השחר.. יש סיפור!

@אריאל יוסף ממש תודה רבה.

הוא ול.א

פדלעה רבה אמונתך...

נו מה צום זה לא מופרך לא לבוא חח

😏סדרי עדיפיות שונות בחיים

הגעתי היום בצהריים לישיבה, תכננתי משם לצאת לסיבוב שערים.הגעתי היום בצהריים לישיבה, תכננתי משם לצאת לסיבוב שערים. רק הייתי צריך לקחת כמה טפסים שלי הם היו אמורים להיות בחדר שלי, האחראי פנימייה לקח אותה משם הגעתי אליו מסתבר שהוא העביר אותם לאח שלי, הלכתי אליו מסתבר שהוא שם אותם במקום שלי(בבית מדרש) אבל המקום שלי מישהו אחר לקח אותו כי היה החלפת מקומות, הלכתי לפינת אבידות לא מצאתי שם, ואז מישהו אמר לי ששמו את זה בחדר אינטרנט במדף שבו אני תמיד שם את המחשב שלי, אבל עד שמצאתי כבר לא היה למה לצאת לירושלים... קיצור יצאתי שניצל...

מה הוונצפנים גם אומרים שאסור להשתקר? כמו הדרדעים היקים הפרנקפוקט?  עד מתי ונצפנים תתיקיו? מלשון יקים

בכך שיש צד גדול שהוא מתחייב כרת אם הוא דורך במקום המקדש,כי כולנו היום טמאי מתים

הרמבם התיר

לפי שיטת הרב ברדא המרא באתרא של ארץ ישראל הוא הרמבם ולא השולחן ערוך

זה גמרות פשוטות שכמעט לא נתונות לוויכוח. הכאילו "דעות" שחולקות על זה, אלו דיוקים מאולצים בדברי המפרשים.

בספר הר הקודש (ספר מדהים בנושא מקום המקדש, המחבר שלו היה נטורי קרתא לחלוטין ואוהב ארץ ישראל), טוען ומנמק, שמה שאומרים שדעת רש"י והכפתור ופרח שאסור לטבול יום לעלות להר הבית זו טעות.

בקיצור, לא צריך שהרמבם יהיה מרא דאתרא כדי לפסוק כדברי המשנה והגמרא 😉

פי הרוב

מסכים איתך , הלוואי שיהיה לנו ימים יותר שקטים

מן הסתם בדורנו זה יהיה חליפות ומגבעות, או חולצות לבנות וכיפות לבנות (אולי עד שיתרגלו😐)

יותר נוחה לחום של ישראל. מכנסיים זה המצאה אירופאית לקור שם, וכן הכובע האירופאי העבה והחם, שבמילא לא מגן על העורף מהשמש הקופחת של ישראל.

כשיבנה המקדש נאכל קרבן פסח בתוך לאפות. תתחיל להתרגל לאוריינטליזם, כי זמנם של האשכנזים עבר (אומר זאת בתור אשכנזי מלא😉)

עד אז אין סיבה לחשוב שהלבוש המכובד יהפוך להיות ג'לאביות

וברור שבחיים לא אלך עם חליפה.

מי אמר שעוד 50 שנה סין לא תשלוט בתרבות ויהיה מקובל להגיע לאו"ם בקימונו וכובע מחודד?

צריך לדבר עם החבר'ה בהוליווד בקליפורניה החמה. אם הם יתחילו ללכת עם ג'לאביות זה יתפוס בכל העולם

"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג"

זאת מחלוקת בהלכה..

להגיד את זה מוציא את הדיון למקום מאוד מסוכן של שלילת דעות אחרות בגלל הדעה שלך

ואני חושבת שחבל להגיע לשם

מי שפתח במלחמה כנגד היהודים בטענה שהם עולים להר הבית הוא חמאס, וקרא למתקפתו הרצחנית מבול אל אקצא.

מי שנלחם ביהודים צדיקים שפוקדים את הר ה' המבוזה והמחולל הנו שותף לחמאס.

ואם בשלילת דעות עסקינן, הארגון מורא מקדש מתמחה בכך. וזו אינה מחלוקת הלכתית, זו מחלוקת השקפתית וגם זה מוטל בספק.

ולבניין בית המקדש השלישי והנצחי כדי לעבוד את ה' בשמחה

אני חושבת שאם אתה קורא ליהודים חמאס, עדיף שלא תתעסק בבניין המקדש.

המקדש הוא משו של כל ישראל, לא שלך אישית....

ויש לך הרבה עבודת המידות לעשות, הכלת מורכבויות, וסתם לסדר את השכל

(זה כמו שאני אגיד שחמאס נלחם ביהודים, ואתה גם נלחם ביהודים [מורא מקדש] אז אתה כמו חמאס)

אני חושב שאם את מתעסקת באיך אני מכנה יהודים במקום להתעסק ברצון ה', את לא מבינה מה זה בניין המקדש.

לגברתי יש הרבה מה לסדר בראש, להבין שהתורה היא פשוטה, להבין שהמתייוונים הם לא בהכרח אלה שמורידים את הכיפה, ולעיתים הם אפילו משמשים בתפקיד הכהן הגדול.

הדוגמא שלך מטופשת, אני יכול לומר שכמו שהמכבים נלחמו במתייוונים היהודים ככה גם חמאס, זה מטופש, יש כאן מתייוונים שנלחמו כנגד היהודים שעשו את דבר ה', ויהודים שנלחמו כנגדם.

המצב כאן דומה מאד, יהודים שנלחמים כנגד אלו שעושים את דבר ה', ומצטרפים מבלי משים למאבק של החמאס באותם יהודים.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com