את מעלה שאלות כבדות משקל..

בנוגע לשאלה הראשונה, אני ממליץ לספר, אך לא בדייטים הראשונים אלא לחכות שזה מתחיל להיות רציני

בקשר לשאלתך השניה, אם את עדיין לא "התנתקת" מהקודם ואת עדיין אוהבת אותו, עדיף לא לצאת עד שתצליחי להתעלות מעל הרגש כלפיו ולהמשיך הלאה רגשית

כמובן לזכור שהכל מכוון מלמעלה, וכנראה שהראשון לא היה מיועד להיות בעלך..

שבחור "רוצה לשמוע". וזה לא אומר שהוא "לא שלה", במובן שאחרת לא היה מתענין.. זה אומר שהוא נורמלי ורוצה לדעת במה מדובר.  אכן, יתכן שזה באמת לא מתאים - כי היא צריכה מישהו שיקבל אותה, אבל לא כמו שנשמע כאילו זו "בעיה בו".. בהחלט לא.  

ונישואין זה אכן דבר "בלעדי".

להרגשתי, זה הכי טבעי

השאלות הן יסודיות כי הן נוגעות ביסודות של הקשר,
השאלות שלך עוסקות ביסוד האמון וההדדיות

1- יסוד האמון הוא בסיס לקשר, בלי אמון אין שום קשר יכול להתקיים, בטח לא קשר זוגי תקין, לכן חשוב שיהיה אמון, אמון בבן
הזוג שמספר, אמון שאפשר לשתף ולא בורחים. הצעד של לספר משהו אינטימי כזה צריך להיות בשלב שבו זה רלוונטי, כלומר,
כשאתם רציניים, לא בדייט הראשון, אבל גם לא אחרי האירוסין. את המינימום של "היה לי קשר ארוך עם בחור, ונפלנו בנגיעה"
הוא צריך לדעת לפני, הרחבות וכו' לפעמים רק יזיקו, וגם אם הן נצרכות, בשלבים יותר מתקדמים הן יתאימו יותר, כשיהיה יותר

בטוח ופתוח לדבר על נושאים כאלו. 

האם זה מרתיע - כן, יש בזה משהו מרתיע, וככל שהגעת רחוק יותר זה יותר מרתיע. ברור שיותר נוח לבחור ששמר על עצמו

מבנות לחשוב על אישתו כמי ששמרה על עצמה מבנים, אבל אם הקשר שלכם טוב, ועשית תשובה, ואת כבר לא שם, יש גם סיכוי 

טוב שהוא יהיה מוכן לוותר על הנוחות הזו.

הערה: בכל מקרה - מכיוון שאת אומרת שזה "הגיע די רחוק" ראוי לשאול רב, מה בדיוק ואיך בדיוק לספר, יכול להיות שיש פרטים
שלא נעים לדבר עליהם אבל עלולים להוות בעיה הלכתית בנישואין ללא ידיעתם, ואף הונאה של ממש בהמשכת הקשר.

לא כתקיפה אישית אלייך, את בסדר, רק לוודא עם רב.

2-יסוד הבלעדיות הוא מוכרח בקשר זוגי, אין דבר שיכול להרוס קשר יותר מחוסר בלעדיות. קשר זוגי תקין ומאושר בנוי על כך
שהוא ה"אחד" שלך ואת ה"אחת" שלו, ואין עוד. כל עוד את חושבת על הבחור הקודם, כל עוד זה רלוונטי בעינייך, יהיה לך

קשה להתמסר לבחור שלך, וזה יכול להרוס לך קשרים אפילו בעקיפין, פשוט כי בחורים ירגישו חוסר פניות רגשית אליהם,

ככל שקשר מעמיק שני בני הזוג מבקשים להרגיש מהשני את תחושת הבלעדיות ומנסים להרגיש בתוכם את אותה תחושה

כלפי השני, כשלאורך תקופה בחור לא יקבל ממך את התחושה הזו הוא יעלול להתעייף, ואפילו אם לא, את עלולה לא להצליח

להגיד כן, מפני שאין לך את התחושה שהוא ה"אחד", יש לך בחור אחר.

את צריכה לענות לעצמך על השאלות הללו לבד-

את בקשר כרגע?

אם כן, אם עכשיו הבחור מתקשר, מתגלה שהוא חזר בתשובה, והוא רוצה להמשיך - את זורקת את הבחור שיוצא איתך?

את ממשיכה למרות זאת? מה הסיכוי של הבחור שיוצא איתך שהקשר יצליח אם המשכת?

אם את עדיין חושבת עליו, עדיין רלוונטי בעינייך, אני חושב שאת מבינה כמה זה לא הגון לצאת עם בחור אחר ככה.
את צריכה להיות חזקה בדעתך שהוא לא שייך לך ואין שום קשר ביניכם, ואם הוא יחזור להיות מאמין זה לא רלוונטי לקשר שלכם.

רק אחרי שתתנקי ממנו תוכלי לצאת עם בחורים אחרים בלי שזה יהיה מכור מראש.

שח"ו לא תגיעי למצב של השרשור הזה 

הרגש מאוד מאוד חזק וכדרכו הוא מציאות בפני עצמה,

1. בשביל מה להכינס את המכר החדש לרגש ישן? אין צורך.

הרי באמת ככל שהשנים עוברות ואנחנו נפגשות יותר

עשוי להיות קשרים שהתקדמו

גם לי היו כאלה שכמעט נישאתי להם ובסוף השדוך ירד

(רק ההבדל שאצלינו סוגרים אחרי 4 פגישות לא 4 שנים  )

אין שום צורך לספר זאת לבן-זוג עתידי, זה דבר שקורה. 

בגדול, בכל מה שנוגע לקשרים עם אנשים כמה שפחות לשתף אחד בקשר עם אחר. 

כך אינ רואה זאת גם בתוך המשפחה, עבודה וכדו' זה מונע הרבה עגמת נפש

2. הדילמה הזו האם פייר לצאת עם מישהו חדש. רק מראה כמה נקשרתם

ואם זה לא יכול לבוא לכלל חתונה. טוב תעשי אם תכירי אחרים 

כך דמותו תתרחק קצת, מה שיקרה גם עם הזמן

אם מותר לשאול כמובן..

[ולפני הכל - חייבים לומר, בשביל אחרים, עוד דוגמה כמה זה גרוע ה"קשרים" הללו טרום-נישואין. "ארבע שנים" זה לא דבר שנצרך כדי להתחתן; ולא כדי להתחתן - אין היתר. ושברון הלב, מלבד עצם הקלקול החמור, מצריך להפיק לקחים ולהימנע בכל תוקף. זה כמובן, לא על "מה שהיה" (בהנחה ובתקוה שיש חזרה בתשובה אמיתית מזה), אלא ללמידה לצורך אי "התנסות" כזו של אחרים ח"ו]

לגבי השאלות:

1. לענ"ד, לא הגון לא לספר. אע"פ שיש רבנים שאומרים שלא צריך לספר, אם חזרה בתשובה, ולא עברה סף מסוים בעברה (ואז המשמעות היא לא לספר כל החיים. כי אחרת, זה יכול לגרום תחושות קשות מאד כשמגלים "פתאום").  ולא לדחות לזמן שכבר יש קשר חזק - כי אז הבחור בתסבוכת רגשית, ועלול "להסכים" למה שבליבו אינו מסכים - וזה עלול לצוץ אח"כ. אע"פ שלא אצל כולם חייב להיות כך.

ואת צודקת - שיש סיכון שהבחור הנוכחי יגיד שאינו רוצה. צריך להגיד בצורה עניינית, כדי לא להפעיל "לחץ" לשום כיוון.

2. לא "פייר" לצאת עם מישהו אחר - אם את בכלל עוד "אוהבת" את ההוא. זו דעתי.

כתבת בצורה מדוייקת לדעתי.

ולך יקרה-אם את מעוניינת להתייעץ עם מישהי בעלת נסיון דומה,

אשמח לסייע...

בס"ד

1- אני לא הייתי רוצה לדעת דברים כאלו,
וגם אם ברור שהיו אהבות גדולות בעברו של הבחור- לא רואה שום תועלת שתצמח מכך שאדע זאת,

מעבר להרגשה לא נעימה, ופלונטר שזה מכניס אותי אליו.

מצד שני אני לא בחור ונראה שזה שונה בין בחורות לבחורים.

2- לא פייר בכלל, לא כלפיו, כמובן,

אבל גם לא כלפייך. איך אפשר בכלל לצאת עם מישהו כשבלב יש אדם אחר?

זה לא סיוט? 

בעניינים אלו.

כמובן, לא בהכרח תמיד - אבל עקרונית, יכול להיות ממש שוני מהותי. צריך להביא בחשבון.

אם כל אחד וכל אחת היו מספרים הכל. הרבה חתונות לא היו מתקיימות. כמובן שיש דברים שחייבים לספר. וההבדלים לפעמים מאוד דקים. ואת האהבה מהעבר נא לשכוח. ומהר! איזה בית תבנו לי...

יש הבדל בין "מה היה אם היינו" פעם בעבר, במסגרת צדדית, לבין "אם היא חוזרת עכשיו, אני מתחתן באותו יום".

אם אתה לא נמצא במקום שעדיין רואה בה מישהי כל-כך קרובה יכול להיות שהדרך היחידה להתנקות היא להתחיל

לצאת בבחינת "צרות חדשות משכחות את הראשונות".

כדי להציע להמשיך הלאה, ולנסות לסיים את התהליך. כי משמע מדברייך שאתה עדיין לא יוצא, מה שיכול לעזור לך.

לפותחת כבר הגבתי באופן מסודר.

שאז זו פשוט הונאה שתתברר לו אחרי החתונה.

 אבל כל מה שפחות מזה ?  זה סתפ רכילות ולשון הרע על עצמך.  מיותר ומזיק .

 אם זה ממש ממש לוחץ לך על הנשמה ואם תזכי להאריך ימים יותר ממנו , אז אחרי השלושים שלו תוכלי לבוא לקבר וללחוש ככה שאף אחד לא ישמע מה עשית. אל תחששי , אף אחד לא ישמע גם לא הוא ...  סתאאאאם.

קשר הנישואין הוא ברית מכאן ולהבא

זה לא עסק שלו מה היה לפני כן

סיפורים כאלה רק מפריעים לרקימת קשר חדש

אין מזכירין עוונותיו של אדם שחזר בתשובה וגם הוא לא צריך להזכירם פרט לוידוי לפני הקב"ה או בקשת מחילה בפני מי שחטאת לו. וכאמור כל מה שהיה לפני חתונה איננו בגדר חטא כלפי הבעל.

גם אם הגעת רחוק - אלו שכתבו לך שהוא במילא ידע לא מבינים דבר וחצי דבר. בימינו, כשהכלות הרבה מעבר לגיל 12, רוב החתנים לא יכולים לדעת אם נמצאו בתולין וגם הגמרא במסכת כתובות כבר כותבת זאת. הסיטואציה המקראית עוסקת בבנות קטינות ששם כנראה העניין היה יותר חד משמעי.

לגבי השאלה השנייה - זה כבר עניין יותר רציני. את צריכה לעבור תהליך עם עצמך. זה שהיית מוכנה להתחתן עם האקס לא אומר שאת לא יכולה לבנות קשר חדש - זה קורה לכל מי שהאקס עזב אותו בניגוד לרצונו ובוודאי לאלמנות. העניין הוא שצריך להגיע למקום בנפש שמבין שנגזר מלמעלה שזה לא זה ואת עכשיו פותחת דף חדש.

לפחות עסק שלו להחליט מה עסק שלו. 

אדם רשאי להחליט אם הוא רוצה להתחתן עם מי שהיה לה קשר קרוב, באופן מופקר, עם מישהו אחר או לא. ויש כאלה שיחליטו כך, ויש כך. מובן לגמרי.

לא קשור ל"הזכרת העוונות", ולא קשור לכך שלפני הנישואין החטא לא היה כלפי הבעל שעוד לא היה אז בעל. 

מלבד מה שהוודאות של ערך התשובה (כאשר היא באמת תשובה, ולא משחק של "כאילו"), שבוודאי נכונה - אינה תמיד בהכרח אומרת שגם מהנפש, במובן הפשוט, נמחק כל רושם - ואדם רשאי לרצות להתחתן עם מי שאין לה "רשמים" כאלה, גם אם היא ממש צדיקה כעת ונמחקו עוונותיה מבחינה מוסרית-תורנית -

הרי שנורמלי לחלוטין, שלבחוּר יפריע, שלמי שהוא רוצה להתחתן איתה, היה כבר "קשר" כזה, על כל משמעויותיו. קל וחומר כשרואים מה זה השאיר אצלה. נישואין זה לא איזה משהו "מכני".

אכן, צריך התחדשות גמורה מבפנים - אחרי תשובה גדולה שתופסת את הרע שבהתנהלות הזו ומתנערת ממנה באמת - ולפעמים, אם לא יסכים לכך מישהו ששמר עצמו כדי להתחתן עם מי שגם היא שמרה עצמה - אז אפשר למצוא מישהו עם רקע דומה, שחזר בתשובה, ולהיבנות ביחד מחדש, עם תפילה לה'.

 ולכל אלה שאומרים על סמך סופר-צדיקות  שכן לספר , עליכם נאמר "אל תצדק הרבה למה תישומם" . בעבדית פשוטה צדיקות יתר ( שהיא בעצם  צדיקות חסר) היא סתם שיגעון.  בעצות שלכם אתם הורסים הרבה קשרים שיכולים להתפתח לקשר משפחתי טוב ומבוסס.

להפסיק "להעניק ציונים".. 

מי שחושב ש"שיגעון" לומר שבחורה לא תרַמֶה בחור, בדבר שבשבילו הוא משמעותי מאד - זה ה"שיגעון" הכי גדול.

מוטב תביע דעתך לגופו של ענין.

[ו"הפרט שהוא תיקן" אינו נכון בדרך כלל. ובדרך כלל, המשמעות תהיה שהיא תצטרך לשקר בתשובה לשאלה שלו]

ב"עצות" הללו, להעלים סיסטמתית דברים חמורים שנעשו, גם כשיודעים שלבחור זה היה מאד משמעותי - הורסים בתים לא פעם; ולפעמים גם הורסים דברים שהיו יכולים להיבנות מתוך כנות, עם מי שמתאים.

וגם גורמים לאחרים, לחשוב דברים חמורים-שבחמורים כאילו הם "מה בכך", ומכשילים אחרים לכתחילה. 

מי שרוצה, שתקבל הדרכה אישית נקודתית, לפי המקרה.

להגיע למצב כזה, שאומרים לבחורה שמספרת על 4 שנים קשר עם בעיות לא-פשוטות, ושרואים את הרגש שזה חרט בה גם בהווה, לפי דבריה, שהיא פשוט יכולה "להעלים", כאילו זה משהו צדדי וטכני, זה בעיני רמאות "בשם התורה".

אם את אוהבת אותו והוא אותך וזה שחזר בשאלה זה הדבר היחיד שמפריע

אז למה לא לנסות לגשר 

יש הרבה זוגות כאלה, ושום דבר לא מבטיח שלא יחזור בשאלה אחרי הנישואים. בסופו של דבר קשיים תמיד יש ואם יש מוכנות לקבל את השני ויש הערכה וכבוד כל אחד לשני זה יכול להצליח

אם מסכימים על כמה דברים ששומרים בבית כמו שבת וכשרות זה פחות בעיה

הזוגיות היא הרבה יותר מחינוך הילדים

ויותר חשוב לחנך את הילדים להיות טובים וישרים, אנשי חסד ואמת

שאת זה גם חילוני גמור יכול לעשות

ומה יעשו זוגות שלא זכו בילדים

ומה עם זוגות שחיים יחד והם אומללים ומאמללים את הילדים

או זוגות שהתגרשו וחינוך הילדים מושפע מכך

או זוגות שאחד חזר בשאלה אז זה אומר שצריך להתגרש, ואם זו האישה שהילדים נשארים אצלה אז מה יהיה עם החינוך

אבל מבחינתי אין שום משמעות לנישואין אם לא הקמת בית נאמן לה' ולתורתו,

שאומר בהכרח גם חינוך הילדים בדרך המתאימה, שמחייבת קיום מצוות ועבודת ה' וחינוך אליהן.

כל גדולי ישראל, בכל התפילות שחוברו לזיווג הגון וכו' תמיד הדגישו שהבקשה היא על מנת להקים

בית נאמן של קיום תורה ומצוות, כל המהות של בית יהודי הוא קיום התורה והמצוות וחינוך הילדים

לכך.

מעבר לכך 

חילונים לא יכולים להיות אנשים

טובים - אין טוב אלא תורה, ללא תורה, אדם אינו יכול להיות טוב.

ישר - עצם העובדה שהוא חילוני מעידה שהוא אינו ישר, ישרות פנימית אמיתית היא קבלת עול מלכות שמיים ולא הפקרות.

איש חסד - החסד הגדול ביותר שאדם עושה הוא בקיום ושמירת התורה והמצוות, מי שמונע את החסד הזה, איננו איש חסד.

איש אמת - האמת היחידה היא תורה ומצוות, מי שאינו מקבל את אמיתות התורה מתכחש לאמת, הוא לא איש אמת.

כל זה בהנחה שאת אדם דתי שמאמין שתורת משה אמת.

יכול להיות אדם חילוני בעל מידות טובות, נעים, עוזר וכו', הרבה יותר מאדם דתי אחר. החילוני הוא עדיין לא אדם טוב יותר,

כי טוב לא נמדד לפי מה שנוח לי, אלא לפי התורה.

והדתי כנראה צריך להתחזק יותר וללמוד שגם עבודת המידות היא חלק מלהיות דתי, זה שהוא דתי מחייב אותו למידות

טובות יותר לא להפך.

רק אומר שגם אני בעד לחנך לתורה ומצוות רק שלא בדרך של חובה או כפייה או אפילו כצורה של חינוך לכך

אלא כדוגמא אישית

אם זה במידות ואם זה בדבקות או בכלל

ולדעתי יותר נכון לשים דגש על המוסריות, דרך ארץ.

"יכול להיות אדם חילוני בעל מידות טובות, נעים, עוזר וכו', הרבה יותר מאדם דתי אחר. החילוני הוא עדיין לא אדם טוב יותר"

אסכם את זה בדרך ארץ קדמה לתורה..

וכן..

אני יודעת שיש לא מעט פרושים לכך..

אפשר להיות עם כיפה גדולה (עולה כמה גרושים) ולגדל זקן (זה בחינם), ולא להיות שומר תורה ומצוות באמת.

מה שמתן כתב זה נכון, רק בלי היצמדות להגדרות הסוציאליות. אבל ההגדרות האמיתיות, של אמונה ומחויבות לשמירת תורה ומצוות (גם אם לא מצליחים להקפיד על הכל כל הזמן) - הם בהחלט נכונות מאוד.

מה זאת אומרת שהדתי יותר "טוב"? טוב במה? טוב בקיום תורה ומצוות? זוהי הנחת המבוקש. טוב במידות? הנחת היסוד של הדיון היא שהוא לא.

אז ממש לא ברור מה פשר האמירה הזו ולמה בדיוק היא מועילה.

טוב זה מונח יחסי. לומר שציבור מסוים אינו יכול להיות טוב זוהי אמירה אינפנטילית, שברור לי גם מאיפה היא נובעת, אבל אין טעם להרחיב.

לכל היותר קיים כבוד הרב יחסים עם נשים נשואות, עבירה שעונשה חנק. החילוני המצוי מחלל שבתות, עבירה שעונשה סקילה. נובע מכך שהרב מהצפון טוב יותר, מ.ש.ל..

ניתן להמליץ לרב מהצפון לפתות להבא נשים רווקות לאחר טבילה, ובכך מדובר באיסור קל ביותר, אם בכלל. בכלל, הוא יוכל לייחד אותן אליו ולהגדירן כפילגשים ונמצאה התורה באה על סיפוקה לפי שיטות מסוימות. הפגיעה הקשה בנשים אינה שיקול כמובן. הרי לא כתוב בתורה שאסור לנצל אישה מינית.

מי שהמדד שלו למוסר הוא מדד המצוות והעבירות מובטח להגיע למסקנות מופרכות.

ועל פניו גם מעולם לא היה.

חבל

לכבד נואף ומחלל שם ה' ?. זה היפך התורה

א. חילול השם היא העבירה החמורה ביותר, ואדון שיינברג עבר עליה בענק.

ב. יש משמעות גדולה לרמת האחריות של האדם, מניעיו וכוונותיו. אני לא צריך לספר לך על גדרי "תינוק שנשבה".

ג. אדם שפוגע באחר בכל מקרה עובר על "ואהבת לרעך" ועל אונאת דברים. וככל שהפגיעה חמורה יותר - כך גם החטא חמור יותר.

ד. תיקון המידות זה גם חלק חשוב ביהדות. אדם שומר מצוות עם מידות מקולקלות - מעבר לזה שיש חטאים שהוא ודאי נכשל בהם (כגון שנאת הרע, נטירה ועוד), ברור שהוא אדם פחות טוב ופחות מתוקן. המדד למוסר הוא אכן מצוות ועבירות, וזה כולל את המצוות והעבירות החמורות לא פחות, שבין אדם לחבירו. מצג השווא שאתה מנסה ליצור כאילו התמקדות במצוות ועבירות מתעלמת מענייני בין אדם לחבירו - הוא דמגוגיה טהורה.

1. ואם הוא לא היה מפורסם כרב היה יותר טוב? והאם נסיעה בשבת בפרהסיה אינה חילול ה' באותה המידה?

2. בדוחק ניתן להגדיר חילוני כתינוק שנשבה, אמנם ההגדרה אינה מועילה לרבים, בוודאי לא לדתלשים וכדו'.

3. מצוות עשה הן הכי קלות, כידוע.

4. אאל"ט הדיון התחיל בהנחה שחילוני עם מידות טובות הוא רע מדתי עם מידות מקולקלות כי מה שקובע זה קיום התורה. לפתע המידות הפכו לחלק מן התורה. אז למעשה אתה מודה שהאמירה שחילוני עם מידות טובות רע מן הדתי עם המידות המקולקלות היא אמירה שקרית. רק חיזקת את טענתי.

1. אם הוא לא היה מפורסם כרב - בהחלא היה יותר טוב. גם חמור מאוד כלשעצמו, אבל ללא האלמנט של החילול השם. נסיעה בשבת היא חילול השם, אבל ממש לא באותה מידה, כי אדם שהוא רחוק מתורה ומצוות, ממילא פחות מייצג את ה' בעיני הבריות. הדברים כ"כ פשוטים, שאני מנסה להבין אם אתה באמת לא מבין, או שאתה סתם טרול.

2. ההגדרה בהחלט יכולה להועיל גם לדתל"שים (ברור שלא לכולם), כי לא כל "משפחה דתית" באמת מחכנת לתורה ומצוות. הרבה נערים גדלים עם אבא אינטרנט ואמא טלוויזיה.

3. "לא תונו" זה לאו.

4. לא נכון. חילוני עם מידות טובות יותר טוב מחילוני דומה עם מידות רעות, דתי עם מידות טובות עדיף מדתי דומה עם מידות רעות. ההשוואה בין זה לזה היא לא באמת אפשרית, כי כפי שכבר אמרתי לעיל "חילוני" ו"דתי" אלו הגדרות ממש לא מוחלטות, וכוללות הרבה מוסכמות סוציולוגיות שאינן בהכרח הלכתיות. אמנם על דרך הכלל, אכן דתי עדיף על חילוני, עם או בלי המידות. וכמו בכל מקצועות התורה, אנו הולכים אחר הרוב.

ומבחינתי די בכך.

כמובן שאני אכבד ואמנע מצידי מלחלק ציונים לרמת ההבנה של מגיבים כאלה ואחרים.

לחלק ציונים לרמת הדמגוגיה והטרוליזם של מגיב זה או אחר.

הרי היית "מתחתנת איתו מחר" אילו לא נכנסו בליבו הספיקות. אם תתחתני עם אחר, תהיי אומללה וגם תאמללי את בעלך. לאישה כזאת קוראים בגמרא "גרושת לב". מה שנוגע לבחור שאת אוהבת, הוא דווקא יסתדר עם זה כי גברים הם פוליגמיים מטבעם. הוא יוכל גם לאהוב -- כדרך שגברים אוהבים -- את אישתו החדשה, וגם לזכור אותך בגעגועים. את לא תוכלי לעמוד בתרגיל הזה. הבעל שתתחתני איתו -- אם לא תתחתני עם אהובך -- תמיד ירגיש מרומה [בין שתיוודע לו מהות יחסייך הקודמים ובין שלא].

מסקנה: עדיף שתשובי אל אהובך ותגיעי איתו להסכם על בית דתי. אם הוא יסכים [עוד לפני החתונה] שהילדים יתחנכו ברוח דתית לאומית ושתוכלי לקיים את דיני נידה. בעצם, כדאי שהשיחה החשובה הזאת תתקיים עוד לפני שאתם מחדשים את הקשר. גם יעזור לך לשוחח על זה עוד קודם לכן עם אנשים אחרים במצבך שהצליחו במשימה הזאת שהיא בהחלט לא קלה . [רונן שובל, שרץ בפריימריז של "הבית היהודי", נשוי לבחורה דתיה. גם ינון מגל, שהוא ח"כ מטעם הבית היהודי נמצא במצב הזה, אם כי נדמה לי שלינון מגל בעצמו יש משיכה מסויימת לדת. אלה רק דוגמאות. את לא חייבת להתיעץ עם מפורסמים...] מאחר שהוא גדל בבית דתי, גם לו יהיה נוח יותר לגדל את ילדיו ברוח זו.

אם הוא לא יסכים לתנאים שלך, אז הוא לא אוהב אותך. הידיעה שהוא לא אוהב אותך, יכולה ל"רפא" אותך מאהבתך חסרת התוחלת [במקרה כזה].  בהיותו דתי לשעבר, הוא אמור להבין עד כמה התנאים הללו חשובים לך. אם הוא לא מוכן לקבל אותך בתנאים אלו -- זה מראה על חוסר התחשבות מצידו. חוסר התחשבות שלו בך, זאת סיבה לאובדן רגש האהבה -- בכל קשר, לא רק בין דתיים אלא בין בני אדם בכלל. [ את, מצידך, יכולה להסכים, למשל, על מיטה כפולה אם תהיה בחדר השינה שלכם גם מיטת יחיד לזמן הנידה.]

זה הכל בראש שלה. אם היא תבין שזה פשוט לא רלוונטי, ותעשה עבודה של התבוננות והפנמה שאין טעם וזה לא יכול להתממש - היא בהחלט תוכל להוציא אותו מהראש שלה.

וקשר חדש גם הוא יכול להיות מסייע משמעותי להוצאה מהראש של הבחור הקודם (כמובן, אם היא באמת תרצה בכך).

לגבי ה"בית דתי". נניח שיש אדם שנוהג לדפוק מכות לאבא שלך מדי פעם. הוא מוכן לכבד אותך, ולא להרביץ לו כשאתה לידו. מה דעתך עליו? תהיה חבר שלו?

אכן, הרבה דתיים טכנוקרטים יכולים להיות מזועזעים מההשוואה. אבל מי שבאמת מאמין בה' ובתורתו ולא רק באופן טכני - אמור להרגיש ככה, או לפחות להבין בשכל שזו ההשוואה הנכונה.

כשיצאתי שוב לדייטים, הייתי מספרת.
לי אישית לא נעים להסתיר, כמו שהייתי רוצה שהוא יספר לי..
זה חלק מהעבר שלי , ונשאר כעבר..ולא אעבור שוב על נגיעות כאלו מיותרות לפני נישואין..
בכל אופן, כאלו שקיבלו בהבנה את המצב שהייתי , ואת זה שהיה מדובר בקשר ארוך והיה באמת קשה לשמור..לא אומרת שזה סיבה ליפול אבל..מי שקיבל את זה כהבנה ולא שפט אותי, היו לי תחושות יותר טובות לגביו מאשר אחר שהעקים פרצוף..
מבינה את אלו שרוצים אישה חסודה שלא נגעו בה מעולם,זה חלום של כל גבר..
אבל מי שפוסל אותך בגלל זה , יכול להיות שהיה פוסל גם על משהו אחר...אל תקחי את זה כדבר מחייב..
בעיניי זה אחת מהדרכים לסינון גברים שלא מתאימים לי..לראות איך הוא מקבל את העבר שלי ..שהיה חלק ממני ומבין שהווה שונה והמבט לעתיד לא חושק בעבר
ומעבר לכך, אם את בחרטה על כך ולא רוצה לחזור על זה תזכירי לעצמך "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים"
 

1. אם את מרגישה 'בשלה' לכך אני חושב שראוי לספר לו בעדינות ולתת לו לנסות לעכל את זה..

2. "האם בכלל "פייר" לצאת עם מישהו אחר כשאני בכלל אוהבת אותו הרי אם הוא היה נשאר מאמין ושומר תו"מ הייתי מתחתנת איתו מחר". הוא לא נשאר מאמין ולכן נפרדתם.. אני לא מבין את תחילת המשפט "כשאני בכלל אוהבת אותו". הלא זה נגמר...

בהצלחה!

נראה לי שלא כדאי להסתיר דברים כאלו, אבל רק ממישהו שאת רואה עתיד איתו. אם את לא רואה את עצמך ממשיכה אם זה שאת עכשיו איתו אין טעם לספר על נפילות מהעבר.

ובנוגע ל-2 נראה לי שאין על זה תשובה ברורה. מצד אחד את לא תשבי ותחכי שהוא יחזור בתשובה (להתפלל על זה אפשר) ומצד שני זה קצת מרגיש לא "פייר" כמו שאמרת. את צריכה להתאמץ לשכוח ממנו, ואני יודעת כמה זה קשה

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת