את מעלה שאלות כבדות משקל..

בנוגע לשאלה הראשונה, אני ממליץ לספר, אך לא בדייטים הראשונים אלא לחכות שזה מתחיל להיות רציני

בקשר לשאלתך השניה, אם את עדיין לא "התנתקת" מהקודם ואת עדיין אוהבת אותו, עדיף לא לצאת עד שתצליחי להתעלות מעל הרגש כלפיו ולהמשיך הלאה רגשית

כמובן לזכור שהכל מכוון מלמעלה, וכנראה שהראשון לא היה מיועד להיות בעלך..

שבחור "רוצה לשמוע". וזה לא אומר שהוא "לא שלה", במובן שאחרת לא היה מתענין.. זה אומר שהוא נורמלי ורוצה לדעת במה מדובר.  אכן, יתכן שזה באמת לא מתאים - כי היא צריכה מישהו שיקבל אותה, אבל לא כמו שנשמע כאילו זו "בעיה בו".. בהחלט לא.  

ונישואין זה אכן דבר "בלעדי".

להרגשתי, זה הכי טבעי

השאלות הן יסודיות כי הן נוגעות ביסודות של הקשר,
השאלות שלך עוסקות ביסוד האמון וההדדיות

1- יסוד האמון הוא בסיס לקשר, בלי אמון אין שום קשר יכול להתקיים, בטח לא קשר זוגי תקין, לכן חשוב שיהיה אמון, אמון בבן
הזוג שמספר, אמון שאפשר לשתף ולא בורחים. הצעד של לספר משהו אינטימי כזה צריך להיות בשלב שבו זה רלוונטי, כלומר,
כשאתם רציניים, לא בדייט הראשון, אבל גם לא אחרי האירוסין. את המינימום של "היה לי קשר ארוך עם בחור, ונפלנו בנגיעה"
הוא צריך לדעת לפני, הרחבות וכו' לפעמים רק יזיקו, וגם אם הן נצרכות, בשלבים יותר מתקדמים הן יתאימו יותר, כשיהיה יותר

בטוח ופתוח לדבר על נושאים כאלו. 

האם זה מרתיע - כן, יש בזה משהו מרתיע, וככל שהגעת רחוק יותר זה יותר מרתיע. ברור שיותר נוח לבחור ששמר על עצמו

מבנות לחשוב על אישתו כמי ששמרה על עצמה מבנים, אבל אם הקשר שלכם טוב, ועשית תשובה, ואת כבר לא שם, יש גם סיכוי 

טוב שהוא יהיה מוכן לוותר על הנוחות הזו.

הערה: בכל מקרה - מכיוון שאת אומרת שזה "הגיע די רחוק" ראוי לשאול רב, מה בדיוק ואיך בדיוק לספר, יכול להיות שיש פרטים
שלא נעים לדבר עליהם אבל עלולים להוות בעיה הלכתית בנישואין ללא ידיעתם, ואף הונאה של ממש בהמשכת הקשר.

לא כתקיפה אישית אלייך, את בסדר, רק לוודא עם רב.

2-יסוד הבלעדיות הוא מוכרח בקשר זוגי, אין דבר שיכול להרוס קשר יותר מחוסר בלעדיות. קשר זוגי תקין ומאושר בנוי על כך
שהוא ה"אחד" שלך ואת ה"אחת" שלו, ואין עוד. כל עוד את חושבת על הבחור הקודם, כל עוד זה רלוונטי בעינייך, יהיה לך

קשה להתמסר לבחור שלך, וזה יכול להרוס לך קשרים אפילו בעקיפין, פשוט כי בחורים ירגישו חוסר פניות רגשית אליהם,

ככל שקשר מעמיק שני בני הזוג מבקשים להרגיש מהשני את תחושת הבלעדיות ומנסים להרגיש בתוכם את אותה תחושה

כלפי השני, כשלאורך תקופה בחור לא יקבל ממך את התחושה הזו הוא יעלול להתעייף, ואפילו אם לא, את עלולה לא להצליח

להגיד כן, מפני שאין לך את התחושה שהוא ה"אחד", יש לך בחור אחר.

את צריכה לענות לעצמך על השאלות הללו לבד-

את בקשר כרגע?

אם כן, אם עכשיו הבחור מתקשר, מתגלה שהוא חזר בתשובה, והוא רוצה להמשיך - את זורקת את הבחור שיוצא איתך?

את ממשיכה למרות זאת? מה הסיכוי של הבחור שיוצא איתך שהקשר יצליח אם המשכת?

אם את עדיין חושבת עליו, עדיין רלוונטי בעינייך, אני חושב שאת מבינה כמה זה לא הגון לצאת עם בחור אחר ככה.
את צריכה להיות חזקה בדעתך שהוא לא שייך לך ואין שום קשר ביניכם, ואם הוא יחזור להיות מאמין זה לא רלוונטי לקשר שלכם.

רק אחרי שתתנקי ממנו תוכלי לצאת עם בחורים אחרים בלי שזה יהיה מכור מראש.

שח"ו לא תגיעי למצב של השרשור הזה 

הרגש מאוד מאוד חזק וכדרכו הוא מציאות בפני עצמה,

1. בשביל מה להכינס את המכר החדש לרגש ישן? אין צורך.

הרי באמת ככל שהשנים עוברות ואנחנו נפגשות יותר

עשוי להיות קשרים שהתקדמו

גם לי היו כאלה שכמעט נישאתי להם ובסוף השדוך ירד

(רק ההבדל שאצלינו סוגרים אחרי 4 פגישות לא 4 שנים  )

אין שום צורך לספר זאת לבן-זוג עתידי, זה דבר שקורה. 

בגדול, בכל מה שנוגע לקשרים עם אנשים כמה שפחות לשתף אחד בקשר עם אחר. 

כך אינ רואה זאת גם בתוך המשפחה, עבודה וכדו' זה מונע הרבה עגמת נפש

2. הדילמה הזו האם פייר לצאת עם מישהו חדש. רק מראה כמה נקשרתם

ואם זה לא יכול לבוא לכלל חתונה. טוב תעשי אם תכירי אחרים 

כך דמותו תתרחק קצת, מה שיקרה גם עם הזמן

אם מותר לשאול כמובן..

[ולפני הכל - חייבים לומר, בשביל אחרים, עוד דוגמה כמה זה גרוע ה"קשרים" הללו טרום-נישואין. "ארבע שנים" זה לא דבר שנצרך כדי להתחתן; ולא כדי להתחתן - אין היתר. ושברון הלב, מלבד עצם הקלקול החמור, מצריך להפיק לקחים ולהימנע בכל תוקף. זה כמובן, לא על "מה שהיה" (בהנחה ובתקוה שיש חזרה בתשובה אמיתית מזה), אלא ללמידה לצורך אי "התנסות" כזו של אחרים ח"ו]

לגבי השאלות:

1. לענ"ד, לא הגון לא לספר. אע"פ שיש רבנים שאומרים שלא צריך לספר, אם חזרה בתשובה, ולא עברה סף מסוים בעברה (ואז המשמעות היא לא לספר כל החיים. כי אחרת, זה יכול לגרום תחושות קשות מאד כשמגלים "פתאום").  ולא לדחות לזמן שכבר יש קשר חזק - כי אז הבחור בתסבוכת רגשית, ועלול "להסכים" למה שבליבו אינו מסכים - וזה עלול לצוץ אח"כ. אע"פ שלא אצל כולם חייב להיות כך.

ואת צודקת - שיש סיכון שהבחור הנוכחי יגיד שאינו רוצה. צריך להגיד בצורה עניינית, כדי לא להפעיל "לחץ" לשום כיוון.

2. לא "פייר" לצאת עם מישהו אחר - אם את בכלל עוד "אוהבת" את ההוא. זו דעתי.

כתבת בצורה מדוייקת לדעתי.

ולך יקרה-אם את מעוניינת להתייעץ עם מישהי בעלת נסיון דומה,

אשמח לסייע...

בס"ד

1- אני לא הייתי רוצה לדעת דברים כאלו,
וגם אם ברור שהיו אהבות גדולות בעברו של הבחור- לא רואה שום תועלת שתצמח מכך שאדע זאת,

מעבר להרגשה לא נעימה, ופלונטר שזה מכניס אותי אליו.

מצד שני אני לא בחור ונראה שזה שונה בין בחורות לבחורים.

2- לא פייר בכלל, לא כלפיו, כמובן,

אבל גם לא כלפייך. איך אפשר בכלל לצאת עם מישהו כשבלב יש אדם אחר?

זה לא סיוט? 

בעניינים אלו.

כמובן, לא בהכרח תמיד - אבל עקרונית, יכול להיות ממש שוני מהותי. צריך להביא בחשבון.

אם כל אחד וכל אחת היו מספרים הכל. הרבה חתונות לא היו מתקיימות. כמובן שיש דברים שחייבים לספר. וההבדלים לפעמים מאוד דקים. ואת האהבה מהעבר נא לשכוח. ומהר! איזה בית תבנו לי...

יש הבדל בין "מה היה אם היינו" פעם בעבר, במסגרת צדדית, לבין "אם היא חוזרת עכשיו, אני מתחתן באותו יום".

אם אתה לא נמצא במקום שעדיין רואה בה מישהי כל-כך קרובה יכול להיות שהדרך היחידה להתנקות היא להתחיל

לצאת בבחינת "צרות חדשות משכחות את הראשונות".

כדי להציע להמשיך הלאה, ולנסות לסיים את התהליך. כי משמע מדברייך שאתה עדיין לא יוצא, מה שיכול לעזור לך.

לפותחת כבר הגבתי באופן מסודר.

שאז זו פשוט הונאה שתתברר לו אחרי החתונה.

 אבל כל מה שפחות מזה ?  זה סתפ רכילות ולשון הרע על עצמך.  מיותר ומזיק .

 אם זה ממש ממש לוחץ לך על הנשמה ואם תזכי להאריך ימים יותר ממנו , אז אחרי השלושים שלו תוכלי לבוא לקבר וללחוש ככה שאף אחד לא ישמע מה עשית. אל תחששי , אף אחד לא ישמע גם לא הוא ...  סתאאאאם.

קשר הנישואין הוא ברית מכאן ולהבא

זה לא עסק שלו מה היה לפני כן

סיפורים כאלה רק מפריעים לרקימת קשר חדש

אין מזכירין עוונותיו של אדם שחזר בתשובה וגם הוא לא צריך להזכירם פרט לוידוי לפני הקב"ה או בקשת מחילה בפני מי שחטאת לו. וכאמור כל מה שהיה לפני חתונה איננו בגדר חטא כלפי הבעל.

גם אם הגעת רחוק - אלו שכתבו לך שהוא במילא ידע לא מבינים דבר וחצי דבר. בימינו, כשהכלות הרבה מעבר לגיל 12, רוב החתנים לא יכולים לדעת אם נמצאו בתולין וגם הגמרא במסכת כתובות כבר כותבת זאת. הסיטואציה המקראית עוסקת בבנות קטינות ששם כנראה העניין היה יותר חד משמעי.

לגבי השאלה השנייה - זה כבר עניין יותר רציני. את צריכה לעבור תהליך עם עצמך. זה שהיית מוכנה להתחתן עם האקס לא אומר שאת לא יכולה לבנות קשר חדש - זה קורה לכל מי שהאקס עזב אותו בניגוד לרצונו ובוודאי לאלמנות. העניין הוא שצריך להגיע למקום בנפש שמבין שנגזר מלמעלה שזה לא זה ואת עכשיו פותחת דף חדש.

לפחות עסק שלו להחליט מה עסק שלו. 

אדם רשאי להחליט אם הוא רוצה להתחתן עם מי שהיה לה קשר קרוב, באופן מופקר, עם מישהו אחר או לא. ויש כאלה שיחליטו כך, ויש כך. מובן לגמרי.

לא קשור ל"הזכרת העוונות", ולא קשור לכך שלפני הנישואין החטא לא היה כלפי הבעל שעוד לא היה אז בעל. 

מלבד מה שהוודאות של ערך התשובה (כאשר היא באמת תשובה, ולא משחק של "כאילו"), שבוודאי נכונה - אינה תמיד בהכרח אומרת שגם מהנפש, במובן הפשוט, נמחק כל רושם - ואדם רשאי לרצות להתחתן עם מי שאין לה "רשמים" כאלה, גם אם היא ממש צדיקה כעת ונמחקו עוונותיה מבחינה מוסרית-תורנית -

הרי שנורמלי לחלוטין, שלבחוּר יפריע, שלמי שהוא רוצה להתחתן איתה, היה כבר "קשר" כזה, על כל משמעויותיו. קל וחומר כשרואים מה זה השאיר אצלה. נישואין זה לא איזה משהו "מכני".

אכן, צריך התחדשות גמורה מבפנים - אחרי תשובה גדולה שתופסת את הרע שבהתנהלות הזו ומתנערת ממנה באמת - ולפעמים, אם לא יסכים לכך מישהו ששמר עצמו כדי להתחתן עם מי שגם היא שמרה עצמה - אז אפשר למצוא מישהו עם רקע דומה, שחזר בתשובה, ולהיבנות ביחד מחדש, עם תפילה לה'.

 ולכל אלה שאומרים על סמך סופר-צדיקות  שכן לספר , עליכם נאמר "אל תצדק הרבה למה תישומם" . בעבדית פשוטה צדיקות יתר ( שהיא בעצם  צדיקות חסר) היא סתם שיגעון.  בעצות שלכם אתם הורסים הרבה קשרים שיכולים להתפתח לקשר משפחתי טוב ומבוסס.

להפסיק "להעניק ציונים".. 

מי שחושב ש"שיגעון" לומר שבחורה לא תרַמֶה בחור, בדבר שבשבילו הוא משמעותי מאד - זה ה"שיגעון" הכי גדול.

מוטב תביע דעתך לגופו של ענין.

[ו"הפרט שהוא תיקן" אינו נכון בדרך כלל. ובדרך כלל, המשמעות תהיה שהיא תצטרך לשקר בתשובה לשאלה שלו]

ב"עצות" הללו, להעלים סיסטמתית דברים חמורים שנעשו, גם כשיודעים שלבחור זה היה מאד משמעותי - הורסים בתים לא פעם; ולפעמים גם הורסים דברים שהיו יכולים להיבנות מתוך כנות, עם מי שמתאים.

וגם גורמים לאחרים, לחשוב דברים חמורים-שבחמורים כאילו הם "מה בכך", ומכשילים אחרים לכתחילה. 

מי שרוצה, שתקבל הדרכה אישית נקודתית, לפי המקרה.

להגיע למצב כזה, שאומרים לבחורה שמספרת על 4 שנים קשר עם בעיות לא-פשוטות, ושרואים את הרגש שזה חרט בה גם בהווה, לפי דבריה, שהיא פשוט יכולה "להעלים", כאילו זה משהו צדדי וטכני, זה בעיני רמאות "בשם התורה".

אם את אוהבת אותו והוא אותך וזה שחזר בשאלה זה הדבר היחיד שמפריע

אז למה לא לנסות לגשר 

יש הרבה זוגות כאלה, ושום דבר לא מבטיח שלא יחזור בשאלה אחרי הנישואים. בסופו של דבר קשיים תמיד יש ואם יש מוכנות לקבל את השני ויש הערכה וכבוד כל אחד לשני זה יכול להצליח

אם מסכימים על כמה דברים ששומרים בבית כמו שבת וכשרות זה פחות בעיה

הזוגיות היא הרבה יותר מחינוך הילדים

ויותר חשוב לחנך את הילדים להיות טובים וישרים, אנשי חסד ואמת

שאת זה גם חילוני גמור יכול לעשות

ומה יעשו זוגות שלא זכו בילדים

ומה עם זוגות שחיים יחד והם אומללים ומאמללים את הילדים

או זוגות שהתגרשו וחינוך הילדים מושפע מכך

או זוגות שאחד חזר בשאלה אז זה אומר שצריך להתגרש, ואם זו האישה שהילדים נשארים אצלה אז מה יהיה עם החינוך

אבל מבחינתי אין שום משמעות לנישואין אם לא הקמת בית נאמן לה' ולתורתו,

שאומר בהכרח גם חינוך הילדים בדרך המתאימה, שמחייבת קיום מצוות ועבודת ה' וחינוך אליהן.

כל גדולי ישראל, בכל התפילות שחוברו לזיווג הגון וכו' תמיד הדגישו שהבקשה היא על מנת להקים

בית נאמן של קיום תורה ומצוות, כל המהות של בית יהודי הוא קיום התורה והמצוות וחינוך הילדים

לכך.

מעבר לכך 

חילונים לא יכולים להיות אנשים

טובים - אין טוב אלא תורה, ללא תורה, אדם אינו יכול להיות טוב.

ישר - עצם העובדה שהוא חילוני מעידה שהוא אינו ישר, ישרות פנימית אמיתית היא קבלת עול מלכות שמיים ולא הפקרות.

איש חסד - החסד הגדול ביותר שאדם עושה הוא בקיום ושמירת התורה והמצוות, מי שמונע את החסד הזה, איננו איש חסד.

איש אמת - האמת היחידה היא תורה ומצוות, מי שאינו מקבל את אמיתות התורה מתכחש לאמת, הוא לא איש אמת.

כל זה בהנחה שאת אדם דתי שמאמין שתורת משה אמת.

יכול להיות אדם חילוני בעל מידות טובות, נעים, עוזר וכו', הרבה יותר מאדם דתי אחר. החילוני הוא עדיין לא אדם טוב יותר,

כי טוב לא נמדד לפי מה שנוח לי, אלא לפי התורה.

והדתי כנראה צריך להתחזק יותר וללמוד שגם עבודת המידות היא חלק מלהיות דתי, זה שהוא דתי מחייב אותו למידות

טובות יותר לא להפך.

רק אומר שגם אני בעד לחנך לתורה ומצוות רק שלא בדרך של חובה או כפייה או אפילו כצורה של חינוך לכך

אלא כדוגמא אישית

אם זה במידות ואם זה בדבקות או בכלל

ולדעתי יותר נכון לשים דגש על המוסריות, דרך ארץ.

"יכול להיות אדם חילוני בעל מידות טובות, נעים, עוזר וכו', הרבה יותר מאדם דתי אחר. החילוני הוא עדיין לא אדם טוב יותר"

אסכם את זה בדרך ארץ קדמה לתורה..

וכן..

אני יודעת שיש לא מעט פרושים לכך..

אפשר להיות עם כיפה גדולה (עולה כמה גרושים) ולגדל זקן (זה בחינם), ולא להיות שומר תורה ומצוות באמת.

מה שמתן כתב זה נכון, רק בלי היצמדות להגדרות הסוציאליות. אבל ההגדרות האמיתיות, של אמונה ומחויבות לשמירת תורה ומצוות (גם אם לא מצליחים להקפיד על הכל כל הזמן) - הם בהחלט נכונות מאוד.

מה זאת אומרת שהדתי יותר "טוב"? טוב במה? טוב בקיום תורה ומצוות? זוהי הנחת המבוקש. טוב במידות? הנחת היסוד של הדיון היא שהוא לא.

אז ממש לא ברור מה פשר האמירה הזו ולמה בדיוק היא מועילה.

טוב זה מונח יחסי. לומר שציבור מסוים אינו יכול להיות טוב זוהי אמירה אינפנטילית, שברור לי גם מאיפה היא נובעת, אבל אין טעם להרחיב.

לכל היותר קיים כבוד הרב יחסים עם נשים נשואות, עבירה שעונשה חנק. החילוני המצוי מחלל שבתות, עבירה שעונשה סקילה. נובע מכך שהרב מהצפון טוב יותר, מ.ש.ל..

ניתן להמליץ לרב מהצפון לפתות להבא נשים רווקות לאחר טבילה, ובכך מדובר באיסור קל ביותר, אם בכלל. בכלל, הוא יוכל לייחד אותן אליו ולהגדירן כפילגשים ונמצאה התורה באה על סיפוקה לפי שיטות מסוימות. הפגיעה הקשה בנשים אינה שיקול כמובן. הרי לא כתוב בתורה שאסור לנצל אישה מינית.

מי שהמדד שלו למוסר הוא מדד המצוות והעבירות מובטח להגיע למסקנות מופרכות.

ועל פניו גם מעולם לא היה.

חבל

לכבד נואף ומחלל שם ה' ?. זה היפך התורה

א. חילול השם היא העבירה החמורה ביותר, ואדון שיינברג עבר עליה בענק.

ב. יש משמעות גדולה לרמת האחריות של האדם, מניעיו וכוונותיו. אני לא צריך לספר לך על גדרי "תינוק שנשבה".

ג. אדם שפוגע באחר בכל מקרה עובר על "ואהבת לרעך" ועל אונאת דברים. וככל שהפגיעה חמורה יותר - כך גם החטא חמור יותר.

ד. תיקון המידות זה גם חלק חשוב ביהדות. אדם שומר מצוות עם מידות מקולקלות - מעבר לזה שיש חטאים שהוא ודאי נכשל בהם (כגון שנאת הרע, נטירה ועוד), ברור שהוא אדם פחות טוב ופחות מתוקן. המדד למוסר הוא אכן מצוות ועבירות, וזה כולל את המצוות והעבירות החמורות לא פחות, שבין אדם לחבירו. מצג השווא שאתה מנסה ליצור כאילו התמקדות במצוות ועבירות מתעלמת מענייני בין אדם לחבירו - הוא דמגוגיה טהורה.

1. ואם הוא לא היה מפורסם כרב היה יותר טוב? והאם נסיעה בשבת בפרהסיה אינה חילול ה' באותה המידה?

2. בדוחק ניתן להגדיר חילוני כתינוק שנשבה, אמנם ההגדרה אינה מועילה לרבים, בוודאי לא לדתלשים וכדו'.

3. מצוות עשה הן הכי קלות, כידוע.

4. אאל"ט הדיון התחיל בהנחה שחילוני עם מידות טובות הוא רע מדתי עם מידות מקולקלות כי מה שקובע זה קיום התורה. לפתע המידות הפכו לחלק מן התורה. אז למעשה אתה מודה שהאמירה שחילוני עם מידות טובות רע מן הדתי עם המידות המקולקלות היא אמירה שקרית. רק חיזקת את טענתי.

1. אם הוא לא היה מפורסם כרב - בהחלא היה יותר טוב. גם חמור מאוד כלשעצמו, אבל ללא האלמנט של החילול השם. נסיעה בשבת היא חילול השם, אבל ממש לא באותה מידה, כי אדם שהוא רחוק מתורה ומצוות, ממילא פחות מייצג את ה' בעיני הבריות. הדברים כ"כ פשוטים, שאני מנסה להבין אם אתה באמת לא מבין, או שאתה סתם טרול.

2. ההגדרה בהחלט יכולה להועיל גם לדתל"שים (ברור שלא לכולם), כי לא כל "משפחה דתית" באמת מחכנת לתורה ומצוות. הרבה נערים גדלים עם אבא אינטרנט ואמא טלוויזיה.

3. "לא תונו" זה לאו.

4. לא נכון. חילוני עם מידות טובות יותר טוב מחילוני דומה עם מידות רעות, דתי עם מידות טובות עדיף מדתי דומה עם מידות רעות. ההשוואה בין זה לזה היא לא באמת אפשרית, כי כפי שכבר אמרתי לעיל "חילוני" ו"דתי" אלו הגדרות ממש לא מוחלטות, וכוללות הרבה מוסכמות סוציולוגיות שאינן בהכרח הלכתיות. אמנם על דרך הכלל, אכן דתי עדיף על חילוני, עם או בלי המידות. וכמו בכל מקצועות התורה, אנו הולכים אחר הרוב.

ומבחינתי די בכך.

כמובן שאני אכבד ואמנע מצידי מלחלק ציונים לרמת ההבנה של מגיבים כאלה ואחרים.

לחלק ציונים לרמת הדמגוגיה והטרוליזם של מגיב זה או אחר.

הרי היית "מתחתנת איתו מחר" אילו לא נכנסו בליבו הספיקות. אם תתחתני עם אחר, תהיי אומללה וגם תאמללי את בעלך. לאישה כזאת קוראים בגמרא "גרושת לב". מה שנוגע לבחור שאת אוהבת, הוא דווקא יסתדר עם זה כי גברים הם פוליגמיים מטבעם. הוא יוכל גם לאהוב -- כדרך שגברים אוהבים -- את אישתו החדשה, וגם לזכור אותך בגעגועים. את לא תוכלי לעמוד בתרגיל הזה. הבעל שתתחתני איתו -- אם לא תתחתני עם אהובך -- תמיד ירגיש מרומה [בין שתיוודע לו מהות יחסייך הקודמים ובין שלא].

מסקנה: עדיף שתשובי אל אהובך ותגיעי איתו להסכם על בית דתי. אם הוא יסכים [עוד לפני החתונה] שהילדים יתחנכו ברוח דתית לאומית ושתוכלי לקיים את דיני נידה. בעצם, כדאי שהשיחה החשובה הזאת תתקיים עוד לפני שאתם מחדשים את הקשר. גם יעזור לך לשוחח על זה עוד קודם לכן עם אנשים אחרים במצבך שהצליחו במשימה הזאת שהיא בהחלט לא קלה . [רונן שובל, שרץ בפריימריז של "הבית היהודי", נשוי לבחורה דתיה. גם ינון מגל, שהוא ח"כ מטעם הבית היהודי נמצא במצב הזה, אם כי נדמה לי שלינון מגל בעצמו יש משיכה מסויימת לדת. אלה רק דוגמאות. את לא חייבת להתיעץ עם מפורסמים...] מאחר שהוא גדל בבית דתי, גם לו יהיה נוח יותר לגדל את ילדיו ברוח זו.

אם הוא לא יסכים לתנאים שלך, אז הוא לא אוהב אותך. הידיעה שהוא לא אוהב אותך, יכולה ל"רפא" אותך מאהבתך חסרת התוחלת [במקרה כזה].  בהיותו דתי לשעבר, הוא אמור להבין עד כמה התנאים הללו חשובים לך. אם הוא לא מוכן לקבל אותך בתנאים אלו -- זה מראה על חוסר התחשבות מצידו. חוסר התחשבות שלו בך, זאת סיבה לאובדן רגש האהבה -- בכל קשר, לא רק בין דתיים אלא בין בני אדם בכלל. [ את, מצידך, יכולה להסכים, למשל, על מיטה כפולה אם תהיה בחדר השינה שלכם גם מיטת יחיד לזמן הנידה.]

זה הכל בראש שלה. אם היא תבין שזה פשוט לא רלוונטי, ותעשה עבודה של התבוננות והפנמה שאין טעם וזה לא יכול להתממש - היא בהחלט תוכל להוציא אותו מהראש שלה.

וקשר חדש גם הוא יכול להיות מסייע משמעותי להוצאה מהראש של הבחור הקודם (כמובן, אם היא באמת תרצה בכך).

לגבי ה"בית דתי". נניח שיש אדם שנוהג לדפוק מכות לאבא שלך מדי פעם. הוא מוכן לכבד אותך, ולא להרביץ לו כשאתה לידו. מה דעתך עליו? תהיה חבר שלו?

אכן, הרבה דתיים טכנוקרטים יכולים להיות מזועזעים מההשוואה. אבל מי שבאמת מאמין בה' ובתורתו ולא רק באופן טכני - אמור להרגיש ככה, או לפחות להבין בשכל שזו ההשוואה הנכונה.

כשיצאתי שוב לדייטים, הייתי מספרת.
לי אישית לא נעים להסתיר, כמו שהייתי רוצה שהוא יספר לי..
זה חלק מהעבר שלי , ונשאר כעבר..ולא אעבור שוב על נגיעות כאלו מיותרות לפני נישואין..
בכל אופן, כאלו שקיבלו בהבנה את המצב שהייתי , ואת זה שהיה מדובר בקשר ארוך והיה באמת קשה לשמור..לא אומרת שזה סיבה ליפול אבל..מי שקיבל את זה כהבנה ולא שפט אותי, היו לי תחושות יותר טובות לגביו מאשר אחר שהעקים פרצוף..
מבינה את אלו שרוצים אישה חסודה שלא נגעו בה מעולם,זה חלום של כל גבר..
אבל מי שפוסל אותך בגלל זה , יכול להיות שהיה פוסל גם על משהו אחר...אל תקחי את זה כדבר מחייב..
בעיניי זה אחת מהדרכים לסינון גברים שלא מתאימים לי..לראות איך הוא מקבל את העבר שלי ..שהיה חלק ממני ומבין שהווה שונה והמבט לעתיד לא חושק בעבר
ומעבר לכך, אם את בחרטה על כך ולא רוצה לחזור על זה תזכירי לעצמך "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים"
 

1. אם את מרגישה 'בשלה' לכך אני חושב שראוי לספר לו בעדינות ולתת לו לנסות לעכל את זה..

2. "האם בכלל "פייר" לצאת עם מישהו אחר כשאני בכלל אוהבת אותו הרי אם הוא היה נשאר מאמין ושומר תו"מ הייתי מתחתנת איתו מחר". הוא לא נשאר מאמין ולכן נפרדתם.. אני לא מבין את תחילת המשפט "כשאני בכלל אוהבת אותו". הלא זה נגמר...

בהצלחה!

נראה לי שלא כדאי להסתיר דברים כאלו, אבל רק ממישהו שאת רואה עתיד איתו. אם את לא רואה את עצמך ממשיכה אם זה שאת עכשיו איתו אין טעם לספר על נפילות מהעבר.

ובנוגע ל-2 נראה לי שאין על זה תשובה ברורה. מצד אחד את לא תשבי ותחכי שהוא יחזור בתשובה (להתפלל על זה אפשר) ומצד שני זה קצת מרגיש לא "פייר" כמו שאמרת. את צריכה להתאמץ לשכוח ממנו, ואני יודעת כמה זה קשה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז