אנחנו נכנסים לימי האבל של החורבן.
האבלות היא על מה שקורה ולא על מה שהיה.
מבחינתי אני כרגע סבבה בעניין הזה אז אני לא רואה סיבה לאבלות.
האבלות צריכה לעורר אותנו לפעול,אותי היא לא מעוררת. אם אני יעשה מנגל שבוע הבא לא זה מה שימנע ממני לפעול למען המקדש.
אני מדבר רק על האבלות הארוכה הזאת של "שלושת השבועות-תשעת הימים-שבוע שחל בו" ובאמת שאם נדייק בעיקר מעצבן אותי המנהגים.
מה שחז"ל חייבו סבבה. אבל מה שהתקבל על כל ישראל מעצבן אותי.
כי תכל'ס זה לא מעורר אותי לכלום וזה ארוך ומציק מדי.לצום זה סבבה כזה (למרות שגם זה,בקיץ כשעולים להר,או כשלא עולים ועושים סיבוב שערים זה נורא או כשנמצאים במעצר)
איך הגעת למסקנה שצדיק גמור לא צריך להתאבל,
כי הוא בסדר והבעיה לא בו.
מתאבלים על המצב המציאותי שאין בית מקדש.
זה שאתה פועל למענו - כל הכבוד!
אבל עדיין הוא חרב.
לא מתאבלים על המצב המציאותי.
כי המצב המציאותי הוא לא מקרי.
במשך כל השנים האשמה הייתה בנו עם ישראל בכללותו.
כי מי שמנע זה הגויים,אז כנראה שעם ישראל כעם ישראל היה בו איזה חטא כעם שבגללו הבית לא נבנה.
כיום הבית לא נבנה בגלל אחינו.
ולכן מי שאשם-אשם מי שלא-לא.
על זה שבמציאות כרגע הוא לא בנוי
כל המסביב לא חשוב לעניין קיומו או לא
בפועל, הוא לא בנוי!
זה נכון כשמי שמונע ממך הוא גוי לא כמי שמונע ממך הוא יהודי.
לדעתך זה לא ראוי אבל?
האבלות אינה על אי בנייתו אלא כדי לעורר אותנו לתשובה.
כמו בתשעה באב.
אנחנו לא סתם עצובים שעשינו עברות ולכן לא אוכלים הצום בא לעורר לתשובה.
@נפתלי הדג זה כאילו..
האבלות היא כדי לעורר אותנו לתשובה שלא נהיה ב"כאילו החריבו".
בימיו
לא "כאילו נחרב" אלא "כאילו החריבו" תלמודה של ארץ ישראל מלמד אותנו שהעיקר הוא המעשים שלך.
בקיצוניות לכאן או לכאן.
לכן מי שפועל לבניית הבית אי אפשר לומר שהוא כאילו החריב אותו וכשיש מישהו ברור שמונע ממנו לבנות אותו אחד אשם בכך ורק הוא.
מנהגי האבלות הנוהגים בימינו הם על תיקון עולם. כלומר על הדברים שבגללם חרב ביהמ"ק. צריך שינוי יסודי ביסוד הוויתינו. העולם לא היה מתוקן לפני החורבן, גם כשביהמ"ק היה קיים לא היה עולם מושלם. לכן הוא חרב. ולכן קשה לנו לבנות אותו. אם נבנה את ביהמ"ק עכשיו, מי ערב לנו שחטאינו לא ימשיכו? מה יעזור לנו אם נקריב קרבנות חטאת ונאמר אחטא ואקריב וה' יסלח לי? אלה הדברים שנאמרו בידי ירמיהו הנביא (ירמיה ז') ה' לא חפץ בקרבנות כדי שנוכל לחטוא. ה' חפץ בהטבת 'דרכינו ומעללינו' ורק אח"כ 'ואשכנה'.
פתחת את דבריך בכך שזהו הרהור כפירה. ואכן זהו חלק קטן, תוך כדי מחשבה של תיקון דרכינו, של כפירה. המחשבה שאנו צריכים לתקן, ואנו רואים את העולם מסביבנו הולך ונהרס בפן הכללי של גירוש, הרס, מלחמות, עברות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום. זהו יסוד הייאוש. הייאוש שאין לנו סיכוי לתקן את העולם ולהביא לידי בניין הבית השלישי, כי צריך שינוי יסודי, שגם בשני הבניינים שקדמו לא היה. וזה נותן לנו הרגשה שלא יהיה. חלק קטן זה של כפירה, הוא יסוד הכפירה. הוא מביא אותנו לרפיון ידיים בעולמנו הגשמי והרוחני. ומשם הכל הולך ומתדרדר חס ושלום.
אנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שלמרות שאולי לא רואים זאת העולם הולך ומשתפר. די לנו שנראה את השינויים בטבע, חיידקים משתפרים, המינים החזקים שורדים והחלשים נכחדים. מה שמביא לשיפור כללי בתפקוד העולם. ולכן אנו חייבים להאמין שגם אנו בני המין האנושי נשתפר, ובלי לדעת זאת אנו כבר משתפרים. ומתוך השיפור הזה נבוא לידי שלמות וכך תצמח גאולתינו השלימה במהרה.
זה שאתה מקדיש את עצמך לפעול בנושא, לא אומר כלום כל עוד לא נבנה (כאילו נחרב בימיו..)
בירושלמי כתוב "כאילו החריבו" וזה מסביר את כוונת הדברים.
יש להם הרבה שותפים ומסייעים בעיקיפין כמו רבנים וסתם אנשים שיושבים ספונים בביתם כשהבית חרב.
אבל כשיהודים מונעים אז זה יהודים רשעים שלא בסדר.
ברור שזה תלוי בכל העם.
הבעיה היא שכיום העם הוא זה שמונע אז מי שמונע הוא זה שיוצא מהכלל אם כבר לא אני.
ולא הרבה לפני זה כשעם ישראל הרשיע.
הרשעות כיום היא שאנחנו לא בונים את ביתו.
בס"ד
בטח שזה לא אשמתנו.
ובכל זאת מתאבלים..
בס"ד
זה לא מבטל את האבל. לא מצד הצער שלנו, ולא מצד החובה ההלכתית.
לכן כמו שכבר כתבתי הבאתי את הירושלמי ולא הבבלי.
והנה מה שעבר אין, כי כבר נשרף בית מקדשנו. אך כעת, שהשם יתברך מצפה לשוב אלינו ולחזר ולבנות בית מקדשנו, ראוי לנו שלא לעכב, חס ושלום, בנין בית המקדש, רק להשתדל בבנינו. על כן מאד צריך לזהר לקום בחצות, להיות מתאבל על חרבן בית המקדש, כי אולי בגלגול הראשון היה הוא הגורם שיחרב הבית המקדש, ואפלו אם לאו, אולי הוא מעכב עתה בנין בית המקדש, ונחשב גם כן כאלו הוא גרם להחריבו (עין ירושלמי יומא פ"א ה"א). על כן צריך לזהר מאד לקום בחצות, ולהיות מתאבל מאד על חרבן בית המקדש, והשם יתברך הבטיח לכל המתאבל על ציון לשום לאבלי ציון "פאר תחת אפר"
והגלות זה לא אם יש בניין או אין...
הגלות היא בדעת שתולים את הייסורים בטבע במקום בקב"ה, שאור ה' נסתר מאיתנו ואנחנו אפילו לא מרגישים
כמה אנחנו רחוקים... אני מדבר על עצמי בעיקר
מוזמן ללכת בצום ט' באב ולראות כמה פוקדים את הר יי וכמה בוכים כמו הינדיקים מתחת לשולחן במקום לשבת על שולחן כמו בני מלכים.
גם אם תבנה... אם ה' לא ישכון בתוכינו זה יהיה מקסימום עוד קניון יפה בירושלים.. לא יותר מזה
ככה במחי יד לבטל מצות עשה דאוריתא.
הם לא שמחו שבית המקדש עצמו נחרב אלא שהבית המקדש עם כוניו המושחתים נחרב.
נכון שזה לא בסדר ואנחנו שואפים ליותר אך זה לא סיבה לא לבנות.
רק רציתי להגיד שלא תזלזל בעצם האבלות העכשוית... כי היא ודאי נצרכת...
כי עצם הגלות זה לא חורבן הבית אלא הסתלקות השכינה ממנו...שבגלל זה הוא נחרב
וכמו שיצאה בת קול בזמן החורבן ואמרה "בית חרוב החרבת, היכל שרוף שרפת" (סנהדרין צו)
פשושוןכנראה שזה גם מניעה משמים לעכב את בית המקדש...
אני פשוט יעשה.
אבל לא בטוח שהסיבה היחידה שאין מקדש היא עצלותנו לבנות. הסיבה לכל הצרות, ובכלל זה הפקרתו של המקום לוואקף, היא העוונות.
צר לי על שאני קטנוני אבל צריך גם לעשות תשובה ובגדול. אין קיצורי דרך.
כמו שהבעתי את דעתי בעבר, אנו לא יודעים מה יקרה קודם. זה שתחום אחד מוזנח זה לא סיבה למשוך ידיים. פשוט לא הייתי אומר שהסיבה היחידה היא מחסור בשותפים לדרך.
הרמב"ם בהלכות תעניות אומר שתפקיד התענית היא לעורר לתשובה. זו הדרך הנכונה לקוות לפתרון כל בעיה. בגלל המשמעות הגדולה של המקדש, חז"ל גם גזרו עוד סממני אבלות. לא מכבסים ולא מסתפרים ולא נכנסים לבית המרחץ בשבוע של התענית, לא לאכול בשר ולא לשתות יין בסעודה המפסקת. אנו צריכים לקיים אותן, כי כנראה בעניין הזה אנו צריכים תמרורים יותר חזקים כדי להתעורר לתשובה.
במשך הדורות שלומי אמוני ישראל הוסיפו עוד חומרות שונות, חלקן מוגזמות מאוד, אבל אפשר לעמוד בהן.
מה שנוסף נוסף כי הרגישו שמה שקיים הוא לא מספיק.
כיום כשאפשר לקום ולעשות זה מגוחך.
לא הצעתי לעבור על תקנות חז"ל.
חשבתי שאתה חותר להסבר על מטרת האבל וכו'... . באופן עקרוני גם אבלות רגילה על מת באה, כדי שהחי יתן אל ליבו. והדברים עתיקים וידועים.
הלוואי והייתי כמוך, אבל לצערי אני בינוני..
שמעת על זה? אנשים בינוניים.. מסכנים כאלה
הם בדרך כלל בקושי קמים בבוקר לתפילה, שלא לדבר על לצום.
המנהגים האלה של האבלות משאירים לי את ההבנה שהמציאות החסרה.
אחרת, הייתי בטוח שהעולם סבבה, יש רע יש טוב, למה לא?
בשביל שאני לא אשאר בתפיסה השגויה הזאת של הנצרות, חז"ל הענקיים בחכמתם גזרו לנו מנהגי אבלות.
שנבין, אנחנו הבינוניים ששורדים כל יום על פיסת אמונה קטנה, שהמציאות חסרה.
שיש מציאות גדולה ללא הרע, שמעת עליה? משהו בסגנון של בית המקדש.
אם לא היה לי את הכותל אני הייתי קם בבוקר לתפילה עם המלחמות האישיות שלי ושוכח מהצרה האמיתית, החורבן.
הבכי בכותל משאיר לי את התפיסה הנכונה.
ואולי, עוד יבוא יום, שאזכה ואזדכך להיות כמוך.
צדיק גדול שפועל לבניין המקדש.
כמו הרב ישראל אריאל והרב יעקוב אריאל, אנשים ענקיים.
אני לא בא לבטל את האבלות כולה מהשורש.
אבל
א.ההתמקדות בהלכות האבלות והתעסקות הנרחבת בפרטי הדינים והמנהגים במקום להתמקד בעיקר שזה לקום ולעשות היא מגוחכת.
ב.מה שכן דברתי עליו, אלו המנהגים שנוספו במשך הגלות.
לעם ישראל לא "הספיק" מה שתיקנו חז"ל והוא הרגיש צורך לעשות, במצבנו כיום שאפשר לקום ולעשות זה לא רלוונטי לדעתי.
ומצד שני קיצצו סממנים שתופסים לכל השנה. כוונתי לשימוש בכלי נגינה בשמחות שכבר התירו הכל. תכשיטי נשים צריכים לשייר בהם מקום לא סימטרי, שלא ראיתי כאלה שמקפידים על כך. שיור מקום בעריכת השולחן.
האבלות היא דבר חשוב, וזה שהרחיבו אותה הוא לא מפריע. מה שמפריע זה שקשה לנו לקלוט את הרמז, שאנו צריכים לשנות את מעשינו. את מעשינו כולם. האישיים והנורמטיביים. זה לא סותר את זה שגם שינוי התודעה שלנו בנוגע למקדש צריך לבוא. אך מי יודע מה קודם למה, ומה שוקל יותר ממה? דברים כאלה נשקלים רק בדעתו של א-ל דעות.
"קשר רשעים אינו מן המניין"
פלסטיני. וגם יורה שבשם חופש התנועה מותר לטמאים להיכנס , וכן לגויים מעבר לחיל.
גם דתיות לאומיות יכנסו עם חצאיות הפריצות שלהן , ובת קול תצא ותכריז: מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי.
תרוצים דומים מאוד נגד העליה לארץ.
לא זו דרכנו.
ישראל למקדש . אבל לפני שינוי תודעתי ופוליטי גם אתה מבין שבדרך הטבע לא יבנה המקדש לצערנו.
אתה לא מתרחץ?? |שוק|
אני מדבר על העקרון ולא על השנה.
*להתרחץ במים חמים
וזה לא קורה-אז אתה צריל להתאבל,אולי אפילו יותר.
כי אתה מתאמץ עושה מה שאתה יכול נאבק מעלה מודעות לומד עלזה ישן בחוץ ולוידעת מה כל מה שאתה עושה ובכ"ז עדיין עם ישראל ישן ואין לך הרבה שותפים ואין לנו עדיין בית מקדש ואנחנו עוד בגלות-אז ברור שצריך להתאבל. אפילו יותר מיהודים רגילים שבמשך כל השנה לא ככ חושבים על העניין וטוב שיש את ימי בין המצרים כדי להזכיר להם,לי אתזה..
וכל ישראל ערבים זה בזה,גם אם זה לא באשמתך זה עוד לא הגיע לכולם ועדיין לא כולם ככ רוצים את זה כמוך-אז זה על אחריותך,אחריותינו..
וזאת ממש לא היסחפות. קצת להתאבל על זה שאין- זה בסדר גמור. לא בקשו ממנו,ממך לשבת שבעה ולא לצאת מהבית. גם להתאבל זה טוב,לבכות עלזה ולהתפלל בדמעות. חוץ מכל הדברים היותר "טכניים" שהתנועה,התנועות,עושות כדי להחזיר את ההר.
אני בטוחה שגם גדולי התנאים,האמוראים בתקופת החורבן לא רק חשבו שזה לא באשמתם,הם היו בטוחים בזה,ובכ"ז הם צמו והתאבלו והם אלה שקבעו לנו בכלל איך לנהוג בתקופה הזאת ובכלל עם כל הדינים שיש במשך השנה בקשר לחרבן..
"יין ושכר אל שת אתה ובניך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו. להבדיל בין הקודש ובין החול והין הטמא ובין הטהור . ולהורותץ את הני ישראל את כל חהחוקים אשר ציווה ה אותם ביד משה !!!!!!!!!!!!!!!!"
מה הוונצפנים גם אומרים שאסור להשתקר? כמו הדרדעים היקים הפרנקפוקט? עד מתי ונצפנים תתיקיו? מלשון יקים
הבית?
קריאה מפתיעה: להיערך להקרבת קרבן בהר הבית
חברים!
הגיע הזמן שכל עם ישראל יעלה להר הבית בטהרה.
הגיע הזמן להקריב קורבן פסח על ההר.
מצווה בימינו!!!!
כל יהודי שעולה להר הבית - מקרב את בניין בית המקדש השלישי והנצחי בפרט ואת הגאולה השלמה בכלל!
בכך שיש צד גדול שהוא מתחייב כרת אם הוא דורך במקום המקדש,כי כולנו היום טמאי מתים
הרמבם התיר
לפי שיטת הרב ברדא המרא באתרא של ארץ ישראל הוא הרמבם ולא השולחן ערוך
זה גמרות פשוטות שכמעט לא נתונות לוויכוח. הכאילו "דעות" שחולקות על זה, אלו דיוקים מאולצים בדברי המפרשים.
בספר הר הקודש (ספר מדהים בנושא מקום המקדש, המחבר שלו היה נטורי קרתא לחלוטין ואוהב ארץ ישראל), טוען ומנמק, שמה שאומרים שדעת רש"י והכפתור ופרח שאסור לטבול יום לעלות להר הבית זו טעות.
בקיצור, לא צריך שהרמבם יהיה מרא דאתרא כדי לפסוק כדברי המשנה והגמרא 😉
פי הרוב
מסכים איתך , הלוואי שיהיה לנו ימים יותר שקטים
מן הסתם בדורנו זה יהיה חליפות ומגבעות, או חולצות לבנות וכיפות לבנות (אולי עד שיתרגלו😐)
יותר נוחה לחום של ישראל. מכנסיים זה המצאה אירופאית לקור שם, וכן הכובע האירופאי העבה והחם, שבמילא לא מגן על העורף מהשמש הקופחת של ישראל.
כשיבנה המקדש נאכל קרבן פסח בתוך לאפות. תתחיל להתרגל לאוריינטליזם, כי זמנם של האשכנזים עבר (אומר זאת בתור אשכנזי מלא😉)
עד אז אין סיבה לחשוב שהלבוש המכובד יהפוך להיות ג'לאביות
וברור שבחיים לא אלך עם חליפה.
מי אמר שעוד 50 שנה סין לא תשלוט בתרבות ויהיה מקובל להגיע לאו"ם בקימונו וכובע מחודד?
צריך לדבר עם החבר'ה בהוליווד בקליפורניה החמה. אם הם יתחילו ללכת עם ג'לאביות זה יתפוס בכל העולם
"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג"
ארגון בית המקדש השלישי
ארגון בידינו
ארגון ישי
ארגון כפות המנעול
מינהלת הר הבית
תנועת חוזרים להר
מכון המקדש
תנועת נשים למען המקדש
נוער המקדש
מיזם נעים למקדש
ארגון סובו ציון
ישיבת המקדש
אם יש עוד ארגונים שאתם מכירים, תכתבו..
זאת מחלוקת בהלכה..
להגיד את זה מוציא את הדיון למקום מאוד מסוכן של שלילת דעות אחרות בגלל הדעה שלך
ואני חושבת שחבל להגיע לשם
מי שפתח במלחמה כנגד היהודים בטענה שהם עולים להר הבית הוא חמאס, וקרא למתקפתו הרצחנית מבול אל אקצא.
מי שנלחם ביהודים צדיקים שפוקדים את הר ה' המבוזה והמחולל הנו שותף לחמאס.
ואם בשלילת דעות עסקינן, הארגון מורא מקדש מתמחה בכך. וזו אינה מחלוקת הלכתית, זו מחלוקת השקפתית וגם זה מוטל בספק.
ולבניין בית המקדש השלישי והנצחי כדי לעבוד את ה' בשמחה
אני חושבת שאם אתה קורא ליהודים חמאס, עדיף שלא תתעסק בבניין המקדש.
המקדש הוא משו של כל ישראל, לא שלך אישית....
ויש לך הרבה עבודת המידות לעשות, הכלת מורכבויות, וסתם לסדר את השכל
(זה כמו שאני אגיד שחמאס נלחם ביהודים, ואתה גם נלחם ביהודים [מורא מקדש] אז אתה כמו חמאס)
אני חושב שאם את מתעסקת באיך אני מכנה יהודים במקום להתעסק ברצון ה', את לא מבינה מה זה בניין המקדש.
לגברתי יש הרבה מה לסדר בראש, להבין שהתורה היא פשוטה, להבין שהמתייוונים הם לא בהכרח אלה שמורידים את הכיפה, ולעיתים הם אפילו משמשים בתפקיד הכהן הגדול.
הדוגמא שלך מטופשת, אני יכול לומר שכמו שהמכבים נלחמו במתייוונים היהודים ככה גם חמאס, זה מטופש, יש כאן מתייוונים שנלחמו כנגד היהודים שעשו את דבר ה', ויהודים שנלחמו כנגדם.
המצב כאן דומה מאד, יהודים שנלחמים כנגד אלו שעושים את דבר ה', ומצטרפים מבלי משים למאבק של החמאס באותם יהודים.
עלון בית המקדש הוא עלון דיגיטלי המפרסם בחינם דברים הקשורים לבית המקדש ולהר הבית
לפרטים נוספים, שלחו מייל: alonbethamikdash@gmail.com
כל העלונים שיצאו עד עתה:
עלון בית המקדש 1 20251211044335.pdf
עלון בית המקדש 2 20251211044552.pdf
עלון בית המקדש 3 20251211044644.pdf
עלון בית המקדש 4 20251211044720.pdf
עלון בית המקדש 5 20251211044831.pdf
עלון בית המקדש 6 20251211044903.pdf
עלון בית המקדש 7 20251211044941.pdf
עלון בית המקדש 8 20251211045147.pdf
עלון בית המקדש 9 20251211045236.pdf
עלון בית המקדש 10 20251211045324.pdf
לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com
אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆
לכתובת: naimlamikdash@gmail.com
זו הלכה מפורשת שנוהגת גם כשאין בית המקדש בנוי.
למה לא עושים?
זה לא כל כך קשה, צריך שיהיה מספיק אנשים שבעניין להקדיש בישביל הקב"ה כמה שעות בשבוע בשביל זה ולעשות משמרות
איך דוד ניסך מים?
לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'
אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.
הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!
אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא
על ניסוך מים בבמות:
ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.
למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך
נסכים מוזכרים רק בקרבנות.
אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.
צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.
רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.
הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.
ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).
כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.
שניסוך המים הוא פעולה ראויה.
אלא שדוד ניסך כי כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.
עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.
בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.
לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).
החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.
שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.
יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?
הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).
למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.
ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.
).שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה
וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...
ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.
מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.
ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.
