וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי שֶׁצְּרִיכִין, הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי;
כִּי עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל, כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם, אֲבָל עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת (מִשְׁלֵי ה') "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן", שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ (עִירוּבִין נ"ד),
וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַבְּלוֹת כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת.
(ליקוטי מוהר"ן, תורה א')


