סחרחורת.בר .

סחרחורת.
נחבט בגבול
רץ לעברו השני
נתקל בחומה אטומה
נופל
ראשו מוטח באדמה
לחישות שקר
והוא
כלכך מבולבל
ונבהל

 

קם שנית
מרקד כמשוגע
לצלילי הרוח
הסוחפת,
המשכנעת
המטעה
אין בו כל שליטה

 

ניצוץ דעת נזרק בו פתע
והוא מנסה להתבונן
מה אני?
מה מעשיי?
היש מוצא מכאן? האין?
ושריקות האימים מפלחות בינתו
נושפת בעורפו הרוח הבוגדנית.
נפלת, היא אומרת
שם - אין לך עוד סיכוי

אין סיכוי

 

סחרחורת
ואי שם בהכרתו הוא יודע
שמחול העוועים הזה
חייב להיפסק.
(מתרסק)

 

 

 

סליחה

זה יצא לי נורא מבולבל ולא מובן

וישלי עוד כמה גרסאות שלא אלאה אתכם בהן

בכל אופן אשמח מאוד להערות

ושוב סליחה

 

מדהיםמדהיםמדהיםאזמרה...

מרגש מאוד

מעורר הזדהות

מקצועי מאוד

כיף האמת

למצוא מן שיר כזה

החודר למעמקי הרגש

בכזו יד אומן מופלאה

הנכנס לכל החדרים

בלב

מכיר

ויודע אותם

יש בזה

מן העונג

ובמודעות למקום בו נמצאים

יש עולם ומלואו

ובו התחלת הכל.

 

מושלם.

תודה. שימחתבר .


תודהאזמרה...

שכתבת ששימחתי.

שימחת אותי בזה...

=)=)=)

יוצא מהלב ונכנס אל הלב....טל_לנצח


אינלי הערות. זה פשוט זהרצה

תודה לך

דבר ראשון, קנית אותי עם הטיימס הזה.L ענק

ואין הרבה אנשים שכותבים בו,

כך שאני גאה להקים איתך את האוגדה של הכותבים

שיודעים באיזה גופן צריך לכתוב שירים

 

הצלחת לברוא עולמות בשיר, אבל הם לא מחודדים מספיק.

בכל בית יש משהו שהראה לי את זה.

 

פשוט לא ברור מה העולם שבתוכו קורה הסיפור הזה.

(וזה סיפור, לא שיר. 

אני אישית יותר אוהב סיפורים)

 

 

המקומות הטובים בשיר הם התיאורים של הסיטואציה מבחוץ, גם, עוד ליטוש, אבל הם כבר כמעט גמורים.

מקומות שצריכים יותר עבודה, זה העולם הפנימי שלו.

 

אם זה הדיבור שלו עם עצמו, אז צריך שפה אחרת

אם זה הדיבור של הרוח אליו, צריך

שיקרה שם משהו. אלו הם לחישות השקר?

(עוד משהו.

היה יכול להיות יותר מעניין לקרוא את זה יותר מונפש,

שממש הרוח פונה אליו. אולי מסיטה את שערה, או לוחשת לו לאוזן)

 

 

השיר יכול הלתחיל באמת מ"נחבט" 

זה ממש מעניין להתחיל מנחבט בגבול, בכלל כל הבית הראשון מצליח להעביר את התחושה נהדר.

 

יש לי עוד, אבל נראה לי זהו לבינתיים.

אני ממש מקווה שלא תעזוב אותו ככה, אלא תעבוד עליו עוד קצת.

ממש יש לך כאן משהו.

 

אני אשמח לראות אותו גמור ומשויף.

...בר .
עבר עריכה על ידי בר . בתאריך י"ז באב תשע"ה 02:48

אני בתחיוך

תודה רבה רבה על התגובה! 

א. באמת התלבטתי הרבה לגבי הפונט.. אין פה הרבה וכל אחד היה נראה לי מוגזם מדי, או שקשה לקריאה, או סתם פשוט מדי. משמח לשמוע שגם בעיניך זו הייתה בחירה נכונהחיוך

ב. לגבי החידוד - גם אני ממש מרגישה את זה. ולכן כתבתי שזה נורא מבולבל וכו'.. ניסיתי לדייק אותו בעוד כמה גרסאות (כמו שראיתי שעשית פה פעם עם מוזיקה?מוזיקהקורץ) ולא כלכך הצלחתי.

 

אז ככה:

הדיבור שלו עם עצמו זה -

מה אני?
מה מעשיי?
היש מוצא מכאן? האין? 

(למה התכוונת שאמרת שצריך שפה אחרת?)

 

הדיבור של הרוח אליו זה אכן לחישות השקר, (שבאמת נתקעו לי פה בלי יכולת להסביר)

ניסיתי - לחישות שקר באוזניו מלחשים
מערטלים החושים

או - והלחישות לא מרפות

מפתות

אבל שום דבר לא היה נשמע לי כמו פה.

 

ועוד דיבור של הרוח זה - 

נפלת, היא אומרת
שם - אין לך עוד סיכוי

אין סיכוי

 

 

אם תרצה אני אכתוב פה את 2 הגרסאות הנוספות שכתבתי.

בכל אחת מהן משהו יותר מדויק, אבל זו הראשונית - וממילא הכי מדייקת אותי בתחושה.

 

 

 

 

 

מספיק להתנצל.יעל

השירים שלך מדהימים כל כך. חיים כל כך.

והתחושות שאת מעבירה - וואו. לרגע הרגשתי את העורף שלי מתפלח וצמרמורות מהרוח.

 

שום סליחה, וזה מדהים, ועלי והצליחי ותודה רבה.

רק להאירבר .

הרוח אינה כפשוטה, כמובן

כל הקטע הזה הוא בכלל דימוי..

 

ומעניין אותי באמת איזו תחושה עברה מהכל?

עם מה נשארת בסוף?

כמובןיעל

העברת סוג של ייאוש, אבל מצד שני - לימוד. לדעת לאיזה מקום לא להגיע. לדעת לקלוט את הרוח.

יקח לי זמן, לא השבוע אבל אני מקווה לכתוב לך תגובה רצינית.L ענק
אם אפשר ורק אם היא רוצה, אני מאתגר את מוזיקה?מוזיקהL ענק
לעבוד על השיר הזה ברצינות.

(חשבתי שכבר תהיה לי גישה למחשב אבל היום ישבתי חמש דקות וזה רצח אותי)
בכל מקרה, חבל לי שהוא ירד ככה למטה.
ראית מה עשינו עם שלך, פשוט ממש תקחי את השיר הנהדר הזה ותנסי לדייק אותו יותר, שכל בית יגיד בדיוק את מה שהוא רוצה לומר וזהו.

(כמובן, זה רק אתגר.
את לא חייבת להיענות)
חביב לי האתגר הזה.מוזיקה? מוזיקה
עבר עריכה על ידי מוזיקה? מוזיקה בתאריך ג' באלול תשע"ה 23:21

אולי עוד שבוע שבועיים אשב על זה ברצינות.

 

 

(למרות ש

זה קצת מרתיע 

לשכתב שיר של מישהו אחר.

אז, @בר .

מסכימה?)

 

 

 

(הו ו,

השיר הזה

הבתים האחרונים במיוחד,

הוא נפלא)

המבר .

רק בגלל שאני אוהבת את הכתיבה שלך

ותודה

 

ו@L ענק

דווקא כן רציתי לעשות את זה בעצמי

אם תוכל לכוון אותי

תודה לךמוזיקה? מוזיקה

על הרשות

אני לא מתכוונת לשכתב, לפחות לא עכשיו

רק לכתוב הערות.

 

(ומסתבר שאולי בחצי שעה שיש לי עכשיו נספיק משהו)

טוב, אז הערות וכל זה-מוזיקה? מוזיקה

(מסתבר שיש לי זמן עכשיו, אז ננצל אותו).

 

קודם כל, רק שתדעי, שאני מאוהבת סופית ורשמית בבית האחרון שלך.

עוועים זו מילה כל כך יפה וגבוהה |מתמוגג|

ועוד משהו יפה פה- השילוב בין החיצוני לפנימי. כל הכבוד. לא ראיתי הרבה כאלו.

 

כמה הערות:

לפתוח עם סחרחורת, כשקראת ככה לשיר ואת חוזרת על זה בבית האחרון- מרגיש קצת מיותר. נחבט בגבול יושב שם הרבה יותר טוב.

וחוץ מזה, הבית הראשון טוב. אהבתי את הסיומת שלו 

והוא
כלכך מבולבל
ונבהל

ו' החיבור כאן ממש במקום.

(יש אפשרות, אם תרצי

להוריד את הרץ והנתקל מהשורות שלהם,

וליצור איזה משהו עם שאר המילים מהמשפטים האלה.

שיהיה קצת פחות פעלים.

תנסי, אולי זה יתן יותר משקל לפעלים שתשאירי.)

 

הבית השני מלוטש מספיק, נראה לי. אהבתי את הרוח שם (רק, אם עשית פסיק אחרי הסוחפת, נראלי צריך גם אחרי המשכנעת והמטעה..).

הייתי שוקלת להצמיד ו' לאין בשורה האחרונה, אבל זה קצת מותרות.

 

הבית השלישי צריך דיוק.

יש לך חיפוש, והוא קצת מעורפל. מי אני, מה מעשיי- זה לא כל כך מתאים לסערה כזאת. זה נשמע קצת מיושב מדי, ה'מה מעשיי'. תנסי לחשוב מה את היית אומרת אם היית בנעליים שלו. (ואם זה מה שהיית אומרת, לכי על זה. אולי תוסיפי עוד משהו, אולי לא.)

השורות שלדעתי צריך להשאיר ככה הן אלה

היש מוצא מכאן? האין?
ושריקות האימים מפלחות בינתו
נושפת בעורפו

הן טובות.

אולי צריך לתת לרוח קצת יותר דיבור?או לתאר אותה עוד טיפה, להאניש קצת (כמו שצור אמר). תנסי קצת לשחק עם המילים שלה (אני לא יודעת כל כך איך, סליחה).

 

הבית האחרון מושלם-מושלם ואני לא רואה שום צורך לשנות בו משהו.

(הסוגריים שם ממש במקום).

 

בהצלחה

אמ. סליחה על האיחורבר .

אז ככה.

א. תודה ענקית.

ב. הנה ניסיון נוסף,

(ולגבי הבית השלישי - כן, אני בנעליים שלו. יותר נכון, הוא בנעליים שליחצי חיוך וזה בדיוק מה שאני אומרת.)

נחבט בגבול
פעם אחר פעם
נופל
ראשו מוטח באדמה
מציאות מטשטשת

וערפל

 

לחישות שקר באוזניו מלחשים

מערטלים החושים
והוא -
כלכך מבולבל
ונבהל

 

קם שנית
מרקד כמשוגע
לצלילי הרוח
הסוחפת,
המשכנעת,
המטעה
אין בו כל שליטה

 

ניצוץ דעת נזרק בו פתע
והוא מנסה להתבונן
מה אני?
מה מעשיי?
היש מוצא מכאן? האין?
ושריקות האימים מפלחות בינתו
נושפת בעורפו הרוח הבוגדנית.
נפלת,

לואטת היא בחיוך זדון
ושם - אין לך עוד סיכוי

אין סיכוי

 

סחרחורת
ואי שם בהכרתו הוא יודע
שמחול העוועים הזה
חייב להיפסק.
(מתרסק)

הבית הראשון הקודם היה יותר טוב לענ"דמוזיקה? מוזיקה

בעזרת ה' אגיב בפירוט יותר מאוחר.

אוקי,מוזיקה? מוזיקהאחרונה
גם בקריאה שניה אני חושבת שהבית הראשון יותר טוב בגרסה הראשונה (רק בלי הסחרחורת)
אולי כדאי לחבר את הבית הראשון והשני? תראי אם את אוהבת את זה ככה.
הבית השלישי ממש משופר. כל הכבוד! אהבתי את התיאור הנוסף שנתת לרוח.

זהו לבינתיים (נראלי).
מוקדש לתמימלה. וסליחה מראש.ימח שם עראפת

עמדתי בשדה הקטל כשהוא הופיע.

"מי אתה?" שאלתי.

שערו היה לבן, ארוך, סרוק. על כתפיו עטה אדרת אדומה עם שולי פרווה לבנים. הוא רכב על חד קרן מכונף, יפהפה. החד קרן היה לבן ורוד, וקרנו בהקה בזהוב.

האיש הביט בי ושתק. הבטתי בו בחזרה. שדה הקטל עוד טרי. חרבי מלאה דם קרוש, ופה ושם פזורות גופות אויבי.

"אמור עכשיו מי אתה, או שאנעץ בך את חרבי," איימתי ונופפתי כלפיו בחרבי מגואלת הדם.

החד קרן נרתע ורעמתו הוורודה התנופפה מעט.

האיש ליטף אותו. "למה"? הוא שאל.

פילבלתי בעיניי. מה זאת אומרת למה? חשבתי בכעס.

הזקן לא חיכה לתשובה. "קח", הוא אמר, והושיט לי את ידו. נטלתי אותה בהיסוס, מוכן לקצוץ אותה לחתיכות בחרבי.

"מה אתה רואה?" שאל האיש.

"אני רואה את שדה הקטל," עניתי בכעס.

"אמור לי, מה בדיוק אתה רואה?" דרש הזקן, והידק את אחיזתו בידי. הכנסתי את החרב לנדנה, בזעף. "אני רואה את גופות אויבי. אני רואה את חברי שלחם לצידי, אני רואה את גופתו שסועה לשניים. אני רואה דם, ואני רואה את העורבים חגים על הגופות."

"אינך מביט נכון," אמר הזקן והניד בראשו לשלילה. משכתי את ידי מידו וירקתי הצידה. "אני מביט מצויין," עניתי בכעס.

"מה אתה שומע?" התעלם הזקן מכעסי.

"אני שומע את יללות הנשים, גניחות הפצועים, בכי הילדים."

אינך מאזין נכון, לאט הזקן בעצב. "ומה אתה מריח?" שאל.

"ארור תהיה. אני מריח את מעיהם השפוכים של אויבי וחברי, את החיטה השרופה, את גללי הסוסים."

"אינך מריח נכון," הניד הזקן ראשו.

שלפתי חרבי בכעס. "אמור לי אתה!" שאגתי, "מה אתה רואה?! מה אתה שומע?! מה אתה מריח?!"

"אני רואה שדה חיטה, ענה הזקן בשלווה. וחד קרן יפהפה, ועץ ברוש עבות.

אני שומע ציוץ ציפורים, צהלות ילדים, שאגות ניצחון לוחמים.

אני מריח אדמה רטובה מגשם, תבשיל במדורה במחנה, וצוף מתוק נישא בידי דבורים."


"מקסים," אמרתי. ונעצתי את חרבי בליבו.

וואוגב'
כתוב מקסים, ואיזה סוף....🥺
תודהימח שם עראפת
לא אהבת את הסוף? אני אוהב להרוס סיפורים מסתבר
האמת? דווקא סוף חזק.גב'

פשוט בלתי צפוי.

כואב, עצוב.

ברררר🫣🫣🫣תמימלה..?

ההתנצלות מתקבלת למרות שאני עוד תוהה למה להקדיש לי אתזה😅🫣🫣

סתם, רציני רגע, אני לא מנתחת אותך או משו(או שכן אבל זה משפט טוב...😅) אבל נשמע שכתבת על ההסתכלות שלך על העולם, על ראייה "שגויה" (במרכאות כי אין דבר כזה באמת...), הסתכלות כל הזמן על השלילי, הסוף עוד יותר מדגיש אתזה, הוא מבין שיש גם טוב אבל כל כך מותש ממה שעבר עד שגרם לטוב הזה להגיע שלא מרגיש שהוא מסוגל להמשיך לחיות, אולי בגלל שמרגיש לו שלא מעריכים את מה שהוא עשה בשביל שיהיה שקט וטוב, אולי כי הוא עוד בטראומה....

אבל אנחנו לא בשוטל, זה פורום כתיבה והכתיבה מטורפת, ממש, הניגוד בין החד קרן הלבן הורוד והלבוש שלו האדום והלבן, (אולי כאילו הוא הבין שאפשר לשלב בין הדם של המוות לטוב... אולי לא...) התיאורים היו לי קצת קשים לקריאה אבל זה כבר באג שלי😜

בקיצור, כתיבה מהממת, תמשיך כך👏👏

מורכב, לא בדיוקימח שם עראפת
זה גם הבאג שלי ומן הסתם של עוד הרבה. אי אפשר לחיותנחלת

ככה. מנסיון. רק תארו לעצמכם, רגע לפני המיתה, יש אפשרות לסכם את החיים.

כך רוצים לסכם את החיים? היה נורא ואיום ואיכס ומריר ופויה (מחילה)?

צריך לעבוד, ולפעמים לבד קשה, על ראייה ותפישה כזו של החיים.

תראי איך הוא נאמן למשימה שלו להכרית את הרועפתית שלג

ואת כל מה שעומד מנגד למטרתו הטובה (אולי)

זה לא אומר שהאדם בעין רעה על מה שעובר עליו, אלא בעיקר שהוא לא מוכן להיות שבוי בקונספציה ופשוט לפזר נצנצים על כל הרע שבעולם.

זה יכול להיות ראוי לשבח, וככה לוחם צריך להיות בשדה הקרב.

אם הייתי נותן לו להנהיג מדינה? לא. אבל מה צריכה ממלכה יותר מאנשי לוחמה כאלה בחזית?

אגב @ימח שם עראפת הזכרת לי מעט את בני צרויה. אנשים עזים שלא נותנים לשום דבר לסנוור אותם ולעמוד בדרכם, שהמלך רוצה קרוב אליו, למרות שהם ממהרים להוציא להורג את מי שמסכן לדעתם את המלך אפילו נגד דעת המלך ממש.

 

אם נצנזר רגע את הדם והקטל והחרב והגופות- כתיבה יפה ממש ימקצוען!

יופי הבנתימח שם עראפת
חן חן ידידי
מזעזע. קצת אופטימיות בן אדם. יש מי שמנהל את העולםנחלת

והוא לא יתן לאדם להרוס אותו. לא.

ודוקפתית שלגאחרונה
...רחל יהודייה בדם

 

הוא בוכה.

והם לא רואים.

הוא נעלם.

הוא בוכה.

והם רואים. 

אבל בשבילם הטיפה רק הופכת לנעלם אחר. 

וכשהם מוצאים את הנעלם החדש הם כמעט הרגו אותו

אבל הוא הרג את עצמו קודם.

 

מעניין מה הפירושזיויקאחרונה
רב, קצין, פוליטיקאי. תיפח רוחכם.ימח שם עראפת

אל תיגע בי בחיים שלך!!!

צועק ילד. צועק על ילד אחר, קצת יותר גדול.

ילד במדים, קסדה, אפוד. על הכתף תלוי נשק.

ילד גדול, ואלים. הוא דוחף את הילד הקטן. לא כל כך קטן הילד. בן 15. הילד דוחף אותו בחזרה. אל תיגע בי!!! הוא צועק. העיניים שלו נעוצות עמוק בעיניים של הילד הגדול. העיניים שלו מביעות זעם ושנאה.

הילד הגדול מחזיר לו מבט קר וכועס ושונא. והוא שוב נוגע בו. דוחף אותו חזק, הילד נופל.

הילד קם, עם אבן. הוא זורק אותה על הילד הגדול. הילד הגדול צורח בזעם. יא בן ****!!! הוא תופס את הm16 שלו ודורך. קלינק-קלאאק. יש כדור בקנה.

הילד הקטן מסתכל עליו, מבועת. זועם. שונא. הילד הגדול מפיל אותו במכה חזקה עם הרובה. הילד הקטן צורח, בזעם, אני לא האוייב שלך!!!

ילד אחר מביט בהם פעור עיניים. מרים ידיים. בבקשה לא, הוא בוכה. אנחנו יהודים!

ילד גדול צורח. סתום תפה חתיכת אפס!!! הוא צורח. בום! בובובום!!! בובובובובובום!!!! הרובה של הילד הגדול יורק אש. ילד קטן על הברכיים מביט בעיניים קרועות לרווחה, משותק. ילד קטן על הרצפה, מדמם. ילד גדול עם רובה שיורק אש לכל הכיוונים.


****


איש גדול ליד פודיום. זקן לבן. דמעות. איש גדול אחר מחליף אותו. איש במדים. פלאפלים על הכתפיים. איש אחר מחליף אותו. כיפת בד, חליפה, עניבה.

הם מדברים, כולם. בזה הם טובים.

בררררררררררר🥺🥺🥺תמימלה..?

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

כשהעולם יתנהג יפה אני אכתוב משהו שמחימח שם עראפת
מחשבה מייצרת מציאות?תמימלה..?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מציאות מייצרת מחשבה.ימח שם עראפת
אתה לא חושב שזה יכול לפעול גם הפוך?תמימלה..?
שאפשר להסתכל ולהדגיש ולכתוב על הדברים הטובים?
אפשר.ימח שם עראפת
זה יעלים את הרעים? לא. זה יגרום להם להתפרץ בשביעי באוקטובר.
אבל אתה לא הרמטכ"לתמימלה..?
אתה בנאדם שכותב, יפה מאוד אגב... למה להיכנס לדיכאון? תכתוב על משו שמח, שלא ירדו דמעות.....
ואולי...זה תלוי...בנו? בכל אחד מאיתנו? הרי הכלנחלת

מונהג מלמעלה, וזה כנראה תלוי בנו אם לא תעבור חרב בארצנו. יש הבטחה כזו, נכון?

מה  יצא לנו מעצבים והתלהמות? (למרות שזה כל כך מובן ומתבקש, הרי אפשר לפעמים

לצאת מהדעת בכלל חוסר צדק, חוסר אונים....)

אתה, אני, אתם...ז ה העולם. כשא נ ח נ ונחלת

נתנהג יפה, אז העולם יתנהג יפה.

פפפפ.ימח שם עראפתאחרונה
בחסות הקיץxmasterx

יוצאים לשאוף רוח

השמש שוקעת בים

הים לא מלא

הדגים ניצודים

והים לא ריק

מחשופים כמו פצעים פתוחים


התענוג חריף מדי

וחריף זה לא טעם

העצים עומדים כמו חיילים

60 אלף גיבורים עומדים סביבה

וזה כואב

החרב על הירך


הוא מציע שק כסף

מחפש להתארח

ואין יותר מקום

והנה הכל פרוש לפני

הסטריאוטיפ

והסטיגמה

ההגדרה והכלוב


והיא עומדת עם סימן שאלה מרוח עליה

לא מבינה למה

מבינה אבל לא רוצה

לשאול

לענות

לחפש


שם השיר איפה אני בכל העסק הזה

שם השיר אין שם

לא משנה התחרטתיShandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך י"ח בסיוון תשפ"ו 14:52

...
 

 


 

 

 

גם להתחרט מותרסופר צעיר
כן..Shandy

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

יאללה פרקיסופר צעיר
ככה לסקרן ולברוח?xmasterx

תמונה שווה יותר מאלף מילים

אז אעלה שוב☺️Shandy

היה שם 2 טקסטים.


1.


הלכתי לפארק הפיראטים


היתה שם ספינה גדולה מעץ


ולידה נדנדה יפה לשניים


נראתה כמו כרכרה של נסיכות


עליתי עליה ראשונה


ואז אתה הופעת


חשבת אתה פיטר פן


ואני וונדי


"נעוף ונברח לארץ לעולם לא " אמרת


נחיה בטבע בחופש, רחוק


בלי חוקים של אף אחד ומגבלת זמן


נעוף על החיים ונראה עולם.


בהתחלה זה היה נשמע קסום


אבל מהר מאד גיליתי


שלעוף לא אהבתי


אז מהנדנדה ירדתי


ואותך שם לבד השארתי



הרי עליה עליתי לחפש נסיך על סוס


שיקח את המושכות לאיזה ארמון על צוק


והרי פיטר פן אינו נסיך אז


נכנסתי כאן לתסביך.



2.


הנדנדה הזאת


עשתה לי בחילה


פעם כן.


פעם לא.


פעם אני דוחפת, פעם אתה.


פעם אני למעלה, פעם אתה.


פעם אתה עוצר באבחה אחת וגורם לי כמעט להתרסק,


ופעם אני גורמת לך להתנדנד על מקומך, היי שם למעלה.


​רצינו לשחק.


התיישבנו יחד על הנדנדה.


התכוונו ליהנות.



אבל –


התחילו משום מה משחקי כוחות.


​ניסיתי לרדת.


אולי גם אתה.


אבל –


היינו כבר בתנופה.


זה היה קשה ומלחיץ.



אבל –


קפצתי.


אתה המשכת להתנדנד לבד,


וכן, איבדת קצת את שיווי המשקל


ראיתי שחור ולא הצלחתי להמשיך ללכת


אז נשארתי שם לידה יושבת


ירדת מסוחרר, מבולבל


אמרת לי -


"היה כייף


בואי נמשיך".


"לא". עניתי


"את פחדנית?!" שאלת קבעת


"לא אני פשוט לא יודעת להקיא.

יפה מאד מזל שבקשוזיויקאחרונה
קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד

קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים

שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר

הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים

אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד

תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת

בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם

וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם

וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית

תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ

עַל קִיּוּמָם

הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים

כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים

אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל

שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים

"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"

יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם


אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ

אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת

זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם

בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל

אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית

הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת

יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה

מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם

צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת

מַבָּטֶיהָ צְלָלִים

כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה

וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים


וְלִפְעָמִים

לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן

תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה

מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר

תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה

שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה

וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן

וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ

וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק

לְלֹא הֶרֶף


הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ

חֲרִישִׁים

כִּלְאָם לְחִישׁוֹת

מַבָּטָם טָרוּף

וְכָל יֵשׁוּתָם

זוֹעֶקֶת הַצָּלָה


הֵם מִסְתּוֹבְבִים

אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק

הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף

זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת

שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר

מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים


אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת

הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ

אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ

נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים

וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין

שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת

עֲבוּרָם

עֲבוּרֵנוּ

וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב

לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ

שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם

לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף

לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם

וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין

בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ

חֲדוּרֵי כְּאֵב

חֲדוּרֵי רְדִיפָה

סְמַרְטוּטֵי אָדָם

חַיִּים

מֵתִים.


וואו!!!תמימלה..?
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
וואוהולך דרכים

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

תודה על התגובהזכרושיצאנולרקודאחרונה
מעריך🙏
תודה רבה 🙏זכרושיצאנולרקוד
יפה מאדoo
2 השירים
תודה רבהזכרושיצאנולרקוד

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)


שאלת השאלותשפוי

היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,

כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו? 

אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם. 

תודה רבה!

מה שאני עושה זה ככהחתול זמני

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

 

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

 

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

 

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

 

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

 

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

 

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

 

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

 

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

 

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

 

בהצלחה!

 

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

 

וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

כתיבה זורמת חופשיתמשה

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.


(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלת

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

נכון. מסכימהShandy
תודה רבה לכולם על הטיפים!שפוי

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

דבר נוסף והכי חשובנחלת

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

 

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

 

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

 

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

 

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

 

מקווה שהבנת.

 

בהצלחה רבה!

 

 

במרום - טעות. התכוונתי:במקום.נחלת
את יודעת שאת יכולה לערוך הודעה שכתבת?נקדימון
אם עדיין לא הגיבו עליה את יכולה לערוך אותה
תודה! איך?נחלת
הלחצן של 3 פסים שיש בצד שמאלנקדימון
יש שם "עריכה".
תודה רבה!נחלתאחרונה
יאא, תודה🥹🥰תמימלה..?

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

כלומר, לא לעשות מאמץ מעל איך שאתה,מאמץ מזוייף.נחלת
אמנם כבר כבר קצת זמן אבל נראלי שעדיין רלוונטי...תמימלה..?

רציתי לכתוב משו על שלושת הנערים שנרצחו לפני שתים עשרה שנה, לא הצלחתי ואז @שפוי עזר לי...

אז זה של שנינו...

"חטפו אותי" הוא לחש,

והזעקה נבלעה בתוך הרעש.

"תוריד את הראש" פקד הקול האכזרי,

והוא לחש בשקט "הושיעני, אלוקי צורי".

ובבית הפתעה, פחד ומבוכה,

חשש ודאגה,

מה שלום הבן היקיר

שכבר שעות לא בא...

אז מתקשרים למשטרה

ולא מקבלים תשובה

וכך במשך ימים ארוכים,

אבל אולי ישנה עוד תקווה....

תקווה שהוא יחזור,

יחזור כמו גיבור,

שלא נהיה גם חלק ממשפחות השכול...

ושנמצא את הכח לעמוד ולסבול...

והאחדות הזו של עם ישראל,

נותנת כוחות,

להתפלל

ולעבור את כל התלאות...

אז כשמגיעה המרה שבבשורות,

כשלא מפסיקות לרדת הדמעות,

כשצועדים אחרי המיטות-

אין מילה,

רק תפילה,

בקשה לנחמה,

לחיבוק באהבה,

של אבא שבשמיים,

שנשאר איתנו עדיין

שממשיך להחזיק לנו את הידיים

ולא עוזב אותנו לעולם,

וגם כשלא הכל מושלם...

מטלטלזיויק
אירוע נורא... הי"ד 
אני זוכר את הסיפור הכואב הזה.משהאחרונה

אולי יעניין אותך