(מסתבר שיש לי זמן עכשיו, אז ננצל אותו).
קודם כל, רק שתדעי, שאני מאוהבת סופית ורשמית בבית האחרון שלך.
עוועים זו מילה כל כך יפה וגבוהה |מתמוגג|
ועוד משהו יפה פה- השילוב בין החיצוני לפנימי. כל הכבוד. לא ראיתי הרבה כאלו.
כמה הערות:
לפתוח עם סחרחורת, כשקראת ככה לשיר ואת חוזרת על זה בבית האחרון- מרגיש קצת מיותר. נחבט בגבול יושב שם הרבה יותר טוב.
וחוץ מזה, הבית הראשון טוב. אהבתי את הסיומת שלו
והוא
כלכך מבולבל
ונבהל
ו' החיבור כאן ממש במקום.
(יש אפשרות, אם תרצי
להוריד את הרץ והנתקל מהשורות שלהם,
וליצור איזה משהו עם שאר המילים מהמשפטים האלה.
שיהיה קצת פחות פעלים.
תנסי, אולי זה יתן יותר משקל לפעלים שתשאירי.)
הבית השני מלוטש מספיק, נראה לי. אהבתי את הרוח שם (רק, אם עשית פסיק אחרי הסוחפת, נראלי צריך גם אחרי המשכנעת והמטעה..).
הייתי שוקלת להצמיד ו' לאין בשורה האחרונה, אבל זה קצת מותרות.
הבית השלישי צריך דיוק.
יש לך חיפוש, והוא קצת מעורפל. מי אני, מה מעשיי- זה לא כל כך מתאים לסערה כזאת. זה נשמע קצת מיושב מדי, ה'מה מעשיי'. תנסי לחשוב מה את היית אומרת אם היית בנעליים שלו. (ואם זה מה שהיית אומרת, לכי על זה. אולי תוסיפי עוד משהו, אולי לא.)
השורות שלדעתי צריך להשאיר ככה הן אלה
היש מוצא מכאן? האין?
ושריקות האימים מפלחות בינתו
נושפת בעורפו
הן טובות.
אולי צריך לתת לרוח קצת יותר דיבור?או לתאר אותה עוד טיפה, להאניש קצת (כמו שצור אמר). תנסי קצת לשחק עם המילים שלה (אני לא יודעת כל כך איך, סליחה).
הבית האחרון מושלם-מושלם ואני לא רואה שום צורך לשנות בו משהו.
(הסוגריים שם ממש במקום).
בהצלחה 
) ולא כלכך הצלחתי.
וזה בדיוק מה שאני אומרת.)
