1. בכי מתוך צער- פעם אחרונה היתה לפני עשור, ולפניה אני לא זוכר

2. בכי של שמחה- מידי פעם..משירים ישנים

1. לעיתים רחוקות מאוד.

2. כאב לב משמעותי.

3. עדיין בבדיקה.

4. יצא לי לראות בתקופה שאחרי הגירוש הרבה מהגברים במשפחה בוכים בשקט. זה עדיין חרוט לי כתמונה איומה.

1. לעתים רחוקות מאוד. הפעמיים האחרונות היו לפני כשלשה חודשים ולפני כחודש וחצי.

2. צער על המקום שאני נמצא בו; הרהורי תשובה; כשמישהו נותן בי אמון למרות הכל.

3. לא. אני ממש שמח בו כשהוא יוצא, הוא מנקה ומטהר, אני רק מצטער שאני לא מסוגל לבכות יותר, או על דברים זולתיים יותר.
( וכך בעקיפין גם זה שייך פה )

1. מלא!! בד"כ פעם ביומיים ויש תק' שכל יום!!! ויש הרבה תק' כאלו....

2. כל דבר בערך! שירים, סיטואציות, מחשבות הקב"ה... בקיצור- כל מה שהרגש עובר דרכו...

3.מממש מממש ממממש מממש לא!!!

והערה לסיום- אני אדם שמח!

1. באיזו תדירות אתם בוכים?  לעיתים רחוקות 

 כמה פעמים ביום/פעם ביום/ פעם פעמיים בשבוע/ לעיתים רחוקות.

2. מה גורם לכם לבכי? כמו שאושר אמרה כשמגיע הקש ששבר, ופעם הייתה לקוחה שמלאנית שממש צעקה עלי והתחלתי לבכות מהשנאה שנשפכה ממנה עלי, כאב לי. (לא לדבר עם לקוחות על פוליטיקה יותר!)

3. האם בכי מסמל אצלכם סימן לחולשה? לא 

4. שאלה לבנות: האם יוצא לכן לראות גברים במשפחה בוכים? (אבא, בעל, אחים בוגרים?)

אולי פעם אחת בלוויה וזה גם היה בקושי

2. בד"כ כשאני רואה את הצרות של הגלות (כמו אחרי עלייה להר הבית או כשמספרים על פיגוע/מעצרים וכו') תפילות שמזכירות לי את הגלות (כמו תפילות מוסף למיניהם) ודברים כאלה.

3. סוג של כן.

(4. אני בן, אבל יוצא לי לראות הרבה בנים מהמשפחה שלי בוכים, אבא שלי בוכה כשהוא קורא איכה, כשהוא חזן בימים נוראים, וגם רוב האחים שלי די כמוני נראלי.)

זה היה כששמעתי את השיר "אבא תרחם", בהזדמנות היחידה שהייתה לי לנסוע לבד ברכב השכור בנופש המשפחתי, ויכולתי לשמוע בווליום נורמלי, כזה שממלא אותי, ולא רק כמוזיקת רקע.

(תוספת ל4 שלך: גם בסליחות)

1. תלוי איזה בכי. בכי של מחנק בגרון ודמעות בעיניים קורה לא מעט (פעם יותר, היום הרבה פחות, ב"ה, כי החיים נעשו טובים יותר ) הייתי אומר פעם בשבועיים ככה? בכי 'מלא'... קורה לעיתים יותר נדירות... במשברים יותר גדולים.

2. בד"כ עימותים עם אנשים יקרים לי. יכול להיות שאבכה גם מבדידות או מהתרגשות מסוימת, אבל זה יותר נדיר... לפעמים לצערי.

3. בכי סתמי קצת, אבל אני מעריץ אנשים שמחוברים לרגשות שלהם בצורה עמוקה, הלוואי והייתי כזה.

1. פעם בשבוע שבועיים תלוי

2.שיורדים עלי, כאב, עצבים....

3.לא בכי גורם לי לרצות לפגוע במישו קשה כמו שהוא פגע בי

4.כן לי יוצא לראות את אחים שלי בוכים אף פעם לא ראיתי את אבא שלי בוכה

פעם ב.. כשאני מרגישה תסכול או אכזבה או שאני רואה משו עצוב..

וזו לאו דווקא חולשה כי לפעמים יש מין גוש כזה בלב ואז כשבוכים זה משחרר ואפילו לפעמים דברים נראים לי כבר אחרת..

האמת שאני אף פעם לא בוכה על דברים שהם לא משמעותיים, ז"א דברים קטנטנים שביומיום לא מסתדרים לי בקטנה אז זה נראה לי קצת חולשה לבכות על זה, או מין כזה ביזבוז זמן.

ויצא לי לראות לאחרונה, בלוויה של שלושת הנערים, את אבא בוכה.

בס"ד

1.משתנה לפי תקופה לאחרונה פעם פעמים בשבוע
פעם זה היה קורה כמה פעמים ביום
לא זוכרת תקופה שעבר בה שבוע בלי בכי

2.כאב סערת רגשות בלבול

3.כן

4.כן

לא יאומן. 

באת עד לכאן כדי לענות לסקר בעל כותרת כ''כ עלובה שבנסיו''פ לא גורר יותר מ3 תגובות?

@הכל מבחוץ

בס"ד

בנסיופ אני לא מסתכלת בעיון בכל השרשורים

כאן לעומת זאת

..

יכול להיות שנכנסתי לתפקיד העיתונאי יותר מידי חזק...

 

ממש לא פגעת. אחלה גיליון!

וסילחה אם נפגעת שקצת ירדתי עליך.

רק צפי לנקמה בגיליון הבא...

אז אני בכיינית רצינית.

שבוכה מכל דבר, עצוב, מעצבן או משמח.  אבל בעיקר כשאני עייפה. (וזה רב הזמן)

פעם ביום בד''כ, אבל בממוצע זה מן הסתם הרבה יותר.

אני לא ממש מתביישת בבכי, אבל חושבת שבכי מרובה על דברים לא מהותיים לא מעיד על בגרות יתר.

לא יצא לי לראות את אבא שלי/אח/בעלי בוכים.  

כלומר, גם כשאני יודעת שהם בוכים -לא רואים את זה בחוץ.

זו רק אני או שגם לכם לענות על זה זה כמו לפתוח את אחד מדפי הנפש?

נשים דמעתן מצויה, אמרו לפני.

מה גורם לזה? דברים אמיתיים ומה/מי שנוגע בהם.

סמל למה? חיבור לרצון ולאמת. משהו דומה ל"שם תתעדן נפשך בברכת צמיחה, משם תעלה בירידתן השמחה".

לכולם יש נפש, רצון וגעגוע. 

בזמן האחרון יותר מידי.. בעיקר מלחץ ופחדים

1. תלוי תקופות. לפעמים יותר, לפעמים פחות.

2. הרבה.. תלוי אם זה בכי של שמחה/התרגשות/עצב/כאב.

בחתונות למשל כמעט קבוע... קטע/סיפור מרגש במיוחד, לידה של אחיין/אחיינית חדשה, תפילות המוניות.

3. ממש, אבל ממש לא. אם כבר, סימן למשהו שעבר את מחסום השכל, והתיישב בעומק הלב.

4. בעיקר סבא זצ"ל, בחתונות של הנכדים. והאחים שלי- בגירוש, ובהלוויה של סבא ושל יואל ויסברג (דודי)

1. כמה פעמים ביום אפשר לומר הרבה.

2. הרבה דברים,ליראות סרט עצוב ודברים קטנים כאלו בעיקר בלילה אחרי שאני חושבת על רוב היום שעבר עלי.

3. כן.

4.לא.

1. במצב רוח. 

2. הצפת רגשות: כאב, שמחה, צער, הקלה. בכותל זה כמעט בטוח.

3. לא. במובן המדעי מדובר בפורקן רגשות החופף לצחוק. חולשה לצחוק?- לא נראה לי...

4. קורה.

מאוד שכלתניים, ויודעים להביע רגשות גם בלי בכי. כי ככה הם.

ואם הם יגיעו למצב של בכי, צריך שמשהו ממש נורא יקרא.

(אבא שלי לא בכה בלוויות של האנשים הכי קרובים לו)

1. האמת כמעט אף פעם (הייתי רוצה לבכות בתפילה אבל זה לא נפתח)

2. (מרגיש צורך לבכות..אבל לצערי מתאפק) פיגוע רציני (לא עלינו) או משהו כזה..או לחילופין כשאני מגיע לפסוק או מדרש שאומר לי כמה ה' אוהב אותנו עם ישראל

3. לדעתי ככה... אם מתייחסים לדברים שבאמת צריך לבכות  (מוות של צדיק, תפילה, צער של יהודים וכו')

    אז ההפך... זו חולשה לא לבכות...  

    אבל על מישהו שהעליב אותי או נאבד לי משהו...זו חולשה לבכות..זו דעתי

1. שלוש פעמים ביום

2. סוג של התרגשות.

3. מי שלא בוכה - לא חי 

4. לא הבנתי למה השאלה האחרונה היא רק לבנות?

בס"ד

תשובות-

1- תדירות תלוי בתקופה. היו איזה עשר שנים שלא בכיתי בכלל,

לא יכולתי, הכאב נתקע ולא השתחרר, אבל לאחרונה ב"ה הפשיר משהו בלב.

אמנם כמעט ולא בוכה בכלל, אולי חוץ מאשר בכתיבה או בתפילה, פעם בשנה בערך...

אולי פחות. וגם אז זה לא בכי, אלא עולות דמעות לעיניים, מצליחות לצאת, שתיים שלוש וזהו.

בכי של שמחה גם יכול לקרות- דמעה שתיים.

2- כשהילדים שלי עושים לי הפתעות, זה טיפה מרטיב את העיניים... (התרגשות)

תפילה, ניגונים קדושים.

3- בכי אצלי זה סימן לכוח. כשהיכולת הזו חזרה אלי, ידעתי שעברתי שלב בריפוי.

4- לא.

מה שהביא אותי זה 

שפשוט שמתי לב שאני בוכה הרבה ולעיתים קרובות.

מתוך התגובות פה ומשיחות עם אנשים שיניתי את יחסי לנושא,

וכעת אני יודעת להודות ולהעריך את היכולת הזאת,

של להרגיש דברים בצורה חזקה, ולשחרר רגשות.

1. לעיתים קרובות. תלוי במצב.

2. המון דברים. התרגשות, געגוע, ריחוק, כאב פנימי, חיצוני רק לעיתים רחוקות מאד, סרט עצוב, ספר נוגע, בגידה/חולשה/כאב/חוסר אנושיות של אחרים, פיגועים, מחשבה אמיתית על הגלות, צער השכינה, המצב של עמ"י, כאב על אחרים(לדוג' הדרדרות רוחנית של מישהו קרוב), פגיעה, יש גם דברים קטנים ממש שמציפים הצטברות ועוד...

יש גם משמחה, נגיד שמודיעים לי על אירוסין/חתונה של אנשים מסוימים אני ממש צוחקת ובוכה רציני פוול זמן...

3. יכול לנבוע מחולשה, לי אישית זה בד"כ משחרר, מטהר, עושה טוב. ברוך ה'.

4. לא זכור לי.

1. משתנה. בין פעם בכמה חודשים לפעם בכמה שבועות או אפילו ימים. (ויש כמובן גם תאריכים קבועים: תשעה באב, סליחות של ערב ראש השנה, ראש השנה, יום כיפור).

2. כל מיני. לפעמים סתם תסכולים חזקים, לפעמים התרגשות משיעור, לימוד או שיר שנוגע עמוק, ולפעמים התחברות לצער עמוק, אישי או כללי, תוך כדי תפילה או אפילו סתם כך.

3. עצם הנטיה לבכות - ממש לא. סיטואציות מסויימות - כן (בעיקר מהסוג הראשון בסעיף 2)

(גם אני אענה ל 4, למרות שאני בן: אולי פעם-פעמיים בכל חיי) 

בואי נגיד משתדל שלא לבכות בכלל. 

אסור להכנס לצער וכ'ו.

אבל שכן זה יותר הורדת דעות מאשר בכי בכי.. 

וזה קורה לי - 

בד"כ מתי שאני מתבודד, מצטער על משהו שעשיתי.. 

וגם עכשיו ראיתי איזה סרט שבעבר ראיתי עם אימי המדהימה והעלה לי זיכרונות נוסטלגיות, 

אז ירדו כמה דמעות.. 

(: 

וגם - שאני שומע על פיגועים , חיילים , ילדים שנרצחו מלא מלא דמעות זולגות. 

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

ואילו, "ראש עיר" "ראש דשא" זה שם עצם, כאשר הביטוי כולו הוא בכלל אנלוגיה ולכן לא שייך להטות. אין "ראש" נקבה, אין דבר כזה "ראשה". כמו שאין "ידת ימינה" של אף אחד, יש רק "יד ימינה" בין אם מדובר בגבר או באישה.

אז אין כוכבת קולנוע, רק כוכב קולנוע? 🙃 - צעירים מעל עשרים

(אמלק: לדעתי אנשים אומרים כוכבת קולנוע ותותחית בחשבון ושפיצית בגמרא, למרות שכוכב ותותח ושפיץ הם שמות עצם, בגלל שהם למעשה מתפקדים כתואר. באקדמיה ללשון העברית מציינים שגם שמואל הנגיד וביאליק השתמשו ב'ראשה' בלי בעיה)

בכל מקרה יש "בריתה"😅

ראשת. צורם במצלול.

"*היא* ראש" נשמע צורם.

"היא ראשת" לא

מתחלקים לפי אג'נדות פוליטיות? כמה עצב)

בחירה לנשים שינתה כזה את העולם.

נשים בצפון תל אביב מצביעות לאותן מפלגות של גברים בצפון תל אביב.

כנל נשים בשומרון כמו גברים בשומרון.

נשים מסורתיות כמו גברים.

כנל ערביות וחרדיות.

בסוף אדם מצביע בדרך כלל לפי שיוך מגזרי ותרבותי (ובזה בני זוג די דומים בדרך כלל) או אינטרס כלכלי (שגם בזה בני זוג שותפים).

חוץ מלעשות נעים בנפש, לא נראה לי שתוצאות הבחירות היו שונות עם זכות בחירה לנשים או בלי

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום