שלחתי לפרסום במאמרי דעה אבל משום מה לא הוכנס, אז אני שולח כאן:
בני עקיבא, הרב קוק ומה שביניהם / דעה
במאמרו של אלדר לאו, נמתחה ביקורת על קביעת תקנות צניעות במחנות בני עקיבא. את הפוסט שפירסם בפייסבוק, הוא מסיים במילים אלו:
"אני כותב את הדברים האלה בכניסת יום ג' אלול, יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל, המורה הגדול של בני עקיבא. התנועה שהכיר הרב קוק לפני שמונים שנה חינכה אנשים גדולים לקחת אחריות לעתיד המדינה ולתיקון החברה ולא עסקה בקליפות חיצוניות חסרות משמעות. אולי זה היום שתנועת בני עקיבא שלי תקבל על עצמה, כחלק מתהליך התשובה הכולל, להפסיק להפריד ולהרחיק בהרחקות חיצוניות בין בנים לבנות ולחנך לחברה משותפת שיש בה קדושה ויש בה צניעות"
ובכן, כנראה מעולם לא סיפרו לאלדר שהרב זצ"ל מעולם לא היה המורה הגדול של בני עקיבא. את בנו צביהודה הוא לא שלח לשם. הרב קוק היה בעל ראייה כוללת והוא השתדל להסתכל על הכול במבט של גאולה. גם על בני עקיבא, גם על התנועה הציונית וגם על האוניברסיטה העברית, וגם על הרצל. בכל הוא ידע גם ידע שקיימים גם דברים שליליים אך הוא העדיף להתמקד בטוב, ולטפח אותו.
אבהיר את כוונתי. בוודאי שהרב אהב את תנועת בני עקיבא, אך הוא גם אהב את הקנאים ששנאו אותו וביזו אותו. הוא אהב את הכול. יותר מזה, הרב קוק מעולם לא היה שייך לציונות הדתית. הוא גדל בבית חרדי, ליטאי מצד אחד וחבד"י מצד שני, על אף שהציונות הדתית כבר הייתה קיימת כמה דורות. בגלל יחסו החיובי לציונות הדתית, קרו שני דברים:
מצד אחד הוא הוחרם ע"י חלק מהחוגים החרדים, שניסו להשניאו בפני כל אחד אחר, ומצד שני הציונות הדתית אימצה אותו כרבה ומורה דרכה, על אף שכאמור - הוא עצמו לא ראה את עצמו כחלק ממנה, אלא כאישיות כוללת המסוגלת לסבול ניגודים ולהכיל גם את הציונות הדתית (והחילונית) וגם את החרדיות לדבר ה'.
הרב זצ"ל היה מחמיר בענייני צניעות, הרבה מעבר למקובל בתנועת בני עקיבא, וגם מעבר למקובל אצל החרד"לניקים.
להלן מעט מן המעט שסופר על הרב זצ"ל והנהגותיו, שאינם עולים בקנה אחד עם הדברים שכתב אלדר. (הדברים לוקטו מן החוברת "שהשמחה במעונו", ושם מופיעות שיחות נוספות בנושא)
"עודנו ילד, היה נזהר אברהם איצל'ה שלא להתבונן בנשים. בלכתו ברחוב היה עוצם עינו כשראה אשה עוברת ומתוך כך לעיתים היה נתקל ונחבל"
(מפי ר"מ זידל, שבחי הראי"ה עמ' לג)
"פעם אחת בבויסק ערכו המשכילים נשף לטובת החברה 'צדקה גדולה' וקבעו בתוכנית גם מחולות של אנשים ונשים, משנודע הדבר להרב מיד שלח להודיע לעורכי הנשף שישנו את התוכנית, אולם הללו סירבו ונימקו שהתוכנית נקבעה במיוחד מטעם מושל הפלך וגם עשירי העיר הוזמנו לבא, מה עשה הרב הודיע להם שהוא יבוא לנשף, ולפי מצב הנמוס וכבוד התורה אז נתבטל מתוך כך הנשף הזה. ומוסיף רבנו גם ש"ס בכרך אחד הכין לו הרב לקחת איתו לבית האסורים עם יגיע להאסר מפני הפרעתו הזאת. ואת הפסדי ההוצאות שנגרמו ע"י ביטולו של אותו הנשף, סלק מתוך משכורתו".
[לג' אלול אות כ']
מספר מזכירו של הרב בתקופת לונדון: הרב היה רגיל להרכיב משקפים שחורות כשדיבר לפני ציבור שהיו בו גם נשים, אפילו שהדבר היה באמצע חורף לונדוני וכשבאה אשה לשאול ממנו שאלה היה מרכין את ראשו. [שבחי הראי"ה עמ' קכט]
מספר ר"א טייטלבוים שהיה גר בחדר אחד עם מרן הרב בשקדו בישיבת וולוזין שגם בלילות החורף היה ישן ללא שמיכה חמה, בכדי שלא יבוא לידי חמום. בהליכתו יום יום לישיבה, היו עיניו מושלות, שלא להסתכל באשה שתזדמן בדרכו. פעם הגישה לו בעלת הבית חשבון לתשלום, וחבירו עמדו על כך שהיא הפריזה בדרישתה, ועליו להעיר לה על כך, הרב לא הסכים להכנס לדין ודברים עם בעלת הבית באומרו: כדאי לי לותר על הסכום הנידון, ובלבד שלא לעבור על דברי התנא "על תרבא שיחה עם האשה". [טל ראי"ה עמ' סה]
הגרי"מ חרל"פ סיפר בהספד על הרב (ששמע מהרב בומבין אשר למד מרכז הרב) "שלא יודעים כמה גדולה היתה צידקתו של הרב, עד כדי כך שאפילו על אשתו לא הסתכל. דוגמא לדבר שדרכו של הרב פסיקת הלכה היתה תמיד להחמיר לעצמו ולהקל לאחרים וכן נהג בבדיקת נשים (מראות) פעם אחת עמדה אשתו של הרב בתור כדרך כל הנשים ושאלה את הרב שיפסוק, ולא שם לב שזו אשתו והקל, ושאלתו הלא מקודם החמרת לי". [מפי הרה"צ ר' יוסף לייב זוסמאן זצ"ל הובא בניצני ארץ ז' עמ' 222].
סיפר רבינו הרצי"ה שפעם ראיינה עיתונאית את מרן הרב. לאחר הראיון אמרה שנהנתה מאוד אך רק דבר אחד הפריעה לה, שהרב לא הסתכל עליה אפילו פעם אחת. [עטורי כהנים 219].
אמר מרן הרב זצ"ל, ההבחנה בין יהדות שיסודה ברבוי תורה לבין יהדות שהיא מעוטת תורה היא במה שנאמר בוידוי הגדול לרבינו ניסים "את אשר הקלתה החמרתי ואשר החמרת הקלתי", ביחס לשני גופי הלכות, של חיוב פיקוח נפש ושל גדרי זהירות הצניעות לגבי נשים, שלזו הראשונה ריבוי הקולות הם בחיוב פיקוח נפש, וריבוי החומרות הם (חיוב) בגדרי זהירות הצניעות לגבי נשים". [ג' אלול, פס' נב]
לסיום נביא מעשה ברבינו הרצי"ה שאנשים שוחחו איתו בדבר חברה מעורבת של גברים ונשים וניסו למצוא לה צידוק. אמר להם רבנו אתם מנסים לגרות את היצר הרע, אנו עמלים להלחם נגד היצה"ר. [עטורי כהנים 181]
