אני הרגשתי (חלק גם טענתי) שאב אמור להיות לנו הרבה יותר משמעותי וששתי הטענות לא נכונות בעצםם כי א. אני במידה מסויימת מחליט מה חשוב ואישי לי וככול שאני מתמקד במקדש הרי שזה יותר כואב לי. ולטענה השניה הרגשתי שהאבל של חודש אב לעומת הכמיהה של חודש אלול זה דומה לאבל של אדם שהתאלמן מנשואים לא מוצלחים לעומת אחד שקורא ספר על זוגיות טובה. יש לאן לשאוף אבל מה שכואב יותר זה כמובן הראשון
בתפילה שנזכה כבר ברה''ר ויוה''כ הבעל''ט להיות במקדש - בפנות לעבודת אלול אמתית








).