שימי את זה איפה שכל המברשות 

וכשאת מצחצחת שיניים תשירי או תעשי משהו מעניין

ואז אולי היא גם תרצה 

תנסי לשים לידה מברשת בזמן שאת מצחצחת 

ועם הזמן היא תתפתה לזה

זה פשוט לא הוגן שברגעים הכי רגישים, דווקא כשאת אמורה להרגיש עטופה ובטוחה, את מקבלת מבטים, הערות, ספקות... רק כי המשקל שלך לא מתאים ל"ציפיות" של מישהו אחר.
וזה בכלל לא קשור למה שאת באמת.

את יפה. נקודה. לא "למרות" המשקל, לא "ביחס ל..." – את יפה כי את את.
אני יודעת כמה זה מתיש להרגיש שוב ושוב שצריכים "להוכיח" שמגיע לך יחס נורמלי,
 ותזכרי – מי שבאמת רואה אותך, רואה הרבה מעבר למה שאחרים בוחרים לשפוט.

אבל ממש בר לי להתחיל לענות לאנשים,גם לרופאים

זה נורא בעיניי להרגיש כך ובמיוחד מצוות רפואי

אני חושבת שיהיה טוב עם תעני

זה םשוט לא בסדר

בסקירה מאוחרת בהריון. הרופא כתב במכתב:" יש לציין שהאשה בעלת עודף משקל קל"

לא הבנתי מה הקשר

והוא גם לא דיבר כלום

במכתב שהוציא שזה סיכום ביקור כתב את מה שכתב

לא הבנתי למה זה קשור אם הכל תקין

גם אם רופא צריך להגיד לפציינט שהוא בעודף משקל, זה צריך להיעשות בצורה מכבדת.

ולגבי חמותך- שתהיה בריאה🤦‍♀️ אין לי מילים....

כנראה...

אבל יש כאלה שנהנים לחזור על זה שוב שוב

וכל דבר הקשור איכשהו משייכים לזה בהריון

הדמיה קשה בגלל אובסיטי

יש לציין שבאותו זמן שקלתי 80, בעיני ממש סביר

לדעתי זה סתם לכסתח את עצמו

זה נראה שהרפואה ממש מעודדת רזון.

אני לא מתנגדת למה שהרפואה אומרת, רק חושבת שזה לא פשוט לעמוד בזה. בטח לא למי שיש נטייה להשמנה.

אני 1.60. ולשקול לפי הטווח הנמוך (בערך 47) נשמע לי מוגזם. 

אבל בכל זאת

זה לא משקל כזה גבוה

העולם לא פייר

הוא לא יודע להכיל כל כך הרבה דברים

צבע שונה

משקל שונה

ועוד הרבה דברים

והגיעה הזמן שמערכת הרפואה תתקדם צעד קדימה

באמת לפעמים כל כך בא לי לענות לרופאים לא במקום ואני תמיד משפילה ראש ובולעת מילים

למה רופאים לא מנרמלים שומן?

אין קשר להריון - שומן אינו בריא, נקודה.

אכילה מאוזנת, פעילות גופנית, אורח חיים פעיל - מבורך!

למה לכעוס על הרופאים? הם עושים עבודתם נאמנה, וצודקים! שומן אינו בריא, בוודאי שלא בהריון!

סליחה על התגובה הנחרצת, אבל יש אנשים שצריכים להתעורר... הרפואה אינה מעודדת רזון, אך גם אינה מעודדת שומן, וטוב שכך!

הסיבה העיקרית להשמנה היא אורח חיים מערבי.

אני לא אומרת שזה פשוט לשנות אורח חיים (עובדה שהרוב לא מצליחים), אבל עדיין זה לא אומר שזה לא בשליטת המטופל….

בתור אחת שעושה דיאטות מהגן וחקרה ונחשפה לנושא בלי סוף.

יש אנשים שמנים במצב גופני מעולה, אוכלים בריא, עושים ספורט, כל בדיקות הדם פיקס. זה פשוט מבנה הגוף והגנטיקה. עדיין, אני מסכימה שיש מקום לרופא לדבר על שומן, אבל:

קודם כל - עם טקט!!! בצורה עניינית ו'רפואית'. בלי האשמות, בלי גועל, בלי לייחס כל בעיה וקושי למשקל.

ובגדול, זה בעיקר תפקיד של רופא מלווה שמכיר היטב את המטופל/ת ואת מצבם הרפואי הכללי. לא רק רופא משפחה, גם רופא נשים מלווה לצורך העניין, אבל לא רופא אקראי שעושה בדיקה אחת לא רלוונטית. כן יכול להיות התייחסות אצל רופא מקצועי בנושא שאמור להיות רלוונטי גם בפגישה ראשונה - נניח אורתופד, אבל רק אם באמת שללו כל סיבה אפשרית אחרת. לא פעם ולא פעמיים מטופלים שמנים מגיעים לרופא אחר באותו תחום שאשכרה בודק אותם, ואז מתברר שהסיבה לבעיה היא לא עודף המשקל בכלל

כי זה לא קשור!!!

באתי לבדיקה/סקירה או כל דבר אחר

לא היה קושי בלבדוק שום דבר

מילא אם היתי באה לבקורת של רופאת נשים או משפחה והיא היתה לוקחת מדדים של משקל או גובה שלי- סבבה- מבחינתי מתפקידה להעיר

אבל שבאה שלבדיקה בטנית והרופא לא בדק שום דבר הקשור אלי אלא רק את העובר זה לא קשור...

זה כמו שלפני כמה שנים באתי ם ילד רופא משפחה מאוד בכיר ואמרתי לו שחוששת שיש לו דלקת ראות. הוא בדק ושלל. אמרתי לו שלא יתכן שאין כי יש חום גבוה ורואה את הילד סמרטוט. התעקשתי על בדיקת חזה- צילום

והוא נתן וכתב יש לציין ש"האמא לחוצה מאוד"

בסוף יצא שבאמת היתה לו דלקת ראות

הם מביאים את הדעות האישיות לשולחן העבודה

וזה חמור מאוד

חוויתי גם תגובה של רופא במיון נשים של: "רק תרדי 10 קילו כל הבעיות יפתרו לך"

ניסיתי להסביר לו שכל עוד אני עם טיפול הורמונאלי אין לי שום דרך לרדת במשקל

וכל עוד הבעיות לא יפתרו לי אני לא יכולה להפסיק את הטיפול

זה מעגל קסמים שלא היתה לי דרך לצאת ממנו

וכן- עליתי מאד במשקל, והייתי אצל תזונאית שאמרה לי שאני אוכלת הכיח מאוזן שיש ועוד יותר מזה- בקשה שאוסיף פחמימות

ועדיין הייתי שמנה

ועדיין קבלתי הערות נוראיות שכאלו

אז לא- לא מתפקידו של כל אדם בתחום הרפואה להעיר על זה

לא רופא שעושה סקירה, לא רופא מיון. רופא אישי/משפחה/נשים שאליו האישה משויכת יכול להגיד את זה בצורה נעימה

לא בצורה פוגעת.

לק"י

והמורה תגיד שהבת שלך חצופה וחסרת חינוך.

נכון שתצפי שהיא תתאר את המצב בלי הגדרות כאלה? ובלי להראות שהיא נרתעת ממנה?

יש דרך להגיד דברים בכבוד.

ובלי קשר, זה לא מתפקידו של הרופא בסקירה להגיד.

לפי ההודעה הפותחת הווא לא אמר לה כלום

אלא ציין בכתב שבגלל עודף משקל היה קשה לבדוק

לא תיזמנתי כי זה לא סדיר אבל זה כואב, ועושה לי גלי חום

ובשעה כזאת יש לי זמן להרגיש ואם צריך להיבדק, מה שלא אפשרי עוד כמה שעות בודדות

חשוב לראות שהדלקת עברה

וגם להבדק בכללי.....

בע"ה שיהיה כלום אבל חלילה אם חושדים בצירים באמת אז חשוב לקבל צלסטון ..

יתכם והטיפול לא היה מספיק יעיל.

אם יש לך אופציה- לכי עכשיו לעשות מוניטור ולקבל נוזלים וכו'

עדיף ללכת 10 פעמים סתם מלפספס חלילה....

תרגישי טוב

תעדכני, רפואה שלמה

בסוף בעייפות הכריעה ונרדמתי, נראה איך יהיה היום.

לגבי הבדיקה שהדלקת עברה, הרופא אמר לי לעשות שוב בדיקת שתן 10 ימים אחרי שמסיימת אנטיביוטיקה...

מכירות הנחייה כזאת?

ומה ההבדל בין צירים לברקסטונים? יש דרך להבדיל?

אם את מרגישה שחשוב לך שעוד מישהו יהיה, אז זו כן סיבה לגיטימית לבקש מאמא או חברה

מבינה את החשש, אבל אני משתדלת להאמין שהכל בסדר.. וגם יודעת שהרופא שאני הולכת אליו מקסים וגם אם משהו חריג, הוא יודע להגיד את זה בצורה עדינה.

בהריון הנוכחי בגלל שיצא פער גדול בין הדופק לשקיפות וחששתי לשמוע שבזמן הזה ח"ו קרה משהו לקחתי איתי את חמותי.. 

לק"י

מבחינתי זה בסדר.

אבל אם יש לך צורך רציני לא להיות לבד, אז למה לא לספר לחברה טובה, ושתהיה איתך?

זר הכוונה היא כל מי שהוא לא בעלי.

אני מבינה אותך שלא באתלך ללכת לבד - אני בשתי ההריונות לא הלכתי לבד לסקירות או שקיפות. זה המעט שהוא צריך להיות בו חלק חחח

אם אין ברירה כמו במקרה הזה, לא הייתי מתחרפנת (קל להגיד. בפועל? הוא היה מגיע איתי)

ותהיי לבד

לפי זה הייתי מחליטה

בעלי לא מגיע לשום בדיקה בהריון, לא רואה למה זה קריטי ואין לי בייביסיטר לילדים

אפילו לחדר לידה הוא עושה טובה שמגיע ;)

(לא באמת, אצלנו הבעל לא נמצא בחדר לידה אז הוא נכנס רק אחרי שהתינוק יוצא. וגם אז אני לא מרשה שיכנס עד שמנקים את החדר)

בעלי לא מגיע לשום בדיקה בהריון, לא רואה למה זה קריטי ואין לי בייביסיטר לילדים

אפילו לחדר לידה הוא עושה טובה שמגיע ;)

(לא באמת, אצלנו הבעל לא נמצא בחדר לידה אז הוא נכנס רק אחרי שהתינוק יוצא. וגם אז אני לא מרשה שיכנס עד שמנקים את החדר)

אם את ממש חוששת ומעדיפה שתהיה איתך מישהי, אז הייתי מספרת למישהי שאני יודעת שיש סיכוי תוכל להגיע איתי. ברור.

על זה שלא נכנס עד שמנקים את החדר

איך הוא מסכים לוותר על החוויה הזאת?

בעלי יהיה שם גם בלעדיי, לפניי חחח

ממש ממש מעניין

לא יודעת איך להתייחס לזה 

אם אני עצבנית קשה לו, אז לראות אותי בלידה עם זירוז בלי אפידורל? הוא לא יעמוד בזה...

מספיק לו לשמוע אותי מחוץ לדלת

ואני לא מוכנה שיכנס כשהכל מלוכלך, אם כבר לא ראה אז שגם לא יראה מה קורה שם באמת.

יש רגעים שזה מבאס אותי, אבל רוב הזמן אני לגמרי בסדר עם זה כי מבינה את הרעיון שמאחורי זה.

הוא כל הלידה בחוץ?

ולא חסרה לך התמיכה שלו?

לרוב בני הזוג קשה לראות את האישה שלהם סובלת אבל מתגברים ורוצים להיות שם איתה ...

גם האישה סובלת

סובלים יחד 😝

לק"י

לא מדברת על מצב של ניתוח חירום שמטיסים את האשה לחדר ניתוח, והבעל נשאר בחדר לידה.

אלא על זה שהתינוק יוולד בלי כל הסבל של הלידה (אני יודעת שיש כאלה שנהנות מזה, אני לא🤷‍♀️).

ואם כבר... ככה גם קיבלתי לבד בשורה שיש שלושה עוברים ותאמיני לי שזה במובן מסוים היה יותר מורכב לעבור לבד מאשר הבשורות הרעות😅והנה, גם את זה עשיתי

לק"י

וחוץ מהגדול שלא ידע להירדם אחרת, השאר נרדמו בצורות אחרות כשלא הייתי.

לק"י

אם לך לא נוח להרדים בהנקה, תנסי לעשות שינוי.

אם לך זה בסדר, אבל לסבתא/ השכנה/ מומחיות למיניהן- זה מפריע, תעשי מה שנוח לך.

בזמנו המליצו לי על הספר "לישון בלי לבכות". אני אהבתי את הגישה ואת העיצות שנתנו בו. בפועל לא היה לי כח ליישם.

יש שם גישה מאוד הדרגתית עם מגוון של עיצות, שאת יכולה לבחור מה מתאים לך.

יש גם את לריסה גינת שמדברת על זה. אולי יש לה סרטון חינמי בגוגל.

וקחי בחשבון שזה תהליך. זה לא הוקוס פוקוס. אם זה חשוב לך, אז קחי את הזמן ואל תתייאשי.

בהצלחה!!

לק"י

את צריכה כח רצון לעשות שינוי, כי אחרת גם גם יועצת שינה זה תאוריה בערך כמו הספר הזה (בעיני. כי גם הוא נותן מגוון עיצות, ולא אחת וזהו).

בסוף את העבודה את תצטרכי לעשות בעצמך.

אל תקראי לפני השינה. תקראי בזמנים אחרים.

בגדול השיטה היא הדרגתית: לנתק את התינוק ממך שניה לפני שהוא ישן עמוק ולהניח במיטה, ככה עד שהוא מתרגל. ואז לעבור להניח אותו שלב לפני וכו'.

ואם הוא בוכה, אז שוב להחזיר להניק, ולנתק שוב.

יכול להיות שהוא יבכה, כי זה שינוי וככה הוא מביע את עצמו. אז אני לא בעד להשאיר לבכות לבד יותר מדקה נניח, אבל לקחת בחשבון שזה תהליך של להרגיע, ושוב לנסות וכו'.

לק"י

גם סביב 5.5 חודשים הבת שלי נכנסה למסגרת ולמדה להירדם אחרת. לא זוכרת איך בעלי הסתדר איתה.

אצל הקטן חזרתי לעבודה בגיל חצי שנה והוא נשאר עם בעלי, והוא היה נרדם לו בידיים או לידו במיטה.

אולי שבעלך ינסה יותר פעמים להרדים אותו בדרך שהולכת לו. שיתרגל.

אני לא מרדימה בהנקה בכלל. אף פעם. לא מוכנה לתלות הזאת. ה' עשה איתי חסד ונתן לילדיי ריפלוקסים כדי שהרדמה בהנקה לא תהייה אפשרית כי לאחר ההנקה הם פולטים אמבטיות של חלב... 

לק"י

אבל יש דברים שכן משתנים עם הזמן או הגיל.

(לא תמיד אפשר לדעת מתי זה הרגל ומתי שינוי שבא עם הגיל).

וההרגל יכול להתחרבש ברגע בגלל חולי, או שיניים או חופשה או בגלל התפתחות טבעית של יותר סקרנות וכו'.

אבל זה לא הכל או כלום,

אפשר להירדם עם עזרה אבל לא בהכרח בהנקה.

למשל לשים אותו חצי ינשנוני במיטה ואז לשים עליו יד ודברים כאלה..

בעיני נדנוד זה הכי קשה כי התינוק הכי מרגיש את הפסקת הנדנוד מתוך שינה ואז מרבה להתעורר.

בגיל הזה ממליצה לבעלך להתרגל להרדים אותו במנשא.

וגם שהתינוק יהיה רגיל להיות על אבא ולהירגע עליו לא רק בהקשר של להירדם כשאמא לא נמצאת.

להתחיל ללמוד הירדמות עצמאית

בעיני זה מוקדם

עשיתי את זה עם שני הגדולים בגיל מאוחר יותר

מנסיון שלי- זה עובד רק שאת באמת מוכנה ושלמה עם התהליך

בן השנה וחודשיים עדין נרדם בהנקה

אני לוקחת בחשבון שבשנה הראשונה הם צמודים אלי, במיוחד בערבים

בדיעבר- הייתי מחכה

לא הייתי מוכנה לזה ב100 וזה השפיע על התהליך שהיה ארוך.

אצל השניה- שנה וחצי

הלךך חלק ומהיר, הגעתי מוכנה ושלמה

והשלישי - מתחיל לבצבבץ לי מחשבה אבל אנחנו עדין לא שמה

באופן ממש קצר

מפרידים הנקה משינה

עוושים טקס קצר של לפני השינה

אני נשארת על ידם בלילות הראשוננים, אין דבר כזה לבכות בלי מענה

אני מרימה ומרגיעה במקרי הצורך

הלילה הראשון הכי קשה וארוך

חיבוק לך

אני אומרת לעצמי שההתנהגות זה תוצאת כאב

וזה עוזר  קצת

איזה יכולת הבנה של עצמך וחמלה עצמית.. ואיזה מדהים על הדרך שעברת! אלופה.

מציעה בזהירות אם רלוונטי לשקול טיפול על מה שהיה כדי לרפא את הפצעים ולא להשאיר אותם פתוחים שלא הולכים לשום מקום...

חיבוק❤️

לא חושבת שפיצה וטוסט זה משהו שמשפיע שאין סכרת הריון.

עשיתי אותה ב2 הריונית.

יש כאלה שקשה להן לשתות את הסוכר, לי זה לא היה קשה.

ישבתי עם ספר תהילים ועם הפלאפון והעברתי את ה4 שעות.

היו לי קצת כאבי ראש. לא מחייב שיש לכולן

עבר סבבה לגמרי

סה"כ קצת יותר מ3 שעות.

היה מקום לנוח בין בדיקות הדם, והעברתי את הזמן בטוב

אם כדאי להמעיט בזה כדי שתצא תוצאה יותר טובה בהעמסה של ה100

וגם היה לי מוזר שיצאה לי תוצאה כזו כי בהריונות קודמים זה היה תקין

עשיתי את ה100 וב"ה היה תקין.

אני חושבת שכדאי לך לאכול רגיל, אין עניין "לעבוד" על הבדיקה.

ומבחינת הקושי, לא היה לי נורא. אני כן ממליצה לפנות את היום ולקחת בחשבון שאולי תקחי יום מחלה שלם.

אחרי ה50 אני מרגישה סבבה לגמרי, ואחרי ה100 חזרתי ישר למיטה לאיזה שעת שינה טובה.

לי יצא לא תקין בבדיקה של 50 והתחלתי את הדיאטה של הסכרת הריון כבר מאז עד הבדיקה של ה100 ועדיין הבדיקה יצאה לא תקינה והייתה לי סכרת הריון.

סכרת הריון לא נהיית כתוצאה מהתזונה שלך או למשהו שעשית. זה קשור לשיליה וההתמודדות של הגוף בהפרשת אינסולין וכו בהריון הספציפי הזה. לי גם לא היה בהריונות הקודמים ובהריון האחרון היה. ואין לי אף גורם סיכון(חוץ מהגיל אולי).  ב"ה הסכרת עברה לי אחרי הלידה ..

בהצלחה רבה...

ואם יש לך פייסבוק ממליצה לך בחום להצטרף לקבוצה של סכרת הריונית "הריון מתוק".

אבל רק רוצה לציין שערכי סוכר ממש לא מושפעים רק מסוכר וממתוק.

אצלי שוקולד הרבה פחות מקפיץ סוכר מקמח לבן ומתפוחי אדמה, למשל.

אם הנושא עולה שוב, את יכולה להגיד שזאת אשמתך שלא נעלת (ואפשר להסביר למה אם שייך), ואת לא כועסת עליו.

לא בטוח שצריך להעלות את הנושא שוב.

לחפור מעבר.

הגיוני שזה הבהיל אותו והוא מדחיק, וזה מנגנון הגנה מצויין.

אני חושבת שהכי בריא פשוט להמשיך הלאה 

ועכשיו נשאר רק להרגיע את עצמך.

אני מאמינה שילדים יכולים להתמודד עם מורכבת ועם קשיים עם התמיכה הנכונה- ואת זה עשית ממש טוב. שיקפת לו את הבהלה ואחר כך נתת לו פתח לפנות אלייך שוב , ועירום זה לגמרי חלק מהחיים ולא אמור להשאיר צלקות וטראומות, כל זמן שאת לא תיבהלי מעצמך ותעשי מזה עניין. אפשר לעקוב ולשים לב אם יש איזשהו התנהגות חריגה אבל בגבול, לא "לחפש" אותו, להרפות ולשחרר בלב שלם ולהאמין שזה היה צריך לקרות.

רגשות אשמה של ההורים הם הדרך להנציח חוויות שליליות ודווקא כשאנחנו משחררים ומרפים זה מאפשר לילד להרפות ולהתמודד בצורה הכי טובה. 

ממליצה לחפש את מאור קפלן ואת יפה צוקרמן

יש להן הדרכות טובות.