בס"ד
מכירים את זה שלפעמים נדמה לכם שכל העולם השתגע או לפחות ערוצי החדשות עובדים עליכם?
מכירים את זה שפשוט בא לכם להתנתק מהכול ולהתנהג כאילו הכל בסדר והדאגה היחידה בעולם היא האם לאכול לארוחת צהריים סלט מושקע במיוחד עם חביתה או שניצל ופתיתים?
מכירים את זה שפשוט בא לכם לזפזפ לעתיד שהכול בו בסדר והכל בו נכון ולא להצטרך לחכות עד שיגיע אותו עתיד???
אוף.... נמאס לי,
נמאס לי להתפלל לרפואת פצועים מפעולות טרור
נמאס לי להתעצב מעוד רצח של אחים יקרים
נמאס לי לכעוס מעוד עיוות הדין, מבורות, מיהדופוביה של יהודים,
נמאס.
אז אני כותבת עוד משהו בווצאפ, עוד תגובה בערוץ7 עוד סטטוס בפייסבוק
אז אני משתפת ועושה לייקים ותומכת
אז עוד בלוג בקול היהודי נפתח, ועוד עצור מנהלי נושא נאום מרגש,
אז?
הכי בא לי לצאת לאיזה טיול עם חברות בגבעות מול הבית,
בלי מלווה נשק
בלי פחד
בלי להתנצל
הכי בא לי לנסוע במכונית בלי גג באמצע הלילה בכל יהודה ושומרון
הכי בא לי להתעורר מהצעקות של הגבאי, כמו פעם
יהודים יקרים! קומו לעבודת הבורא! שחרית!!!!
ולא לקול המואזין שקורא לעבוד את מוחמד ואללה יימח שמם וזיכרם לעולם ועד. אמן!
הכי בא לי שבכל מקום שבו יש אחמד, יוסוף, וואדים או עבדאללה יהיה יוסף, דוד ומשה
הכי בא לי שכל מי שרק יציע לחלל שבת או לאכול לא כשר יסתכלו עליו בהלם של 'אתה לא אמיתי בן אדם!'
הכי בא לי בית מקדש, ושכינה שוכנת בתוכנו
אז למה...?
למה יהודים גרים בארץ ירושתם כמו פולשים מפוחדים?
למה הם מתחבאים מאחורי מצלמות, גדרות ומלא חיילים?
למה הם נותנים שיכו בהם, יגנבו להם, ישפילו אותם וירצחו בהם כמו בגלות? ישאלו ילדי העתיד את סבא וסבתא
ואנחנו מה נענה?
אוי לבושה.
למה אמא, אבא וילדים מושמים ללעג ולבוז כאשר אנשים שלא יכולים לאהוב כמו שצריך מעולים על נס?
למה בית חם, משפחה נחשבים לסטייה כאשר משפחות מפורקות, בגידות,שני בנים, שני בנות, ילדים בלי אבא או ילדים בלי אמא נחשבים לטופ?
לאן הגענו? לאן הגענו שכשאנשים מבקשים עזרה להקים בית דוחים אותם מכל וכל ומשאירים אותם בשם חופש השיוויון או המגדר או כל שקר אחר להשאר בקושי שלהם?
לאן הגענו שבגלות כשבית כנסת היה מוצת או נהרס אנשים היו מזדעקים, זה לא היה עובר שתיקה
וכאן? מי בכלל יודע? למי בכלל אכפת?
לאן הגענו שבמדינת ישראל מתייחסים לבית כנסת בזילזול שאפילו במדינות ערב האויבות מתייחסים ביותר כבוד לבתי הכנסת
למה אנשים לא מתעוררים? למה אנשים שוכחים מה באמת חשוב?
למה אנשים סוגדים ל'מדינה' כישות, למה אנשים סוגדים למדינת ישראל עד כדי כך שהם מוכנים למות בשבילה?
למה הם לא שמים לב שהם מפספסים את העיקר, אנחנו לא צריכים למות למען המדינה,
אנו צריכים למות למען למען הקב"ה, למען העם,
למען ארץ ישראל, למען תורת ישראל. לא למען המדינה, אלו דברים שונים לחלוטין.
המדינה זה מפעל, זאת מערכת,---- שנשלטת על ידי אנשים, 'המותג' ישראל נשאר, השאלה היא מה המנכ"ל או המנהל החדש מתכוון לעשות עם זה, כי לעיתים נדמה שאומנם המ'מותג' נשאר אבל החברה ואיכות המוצרים הם לגמרי לא משקפים את מה ש'המותג' ישראל משקף.
אז כן, זה מבלבל, כי 'המותג' ישראל הוא של גאולה ושל חזון ושל תקווה ושל לאומיות ושל דת,
אבל התוכן, החברה, המנהלים ומוצרים השתנו לגמרי.
למה אנחנו שוכחים?
למה אנחנו שוכחים לחבק את האחים שלנו שרוצים בטובתנו, אבל במקום זאת אנחנו מותירים אותם פצועים וחבולים
ומחבקים את אלו שפגעו בהם ורוצים לפגוע בנו?
למה אנחנו מנסים להבין, מנסים להכיל, מנסים לכבד
אנשים שכל רצונם לראות אותנו מתים, להשמיד אותנו, לקחת את ארצנו, למחוק את זהותנו
ולא מנסים בכלל אפילו לשמוע את האחים שלנו, את האנשים שנלחמים שיהיה לנו איפה לגור, לחיות, לנשום,
למה אנחנו לא מוכנים לכבד את המורשת שלנו? למה המסורת שלנו בזויה בבעינו?
למה אנחנו לא מוכנים להכיל את 'הפנאטיים' כשהם אחינו?
למה כואב לנו כשבית של רוצח שמכונה מחבל נהרס
ואף שריר של חמלה בלב לא זז כשמגרשים את עצמינו ובשרנו?
למה מחבל ערבי שפועל למען כיבוש ארץ ישראל, ארץ אבותינו, נקרא לוחם חופש
וכשיהודי פועל למען הורשת הארץ, ארצו שלו, נקרא טרוריסט?
למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?
למה אנחנו כל כך, אבל כל כך, שונאים את עצמנו?
הרי אף בן אדם שפוי בדעתו לא היה פועל נגד האינטרסים שלו,
הוא לא היה מחבק את מעניו, לא 'מכיל' את האדם שמאיים עליו ברצח, לא מבקש מבית המשפט שייתן לנוכל שגנב את הפנסיה שלו פיצויים, ולא מועדד אנשים שישפילו אותו ושישמיצו אותו.
אז למה אנחנו עושים את זה??
למה ????????
סוף פריקה.
פשוט נמאס וזהו...
