אם את כבר עוזבת את החטא ומתוודה אז כמובן שאת מתחרטת..
(ככה זה בכל דבר, אם את כבר לא עושה את זה, זה אומר שאת התחרטת ולכן הפסקת.)
שנזכה.
הגעתי לחרטה על זה שלא מפריע לי, עצב ממש, החרטה על החוסר חרטה היא אמיתית אבל זה לא מגיע לשינוי המעשה..
זה מתאים לדברים מסוימים, וצריך כמובן הרבה עבודה כדי לחזור למצב הנקי, המבין שזה רע.
זה היה לי קל יותר בדברים שאפשר להסתכל אחורה ולראות לאן הגעת, לטוב ולרע, איך פעם זה הפריע לי ועכשיו התכהיתי והתחספסתי, או שאני כזאת אבל זה לא טוב ואצטרך פשוט יותר עבודה מאדם אחר (שלו יש אולי עבודה אחרת
)
כמה זה רע - ולהתחרט על כך שהיה.
לשון המסילת ישרים (פרק ד):
אמנם מידת הרחמים היא הנותנת... ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא, כחרטת הנדר ממש, שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא, ומצטער בליבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו - הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב, וסר עוונך וחטאתך תכופר, שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.
והרב קוק אומר באורות התשובה (פרק יג, ט2): יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחילה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבוא מיד לעסוק בתיקון העבר, ימצא מניעות רבות ויהיו דרכי התשובה וקרבת ה' קשים לפניו. אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמיים גם כן על תקנת העבר.
"אם כמובן התכוונת" זאת בדיוק הבעיה, איך אתה מתכוון ללא חרטה?
אם עזבתי את החטא כרגע ללא חרטה, איך אני יכולה לרצות באמת לא לעשות אותו שוב?
הקושי הגדול, אצלי, הוא במיוחד כשאני לא מרגישה או מבינה שזה רע..
להתחרט- שלב הכרחי.
הרי הסיבה שעומדת מאחורי הפעולות המעשיות היא המחשבה-הרצון לנטוש את דרך הרע.
או במילים אחרות-
חרטה על העבר ותיקון העתיד. (-העבר).
מיד אחרי חטא יש תחושה של חרטה, הקשה באמת זה הקבלה לעתיד.
לא אני אמרתי את זה. התורה אמרה.
"בפיך ובלבבך לעשותו".
משמע- שקבלה לעתיד אינה קשורה למעשים בפועל ואינה מתעסקת איתם כלל.
כל מה שיש בקבלה לעתיד היא עשיית תפנית פרסה לאחורה. ולהמשיך במסלול.
אם עד היום המטרה שלנו בחיים הייתה להינות ולהנות את הגוף. אז הפנייה אחורה מתאפיינת ברצון להתקרב לה'.
לא יותר מזה.
זה יחסית קל.
אתה פשוט מחליט שאתה רוצה דברים טובים, והכל טוב ויפה.
אבל על מעשה רע? על מידה רעה?
אם תחליט, זה באמת ישנה משהו? אתה יודע בכלל איך לתקן את הבעיות שלך?
(למשל בלשון הרע-אתה יודע מה באמת אסור ומה מותר? ומה אפשר להאמין ומה לא? והאם אתה מסוגל שלא לקבל (מה זה אומר בכלל?) לשון הרע? ואתה תצליח להתגבר כל פעם שתשמע לשון הרע? אתה תשים לב בכלל שזה לשון הרע? וכשהחבר שלך יגיד משהו שמריח כמו לשון הרע, יהיה לך האומץ להשתיק אותו או לכל הפחות לפנות וללכת משם? ומה בכלל אמורים לעשות כשמשהו מריח כמו לשון הרע, אבל החפץ חיים (האיש, לא הספר) לא נמצא שם לידך בשביל להורות לך שזה הוא אכן לשון הרע?)
עובדה: "בפיך ובלבבך לעשותו". לא בידיים ולא בנעליים. בפה ובלב.
עכשיו לך תתווכח עם התורה. לא איתי.
עד שקראתי את הדברים דעתי- שתשובה היא אחת המצוות הכי קשות עלי אדמות.
אבל התורה לא מסכימה איתי. מה לעשות...
כנראה שיש לך (ולעוד רבים) טעות בהבנה היסודית מהי בעצם מצוות התשובה:
כמו שתיארתי- מדובר בתפנית חדה של 180 מעלות.
תיאור יותר מדוייק וקולע הוא: מכונית שנוסעת בכביש.
פתאום הנהג החליט לשנות כיוון. אז מה עושים? סיבוב פרסה וחוזרים אחורה.
הסיבוב עצמו מתאר שינוי במטרה. אם עד עכשיו המטרה הייתה להגיע לירושלים. אז כרגע הנהג שינה את מטרתו לצפון הארץ.
אותו דבר במצוות התשובה- היא כמו הסיבוב פרסה.
אין עדין התקדמות אל עבר המטרה הנכונה. כרגע יש רק סיבוב.
הסיבוב בעצם אומר: אני ממשיך הלאה לנסוע, אבל כרגע אני נוסע אל עבר מטרה שונה לחלוטין מזו שהיה לי לפני כמה שניות.
לפי הדוגמה שהבאת:
יהודי שמתחרט על עוונות לשוה"ר. בעצם אומר: מהיום דיברתי/פטפטתי עם חברים בלי לתת חשבון.
מהיום והלאה- הוא משנה כיוון. הוא מחליט שמהיום יש לו מטרה חדשה/אחרת מזו שהייתה לו לפני דקה.
עכשיו יכול להיות שאותו יהודי ייפול עוד אלף ואחת פעמים בדרכו אל המטרה. כי הדרך לא 'חלקה'.
אבל זה לא אומר שהוא לא עשה תשובה. הוא כן- המטרה שלו שונתה. רק שבדרך יש מכשולים.
אבל תשובה שלמה דורשת יותר מזה.
ואיך אדם יכול לקבל לעתיד כשאין מי שיהיה ערב לו על זה?
ומה עם זה שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם?
אבל זה לא תירוץ למה יש חסרונות.
והשאלה כאן היא באיזה רצינות אדם תופס את הדיבור שלו.
כשאני רוצה משהו וחושש שאיני מסוגל אליו, אני מתפלל שאצליח לא מבטיח.
ולכן אני לא אוהב לקבל על עצמי דברים. אני כן מחליט שאני רוצה לעשות משהו ומנסה לממש אותו. לעתים נדירות ביותר מקבל על עצמי משהו. נראה לי הרגל רע לקחת את קבלותיך כדבר של מה בכך.
שוב- לא אני אומרת את זה. התורה כותבת בפירוש על מצווה זו: בפיך ובלבבך לעשותו".
משמע- מצוות התשובה כלל לא מתעסקת במעשים.
חוזר בתשובה שעומד מול הקב"ה- נראה לך שהוא יודע ב-א-מ-ת האם הוא יצליח לעמוד בקבלה שלו?
הרי הקב"ה יודע אם היהודי יעבור שוב על אותם עבירות בפועל.
הוא יודע את העתיד- אז מה הכוונה ב"יעיד עליו יודע תעלומות שלא יחזור שלא ישוב לחטא זה לעולם"...?
מבחינה פרקטית/מעשית- זה לא הגיוני.
הקב"ה יודע מה יקרה בעוד כמה דקות/שעות/ימים/חודשים. היהודי לא.
אז חייב להיות שהכוונה במילים מתייחסת אך ורק להרגשה של היהודי.
אם היהודי מנסה להגיד: אני לעולם לא אחזור על המעשה. אז הוא משלה את עצמו. נראה לך שהיצה"ר יעזוב אותו ולעולם הוא לא ייכשל בעבירה (שהוא רגיל בה) שוב? השטן מרים ידיים? דגל לבן? מתייאש?
מה פתאום.
השטן לא מתייאש והוא ימשיך לנסות להכשיל את האדם שוב ושוב.
יהודי שחושב שעובדה שעשה תשובה מנטרלת את היצה"ר הוא טועה טעות חמורה.
מה שתשובה אומרת בעצם זה- שינוי מסלול.
אם עד היום צעדתי לכיוון מסוים- כרגע אני משתנה מסלול.
אותו הרהור תשובה הינה תשובה שלימה.
התורה לא מציינת תשובה במעשים. כי היא לא קיימת.
אם התשובה הייתה תלויה במעשים לא היו יכולים לומר עליה: "בפיך ובלבבך לעשותו".
יהודי שעשה תשובה (ז"א- עשה חושבים עם עצמו ומגיע למסקנה שהוא כרגע משנה מסלול) הקב"ה ערב לו שיעזור לו: "הבא להיטהר מסיעין אותו".
זה לא מבטיח הצלחה של 100%. כי בסופו של דבר אנו בשו"ד. ואם תשובה הייתה מבטיחה לנו שלעולם לא נחטא- כבר אחרי אלול אחד או שניים בנ"א היו מוגדרים במלאכים והיו חדלים מלהתקיים.
"בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות." (רמב"ן)
"אם הוא תמיד בפיך ובלבך - לעשותו, למדנו שהעוסק בתורה הוא מקיימה, וכל שאינו עוסק בה אינו מקיימה" (רבינו מיוחס)
"בפיך: לפי פשוטו היינו ללמוד. ובלבבך לעשותו: על מנת לעשותו,, לקיים מה שלומד" (הנצי"ב)
[אמנם הכלי יקר בפרושו לענין התורה (לא לענין התשובה), אומר שהעשיה היא בלב ובפה]
את הסוגריים בסוף.
פלא הבריאה איך שאנשים מתיחסים לעינינים שחשובים להם ומאלימים את מה שלא רלוונטי לטענתם.
אפשר לבקש בצורה יפה.
כתבתי את זה, וכתבתי ששם זה לענין התורה.
לא התעלמתי מדעה זו, אבל בהחלט מדובר לרוב הדעות על עשייה כפשוטה.
(ואגב - ויש צורה לכתוב דברים)
סליחה. לא התכוונתי לתקוף או להאשים. פשוט לציין עובדה טבעית. (שאגב- גם הכללתי את עצמי בה).
לא משהו אישי נגדך. ממש לא.
אם נפגעת- מצטערת.
אולי באמת הייתי צריכה לנסח את הדברים אחרת.
התכוונתי להגיד שזה מדהים איך שאנחנו לפעמים נהפכים להיות עיוורים או חרשים ומתאלמים מפרטים כדי להצדיק עמדה מסוימת.
אבל אני רואה שפה זה עינין אחר.
אתה הבאת בסוגריים את העינין שכל הפירוש מבוסס על הכלי יקר. ואני לא התייחסתי לפירוש ההוא.
ולכן- אני חושבת שהקטע של הסוגריים היה אמור להיות מוגדל ומודגש.
אתה התבססת על הכלי יקר ואני עם הרמב"ן.
בכל מקרה, התייחסתי לכל הדעות.
ושם זה מובא על התורה.
ציינתי שיש התייחסות גם לעשיה בפה ולב.
אך רב ההתיחסות הקושרת עשיה לדיבור ולימוד היא ביחס לתורה (שזה עשייה בפה, ולא רלוונטי לתשובה על דברים אחרים).
או התייחסות לנאנס ולא עשה את המצוה המצטרף למעשה
"המצוה"-היינו הציווי, כדברי המדרש "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם", לוחות האבן-אלו עשרת הדיברות, והתורה-זה מקרא, והמצוה-זו משנה, אשר כתבתי-אלו נביאים וכתובים, להורותם-זה גמרא.
ז"א שאפשר ללמוד את מצות ה' בפה ובלב, ולא צריך שמישהו יעלה לשמים להוריד אותה או ילך מעבר לים לקחת אותה.
והתורה בשום מקום לא מצווה על התשובה, היא מצוה רק על הוידוי. תשובה היא פשוט לעשות מה שאתה צריך לעשות וללכת בדרך הנכונה, ולחשוב כמו שאדם טוב חושב.
ולגבי המשפט האחרון-"ואם תשובה הייתה מבטיחה לנו שלעולם לא נחטא- כבר אחרי אלול אחד או שניים בנ"א היו מוגדרים במלאכים והיו חדלים מלהתקיים."-לעשות תשובה שלמה באמת, על כל הכללים ועל כל הפרטים, לבער כל שמץ מחשבה רעה, ולחזק כל מחשבה טובה, באיזון המדויק והמושלם, וכן ברגשות וכן במעשים, זה מורכב מאוד, ואיני בטוח כלל שיש מישהו בעולם שהשלים בחייו את המלאכת התשובה כולה.
מלבד זאת, לדעתי התשובה השלמה לא תהפוך את האדם למלאך, אלא תקרב אותו למדרגת משיח, וכשהעולם (היינו הכלל) ישוב בתשובה שלמה-אז יבוא משיח.
וד"ל.
וחוץ מזה, יש 24 דברים המעכבים את התשובה, אז איך את אומרת שזה רק "בפיך ובלבבך"?
ויותר מזה-חלק מהדברים המעכבים את התשובה הם דברים מעשיים, ז"א שהחיסרון הוא שא"א או קשה מאוד לתקן, וזה ראיה חזקה שהתשובה כוללת גם את הצד המעשי, ואם לא משלימים את הצד המעשי, זה נקרא שהתשובה מתעכבת...
http://www.mechon-mamre.org/i/1504.htm
בפרט הלכה ג'.
ובכל מקרה הדרש הזה הוא מפירוש הרמב"ן, ובלאו הכי יש עליו קושיות, ושאר הפרשנים מסבירים שמדובר על כלל התורה.
"אין מספקין בידו לעשות תשובה"- הכוונה היא שלא יעזרו לו לעשות תשובה.
לכל העבירות האחרות הקב"ה עוזר לאדם לחזור עליהם בתשובה.
ישנם עבירות ספיציפיות שמונעות מהעזרה להגיע אל האדם.
אבל אין שום דבר שמפריע לתשובה להגיע לכיסא הכבוד.
ובגלל שיש עם פרשן קושיות לא נסמוך עליו?- טענה מוזרה ביותר. ופועל- היא לא מתקבלת.
אתה מסתמך על הרבמ"ם אבל הוא מסתמך על הפס' ההוא. אז מה תגיד?
ושכחת לקורא עד הסוף:
כל אלו הדברים וכיוצא בהן--אף על פי שמעכבין את התשובה, אינן מונעין את התשובה; אלא אם עשה אדם תשובה מהן--הרי זה בעל תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא.
ומה עם "ומהן חמישה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה, לפי שהן עוונות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו, כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו"?
ואני יודע את סוף הפרק ברמב"ם. אם בסופו של דבר האדם התגבר על המכשולים וחזר בתשובה שלמה, כולל הצד המעשי, למרות כל הקשיים-אז ודאי שהתשובה עולה לו.
לא אמרתי לא לסמוך עליו בגלל שהוא יחיד, אלא שיותר מתקבל על הדעת להסביר לפי פשט הדברים ולא לסמוך על החידוש של הרמב"ן (ואם החידוש הזה היה של כלל הפרשנים אז הייתי מקבל למרות שזה חידוש, אבל זה רק דעת הרמב"ן).
וזה שיש קושיות זה לא סיבה לא לקבל את דעתו, אלא לא למהר להסיר ממנה מסקנות, כי זה שיש קושיות אומר שדעת הרמב"ן אינה מבוררת לנו כל צרכה. (אולי למשל הוא ג"כ סובר שתשובה שלמה זה רק אחרי התשובה המעשית ג"כ, ואולי הוא מבין שה"בפיך ובלבבך לעשותו", זה רק התפנית שמתוכה מגיעה התשובה, וממילא משם מגיעים לתשובה השלמה, היינו התשובה המעשית. מה גם שיהיה אפשר לומר שמה שיש לעשות בלבבך, זה לקבוע את הדברים בקביעה כזו שלא יחטא עוד ויתקן את הכל, ואם לא עשה זאת, זו אכן אינה תשובה שלמה. ומה שהתורה מתארת את זה כדבר קל, זה בזה שסוף כל סוף זה דבר שהוא בתוך האדם ולא חיצוני לו, אבל זה לא אומר שאין בזה שום קושי.)
כללו של דבר-זה שהתשובה דורשת גם משהו מעשי, זו טענה מבוססת היטב בשכל ובמקורותינו. יכול להיות שיש מקורות שבהם נאמר שתשובה היא דבר קל, יש לבחון את המקורות הללו, אבל הם לא סותרים את הטענה הקודמת.
יש תשובה על מעשים של בין אדם לחברו.
ויש תשובה על עבירות של בין אדם למקום.
בין אדם לחברו- ציטטת במדויק ולכן אני לא חוזרת על הדברים פעמיים.
בכל הנוגע לבין אדם למקום- שם יש עינין רק של תיקון/שינוי הדרך. כמו שפרטתי. ואין עינין בתיקון מעשי העבר.
נכון שיש מדרגות בתשובה, וגם חרטה ורצון זה מדרגה, אבל יש מדרגות גבוהות יותר.
ואכמ"ל.
כי לחזור שוב ושוב על אותם עבירות זו שטות שאין כדוגמתה.
אבל-
זה לא חלק אינטגרלי בלתי נפרד ממצוות התשובה.
מילא אנשים רגילים ץאבל לראות דוסים נוהרים אחרי זה זה כזה רדוד בעיני וממש לא לעניין
ץ
לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.
מה אני אגיד לך:
מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.
לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.
ככה אני רואה את זה.
כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.
גם דוסים, תתפלא.
ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.
אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.
אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.
הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר 
אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?
ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע
בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות
ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?
פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.
לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות
מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.
וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?
אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה
אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.
תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.
לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.
קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.
ולא למדת.
אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.
עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?
למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?
כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?
ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.
הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.
ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).
או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...
ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".
וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.
אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.
לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.
מחפש לקרוא סיפורים אמיתיים אישיים שקשים להבנה, תחשבו על הדבר הכי הזוי/'על-טבעי' שקרה לכם אי פעם? מי שרוצה לשתף בסיפור ארוך או אישי מדי, מוזמן בשמחה לפרטי!
בניסוח אחר לשאלה, מה צירוף המקרים הכי הזוי שקרה לכם, או תחושת בטן שפשוט צדקה ב-100% והצילה אתכם? מקווה שהבנתם מה אני מחפש...
במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.
ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.
קוראים לזה נס.
טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬
ניסים.
פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.
לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.
1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.
בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.
ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!
2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...
3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...
4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)
סימנים מחפשים בשבת.
כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.
אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים
קרה לי עוד פעם בעבר.
אני נוסע, עוצר במעבר חצייה, עוברת בחורה ופשוט נועצת בי מבט חודר לכל אורך החציה וגם אחר כך.
אני מסיט את המבט, ממש מובך, לא מבין מה קרה.
לא לבשתי פונפון על האף.
זה גם מבט ממש מטריד, חודר כזה. מצד שני לא נראה כועס או כאילו אני מוזר.
מה הסיפור? קרה לכם פעם?
זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.
יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.
להסתכל על הנהג כשאתה חוצה
שמישהו יעזור לנתח, מה קורה לנפש שלנו, מה היא מרגישה כשהיא רואה סרטונים מה7.10?
מה קורה לנו שם עמוק בפנים?
נ.ב.
צפיתי בסרט הזוועות כבר לפני שנה וחצי.. הכל מזכיר לי את מה שהיה שם..
כזה נוראי..
דווקא הייתי בהלם מעצמי שלא קרסתי ודווקא הייתי סבבה אחרי זה.
אבל עמוק בפנים היתה לי הרגשה שזה הרס אותי.
מה אומרים?
יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף
אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל
לא זוכר מי כרגע מחילה
שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.
אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים
אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?
מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,
לשם מה להוסיף זוועות?
אני גם נגוע בזה.
מישהו שופך את ליבו/מבקש עצה/ משתף, כולם נותנים לו את הלב, עוזרים לו.
הרבה פעמים זה נראה כאילו הוא פתח את השרשור והלך, אפילו לא בדק מה ענו לו.
זה קצת מתסכל.
זה כל כך חשוב לפדבק, לשים לב מה ענו לך, להגיב, להודות, לומר מה דעתך על זה, אם זה עזר לך, התאים לסיטואציה שלך.
וגם מה בסוף עשיתם, זה כל כך חשוב לשתף גם בסוף!!
יש סיפור על איזה רב שתלמידו ביקש ממנו להתפלל על איזה חולה. אחרי כמה שנים טובות הם נפגשו ואז הוא שואל אותו תגיד מה עם אותו חולה? ענה התלמיד בהלם שהוא כבר התרפא. אמר לו הרב אני עדיין מתפלל, תעדכן אותי מה יוצא אם מי שאני מתפלל עליו.
לתשומת ליבנו🙏🏿
אשריכם!
🤗
זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....
ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים
לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....
זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.
אנחנו לומדים מזה.
תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.
פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!
ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות
ניבטים גם אם השם בדוי...
ו...בבקשה!
שלושה שבועות לא להתקלח, כל שנה מחדש, אנשים בעבודה מתרחקים ממני, ישן על הספה, אפילו הילדים לא נעים להם ממני "אבא מסריח איףףף" הם עוד רגע בני מצוות מסכנים ויצטרכו גם להקפיד על מנהג אבות.
גם לא מקלחת צוננת מינימלית?
לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!
מחזקים את ידך במנהג החשוב
הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.
ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.
אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.
הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.
והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.
לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו
אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?
ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?
לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.
היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.
הבעיה שנגמר המלאי
אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.
נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.
אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.
בשבת ראש חודש, הכוונה
הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה
שיש כאלה שבאמת עושים את זה,
או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,
התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.
(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)
שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.
בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...
ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.
מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...
היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.
אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.
צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה
מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?
מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..
איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!
אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.
שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.
