אם את כבר עוזבת את החטא ומתוודה אז כמובן שאת מתחרטת..

(ככה זה בכל דבר, אם את כבר לא עושה את זה, זה אומר שאת התחרטת ולכן הפסקת.)

שנזכה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

כמה זה רע - ולהתחרט על כך שהיה. 

לשון המסילת ישרים (פרק ד):

אמנם מידת הרחמים היא הנותנת... ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא, כחרטת הנדר ממש, שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא, ומצטער בליבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו - הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב, וסר עוונך וחטאתך תכופר, שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.

והרב קוק אומר באורות התשובה (פרק יג, ט2): יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחילה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבוא מיד לעסוק בתיקון העבר, ימצא מניעות רבות ויהיו דרכי התשובה וקרבת ה' קשים לפניו. אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמיים גם כן על תקנת העבר.

"אם כמובן התכוונת" זאת בדיוק הבעיה, איך אתה מתכוון ללא חרטה?

אם עזבתי את החטא כרגע ללא חרטה, איך אני יכולה לרצות באמת לא לעשות אותו שוב?

הקושי הגדול, אצלי, הוא במיוחד כשאני לא מרגישה או מבינה שזה רע..

להתחרט- שלב הכרחי.

הרי הסיבה שעומדת מאחורי הפעולות המעשיות היא המחשבה-הרצון לנטוש את דרך הרע.

או במילים אחרות-

חרטה על העבר ותיקון העתיד. (-העבר).

מיד אחרי חטא יש תחושה של חרטה, הקשה באמת זה הקבלה לעתיד.

לא אני אמרתי את זה. התורה אמרה.

"בפיך ובלבבך לעשותו".

משמע- שקבלה לעתיד אינה קשורה למעשים בפועל ואינה מתעסקת איתם כלל.

כל מה שיש בקבלה לעתיד היא עשיית תפנית פרסה לאחורה. ולהמשיך במסלול.

אם עד היום המטרה שלנו בחיים הייתה להינות ולהנות את הגוף. אז הפנייה אחורה מתאפיינת ברצון להתקרב לה'.

לא יותר מזה.

זה יחסית קל.

אתה פשוט מחליט שאתה רוצה דברים טובים, והכל טוב ויפה.

אבל על מעשה רע? על מידה רעה?

אם תחליט, זה באמת ישנה משהו? אתה יודע בכלל איך לתקן את הבעיות שלך?

(למשל בלשון הרע-אתה יודע מה באמת אסור ומה מותר? ומה אפשר להאמין ומה לא? והאם אתה מסוגל שלא לקבל (מה זה אומר בכלל?) לשון הרע? ואתה תצליח להתגבר כל פעם שתשמע לשון הרע? אתה תשים לב בכלל שזה לשון הרע? וכשהחבר שלך יגיד משהו שמריח כמו לשון הרע, יהיה לך האומץ להשתיק אותו או לכל הפחות לפנות וללכת משם? ומה בכלל אמורים לעשות כשמשהו מריח כמו לשון הרע, אבל החפץ חיים (האיש, לא הספר) לא נמצא שם לידך בשביל להורות לך שזה הוא אכן לשון הרע?)

עובדה: "בפיך ובלבבך לעשותו". לא בידיים ולא בנעליים. בפה ובלב.

עכשיו לך תתווכח עם התורה. לא איתי.

עד שקראתי את הדברים דעתי- שתשובה היא אחת המצוות הכי קשות עלי אדמות.

אבל התורה לא מסכימה איתי. מה לעשות...

כנראה שיש לך (ולעוד רבים) טעות בהבנה היסודית מהי בעצם מצוות התשובה:

כמו שתיארתי- מדובר בתפנית חדה של 180 מעלות. 

תיאור יותר מדוייק וקולע הוא: מכונית שנוסעת בכביש.

פתאום הנהג החליט לשנות כיוון. אז מה עושים? סיבוב פרסה וחוזרים אחורה.

הסיבוב עצמו מתאר שינוי במטרה. אם עד עכשיו המטרה הייתה להגיע לירושלים. אז כרגע הנהג שינה את מטרתו לצפון הארץ.

אותו דבר במצוות התשובה- היא כמו הסיבוב פרסה.

אין עדין התקדמות אל עבר המטרה הנכונה. כרגע יש רק סיבוב.

הסיבוב בעצם אומר: אני ממשיך הלאה לנסוע, אבל כרגע אני נוסע אל עבר מטרה שונה לחלוטין מזו שהיה לי לפני כמה שניות.

לפי הדוגמה שהבאת:

יהודי שמתחרט על עוונות לשוה"ר. בעצם אומר: מהיום דיברתי/פטפטתי עם חברים בלי לתת חשבון.

מהיום והלאה- הוא משנה כיוון. הוא מחליט שמהיום יש לו מטרה חדשה/אחרת מזו שהייתה לו לפני דקה.

עכשיו יכול להיות שאותו יהודי ייפול עוד אלף ואחת פעמים בדרכו אל המטרה. כי הדרך לא 'חלקה'. 

אבל זה לא אומר שהוא לא עשה תשובה. הוא כן- המטרה שלו שונתה. רק שבדרך יש מכשולים.

אבל תשובה שלמה דורשת יותר מזה.

ואיך אדם יכול לקבל לעתיד כשאין מי שיהיה ערב לו על זה?

ומה עם זה שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם?

אבל זה לא תירוץ למה יש חסרונות.

והשאלה כאן היא באיזה רצינות אדם תופס את הדיבור שלו.

כשאני רוצה משהו וחושש שאיני מסוגל אליו, אני מתפלל שאצליח לא מבטיח.

ולכן אני לא אוהב לקבל על עצמי דברים. אני כן מחליט שאני רוצה לעשות משהו ומנסה לממש אותו. לעתים נדירות ביותר מקבל על עצמי משהו. נראה לי הרגל רע לקחת את קבלותיך כדבר של מה בכך.

שוב- לא אני אומרת את זה. התורה כותבת בפירוש על מצווה זו: בפיך ובלבבך לעשותו".

משמע- מצוות התשובה כלל לא מתעסקת במעשים.

חוזר בתשובה שעומד מול הקב"ה- נראה לך שהוא יודע ב-א-מ-ת האם הוא יצליח לעמוד בקבלה שלו?

הרי הקב"ה יודע אם היהודי יעבור שוב על אותם עבירות בפועל.

הוא יודע את העתיד- אז מה הכוונה ב"יעיד עליו יודע תעלומות שלא יחזור שלא ישוב לחטא זה לעולם"...?

מבחינה פרקטית/מעשית- זה לא הגיוני.

הקב"ה יודע מה יקרה בעוד כמה דקות/שעות/ימים/חודשים. היהודי לא.

אז חייב להיות שהכוונה במילים מתייחסת אך ורק להרגשה של היהודי.

אם היהודי מנסה להגיד: אני לעולם לא אחזור על המעשה. אז הוא משלה את עצמו. נראה לך שהיצה"ר יעזוב אותו ולעולם הוא לא ייכשל בעבירה (שהוא רגיל בה) שוב? השטן מרים ידיים? דגל לבן? מתייאש?

מה פתאום. 

השטן לא מתייאש והוא ימשיך לנסות להכשיל את האדם שוב ושוב.

יהודי שחושב שעובדה שעשה תשובה מנטרלת את היצה"ר הוא טועה טעות חמורה.

מה שתשובה אומרת בעצם זה- שינוי מסלול.

אם עד היום צעדתי לכיוון מסוים- כרגע אני משתנה מסלול.

אותו הרהור תשובה הינה תשובה שלימה. 

התורה לא מציינת תשובה במעשים. כי היא לא קיימת.

אם התשובה הייתה תלויה במעשים לא היו יכולים לומר עליה: "בפיך ובלבבך לעשותו".

יהודי שעשה תשובה (ז"א- עשה חושבים עם עצמו ומגיע למסקנה שהוא כרגע משנה מסלול) הקב"ה ערב לו שיעזור לו: "הבא להיטהר מסיעין אותו".

זה לא מבטיח הצלחה של 100%. כי בסופו של דבר אנו בשו"ד. ואם תשובה הייתה מבטיחה לנו שלעולם לא נחטא- כבר אחרי אלול אחד או שניים בנ"א היו מוגדרים במלאכים והיו חדלים מלהתקיים.

"בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות." (רמב"ן)

"אם הוא תמיד בפיך ובלבך - לעשותו, למדנו שהעוסק בתורה הוא מקיימה, וכל שאינו עוסק בה אינו מקיימה" (רבינו מיוחס)

"בפיך: לפי פשוטו היינו ללמוד. ובלבבך לעשותו: על מנת לעשותו,, לקיים מה שלומד" (הנצי"ב)

[אמנם הכלי יקר בפרושו לענין התורה (לא לענין התשובה), אומר שהעשיה היא בלב ובפה]

את הסוגריים בסוף.

פלא הבריאה איך שאנשים מתיחסים לעינינים שחשובים להם ומאלימים את מה שלא רלוונטי לטענתם.

אפשר לבקש בצורה יפה.

כתבתי את זה, וכתבתי ששם זה לענין התורה. 

לא התעלמתי מדעה זו, אבל בהחלט מדובר לרוב הדעות על עשייה כפשוטה.

(ואגב - ויש צורה לכתוב דברים)

סליחה. לא התכוונתי לתקוף או להאשים. פשוט לציין עובדה טבעית. (שאגב- גם הכללתי את עצמי בה).

לא משהו אישי נגדך. ממש לא.

אם נפגעת- מצטערת.

אולי באמת הייתי צריכה לנסח את הדברים אחרת. 

התכוונתי להגיד שזה מדהים איך שאנחנו לפעמים נהפכים להיות עיוורים או חרשים ומתאלמים מפרטים כדי להצדיק עמדה מסוימת.

אבל אני רואה שפה זה עינין אחר.

אתה הבאת בסוגריים את העינין שכל הפירוש מבוסס על הכלי יקר. ואני לא התייחסתי לפירוש ההוא.

ולכן- אני חושבת שהקטע של הסוגריים היה אמור להיות מוגדל ומודגש.

אתה התבססת על הכלי יקר ואני עם הרמב"ן.

בכל מקרה, התייחסתי לכל הדעות.

ושם זה מובא על התורה.

ציינתי שיש התייחסות גם לעשיה בפה ולב.

אך רב ההתיחסות הקושרת עשיה לדיבור ולימוד היא ביחס לתורה (שזה עשייה בפה, ולא רלוונטי לתשובה על דברים אחרים).

או התייחסות לנאנס ולא עשה את המצוה המצטרף למעשה

"המצוה"-היינו הציווי, כדברי המדרש "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם", לוחות האבן-אלו עשרת הדיברות, והתורה-זה מקרא, והמצוה-זו משנה, אשר כתבתי-אלו נביאים וכתובים, להורותם-זה גמרא.

ז"א שאפשר ללמוד את מצות ה' בפה ובלב, ולא צריך שמישהו יעלה לשמים להוריד אותה או ילך מעבר לים לקחת אותה.

והתורה בשום מקום לא מצווה על התשובה, היא מצוה רק על הוידוי. תשובה היא פשוט לעשות מה שאתה צריך לעשות וללכת בדרך הנכונה, ולחשוב כמו שאדם טוב חושב.

ולגבי המשפט האחרון-"ואם תשובה הייתה מבטיחה לנו שלעולם לא נחטא- כבר אחרי אלול אחד או שניים בנ"א היו מוגדרים במלאכים והיו חדלים מלהתקיים."-לעשות תשובה שלמה באמת, על כל הכללים ועל כל הפרטים, לבער כל שמץ מחשבה רעה, ולחזק כל מחשבה טובה, באיזון המדויק והמושלם, וכן ברגשות וכן במעשים, זה מורכב מאוד, ואיני בטוח כלל שיש מישהו בעולם שהשלים בחייו את המלאכת התשובה כולה.

מלבד זאת, לדעתי התשובה השלמה לא תהפוך את האדם למלאך, אלא תקרב אותו למדרגת משיח, וכשהעולם (היינו הכלל) ישוב בתשובה שלמה-אז יבוא משיח.

וד"ל.

וחוץ מזה, יש 24 דברים המעכבים את התשובה, אז איך את אומרת שזה רק "בפיך ובלבבך"?

ויותר מזה-חלק מהדברים המעכבים את התשובה הם דברים מעשיים, ז"א שהחיסרון הוא שא"א או קשה מאוד לתקן, וזה ראיה חזקה שהתשובה כוללת גם את הצד המעשי, ואם לא משלימים את הצד המעשי, זה נקרא שהתשובה מתעכבת...

http://www.mechon-mamre.org/i/1504.htm

בפרט הלכה ג'.

ובכל מקרה הדרש הזה הוא מפירוש הרמב"ן, ובלאו הכי יש עליו קושיות, ושאר הפרשנים מסבירים שמדובר על כלל התורה.

"אין מספקין בידו לעשות תשובה"- הכוונה היא שלא יעזרו לו לעשות תשובה.

לכל העבירות האחרות הקב"ה עוזר לאדם לחזור עליהם בתשובה.

ישנם עבירות ספיציפיות שמונעות מהעזרה להגיע אל האדם.

אבל אין שום דבר שמפריע לתשובה להגיע לכיסא הכבוד.

ובגלל שיש עם פרשן קושיות לא נסמוך עליו?- טענה מוזרה ביותר. ופועל- היא לא מתקבלת.

אתה מסתמך על הרבמ"ם אבל הוא מסתמך על הפס' ההוא. אז מה תגיד?

ושכחת לקורא עד הסוף:

כל אלו הדברים וכיוצא בהן--אף על פי שמעכבין את התשובה, אינן מונעין את התשובה; אלא אם עשה אדם תשובה מהן--הרי זה בעל תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא. 

ומה עם "ומהן חמישה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה, לפי שהן עוונות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו, כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו"?

ואני יודע את סוף הפרק ברמב"ם. אם בסופו של דבר האדם התגבר על המכשולים וחזר בתשובה שלמה, כולל הצד המעשי, למרות כל הקשיים-אז ודאי שהתשובה עולה לו.

לא אמרתי לא לסמוך עליו בגלל שהוא יחיד, אלא שיותר מתקבל על הדעת להסביר לפי פשט הדברים ולא לסמוך על החידוש של הרמב"ן (ואם החידוש הזה היה של כלל הפרשנים אז הייתי מקבל למרות שזה חידוש, אבל זה רק דעת הרמב"ן).

וזה שיש קושיות זה לא סיבה לא לקבל את דעתו, אלא לא למהר להסיר ממנה מסקנות, כי זה שיש קושיות אומר שדעת הרמב"ן אינה מבוררת לנו כל צרכה. (אולי למשל הוא ג"כ סובר שתשובה שלמה זה רק אחרי התשובה המעשית ג"כ, ואולי הוא מבין שה"בפיך ובלבבך לעשותו", זה רק התפנית שמתוכה מגיעה התשובה, וממילא משם מגיעים לתשובה השלמה, היינו התשובה המעשית. מה גם שיהיה אפשר לומר שמה שיש לעשות בלבבך, זה לקבוע את הדברים בקביעה כזו שלא יחטא עוד ויתקן את הכל, ואם לא עשה זאת, זו אכן אינה תשובה שלמה. ומה שהתורה מתארת את זה כדבר קל, זה בזה שסוף כל סוף זה דבר שהוא בתוך האדם ולא חיצוני לו, אבל זה לא אומר שאין בזה שום קושי.)

כללו של דבר-זה שהתשובה דורשת גם משהו מעשי, זו טענה מבוססת היטב בשכל ובמקורותינו. יכול להיות שיש מקורות שבהם נאמר שתשובה היא דבר קל, יש לבחון את המקורות הללו, אבל הם לא סותרים את הטענה הקודמת.

יש תשובה על מעשים של בין אדם לחברו.

ויש תשובה על עבירות של בין אדם למקום.

בין אדם לחברו- ציטטת במדויק ולכן אני לא חוזרת על הדברים פעמיים.

בכל הנוגע לבין אדם למקום- שם יש עינין רק של תיקון/שינוי הדרך. כמו שפרטתי. ואין עינין בתיקון מעשי העבר. 

נכון שיש מדרגות בתשובה, וגם חרטה ורצון זה מדרגה, אבל יש מדרגות גבוהות יותר.

ואכמ"ל.

כי לחזור שוב ושוב על אותם עבירות זו שטות שאין כדוגמתה.

אבל-

זה לא חלק אינטגרלי בלתי נפרד ממצוות התשובה.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי