אם את כבר עוזבת את החטא ומתוודה אז כמובן שאת מתחרטת..

(ככה זה בכל דבר, אם את כבר לא עושה את זה, זה אומר שאת התחרטת ולכן הפסקת.)

שנזכה.

הגעתי לחרטה על זה שלא מפריע לי, עצב ממש, החרטה על החוסר חרטה היא אמיתית אבל זה לא מגיע לשינוי המעשה..

זה מתאים לדברים מסוימים, וצריך כמובן הרבה עבודה כדי לחזור למצב הנקי, המבין שזה רע.

זה היה לי קל יותר בדברים שאפשר להסתכל אחורה ולראות לאן הגעת, לטוב ולרע, איך פעם זה הפריע לי ועכשיו התכהיתי והתחספסתי, או שאני כזאת אבל זה לא טוב ואצטרך פשוט יותר עבודה מאדם אחר (שלו יש אולי עבודה אחרת)

כמה זה רע - ולהתחרט על כך שהיה. 

לשון המסילת ישרים (פרק ד):

אמנם מידת הרחמים היא הנותנת... ושהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה. דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא, כחרטת הנדר ממש, שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא, ומצטער בליבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו - הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב, וסר עוונך וחטאתך תכופר, שהעוון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.

והרב קוק אומר באורות התשובה (פרק יג, ט2): יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחילה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבוא מיד לעסוק בתיקון העבר, ימצא מניעות רבות ויהיו דרכי התשובה וקרבת ה' קשים לפניו. אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמיים גם כן על תקנת העבר.

"אם כמובן התכוונת" זאת בדיוק הבעיה, איך אתה מתכוון ללא חרטה?

אם עזבתי את החטא כרגע ללא חרטה, איך אני יכולה לרצות באמת לא לעשות אותו שוב?

הקושי הגדול, אצלי, הוא במיוחד כשאני לא מרגישה או מבינה שזה רע..

להתחרט- שלב הכרחי.

הרי הסיבה שעומדת מאחורי הפעולות המעשיות היא המחשבה-הרצון לנטוש את דרך הרע.

או במילים אחרות-

חרטה על העבר ותיקון העתיד. (-העבר).

מיד אחרי חטא יש תחושה של חרטה, הקשה באמת זה הקבלה לעתיד.

לא אני אמרתי את זה. התורה אמרה.

"בפיך ובלבבך לעשותו".

משמע- שקבלה לעתיד אינה קשורה למעשים בפועל ואינה מתעסקת איתם כלל.

כל מה שיש בקבלה לעתיד היא עשיית תפנית פרסה לאחורה. ולהמשיך במסלול.

אם עד היום המטרה שלנו בחיים הייתה להינות ולהנות את הגוף. אז הפנייה אחורה מתאפיינת ברצון להתקרב לה'.

לא יותר מזה.

זה יחסית קל.

אתה פשוט מחליט שאתה רוצה דברים טובים, והכל טוב ויפה.

אבל על מעשה רע? על מידה רעה?

אם תחליט, זה באמת ישנה משהו? אתה יודע בכלל איך לתקן את הבעיות שלך?

(למשל בלשון הרע-אתה יודע מה באמת אסור ומה מותר? ומה אפשר להאמין ומה לא? והאם אתה מסוגל שלא לקבל (מה זה אומר בכלל?) לשון הרע? ואתה תצליח להתגבר כל פעם שתשמע לשון הרע? אתה תשים לב בכלל שזה לשון הרע? וכשהחבר שלך יגיד משהו שמריח כמו לשון הרע, יהיה לך האומץ להשתיק אותו או לכל הפחות לפנות וללכת משם? ומה בכלל אמורים לעשות כשמשהו מריח כמו לשון הרע, אבל החפץ חיים (האיש, לא הספר) לא נמצא שם לידך בשביל להורות לך שזה הוא אכן לשון הרע?)

עובדה: "בפיך ובלבבך לעשותו". לא בידיים ולא בנעליים. בפה ובלב.

עכשיו לך תתווכח עם התורה. לא איתי.

עד שקראתי את הדברים דעתי- שתשובה היא אחת המצוות הכי קשות עלי אדמות.

אבל התורה לא מסכימה איתי. מה לעשות...

כנראה שיש לך (ולעוד רבים) טעות בהבנה היסודית מהי בעצם מצוות התשובה:

כמו שתיארתי- מדובר בתפנית חדה של 180 מעלות. 

תיאור יותר מדוייק וקולע הוא: מכונית שנוסעת בכביש.

פתאום הנהג החליט לשנות כיוון. אז מה עושים? סיבוב פרסה וחוזרים אחורה.

הסיבוב עצמו מתאר שינוי במטרה. אם עד עכשיו המטרה הייתה להגיע לירושלים. אז כרגע הנהג שינה את מטרתו לצפון הארץ.

אותו דבר במצוות התשובה- היא כמו הסיבוב פרסה.

אין עדין התקדמות אל עבר המטרה הנכונה. כרגע יש רק סיבוב.

הסיבוב בעצם אומר: אני ממשיך הלאה לנסוע, אבל כרגע אני נוסע אל עבר מטרה שונה לחלוטין מזו שהיה לי לפני כמה שניות.

לפי הדוגמה שהבאת:

יהודי שמתחרט על עוונות לשוה"ר. בעצם אומר: מהיום דיברתי/פטפטתי עם חברים בלי לתת חשבון.

מהיום והלאה- הוא משנה כיוון. הוא מחליט שמהיום יש לו מטרה חדשה/אחרת מזו שהייתה לו לפני דקה.

עכשיו יכול להיות שאותו יהודי ייפול עוד אלף ואחת פעמים בדרכו אל המטרה. כי הדרך לא 'חלקה'. 

אבל זה לא אומר שהוא לא עשה תשובה. הוא כן- המטרה שלו שונתה. רק שבדרך יש מכשולים.

אבל תשובה שלמה דורשת יותר מזה.

ואיך אדם יכול לקבל לעתיד כשאין מי שיהיה ערב לו על זה?

ומה עם זה שצריך שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם?

אבל זה לא תירוץ למה יש חסרונות.

והשאלה כאן היא באיזה רצינות אדם תופס את הדיבור שלו.

כשאני רוצה משהו וחושש שאיני מסוגל אליו, אני מתפלל שאצליח לא מבטיח.

ולכן אני לא אוהב לקבל על עצמי דברים. אני כן מחליט שאני רוצה לעשות משהו ומנסה לממש אותו. לעתים נדירות ביותר מקבל על עצמי משהו. נראה לי הרגל רע לקחת את קבלותיך כדבר של מה בכך.

שוב- לא אני אומרת את זה. התורה כותבת בפירוש על מצווה זו: בפיך ובלבבך לעשותו".

משמע- מצוות התשובה כלל לא מתעסקת במעשים.

חוזר בתשובה שעומד מול הקב"ה- נראה לך שהוא יודע ב-א-מ-ת האם הוא יצליח לעמוד בקבלה שלו?

הרי הקב"ה יודע אם היהודי יעבור שוב על אותם עבירות בפועל.

הוא יודע את העתיד- אז מה הכוונה ב"יעיד עליו יודע תעלומות שלא יחזור שלא ישוב לחטא זה לעולם"...?

מבחינה פרקטית/מעשית- זה לא הגיוני.

הקב"ה יודע מה יקרה בעוד כמה דקות/שעות/ימים/חודשים. היהודי לא.

אז חייב להיות שהכוונה במילים מתייחסת אך ורק להרגשה של היהודי.

אם היהודי מנסה להגיד: אני לעולם לא אחזור על המעשה. אז הוא משלה את עצמו. נראה לך שהיצה"ר יעזוב אותו ולעולם הוא לא ייכשל בעבירה (שהוא רגיל בה) שוב? השטן מרים ידיים? דגל לבן? מתייאש?

מה פתאום. 

השטן לא מתייאש והוא ימשיך לנסות להכשיל את האדם שוב ושוב.

יהודי שחושב שעובדה שעשה תשובה מנטרלת את היצה"ר הוא טועה טעות חמורה.

מה שתשובה אומרת בעצם זה- שינוי מסלול.

אם עד היום צעדתי לכיוון מסוים- כרגע אני משתנה מסלול.

אותו הרהור תשובה הינה תשובה שלימה. 

התורה לא מציינת תשובה במעשים. כי היא לא קיימת.

אם התשובה הייתה תלויה במעשים לא היו יכולים לומר עליה: "בפיך ובלבבך לעשותו".

יהודי שעשה תשובה (ז"א- עשה חושבים עם עצמו ומגיע למסקנה שהוא כרגע משנה מסלול) הקב"ה ערב לו שיעזור לו: "הבא להיטהר מסיעין אותו".

זה לא מבטיח הצלחה של 100%. כי בסופו של דבר אנו בשו"ד. ואם תשובה הייתה מבטיחה לנו שלעולם לא נחטא- כבר אחרי אלול אחד או שניים בנ"א היו מוגדרים במלאכים והיו חדלים מלהתקיים.

"בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות." (רמב"ן)

"אם הוא תמיד בפיך ובלבך - לעשותו, למדנו שהעוסק בתורה הוא מקיימה, וכל שאינו עוסק בה אינו מקיימה" (רבינו מיוחס)

"בפיך: לפי פשוטו היינו ללמוד. ובלבבך לעשותו: על מנת לעשותו,, לקיים מה שלומד" (הנצי"ב)

[אמנם הכלי יקר בפרושו לענין התורה (לא לענין התשובה), אומר שהעשיה היא בלב ובפה]

את הסוגריים בסוף.

פלא הבריאה איך שאנשים מתיחסים לעינינים שחשובים להם ומאלימים את מה שלא רלוונטי לטענתם.

אפשר לבקש בצורה יפה.

כתבתי את זה, וכתבתי ששם זה לענין התורה. 

לא התעלמתי מדעה זו, אבל בהחלט מדובר לרוב הדעות על עשייה כפשוטה.

(ואגב - ויש צורה לכתוב דברים)

סליחה. לא התכוונתי לתקוף או להאשים. פשוט לציין עובדה טבעית. (שאגב- גם הכללתי את עצמי בה).

לא משהו אישי נגדך. ממש לא.

אם נפגעת- מצטערת.

אולי באמת הייתי צריכה לנסח את הדברים אחרת. 

התכוונתי להגיד שזה מדהים איך שאנחנו לפעמים נהפכים להיות עיוורים או חרשים ומתאלמים מפרטים כדי להצדיק עמדה מסוימת.

אבל אני רואה שפה זה עינין אחר.

אתה הבאת בסוגריים את העינין שכל הפירוש מבוסס על הכלי יקר. ואני לא התייחסתי לפירוש ההוא.

ולכן- אני חושבת שהקטע של הסוגריים היה אמור להיות מוגדל ומודגש.

אתה התבססת על הכלי יקר ואני עם הרמב"ן.

בכל מקרה, התייחסתי לכל הדעות.

ושם זה מובא על התורה.

ציינתי שיש התייחסות גם לעשיה בפה ולב.

אך רב ההתיחסות הקושרת עשיה לדיבור ולימוד היא ביחס לתורה (שזה עשייה בפה, ולא רלוונטי לתשובה על דברים אחרים).

או התייחסות לנאנס ולא עשה את המצוה המצטרף למעשה

"המצוה"-היינו הציווי, כדברי המדרש "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם", לוחות האבן-אלו עשרת הדיברות, והתורה-זה מקרא, והמצוה-זו משנה, אשר כתבתי-אלו נביאים וכתובים, להורותם-זה גמרא.

ז"א שאפשר ללמוד את מצות ה' בפה ובלב, ולא צריך שמישהו יעלה לשמים להוריד אותה או ילך מעבר לים לקחת אותה.

והתורה בשום מקום לא מצווה על התשובה, היא מצוה רק על הוידוי. תשובה היא פשוט לעשות מה שאתה צריך לעשות וללכת בדרך הנכונה, ולחשוב כמו שאדם טוב חושב.

ולגבי המשפט האחרון-"ואם תשובה הייתה מבטיחה לנו שלעולם לא נחטא- כבר אחרי אלול אחד או שניים בנ"א היו מוגדרים במלאכים והיו חדלים מלהתקיים."-לעשות תשובה שלמה באמת, על כל הכללים ועל כל הפרטים, לבער כל שמץ מחשבה רעה, ולחזק כל מחשבה טובה, באיזון המדויק והמושלם, וכן ברגשות וכן במעשים, זה מורכב מאוד, ואיני בטוח כלל שיש מישהו בעולם שהשלים בחייו את המלאכת התשובה כולה.

מלבד זאת, לדעתי התשובה השלמה לא תהפוך את האדם למלאך, אלא תקרב אותו למדרגת משיח, וכשהעולם (היינו הכלל) ישוב בתשובה שלמה-אז יבוא משיח.

וד"ל.

וחוץ מזה, יש 24 דברים המעכבים את התשובה, אז איך את אומרת שזה רק "בפיך ובלבבך"?

ויותר מזה-חלק מהדברים המעכבים את התשובה הם דברים מעשיים, ז"א שהחיסרון הוא שא"א או קשה מאוד לתקן, וזה ראיה חזקה שהתשובה כוללת גם את הצד המעשי, ואם לא משלימים את הצד המעשי, זה נקרא שהתשובה מתעכבת...

http://www.mechon-mamre.org/i/1504.htm

בפרט הלכה ג'.

ובכל מקרה הדרש הזה הוא מפירוש הרמב"ן, ובלאו הכי יש עליו קושיות, ושאר הפרשנים מסבירים שמדובר על כלל התורה.

"אין מספקין בידו לעשות תשובה"- הכוונה היא שלא יעזרו לו לעשות תשובה.

לכל העבירות האחרות הקב"ה עוזר לאדם לחזור עליהם בתשובה.

ישנם עבירות ספיציפיות שמונעות מהעזרה להגיע אל האדם.

אבל אין שום דבר שמפריע לתשובה להגיע לכיסא הכבוד.

ובגלל שיש עם פרשן קושיות לא נסמוך עליו?- טענה מוזרה ביותר. ופועל- היא לא מתקבלת.

אתה מסתמך על הרבמ"ם אבל הוא מסתמך על הפס' ההוא. אז מה תגיד?

ושכחת לקורא עד הסוף:

כל אלו הדברים וכיוצא בהן--אף על פי שמעכבין את התשובה, אינן מונעין את התשובה; אלא אם עשה אדם תשובה מהן--הרי זה בעל תשובה, ויש לו חלק לעולם הבא. 

ומה עם "ומהן חמישה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה, לפי שהן עוונות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו, כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו"?

ואני יודע את סוף הפרק ברמב"ם. אם בסופו של דבר האדם התגבר על המכשולים וחזר בתשובה שלמה, כולל הצד המעשי, למרות כל הקשיים-אז ודאי שהתשובה עולה לו.

לא אמרתי לא לסמוך עליו בגלל שהוא יחיד, אלא שיותר מתקבל על הדעת להסביר לפי פשט הדברים ולא לסמוך על החידוש של הרמב"ן (ואם החידוש הזה היה של כלל הפרשנים אז הייתי מקבל למרות שזה חידוש, אבל זה רק דעת הרמב"ן).

וזה שיש קושיות זה לא סיבה לא לקבל את דעתו, אלא לא למהר להסיר ממנה מסקנות, כי זה שיש קושיות אומר שדעת הרמב"ן אינה מבוררת לנו כל צרכה. (אולי למשל הוא ג"כ סובר שתשובה שלמה זה רק אחרי התשובה המעשית ג"כ, ואולי הוא מבין שה"בפיך ובלבבך לעשותו", זה רק התפנית שמתוכה מגיעה התשובה, וממילא משם מגיעים לתשובה השלמה, היינו התשובה המעשית. מה גם שיהיה אפשר לומר שמה שיש לעשות בלבבך, זה לקבוע את הדברים בקביעה כזו שלא יחטא עוד ויתקן את הכל, ואם לא עשה זאת, זו אכן אינה תשובה שלמה. ומה שהתורה מתארת את זה כדבר קל, זה בזה שסוף כל סוף זה דבר שהוא בתוך האדם ולא חיצוני לו, אבל זה לא אומר שאין בזה שום קושי.)

כללו של דבר-זה שהתשובה דורשת גם משהו מעשי, זו טענה מבוססת היטב בשכל ובמקורותינו. יכול להיות שיש מקורות שבהם נאמר שתשובה היא דבר קל, יש לבחון את המקורות הללו, אבל הם לא סותרים את הטענה הקודמת.

יש תשובה על מעשים של בין אדם לחברו.

ויש תשובה על עבירות של בין אדם למקום.

בין אדם לחברו- ציטטת במדויק ולכן אני לא חוזרת על הדברים פעמיים.

בכל הנוגע לבין אדם למקום- שם יש עינין רק של תיקון/שינוי הדרך. כמו שפרטתי. ואין עינין בתיקון מעשי העבר. 

נכון שיש מדרגות בתשובה, וגם חרטה ורצון זה מדרגה, אבל יש מדרגות גבוהות יותר.

ואכמ"ל.

כי לחזור שוב ושוב על אותם עבירות זו שטות שאין כדוגמתה.

אבל-

זה לא חלק אינטגרלי בלתי נפרד ממצוות התשובה.

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה