בוודאי שזו "בעיה שלה" - הרי הוא מסתכל עליה. קבוע. לא נעים לגמרי.

מה גם שהחברה גם שמה לב.

והברירה אינה דווקא "לפתוח את הנושא" מולם בשיחה.

ואל תדברו על זה. אין טעם ולא יעזור.

האמת שלא חשבתי על זה לפני שקראתי, אבל - תעשי הכל כדי שהיא לא תדע שאת מודעת להתמודדות הזוגית שלהם.

בס"ד

חס ושלום!

לא היתכוונתי לזה...

את צודקת.אבל לא הבנת אותי נכון.

ממש לא היתכוונתי לכיוון הזה.

היא לא לא בסדר!!!!

חס ושלום לבוא אליה בתלונות!

לא היסברתי את עצמי נכון.

צודקים - יצא מדברי שהיא האשמה - אז זה לא נכון!!!

את צדיקה ואשרייך!

מיוחדת בצניעות שלך באופן שלא יתואר.

היתכוונתי שלהתסכל על העניין גם מהצד המסויים :העיקרון של "אין יסורין ללא עוון".כלומר היא ממש מצטערת מהדבר ומגלגלין חובה ע"י חייב. חס ושלום לומר לה שהיא טועה!!!

חס ושלום לומר שהיא לא בסדר.

שכחי מיזה אם זה מה שהבנת.

שלא יהיו לך(לפותחת) טיפה נקישות מצפון צדיקה.

את לא עשית שום דבר רע לאף אחד.

כל הכבוד לך על הכל!

וגם בנסיבות משפחתיות, תהיי רחוק מהם.  אם היא תרצה, תיגש אלייך בפני עצמה. ותמצאנה זמנים להיפגש לבד.  דומני שאין מנוס מהדרך הזאת.

מסכן.. (וגם אשתו כמובן..)

מנסה "מאד להחמיר בהלכה" - ונתקע בדבר כזה..

זה רק מחזק את הענין. זה אצלו כרגע כמו סוג של "מחלה" כנראה. אין מה לדבר ולהסביר.  פשוט, לא להיות שם. עם הזמן, כמה שפחות יפגש, "יגמל" מזה בעז"ה.

יש לשבח אותך על התנהלותך הנבונה והזהירה. 

אל תהיי שם. תמצאי כבר איך לפגוש בה. ה' יעזור..

נראה לי שבפעם הבאה שקורה משהו כזה, הכולל יצירת קשר, את צריכה לשלוח לו הודעה שמבהירה שאת מבקשת ממנו לא ליצור איתך קשר בשום עניין, ובפעם הבאה את תגישי תלונה במשטרה על הטרדה.

לדרוש שלא יצור שום קשר. ואם בכל זאת ימשיך - לאיים בתלונה (ואם ימשיך - להתלונן. אם כי לא מסתבר שזה יגיע לידי כך).

שגם אם היא היתה מתלבשת לא כראוי, "אסור היה לו להסתכל עלייך כך" - במקרה כזה, לא ענינה (וגם לא של מי שמגיב לה), להתעסק במה ש"אסור לו"... מי שלא מתחשבת במה שאסור לה, ומכשילה, שלא תבוא ב"הערות" אל האחר ש"אסור לו". לפני עיוור לא תיתן מכשול. יש בכך בחינה של "צידקנות", לא פחות מלומר לה שהיא צריכה לחזור בתשובה אם היא מתנהגת מאה אחוז.

אבל כאן כמובן לא כך. 

להתעסק עם ש"היא צריכה לחזור בתשובה"..

ולחשוב שבענין שנוגע ממש הלכה-למעשה, איך להתנהל מול אדם שנוהג כך, ומצער אותה ואת אשתו - היא אמורה לחכות עפ"י "רעיונות רוחניים", לכך שה' "יסביר לה", כאילו יש איזה ביטוח שזה מה שיקרה.

לא סותר שתמיד טוב להתפלל ולחזור בתשובה..

(אני מקדים, אני עונה לאמירה הזו,כמובן שהשרשור לא קשור לזה -בכלל-) גם אשה צריכה לשלוט ביצרה,וגם אשה צריכה שלא לעורר יצר אחרים בצורה בוטה.אי אפשר לאחוז בצד אחד של המשוואה ולנטרל את האחריות של חציה השני. זו אמירה שמופיעה מדי פעם,למה ?. מה פירוש להפסיק להאשים את האשה בחוסר צניעות ? ההלכה מחייבת את האשה להתלבש בצניעות כשם שהיא מחייבת את הגבר שלא להסתכל על מה שאסור.. שני צדדים צריכים לקיים את חובתם ולא להעלים אחריות מאיזה שהוא צד לכאן או לכאן

שמעוררים בי את הפחד של "מה אם זה יקרה גם לי".)

---

השיקול תוך כדי הטיפול בבעיה הזאת באמת צריך להיות כמה שאפשר לא להזיק לקשר בינו לבין אשתו.

לצורך מסויים מאוד. כפי שפירטתי כאן.

כמה שיעבור זמן באופן כזה, יש סיכוי שהענין יירגע.

ואם מנסה ליצור קשר - את יכולה להגיד לו שלא נראה לך מתאים, ואת מבקשת לא ליצור יותר קשר.

עם שאר החברות, בלעדיו

קרה מקרה דומה לגיסתי בעבר. כשאני אומרת דומה אני מתכוונת לממש דומה.

בעל של חברה טובה שלה היה מסתכל עליה כל הזמן ואפילו ניצל מצבים מסוימים כדי לגעת בה כאילו "בתמימות" (קרה פעמיים, לא היה דרך קבע) והיא הייתה ממש הרוסה מזה. בסוף זה בכלל התפוצץ בגללי, במהלך אירוע שהקשר שלנו אליו היה מינורי הוא ניגש לשולחן בו ישבנו כאילו כדי לחפש את אשתו ונשאר רבע שעה תוך שהוא מנסה להריץ  צחוקים עם גיסתי שמצידה הבהירה לו שהיא ממש לא מעוניינת לדבר איתו ,עד שבחוסר טקט אופייני לי שאלתי אותו "תגיד מה הקטע שלך?" הפרצוף תוך שנייה האדים והרוחות התלהטו. צעקתי עליו שהוא מטריד את גיסתי ושיעוף לה מהחיים, שאשתו ממש מסכנה ושאלתי אותו אם כשהוא התחתן איתה היא ידעה שהוא מתכנן להטריד בנות אחרות. הוא בתגובה איים עליי שיפגע בי ולבעלי שבינתיים הגיע מעזרת גברים זה הספיק בשביל להשכיב אותו על הרצפה ולצעוק עליו שאף אחד לא יאיים על אשתו ויטריד את אחותו. הוא ברח משמה ואחרי חודש החברה של גיסתי התגרשה ממנו ואחרי שנתיים הוא נעצר והואשם בביצוע מעשים מגונים, מה איתו היום אני לא יודעת. היום ב"ה החברה התחתנה מחדש עם בעל מקסים ועד היום היא מגיעה עם בעלה החדש אלינו לשבתות (עד אותו מקרה לא היה בינינו קשר מיוחד) והיא אסירת תודה כלפי גיסתי וכלפי שחתכנו כשהיה צריך לחתוך. 

למה אני מספרת לך את כל זה?

כי לפעמים החסד הכי גדול שאת יכולה לעשות עם חברתך הוא רק להראות לה כמה בעלה מגעיל ודו פרצופי. גם את וגם חברתך נפגעות ע"י אדם מגעיל וסוציומט שלא אכפת לו לא מאנשים אחרים ולא מאשתו. ב"ה אני נשואה לבעלי 19 שנה והוא אף פעם לא הסתכל על נשים אחרות ואף אחת מעולם לא חשבה שהוא מסתכל עליה. מה חברתך תעשה פחות חשוב עכשיו, הוא מטריד אותך ואת לא צריכה לסבול את זה רק בגלל שהוא בעל של חברה טובה שלך. פעם הבאה שהוא לדוגמא "חוזר כדי לקחת חפץ ששכח", פשוט תיישירי אליו מבט ותשאלי אותו "מה הקטע שלך שאתה אף לא מדבר עם בנות ופתאום כשאשתך לא בסביבה אתה נהיה כזה פלרטטן?" בפשטות. תגידי לו שאם הוא ימשיך את פשוט תגישי תלונה ושלאשתו לא מגיע מישהו מגעיל כמוהו. הקרקע הכי פוריה למטרידים כמוהו זאת קרקע של כאלה שלא יודעים לשים גבולות ואת זה את חייבת לעשות.

חשוב לזכור שלא רק חברתך הקורבן פה, אלא גם את ואפילו את הקורבן הראשי.

ועוד דבר חשוב, בדרך כלל איום בהגשת תלונה יעיל פי כמה מההגשה עצמה. אף אחד לא ירצה למצוא את עצמו מתמודד מול תלונה על הטרדה מינית. לעומת זאת, אם כבר הגשת את התלונה הוא רק יחשוב על איך להתמודד איתה שזה כולל להכפיש אותך ולהמציא עלייך שקרים.

אוהבת אותך ומאחלת המון המון בהצלחה ושה' יתברך ייתן לך כוחות ועוז להתמודד עם זה.

יקרה.

כיוון שהוא קרוב הוא מביא אותנו לעמוד על המקומות העמוקים ביותר בנפשנו ובחיינו.

נראה שאת נמצאת בצומת כזאת.

החברות שלך עם חברת ילדות שהיא דבר חשוב מאין כמוהו, עומדת כאן במשבר מול בעיה גדולה מאוד.

את צריכה לשבת עם עצמך, ולראות מה ה' רוצה שתעשי ?

תנסי לנתח את דרכי הפעולה האפשריות ולהבין מה את מרגישה עם כל אחת מהדרכים.

הקב"ה הביא אותך אל המקום הזה כדי לעשות מעשה שמצריך ממך עבודה מסויימת. מהי העבודה בדיוק רק את תדעי לבסוף.

נראה שאכן מה שאת צריכה הוא לאסוף אומץ ולהביע בפניו את הדברים . את צריכה לבוא לדעתי ממקום של חוזק שתגיעי אליו עם עצמך לפני כן לאחר עבודה, על מנת שהדברים שלך יישמעו ממקום של חוזק. מה שיקרה כתוצאה מכך הוא בידיו של הקב"ה. לדעתי בכל מקרה - לפני או אחר- את חייבת לדבר גם עם חברתך- ובעצם לעזור לה בכך.

לדעתי אשה יכולה לשתף את חברתה גם בדברים הפרטיים ביותר, במיוחד בתחילת הנישואין שהאינטימיות עם הבעל לא מספיק קרובה והדרך לחזק אותה מצריכה פתרון בעיות עומק כמו זו שעלתה בינהם.

בכל אופן אני בטוח, שגם אם הבעיה של בעלה אינה חמורה כמו בסיפור שהביאה ראשית חכמה, הרי שעדיין היא בעייה שאסור לטאטא מתחת לשלחן, וכדאי לטפל בה כמה שיותר מוקדם. לאור זאת מאוד לא כדאי שחברתך תמשיך לחפות עליו ועל הבעיה כי זה בסוף יצא לה ממקום אחר במחיר גדול בהרבה..

לאור מה שכתבת למעלה, ומההתרשמות הצנועה מהאישיות שלך, אני בטוח לגמרי שמהאתגר הגדול (בהחלט!) הזה את תצמחי ותגדלי !!!

בהצלחה,

אלי

מה פתאום לומר על דבר כזה "שיהיה לי העוז והכח"...

"אין מדמין בטריפות מזה לזה".

לא שייך "לדמות" מהמקרה שהיא הביאה - וגם עליו לא ידוע כלום; האם זו היתה "תכונה" או בעיה מקומית עם ההיא; האם היא הוציאה לפעל מה שהיה צריך לקרות, ע"י הערתה, וזה מה ש"התגלה" בסוף בהתנהלותו מאוחר יותר - או שזה עצמו היה "זרז" לענין. אי אפשר לדעת - וגם לא חשוב כלל לכאן.

מה פתאום לקחת עלייך, בגלל איזה "מעשה שהיה", אחריות להרס כזה. אדם מתנהג לא בסדר, נקודתית יתכן, ולא בצורה "קיצונית" לפי התיאור שלך - אע"פ שזה מאד מטריד ולא שייך. 

אז מנתקים מגע. לכל היותר, מעירים אם ינסה לפתוח בשיחה, שאת מבקשת להפסיק ליזום אתך שיחות כלשהן כי זה לא שייך, וללכת משם.  סביר שזה יפסיק - וזה דבר שלא ניסית לעשות.  מכאן עד ל"מסקנה" לנסות להרוס להם את הבית... רחוק מאד.

אובססיבי - כך זה נראה.

אבל בגבולות "נמוכים".  ויש להניח שאם פעם אחת היא תאמר לו ברור, יצא מהאשליה שהיא "לא מבחינה". 

בתוספת הימנעות ממפגשים - "ייגמל" מזה. יש לקוות.

במקרה שראשית חכמה תיארה, ההרס נוצר כי זה מה שהיה צריך להיות.

אם פותחת השרשור תשלח לבחור הודעה שמאיימת בהגשת תלונה על הטרדה (ואפילו לא הטרדה מינית. סתם הטרדה) - זה בהחלט יכול לנער אותו כדבעי, ולאו דווקא לעלות לו בנישואיו. ואם אכן זה יגלגל כדור שלג שיביא לגירושין - כנראה שזה מה שהיה נכון שיקרה.

בסופו של דבר, פיצוץ של הבחור עם אשתו הוא עניין של זמן, וטוב שיקרה, בהיעדר גורם איפוס אחר. בעז"ה שיגמר באיפוס, ייעוץ וחזרה בתשובה, ולא בגט שמזבח מוריד עליו דמעות. 

אני סקפטי לגמרי שפותחת השרשור היא הבחורה היחידה שהוא מתבונן בה.. ניתוק קשר אולי תפתור את הבעיה שלה, אבל דווקא מהמקום שלה - נכון שהיא תעזור יותר לשני בני הזוג, אם בכוחה.

ב. גם לגבי מה שההיא ב"סיפור" תיארה, אינני יודע כי אינני מכיר.  ברור שהיה שם משהו בעייתי לגמרי. האם מה שנעשה היה הפיתרון או הבאת הבעיה לשבר במקום אפשרות תיקון - קל לומר שברור שזה היה טוב, אך בלי להכיר ממש, אי אפשר לדעת. אבל למפרע - הכל מה'.

וכאן, לפני "הודעה על הטרדה", יכולה פשוט לשלוח הודעה "יבשה" שמבקשת להפסיק ליצור איתה כל קשר, לא מתאים, אתה נשוי. יתכן שזה יכול להספיק ולהוציא מאשליה שאינה מבחינה. וגורם לאותה "תשובה". לפני "בום", עושים דברים בסיסיים, שעוד לא נעשו, לפי התיאור. 

שעלול לגרום לסכסוך בין הבעל הנ"ל לבין אשתו-חברתך.

אם היא מוצאת דרך להסתדר עם זה,לא שייך לבוא ולהתערב בבוטות,ע"י "הקמת קול צעקה". מה גם שזה עלול לגרום חס ושלום לשפיכת דמה- בושה והשפלה שלה על המצב

כגבר נשוי באושר אני יכול להגיד שהיצר והמשיכה להסתכל על נשים תמיד קיים, וזו עבודה לא פשוטה לכבוש אותו.

אני מאמין שיש גברים שמצליחים יותר או פחות.

פה מדובר בבעיה הרבה יותר עמוקה -

הסיפור כפי שאת מתארת אותו מצייר דמות של גבר שכבר פיתח אובססיה כלפייך, ברור שנטייה כזו של גבר נשוי מעמידה בבעיה עצומה את הקשר שלו עם אשתו, ואם המשיכה שלו היא למראה החיצוני - אני מאמין שאת לא היחידה (גם אם כלפי אחרות זה מתבטא במבטים בלבד, בהסתכלות חטופה ברחוב, ובין אם אלו נשים במציאות או בעולם הוירטואלי, ברמות צניעות אלו ואחרות ודי למבין).

המקרה שלו חרג אפילו מכך והוא גובל בהטרדה על פי החוק.

[אני יודע על עצמי שגם אם הייתי נכשל בהסתכלות על אישה - אם מבטינו היו מצטלבים הייתי ממש מתפדח, בטח אם היה במבט רמז לכעס, ובטח ובטח שלא הייתי מעז להביט על אישה זו שוב.]

מעבר לכך - היחסים של גבר זה וחברתך כפי שאת מתארת מעלים לא מעט תסמינים לכפייתיות דתית שלו (OCD) ושתלטנות כלפי אשתו, כאשר היא נותנת לכך לגיטימציה בהתנהגות פייסנית ומתרפסת שנראית בעיניה כצדיקות (בעיניי זו פרשנות מעוותת לחלוטין של דרישות התורה מזוג נשוי). התעלמותו מרמזייך כלפיו לדעתי נובעים מאותה שתלטנות שלו כלפי המין הנשי בכלל.

אינני איש מקצוע ולא רב, אבל לדעתי סימני האזהרה של גבר שתלטן ונצלן קיימים פה.

הרשי לי להחמיא לך על התנהגותך השקולה עד עכשיו, ולדעתי חייבים לעשות פה הפרדה לשני מישורים:

1. הפגיעה המינית (ממש כך) שלו בך (כגבר לאישה, ובלי קשר להקשר החברתי - משפחתי).

2. הדאגה שלך לזוגיותה של חברתך.

וכאן המקום שלך לעשות את השיקול הנכון בכל אחד מהפרמטרים הללו:

1. בעיניי אין שום סיבה שמצב כזה של השפלה ימשיך. מספיק שליחה של SMS הבהרה חד משמעי או בכל דרך אחרת שתראי לנכון - וכבר יש לך ראיה קבילה משפטית, כאשר ניתן רק להסתפק באיום כפי שכבר כתבו (מנסיוני - גברים כאלו גיבורים על נשותיהם - שהן בד"כ בעלי אופי מרצה - אבל פחדנים מאוד כלפי אחרים).

2. בנושא הזוגיות של חברתך - את צריכה לעשות את ההבחנה בעזרת הבינה היתירה שניתנה בך - האם באמת טוב לה במצב הנתון, ועוד יותר חשוב - האם איזשהו דבר שתעשי בנידון יוכל לעזור או חלילה להיפך.

יש לנו גם מישהי במשפחה שמצויה בזוגיות לא אידיאלית בלשון המעטה, אבל הגענו בלב כבד למסקנה שכל התערבות שלנו רק תזיק.

מקווה שהועלתי במשהו ולא הוספתי לבלבול.

לא נראה לכם שזה מצריך ייעוץ מקצועי וקרוב?
מישהו שמבין בדברים האלו, שיכול לבחון את המצב בשטח?

מישהו שהיא יכולה לדבר איתו בצורה ישירה ומלאה ולא בקרעים קרעים של מידע שגם הם מוסווים כי בכל זאת זה פורום פתוח?
מישהו שמכיר את ההתמודדות, הטיפוס והדרכים הטובות ביותר לטפל כפיתרון ראשון ורק במידה שנמצא שאין אפשרות לטיפול
ללכת למקום של התרחקות מהחברה או אפילו הצגת המציאות הזו מול החברה?

יש כאן כל-כך הרבה מידע חסר בשביל לשפוט מה נכון ומה לא נכון, מה מוגזם ומה לא מספיק מודגש שפשוט חבל לדעתי 

לדון פה ולדוש בדברים הנכונים לעשות- כי אין לנו מידע מספיק כדי לעזור, ואני מאמין שגם לא ניסיון מספיק.

לכן פותחת יקרה-

אני ממליץ על ייעוץ מקצועי בנושא, אולי פנייה לרב או רבנית שאת יכולה לדבר איתם ולפתוח את זה לגמרי ושאנשים טובים 

ומנוסים- ובעיקר מבינים במקרה הספציפי הזה יותר, ייעצו, כי המחיר שתשלמי על טעות גדולה כאן הוא מחיר כבד, בין אם זה

הריסת החברות שלכן, בין אם הריסת הזוגיות שלהם, בין אם זה להישאר מוטרדת.
 

לדעתי, התמונה שהיא הציגה, די ברורה.

ואם היא לא תיפגש איתה בנוכחותו - ואם ינסה ליצור איזה קשר יזום, תאמר בהיר ויבש שזה לא שייך והיא מבקשת לחדול - אז זה ייפסק, ללא נזק לה, לחברתה, או לקשר ביניהן.

ואין לשפוט מציאות על פי צד אחד, בטח ובטח כשאין שום היכרות מינימלית עם האנשים והצדדים בכלל.
אפשר לענות באופן עקרוני, אבל כדי לתת תשובות אמיתיות ומועילות צריך להכיר את המציאות היטב,
לפעמים תשובות עקרוניות מזיקות יותר.

לפעמים בפורום אנשים מתרגלים להיות שופטי עליון שמבינים מיד את המציאות ויודעים להגיד הכל על הכל,
הרבה פעמים הצגת הניסיון שלנו, ההשקפה שפיתחנו ונק' מבט נוספת יכולה לעזור לאנשים, בטח ובטח שהמקום

שהפורום נותן לפריקה הוא חשוב, ולשמוע שעוד אנשים מתמודדים ואנשים הצליחו למרות הקושי זה מעודד.

אבל חשוב גם לדעת איפה עובר הגבול של מה שאפשרי לעזור דרך הפורום-

כל עוד אני כותב כאן מתוך רצון לעזור, אני אשתדל שלא לענות על שאלות שמצריכות אנשי מקצוע, כי אני אינני כזה,

והעזרה הגדולה ביותר תהיה לשלוח לשם את מי שצריך, ולא לענות מפה, כאילו יש לי כלים לעזור.

לכן לא צריך לסגור את הפורום, אבל צריך לזכור את מגבלותינו.

האם היתה התקדמות מצדו ? הבין את המסר ?

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !