פה ולא בהורות כי כאן אני מרגישה "בבית"אנונימי (פותח)

מכירים את הניק שלי, בגלל זה מאנוונימי

אוכל להזדהות באישי בפני מי שתרצה.

לאאא לשים בראשי.

מי ששם בראשי מקבל ממני פולסא דנורא מהמרפסת של הסוכה.

 

זהו

אחרי לבטים של חצי שנה,

יש לנו כותרת. איבחון, ועוד אבחון, ועוד אבחון, וכולם מתלבטים.

לא מסוגלת לכתוב את זה אפילו. תבינו מההקשר.

ובסוף יש מסקנה .

המסקנה הזו מרחפת מעל הילדה הכי זורחת ושמחה שאני מכירה.

כלפי בעלי וההורים אני משחקת אותה חזקה..

מה זה משנה.. העיקר תהיה לה סייעת בגן, שהיא תוכל לעזור לה להתקדם ולמצות את היכולות 

הרבות מאוד שלה... חצי שנה אנחנו בתהליך הזה... מה כבר זה מחדש לי.. זאת אותה ילדה חכמה עם היכולות הכי גבוהות.

צד א' אצלי בטוח בזה, ומאמין בזה, וחזק כמו בלוק .. הכל כותרות.. ונתקדם ונעשה ונצליח.

 

צד ב' אצלי מפורק. טוטל . לחלוטין. אני הולכת כמו זומבי. 

אני בוכה כשלא רואים.

אני מרגישה שה' מעניש אותי על כל החטאים שעשיתי

על שלא נזהרתי בלשון הרע כי כולם סביבי רכלנים ואני יותר גרועה

על שלא שמרתי נגיעה כשהייתי רווקה חילונית

על שלא שמרנו מספיק נגיעה שהיינו מאורסים 

על שלא כיבדתי את ההורים שלי כשהייתי תיכוניסטית ועשיתי להם טרור

ולא כיבדתי את ההורים של בעלי מספיק

על שלא התנהגתי יפה מספיק לאנשים סביבי תמיד

על שאני בקושי פותחת סידור מאז שאני אמא ואין לי כח להתפלל

ואין לי כח ליטול ידיים מהנטלה.. אני סתם רוחצת שיהיה נקי.

עצלנות לגמרי.

מאז שנהייתי דתייה , נהיה לי כל כך טוב

הכרתי בן אדם שאני כל כך אוהבת, שהוא אבא טוב ואיש טוב 

נולדה לי ילדה מדהימה שחשבתי שהשמש זורחת אצלי בבית

שיסוד כיסא ה' בעולם ישן אצלי בחדר במיטת תינוק,

שעשתה הכל מהר, ואם לא מהר אז בזמן,

ושמחה, וצוחקת, וחמודה, ורגישה, ואוהבת .. 

ושרה ומבריקה ומלאת חכמות וכולם אוהבים אותה .. 

ואז קשיים, שלא חשבנו שהם משמעותיים. אבל הם כן. 

לא משחקת מספיק עם אחרים. לא מסתגלת מספיק בגן.

ואז כל הסיוט הזה. של מיליון דברים. חצי שנה של התלבטויות.

והנה. הכל היה טוב ופתאום ה' בטח חושב לעצמו,

כל החיים שלה היא חטאה..

מגיע לה . 

מזל שכמה שעות שאני לבד .. יכולה לעכל את הדברים..

פתאום דיבורים כמו רווחה, קצבה, ביטוח לאומי, עו"ס

אני זאת שכמעט למדה ע"ס (ההורים שלי הטילו וטו,

אמרו שאני רגישה מידי ,שאני אקח ללב, שחצי משכורת אני אעביר איכשהו לאנשים שאכיר)

אצלנו בבית שגדלתי בו תורמים לילדים בגדים דרך לשכת הרווחה,

מתנדבים דרך לשכת הרווחה. משלמים כל חודש ביטוח לאומי.

פתאום אנחנו אלה שצריכים אותם? 

איך אני אראה את עצמי שם בכלל? 

איך אני בדיוק אמורה לדבר עם עו"ס.

פתאום כל החכמות האלה, נוירולוגית , פסיכולוגיות ...

גם אני חכמה, פה מותר לי להודות. לא מכירים אותי.. גם אני הייתי ילדה מחוננת. 

למה לא עשיתי עם זה יותר מידי?

לקויות למידה שנתנו לי להתקדם פחות ועוד כל מיני סעיפים רפואיים.

פתאום אני נתמכת סעד, והן , שאני יכולתי אם הייתי בריאה, ורציתי גם להיות במקצועות כאלה,

הן יודעות, וחכמות, ואני האמא המפגרת.

 

אכלתי היום זבל כי לא היה לי כח לטרוח אפילו לחמם ירקות ועוף

אין לי תאבון לכלום חוץ מיוגורט מתוק (לא נכנס הביתה , חוץ מאשר כשעושים קניות ביום כזה ) מלחמית אוסם, וקוטג' 9% שבחיים אני לא נוגעת בזה, קניתי את זה לנסיכה המדוברת 

ששוקלת כמו רבע עוף. אני אף פעם לא אוכלת מיזה בעצמי. בהריונות אפילו לא הייתי כל כך חסרת חשק לאכול אוכל נורמלי.

הקטנה אצל אמא שלי החמודה. את הנסיכה המדוברת עוד לא ראיתי היום,

חזרה מהגן, השכנים החליטו שהם שמים מוזיקה מפחידה בפול ווליום וקשה לה עם רעש אז סבתא שמרה עליה, אצלה בבית,

עד עכשיו היא שם.. למזלי יש לי תמיכה להיות שבורה עם עצמי.

 

יש מקרים הרבה יותר גרועים.

אני קטנת אמונה ואני מודה בזה.

הלוואי והייתי כמו כל הדוסות שרואות את טובה של השכינה בכל צעד ושעל.

כשקורה לי משהו רע, ישר אני כועסת על ה'.

לאנשים נחרב העולם והם מסוגלים להגיד "הכל מאיתו והכל לטובה".

ואני מרגישה כאילו רבש"ע מתעלל בי התעללות סדרתית.

עוד דפקט שלי. 

אין לי כח.

 

 

 

תן לי כחאנונימי (פותח)

נראה לי שאני הולכת להמיר

את "תן לי כח " שבשיר

ב"אין לי כח".

כמו שהנסיכה שרה בצחוק.

 

למי שאין יוטיוב בגלל הרימון, אז זה הסירטון של השיר "תן לי כח" של אריאל זילבר.

אין מילים, אולי רק חיבוקl666

שה' ייתן לך כוח

את בן אדם טוב , מותר לך לבכות ולהוציא

ואולי צד א' שלך צודק, הרי נסיכה צוחקת, אוהבת, מבריקה אז היא תסתדר, בסוף בחיים אפשר להסתדר גם בלי הרבה כישורים שדורשים בגן ובבית ספר

 

טוב.. יצאתי מהארון.. אני הפותחתכבשה מתולתלת
עבר עריכה על ידי כבשה מתולתלת בתאריך י"ג בתשרי תשע"ו 22:07

יצאתי מהארון ..

מי שגם חווה דברים כאלה, וגם מי שסתם יש לה כח לקיטורים שלי

שתכתוב לי באישי.. אשמח..

 

צד א' בטוח צודקאנונימי (פותח)

תודה..

צד א' שלי בטוח צודק.. 

אבל כששמים כזו כותרת זה קשה.. 

זה לא רק כישורים לבית ספר..

זה כישורים לחיים.. קושי תקשורתי.

אבל היא תלמד.. 

קראתי הכל! אני בוכה איתך!רבה אמונתך!
ממש איתך בטלטלה! בחוסר ודאות! בהלם!
זה כל כך קשה! זו הילדה שלך, המהממת המתוקה,
ופתאום ההגדרות האלו
ואנשי המקצוע שכאילו יודעים הכל יותר טוב ממך
וההגדרה מחדש שלך כאמא, ושל המשפחה. כל כך קשה להפוך לנתמך.

אני מכירה מקרוב את הכעס על רבש"ע
את ההרגשה שהוא עושה לי דווקא
שהוא מעניש אותי.

מצד אחד, זה מובן וטבעי מאוד.
מצד שני, המחשבות האלו הן ממש מרעילות.
הופכות את הכל לקשה, ומעצבן
לא נותנות כוח בכלל!

כדאי להשקיע אנרגיה בלמחוק דיבורים ומחשבות כאלו.
זה ממש לא עונש. ובטח שלא נעשה לרעתך (למרות שברור שזה מרגיש כך כרגע!)
צריך לזכור שלצדיקים גדולים היו נסיונות ענקיים
(להיות אמא של עשו זה נראה לי קושי עצום..)
זה באמת נובע מאהבת ה' אליך
מכך שהוא מאמין בך
גם אם כרגע את מרגישה הפוך לגמרי!

חיבוק גדול יקרה!
תרשי לעצמך להתאבל!

תודה...אנונימי (פותח)

תודה..

עזרת לי..

 

 

נשמע התמודדות לא קלה בכלל. אבל למה את כ"כ מחמירה עם עצמך?חילזון 123

מה הקשר לזה שלא עשית מצווה כזאת או אחרת?

לחפש קשר ישיר כזה זה פשוט חסר משמעות. ובטח אם עושים את זה בדיעבד.

אז מה שלא אכלת בריא כ"כ יום אחד? (יוגורט מתוק? מי ישמע... יש דברים פי אלף יותר גרועים. לא נגלה מה אני אוכלת...).

ומותר לך לזמן מה לכעוס ולא לראות את התמונה הכוללת. את בן אדם ומותר שיהיו לך צדדים פחות טובים.

אל תהיי קשה כ"כ עם עצמך.

קצת קשה..אנונימי (פותח)

יופלה אפרסק 3%.. אבל לא גביע רגיל . בחיים לא סיימתי את הקופסא המשפחתית תוך יום.. (500 גרם)

זה פשע רציני.. ממחר אני אצום כדי לכפר על זה צוחק

ואני שוקלת כמו טנק מרכבה בערך... 

הייתי רזה, יפה ומטופחת פעם.. מזמן , לפני שהתחתנתי. עליתי בתקופה האחרונה.. מהבאסה..

אכילה רגשית לגמרי... אחרי שרזיתי קצת אחרי הלידה ..

בכללי אני מרגישה פחות מדוכדכת..

הן חזרו שתיהן הביתה מהסבתות ונהייה לי טוב יותר כשהן לידי..

 

 

 

 

 

מתוקה! את נשמעת אמא מדהימה ומסורהאנונימי (3)

ה' ישלח לכם את הכוחות והברכה!

יש לי הרבה מה לכתוב לך.בת 30

אבל לצערי אין לי הרבה פנאי לכתוב הכל.

אולי אכתוב לך בקצרה: כאשר ברא ה' את העולם, היו מלאכים שקטרגו על בריאת האדם, ולא ראו תכלית בבריאתו, בגלל תאוותיו, מעשיו וכו'. כך כתוב במדרש. ומה שזה אומר, בפועל, במושגים שלנו, זה שעם בריאת האדם נברא גם הקול האומר : "אני חסר ערך. אני גרוע. אני לא שווה כלום. מוטב לי למות מלחיות כך. " וכו' וכו'. הקול הזה טבוע עמוק בתוכנו ויש לו הרבה מאוד השלכות.

השבר, והיאוש שבא הרבה פעמים יחד עם השבר- בא לפעמים מהמקום הזה. מהמקום שמנמיך את האדם. מהקול הזה שלוחש באזנינו כמה שאנחנו גרועים. הקול הזה מכוון אותנו, ברגעי משבר ו(גם לא ברגעי משבר) למקד את מבטינו בלא טוב שלנו.

במעשים בלא טובים, בעבר בלא טוב, בתכונות הלא טובות.

זה כמובן מוביל להלקאה עצמית ולקנאה באחרים.  (ע"ע מה שכתבת: "אני קטנת אמונה והלוואי שהייתי כמו כל הדוסות")

ובסופו של דבר- זה אכן מוביל לכעס על הקב"ה, כי בתוך מעגל הקסמים הלא טוב הזה, ה' מצטייר, כביכול, כאל זועף, מעניש, וחמור סבר, שמחפש אותנו על הרטנות ו"מחכה לנו בסיבוב" כדי לנקום את נקמתו.

 

אבל כל זה נובע רק מלחישתו של הקול הרע הזה, הקול ההרסני הזה שהוטבע בנו.

ואני מודה- אני גם עברתי לא מעט תקופות וזמנים שבהם הייתי על סף להיכנע לקול הזה. הוא כמעט הצליח לשכנע אותי. ואם היית רואה אותי מבחוץ, לא היית יודעת כלום ממה שקורה בפנים, אז לא כדאי להסיק מסקנות על "כל הדוסות האלו..."חיוך.

כי לכי תדעי מה עובר בפנים על אחת ואחד מהאנשים האלה שאומרים "הכל מה'".

 

מה שעזר לי, הוא הזיהוי של הקול הזה. כשכל המחשבות וכל ההרהורים מתרכזים בדבר הזה, אז עוזר פשוט להיזכר מה מקור המחשבות הלא טובות האלה. וברגע שמזהים את הקול הרע הזה אז ממילא יש לו פחות כוח.

ה' באמת הוא לא א-ל זועף שמחכה לנו בסבוב.

ה' באמת הוא א-ל גדול, גדול, גדול יותר מכל גדולה. והוא אל מלא רחמים, שברא אותנו באהבה, ונתן לנו נשמה קדושה, ועוד לפני שהוא ברא את העולם הוא ברא את התשובה. "תשובה קדמה לעולם". כי תשובה היא מעל לטבע. ומי שעושה תשובה אז עוונותיו נמחלים. זה רק דמיון שלנו שהעוונות מהעבר עדיין קיימים. אם עשינו תשובה אז זהו, אין עוונות. קל וחומר למי שבאה מבית שאינו שומר תורה ומצוות ובחרה בנתיב התשובה והמצוות- קל וחומר שיש לך מעלה גדולה מאוד!

כל הזכרונות שלך מהעבר וכל המחשבות האלה הם הלקאה עצמית הרסנית. זה פשוט לא נכון. זה בא מהקול הרע הזה שגורם לנו לא לראות בערך של עצמנו. ואת משליכה את זה על מה שקורה עם הבת שלך.

אנונימית יקרה, זה לא טוב. זה לא נכון. רק מאיך שכתבת ומה שכתבת ניכר שאת אישה כ"כ טובה, כ"כ רוצה בטוב, אז להאשים את עצמך בכל הדבר הזה?  לא ולא ולא ולא.

 

ה' לא מתעלל בך סדרתית. כי הוא לא א-ל מהסוג הזה. ה' מזמן לך את חייך כפי שהם נכונים לך. ניצב עכשיו בפנייך קושי גדול, גדול מאוד. גשר שאת אפילו לא יודעת איך לחצות אותו. אבל הגשר הזה לא הגיע מא-ל נוקם. הגשר הזה הגיע מא-ל מלא רחמים, טוב ומיטיב. זה קשה להבין, קשה לתפוס. וכל פעם מחדש קשה להאמין בזה, גם אם בעבר האמנו בזה. כל פעם מחדש צריך להיזכר בזה ולהתחזק בזה. שגם הקשיים העצומים האלה הם מאיתו יתברך. למה? לפעמים מבינים אח"כ לפעמים לא מבינים בכלל. לפעמים צומחת ישועה גדולה ומתרחשת צמיחה מופלאה דווקא מהקושי ומהשבר.

מה שבטוח הוא שמי שנותן לך עכשיו את המצב הזה הוא גם נותן לך יכולת לעבור את הגשר ולהתמודד. כי ,זה כנגד זה עשה הא-לקים". ה' ברא את העולם עם כוחות מאוזנים, וה' לא זורק אף אדם לתוך מצב שבו אין לאדם סיכוי לעבור אותו, מבחינה רוחנית.

את כל החרדות, הפחדים והקשיים- צריך להפנות למי שנתן אותם- לה'. לא אלייך. את לא אשמה בכלום. תנסי לשוב ל ה' מתוך הכאב והקושי.

רק טוב.

קראתי הכל.. תודה..אנונימי (פותח)

עזרת לי ..

ועדיין.. קשה לי להיפטר מהקול הזה..

היה לי כל כך טוב..

אני רוצה להאיר צד אחר -אנונימי (4)

קודם כל נספר על עצמנו - יש לי חמישה בנים מאובחנים ברמות שונות של ליקויי למידה עד דיסלקציה ודיסקלקוליה חמורות, ובנוסף (איך לא) חלקם ADD וחלקם ADHA.

אחד הדיסלקטים גם מוגדר כסובל מאילמות סלקטיבית, כמו אחותו.

ואחד ה ADHD הוא על גבול הטורט (TOURETTE SYNDROME).

 

יש לנו בת אחת רגילה חיוך שתמיד מתלוננת שחבל שגם היא לא...כי (ככה היא אומרת) לא משקיעים בה צוחק.

 

אני כבר לא מדברת על ההיערכות הלוגיסטית לעזרה בלימודים, או על זה שאין לנו בבית וילונות תלויים, בטח לא ויטרינות, ובסלון תלויה התמונה האחרונה שהזכוכית שלה לא נופצה. ככה זה כשיש אינדיאנים שמטפסים לכל גובה אפשרי, יוצאים לקרב מגבים במטאטאים או נתלים על כל מה שמזכיר נדנדה. 

 

אני כן מדברת על זה שאנחנו כבר די עייפים מלשבת בועדות שילוב, מפגישות עם יועצת ביה"ס כל שני וחמישי, עם פסיכולוג הגנים. הריצה לאיבחונים עם כל אחד מהם, והכי הכי מתיש - להיות הדוברים והסניגורים של הילדים מול בעלי המקצוע.

 

גם לי מאוד מאוד הפריע להיות בצד המאובחן. אבל גילית שגם למאבחנות, למרפאות בעיסוק, בדיבור, ולפיזיותרפיסטיות יש פה ושם ילדים משל עצמן שמאובחנים.

אני לא יודעת על איזה רמת קושי או פגיעות חלילה את מדברת, אבל מה שעוזר לנו  זה להיות מעורים, לנהל בעצמנו את הקושי, ולחשוב בשביל המערכת על פתרונות יצירתיים מחוץ לקופסא.

עם השנים צברנו ידע מקיף, ואנחנו מסוגלים לעמוד מול אנשי המקצוע ולקבל את המיטב עבור ילדינו.

 

לעולם נהיה חייבים הכרת הטוב למנהלת המרכז להתפתחות הילד בישובנו. היא זו שהיתה שם בשבילנו כשהיינו בהלם מתוצאות האיבחונים, והיא זאת שדחפה אותנו לצבור ידע, להשתלם בשיטות אלטרנטיביות ולהיות חברים בעמותות הורים שחווים קשיים כמו שלנו, 

 

מובן מאליו שילדים כאלה חווים קשיים רבים מבחינה חברתית, ומבחינת הדימוי העצמי שלהם, וגם עם זה אנחנו נאלצים להתמודד.

 

התגובה הראשונית שלי היתה מצד אחד הקלה - שיש שם לכל הסימנים שראינו אצל הילדים, ומצד שני - גם אני כמוך, הרגשתי כעס כלפי ריבונו של עולם, שמעמיד אותי במצב כל כך בלתי רגיל, כשבעצם מטבעי אני בכלל  ילדה טובה ירושלים, מה שנקרא, מעולם לא יצאתי דופן ותמיד הלכתי בתלם, וגם בקושי בקושי מסוגלת להיות אסרטיבית. 

 

אבל עם השנים אני רואה את החסד הגדול שעשה איתי הקב"ה שנתן לי את התכשיטים (בלי במרכאות) המדוייקים האלה.

גיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי, זוית הראיה המקובעת שלי השתנתה לגמרי, נעשיתי גמישה, פתוחה וכל כך הרבה פחות גאה וביקורתית.

 

 

אני מאחלת לך למצוא את הכוחות בעצמך להתמודד עם תוצאות האיבחון, ומאחלת לכן התקדמות והצלחה.

 

 

תודה.. אכתוב לך גם בפרטי ..אנונימי (פותח)

תודה!!

אכתוב לך גם בפרטי .. אם יהיה לך כח תעני.. .. לא חייבת.. 

אני עם טורט ומבחר לקויות למידה ונספחים אחרים לטורט (OCD, השמנת יתר מהטיפול התרופתי .. וכיד הדמיון הטובה ) ,

וראיתי כמה ההורים שלי סבבו סביבי , רצו, תיזזו, בדיוק כמו שאת מתארת את עצמכם..

והנה, עכשיו אני באותו מקום .. 

רמת הקשיים מדברת על ASD בתפקוד גבוה. 

הנה כתבתי את זה.

ילדה שאמרה מילים כבר בגיל חצי שנה.. שבגיל שנה הייתה שרה

הגאון המשפחתי .. 

מלכת הסבתות והדודות..

חשבתי שהיא תהיה כמו אחותי הגדולה, מוצלחת כזאת.

לא כמוני.

לא ראינו כלום עד שאמרו לנו,

ואחר כך ממש, ממש למדתי לראות.

היה לנו כל כך טוב.. גם עכשיו טוב לנו,

אבל אני שבורה..

כי עד שהתחילו לראות את הקשיים האלה, רק בגיל 3, גיל שאמורים כבר לדעת לשחק בו עם ילדים,

חשבתי שנזר הבריאה יצאה לי מהרחם.

שהיא תהיה כמו אחותי הגדולה, חברותית, מוצלחת .. 

זה שבר מבחינתי, כי זאת ילדה שכולם התלהבו ממנה, מהשמחה, מהחכמה, ואפילו מה"תקשורתיות"

כי בגיל יותר קטן היא בלטה מאוד בדיבור , ובחכמות שלה. 

רק כשכבר התחילו לצפות למעבר, ראו שמשהו לא מתקדם כמו שצריך. 

יש איזשהי קבוצת תמיכה להורים? אפילו פורום?

אני חייבת לבכות למישהו..

גם אני רוצה ללכת לטיפול .. לשפוך את כל מה שאני מרגישה.. אבל אין לנו כסף.. באסה..

 

 

בשמחה. או שתחיה תקשר או שתפתחי ניק ואצור קשר.אנונימי (4)


שברת את ליביצוף שלי
מחבקת אותך. ומברכת אתכם שילדתכם תתפתח בשמחה ותכבוש יעד אחר יעד. ה' איתה ואיתכם. אני סייעת בגני חינוך מיוחד ובעבר עבדתי עם ילדים עם בעיות תקשורת, PDD. מתוקים, חכמים, רגישים, מאירים. עם הילד הראשון היה לי קשר מיוחד ועמוק. הרגשתי שהוא מחזיר לי את השמחה לחיים. כמה רגישות לפרטים הקטנים, כמה תשומת לב אל הזולת. ראינו פעם פרפר מרפרף בכנפיו על חומה נמוכה, כבר לא יכל לעוף. אז המתוק אומר לי: הפרפר עצוב. דוגמא אחת מינירבות. עם הילד השני איתו עבדתי ראינו התפתחות גדולה, לא בזכותי. הילד פשוט הצליח ליישם את הכלים שהצוות המטפל הקנה לו. למד ויישם, למד ויישם. טוב, אני מבינה שאני כותבת פה דברים שמתיישבים על צד א'. צד ב' צריך דמעות וזמן...כתוב במקורותינו שנשמת הילד בוחרת את הוריה. בתכם בחרה אתכם באהבה. ואתם תצליחו. בגדול. בעזרת ה'. שנה טובה ומתוקה!!!! באהבה.
חיבוק גדול!יפעת1

יש שופט אחד בשמים,אל תעשי את החשבונות שלו.

נצלי את התמיכה..ומקווה שתצליחי לראות את האור

גם אני קיבלתי מהקב"ה ילדה עם ASD וזה ניסיון לא פשוט חן שחר

דבר ראשון: היא ילדה מתוקה!!תינוק

 

דבר שני, אני רוצה לשתף:

 

בתחילת הדרך, כשהחשדות רק עלו, אמרה לי ידידה: ילדים מיוחדים, הקב"ה נותן לנשים גדולות.

 

אני בכיתי בלב ואמרתי לעצמי: לאאאאאא!!!!!! אני לא גדולה! אני קטנה! אני בקושי שורדת את הניסיונות הרגילים, שכל אישה פשוטה עוברת! ניסיונות מיוחדים - זה לא בשבילי!לא

 

אבל לאט לאט התגברתי על הכאב.

זה לא שהיום לא כואב. גם היום כואב, אבל היום הכאב הוא חלק ממני, ומצמיח אותי.

 

היום אני יודעת שהקב"ה בחר בי ובבעלי, לגדל ילדה מיוחדת, כי הוא סומך עלינו שנעשה זאת בצורה הטובה ביותר.

הקב"ה בחר בנו, כי אנחנו מסוגלים לכך, וכי אנחנו ראויים לעליה בדרגה.

לנו יש את האתגר הכי קשה, ובעז"ה, שכר גדול ממתין לנו בעולם הבא!

 

יקרה!

קבלי ממני חיבוק גדול, וחבקי גם אותי.חיבוק

כי אפילו שלמדתי להתגבר על הכאב, העיניים שלי מתמלאות דמעות תוך כדי כתיבת שורות אלו.

 

אני חוזרת עכשיו לאותו בוקר בו פקחתי עיניים, ושאלתי את עצמי:

רגע, מה חלמתי בלילה?? מה? חושב

 

אההה.... לאאאאאאאא!!!!

זה לא היה בלילה!

זה היה ביום!

זה לא חלום!

זה מציאות!

הילדה המקסימה שלי היא......

לא! אני לא רוצה!

אני רוצה להתעורר מהחלום השחור הזה!עצבני

 

כשאני חוזרת לבוקר החשוך הזה, אני מרגישה את רגשות האובדן שחשתי אז.

איבדתי את הציפיות שהיו לי מהילדה הזו.

זה אובדן קשה.

זהו. הציפיות נקברו.

הן כבר לא איתי.

 

אבל אחרי שאיבדתי את הציפיות שהיו לי ממנה, רכשתי לגבי הילדה המתוקה, הממממממון ציפיות חדשות!!

היום הציפיות שלי ממנה מתאימות לרמת ההתפתחות שלה.

וכשהיא מגשימה את הציפיות שלי, הלב נמס!!כאילו מוציא לשון

 

ב"ה!

הנה!

היא מסתכלת עלי!חיוך

היא קופצת משמחה כשהיא רואה אותי!

היא רצה לקראתי!

היא מחבקקקקת אותי! חיבוק

יש!! כן

יש לי אוצר!!!

 

יקרה, את כמובן מוזמנת לפנות אלי בפרטי.

אני מחכה לך.

 

 

 

 

 

כתבתי לך בפרטי.. תודה!!!כבשה מתולתלתאחרונה

תודה!!

כתבתי לך בפרטי..חיבוקחיבוקחיבוק

ו..יצאתי מהארון.. אני הפותחת

מניקות- איך אתן ישנות?אור10

מקווה שטוב יחסית

אבל השאלה היא טכנית

עם רפידות? אולי בלי חזיה?

איך אתן מנהלות את הנזילות וכו

אניDoughnut

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

כנ"ל - בתחילת ההנקהשומשומ
בהמשך שכבר אין טפטופים ישנה בלי …
כנ"לשמ"פ
לחצי שנה הראשונה 
כל פעם איך שנוח לימדפדפת

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

אניניגון של הלב
גוזיה קלילה ונוחה בלי קרסים ורפידות
כשממש לא היה באלי חזייהאנונימית200
שמתי מגבת מתחת לחולצה. ובכללי פשוט החלפתי חולצת פיג'מה כל יום
בתקופת נזילות עםאוהבת את השבת

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

אני לא מצליחהעוד מעט פסח

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

גם אני ככהאוזן הפיל
עם גופיית הנקה ורפידותמוריה 7
חזיה נוחהרקאני

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

ובאיזה גיל של התינוק מפסיק הטיפטופים?אור10

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצלי מלידה ללידה הפסיק יותר מהרהשם שלי

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.


אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.


אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.


לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

בהתחלה עפ חזיה למרות חוסר הנוחות המשוועהשקט הזהאחרונה
או אם ממש לא נוח לי אז עפ חולצת דרייפיט וחיתול בד מתחת לחזה בזמן ההנקה.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

רופאת נשיםאבןישראל

אולי מפה תבוא הישועה?

מחפשת רופאת נשים נעימה להוצאת התקן באזור שומרון/ מרכז אפשר גם בנימין ירושלים , שיש לה תורים או שמתפנים לפעמים תורים ואפשר להיכנס מהיום להיום.

תודה

איזו קופה?שלומית.

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

לאומיתאבןישראל
שכחתי להוסיף. תודה
שילך בקלותאוהבת את השבת

ובשעה טובה!

לא מכירה..

הילה הוכלר בכוכב השחרלפניו ברננה!
לי יצא להשיג אליה תור מביטול של יום קודם..
כדאי להתקשר למרפאה ואז המזכירה רושמת לעצמהלפניו ברננה!
וחוזרת אלייך אם מתפנה. היא ממש חמודה המזכירה שם..

ד"ר בת חן עמיראנונימית בהו"לאחרונה

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

התלבטות הריון נוסףקפצתי לבקר

שבוע טוב!

בזמן האחרון יש לי המון מחשבות על הריון וילד נוסף, אבל זה נורא מפחיד אותי

אני כמעט בת 36, בעבודה סופר תובענית, עם ילדים בבית, ורקע של הריונות מורכבים/ בסיכון/ אשפוזים וכו'

לא יודעת איך הכל יכול ללכת ביחד.

עכשיו אני בטרפת של עומס אין סופי, להכניס עוד הכבדה כזו, ואז בעז"ה עוד תינוק חדש עם כל הטלטלה לבית, נורא מפחיד אותי.

מצד אחד מבינה שהחלון הביולוגי הולך ומתכווץ, מצד שני חוששת מאוד מקריסה מעומס. לא רואה שום מקום בחיים שאוכל להרפות להוריד שם לחץ, ולא יודעת איך אוכל לשרוד הריון בסיטואציה הזו. מצד שני- להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל.

אשמח לשמוע את דעתכן, איך משלבים הכל יחד בעומס החיים.. 

נשמע לא פשוט וזו באמת החלטה לא קלההרמה

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

שאלה תאורטית - אם בעוד 3 שניםהמקורית

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?


לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

בעיני העבודה היא השיקול המשני פהרוני 1234

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

מסכימה. התייחסתי למה שראיתי לנכוןהמקורית

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

קודם כל את עדיין צעירהפרח חדש

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.


מנסיוני ככל שעולה הגיל ההריון יותר קשהנירה22

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לא כמה שנים. אבל שנה שנתיים לא חושבתפרח חדש
שזה מאוד משנה
התלבטות קשהדיאן ד.

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

 

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

 

סתם מניחה כיוון קיצוני- למה להתפטר זה לא הגיוני?אוהבת את השבת

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..


לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....


אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

מצטרפת לאוהבת א השבתשלומית.

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

מצטרפת לאמירה שלךבשורות משמחות

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

זה לא הגיוני בין היתר כי הריון לא תמיד מגיע בהזמנהאורוש3
ואז נגיד אם יש המתנה של כמה שנים, מה אז? 
אפשר להתפטר גם רק אחרישלומית.
שנכנסים להריון, לא לפני ...
ואם יש ימי מחלה אפשר לנצל אותםהמקוריתאחרונה

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

את תתפטרי בשביל עוד תינוק? או תורידי משרה?ממתקית

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

הגבר- שר החוץ האישה- שרת הפנים -מה דעתכן?אני נשארת אני

יש כל מיני -דינמיקות זוגיות


יש כאלה שטוב להם התנהלות כזאת שהאיש הוא שייך יותר ל''בחוץ''..לעשיה בחוץ מכל סוג.מעשית-כלכלית-ערכית-חינוכית-תורנית-צבאית-...וכו....

וטבעי להם שרוב הזמן הוא בחוץ והאישה לרוב מחזיקה את הבית-אולי גם עובדת אולי לא..תלוי בזוג


ויש כאלה שמחפשים יותר שותפות הדדית כזאת ונוכחות יותר משמעותית לש הגבר בבית ובילדים וכו..


מבין אלה...

1.מה מדבר אליכן ברעיון?

2. מה המציאות שלכן בפועל?

3. איך היתן מרגישות אם היתן מתחתנות בידיעה שהאיש שותף אליכן לסוג דינמיקה שמתאים לכן..וחיות ככה נשים...ואז מגלות..שבעצם כל השנים הוא ניסה לרצות..אבל בעצם הוא רוצה וצריך משהו אחר..וחולם על דינמיקה 'ונה לגמרי..שאתן לא מזדהות איתה בכלל..

מה עושים אז? איך  מרגישים? איך נפגשים?


וסתם הגיגים בנושא


קשה לי להבין האמת חשיבה של גברים בנושא הזה

לא מבינה למה סבבה להם שהם יגשימו חלומות ויחיו חצי כמו רווקים.. והאישה תחזיק עבורם את הבית והאחריות הסזיפית ביום יום..

נכון אם היא ממש זורמת על זה ושמחה בזה מצוין

אבל

לא תמיד רואה שזה המצב

סוג לש מה אני אעשה ככה הוא..


אשמח לתובנות

יפה. נכון.אונמר
הצילו גמילהאנונימית בהו"ל

החלטנו לגמול

והיא לא עשתה קקי מיום שישי


והיום יצאנו לסידורים איתה והיא מהבוקר לא עשתה פיפי


לא מסכימה גם לעשות בטיטול


אמרתי לה שעד הבית היא צריכה להיות עם טיטול


אבל מה עושים?

בהצלחהדרקונית ירוקה

אפשר אמבטיה ארוכה, משחקים עם מים. אצלי תמיד עשו פיפי ברגע שעזרו לי לשטוף כלים.

לגבי זה שלא עשתה קקי, אפשר נורמלקס. לשבת מיד האוכל (למשל בערב) בשירותים למשך 5 דקות, גם אם לא עושה. לתת לה לנשוף בועות סבון בזמן שהיא יושבת.

לנשום עמוק ולדעת שזה תהליך. נשמע שהיא שולטת בהתאפקות ורק צריכה ללמוד לשחרר.

לתת לה הרבה לשתותאפרסקה

אפשר גם שלוקים. ככל שתשתה יותר ככה היא יותר תצטרך לשירותים, וגם אם לא תעשה בשירותים לפחות היא תפספס וככה תלמד את ההרגשה.

לגבי קקי הייתי מחכה, נשמע לי סביר, אם את מרגישה שזה כבר מוגזם אפשר לנסות נר גליצרול.

גם הבת שלי הייתה ככה מתאפקת, ואני חושבת שזו הייתה הגמילה שלקחתי הכי קשה, אז שולחת לך הרבה כוחות😅

אתמול היא כן פיספסה פעמייםאנונימית בהו"ל
ובלילה הטיטול היה מלא, אבל גם קמה באמצע הלילה וביקשה ללכת לשירותים וגם ישר כשקמה.

בעיקרון זה לא נורא לקקי, אבל היא בדכ עושה 3-4 פעמים ביום, אז נראלי כן משמעותי


את מרגישה אותה הכי טובאפרסקהאחרונה
אבל מה שאני שמתי לב אצל הילדים שלי, שכשהם עם טיטול הם עושים קקי קצת קצת כל פעם, כמו שאת אומרת 3-4 פעמים ביום, וכשהם נגמלים הם כאילו מתחילים לרכז את זה לפעם אחת ביום. ככה שמבחינת אידאל זה באמת פחות טוב פעם ביומיים- שלושה, אבל מה שאני מנסה להגיד זה שממש לא בטוח שהיא תישאר בתדירות שהיא הייתה עד עכשיו.

וזה שהיא פיספה/ עשתה אתמול זה מצויין! זה מרגיש לי שהיא קולטת את עניין הגמילה מצויין


אפשר להציע לה טיטול בשביל קקי, או לחלופין שמעתי פעם לשים את הטיטול איכשהו מתחת לישבנון כדי שירגיש להם מוכר יותר.. והכי גרוע אפשר נר. שיהיה המון בהצלחה 🙏

מישהי יכולה להסביר לי מה לא הבנתי?Kayom

מישהי יכולה להסביר לי מה קורה בלבנון??? לא הבנתי יש הפסקת אש ומתים לנו כבר המון חיילים שלנו למה?! כאילו מה קורה פה? 

איך מתים יותר כל כך הרבה עוד יותר מהמלחמה בכמויות?! 

מישהי יכולה להסביר לי עניינית אובייקטיבית אם היא מבינה מה קורה פה כאילו תכלס? שאני אבין? כי מודה שאני לאאא מבינההה 😥

טאטא תרחם

טירוףDoughnut
נראה לי שזה מהרחפני נפץ.... רחפנים עם חומר נפץנפש חיה.
שמתפוצצים 
הפסקת אש זה אומר שלא מתקדמיםאמאשוני

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.


גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.


הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.


התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.


לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.


לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.


נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

קראתי הכלKayom
ודי נרגעתי כאילו טיפה כי זה מה זה מתיששש אבל רגע המשפט שכתבת שעוד שנתיים תם עידן טראמפ ונתגעגע לביידן - מה הכוונה? כאילו הולך להיות פה עוד יותר רע? מה לא נסיים לעולם עם זה??? 
לא, זה אומר שנהיה אחראים על עצמנואמאשוניאחרונה

יש לזה יתרונות וחסרונות.

אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.

יש הסכם מול ממשלת לבנון, אין הפסקת אשרקלתשוהנ

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

 

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

מה זה הרחפנים האלה?Kayom
מאיפה צצו פתאום? ומה אין לנו מה לעשות נגדם?
הם כבר תקופה ארוכה משתכללים במלחמת רוסיה-אוקראינהרקלתשוהנ

כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.

לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו

יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה

למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים

 

אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.

ואי הלוואי שימצאו מהרKayom
איזה כואב זה אז מה החיילים שלנו בינתיים כמו צאן לטבח ח"ו? באמת שואלת להבין כאילו להבין אובייקטיבית מה קורה
ממליצות על טרמפולינה לתינוק של עד 9 קילו לגיל 6 ח'פלפלונת
כלומר אם הבן שלי בן חצי שנה משתלם לי לקנות טרמפולינה של עד 9 קילו? בגיל ארבעה חודשים הוא שקל כמעט שבע קילו
קודם כלאיזמרגד1

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אמור לאכול בזה כי לא יושב.. ומתי שוקלים 9 ק?פלפלונת
הבנתיאיזמרגד1

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

רעיון טוב. תודהפלפלונת
מותר להושיב לאכול בכסא אוכל לזמן קצוב גם תינוק שלאאמהלה

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

 

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

 

עדיף.להאכיל בטיולון.. הטרמפולינה לרוב נשכבת מדיאוהבת את השבת

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה


בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

לא.המקורית
אני השתמשתי בטרמפולינה בגילאים קטנים יותר מחצי שנה
לא חושבתתוהה לעצמי
לנו טרמפולינה של עד 9 קילו התאימה בערך עד חצי שנה
לא צריך טרמפולינה בכלל בכזה גילאני נשארת אני
שימי במשוח הוא ילמד לאט לאט לשחק לזחול...כל אחד והקצב שלו אבל בשלב הזה בחיים לא השתמשתי בטרמפולינה.. מחודש עד 4-5 חודשים גג
תודה לכולן. עזרתן לי.פלפלונת
לאשלומית.אחרונה
גם הטרמפולינה של ה9 קילו היא פיצית ממש ובעיניי נוחה רק לתינוק שהרגע נולד, אפילו שמותר עד 9 קילו 
מישהי מצאה פיתרון לבחילות בהריון? עדיף משהו טבעימעיין34
תנסי כדורי ג'ינג'ר (ויש נוזיקס, שזה בשילוב עם בי6)יעל מהדרום
קולה ובייגלהKayom
ויטמין b6פרח חדשאחרונה

אולי יעניין אותך