מכירים את הניק שלי, בגלל זה מאנוונימי
אוכל להזדהות באישי בפני מי שתרצה.
לאאא לשים בראשי.
מי ששם בראשי מקבל ממני פולסא דנורא מהמרפסת של הסוכה.
זהו
אחרי לבטים של חצי שנה,
יש לנו כותרת. איבחון, ועוד אבחון, ועוד אבחון, וכולם מתלבטים.
לא מסוגלת לכתוב את זה אפילו. תבינו מההקשר.
ובסוף יש מסקנה .
המסקנה הזו מרחפת מעל הילדה הכי זורחת ושמחה שאני מכירה.
כלפי בעלי וההורים אני משחקת אותה חזקה..
מה זה משנה.. העיקר תהיה לה סייעת בגן, שהיא תוכל לעזור לה להתקדם ולמצות את היכולות
הרבות מאוד שלה... חצי שנה אנחנו בתהליך הזה... מה כבר זה מחדש לי.. זאת אותה ילדה חכמה עם היכולות הכי גבוהות.
צד א' אצלי בטוח בזה, ומאמין בזה, וחזק כמו בלוק .. הכל כותרות.. ונתקדם ונעשה ונצליח.
צד ב' אצלי מפורק. טוטל . לחלוטין. אני הולכת כמו זומבי.
אני בוכה כשלא רואים.
אני מרגישה שה' מעניש אותי על כל החטאים שעשיתי
על שלא נזהרתי בלשון הרע כי כולם סביבי רכלנים ואני יותר גרועה
על שלא שמרתי נגיעה כשהייתי רווקה חילונית
על שלא שמרנו מספיק נגיעה שהיינו מאורסים
על שלא כיבדתי את ההורים שלי כשהייתי תיכוניסטית ועשיתי להם טרור
ולא כיבדתי את ההורים של בעלי מספיק
על שלא התנהגתי יפה מספיק לאנשים סביבי תמיד
על שאני בקושי פותחת סידור מאז שאני אמא ואין לי כח להתפלל
ואין לי כח ליטול ידיים מהנטלה.. אני סתם רוחצת שיהיה נקי.
עצלנות לגמרי.
מאז שנהייתי דתייה , נהיה לי כל כך טוב
הכרתי בן אדם שאני כל כך אוהבת, שהוא אבא טוב ואיש טוב
נולדה לי ילדה מדהימה שחשבתי שהשמש זורחת אצלי בבית
שיסוד כיסא ה' בעולם ישן אצלי בחדר במיטת תינוק,
שעשתה הכל מהר, ואם לא מהר אז בזמן,
ושמחה, וצוחקת, וחמודה, ורגישה, ואוהבת ..
ושרה ומבריקה ומלאת חכמות וכולם אוהבים אותה ..
ואז קשיים, שלא חשבנו שהם משמעותיים. אבל הם כן.
לא משחקת מספיק עם אחרים. לא מסתגלת מספיק בגן.
ואז כל הסיוט הזה. של מיליון דברים. חצי שנה של התלבטויות.
והנה. הכל היה טוב ופתאום ה' בטח חושב לעצמו,
כל החיים שלה היא חטאה..
מגיע לה .
מזל שכמה שעות שאני לבד .. יכולה לעכל את הדברים..
פתאום דיבורים כמו רווחה, קצבה, ביטוח לאומי, עו"ס
אני זאת שכמעט למדה ע"ס (ההורים שלי הטילו וטו,
אמרו שאני רגישה מידי ,שאני אקח ללב, שחצי משכורת אני אעביר איכשהו לאנשים שאכיר)
אצלנו בבית שגדלתי בו תורמים לילדים בגדים דרך לשכת הרווחה,
מתנדבים דרך לשכת הרווחה. משלמים כל חודש ביטוח לאומי.
פתאום אנחנו אלה שצריכים אותם?
איך אני אראה את עצמי שם בכלל?
איך אני בדיוק אמורה לדבר עם עו"ס.
פתאום כל החכמות האלה, נוירולוגית , פסיכולוגיות ...
גם אני חכמה, פה מותר לי להודות. לא מכירים אותי.. גם אני הייתי ילדה מחוננת.
למה לא עשיתי עם זה יותר מידי?
לקויות למידה שנתנו לי להתקדם פחות ועוד כל מיני סעיפים רפואיים.
פתאום אני נתמכת סעד, והן , שאני יכולתי אם הייתי בריאה, ורציתי גם להיות במקצועות כאלה,
הן יודעות, וחכמות, ואני האמא המפגרת.
אכלתי היום זבל כי לא היה לי כח לטרוח אפילו לחמם ירקות ועוף
אין לי תאבון לכלום חוץ מיוגורט מתוק (לא נכנס הביתה , חוץ מאשר כשעושים קניות ביום כזה ) מלחמית אוסם, וקוטג' 9% שבחיים אני לא נוגעת בזה, קניתי את זה לנסיכה המדוברת
ששוקלת כמו רבע עוף. אני אף פעם לא אוכלת מיזה בעצמי. בהריונות אפילו לא הייתי כל כך חסרת חשק לאכול אוכל נורמלי.
הקטנה אצל אמא שלי החמודה. את הנסיכה המדוברת עוד לא ראיתי היום,
חזרה מהגן, השכנים החליטו שהם שמים מוזיקה מפחידה בפול ווליום וקשה לה עם רעש אז סבתא שמרה עליה, אצלה בבית,
עד עכשיו היא שם.. למזלי יש לי תמיכה להיות שבורה עם עצמי.
יש מקרים הרבה יותר גרועים.
אני קטנת אמונה ואני מודה בזה.
הלוואי והייתי כמו כל הדוסות שרואות את טובה של השכינה בכל צעד ושעל.
כשקורה לי משהו רע, ישר אני כועסת על ה'.
לאנשים נחרב העולם והם מסוגלים להגיד "הכל מאיתו והכל לטובה".
ואני מרגישה כאילו רבש"ע מתעלל בי התעללות סדרתית.
עוד דפקט שלי.
אין לי כח.

