וזה עובר בווצאפ.עוד קבוצה,ועוד קבוצה,וכמו אז-את לא מוכנה להאמין..אבל הם מתעקשים,זה נכון.עוד דם נשפך.ואת-את לא מאמינה..מה פתאום?באמצע סוכות,באמצע ה ׳ושמחת בחגך׳?מה פתאום!אנחנו צריכים לשמוח עכשיו,ריבונו של עולם,זה אתה ביקשת.מה הבשורה הזאת עכשיו?
עמדתי בישיבת מרכז הרב,צופה על עזרת הגברים,רוקדים כולם ביחד בכזאת אהבה.חרדים ודתיים וחילונים ואוהבים.ריבונו של עולם.מאוהבת בעם שלך.איזו שמחה יש פה,אלוקי,איזו שמחה אדירה פותחת רקיעים!
כנראה לא הספיקה השמחה הזאת.כנראה לא שמחנו מספיק כדי להגן על שני בניך,על ילדיהם האהובים שיגדלו יתומים,אלוקים.הבנים שלך יגדלו יתומים.
זה כל כך העם שלנו.להיות בכזאת שמחה ואז לחטוף כזאת בשורה,כזאת כאפה לפרצוף.
ובכל זאת להמשיך לרקוד.
ואנחנו צורחים,אבא,צורחים אליך.לא שרים לך-אלא זועקים.לא רוקדים לפניך,אלא מרחפים בשמחה הכואבת הזאת,מתערבבים במצב הבלתי אפשרי הזה,הכל כך יהודי הזה,מתכוונים לכל אות ואות-"הושיע את עמך,וברך את נחלתך,ורעם ונשאם עד העולם.."
זה כאב לנו ריבונו של עולם.כאב כל כך..העוול הזה,האיוולת הזאת,חוסר הצדק הזה שבו כל כך קל לסחוט את ההדק ולהניח לצרור כדורי מוות לעשות את דרכם ולהשאיר עוד ארבעה יתומים בעולם שלך.עוד ארבעה ילדים יתומים.
כאילו שחסרים פה כאלו.
ובכל זאת ריבונו של עולם,בכל זאת אנו בניך ואת אבינו,אנו עמך ואתה אלוקינו.בכל זאת אנחנו לא שוכחים לרגע -"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה,בוודאי גם שם נמצא השם יתברך."לפחות מנסים לא לשכוח.
וממשיכים לרקוד,כן,ממשיכים לשיר,ישר מתוך הכאב-"הטוב הטוב הטוב,כי לא חלו רחמיך.והמרחם,כי לא תמו חסדיך.כי מעולם,כי מעולם,כי מעולם קיווינו לך."
אז תרחם עלינו,אבא.אתה לא חושב שמגיע לנו,רק קצת?
רק בזכות שני היהודים האלו,שרקדו יחד בכזאת אהבה באמצע המעגל.
עמדתי בישיבת מרכז הרב,צופה על עזרת הגברים,רוקדים כולם ביחד בכזאת אהבה.חרדים ודתיים וחילונים ואוהבים.ריבונו של עולם.מאוהבת בעם שלך.איזו שמחה יש פה,אלוקי,איזו שמחה אדירה פותחת רקיעים!
כנראה לא הספיקה השמחה הזאת.כנראה לא שמחנו מספיק כדי להגן על שני בניך,על ילדיהם האהובים שיגדלו יתומים,אלוקים.הבנים שלך יגדלו יתומים.
זה כל כך העם שלנו.להיות בכזאת שמחה ואז לחטוף כזאת בשורה,כזאת כאפה לפרצוף.
ובכל זאת להמשיך לרקוד.
ואנחנו צורחים,אבא,צורחים אליך.לא שרים לך-אלא זועקים.לא רוקדים לפניך,אלא מרחפים בשמחה הכואבת הזאת,מתערבבים במצב הבלתי אפשרי הזה,הכל כך יהודי הזה,מתכוונים לכל אות ואות-"הושיע את עמך,וברך את נחלתך,ורעם ונשאם עד העולם.."
זה כאב לנו ריבונו של עולם.כאב כל כך..העוול הזה,האיוולת הזאת,חוסר הצדק הזה שבו כל כך קל לסחוט את ההדק ולהניח לצרור כדורי מוות לעשות את דרכם ולהשאיר עוד ארבעה יתומים בעולם שלך.עוד ארבעה ילדים יתומים.
כאילו שחסרים פה כאלו.
ובכל זאת ריבונו של עולם,בכל זאת אנו בניך ואת אבינו,אנו עמך ואתה אלוקינו.בכל זאת אנחנו לא שוכחים לרגע -"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה,בוודאי גם שם נמצא השם יתברך."לפחות מנסים לא לשכוח.
וממשיכים לרקוד,כן,ממשיכים לשיר,ישר מתוך הכאב-"הטוב הטוב הטוב,כי לא חלו רחמיך.והמרחם,כי לא תמו חסדיך.כי מעולם,כי מעולם,כי מעולם קיווינו לך."
אז תרחם עלינו,אבא.אתה לא חושב שמגיע לנו,רק קצת?
רק בזכות שני היהודים האלו,שרקדו יחד בכזאת אהבה באמצע המעגל.
