לא- לא כל מה שטיפה חדש יחשד בעיני כרפורמי.
מה שלא מגובה במקורות הלכתיים יחשב בעיני כרפורמי.
כל מה שלא יבוא דרך הצינור היחיד לשינוי תפסיתי הלכתי- גדולי ישראל, יהיה בעיני רפורמי.
אם יבואו הרב לאו, הרב נבנצאל, הרב טאו, הרב סתיו והרב מוצפי וכו'- ויגידו "זאת התפיסה
שלנו על פי לימודנו את דברי חז"ל" או אפילו רק אחד מהם, אני אכבד את זה.
אם יגידו גדולי הדור, מנהיגיו התורניים- אפילו אחד מהם- המוסר שלנו השתנה והיום ההלכה
צריכה להשתנות בגלל זה, אז אני אקבל. ביקשתי, יותר מפעם אחת, אמירה רבנית שתומכת
בדברים. לא קיבלתי. אמרתי בכל התגובות שלי שאם האמירה תבוא מגובה בדברי רב,
היחס יהיה שונה.
לכן החלפת דברי בחשד של כל דבר חדש, היא סילוף, האמירה שלי היא שכל דבר שלא
מגיע דרך דברי רבותינו, לכל גווניהם, גם אלו שאינני רואה בהם את רבותי באופן אישי,
זה בעיני מקבל חשד רפורמי. אגב גם אם רב יגיד דבר מדעתו האישית שנוגד את דברי
רבותינו, ובמיוחד אם הוא מגיע ללא הוכחה מדבריהם- יהיו רבנים שיצאו כנגד דבריו, שכן
אין לאדם לחדש מדעתו דבר שאיננו מסתמך על דברי הקודמים.
גם לא טענתי שאת תומכת באופן אקטיבי בעניין כזה או אחר, אלא אמרתי שאת אותה טענה
שלך, שאת לוקחת אותה רק עד לכאן- משתמשים בה רבים למקומות רחוקים בהרבה. מכיוון
שאני מניח שאת מתנגדת לרעיונות הללו- אני מראה לך כיצד באותן מילים ממש מגיעים למחוזות
שאת אינך מעוניינת להגיע. אנחנו לא בוחרים עד לאן יקחו אנשים את דברינו ורעיונותינו, אם
יש אפשרות שזה יגיע לשם- זה יגיע, וזה כבר הגיע, ומכיוון שהטענה שלך היא בסיס התפיסה
הרפורמית(לא אומר שאת כזו, אלא שזו טענת הבסיס שלהם), אז זה כבר צורם באוזן, לפחות שלי.
מרגע שהתייחסת לדברי תורה כ"פעם" אנחנו נמצאים מרחק גדול כל-כך בתפיסה, שכנראה
לא ניתן לגשר עליו. התורה מגדירה עבדים כי זה מהותי, אם זה לא היה מהותי התורה לא היתה
כותבת את זה. התורה היא נצחית ובתוך גם מדברת אל כל הדורות ומול כל המוסר המלוכלך של
העמים, היא תמיד תהיה המוסר האמיתי והמתוקן. זה שאין עבדים בימינו לא הופך את זה לאידאל,
אין גם סנהדרין ובימ"ק, זה לא בגלל מוסריות, שכן אין למוסר העולמי שום בעיה עם רצח של
חפים מפשע, אז מהם אני אמור ללמוד מוסר מהו?
לעם ישראל יש תורה ומוסר שהם עצמיים, נצחיים ואין בהם שינוי. יש לו גם הבנה של מערכת
הנפש האנושית לכל גווניה, כי התורה היא התיקון לנפש האנושית- השלמות שלה, היא מלמדת
את יחסי כוחות הנפש, את הפעולות שלהן ואת היחסים ביניהן. כך גם את מערכת החברה
האנושית ואת יחסי נשים גברים, עובדים מעסיקים, מנהיגים ומונהגים.