תדעי שהיה עם כמה, 

אבל שחגג קשה לזהות. 

ואם בכל זאת יש לך דרך נשמח לדעת.. (: 

ורשום מאורסת. 

אז שיהיה במזל.. 

(: 

עכשיו הייזל ואביגיל מתבאסות על ה ^^  

גם לאחר חזרתו בתשובה? 

(: 

אלא רק להתעסק. 

אחיות זה נפוץ מאוד (לצערנו.)בפרט שמסטולות. 

אמא ובת גם קיים אבל פחות.

במיוחד לא במידה של "נפוץ מאד",זה דבר תת תרבותי שרוב האדם לא מעלה בכלל על הדעת,מכיוון שאין שום נתונים כאלו כדאי שלא להשתמש במושגים של גדלים בכלל,בטח ובטח שלא במושג נפוץ מאד.. !..

חבל ששם של איזה ציבור יקשר עם הדברים האלו,לא הציבור החילוני ובטח שלא בעלי תשובה,גם אם מישהו נכשל בדבר גדול כזה עליו לעשות תשובה ולערוך תיקון משמעותי,כמו כל דבר שקיים,אבל בטח שזה לא מאפיין את רוב האדם

כל עוד הוא לא נשוי לאף אחת מהן.

זה נפוץ אבל לא מאוד. 

זה פשוט קיים במגזר מסויים והלוואי שזה בכלל לא היה קיים.. 

ואגב - כמה שזה נראה עוון גדול. 

לשון הרע הוא בהרבה יותר גדול ובקושי נזהרים בו. 

על זה צריך יותר להצטער.. 

(: 

בשלום בית .(אמנם זה לא בדיוק אותו הדבר אבל בכל זאת..) 

שאם קרה לל משהו רע שאתה מגיע הבית. אל תספר מילה לאשה, 

כי ככה יורת השמחה בבית. וכי אם האשה תדע שהבעל שלה הספיד כך וכך כסף /

שקיבל איזה קנס, יכולה לעשות עם זה משהו חוץ מלהצטער? לא.. 

לכן לא מספרים. אז גם כאן מה שלא יודעים לא כואב. 

השאלה אם יהיה קל לחיות עם זה.. (: 

לעומת שהיא לא תדע על העבר שלו?! כשהיא הולכת אולי להתחתן איתו.

אז נהפוך את השאלה-

היית מוכן לצאת עם מישהי שהייתה בליינית, עם מלא בנים, לא מדברת על קשרים רגילים של החברה החילונית,

אלא ממש התפרעה, בלי גבולות עצמיים? ושגם לא תדע על זה?

אני לא אומרת לספר הכל ולפרט אבל בכללי, תשמעי עשיתי הרבה שטויות, באמת דברים שאני מתבייש עליהם, אם הקשר מתקדם, הרי הם הולכים להיות זוג, להקים בית ביחד, להכיר אחד את השניה הכי טוב ולתמוך.. זה הוגן כלפיה וזה גם יכול להיות חיזוק בשבילו שלא ימעד ושתכיל את הקושי העצמי שאולי יהיה לו מהזכרונות.

שאני יגיע לדרגה של יהושע אז ברור..  

וברצינות - 

כמו שאמרו כאן יש הבדל בין בנים לבנות. 

לא הוגן זה נכון. אבל זאת המציאות. 

וכמה שזה יכול להיות הוגן כלפיה. (וכן ראוי מצד מוסריות של בן אדם.)

מצד שני - לא בטוח שזה יותר יעזור מאשר יגרע.. 

וגם אני.. בתור אדם מישראל. אבל לא בתור בעל! אני אף פעם לא יודעת מה יהיה אבל לכתחילה זה ברור לי .

אפילו שהוא חזר בתשובה, מאוד מעריכה וכו' אבל, הוא היה מחליף כמו גרביים, אחיות, אמא ובת??!

גם רוב החילונים לא היו חיים חיים כאלה.. היתה לו התנהלות כזאת ולא מקרה חד פעמי, זה מעיד לענ"ד על מקום נמוך בנפש, שבאופן אישי מרתיע אותי.. מאוד.. אם אותך לא אז בכיף.

אני לא שוללת את העובדה שחזר בתשובה ועכשיו הרצון שלו מכוון לטוב. אבל זה בסיסי גם בכבוד עצמי, כבוד הבריות (הנשים) ודרך ארץ.

לכי תשאלי כאלו שהתחתנו עם גרוש/אלמן.

אבל לא עלייך ולא על אף אחת, אם תשאלי כל אשה מה היא הייתה עושה בתור גרושה/אלמנה/רווקה מבוגרת, שיודעת שאין לה כמעט אופציות שהם לא גרוש/אלמן מה היא הייתה עושה, היית מגלה שאת במיעוט מזהיר במיוחד.

פשוט התייחסתי לטענת האנונימית שרוב הנשים בדעה שלה, שאומרת שלילה על הסף של כל מי שהיה עם אשה אחרת.

זה ממש לא מה שהיא אמרה.

לפני שפתחתי אותו חששתי אולי ידווחו עליו או יגידו לי לדווח. 

ו- וואלה אני רואה זה נושא ממש חם כאן.. (להפתעתי.. ) 

אפילו עוד לא יצא לי לקרוא תגובות של החבר'ה כאן.. 

(: 

במקרה המתואר הבן אדם עשה את כל הדברים האלה מרצונו, ובידיעה ברורה שהוא עושה מה שבא לו.

אלמן או גרוש זה אילוצי החיים, זה דברים שלרוב אינם בשליטה ועל כן ההתייחסות אליהם שונה מההתייחסות לאדם שבאמת מתסכל על בנות כמו על גרביים.

זה מנסיבות החיים לא מהתפרעות..

ורוב האנשים שהתגרשו או התאלמנו מתחתנים עם אותו סטטוס, ויש גם מעט שלא, וזה משני המינים..

אבל התורה מתייחסת לזה אחרת

אבל התורה נתנה פחות ערך לבחורה שהיא לא בתולה.

עם כל הצער שבעניין התורה לא נתנה הבדל אם היא חזרה בתשובה או לא.

כיוון שהפורום מעורב - לא נראה לי שייך לפרט הרבה.

זה נכון גם אם היא לא חטאה כלל, וזה קרה לה בעל כרחה.

אני מניח שפחות בחורים ירצו בחורה שעברה אונס,

גם אם אליהו הנביא יאמר להם שאין לה טראומה.

יש בזה המון מרכיבים, שלא בהכרח קשורים לתשובה.

איזה מן דתיה את

האדם מורכב מגוף ונפש, והשנים משפעים זה על זה.

כאשר איש ואשה מתחברים גופנית, גם הנשפות והנשמות שלהם מתחברים. וחיבור נפשי ונשמתי, מעצם טיבו וטבעו, הוא נצחי!

רואים את זה בהרבה מקומות. וראו למשל ברש"י בפרשת וישב, להיות עמה בעולם הבא. "קשורה עמו ככלב".

כלומר, הנאנסת קשורה נפשית ורוחנית לאונס.

הלא זוהי בעצם החומרה היתרה שבאונס, לעומת כל תקיפה גופנית אחרת.

ולכן אישה בעולה פחות אטרקטיבית, כי היא לא יכולה להיקשר לבעלה באופן מלא ומושלם כמו בתולה.

כמובן שזהו רק שיקול אחד, ויתכן שיש לה יתרונות אחרים שמפצים על החיסרון הזה. אבל זה בהחלט חיסרון, כמו אישה גרושה, גם אם הגירושין הם לגמרי באשמת הבעל.

בשורות טובות.

מה גם שאצל איש לרוב מדובר במעשה מרצון, סיבה עוד יותר רצינית להניח שהיה אצלו גם חיבור נפשי, בלי ללכת רחוק לחיבורים מיסטיים וקבליים שנוצרים בין אנס לנאנסת, שאין להם שריד נראה לעין נורמטיבית.

גבר גרוש לא פחות אטרקטיבי מרווק, גם אם ברור שהגירושין לגמרי באשמת האישה?!

אלא שלגבי נשים זה חזק יותר. כי האיש הוא בסך הכל משפיע, ולכן גם יכול בעיקרון לשאת שתי נשים. אבל האישה היא הכלי, וקשר נפשי עם גבר אחר יותר מפריע לקשר.

אפשר להתגבר ולפצות על כל מיני בעיות, כמו שכתבתי גם בענין הזה.

אבל ברור שעדיף מי שמגיעה חפה מסיבוכים כאלה.

כל מה שכתבת על קשר נשמתי ונצחי הוא לא רלוונטי לעניין, אם הוא בכלל נכון.

הבדל ממוני בכתובה לא הופך בעולה לפחותת ערך עצמי. לא מדובר בכלל בערך שלה כאדם או במידת היותה מוצלחת יותר לזוגיות.  

כל חוויה שאתה חווה בעוה"ז היא לא נצחית, חוץ ממה שאתה לוקח אתך לעולם הבא.

מדוע אונס הושווה לרצח?

השוני בכתובה נובע מכך שהיא מבוקשת פחות כאשה. מהטעם המבואר, שחלק ממנה כבר נקשר למישהו אחר.

כל מעשה גופני שלנו הוא נצחי, בהיותו משפיע על הנשמה - שכל מהותה נצחית.

זה כמובן לא אומר שאי אפשר לתקן.

אפשר גם לתקן אבר שבור בגוף. אבל אפילו בזה כל אחד היה מעדיף אבר שמעולם לא נשבר ועור חלק ללא צלקות - למרות שעור מצולק חזק יותר מעור שמעולם לא נפצע.

בשורות טובות.

הקשר בין הגוף והנפש הוא בכל מעשה שהאדם עושה, מדוע כשמדובר באונס נחרץ גורלה של הנאנסת להיקשר לאנס ככלב עד לחיי העולם הבא?

התורה מנמקת מדוע זה הושווה לרצח: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה: כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה:"

נכון, השוני בכתובה הוא בגלל שמסיבות סובייקטיביות אנושיות הורע מעמדה בשוק הפנויות. היא אכן איבדה משהו כתוצאה מהמעשה שנעשה בעל כורחה. יש נזק נפשי. ה' לא מצא לנכון במקרה הזה להתערב נגד הלוך נפשו של האדם, אבל אין זה בגלל שערכה הפוטנציאלי כרעייה נפגם. 

ריבוי נשים לא נאסר. גם כאן התורה לא התערבה נגד היצר. אין זה אומר שזה רצוי לכתחילה, שהרי מרבה נשים מרבה כשפים.

כי כאשר יקום וכו' זו סיבה לא להעניש אותה. זה בכלל לא נימוק לכך שאונס הושווה לרצח.

אני נתתי הסבר מושלם לכך. [כמובן שכל הסבר למצוות התורה הוא תמיד חלקי, אבל כשלעצמו זה הסבר מושלם.]

הבעילה יוצרת קשר נפשי ורחני. זהו חוק טבע. השאלה מדוע זה קרה לה בהחלט מעניינת, אך איננה רלוונטית לדיון שלנו.

משום מה קשה לך לקבל אותו.

כנ"ל לגבי הסיבה שנאנסת מבוקשת פחות כאישה. אתה מודה שיש נזק נפשי. אני טוען שיש גם נזק רוחני ונשמתי. לא נזק שאי אפשר לתקן, אבל בהחלט נזק.

ההשוואה לרצח נדרשה גם לעניין אחר: אין מתרפאים בעריות אפילו במקום סכנה, כדרך שלא מצילים אדם בנפש חברו. 

גם העונש של הבועל הוא בהתאם להשוואה זו.

יש לי רק נעלם אחד בהסבר שלך: מהיכן הביטוי "קשורה עמו ככלב"? 

איך זה מנמק את ההשוואה?!

נסה לענות על כך במילותיך, מבלי להסתתר מאחורי ציטוטים, ותבין שפשוט אין כאן נימוק להשוואה.

אמנם לומדים מן ההשוואה שבפסוק הלכות, אבל הנימוק להשוואה לא ניתן בפסוק.

It's that simple. 

לפי הגמרא בסנהדרין ההשוואה בפסוק היא גם שיש היתר להצילה בנפשו של האנס.  מבחינת חומרת המעשה מסברא הגמרא מציגה את שני הדברים כקל וחומר, כלומר האחד קל והשני חמור יותר: נערה מאורסה האנס בא לפוגמה בלבד (לביישה, לזלזלה, להפסיד את ערכה הממוני), ואילו רוצח נוטל את נפשו של חברו ממש.  

ההשוואה בין שני התחומים היא היקש של הכתוב, והמפרשים קיצרו בביאור ההשוואה כיון שהדברים באמת פשוטים: "לפי פשוטו זהו משמעו: כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להורגו" (רש"י).   

לפי מה שכתבת כאן - שוב ציטוט מגמרא - אונס ורצח אינם שווים, אלא רצח הרבה יותר חמור. אז זה רק סותר את טענתך שהחומרה היתרה באונס נובעת מן ההשוואה לרצח.

מכל מקום הסבר להשוואה שבפסוק "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" - ממש לא נתת.

אני, לעומת זאת, בפירוש לא ביססתי את דברי על שום ציטוט או מקור ספציפי, אלא על השכל הישר.

אם אתה מקבל את הטענה שכל דבר שהגוף עושה משפיע על הנשמה [לשבר את האוזן, מאכלות אסורות - כשם שמן האוכל הגשמי נוצרים וניזונים התאים שבגופנו, כך מן הרוחניות שבמאכלים נוצרים וניזונים "התאים" שבנשמתנו] אז ממילא נובעת מכך ההבנה מדוע אפילו אונס "פוגם" את הנאנסת.

חשבתי לתומי שעל תובנה זו איש לא יחלוק. לא התיימרתי לבסס אותה, ולא אנסה לעשות זאת כעת מעל במה זו.

בשורות טובות.

מה שהקפיץ אותי בטענה שלך הוא שבעילת אונס קושרת בין התוקף והקורבן בקשר פנימי. הנאנסת קשורה ככלב לאנס אע"פ שלא התכוונה לקשר הזה, ובדר"כ היא מואסת בו. 

אתה טענת שאונס חמור יותר מחבלה גופנית אחרת בלי לבסס את דבריך. אני טענתי, על סמך הפסוקים, שהאונס הושווה לרצח בגלל שנעשה בכפייה. מסברא אין הכרח לומר זאת, אך התורה אמרה זאת.

בפרשת וישב אשת פוטיפר מפתה את יוסף להיות עמה, ורש"י אומר "להיות עמה בעולם הבא". כאן מדובר על מעשה מרצון, אם היה נעשה, ולא מאונס. 

מחילה, את השכל הישר בדבריך לא מצאתי, אבל לא נורא.

1. את הביטוי "ככלב" לא אמרתי על נאנסת.

זהו ביטוי מן המקורות לכך שבעילה אסורה קושרת את הנבעלת לנבעל לתמיד. וזה בדיוק כמו הרש"י שאתה מביא כאן, שאליו התכוונתי בפוסט הראשון כאשר הפניתי לפרשת וישב.

2. אני ממש ממש לא מבין על מה אתה מתעקש. "אונס הושווה לרצח בגלל שנעשה בכפייה." וכל חבלה אחרת לא נעשית בכפייה?!

3. טענתי היא שלמרות כל ההבדלים בין אונס לרצון, קשר נפשי ונשמתי עדיין נוצר - בהגדרה - כתוצאה מבעילה. זה אולי קשה "לעכל" ולקבל, אבל אם מבינים שכל מעשה גשמי יש לו השפעה רוחנית - הרי שזה מתחייב. זה כמו הסיפורים על אנשים שנכשלו באונס במאכלות אסורות, ובכל זאת זה השפיע עליהם לרעה. זה לא עונש - אלא טבעם של הדברים.

It makes perfect sense.

ואני מתעקש על כך שאין לו בסיס.

כפי שכבר כתבתי, בעיני זה אלמנטארי, ולכן לא התיימרתי לבסס את זה כאן, ולא אנסה לעשות זאת כעת.

מלבד זאת שנראה לי מובן מאליו שכל מעשה גופני משפיע על הנפש והנשמה, זה גם מסביר את החומרה היתרה שיש באונס לעומת תקיפה פיזית אחרת - דבר שאתה נכשלת בניסיונותיך להסביר, וזה גם מסביר מדוע בתולה מועדפת על בעולה, כפי שעלה גם כאן בפורום - ואף ללא אשמה.

זה גם מסביר את החשיבות המיוחדת של "בעילת המצוה" ואת הברית שאשה כורתת "למי שעשה אותה כלי". ולהבדיל אא"א הבדלות, אפילו בתרבות הכללית והמתירנית עדיין מייחסים לזה חשיבות.

כלומר, עוד לפני ההוכחות והביסוסים, ודאי שיש כאן הסבר פרסימוני נפלא, שמצליח לענות על כמה שאלות בתשובה אחת כוללת.

כאמור, זכותך להתעקש.

אם הבנתי נכון, הרמב"ם אומר על בועל גויה "קשורה עימו ככלב" איך ולמה השלכת את זה על כל הבעילות האסורות? 
גם בבועל גויה וגם בנסיון הפיתוי של אשת פוטיפר יש מימד של רצון הדדי. ועוד שאלה, אתה טוען שלכל מעשה גשמי יש משמעות רוחנית, מסכימה לגמרי. אבל אתה החלטת שהמשמעות הרוחנית של אונס היא קשר בין הנשמות. זה קצת כמו לטעון שנוצר קשר נשמתי בין מי שאכל מאכלות אסורות לבעל המסעדה או בין שני שותפים לרצח. לדעתי, יש השפעה מכל מעשה גשמי ולכל אחד מהם נגרם נזק נשמתי אבל ההשפעה היא לא בהכרח קשר נצחי בין הנשמות. זה לגמרי משהו שלך.

ב"ה

תודה על השאלה. אסביר.

זה בעיני אלמנטארי שלכל מעשה גופני יש תוצאה רוחנית מקבילה. כאשר גופות מתחברים, גם הנפשות והנשמות מתחברים. ובהיות הנשמה נצחית, כל חיבור כזה הוא בהגדרה נצחי.

[זה לא אומר שאי אפשר לתקן את זה. לאחר התיקון יתכן שהנשמה תהיה אפילו טובה וחזקה יותר מקודם, כמו שצלקת חזקה יותר מעור בתולי. אבל רושם נשאר. וכל אדם יעדיף נייר חלק על נייר מחוק, כאשר כל הפרמטרים האחרים שווים. כמובן שאם יש לנייר המחוק יתרונות אחרים, הם יכולים לפצות ולעלות בהרבה על החסרון הזה.]

לכן, ההשוואה הנכונה איננה קשר בין אוכל מאכלות אסורות לבעל המסעדה, אלא בין האוכל למאכלים האסורים. וזה אכן כך. מן המאכל האסור נוצרים תאים בגוף - בגשמיות, וגם ברוחניות המטען הרוחני השלילי משפיע על האדם ומטמטמים את ליבו ואת מוחו - גם אם הוא אכל אותם באונס גמור.

מן הטעם האמור אני לא רואה שום חילוק בין בועל גויה לבועל ערוה אחרת, בענין ה"קשורה עמו" [אולי הדימוי "ככלב" שייך יותר לגבי ארמית]. תובנה זו דוקא מסבירה היטב את איסורי העריות. מכיון שבעילה היא חיבור נפשי בין שני הצדדים, קל יותר להבין את הפסול בעריות - התקשרות רוחנית פרברטית!

גרושה או אלמנה שהיו בקשר בהיתר וקדושה(!!) נחשבות פחות?!

זה באמת באמת קשה לי.. על קשר אסור עוד היית יכולה להבין..

וכל אדם מעדיף שאשתו תהיה לגמרי שלו.

אין כאן אשמה, אבל עם בתולה הוא יוכל ליצור קשור שלם ומוחלט יותר.

כמו שפסיכולוגית ומעשית קל יותר עם רווקה מאשר עם גרושה או אלמנה, שבאות עם מטענים קודמים.

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.

את קוראת לזה ככה, יכול להיות שיש לך דמות כלשהי שאת מסתמכת עליה.

אצלו ואצל רבותיו זו אמירה ששווה לזילזול.

כל אחד והתפיסה שלו את הדברים- קחי בחשבון שרבים וגדולים חולקים על האמירה שלך,

ושבפורום יש אנשים שתופסים אחרת את הדברים ומבחינתם הם קרובים לכפירה(זילזול בתושב"ע

הוא סוג של כפירה, רמב"ם הלכות דעות)

צריך לזכור שלא כולנו תופסים את הדברים באותה צורה.

אני חושב שהאמירה הזו(שלך ושל פיגי) היא על גבול הכפירה ומובילה אליה,

אבל אני מכבד את זכותך לחשוב ככה.

אשמח לדעת על פי איזה רב את אומרת את האמירה הזו.

אם היית מביאה דעה רבנית(גם אם לא מהרבנים שאני הולך אחריהם) הדיון היה אחר,

יש פה אמירות שעלולות להתפרש לא טוב, במיוחד כשהן מגיעות מאדם פרטי שאינו

נחשב לסמכות בנושא.

בגלל זה שאלתי על פי איזה רב את אומרת את הדעה הזו.

אם אין אף רב וזו סברא שלך- זה רק מוכיח לדעתי, את היחס.

ובעניין כפירה-

"שלושה הן הכופרים בתורה:  האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת--אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה; וכן הכופר בפירושה, והיא תורה שבעל פה, והכחיש מגידיה, כגון צדוק ובייתוס; והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו, אף על פי שהיא הייתה מעם ה', כגון הנוצריים וההגריים.  כל אחד משלושה אלו כופר בתורה."

הלכות תשובה לרמב"ם

כלומר, עד כמה שאני מבין, אם את אומרת שדברי חז"ל לא רלוונטיים כיום את נמצאת במצב של

"הכופר בפירושה והיא תורה שבע"פ והכחיש מגידיה".

תקשי על זה שיש דברים שאומרים שהשתנו- יכול להיות. אבל לא לנו לשפוט, או שמביאים רב

שאומר כך או שהדברים עלולים להישמע על גבול הכפירה.

וככה הבנתי את הרמב"ם.

אין לי שום סיבה להבין אחרת את הרמב"ם-

כל מי שאומר שיש משהו לא נכון או לא מדוייק בתורה שבע"פ או במעביריה,

כלומר- שדבריהם אינם נכונים לדורנו וכו'... אז הוא מוכנס לקטגוריה של כופר.

יכול להיות שאת דברייך לא הבנתי.

אבל אם הם האמירה-

היחס של חז"ל\התורה\רש"י\גאונים\ראשונים\אחרונים הוא לא נכון כלפי נשים

ודעתם לא נכונה כיום, כי המציאות השתנתה ביחס לנשים-

אז אני חושב שהם יכולים להתאים לאמירה שהרמב"ם מגדיר למעלה.

אני לא קורא לך כופרת, אבל יש פה דמיון מסוים שצורם, במיוחד כשאת לא מגבה

את דברייך במקורות...

כשאת אומרת שהפסיקה של חז"ל הושפעה מחשיבה שובניסטית ולכן היא לא רלוונטית לימינו (ח"ו, רח"ל, עפ"ל) - זה שמיטת הקרקע מתחת לבסיס הרעיוני של כל התורה שבע"פ. באותה מידה בדיוק אפשר גם לטעון שמגוון איסורי שבת לא רלונטיים במציאות של ימינו, כי המלאכות הרבה יותר קלות לביצוע, וכדו'. וגם בתחום הזה של ענייני מגדר הדרך פרוצה לטעון ש"הם פסקו כך כי הם גברים", וממילא כל מיני דברים לא מחייבים אותי.

בקיצור, כפירה בתושב"ע במלוא מובן המילה. גם אם עוד לא הסקת את כל ההשלכות המתבקשות של דעתך את. סתם כי את לא מסתובבת מספיק במעוזות של קולך ונאמני תורה ועבודה, ולא קוראת בקביעות את כתב העת "אקדמות" ומוסף "שבת" של מקור ראשון, ולכן עוד לא חשבת על מגוון הכפירות שאפשר לכפור.

אני לא שופט אותך או מדביק לך תוויות, רק מעיר לתשומת ליבך

שדברייך עלולים להיכנס להגדרה שאותה מביא הרמב"ם לעיל,

מכיוון שאינני מתיימר להבין את דברייך לעומקם ואמרת שלא לזה

התכוונת- אז אני מקבל את זה. למרות שהייתי שמח להסבר.

בנוסף לכך- כמו שאמרתי מראש, הדברים נשמעים כבאים מדעתך

האישית, כשהם כך הם קשים יותר להבנה, אם יש לך רב שעל פיו

את מחזיקה בגישה הזו- זה משנה את הצורה שבה זה נתפס.

ולבסוף לגופה של טענה-

חז"ל לימדונו ש"פנחס בדורו כמשה בדורו" ושפסיקה היא דבר דינאמי,

שבית דין של תורה פוסק הלכה והולכים אחרי פסיקת גדולי ישראל-

כל הדברים שכתבת-

חשבון בנק(פרוזבול, הלל הזקן), פלטת שבת(ממש הלכה מהגמרא למעשה),

היתר מכירה וכו'- הם על פי רבנים ופוסקים שהם ממשיכי דרכם של חז"ל,

ולכן הליכה אחריהם אינה כפירה, אפילו אם נראה לאנשים כך לפעמים.

מעבר להיותה של האמירה מעליבה את האינטלגנציה, שכן אין באחד מהדברים

הללו אמירה שחז"ל טעו ח"ו או הושפעו מדעות סביבתיות אלא הסתמכות מוחלטת

על דבריהם ותרגם שלהם למציאות של ימינו. שזו היתה טענתך כפי שהבנתי אותה.

ולכן שוב- אם יש רב שאת מסתמכת עליו באמירה הזו אשמח לשמוע.

סליחה אם נפגעת ממהלך הדיון, אין כוונה כזו, רק הגבתי לקביעה הנחרצת

שלך שהיא "לא זלזלה" ואמרתי שאע"פ שזאת דעתך, ישנן דעות אחרות.

התקנות שהבאתי לא סותרות שום דבר ממה שהיה לפניהן, ההיפך, הן מבוססות לחלוטין

על מה שהיה לפניהן. זה בדיוק העניין.

כלים של פסיקת הלכה הם בדיוק הדרך היחידה ליצור מציאות הלכתית, כי הם

תמיד מבוססים על מה שהיה לפניהם.

בהקדמה לפירוש המשנה, הוא אומר שיש דינים שנתחדשו במשך הדורות על פי כללי דרש שנמסרו למשה. אלו י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. על פי הלכות ממרים, לאחר שדינים אלו נקבעו, אין אפשרות לשנותן כי אין בית דין מבטל דברי בית דין חברו, אלא אם הוא גדול ממנו בחכמה ובמניין (שניהם).

איני יודע איזה בית דין יקום שגדול מחז"ל בחכמה ובמניין.

בהקדמה למשנה תורה הוא אומר שכל מה שנחתם במסגרת התלמוד הוא מחייב ללא אפשרות לשנות. 

מהמקורות שאני מכיר אין זכר ברמב"ם להלכה שמשתנה ומתפתחת במשך הדורות.

כלומר פוסלים מיעוט מדבריהם. בניגוד לכללי הפסיקה המקובלים ביהדות האורתודוקסית, שמבוססים על מחוייבות הלכתית מוחלטת לחז"ל.

אם יש לך מקור אורתודוקסי לדברייך, את מוזמנת להביאו כעת.

לצאת מהבית.

ואגב, הרמב''ם כתב על נשים שהן לא מסוגלות לתפוס דברים בשכל {לא ציטוט מדויק} אתה חושב שאם הוא היה חי היום הוא היה כותב את אותו הדבר?

לא סביר..

זה מה שחשבו על נשים אז והוא הושפע מזה. כמו כל אחד ואחד.

כל זה בלי שום קשר לדעתי בנושא השירשור)

שהרבה יותר קשה לאישה (עד בלתי אפשרי) להגיע לניתוק רגשי מוחלט?

סימן שזה ממש נכון

ממש לא חושבת, כל העולם מתקדם לכיוון רגש, שהיה כ"כ חסר לפני כן, חסידות, קבלה הומניות, לא חסר..

ברוך השם אנחנו מתקדמים לדרך האמצע ולא מין אחד משתמש לגמרי בשכל ומין אחד לגמרי ברגש, יש בזה המון טוב.

משום מה  הרי הבנים מתלוננים שהחברה אומרת שלגבר אסור לבכות ודברים כאלה, אני לא אומרת שיהיה רגשן מידי, לא יודעת אם זה התחלק פעם ממש שחור-לבן אבל בימינו לאישה יש רגש ושכל ולגבר יש שכל ורגש וזה מעולה! מה הבעיה?!

(ואפילו זה בהכללה ותמיד יש יוצאים מן הכלל )

הרמב"ם לא אמר דבר כזה על נשים,זה לפחות לא פירוש הדברים.

השפעה הסביבתית היא סכנה כלפי אדם ממוצע בתקופתנו לא כלפי חז"ל שלמדו את התורה יומם ולילה ושמרו על הגחלת.

מי שלמד גמרא לא יכול לומר שחז"ל הושפעו מעניינים רעיוניים סביבתיים במידה והוא לא בא במגמה עיקשית לנסות ולהוכיח כך במקום ללמוד ולהסיק בצורה ישרה.

התורה שבעל פה,זה לא עוד מקור,ולא נכתבה כלימוד אוניברסיטאי אלא בהשגחה אלוקית,איך ניתן לשייך אם כן באופן אוטמטי הנחות שקשורות למקרה הממוצע הארצי ?

חז"ל אמרו שבחים על נשים שלא יעלה על הדעת לחשוב באותה תקופה בכלל (נשים במעלה רוחנית יסודית גבוהה משל הגבר ? הברכה של הגבר באה בזכות אשתו ? (מובן שלא ציטוטים מדוייקים,אך אלו דברים מוכרים מאד ולכן צירפתי) ועוד ועד.זה העולם השובניסטי שאתן מדברות עליו,זה ממש לעג,חזרו בכן),וכן דברים רבים נוספים בתחומים שונים,קל מאד לזרוק את הדיון לפינה הזו,אבל למעשה זה בלתי אפשרי או לא מדעי כאשר לא חקרתן את הנושא ואתן מציבות קביעה כיאלו מובנת מאליה שזה נכון ומימלא גם חז"ל משתייכים למשבצת הזו ח"ו.

אני באופן כללי לעולם לא אבין דרך חשיבה שמתבססת על הנחות לא מחייבות כמו "בודאי ש.." כאשר מדובר במציאות יחודית שלא ניתן להתייחס אליה בצורה ממוצעת.

הנביאה, חנה ואביגיל? 

אני חושב שזו היגררות אחרי פופוליזם ביחס לחז"ל, לרמב"ם ולסוגיה בכלל. אתן מושפעות מהדעה החילונית הרווחת בימינו על חכמי ישראל.

כשלמדתי את ההקשר האמור במו"נ לא מצאתי שהרמב"ם כותב על איזשהו אדם, שהפוטנציאל שלו שונה מאדם אחר. כולם בני אדם ללא שום הבדל. אבל, יש מה שנקרא אילוצי חברה. 

מי שגדל בסביבה שההשכלה לא מצויה, קצת קשה לדרוש ממנו להיות משכיל. היו פילוסופים שחשבו שיש בני גזעים שונים שלא יכולים להיות משכילים. לא מצאתי כזאת ברמב"ם.

לענייננו, התפקיד החברתי שהוטל על האישה: משק בית, הריונות, גידול ילדים וכו'... הקשו על הנשים ללמוד ולהשכיל בהעדר פנאי. גם היום הדברים הללו מקשים קצת יותר, אבל אפשר להתגבר איכשהו. גם פעם היו נשים שהשכילו להתגבר על המכשולים, אבל הן לא רבות.

לכן, 48 נביאים ו-7 נביאות קמו לישראל. גם כשהיו כפליים כיוצאי מצרים, היחס מן הסתם היה פחות או יותר אותו הדבר.

תבדקי בבקשה, אפילו באופן גס, כמה נשים מצויות בהנהגה המדינית המערבית ביחס לגברים, והיחס לא יהיה יותר רחוק. 

בקיצור, הרמב"ם לא סבר שנשים לא מסוגלות, אלא שרובן לא משכילות בפועל. הוא כתב שיש דברים קשים שצריך להסביר למי שלא למד, ולכן צריך לעשות זאת לאט לאט ובהדרגה כשתרבה דעתן.

שנית, אני לא אמרתי שאת מדברת מתוך בורות. 

אני אסביר שוב מפן אחר, ובקיצור. אצל הרמב"ם המעלות החשובות ביותר בהכשרת הנביא לנבואה היא המעלות ההגיוניות-שכליות. הנביא צריך להיות שלם בכל המעלות ההגיוניות וברוב המעלות המידותיות (שמונה פרקים). ז"א שהנביאות שקמו לישראל היו שלמות בכל המעלות השכליות. אז איך הוא יגיד שאישה לא מסוגלת לתפוס דברים בשכל?

כמה דברים יכולים להשתנות בין מה שזוכרים לבין מה שקיים,וגם אם מדובר בציטוט שאינו מובן,אין שום דרך לענות על דברייך והרושם כיאלו ויש בידיך משהו חסר תקדים נשאר כיבכול באוויר.ובכן לא ניתן להתייחס לדבר כזה

נראה לי שאת מתכוונת לאדם הקודם בשרשור.

להגיד שאת יכולה להגיב הוא לא פרמטר רלוונטי,לא נכון שתעלי טענות כאלו ללא ראיות ווהאווירה תשאר כיאלו הן קיימות בכל זאת אך יש מגבלה טכנית להביא אותם.

אני ממליץ כמו שהמלצתי מקודם,אם יש קושיה בדבר מסויים לשאול,לא להכריע שהבנו את הדברים לאמיתם ולפיכך להביא אותם כטענות,הראתי מקור למטה איך הבנה לא נכונה יכולה להטות את הדברים לעולמות אחרים..

בשביל זה יש את העברת התורה מדור לדור, ונושאיה

התכוונתי להלוי כמובן.

(לא שמתי לב שהגבת לי בשמו)

וכמו שאמרתי- לא התכוונתי לדון על מקור שלא נמצא פה. רק לציין שהמקור שהוא הביא- הוא לא רלוונטי מכיוון שלא אליו התכוונתי..

בידע שעובר במסורת ישראל.יתכן שכך היה נהוג ומקובל בתקופת הרמב"ם ואלו מן הדברים שתלויים זמן ומקום,כמו שפריט לבוש שנחשב כמבטא הפקרות או פריצות ולא מקובל במקום מסויים אסור ללובשו שם משום מנהג המקום,יש משמעות למנהג המקום בהלכות צניעות.השאלה האם מדובר בזה,ואת הדברים הללו לא ביררת..

מהן הרחובות עליהם דיבר הרמב"ם איך הם נראים ? ,האם במציאות של היום זה עדיין גנאי ? (האם גנאי הוא איסור ?)

המהלך הטבעי והבריא הוא לשאול (ולא אותנו,אלא דמות הלכתית) , לכן אני מתקשה להבין אנשים שמביאים ציטוטים כטענות במקום לברר,ברור שמרחק הזמן והמקום משחק כאן תפקיד של פרמטר שונות,וברור שהרבה (ואני מניח שאני מדבר גם על דמויות הלכתיות,למרות שלא ניהלתי מעקב,אלא מתוך הסתכלות כללית) לא נוהגים כך ומכירים את דברי הרמב"ם, דברים כאלו צריכים לפתח חשדנות למידת הבנתנו את הדברים,ולכן לשאול אודותם

*אצרף דברים שכתב הרב אליעזר מלמד ואני מניח שיש עוד מקום להרחיב,אך הדברים לכשעצמם שופכים אור אחר לחלוטין ממה שהצטייר כאן סביב הדברים הללו.מה שתיארתי עד כאן הן שאלות שהיה צריך לשאול באופן טבעי.

כאן רואים לדעתי בדיוק את הפער בין הבנה מקומית מתוך תודעה מודרנית שמושפעת לצערנו מהלכי רוח מערביים (אצל כולנו במידה כזו או אחרת,וצריך להשתדל לצמצמם) שצפים סביבנו ובין לימוד שנעשה מתוך מסורת ישראל,או לחלופין כששואלים מה שאינו ברור או שאיננו יודעים:

http://www.kipa.co.il/ask/show/http-/www.kipa.co.il/ask/show/193315-כמה-זמן-שרות-לאומי.

אז והיום
בעבר, נשים נשארו בביתן כל היום, מפני שמלאכת אחזקת הבית דרשה עבודה של יותר מ-12 שעות ביממה. היה צריך להביא מים מהבאר, לכבס בגדים בידיים, לאסוף עצים לחימום ובישול, ללוש, לאפות ולבשל בכל יום (לא היה מקרר), לתפור בגדים, לטפל בגינת הירק, בפרה ובתרנגולות, וכל זאת בנוסף לגידול הילדים והעזרה לזקנים וחולים שנותרו בבית. אשה שהיתה יוצאת הרבה מביתה היתה נחשדת בצדק כבטלנית וחסרת צניעות (יעויין ברמב"ם הל´ אישות יג, יא; שו"ע אה"ע עב, א).
כיום בעז"ה, על ידי ההתפתחות הטכנולוגית הכבירה, עבודות הבית הוקלו מאוד, ופעמים שגם אישה שמטופלת בילדים יכולה לצאת לעבודה מספר שעות ביום. בנוסף לכך, תוחלת החיים עלתה באופן משמעותי, וכך לאחר שהילדים גדלים, ישנן עוד עשרות שנים שאישה יכולה לעבוד. ואם לא תעבוד אלא תתבטל בביתה, תשתעמם ותחטא, כפי שאמרו חז"ל (משנה כתובות ה, ה). יותר מזה, עצם זה שכשרונותיה לא יבואו לידי ביטוי באופן המלא הוא חטא, שכל אדם צריך להוציא את כוחותיו אל הפועל, ואם לא יוציאם, הרי שהם נמצאים בו לבטלה. 
חשוב להדגיש: ברור שבניית המשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ואליו צריכים להיות מופנים בראש ובראשונה מיטב הכשרונות. אולם כיוון שנותר עוד זמן רב לעבודה נוספת, ראוי שזו תיעשה באופן המוצלח ביותר, ומי שמתאים לה, ברמה של מסיימת תואר ראשון, שני או אף שלישי. 

לקרוא "תרבות פנאי". זו יציאה שלא לצורך. יש להניח שאם הרמב"ם היה חי כיום, הוא היה מתנגד לתרבות הפנאי הזו. גברים שיוצאים פעם בחוץ פעם ברחובות, זו בעיה חמורה של ביטול תורה. נשים שעושות כך, זו בעיה חמורה של צניעות.

בכל אופן, המלים "כפי הצורך" הן לא מיותרות. כל עוד היציאה היא לצורך תפקודי, היא לא מגונה.

ישיבה בבית קפה אינה צורך.  

יש אכן הבדל בין לנשים לגברים מבחינת ההתנהגות וההתנהלות. פרופ' יהודה אליצור ז"ל כתב פעם שבהקשר של מעמד האישה, האנשים הדוגלים בשוויון אינם אנשים חכמים במיוחד. הם מטשטשים את השונות, ובכך הם לא בהכרח תורמים לאושרם של בני אדם. 

זה האיזון שראיתי לנכון להגיב לדבריך.

לדעתי התחושה הזו מנותקת מן המציאות ולא ראויה וכבר הרחבתי מדוע הדברים לא יכולים לשבת בכפיפה אחת

הדברים כבר התגלגלו כאן כמה פעמים ולכן לא ארחיב מעבר למה שנכתב..

האם יש ציווי לקנות עבדים?

איזה ראיה יש מכאן?

יש כתובה של בתולה, וכתובה של בעולה, וזה סכום שונה.

את\ה מוזמנ\ת לפנות לרבנים הרלונטיים שיסכימו לשנות בשבילך את התורה

את במיעוט בדיונים הללו  (מכלל הנשים ..)

אני מציע ללמוד את הדברים לעומקם,לא יתכן שבמקצועות כמו מתמטיקה ופיסיקה אנשים יתייחסו לנושאים הנלמדים ביראת כבוד של אמינות מוחלטת גם ללא לימוד (למרות שחלק ניכר מהם נראים מגוכחים או לא הגיוניים בתחילה ללא לימוד מעמיק) ואילו שהיחס לתורה יהיה כמו פלאקט,לא צריך ללמוד ולהעמיק גם כאן ? יש סדר הגיוני לדברים ?

מעולם לא נתקלתי בפסיק בתורה שמטרתו הייתה "השפלת נשים" או "דיכוי נשים",לא ניתן למדוד את התורה במשקפיים של החשיבה המדורנית משום שהאסוציציות שלכן לדברים הכתובים נלקחים מן העולם הזה ולא מהעולם של התורה.

כלומר הפרשנות המהותית רעיונית שמאחורי הדברים אצלכן,מובנת ע"י מטען מערבי,כאשר אתן רואות x אתן מפרשות באופן מיידי שמטרתו היא "השפלה" או "דיכוי",בעוד שהמהות הרעיונית שמאחוריו היא תורנית ושונה,זה לא עולם הגוי של האומות שהיה זקוק לשחרור נשים,אלא מאחורי הדברים מהות שונה והייתי מקווה שהייתן נותנות למקורותנו יותר "קרדיט".

הדבר נכון לכל מקום,לא ניתן להסיק אוסצייטיבית מה הפירוש לדברים ללא לימוד שלהם,מכיוון שעולם האסוציציות שלכן הוא מודרני,ומנותק מעולם האוסציציות של עת הדברים נכתבו.במילים אחרות לא יתכן שאדם מודרני עם כל המטען שלו יקרא דברי תורה ויסיק פרשנות עליהם מתוך עולמו ללא לימוד מעמיק ממקורות שעבר מדור לדור,זה מפתה,זה כמעט אוטומטי ומבלבל,אבל זה שגוי.

אפילו בצורה הטכנית,אדם יכול לבלבל מושגים או מילים ממש שבעת של חז"ל נקראו כך ולאחר חידוש השפה העברית נהפכה משמעותם,כמו הדוג' של "...לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר..",אדם שיקרא את הדברים בתקופתנו יחשוב שמדובר בנר שעווה,בעוד שהכוונה היא לכלי ובכלל לא לנר כלשהו שאנחנו קוראים לו "נר" כיום.

זו רק דוג' שמדגישה כמה טעויות טכניות יוכלות ליפול ללא לימוד,אפילו במובן הפשוט הזה,על אחת כמה וכמה במובנים רעיוניים.

הדבר דומה להסקה אסוצייטיבית לבן של קבוצה חברתית אחת על קבוצה חברתית שונה מאד,אחרת.היתכן שהוא יפרש מתוך העולם הסובייקטיבי שלו מהי חשיבתו של האחר בנוגע לפעולה כזו או אחרת ? זו שגיאה ידועה ונפוצה מאד בסוציולוגיה.

המשותף לדברים היא הסקה אסוצייטיבית סובייקטיבית מתוך העולם הפרטי של האדם,ללא לימוד מעמיק ע"י כלים שעברו מדור לדור,או במקרה של הדוג' לימוד עם אדם שמבין את הלכי הקבוצה.

ב.תשובה תורנית הלכתית אינה אלף תירוצים(אני מדבר על השו"ת שצירפתי למעלה)

ג.אני לא יודע מה בדיוק לא אמור להתמשך ועל מה מדובר,שימי לב שאת מפנה אותי לתפיסת המציאות שלך,וזה דבר שלא ניתן לתפוס בידיים.

ד.בבקשה ממך,אל תפרשי את כוונת דברי ואז תקשרי אותי למושגים של חוצפה,אני לא הנחתי שמקור הידע אצלי,אלא שהטענות שחז"ל הושפעו מתפיסות כאלו ואחרות ושהיחס ההלכתי תורני לנשים הוא "ירוד" הן טענות של למידה שאינה באה עם כלים מתאימים ומולידה טעות, עוד מהמעט שאני כן יודע ובטוח בו בכל לב.

אדרבא,מכיוון ש"מקור הידע" לא אצלי טענתי שכאשר יש קושיה כזו או אחרת צריך לשאול ולברר ולא להביא אותה בתור טענות,בגלל זה הלכתי וחיפשתי שו"ת בנושא.

ה.אם את לא טענת כך אז אין לי במה להרחיב.

אני לא יודע איפה בחברה שלנו יש יחס שטלתני או מעביד או לא ראוי כלפי נשים כמתאר חברתי ,ואני למעשה לא רואה את הקיום המציאותי של הדברים הללו.אילו היה הייתי מתנגד להם גם כן,אני לא רואה את העולם דרך משקפיים "גבריות" בלבד אלא בצורה מעט רחבה יותר בו נבראו נשים וגברים על מנת לחיות יחד.. זה הכל

יש מושג בגמרא המתייחס לאהבת אישה לבעל נעורים, ויש דיעה שמדובר בגבר הראשון שבעל אותה (סליחה על הבוטות). כלומר יש מקום לכך שבחורה, שלא בשליטתה, שומרת איזו נקודה בלב לגבר הראשון שהיתה איתו.

זה מפחיד בחורים. 

שהיא בתולה.

נו, שוין.

מאחלת לאשתך שלא תצטרכו ללמוד לעומק את דיני כלה שנפגע קרום הבתולין שלה, אבל אם תעשה / תעשו את זה - תגלה שמי שנאנסה לא נחשבת לשום עניין לרוב הפוסקים בני ימינו לא-בתולה.

ובכל מקרה, מובהק היום שלא הפרט הטכני-ביולוגי הוא שקובע את הגדרת הכלה. וד"ל.

@מעט מן המעט

התורה הישנה והלא רלוונטית הזאת טוענת שדעות כמו שאת מביעה כאן הן כפירה. אבל מה זה משנה לך? זה לא רלוונטי לתקופתנו הנאורה.

הסדר הוא הפוך: כשאני מאמין יותר אני נצרך יותר לזעוק על כל מיני תופעות פסולות.

אם את מעוניינת אני יכול לדון גם לגופם של דברים ולענות לך בצורה יותר מעמיקה, כי את לא נשמעת לי "פקר טפי". אבל זה תלוי בך.

כאן:

כמו שאמרתי לאורך כל הדיון - לקראת נישואין וזוגיות

ובהמשך הדיון שם.

אוסיף ואומר שההבדל המהותי הוא שבכל הדוגמאות הללו מדובר בהתחדשות של מציאות שמצריכה התחדשות של פסיקה, והכל על בסיס חז"ל ובהתאם לכללים שנקבעו. מה שאתם מדברים כאן הוא שונה לחלוטין: המציאות לא השתנתה, אלא אמות המוסר והתרבות, ולכן השינוי שאתם מבקשים הוא לא על גבי חז"ל, אלא בניוגד להם, וכנגד אמות המוסר שלהם.

איך אנחנו תופסים את התורה-

פרוזבול, היתר עסקה, היתר מכירה וכל שאר הדוגמאות שהבאת- הם הלכות פסוקות על פי חז"ל,

אנחנו משתמשים בהן, בונים עליהן ומכילים את החוקים ההלכתיים על המציאות הנוכחית.

הטענה שלך ש"הכל התקדם" היא לא נכונה, שהכל נשאר בדיוק כמו שהיה, רק שבמקום לדון

על חמור דנים על כלב, במקום לדבר על עגלה קוראים לזה מכונית, ובמקום לדבר על עסקה בין

מוכר שוורים לשחיטה ובין המסבסד שלו מדברים על עסקה בין אדם פרטי לבנק, אבל הכל ע"פ

אותן הנחיות הלכתיות, כפ שהיו ונשארו.

האמירה - "רק היחס לנשים יכול להישאר כמו במאה השנייה לספירה" היא אמירה מזלזלת-

גם היחס למכונית הוא אותו יחס, וכנ"ל היחס לאש בשבת- נשאר בדיוק כמו בשנה אלפיים לספירה,

היהודית, מאז עת קבלת התורה ועד היום היחס לדברים לא השתנה. לא היחס לנשים בהלכה

ולא היחס לאש בשבת. זה שהיה צריך לדון מה זה רכב- זה דבר אחר, לא קשור ליחס לאש בשבת.

התחדשות הפסיקה היא לא בשינוי הראשונות כי אם בהחלת התפיסה והגישה של הראשונות על

החדשות.

כלומר- אם בעבר היה קשה להדליק אש והיום קל- זה לא רלוונטי שכן אסור להדליק אש בכל מקרה,

ולכן שינוי המציאות לא רלוונטי. אבל אם מדובר בחשמל צריך לדון האם חשמל הוא אש או שמא לא.

לכן אין כל קשר לאמירה שלך ולפסיקה. היחס לנשים הוא אותו דבר - כי הן נשארו אותו דבר- נשים,

כמו שהיחס לגברים הוא אותו יחס, כי הם נשארו אותו דבר- גברים.

זה שהן הולכות לעבוד היה ידוע גם לחז"ל שאיפשרו לאישה להחליט כיצד היא רוצה לחיות- אם כחלק

משותף מהבית מבחינה כלכלית- או כעצמאית מבעלה וכל מה שהיא מרוויחה הולך אליה.

אבל זה לא קשור לשום עניין של יחס למהות הנשיות שלא השתנתה כלל.

בהלכה המקורית לא מקדשים כהן וגיורת ולא מקדשים ישראל עם גיורת שגר איתה ביחד לפני שהתגיירה.

והנה היום ישנם הרבה בתי דין שמקילים ומשיאים  גם פה וגם פה.

לפי שיטתך אסור היה להקל כי "מהות הנשיות לא השתנתה בכלל".

אבל זה לא נכון.

ההלכות שנוגעות לנשים אינן דווקא קשורות למהות הנשיות וגם אם כן, לא רואים אותה כמי שלא חל בה שינוי.

" היחס לנשים הוא אותו דבר - כי הן נשארו אותו דבר- נשים,

כמו שהיחס לגברים הוא אותו יחס, כי הם נשארו אותו דבר- גברים."

לכן כמו שהשוויתי בין נשים לחפצים השוויתי בין גברים לחפצים, כי אם a=b וb=c אז a=c.

אני חושב שאם תסתכלי על התפתחות ההלכה תראי שזה בדיוק מה שתיארתי.

הטענה שלך

"המוסר שלנו השתנה וימשיך להשתנות" היא בעיני בדיוק הנקודה הבעייתית.

המוסר נלמד ונובע מהתורה, אין מוסר מחוץ לתורה. ואם את אומרת שיש מוסר אחר

ממוסר התורה שהתורה צריכה לקבל על עצמה, אז מבחינתי זאת כפירה, וגם מבחינת

הרבה מגדולי ישראל, כולל הרמב"ם כפי שכתבתי בדיון עם הלליש, שזו הכחשת מגידיה.

התורה כותבת "כי יקח איש אישה", היא משייכת את העניין הזה, חז"ל מלמדים אותנו

ש"האישה נקנית", משנה קידושין א,א. המוסר העולמי היום, שהוא מעוות בצורה מזעזעת

לא יוכל לשנות את האמת הפנימית הזו. האמירה שהמוסר השתנה מוביל לחתונות בהן

האישה מקדשת את הבעל(מה שלא תופס בהלכה כלל) או שבני מין אחד מקדשים זה את זה.

גם הם טוענים בדיוק את אותה טענה- "המוסר השתנה, היחס להתנהגות הזו השתנה ע"י העולם

ולכן צריך חשיבה הלכתית מחודשת". ברוב העולם האורתודכסי אדם שיגיד שחתונה של אישה עם

אישה תופסת הלכתית כי העולם השתנה יקבל תגית של "רפורמי" באופן אוטומטי. וטוב שכך.

אותו דבר עם מעמד האישה והגבר בחברה- שום דבר מהותי לא השתנה- נשים יותר יוצאות לעבוד,

מצוין שיהנו, אין שום בעיה, אבל אין שום הבדל בין המשכורת שלה לבין ההלכה, זה לא שינה כלום,

את שוב מביאה את עניין העבדים- וחבל, שכן אין פה שום השוואה. אין שום מצווה שיהיו עבדים.

יש מצווה שאיש יקדש אישה ושהאישה תהיה שלו. לא להיפך. יש תקנה שהוא לא יכול לשאת

אישה אחרת עליה, יש תקנה שהיא יכולה לדרוש גט, אבל זה לא הופך את היוצרות.

ביקשתי גם מהלליש-

את מביאה דעה, תביאי אותה עם מקורות, עם רבנים, משהו,

זה ישמע אחרת.

לא- לא כל מה שטיפה חדש יחשד בעיני כרפורמי.

מה שלא מגובה במקורות הלכתיים יחשב בעיני כרפורמי.

כל מה שלא יבוא דרך הצינור היחיד לשינוי תפסיתי הלכתי- גדולי ישראל, יהיה בעיני רפורמי.

אם יבואו הרב לאו, הרב נבנצאל, הרב טאו, הרב סתיו והרב מוצפי וכו'- ויגידו "זאת התפיסה

שלנו על פי לימודנו את דברי חז"ל" או אפילו רק אחד מהם, אני אכבד את זה.

אם יגידו גדולי הדור, מנהיגיו התורניים- אפילו אחד מהם- המוסר שלנו השתנה והיום ההלכה

צריכה להשתנות בגלל זה, אז אני אקבל. ביקשתי, יותר מפעם אחת, אמירה רבנית שתומכת

בדברים. לא קיבלתי. אמרתי בכל התגובות שלי שאם האמירה תבוא מגובה בדברי רב,

היחס יהיה שונה.

לכן החלפת דברי בחשד של כל דבר חדש, היא סילוף, האמירה שלי היא שכל דבר שלא

מגיע דרך דברי רבותינו, לכל גווניהם, גם אלו שאינני רואה בהם את רבותי באופן אישי,

זה בעיני מקבל חשד רפורמי. אגב גם אם רב יגיד דבר מדעתו האישית שנוגד את דברי

רבותינו, ובמיוחד אם הוא מגיע ללא הוכחה מדבריהם- יהיו רבנים שיצאו כנגד דבריו, שכן

אין לאדם לחדש מדעתו דבר שאיננו מסתמך על דברי הקודמים.

גם לא טענתי שאת תומכת באופן אקטיבי בעניין כזה או אחר, אלא אמרתי שאת אותה טענה

שלך, שאת לוקחת אותה רק עד לכאן- משתמשים בה רבים למקומות רחוקים בהרבה. מכיוון

שאני מניח שאת מתנגדת לרעיונות הללו- אני מראה לך כיצד באותן מילים ממש מגיעים למחוזות

שאת אינך מעוניינת להגיע. אנחנו לא בוחרים עד לאן יקחו אנשים את דברינו ורעיונותינו, אם

יש אפשרות שזה יגיע לשם- זה יגיע, וזה כבר הגיע, ומכיוון שהטענה שלך היא בסיס התפיסה

הרפורמית(לא אומר שאת כזו, אלא שזו טענת הבסיס שלהם), אז זה כבר צורם באוזן, לפחות שלי.

מרגע שהתייחסת לדברי תורה כ"פעם" אנחנו נמצאים מרחק גדול כל-כך  בתפיסה, שכנראה

לא ניתן לגשר עליו. התורה מגדירה עבדים כי זה מהותי, אם זה לא היה מהותי התורה לא היתה

כותבת את זה. התורה היא נצחית ובתוך גם מדברת אל כל הדורות ומול כל המוסר המלוכלך של

העמים, היא תמיד תהיה המוסר האמיתי והמתוקן. זה שאין עבדים בימינו לא הופך את זה לאידאל,

אין גם סנהדרין ובימ"ק, זה לא בגלל מוסריות, שכן אין למוסר העולמי שום בעיה עם רצח של

חפים מפשע, אז מהם אני אמור ללמוד מוסר מהו?

לעם ישראל יש תורה ומוסר שהם עצמיים, נצחיים ואין בהם שינוי. יש לו גם הבנה של מערכת

הנפש האנושית לכל גווניה, כי התורה היא התיקון לנפש האנושית- השלמות שלה, היא מלמדת

את יחסי כוחות הנפש, את הפעולות שלהן ואת היחסים ביניהן. כך גם את מערכת החברה

האנושית ואת יחסי נשים גברים, עובדים מעסיקים, מנהיגים ומונהגים.

אני אביא לך דוגמא לכמה מקומות בנוגע לחידוש 

השקעתי והעתקתי לך את המקור שלא יהיו טעויות ממסכת ברכות כז (זה כמובן אחרי תקופת הסנהדרין)

אף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דתנן: בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבוא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבוא בקהל. אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: (דברים כ"ג) "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'!" אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: (ישעיהו י) "ואסיר גבלות עמים ועתודתיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים", וכל דפריש - מרובא פריש. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: (ירמיהו מ"ט) "ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה"' - וכבר שבו. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: (עמוס ט) "ושבתי את שבות עמי ישראל" - ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבוא בקהל.

לא מדהים בעינייך? חידוש שהולך נגד איסור דאורייתא מפורש מתוך הבנה כי המציאות אחרת.

חוצמזה, גם בתקופות יותר מאוחרת אפשר לראות חידושים ממש, כמו למשל הרמב"ם מביא שאישה לא יכולה להנהיג מבחינה הלכתית למרות שאין לזה שום סימוכים הלכתיים מלבד המקור שמדבר בהקשר של מלוכה ולאו דווקא על הנהגה (יש על זה אמנם גם מחלוקת והיא אכן בגלל שלא הביא לכך סימוכין אבל יש בנמצא אנשים שהלכו עם פסק זה והלאה משם) 

בנוגע להתפתחות המוסר, הרב קוק (מניחה שהוא מקובל עליך) מדבר בחזון הצמחונות והשלום על המוסר האנושי שמתפתח ועל הנגזרות ההלכתיות של זה. 

בנוגע לפחד מהדרדרות, אני יכולה להבין את זה.. אבל גם מבינה שצריך לשים גבולות גם לפחד הזה אחרה מה יקרה? יש לנו שכל ישר ומותר ואפילו רצוי להשתמש בו

בכל מקרה זה כמה מקורות שעלו לי מהזיכרון אם אתה רוצה אפשר להמשיך ולפשפש במקורות (תכלס זה מעניין) ולמצוא עוד מקרים כאלו.

אז באופן תיאורטי יבוא אדם עם "מגילת יוחסין" ויראה שהוא עמוני או מואבי יהיה לו אסור לבוא בקהל

הסיבה שהתירו הוא בגלל שהוא לא עמוני כי "סנחריב בלבל את האומות"

וזה לא שכל אחד ישנה כי "הדברים השתנו" בשביל זה צריך כתפיים רחבות (ואותם אנשים לא גולשים כאן בפורומים של ערוץ 7....)

הדיון כולו הוא האם חלה על אותו גר עמוני המציאות עליה דיברה התורה או לא. זה ב-ד-י-ו-ק חידוש הלכה על גבי הבסיס הקיים, מתוכו, ומתוך נאמנות ומחויבות מוחלטת אליו. אם הדיון היה האם הוא יכול לבוא בקהל או לא, כי העמונים של היום הרבה יותר מנומסים ומוסריים מאבותיהם בתקופת התורה - אכן היה כדברייך, אבל הדיון הוא האם הוא בכלל עמוני.

שסוברים שלא כדאי לנשים ללמוד גמרא. אם קראת לא שנית, אם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך.

הדיוק בגמרא הוא מאוד פשוט וסטנדרטי. יש אלפי דיונים כאלו בגמרא. הגיע בן אדם שבמקור היה גר בארץ בני עמון, והדיון היה האם הוא מעם בני עמון או שרוב הסיכויים שלא (ואז חל הכלל שהולכים אחר הרוב והוא לא נחשב עמוני). בירור מציאותי פשוט.

מה שיזהר אמר אף בכלל לא מעמיד את הגבר מעל האישה,העניין המדובר מתייחס אך ורק לחוסר התאמה אפשרית של סגנון לימוד הגמרא.חוסר התאמה היא לא עליונות.שימי לב שגם כאן את משתמשת במושגים ומנטרות מערביות לעולם שאינו קשור למקום בו המושגים הללו צמחו.

ואפילו תסתמכי על כל מיני אקדמאים מלומדים.

אבל אל תתיימרי לטעון שזה הפשט בחז"ל. זו טענה טיפשית, מקוממת ולא ישרה.

א.אני לא יכול להבין את הקישור שעשית בין ידיעות כלליות או התמחויות השכלתיות ובין הדיון הזה.הרמב"ם היה קודם כל גדול ישראל ורק אחר כך בעל ידיעות כלליות,כאשר מדובר באקדמאי שהוא גם דתי אין שום הכרח שיש לו ידע או יכולות להורות (אין סתירה,אך גם אין הכרח,עצם כך שהוא מרצה לא אומר דבר),או שבכלל קיבל כלים ללימוד תורה שהוא יוכל להעביר הלאה.

ב.אני עוד יותר לא מצליח להבין איך את משתמשת במושג בורות בצורה כ"כ סובייקטיבית כלפי הטוען אחרת ממך ללא הלימוד הדרוש כדי להבין את הסוגיות הללו לאושרן.

אני אגיד שוב והגבתי לך גם למעלה בהרחבה,הנסיון ליחס מגמות טרום מערביות של דיכוי האשה לתורה יסודן בטעות מבחינה מהותית פשוטה שאותה ניתן לפתור ע"י לימוד ראוי שמועבר בכלים שעברו מדור לדור להבנת משמעות הדברים.

ללא הכלים הללו אפילו כלי שיוצקים לתוכו שמן יכול להתפרש במחשבתנו כנר שעווה וזאת רק מהבחינות הפשוטות יותר של הבנה מילולית על אחת כמה וכמה הבחינות המהותיות שמאחורי יסודות הדברים.

אם תראי טקסט טרום מערבי שמבטא את אותם פרמטרים או איפיונים אז תוכלי לומר בבטחון יחסי שמדובר בדיכוי האשה,אך כאשר את מדברת על התורה,ועל מקורותנו שנכתבו בתקופות אחרות לחלוטין ובעלי עצמאות סביבתית של בידול מן הגויים,את פשוט לא יכולה להפנות את ההכרה המערבית על מנת לנסות להבין מה עומד מאחורי הדברים.

ניסיתי לכתוב הכל בקיצור והרחבתי בצורה יותר ברורה למעלה

רק הערתי על קורלציה מסויימת בין סוגי אנשים מסויימים לאותם שקרים וסילופים.

וחבל שאת תופסת מילה, לא מבינה את הקשרה ותולה על זה גדולות ונצורות. אני דווקא תומך גדול של שילוב כלים אקדמיים בלימוד בתורה, ואין כל ספק שיש בזה הרבה הפרייה של התורה, וכבר אמר הגר"א "כי כפי שיחסר לו לאדם יד אחת בחכמה, יחסרו לו עשר ידות בתורה". זה בכלל לא קשור לעניין. באקדמיה יש הרבה כלים מעולים, אבל גם הרבה סילופים ושקרים המבוססים על הנחות יסוד מוטעות. כמו למשל קביעה שהיו שני ישעיהו, כיון שבפרקים מ' והלאה הנביא מתאר בנבואה אירועים שעוד לא היו בתקופתו, וברור שלא תיתכן באמת נבואה, וממילא מוכרח שהיו שני ישעיהו. וכן על זו הדרך.

אמרי לי, את מאמינה שהתורה ניתנה משמיים? את מאמינה בנצחיותה? האם לדעתך הלכות ערכים, איסורי כהונה, קרבנות וכדו' היו מושפעי תקופה ותרבות? (מי המושפע? הקב"ה?)

נראה לי שמענה על שאלות אלו הכרחי להמשך הדיון והבנת שורשו.

אף אחד כאן לא מתכוון לעבוד בתור כוהן גדול במקדש בזמן הקרוב 

אפילו שברמה העקרונית לא אמור להיות הבדל . כי תכל'ס זה אותו הדבר. 

אבל עדיין -

שגבר נותן (בהסתכלות שלו /של החברים שלו...) הוא נקרא גבר..  

ולעומת זאת שאשה נותנת גם היא מרגישה שהיא זולה.

בפרט אם זה בקלות. 

(: 

מתי שחזרה בתשובה.. 

אבל אולי תנסי לזמן קצר לדמיין אותך עצמך יוצאת עם מישהו שהיה לפניך עם מלא בנות אחרות בלי לתת את הדעת להשלכות שיש בזה, כשתנסי לדמיין מאוחר יותר שבעלך כמו שהוא נמצא איתך ככה הוא גם חגג עם בחורות אחרות, ושבעצם לכל הבחורה שהוא היה איתה נתן את התחושה שהיא הכי מיוחדת בשבילו. אבל, הוא היה עם המון כאלה והחליף אותן מייד כשהן כבר לא היו רלוונטיות בשבילו או שכבר היה משעמם איתן, אז... על בחור כזה לא הייתי סומכת ואף אחד לא היה ערב לי שהוא לא יחזור שוב על המעשים האלה ברגע שרק אתחיל להמאס.

כי אני מאמינה שבין אם האדם חילוני ובין אם הוא שומר תורה ומצוות הוא עדיין מוסרי ועדיין יש בלבו את הדעת להבין מה טוב ומה לא טוב וכשהוא לא מבין את זה ורק עצם החזרה בתשובה גרמה לו להבין שהחיים שלו הם לא בדיוק טלית שכולה תכלת אז אני מברכת ומעריכה אותו על עצם חזרתו בתשובה ומאחלת שבמקום שהוא נמצא הוא ירגיש טוב יותר אך בנוסף לא הייתי רוצה לקשור את חיי עם מישהו כזה.

אני יודעת שזה מעצבן לשמוע את זה כי כביכול לא נותנים סיכוי לאותו אחד ובגלל חטאי העבר הוא צריך לסבול בעתיד, ולעומת זאת מנגד, ידוע שהקב"ה הוא מוחל וסולח ומוחק לנו את כל החטאים אם אנחנו חוזרים בתשובה, אך אין מה לעשות, זו תחושה שרק המחשבה עליה יכולה להעיב על הקשר מאוד וכמוני עוד הרבה מאוד בנות אחרות לא בדרגה של לא לחשוב על מה שהיה ולהתמקד רק בעתיד.

שלי.

פשוט נראה לי שכדי לחגוג גם עם אמא ובת וגם עם שתי אחיות צריך לתקן עוד כמה וכמה מידות

ולא הייתי רוצה לקחת את הסיכון שאחרי נישואין אגלה שעדיין לא תיקן.

אחד כזה צריך להתחתן עם מישהי שהשתוללה הבה ג"כ וחזרה בתשובה שלימה.

הם גם יוכלו להבין את המצוקות אחד של השני.

ולפעמים את לא יכולה לדעת אם הגבר באמת שמור.. 

ואל באתי לבאס ח'ו פשוט אומר מציאות. 

זה אומר שאת צריכה (וכן כל מי שרוצה) להתפלל על זה המון.. 

(: 

הוא יגיד שככה הוא היה 

זה בגלל שתחום העיסוק שלו גרם לו לכן וכל אחד שהיה במקומו, היה נופל בזה. (וכמובן עזב שמה מזמן..)

עדיין את חושבת שזה תלוי במידות? (:

נ.ב. מסכים ליכולו להבין אחד את השני.. 

(: 

עורכת כי בסוף לא בא לי להיות קשורה לשרשור הזה

אם זה היה תגובה שהיה בה משהו שלילי () 

שמח שערכת.. 

(: 

בלי להכנס לכל הדיונים שניהלתם פה

הכי התחברתי לכיוון שאומר ששני בני זוג שבאים מרקע דומה

למשל- שני מתנחלים/עירוניסטים/חוזרים בתשובה וכו... יהיה להם קל יותר ועדיף כך.

כי בחיי הנישואים יש המון אתגרים ועבודה לא פשוטה גם למי שמאוד דומה מנטלית

אז חבל להתחיל על רקע שונה ולפעמים מאוד שונה. אם יש אפשרות לבדוק לפני, ולא נפגשתם במקרה,

לדעתי כדאי שנתוני הפתיחה יהיו כמה שיותר דומים .יש כלכך הרבה דברים שיהיו שונים... 

ב"ה לא חסר על מה לעבוד.

"מה שלא יודעים לא כואב.. " 

@שלומצ=]

ואם היה אומר לך שאותה אחת הייתה שהיה מסטול ובקושי זוכר משהו? 

עדיין הייתה לך אותה גישה? 

(: 

כי בדרך כלל תהליך התשובה עובד ככה: 

כמה שנים (15 בממוצע, טוענים) של אורות גבוהים, ואז משבר.

ובמשבר, רוצים ומתגעגעים לכל ה'פעם'.

ולא דומה מי ש'הפעם' שלו הוא קשרים ארוכים ומתמשכים עם בת זוג קבועה (אפילו שהוא לא שמר נידה וזה וזה. בבסיס הוא מוסרי),

למי שהחליף 'בנות כמו גרביים', באופן מאד מאד לא מוסרי.

ואני מסכימה בקשר לשורה עם ה"מוסריות".

בתשובה בכלל? מה נסגר יא אחות?

בלי קשר, יודעת שהם נשארים 'הם' בפנימיות של האופי והאישיות.

חילוני מוסרי - יהיה בעל תשובה מוסרי.

חילוני פושע - טוב, נו.

לכן, זה מאד חשוב לקחת מישהו שגם החיים הקודמים שלו (אמנם לא הכיר מצוות אבל) היום ערכיים בבסיסם.

'לעולם יהיה אדם'.

מי שנולד בן אדם, וחזר בתשובה - מעולה.

מי שהיה אדם חסר מוסריות, מופקר וחזר בתשובה - מעולה. אבל רק מישהי שהגיע מאותה הג'ורה כדאי לה ללכת לחיות איתו.

יכול להיות שזה אולי מעט נכון, אבל למה להכליל? 

(: 

חייבים ליידע.

מי שעשה דברים כאלה בע"ה ימצא אנשים בעלי זכויות שנהפכו מזדונות כשלו... (לא לכולן זה מתאים)

אשרי החוזרים בתשובה, זה בטח לא קל.

אבל מרתיע אותי אנשים שמתייחסים לאישה כאל אובייקט ומשתמשים בה בשביל ה'צרכים' הכי נמוכים שלהם.

ויש עוד כמה דברים שהייתי מוסיפה אלמלא השתיקה לא היתה יפה להם...

אבל בעדינות אומר שאני לא רוצה להיות "עוד אחת" כשאני יכולה להיות "האחת והיחידה".

(תענוג לקרוא סוף סוף הודעות שלך.. ) תתחדשי על המחשב. ;) 

ליידע הכל / בכלליות? 

וכן כמה שזה מרתיע , אבל לפעמים גם אותן נשים גורמות לעצמן להיות סוג של אובייקט... 

(: 

בהרבה מקרים זה לא הגבר אשם.. 

לא ראוי להשוות את רחב לגרושה / אלמנה. 

אבל מבין אותך.. 

וגם שום בנאדם לא יודע לאן יובילו אותו החיים.. 

(: 

מסקרן מה עם הבחור ההוא בבני עקיבא יש לך מושג? 

הפריע בסוף מתרגלים, חיים עם זה. 

גם כמה שאני מכיר לקחו שמורות שהם עצמן פחות ו - וואלה שורדים, ב"ה.. 

(:

כי זה ליגיטימי שבן לא ישמור על עצמו וירצה שמורה ש"תתחשב" בו שהוא לא שמר.

אתה חושב שלא הפריע בכלל לנשים האלה? בטוח הפריע אבל הן התעלו על זה וכל הכבוד להן, ולדעתי, בתנאי שזה בדיעבד.

משום מה להרבה בנים קל לעשות הנחה לעצמם, אם גבר מרשה לעצמו להתפקר כי "לנשים פחות אכפת, והן מתחשבות" אבל להיפך לא מוכן להתעלות ולעצמו רוצה רק אחת ששמרה על עצמה, זה זלזול, חוסר כבוד כלפיה וכלפי עצמו

וממש לא כולם כאלה! אבל העולם סלחני יותר וזה נוח למי שזה נוח..

אפילו שזה חוסר זלזול כלפיה וכלפי עצמו. 

זה עדיין מובן כי שגבר מרשה לעצמו להתפקר בהסתכלות של אנשים זה פחות גרוע (ברור שזה לא ראוי.)

מאשר אשה מרשה מרשה לעצמה. 

בשביל שנתקדם בכבוד של אדם לחברו, ואשה, בחורה, בת, נכללת בזה גם, נראה לי שאפשר וכדאי לתת דוגמה אחרת לזה אולי: יצא המון עם בחורות, או כל שבוע הכיר שתיים ושלוש או לא יכול לספור את הנשים גויות גרושות רווקות וכו' שיצא אתן כלומר זה מבטא את מה שאתה רוצה לומר ובלשון נקיה. בהצלחה!! אגב אני לא הייתי פוסלת אך נכון להכירו לעומק. חגית.

רחלי, זו בהחלט הסיבה להרבה בעיות עמוקות בשלבי השידוכים היום.

לצערי זה נקרא בררנות- כשבני זוג רוצים להפגש- הגישה לבדוק קודם אם הרקע שונה היא הרסנית! תסתובבי סביבך כמה מבני הזוג שונים בתכלית?! כמה מבני הזוג לא היו מגיעים לנישואין אם היו משתמשים בדרך שלך?!

זהירות. כשרוצים לפגוש אדם אחר- צריך לברר מי הוא!! מה המידות שלו!! האם היתרונות שלו הם הדברים שנחוצים בעיניי לקשר?? האם אני יכולה לעמוד ולכבד אותו בדברים שקשים לו?

ואנונימית- 

אמרה לי פעם חברה על משהו שלא הצלחתי לסלוח לה- הקב"ה סולח לנו כל שנה על דברים נוראיים! תסלחי לי גם! 

ממי נלמד את המידות שלנו? מהיצריות שלנו או להבדיל מה' יתברך?

אני חושבת שהגישה שלך צריכה עוד קצת בישול והכרת עולם. אנחנו לא יכולים לפסול את כל הסובבים אותנו כי הם לא 'מושלמים' כמונו... עובדה, אני הצלחתי- למה אתה לא?

בפרט שעוד אני משתדל הכי הרבה להקפיד על בן אדם לחבירו, 

תודה. תודה.. 

(: 

רק לגבי הגויות זה יתואר יתואר (עייני ערך תאילנד..)

 וכן השוואת זה דבר גרוע לחיי נישואין.. 

ובקרוב אצל כולנו שנחזור כמו שצריך, אמן !

(:

בא תגאל אותנו כבר והכל יפסק...

צריכים לעשות דברים שיגיע כבר. 

כמו לשמור יותר על צניעות / לזכות עוד בנות בצניעות וכ'ו.. 

(: 

דוחה.

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

שתדע להבין, להכיל, לקבל, וכו' אותך!

באחריותך ליידע, להסביר, לתווך את עולמך הפנימי כלפיי חוץ.

ובעניין שלה ובכן זו היא כרגע וזה הטוב שהיא מביאה, אתה כאן כדי לבחון אם יש פוטנציאל בבסיס שיתאים לך. זו מי שהיא לפחות כרגע.

לוקח הרבה זמן לשנות דפוס התנהגות אבל אופי נשאר.

נכון שבעבודה זוגית משותפת יתכן ויעשו תזוזות קלות כדי לבוא יותר לקראת הצד השני אבל לפעמים יש נפילות, יש הליכה אחורה, שתיים קדימה ולכן עיקר העבודה היא פנימית על עצמך.

בודאי שיש ציפייה ביחס לסביבה. וכן, אני גם מצפה להכלה מסויימת.

נניח, סביבת עבודה, יש ציפייה שהיא תהיה נעימה וכו'.

וכן, אני שמח ששיתפתי אותה בכאב שלי ונתתי לה את ההזמנות להכיל את הכאב הזה.

זה שהיא היא לא לקחה את ההזדמנות הזאת בתי ידיים - זה עניין שלה עם עצמה.

אני יודע שעשיתי את שלי, ולא בחרתי להשאר לבד עם הכאב.

באמת חשוב מאוד לתווך את העולם הפנימי לסביבה ובהחלט זה משהו שמורגש בסיפור הנ"ל.

לא ציפיתי לרגע שנתחיל לעשות עבודה זוגית.

כן ציפיתי שאם היא מדברת איתי, אז היא תהיה איתי. ואם היא פגעה בי שתבקש סליחה, ואם היא מבקשת סליחה אז שתבקש סליחה בכנות ולא רק כדי להרגיש טוב עם עצמך.

מאמין בה, וברגע שהבנתי שלא יצא מזה משהו וסתם התבחבשנו, אז באמת חתכתי את השיחה והבאתי לסיומה.

אבל אני לא חושב שנכון להציף באופן יזום קשיים בשלב מוקדם כ"כ. מה אתה מתרפס בפני כל אחת שהרגע פגשת? שמור כל המקום שלך קצת. זו לא גאווה. זו הערכה עצמית מבורכת. זו שמירה על עצמך.

מבין אותך (נראה לי. לפחות מתיימר). אבל יש בני אדם (גברים ונשים) שיהיה להם קושי להכיל פתיחות כזו, קצת התרפסות, בשלב ככ מוקדם. כאילו, 'למה אתה אומר לי את זה? מה אני בשבילך?, וזה מרתיע ומבלבל, ומובן שזה יכול גם להביא לתגובה לא נעימה או חסרת טאקט.

על עצם זה שהיא לא לגמרי איתך, זה מאד מתסכל. נסה לחשוב. האם היא ידעה מראש שהיא תהיה ככה או שהיא תכננה להצליח להתרכז בפגישה ופשוט לא הצליחה? היית מעדיף שבאמצע דייט היא תגיד לך 'שמע, אני לא מרוכזת, נמשיך מחר בטלפון'? נשמע לי שהיא ניסתה לכבד ופשוט לא הצליחה.

וכן. היא מתנסחת ממש גרוע.

להיפך, נותן לה הזדמנות להחזיר לה את הכבוד שלה.

וזה לא היה זה. היא לא היתה מבולבלת בגלל הפתיחות, היא התחילה לכעוס עלי בגלל שאני מבקר אותה.

ממש לא אכפת לי אם היא שלי או לא.

אכפת לי שיתייחסו אלי כמו לבנאדם.

ואם אני מאמין שהיא אדם טוב, אני גם יגיד שכואב לי. זה לא בושה.

אני לא חושב שיש כאן ממש דבר "נכון" או "לא נכון".

זה נשמע שהמצב שלה בכללי עכשיו הוא בעייתי וזה דבר שאף פעם לא קל להודות בו. עצם זה שהיא בכלל "חשפה" את זה הוא דבר שיש מי שיראה בו מעשה גבורה מבחינה נפשית. זה כמו לבקש סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה.

מצד שני אני בהחלט גם מבין אותך כי אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות.

היא ניצלה מדייט ממני. לכן היא העדיפה לחסוך לעצמה דייט שלם מאשר שיחת אי נעימות.

יכול להיות מאוד שהיא צדקה ביחס לכך. אבל מה הקשר לגבורה?

לה לא נעים בגלל שהיא חזלשה אותי פעמיים. תחושה מאוד בריאה ריגשית. בעניין הזה אני לגמרי מפרגן לה. זאת תחושה בריאה לחלוטין.

אממה חוסר נעימות זאת תחושה *אישית*, כאשר אדם חש חוסר נעימות ומתייחס לכך, הוא לא בהכרח מתייחס גם לזולת. להיפך הרבה פעמים הוא נשאר בחוסר הנעימות האישית שלו ולא מתייחס להשלכות של הזולת ביחס לדיבור או למעשים שלו.

בעיני, יש כאן "נכון" ו"לא נכון".

מתי שבנאדם בוחר להתנצל הוא לא צריך להצדיק את עצמו.

ואם ההתנצלות היא "פורמלית" בלבד, שלא יתנצל בכלל.

אלא שאני מבין.

התכוונתי לגמרי למה שכתבתי: "אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות."

אך בהחלט ייתכן שגם לא הבנתי את הסיטואציה שתיארת.

רק לא הבנתי מה הגבורה שהיתה לה.

אדרבה, אם יאורו עיני, מודה שאתבייש בכך, אבל אשמח לזהות עוד נקודה טובה שלא ראיתי.

היא יכלה למצוא תירוץ אחר לנפנף או פשוט להשאיר את זה סתום (זה לא אתה זה אני, אבל ברור שהסאבטקסט הוא שזה אתה), אבל הודתה בפועל שכל החיים שלה עכשיו זה "חצי קלאצ'" וזה למעשה אומר דבר רע עליה (לפחות באופן זמני). הרי זה אומר שהיא בזבזה לך את הזמן, בזבזה לך כוחות, בזבזה לך תקווה וכו'. לכן אמרתי שזה כמו לומר סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה - כי בפועל מה שהיא אמרה, לכאורה, זה שאתה לגמרי צודק.

מה שקרה אחר כך זה שהיא כנראה נכנסה למגננה בעקבות החשיפה הזו.

יכול להיות שאני קצת מחלטר כאן פסיכולוגיה בגרוש, ולכן אני אומר את זה בזהירות, ומבקש להדגיש את זה. אני לא יודע מה הייתי מרגיש בעצמי אם הייתי בנעליים שלך.

אני רק מנסה להציע מבט של "מה שרואים משם לא רואים מכאן".

אבל זה גם לא הסיפור.

אני מעריך אותה בתור בנאדם והיא ממש לא חרטטנית.

הבעיה שלי זה לא שהיא בזבזה לי כוחות.

ההערה שאמרתי לה היתה מאוד נקודתית - בשיחת טלפון אחרי הפגישה הרגשתי שהיא לא היתה איתי.

ושוב, היא אמרה שזה בסדר גמור מבחינתה. ויודע מה, אולי קצת קטנוני, אבל הייתי מצפה לטיפה יותר אמפתיה למי שבאה בעמדה לבקש סליחה.

יש נשים שממש קשה להן לקחת אחריות. הן מערבבות בין מה שהן מרגישות לבין מה שקרה בפועל, ולכן כל ביקורת מרגישה להן כמו התקפה. זה לא בהכרח מגיע מרוע, אלא הרבה פעמים מבלבול, מחוסר בגרות ומקושי להסתכל על עצמן מבחוץ..

היתה צריכה להתחיל עם אני ממש מצטערת אתה צודק זה לא בסדר

ואז להסביר מה הוביל אותה לזה

אולי תתנחם בזה שהיא בתקופה לא פשוטה וזה לא אישי אליך בכלל.

ולגבי התוכן, אנסה לסדר את המחשבות שלי כי עולים מחשבות על זה

לדעתי, היא ניסתה להתנצל ולומר שזה לא אישי מולך אלא שהיא מתקשה כעת לעשות דברים.

עם זאת, היה ראוי שאם זה המצב אצלה שלא תתחיל לצאת עם אנשים כי אין לה את הפניות הנפשית להשקיע בבן אדם.

הפוך ..היא ניסתה להגיד שהיא לא בסדר=

כן, אני לא מאה, אני חצי קלאץ' ובגלל זה יצא ככה. כלומר שומע אני ממש לא במיטבי עוברים עליי הרבה דברים.

תראה, יכולת גם להגיד לה בחצי הומור את יכולה גם לקחת קצת אחריות, זה בסדר (:

לפעמים זו הבעיה, שגברים אומרים כן כן נכון את צודקת, כשבפועל הם בכלל לא מרגישים ככה. בעיניי עדיף להגיד בעדינות את מה שאתה באמת חושב מאשר להסכים רק כדי להכיל ולצאת גבר נעים.

ואגב, אני מראש לא הייתי מכילה הכול.

בחור ביטל לי דייט אחרי שבפעם הראשונה הוא כבר דחה. הוא התחיל לתת לי שלל תירוצים וזה פשוט הצחיק אותי.

וממש צחקתי

הוא שאל אותי למה את צוחקת?

אמרתי לו, לי זה פחות שייך כל זה ואני לא רגילה ליחס כזה..

אמרתי לה שהיא מצדיקה את עצמה והיא הסכימה שהיא מצדיקה את עצמה והתחילה לכעוס עלי בכך שאני מאשים אותה :/

@ארץ השוקולד

את זה קצת בתקיפות?

או שהיה שם טון חברי

סמכי עלי שהייתי הכי עדין ביחס לסיטואציה שבחורה מבטלת לי דייט יום לפני פעם שנייה.

כמו שכתבתי, אמרתי לה לפני - אני הכי מבין אותך בעולם וזה הכי יכול לקרות.

אז רציתי שטיפה תהיה שותפה לכאב שלי, היא לא רצתה - חבל.

לא נעים בכלל.

זה שהיא בתקופה מורכבת (אולי זה מה שגורם לחצי קלאצ)

בכל פגישה שמבטלים ראוי להתנצל בצורה מכבדת, בטח בדייט.

בעיני הביטול עצמו נותן רושם לא מאוד מכבד ורגיש, בעיקר בגלל שזה פעמיים ובלי התנצלות והבעת רגישות.

מצד שני התירוץ שלה שהיא חצי קלאצ' לא נשמע לי מעליב במיוחד. זה אולי סתם אינסטינקט בסיסי להתגונן. היא מרגישה שהיא הייתה קצת לא בסדר, אבל זה לא היה מכוון אלא שהיא עצמה קצת חסרת שליטה במה שקורה לה.

יכול להיות שבדייטים יש קצת שחיקה של היחס האנושי,

אבל עדיין באופן כללי רגישות והתחשבות בבני אדם שיש לנו אינטרקציה איתם זה נשמע כמו ציפיות סבירות לחלוטין.

מעליב שאין ביטוי של לקיחת אחריות. זה התלבש אצלי על הנסיון האינסטינקטיבי להתגונן.

אממה, אני הצדקתי אותה בעצמי ולכן ציפיתי שתהיה פנויה להבעת רגשות.

אולי אם הייתי מבקש את זה בצורה אחרת, אולי היא היתה יכולה לשחרר משהו.

ההתנגדות לי לביטוי האינסטנקיביטי שלה סתם יצר אווירה איכסה.

זה מרגיש לי יותר מורכב מזה

מרגיש שהיא רגישה ואולי גם נפגעה מהאמירה של החצי קלאצ'. לכן ענתה קצת כמו בציניות כזאת כמו להדוף כמו הגנה כלפי חוץ. יש מצב שהיא באמת בתקופה כזאת ואתה שמת לב לזה והנכחת את זה, ובאת בטוב, ברצון להכיר אז מצד אחד זה לא היה לך נעים בצדק זה באמת לא כיף..

ייתכן שהיא באה אחרת, ואז היא נבהלה שהיא לא באמת פנויה, ואז היא ניסתה כזה לשחרר, אבל באמת יש כאן אותך מולה וזה באמת פוגע להיות זה שנזרק שוב ושוב במיוחד שאתה בא בטוב.

מצד שני, גם לא היה מקום לתחושה שהיא היתה בה, ולך תדע למה מה עובר עליה.. אני בטוחה שזה לא קשור אליך אלא דברים שלה ולפעמים קשה לעשות הפרדה והכל נצבע בצבע כזה של באסה... ואני חושבת שזה העיקר שזה לא קשור אליך אלא למצב שלה

ויש מצב שהיא מתבאסת על עצמה שהיא פנתה אליך פעם שניה ואז בכלל מבטלת כמו נראית לא רצינית ואם באמת עוד דברים לא הולכים לה, אז גם תוספת לבאסה..

זה ניתוח וספקולציה אין לי מושג אם קראתי טוב את הסיטואציה וכן היה חלק קטן שלא בטוחה שהבנתי אז השלמתי לפי הבנתי

השאלה שעולה אצלי היא איפה באמת נקודת הפגיעה, מה הכי הפריע לך במה שהיא עשתה

כי בקריאה שלי את דבריך זה לא לגמרי הצלחתי לדייק

שהתנצלה ללא להביע הזדהות או חרטה כלשהי

לפעמים זה מאוד מאיים עלינו. אולי זה העניין כאן.

ועוד דבר; כתבתי קודם שאם היא חשה כך שלא תיפגש בכלל,

אבל במחשבה שנייה, זה לא מדוייק. כי זה כנראה גם "אני

רוצה" וגם "אני חוששת/לא חשה בשלה/ לא מסתדרת עם

הרצונות , התקוות, והחששות שלי...

בלבול כזה.

אולי באמת הנכון כאן, כמו בכל מקרה, לנסות להבין

את הצד השני, לשים קצת את עצמי והכבוד שלי, בצד....

מסכנה אם היא מגיבה ונוהגת כך....

לא קל ללמד זכות. במיוחד אם אנו פגיעים, רגישים...

בזוגיות ובכלל בחיים לא כדאי להתקע על עניינים פעוטים כאלה, אלה דברים שקורים והרבה, עדיף לשחרר, בעיקר בשביל עצמך.

בכלל, אדם במצב של חצי קלאץ לא תמיד מסוגל לצאת מעצמו, לשים לב לפגיעה ולהתנצל

אשתדל לקחת אותה למקום שיותר מדוייק עבורי בהקשר הנוכחי.

יכול להיות שהחצי קלאצ' שקיבלת זה ה100% שהיה יכולה לתת כרגע.

יכול להיות שהיא נפגעה שאמרת את זה.

אתה צודק מנקודת המבט שלך אבל זאת אף פעם לא נקודת המבט היחידה.

לכן, לעבור הלאה, לא לצפות למערכות יחסים מושלמות ומתוקנות עם כל האנשים סביבך, אתה תתאכזב המון אם תמשיך ככה.

תשקיע יחס, פגיעות ותיקון במערכות יחסים שקרובות אליך באמת.

להדפיס את התגובה שלך ולתלות אותה על הקיר או בכל מקום בולט אחר.

בכל העניינים שציינת. כל כך נכון!

אתה נשמע כאדם בוגר, אנושי, רגיש.

הכי טבעי זה להיפגע; אם את במצב כזה עכשיו, אנא, אל תלכי

לפגישות ותבזבזי את זמנו סבלנותו, לבו, של האדם השני.

מאחלת לך המון בשורות טובות במהרה במהרה.

שנה טובה!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

לק"י

אני אף פעם לא הייתי נפגשת עם חברות יותר מידי.

אבל גם כשכן, נשמע לי מוזר להביא עוד חברים בלי לשאול קודם אם מתאים.

כך שלא זוכרת שעשו לי את זה.

מה שכן, יש דברים שכנראה מקובלים מאוד אצל אנשים מסויימים, ולכן אולי להם זה נראה מוזר שלך זה מפריע.

מציעה להגיד מראש בפעם הבאה, שאם רוצים להביא עוד חברים, שישאלו אותך לפני.

כי אני עושה את זה מלא אבל צריך טאקט לדעת מתי להכניס

לק"י

אלא אם כן, את יודעת מראש שזה בסדר מצד החברות שלך.

וגם יש הבדל בעיני, אם קבעתן כמה ביחד להפגש, ונוספה עוד אחת. לבין אם קבעת מראש רק עם חברה אחת....

כי הן מכירות ואני מפחדת לפגוע במישהי שלא אזמין אותה

מציעים להזמין עוד אנשים או כיף לא בא שיחות חופרות אחד על אחד. או להנות ביחד כדי לא לחפור אחד על אחד.

שזה מובן לי..

כך או כך מבקשת כנות ופתיחות

כלומר מופעלת וצריכה להיפגש 1/1 ?

אישה רגישה = צריכה להפגש אחד על אחד עם חברה?

מהי אישה מופעלת?

אני מנסה להבין את המנגנון הבסיסי לפני שאני עונה יותר ברצינות.

אם את אישה שהרבה אנשים "מפעילים" אותה (בגוף, אין לי איך לתאר את זה - תחושה כזו של הצפה), אז פשוט לא שייך להזמין עוד מישהי בלי לידע אותך. אין לך קיבולת לזה.

בעיני אנשים אחרים ארוע עם 2 אנשים, 3 אנשים או עם חמישה אנשים זה סבבה וזורם ויהיה כיף. בעיני אנשים רגישים - לא. זה דורש התייחסות אחרת.

בפוסט שלי.

אם אני קובעת להפגש עם חברה מבחינתי קבעתי רק איתה ולא עם חבורה של אנשים נוספים. אני רוצה להנות מהשיחות איתה, מחוויות שלנו המשותפות. אם הייתי רוצה להנות עם עוד בנות הייתי קובעת איתן.

ולגביי ההצפה מבינה למה התכוונת, אני לא כזאת.

כי כתבת להזרים אנרגיה חדשה.

כלומר את להרגשתך צריכה לייצר אנרגיה וזה לא הוגן כי באת עם 5w להנות ולא להפעיל

גנרטור של הכרויות שיצרוך ממך יותר

והוא משה, כידוע שמתמחה באנשים רגישים.

רק שאלה כדי לדעת אם לענות לך לפי השיטה שלו.

הוא שאל בתמימות לא מתוך התנשאות או משהו ככה הרגשתי מההודעה שלו.

לק"י

בעיני זה לא קשור בהכרח.

לפעמים פשוט רוצים לבלות עם חברה ספציפית.

אבל שאלתי.

לפעמים זה כיף מאוד לפעמים לא

את יכולה לשאול או לבקש שיעדכנו לפני, לפעמים זה קורה ספונטנית שמצטרפים אלינו מכרים.

אם המטרה שלך היא בילוי פרטי או שיחת נפש אז גם מצידך כדאי לעדכן, אולי מתאים יותר יציאה לקפה ולא פסטיבל המוני.

אם עושים את זה מעדכנים מראש בד"כ

לא דומה מפגש בין זוג נשוי לעוד כמה זוגות למפגש של רווקות;

גם לי זה היה מפריע.

באותו רגע אם מתאים לי אבל להבא מתאמת ציפיות מראש

מודה שלא קרה לי

להבנתי זה נפוץ שיוצאים בחבורות בביצות הרווקיות.. כמראה שזה זלג גם אליי להבא אקפיד יותר על תיאום ציפיות.

ילדים מתוקים אהובים ומהממים יותר ממנה

שנותנים כוחות וכיפיים

יש בזה תחושה של בגידה קטנה. אני הצעתי לצאת רק איתך ואתה מביא אנשים אחרים. זה מעלה שאלה מה בכלל החבר ההוא רואה בי? עוד אחד מכולם? עוד מישהו שמבדר אותו? חשבתי שלנו יש קשר קרוב וייחודי..

נשמע קצת זוגיות, אבל חברות עמוקה לא מאוד רחוקה מזה.

למה להנחית? אם רוצים להזמין עוד אנשים תעדכני

ותעשו תיאום ציפיות אם מדובר במפגש 1/1 או מפגש חברתי מורחב

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.