מה אתם אומרים על זה?? בבקשה רק תגובות ענייניות ומכבדות!!כבשה=)

בימים אלה התפרסם כרוז עליו גם אני חתום, על דבר האיסור לעלות להר הבית.

נכון שחתמתי על כרוז זה, ואינני חוזר מחתימתי ובמאמר שהתפרסם בקיץ האחרון כבר פירטתי את הנימוקים ההלכתיים לאי עליה להר הבית – אלאשעיתוי פרסום הכרוז המדובר, דווקא בימים טרופים אלה, עלול להתפרש בצורה לא נכונה.

אשר על כן עלי להבהיר:

הצהרה שעם ישראל מוותר על שליטה בהר הבית – זה גופא עלול להביא למצב של 'פיקוח נפש' קרי, שפיכות דמים, כפי שעולה משיחות הרבי מליובאוויטש, המעותקות בשולי הודעה זו.

מה גם, ששונאי ישראל ימ"ש מקרב המוסלמים, תמיד ימצאו את התירוץ המזדמן ל'ג'יהאד' על יהודים (וכפי שמתברר, גם על לא יהודים ומדינות העולם שאינם מאמינים בדתם – דת האיסלם).

בציפיה לגאולה שלימה,

ולקירוב היעוד

"נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים"

בגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו,

הרב דוד מאיר דרוקמן, רב העיר קרית מוצקין

* * *

דעת הרבי מליובאוויטש (העתקה מחוברת 'התקשרות');

הדין הברור בשולחן-ערוך (הלכות שבת סימן שכט) לפיו אין למסור שטחים לגוי – תקף בבורו-פארק, קיו-גארדנס, ווליאמסבורג, קראון-הייטס או בני-ברק – בכל מקום זה אותו דין (מוצאי שבת פרשת ראה תשל"ח).

מסירת השטחים הנמצאים ליד תעלת סואץ תקשה (והרבה יותר מכך) על הגנת היהודים המתגוררים בכפר חב"ד, בני-ברק, מאה שערים, חדרה ועין-חרוד ובכל מקום בו מצויים יהודים! (כ"ף מנחם-אב תשל"ו).

"על-ידי מסירת ימית מתקרבים הערבים עוד 10 קילומטרים לתל אביב לבני-ברק ולכפר חב"ד" – התבטא הרבי בחול המועד פסח תשמ"ב בפני הרב יאלעס זצ"ל ('בצל החכמה' עמ' 168).

שנתיים לפני כן, במוצאי שבת פרשת ויקהל-פקודי תשל"ט, אומר הרבי אותם דברים:

מסרו עוד שטחים שיקרבו את מצרים לירושלים, בני-ברק, כפר חב"ד ותל אביב במאות קילומטרים.

כנגד אותה גישה קבע הרבי בנחרצות במוצאי שבת פרשת ויצא תשל"ח:

כאשר יעמדו נציגי ישראל בתוקף ויאמרו שאי-אפשר למסור אף שעל מיהודה ושומרון, כי על-ידי-זה מעמידים בסכנה יהודים שנמצאים בירושלים, בני-ברק, חדרה, חיפה, תל אביב וכפר חב"ד ובכל ארץ-ישראל – ממילא יהיו ארצות הברית וברית המועצות מאוד מרוצים…

בי"ט כסלו תשל"ט דיבר הרבי על הצורך ביישוב מיידי של כל השטחים בבת אחת – והסביר שיש עשרות אלפי יהודים החיים בארץ-ישראל, המוכנים ורוצים להתיישב בכל השטחים "אלא שהעומדים בראש מעכבים אותם.. לצאת מתל אביב, מבני-ברק, ולהתיישב".

אפילו בנוגע להתיישבות בירושלים העתיקה – הסביר הרבי במוצאי שבת פרשת בראשית תשל"ט – כל אחד מבין, שאם לא מיישבים את ירושלים העתיקה – הרי שאז לא ניתן לטעון לבעלות בתל-אביב כפר חב"ד ובני-ברק. כלומר, למרות שבדיבור אומרים שרוצים להחזיק בירושלים העתיקה (ומסרבים למוסרה לצד שכנגד), אך למעשה לא מניחים להתיישב בה – הרי נוכחים כל אומות העולם ש"אתי מעשה ומבטל דיבור"!

הסבורים שלאור ההלכה צריכים להישמע לטענות הערבים ולמסור להם את כל השטחים אותם הם דורשים (בגולן, יהודה ושומרון וכיוצא בזה) – פוסקים את אותו דין גם על הר-הבית, ירושלים העתיקה, ירושלים החדשה, בני-ברק, כפר חב"ד קרית צאנז וכל חלקי ארץ-ישראל – כך התבטא הרבי בשיחת מוצאי ל"ג בעומר תש"מ.

ובדומה לכך בשבת פרשת בא תשמ"א:

ואם סוברים אותם יהודים שצריכים למסור להם את כל מה שהם תובעים – יש, אפוא, למסור את רמת הגולן, יהודה ושומרון, ירושלים העתיקה, תל אביב, חדרה, בני-ברק וכפר חב"ד!….

"אם זה עניין של פיקוח-נפש, הרי יש להחזיר גם את ירושלים החדשה ירושלים העתיקה, בני-ברק וכפר חב"ד – הכול כדי לא 'להתגרות' בגוי" – אמר הרבי במוצאי שבת פרשת חיי שרה תשל"ט.

נ.ב. נימוקים תורניים לבעיות ההלכתיות החמורות שבעליה להר הבית, פירטתי, כאמור, במאמר שכתבתי בקיץ האחרון (בתקופת ימי בין המצרים),

והנני להעתיקו:

על השידוך של בתו של געצל עם בן הפריץ

ב-לא פחות מ-שבע בנות שכבר הגיעו מזמן לפרקן התברך געצל העגלון. ולגעצל שלנו אין פרוטה לפורטה כדי להשיאן. והנה, מופיע בפתח בקתתו המטה ליפול של געצל שדכן העיירה ומציע לבתו הבכירה הצעת נכבדות – הצעה חשובה ועשירה; לא פחות ולא יותר; את הבן של…הפריץ.

"הפריץ הרי שייגעץ הוא" הזדעק געצל, "אינו יהודי!". "זו באמת בעיה" מגיב השדכן דנן, "אבל מצד שני, 'החתונה' הזו עם בן הפריץ תפטור אותך מעול הנדוניה, כמו משאר הוצאות חתונה, "הכל, 'און דה האוס' – על חשבון הפריץ".

"לא בא בחשבון" נענה געצל, "בת ישראל לגוי? – לא יקום ולא יהיה!".

"אבל תראה" שוב מדבר השדכן על ליבו של געצל, "שמא יהיה מוכן בן הפריץ בכלל להתגייר?..".

געציל; "לא, לא רוצה, אני מעוניין רק בבן למשפחה מיוחסת מזרע ישראל". "אבל תראה", שוב מנסה השדכן את כוחו, אולי הפריץ יסכים לממן את נישואי שאר בנותיך, מה רע בכך?". געציל נושם עמוקות, ולאחר התייעצות קדתחנית עם זוגתו 'העגלונית', וכמובן בהתחשב במצב הסוציולוגי הדחוק – הוא מתרכך ומביע בהכנעה את הסכמתו המאולצת, מכורח הנסיבות, לנישואי בתו – בת ישראל עם בן הפריץ.

"עתה אך מה שנותר" מסכם השדכן את הדיון – " לשאול את הפריץ אם הוא מוכן בכלל לשידוך"…

* * * * *

ימי בין המצרים, הם ימים שהנפש היהודית מתחברת עם חורבן בית אלוקינו – בית המקדש.

שלומי אמוני ישראל הוגים בימים אלה בעיון ב'הלכות בית הבחירה' , וזאת, כדי לקיים את הנאמר: כל העוסק בתורת בית המקדש כאילו עוסק בבניינו. שהרי כך אמר הקב"ה ליחזקאל הנביא בנוגע ללימוד ענייני בית המקדש בתורה: "גדול קרייתה בתורה – כבניינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה – אני מעלה כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

ויש כאלה שבנוסף לזה, או שמא במקום זה, מתמקדים בלהט בכל הקשור לעליה פיזית והפגנת נוכחות בהר הבית, ועושים זאת אף במסירות נפש , עיין-ערך הניסיון לרצח של יהודה גליק נ"י. ויש אף עוסקים מעיינים בשיא הרצינות ובאופרטיביות בכל הקשור לבנין בית המקדש והקרבת קרבנות כבר עתה, והדברים ידועים ומפורסמים.

מה מונע אליבא דשיטתם של 'העולים בהר' את יישום התכניות של בנין בית המקדש? כמובן, המדיניות הרופסת של ממשלת ישראל הנכנעת לטרור הערבי.

אך תשדר הממשלה זקיפות קומה, וכתוצאה – שונאי ישראל יתחילו להלך על גחונם, או אז נזכה ש…בת העגלון תוכל להינשא לבנו העשיר של 'הפריץ'.

אלא שכאן נותרה בעיה קטנה: לא שאלו את 'הפריץ' האם הוא בכלל מסכים לשידוך…

* * * * *

מרוב עצים לעיתים לא רואים את היער, ואי לכך הבה, ולטובת הנבוכים והמבולבלים,   נעשה סדר בדברים;

כדי לבנות את בית המקדש, עוד לפני שהסתדרנו עם הממשלה ועם הערבים (ולא נקפח את שמאלננו) – צריך להיות המצב כפי שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים, וזה לשונו : "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה מקדש במקומו". מסדר דבריו של הרמב"ם (שגם הסדר בדבריו הוא מדוייק ואליבא דהלכתא), מוכח שקודם תחזור מלכות דוד, מלכות משיח, ורק לאחר מכן ייבנה בית המקדש.

בינתיים, ולאחר בקשת מחילה מבעלי הרעיון של 'מדינת ישראל – יסוד כסא ה' בעולם', אין לנו עדיין מלכות דוד, בינתיים נותרנו בקושי עם מלכות ביבי וריבלין .

זאת אומרת, שה'פריץ', ובמקרה שלנו, הינו, להבדיל אא"ה, מלך מלכי המלכים, ומה לעשות, הוא ית', חרף השתדלויותיו של 'השדכן' – עדיין לא נתן הסכמתו ל'שידוך'.

וכל כך למה? כי הוא ית' רוצה שקודם יתקיים "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין". ולהלן העובדות; קודב"ה הוא בורא העולם ומנכ"לו, כולל שהוא ואין בלתו קובע את סדר הגאולה, וגילה דברו על ידי עבדיו הנביאים, ובמקרה זה, זהו רבנו הרמב"ם שמשרטט לנו את הסדר הכרונולוגי של הגאולה, ובפרט, לא ידוע לנו מי מ'הראשונים' שחולק עליו בזה.

יתירה מזו; גם מיקום המזבח המדויק אינו ידוע לנו, ולמיטב ידיעתי לא ידוע אפילו ל'נאמני הר הבית'. ושוב, וגם בזה, זקוקים אנו לשירותיו של 'בעל הבית' – לקודב"ה, ורק הוא יתברך הוא זה, בשעה שנזכה, ישלח את הנביא שיראה לנו היכן מקומו המדוייק של מזבח החיצון שבעזרה, עליו אנו אמורים, ותפילתנו שזה יהיה בקרוב ממש, להקריב קרבנות.

(להבדיל מקורבן פסח שלא חייב להיות מוקרב דווקא במיקום המדוייק).

* * * * *

ועוד בעיה 'קטנה' שנשארה;

בית המקדש, אינו 'הבית הלאומי' גרידא, הוא איננו משהו ערטילאי בלבד שמכונה 'נשמת האומה', 'מרכז עולמי אמוני לכל הדתות', או כל כינוי רווח אחר. בית המקדש הוא המקום שבתוכו מצוי קודש הקדשים ושם צמצם הקב"ה אלוקותו "בין שני בדי הארון", ומכאן נובעת תשוקת הנשמה ה'חלק אלוקה ממעל' שקיים אצל על יהודי, להתחבר עם ההתגלות האלוקית שתהיה שם.

 

גם אם יתכנסו כל חברות הבניה ממזרח וממערב וייבנו בית מקדש, שאפילו בנין הורדוס שעליו נאמר "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין יפה מימיו" – יהיה קטן עליו, עדיין; כל זמן שלבנין הזה לא תהיה 'נשמה', ההתגלות האלוקית, הרי שהעיקר חסר מן הספר.

הכיצד גורמים, שבתוככי בית המקדש הבנוי מאבנים ועפר, בתוך הגשמיות הזו – תשרה שכינה, ואיך נזכה שוב לקבלת מענות ותשובות ברורות מאורים ותומים?

* * * * *

ובכן, לזה יש מרשם ברור לכל מי שפתח מימיו את סידור התפילה, וכך מודפס שם שחור על גבי לבן: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו וכו' ואין אנו יכולים לעמוד ולהתפלל בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו". הווי אומר, שהסיבה לכל זה היא אחת: לא מפני ממשלתנו, לא מפני משטרע-תנו ובג"צנו, אלא מעבר לכל – "מפני חטאינו". של מי? של יענק'ל ושמר'ל, של אהוד ואוהד, של נתן ומתן.

לישנא אחרינא, כאשר עקב ה"עוונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם" – חרבה ירושלים הפרטית האינדיבידואלית שבנפשו של כל אחד. כשבית המקדש האישי הוא בשיממונו – זהו השורש לכל הצרות. "כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו – כאילו נחרב בימיו".

רק כאשר בית המקדש הפנימי יתחיל לפעול כדבעי – זה מה שיביא ברחמי שמים לבנין בית המקדש הגשמי הפיזי כפשוטו, ובאופן שיתקיים בתוכו העיקר – גילוי שכינה, מקום דירה ושיכון קבע המכיל את השי"ת.

ועתה לשיפוטנו-שיפוטכם; אם מספר לי, ואינני כותב מהדמיון, אחד מראשי העולים כיום להר הבית, ושלא תהיה טעות; מדובר בחובש כיפה, לבוש ציצית ומגודל זקנקן וכו' וכו', ומעיד על עצמו שהוא לא נמנע מלהיכנס אפילו לאזור 'מסגד עומר' שבהר הבית, היינו למקום קודש הקדשים לדעת הרדב"ז; האם תופעה כזו היא בבחינת אנטי ל-"ומפני חטאינו" או שמא רח"ל ההיפך מזה?

נכון, שהנ"ל מנמק את הנהגתו המחרידה שבכך הוא מקיים, לא פחות, את מצות כיבוש ארץ ישראל – "וירשתם אותה" כדעת הרמב"ן וכו', ברם, ירחם ה', כאשר, זוטר נוטל סמכות הלכתית, ומכניס ראשו בין קמאי הררי ענק – ראשונים כמלאכים וענקי האחרונים, החלטה השמורה אך לגדולי הדורות.

ועוד; אף אלה, המעידים על עצמם שהם עולים ומהלכים בשטח הר הבית אך במקומות המותרים, ןבקדושה ובטהרה, הרי עינינו רואות ולא זר בתמונות המתפרסמות, הכיצד אלה, כחלק מהתעמולה למען נוכחות יהודית בהר הבית מביאים עמם לסיורים בהר הבית – כל מיני פוליטיקאים, שכלל וכלל לא חשודים שטבלו באותו יום במקוה, ואף בערב יום הכיפורים נדמה שלא טבלו, אם אי פעם בכלל.

מצינו במשנה שיום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת- במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, ומפרשת הגמרא שחכמים הם אלה שפסקו כך; היות והכל חייבים בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו, וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים.

וידועה הקושיא על כך – מה ראו חז"ל לדחות מצות עשה דאורייתא, ובפרט מצות שופר שהיא מצווה רמה ונישאה מאד משום גזירה בעלמא, ובפרט עכשיו, שאין מצוי שתהיה רשות הרבים מהתורה, כך שכל הגזירה היא בסה"כ "שמא יעבירנו", וגם, מחשש שלא יבוא אלא לאיסור דרבנן?

ובנדון דידן – קל וחומר בן בנו של קל וחומר; הרי עינינו רואות, שכתוצאה מהטרנד 'הלאומי' של עליה להר הבית – עולים רבים למקומות בהר הבית שגם לשיטתם של 'נאמני הר הבית' אסור להיכנס לשם. ועוד עושים זאת ללא הקדמת טבילה, ורבים מהם גם אם טובלים, לא בקיאים בהלכות חציצה בטבילה, כי לא למדו סימן ק"ץ בשולחן ערוך יורה דעה. שומו שמיים, על המכשולות העולות מכך.

האם ל'כך התכוון המשורר', שרק על ידי תיקון "המפני חטאינו גלינו מארצנו" נזכה להתפלל "בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו"? במילים אחרות: האם את שריפת החורבן נכבה על ידי שפיכת מים על האש, או שמא וחלילה על ידי שפיכת דלק?

אין הכי נמי; כאשר ההסתכלות הרעיונית על הגלות והחורבן מוצאה באידיאולוגיה הקלאסית של הציונות כי החורבן השתלט עלינו עקב חולשה פיזית של העם היהודי –אם זה כך, הרי נכונה ההנחה שדבר שלא הולך בכוח – ילך ביותר כוח, אבל אם צמודים אנו למה שקיבלנו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ומגדולי ישראל בכל הדורות, כי התנאי לגאולה הוא קודם לכל – תשובה ומעשים טובים, הרי שבתקופת שלושת השבועות נקיים ונתקן את ה"ציון היא דורש אין לה", נבטא את כיסופינו לבנין הבית – על ידי לימוד הלכות בית הבחירה, וכתשובה ל'שנאת חינם' – הוספה במצות הצדקה.

וכל זאת, מתוך התבוננות האיך מקיימים את העולה מראשי תיבותיו של חודש תמו"ז:

ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים.

הדא הוא דכתיב; "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

תגובה לרב דרוקמן (כבר פורסם אחרי שנכתב מאמרו בזמנו)אוהב תורהאחרונה

תנו לכלה להיכנס לחופה!!

הרב הלל בן שלמה

תגובה למאמרו של הרב דוד דרוקמן "על השידוך..."

   מעשה בבחור ובחורה, אשר החליטו להקים בית בישראל, אולם מחמת קשיים כלכליים, החליט הבחור להפליג הרחק אל מדינת הים, על מנת להרויח סכום כסף אשר יוכל לסייע לכלכלת המשפחה אותה הוא מתעתד להקים. בינתיים, צפתה לו כלתו בקוצר רוח, ובכל עת שהיה מגיע ממנו מכתב, היא היתה משתעשעת בו וקוראת אותו שוב ושוב, תוך ציפיה, שהנה בקרוב, חתנה המיועד יגיע, והם יזכו לבנות את ביתם. למרבה הצער, הבחור לא כל כך הצליח בעסקיו בתחילה, והפרידה ביניהם הלכה והתארכה, מכמה חודשים, עד לכמה שנים. למרות הזמן שחלף, ולמרות שהוצעו לה הצעות נכבדות אחרות, הכלה שמרה לו אמונים. כעבור שנים ספורות, סייע הקב"ה ביד הבחור, והוא זכה והתעשר בעושר רב, וחזר ארצה, בכבוד רב.

   כעת לכאורה, כבר לא היו ספקות בנוגע לקיום החתונה. הורי הכלה המליצו לה על בית גדול ויפה שהם יכולים לקנות ולתכנן בו את חייהם העתידיים, והכלה הזמינה את החתן המיועד לפגוש את הוריה, ולהתארגן יחד לקראת החתונה. אולם הכלה לא ציפתה להלם שאחז בהוריה, כאשר הם פגשו את חתנה, אשר שב מן הניכר. הבחור הצעיר שהם ראו כמה שנים קודם לכן, היה נראה הרבה יותר בוגר, ובמקום הבגדים הפשוטים שלבש, הוא כבר היה לבוש בחליפה מהודרת. אבי הכלה הזדעזע ואמר – זה לא החתן שלך – זה נראה כמו פריץ!!

   לפעמים, המפגש עם המציאות, אינו מתאים לציפיותינו. האם אבי הכלה ינסה למנוע מהכלה להיכנס לחופה, רק משום שהחתן אינו דומה לחתן שהוא חושב שהוא אמור להיות? לפעמים, אנו רואים אנשים שמוכנים למסור את הנפש למען עם ישראל ולמען ארץ ישראל. הם יודעים שלחתן ולכלה, לקב"ה ולכנסת ישראל, צריך להיות בית גדול ויפה, והם מוכנים להשקיע בשביל זה. אולם כאשר מתחילים לדבר על הר הבית, מתחילים פתאום לשקוע בדמיונות על הרצוי והמצוי, על כך שלא אנחנו צריכים לעשות, על כך שלא הגיע הזמן, ועוד. החופה עצמה, בלעדיה הבית לא יכול להתקיים, אינה אופציה עבורם. במקום להבין שמה שאנו אומרים בתפילה "רחם על ציון כי היא בית חיינו", שבלי ציון אין את חיינו, הם מדמיינים שבית חיינו נמצא במקום אחר.

   מסירותו של הרב דוד דרוקמן למען עם ישראל וארץ ישראל ידועה. ועל כן קשים דבריו כנגד העיקר והבסיס – העלייה להר הבית. הרב דרוקמן מצטט מן התפילה את הסיבה שאנו לא יכולים לעלות: "מפני חטאינו גלינו מארצנו ואין אנו יכולים לעלות...", והוא מפרש שהכוונה כביכול לחטאים שאינם קשורים להזנחת המקום, אולם הוא אינו מביא את המשך הציטוט, האומר בפירוש כי הסיבה לכך שאין אנו יכולים לעלות, היא "מפני היד שנשתלחה במקדשך". מהי היד הזאת? אם אכן נפרש כפי שמבאר הרב דרוקמן שאלו החטאים שלנו, הרי שהחטא המעכב את עלייתנו למקדש לעשות את קרבנות חובותינו, היא העובדה שאנו לא פועלים להסרת היד השלוחה במקום זה.

   הרב דרוקמן מדקדק מדברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים, כי המלך המשיח הוא אשר יבנה את המקדש, ולדעתו דברים אלו נאמרו בדווקא, והוא אף כותב שלא ידוע שיש בראשונים מי שחולק על כך. חבל שהרב דרוקמן כותב את דבריו כמתנבא בשם הגבורה, אולם ממקורות רבים דווקא יש ללמוד אחרת: כך מסבירה הגמרא במגילה יז,ב, שברכת בונה ירושלים קודמת לברכת את צמח דוד, משום שסדר הגאולה כך הוא (וראה שם ברש"י: "אחר ישובו לבית המקדש ובקשו הקב"ה ואת דוד מלכם"); וכך מופיע בירושלמי למעשר שני (ה,ב) שבנין המקדש קודם למלכות בית דוד. גם הרמב"ם עצמו בהלכות בית הבחירה, אינו מזכיר תנאי כזה בכל ההלכות, ונראה פשוט, שדבריו בסיום הלכות מלכים לא נאמרו כדבר מעכב, כמו שכל התיאורים המופיעים שם כמתבצעים על ידי המשיח (ביניהם: קבוץ נדחים, כפייה על קיום התורה והמצוות), בוודאי שאינם תלויים במינוי המשיח קודם (ואם יבוא חסיד חב"ד ויאמר שכבר נתמנה המשיח, הרי שגם את המקדש לשיטתו כבר ניתן לבנות).

   הרב דרוקמן מוסיף חילוק תמוה, בין קרבן הפסח שלא צריך להקריב במקום המדויק של המזבח, לבין שאר הקרבנות שניתן להקריב רק במקום המדויק, אלא שלדבריו אין אנו יודעים מהו מקום זה. כמובן, שלחלוקה זו בין קרבן הפסח לשאר הקרבנות בנוגע להקרבה על המזבח אין שום מקור. גם את הפסח צריך להקריב על המזבח, במקומו. אולם תמיהתו על "המקום המדויק", והטענה על העדר המידע, אינה יכולה להוות הצדקה לביטול כל מצוות הקרבנות. בגמרא בזבחים (ס,א) נאמר, כי ישנו שטח של ששים אמה שעליו ניתן לבנות את המזבח, וכך כותבים רבים מהפוסקים. שטח זה הוא גדול מאוד, וניתן לבנות בתוכו מזבח – שבשעת הדחק אף בגודל אמה על אמה ברום שלוש אמות יהיה כשר (והרחיב בזה הגרי"מ טיקוצ'ינסקי בספרו עיר הקודש והמקדש חלק ה, וראה עוד במאמר שפרסמתי במעלין בקודש גליון כא). הטענות שרק נביא יוכל לגלות את המקום אינן מבוססות, ובספרי לפרשת ראה (פסקה סב) נאמר להיפך: "יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא". אין לנו לצפות לגילויי נבואה, בלי שנפעל לדרישת המקדש בעצמנו.

   חרדתו של הרב דרוקמן מהרצון לכבוש את מקום המקדש, מזכיר את חרדתו של אבי הכלה, מחתונתה עם בעלה המיועד. גם בין העולים להר הבית – מהם מסתייג הרב דרוקמן – הגישה המקובלת היא שלא להיכנס למקום המקדש. הסתייגות זו נובעת משיקולים הלכתיים מעשיים, שרוב הרבנים העוסקים בעניין סוברים, כי כרגע פעולה זו אינה הפעולה הנכונה לשם כיבוש המקום. אולם הלכה פשוטה שאינה שנויה במחלוקת היא, כי לשם בנין המקדש ולשם הוצאת הטומאה מהמקום, אכן ניתן להיכנס גם בטומאה (עירובין קה,א; רמב"ם בית הבחירה ז,כא). ייתכן שהלכה זו נעלמה מעיני הרב דרוקמן, כמו הטעויות האחרות הנזכרות בדבריו, בגלל חוסר תשומת הלב לדברים מפורשים בהלכות בית הבחירה – שאף על פי שהוא מעודד בדבריו את לימודם של ההלכות הללו – הרי שהוא מסתייג מלימודם להלכה ולמעשה, וממילא הלימוד הוא פגום.

   אני לא יודע כמה נשים לומדות לפני חתונתם את סימן קצ"ח. הרבנים הפוסקים עבורם בוודאי לומדים סימן זה, כמו שלומדים זאת הרבנים הפוסקים עבור העולים להר הבית. אולם אני יכול להניח, שהרבנים הפוסקים עבור העולים להר הבית, בקיאים בהלכות בית הבחירה להלכה ולמעשה, הרבה יותר מאשר הרבנים הכותבים נגד העלייה, שפעמים רבות טועים בדברים מפורשים, ובמקום להביא טענות המבוססים על מקורות מסודרים, ממציאים משלים מתמיהים ומגייסים לצידם כביכול את כל "גדולי הדורות".

   גדולי הדורות, כמו עם ישראל בכל הדורות, התפללו בכל אחת מתפילותיהם על בנין המקדש, ולא שיערו בנפשם שייעשה בהם שימוש על מנת לעכב זאת. דווקא בימים אלו של בין המצרים, ראוי לנו להתעורר כמה וכמה באהבת ישראל, ואהבת ישראל כפשוטו כוללת בראש ובראשונה את האחריות לכלל ישראל, ואת הרצון של הכנסת הכלה – כנסת ישראל – אל החופה – בית המקדש, במהרה בימינו.  

עלון בית המקדש - עלון בפורמט דיגיטלינ א

עלון בית המקדש הוא עלון דיגיטלי המפרסם בחינם דברים הקשורים לבית המקדש ולהר הבית

לפרטים נוספים, שלחו מייל: alonbethamikdash@gmail.com

 

כל העלונים שיצאו עד עתה:

עלון בית המקדש 1 20251211044335.pdf

עלון בית המקדש 2 20251211044552.pdf

עלון בית המקדש 3 20251211044644.pdf

עלון בית המקדש 4 20251211044720.pdf

עלון בית המקדש 5 20251211044831.pdf

עלון בית המקדש 6 20251211044903.pdf

עלון בית המקדש 7 20251211044941.pdf

עלון בית המקדש 8 20251211045147.pdf

עלון בית המקדש 9 20251211045236.pdf

עלון בית המקדש 10 20251211045324.pdf

מי שמעוניין/ת לקבל את העלונים במייל, נא לשלוח מיילנ אאחרונה

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

מיזם נעים למקדש - AI. מה דעתכם על זה?נ א
תמונה 1נ א
תמונה 2נ א
תמונה 3נ א
כמעט תאונהזיויק
מיזם נעים למקדש הוא מיזם להקמת מערכת תחבורה אל הרנ א
עבר עריכה על ידי נ א בתאריך י"ח בכסלו תשפ"ו 22:59

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

לא יודעת אם הוא עוד מסתובב כאןקפיץ

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

תכתבו מה דעתכם על התמונות... אהבתם?נ א
תמונה 4נ א

תמונה 5נ א

תמונה 6נ א

התמונות לא עובדות לי בכלל.צחקן
אוכל לשלוח לך את התמונות במיילנ א
כתוב לזה פסוק:קעלעברימבאר
"כי נעים נאווה תהילה"
יפה! 👍נ א
מי שמעוניין/ת לקבל את התמונות במייל, נא לשלוח מיילנ אאחרונה

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

למה אין בימנו משמר המקדש?ירחמיאל

זו הלכה מפורשת שנוהגת גם כשאין בית המקדש בנוי.

 

למה לא עושים?

 

זה לא כל כך קשה, צריך שיהיה מספיק אנשים שבעניין להקדיש בישביל הקב"ה כמה שעות בשבוע בשביל זה ולעשות משמרות

האם היה אפשר לנסך מים בבמות בשעת היתר במות?קעלעברימבאר

איך דוד ניסך מים?

מה המקור שלך שגוד ניסך מים?שלג דאשתקד
הגשש החיוור שם שם🎶קעלעברימבאר
סתם, כתוב במפורש בפסוק שדוד התאווה למים מבור בית לחם, והביאו לו הגיבורים מים והוא ניסך אותם לה'. כמובן אפשר לתרץ שזה היה בסוכות והוא הביא את זה למשכן בגבעון שהכהנים ינסכו, אבל זה דחוק
שתהיה לי בריאשלג דאשתקד
אין הכוונה שם למצוות ניסוך המים, גם לפי הפשט של הפסוק (מי *ישקני* מים מבור בית לחם) והן לפי האגדה המסובכת בבא קמא דף ס
הנה הפסוק:קעלעברימבאר
ויבקעו שלשת הגיבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם לה'


לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'


נכון נשמהשלג דאשתקד

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

לא בסוכות. אבל משמע שבהיתר במותקעלעברימבאר

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

עיינתי וראיתי שיש עוד פסוקקעלעברימבאר

על ניסוך מים בבמות:

 

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

 

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם אתה מדבר על תופעהשלג דאשתקד
של ניסוך מים לה', אז כל המקורות שלך אחלה מקורות וזה לא קשור להיתר במות. זה קשור חזה שבא לי לפתוח את הברז בבית לכבוד ה' יתברך.


אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

לנסך מים לה' נשמע כמו ניסוך על המזבח. לפחותקעלעברימבאר
אצל דוד.


נסכים מוזכרים רק בקרבנות.


אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.


צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.


בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

יישר כח!שלג דאשתקד

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

הרלב"ג לא אומר שלמדו מדוד..אדם כל שהוא

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

 

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

צודק ולא צודקשלג דאשתקד

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

אולי דוד ניסך מים בהוראת שעה של עצמו כנביא, כשםקעלעברימבאר

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

 

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

לא הבנתישלג דאשתקד

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

לא בטוח שמותר לנסך מים בברז שלי. האם מותרקעלעברימבאר
לי להקריב צבי לה' על מזבח בחצר הבית שלי?
לכן דחוק שזה קרה בסוכות. אני מסכים שהואקעלעברימבאר
התאווה לשתות ואז ניסך. אז אולי היה אפשר לנסך בנדבה ביחיד בבמה כל השנה, או שהיתה זו הוראת שעה על פי נבואת דוד עצמו
הגמרא אומרת שזה הלכה למשה מסיני כיקעלעברימבאר
דברי נביאים הם רק אסמכתא והרי לא לומדים מדברי נביאים לעולם מה גם זה לא כתוב שם במפורש והאוקימתא של בר קפרא דחוקה שזה קרה דווקא בסוכות.


ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.


אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

לגבי הטענה שבכוונה נמנעים מדברי נביאיםשלג דאשתקד
ראיתי במקרה לשון יפה של ה"בן יהוידע", ברכות מח,ב: "אף על גב דילפותא מפסוקי תורה עדיפה, עם כל זה כיון דילפותא הנזכרת אינם מתיישבים בפשט המקראות, לכך אמר אינו צריך למילף בדרשה דחוקה, כי הדבר מפורש להדיה בפסוק של נביאים".
עדיין מה שיש לו מקורקעלעברימבאר
רק בנביאים זה עדיין נקקרא הלכה למשה מסיני
נכון מאודשלג דאשתקד
לצערי לא זכרתי איפה בדיון כאן היה צריך להכניס את הקטע הזה, הרעיון הוא שהגמ' בתענית מחפשת מקור ואין לה מקור טוב, אז היא כותבת בפשטות שזו הלכה למשה מסיני. אם המקור מדוד היה נראה לה טוב, סביר להניח שהיא הייתה מביאה אותו (ועדיין זה היה בגדר הלמ"מ ).


בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

אני חושב שלא שייךקעלעברימבאר
לדבר על הצער בעסקה כל חול המועד מפני שמחת החג. אבל גם אני נכשלתי בזה הרבה מפני שעמום
הוא אשר דיברתישלג דאשתקד

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

מטרת המועדים זה לשמוח מצווה דאוריתאקעלעברימבאר
בבשר ויין כשיש מקדש. דבאי רבי אבא הם דרשה בלבד, עובדה שהוא לא התיר מלאכה בסוף. וגם הוא דיבר על פוחזין כלומר חוטאים  . לבזבז את הזמן זה לא פוחזים אלא סתם בזבוז
אני לא בטוחשלג דאשתקד

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

 

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

כי יש עניין עצמי לשמחה ברגל ללא קשרקעלעברימבאראחרונה
ללימוד תורה. כמו שבשבת יש עניין עצמי
ניקים משועממים בגיזרת ההר והבית-ימח שם עראפת
ברגעים אלה אני מוכר דגלי בית המקדש ביציאה מהר הבית, מוזמנים לבוא לקנות ולפטפט
אפשר להגיע/לקנות מעוד סיבותשלג דאשתקד
לא רק בגלל שמשועממים.
אמת ויציב, ברוך אומר ועושהימח שם עראפתאחרונה
אבל כוונתי למשועממים הייתה למטרת פיטפוט
מה אומרים על הקמת מערכת תחבורה להר הביתנ א

מה אתם חושבים על הקמת מערכת תחבורה מסודרת להר הבית בשלושת הרגלים?

יש לכם רעיונות כיצד כדאי שזה יפעל? אשמח שתעלו כאןנ א
מערכת תחבורה להווה או לעתיד?קעלעברימבאר
לעתיד, כשייבנה בית המקדש בעזרת ה'נ א
בטח יהיו טכנולוגיות מתקדמות יותר מימינו,קעלעברימבאר

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

וואי, אתה נוגע שאלה שמאוד הטרידה אותישלג דאשתקד

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

מי יודע מה תהיה הטכנולוגיה שביתקעלעברימבאר
המקדש יבנה? אולי ההנדסה הגנטית תיצור סוסים מעופפים שנטוס עליהם ויהיו חסכוניים יותר ממכונית?
לא זה מה שהטריד את מנוחתישלג דאשתקדאחרונה
יותר הסתפקתי מה יהיה יותר מגניב/מרשים
צריך לקחת בחשבון ענייני טומאה וטהרההסטורי
אולי איזה גלאי טמאים, שלא יתן להם להכנס לקרונות שמיועדים לטהורים🙄😏🫣
או ספסלים פשוטים מעץ, בלי שום בית קיבול.הסטורי
אני חושב שצריך יהיה מתחם של טבולי יוםים התכלת

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

כתבתי על זה ספר שלםrrinaa

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

 

 

 

 

איך מערכת התחבורה תראה?נ א

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

בהנחה שיהיו אוטובוסים ולאקעלעברימבאר
מכוניות מעופפות מבוססות ai
רכבותshindov
לדעתכם, יהיה צריך מערך הסעות כמו למירון בל"ג בעומרנ א

או אפילו יותר מזה?

 

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?

האם הכהן שהניף את 2 הלחם סמוךקעלעברימבאר
למקום המזבח המשוער, חייב כרת, או שטומאה הותרה כשכל הציבור טמאים גם לשתי הלחם?


האם הוא חייב מיתה בידי שמיים על עשיית עבודה ללא בגדים תקינים, כאשר אינינו יודעים בוודאות מהי תולעת השני שבאבנט? 

אני רואה שהשרשור די ישןניב שטרן

אבל רק עכשיו ראיתי אותו...

בלי להכנס לדיון שהיה כאן לגבי ההכשר של העבודה, כרת הוא ודאי לא חייב כי הוא אומר מותר שזה שוגג.

גם קרבן הוא לא חייב כי הוא טועה בדבר מצווה.

שיר וקליפ לירושלים והר הביתElad Mukades

אולי יעניין אותך