ונייר אפשר בשינוי.. (: 

יש דתיים שהם לא ממש מקפידים כי הם נכשלים

ויש דתיים שהם לא מקפידים אבל מתוך אידיאל של "לא חייב להקפיד על כל דבר"

א-מי אתה שתגדיר אותה כדתיה או חלוניה.

ב- אם אין לך תשובה באמת עדיף שתשתוק..

לפני שהרב עובדיה יוסף פסק שאסור להשתמש בשבת בחשמל, הספרדים הדתיים נהגו להדליק אור חשמל, להקשיב לרדיו ולראות טלוויזיה בשבת. אם הדברים הללו מותרים, אז בוודאי גם לדבר בטלפון מותר. מאז שהרב עובדיה יוסף פסק מה שפסק הדברים השתנו. [צריך לזכור שהחשמל בא לעולם רק לא מזמן -- בסוף המאה ה-19, לפני קצת יותר ממאה שנה -- וגם באשכנז, כלומר באירופה, ישבו גדולי הרבנים על המדוכה  כי זה לא היה כל כך פשוט להכריז על החשמל כעל אש.] חלק מהספרדים נענו לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף, וחלק אחר של הספרדים המשיך בדרך שנהג עד אז. בינתיים, חלה גם "הקצנה" או נטיה להיות יותר דתיים או להחמיר יותר בדת בקרב אלה שנענו לפסיקתו של הרב עובדיה. אז החלו אלה שוויתרו על השימוש בחשמל בשבת לכנות את אחיהם שהמשיכו להדליק אור וכו' בשבת -- "מסורתיים". מכל מקום, אלה בוודאי לא חילונים.

לא מובן לי מה כל כך קשה לבחור -- בהתחשב עם העובדה שהוא עצמו היה פעם דתי. זה שהבחורה לא תלך בכיסוי ראש, זה לא צריך להיות בעיה . בעבר הקרוב, אצל אנשים דתיים רבים היה מקובל שהנשים הנשואות לא הלכו בכיסוי ראש ורק בבית הכנסת כיסו את ראשן. נדמה לי, שהיתה אפילו פסיקה שבמקום שרוב הנשים אינן מכסות את ראשן, אין בזה חוסר צניעות. אם הבחורה הזאת נוהגת כפי שהיא נוהגת, לא כפשרה עם הבחור אלא שכך היא נוהגת, אז, לדעתי, אם הוא רוצה להתחתן איתה, עליו להתאים את עצמו אליה.

מה שנוגע אליה, לדעתי עליה לעמוד על חינוך ממלכתי דתי. החינוך הזה מכין ילדים לחיים בתוך החברה הכללית [לימודי ליבה וכו'] ואיננו תובעני יותר מדי מבחינה דתית.

חשוב לדעת מה הסיבה שהפסקת להיות דתי. מרד נגד ההורים הלוחצים יותר מדי ?  שינוי בהשקפת העולם? אם תברר את זה עם עצמך, יתכן שתגיע למסקנה שלא קשה לך בכלל להיות דתי, ביחוד אם אתה לא מוכן לוותר על הבחורה הזאת.

הספרדים הדליקו אור בחג וחשבו שמותר. וגם על זה הרב עובדיה זצל תיקן ואמר שזו היתה טעות.

ברור שדיבור בטלפון וכד זה חילול שבת, אלא שנראה שהבחורה מתחזקת ומשתדלת- נראה שמוותרת על הרבה בשבילך,, וזה ממש קשה.

לא אמרתי שזה בסדר להדליק חשמל בשבת. רק רציתי להסביר איך בחורה שחושבת את עצמה לדתייה נוהגת כפי שהבחורה הזאת נוהגת. אנחנו אשכנזים ובביתנו לא מדליקים חשמל בשבת. רק בגיל מבוגר גיליתי שהספרדים נוהגים אחרת.

מכל מקום, בהצלחה לזוג המתלבט -- בכל מקרה !

אני יודע שהיו מדליקים אור ביו"ט אבל לא בשבת. כיסוי ראש? היו ועוד איך הולכות, ולא סרט כדי לצאת ידי חובה

אין הוראה כללית לציבור שמותר להשתמש בחשמל ביום טוב,מה שכתבת לגבי הוראה מצד רבנים גדולים להתיר להדליק אור ביום טוב עד היום כביכול (לא ברור מדבריך מה זה "שעת צורך"), לא נכונים בלשון המעטה וצריך להשתדל להזהר בניסוח הדברים ,ראה:

http://www.yeshiva.org.il/ask/53821

היה על זה כבר כמה שירשורים: אתם קולטים מה הולך לקרות? - צעירים מעל עשרים

א.לא הבאת מקור לעניין,ולכן אי אפשר להתייחס לדברים הללו

בנוסף,כתבת את הדברים בניסוח כזה שמדבר בלשון רבים,וכרגע אינך מדבר אלא על דעת יחיד

את כותבת ענייני הלכה ,ומתוך דברייך רואים שאת כלל לא בקיאה. אז אולי כדי לא להטעות את הקוראים סתם ?

( לא מתכוון לפגוע).

את לוקחת עניינים הלכתיים שהם בגדר יסודות ודינים הלכתיים מייחסת אותם לנורמות חברתיות מכנה אותם בשם "הקצנה" ולפיכך מציגה אותם כלא מחייבים,אני מדגיש זאת כדי שאנשים ידעו להזהר מן המסקנות שאת מציגה כאן.

הדברים לא נכונים,לא בעניינים כאלו ולא בענייני צניעות,זה לא שהרב עובדיה יוסף זצ"ל "אסר" על זה וכולם הלכו לאור פסיקתו בעניין זה ,אלא כל הפוסקים (גם הספרדים) אוסרים הדלקת אור ביו"ט (בשבת אין בכלל דעת יחיד כזו. כלומר עיקר דבריך בכלל לא רלוונטיים לעניין זה,כפי שציינו) ישנה דעת יחיד לגבי יו"ט (שגם אינני יודע מה הגדרים שלה),לגבי דעת היחיד ראי:

http://www.yeshiva.org.il/ask/53821

ראיתי שגם נכתב:

http://www.ykr.org.il/modules/Ask/answer/8380

כנ"ל לגבי כיסוי ראש ושאר מצוות התורה,הדברים שלך אינם נכונים הלכתית פעמים גם לא עובדתית,ומובן שבמקום שהיה מנהג שגוי שהציבור לא ידע או טעה בקיום הלכה כלשהי, לא לומדים להמשיך טעות.

שכל אחד ייקרא לעצמו איך שהוא רוצה למי זה משנה בכלל

@הצח והאדום

יש חשיבות עצומה ל"הגדרה", אבל היא לא מה שקובע. הקב"ה, בבית דין של מעלה, לא ישאל אותך איך קראת לעצמך. הוא ישאל אותך מה היו המעשים שלך, ואיפה היה הלב שלך.

אז נכון, אם היא רואה טלוויזיה בשבת, זה נורא ואיום מבחינה דתית והלכתית. אבל זה לא מבטל את הערך של שאר המעשים שלה.

היא שמה את עצמה תחת ההדרה "דתייה" כי היא רוצה להיות שם. האם זה אומר שיש צורך להתעלם מהחטאים שלה? לא.

אבל האם זה שיש לה חטאים נוראיים, אומר שהיא "חילונייה" ושאין ערך למצוות שלה? לנסיונות שלה כן לשמור על ההלכה איפה שהיא כן מנסה? ושעכשיו לא משנה כבר כלום, והיא יכולה ליצור זוגיות מושלמת בלי שום בעיות אפילו עם אדם שלא מעניין אותו כלום (לא בהכרח שפותח השרשור הוא כזה)? ממש ממש לא.

זה שיש לה חטאים, אפילו אם היא מגדירה את עצמה כאחת שמדברת בטלפון בשבת בקביעות, זה לא פוסל את הצניעות שלה, ואפילו לא את שאר השבת שהיא משתדלת בכל מאודה לשמור...

יש ערך לדברים האלה, גם אם האדם עושה דברים אחרים בעייתיים.

(סליחה מפותח השרשור שלא התייחסתי לשאלה שלך, הוא מאוד הכעיס אותי)

ואתה תגלה שזה לא נורא כל כך ותשמח בזה. בהצלחה!

תראה. המצב שאתם נמצאים בו הוא מצב לא פשוט בכלל, וההחלטה לאיזה כיוון אתם הולכים עם זה יכולה להיות החלטת חייכם. יש כמה נק' שאני חושב שכדאי לתת עליהם את הדעת, וחוצמזה שיהיה בהצלחה רבה. 

קודם כל, חובה חובה לדבר עם זוג 'מעורב' שחי עם האתגר הזה, כי אין ספק שהם יכולים להצביע על צדדים ועל דרכים שרוב יושבי הפורום מן הסתם לא מכירים.

בכל זוגיות יש ויתור. ובכל זוגיות הויתור אמור להיות ללא גבול. כמה שצריך בשביל שיהיה טוב ביחד. ובכל זאת, עדיף להכנס לזוגיות בה אתה לא נדרש לוותר כל רגע ורגע, כי יכול להיות שבשלב מסוים יהיה מאוד קשה לעמוד בזה. גם ככה לכל זוג 'רגיל' יש את הקשיים שלו בהכלה או קבלת האחר, כל אחד בנקודה בה הוא רגיש יותר. הויתור (באידיאל לפחות) לא אמור להכאיב לך. הוא אמור להגיע ממקום אמיתי בו אתה מבין שבשבילה זה הדבר הכי מושלם בעולם גם אם לך זה נראה מטופש, ואז אתה שמח לוותר כי אתה רוצה שיהיה לה טוב. אם כבר עכשיו הויתורים הצפויים נראים לך קשים, קשה להמליץ להכנס למצב כזה. מה יקרה אם עוד שבועיים לא תהיה מוכן לוותר יותר?

אתה כותב שאתה אוהב אותה מאוד. נפלא. חשוב להעמיד את האהבה ביניכם גם על יסודות לא רגשיים, כי רגש בא ורגש הולך. ובימים שהוא הולך וצריך לעבוד בשביל לבנות אותו ולרענן אותו, תצטרכו בסיס איתן שיעזור לכם להביט מעבר לכל השוני והמפריד.

לא לנסות לשנות אחד את השני. בשביל להיות מאושר צריך כל הזמן לצמוח ולהתקדם. אם אתה מרגיש שהיא מגבילה אותך בחילוניות שלך, או שהיא מרגישה שאתה מגביל אותה ברוחניות שלה, במקום להיות מקור שמחה אחד לשני, אתם תהיו מקור לדיכוי. אתה צריך להבין. בדרישה שלך 'לחשוף יותר', אתה פוגע בה. גם אם אתה לא מאמין בצד הרוחני של הדברים, אתה פוגע בה כי זה מה שהיא רוצה וזה מה שטוב לה. ואם היא תנסה לכפות עליך תפילין או כל דבר אחר, היא פוגעת בך ובתחושת החופש שלך, כי זה מה שטוב לך. רק זוג ממש מכיל וממש מכבד יכול להיות כל כך קרוב אחד לשני, ועם זאת להיות כל כך רחוק.

למצוא דרך או אדם שיעזור לכם לפתור דילמות בעניין שאתם לא מצליחים לבד. אולי זה נראה שחשבתם על הרבה נק' שעלולות לצוץ במהלך השנים, אבל החיים מזמנים הרבה סיטואציות מפתיעות, וחשוב שיהיה דרך ללבן את הדברים בצורה טובה.

שיהיה בהצלחה רבה. שבת שלום.   

אתה יכול להסביר מה הכוונה שזה לא עשה לך טוב? מה הסיבה? אני שואל בשביל לנסות להבין נקודה בשאלה המרכזית אותה שאלת לגבי הבחורה...

צריך לדבר עם כמה זוגות כאלה כי יש מהם שהצליחו לפתור את הבעיות הכרוכות במצב הזה , ויש כאלה שלא הצליחו. חבל שתוותרו אחד על השניה [וההיפך] רק בגלל שיש כאלה שלא מצליחים...

צריך לדבר עם כמה זוגות כאלה כי יש מהם שהצליחו לפתור את הבעיות הכרוכות במצב הזה , ויש כאלה שלא הצליחו. חבל שתוותרו אחד על השניה [וההיפך] רק בגלל שיש כאלה שלא מצליחים...

סוף סוף האהבה שלך היא אהבה שתלויה בדבר. בטל דבר, בטלה אהבה. לכן, נשאלת השאלה אם אחרי החתונה, כשתחשוב ש"הנה, עכשיו היא כבר שלי, אז למה לי להתאמץ בשבילה?" אתה עדיין תרגיש כמו שאתה מרגיש עכשיו. דהיינו, שאתה מוכן לקבל את כל דרישותיה --ועוד-- כל החיים ! כי אם לא, שניכם תצאו אומללים, ויתכן אפילו שילד או ילדה יסבלו גם הם מההחלטה שהחלטתם בהשפעת ההורמונים הלא מסופקים.

עליך לחשוב על זה עכשיו, ולהחליט עכשיו. והעיקר -- אם תחליט להישאר איתה ולקבל על עצמך את דרישותיה -- לקיים אותן,.

שלא יהיה מצב  שתאמר: נכון, הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים...

לדבר עם יועץ. 

בטוח יענה לך תשובות מספקות, 

בהצלחה.

כבר שולח לך בפרטי, 

מכיר אישית הוא מרצה גם בזוגיות.. (:

החויה הראשונה שלי שבה הרגשתי שאני חווה אהבה היתה תחושה כזו
אני מוכנה ללכת רחוק בשביל לחיות עם הבחור הזה, לשנות סגנון ולוותר על דברים קטנים מהחיים המוכרים.

אני מבינה שאתה כבר מציג פשרות לאחר שדברתם, אבל כדי שיצליח לדעתי אתה צריך פחות לחפש שינויים שהיא תעשה ויותר לברר על מה מבוססת האהבה, ומה אתה מוכן לעשות יותר כדי שזה ילך.

אישית, אני מחפשת מישהו עם דרך חיים דומה, אני לא יודעת איך בתוך הבית אוכל לגדל ילדים לערכים כשאנחנו לא שותפים לערכים הללו

אבל אני מאמינה שיש מקרים בהם השילוב המאתגר הוא נכון לזוג והילדים יכולים לצאת מזה מורווחים

החיים דינמיים, החוויות והיחסים הדינמיים ישםיעו על שניכם

לא נראה לי שנכון לבקש עכשיו שינויים לטווח ארוך, אלא רק אם נח עם השוני אפשר להתקדם

דעתי הבלתי מחייבת

בהצלחה

" אני יודע שהיא ממש יקרה ואני משתגע בלעדיה , אז לכן לכן בייאוש עמוק אמרתי לה את מה שאמרתי"

בכוונה תחילה הדגשתי את 2 חלקי המשפט בצבעים שונים לצורך הדגשה והסבר.

מדבריך אני מסיקה כי בדברים שהגעת איתה "להסכמה" מבחינתך , הם תוצאה של חוסר שיקול דעת שכלי, ואין

ההגיון מדבר משום שאתה מאוהב בה עד כדי כך שהיא מביאה אותך לידי שגעון.

{עד כאן אלו דבריך} ---------------------------------------------------------------------------------------------------------

עכשיו נניח שאתה משיג אותה ואחרי שהיא אצלך בכיס , ואתה נוחת לקרקע ולמציאות ותגלה שאתה לא 

מסוגל לקיים מה שהבטחת..היא תאמר לך אבל סיכמנו?! מה תגיד?! שאינך אחראי למה שנאמר כי ההבטחות נאמרו מתוך 

טרוף חושים ואי שפיות כתוצאה מההתאהבות?? ואז היא תהייה אומללה כי היא כבר נפלה אצלך ברשת..(תחשוב על דבר

מהותי ועקרוני כמו טהרת המשפחה)

אם אתה באמת אוהב אותה תחשוב טוב טוב לפני שאתה מבטיח לה, ומתחייב לה לחיים מאושרים לצידך!!

לכן לא נראה לי שזה בלתי אפשרי. ביחוד שהוא יודע מה זה להיות דתי כי הוא עצמו היה פעם דתי.

אתה מה אכפת לך? אתה לא משנה כלום בעצמך היא כן

כל מילה בסלע.

והלואי שתצליח לקבל אותה כמו שהיא..

תנסו להגיע להסכם על התנהלות הבית. בלי לדרוש יותר מדי וויתורים. אם תתחילו בוויתורים זה יגמר מתי שהוא. ואפשר שתגיעו למצב של אי אפשר לוותר יותר. לכן כדאי להגדיר כבר עכשיו את גבולות ההתנהלות. צריך לקחת בחשבון שצפויות הפתעות. גם בזה צריך לדעת איך לטפל. לא קל. בהצלחה.

זה לא יקרה.

אחרי ה'אהבה' הראשונית שנמוגה כמה ימים (מקסימום שנה) לאחר הנישואין באה העבודה האמיתית והקשה.

עבודת הזוגיות תהיה קשה פי כמה כשהשוני ביניכם כ"כ גדול עד בלתי אפשרי לגישור.

ובקיצור- לא מומלץ.

בכיוון התחזקות בשמירת תורה ומצוות ואתה בכיוון נסיגה מתורה ומצוות. מאוד קשה להיפגש ככה.

הנשמה שלה כל הזמן תדרוש את המזון שלה והוויתור כואב כל כך. ואתה רואה בדת משהו שהזיק לחייך אז גם זה קשה כל כך.

בע"ה שהשם יאיר דרככם.

באופן כללי - לקראת נישואין ולכל אורך הדרך יחד - השאלה המרכזית צריכה להיות "איך אני בא/ה לקראתו/ה" ולא "איך היא/הוא בא/ה לקראתי"!

זה סוד הקסם. כל הזמן לחשוב מה אני יכול לעשות למענה. כמובן שאין לוותר על האישיות, על ה"אני" העצמי, אבל המוקד של הקשר צריך להיות הנתינה, הרצון שיהיה טוב לצד השני.

כשאני מתמקד בעצמי ומצפה שהיא תוותר למעני - זו נקודת מוצא שאינה בריאה.

הנישואים הם מסע מופלא של עבודה תמידית, וככל שהנתינה רבה יותר האהבה מתחזקת.

זו נקודת הראות הבסיסית שאותה כדאי להפנים. כשהבסיס קיים - הבניין שנבנה על גביו חייב להיות מורכב מהדדיות, משיח, מהיכולת לדבר על כל דבר, לברר יחד את הנקודות המשמעותיות.

ואולי זה גם יכול לשמש מבחן לגודל האהבה ולמהותה - האם אני אוהב אותה ברמה כזאת שאני מוכן להשתנות למענה - או לפחות לאפשר לה להיות היא-עצמה בשלמות - או שמא האהבה שאני חש מורכבת בעיקר מאהבת-עצמי, מהתחושה הנעימה והטובה שיש לי אתה, ומהרצון שהיא תנעים את חיי? מי במוקד - היא או אני?

בהצלחה רבה מאוד בבירורים, בעבודה האישית והזוגית,

ושתזכו למסע מופלא עד מאה ועשרים בע"ה!

ולא לנסות לפגוע בה ולשנות אותה ממה שהיא, אלא לתמוך בה ולעודד אותה.

לכן, עליך לחשוב האם אתה באמת מוכן להתמודדות הזאת.

הלבוש הצנוע הוא דבר יקר מפז, שכולו כבוד לבת ישראל. אל תבקש ממנה להסיר מעליה את פארה.

הנישואין להיכנס לחיכוכים מיותרים סביב נושא שמירת מצוות

חפש לך אישה שמתאימה יותר..

היא שומרת מסורת.

לא אוכלת חזיר, לא נוסעת בשבת , צמה ביום כיפור וכן הלאה.

בעלה כופר גמור.

אז מה בעלה אמר לה?

הוא אמר שמה שההלכה אומרת , זה שאישה צריכה ללכת לפי מנהג בעלה, ז"א שאם הוא כופר גמור אוכל חזיר ונוסע בשבת, היא גם צריכה לקבל את "מנהגו".  

וסיפרתי לה את זה והיא מאוד שמחה , והיום היא ממשיכה לשמור מסורת.

שאר ההלכות.. איזה חצוף

לא קראתי את כל התגובות אבל ממה שכן רובן ככולן מדברים על הדלקת אור בשבת, אוירת השבת וכד

שזה באמת חשוב וקריטי שיהיה אחדות בחיי הנישואים כי גם ככה יש שוני בן גבר לאשה

שאיתו צריך להתמודד

אבל מטרות משותפות הן חשובות מאד!!

מה שיותר קריטי לנישואים זה חינוך הילדים, טהרת הבית, קדושה..איפה זה?

הרי אם אתה לא מאמין בהלכות שהיא כן מאמינה בהן, מהר מאד זה יהיה קשה במיוחד 

למשל לא לגעת בה שבועיים

לא ליסוע בשבת

לא להדליק חשמל וכו'

זה או שהיא תוותר על זה כי היא לא תהיה חזקה מספיק, או שפשוט זה יכניס אתכם למתחים ומריבות

אני לא מבינה למה אנשים מכניסים את עצמם לקשרים כאלה מלכתחילה

הרי מטרות משותפות זה דבר מאד חשוב בנישואים מעבר לאהבה שצריכה לפתוח את הקשר...

שיהיה בהצלחה מה שלא תבחרו...

עדיין השאלה של ההגדרה עדיין חשובה. כמה היא דתיה ולכן גם דעתי שזאת שאלה שהבחורה צריכה לשאול את עצמה ולא הוא. היא צריכה לוותר הרבה יותר ממנו והשאלה היא כמה העקרונות חשובות לה.

לפני כמה שנים קראת מכתב מרגש מאד שכתבה בת להורים "מעורבים" (דתיה וחילוני) בעיתון "פנימה". היא תארה בכאב גדול איך הוריה התחתנו באהבה ענקית ולאט לאט - בעיקר עם בוא הילדים, החיים בבית הפכו לגיהנום. וויכוחים אין קץ על כל דבר, חינוך הילדים נפרש להמון תחומים ויצר מתחים בלתי פוסקים. היא מסיימת בקריאה גדולה לכל המתלבטים: אל תעמיסו על ילדיכם את המשא הנורא הזה. הרי לכל זוג גם הדומים ביותר  יש ויכוחים,חילוקי דעות ועבודה לא פשוטה על הזוגיות,למה להתחיל מנקודות כ"כ שונות??? למה ליצור מלכתחילה מהמורות שיקשו עוד יותר??? מאחלת לך בהצלחה במה שתבחר.

האהבה שאתה מרגיש כלפיה כעת, לא נראה לי לדעתי שהיא תחזיק מעמד בשעות קשות.

אותנו לימדו שיש לבדוק התאמה מבחינה שכלית ורק אז לתת לרגש את המקום שלו.

ויש הבדל בין אהבה לבין התאהבות. ולא ארחיב בזה עכשיו. אבל נראה יותר שמתאימה כאן המילה התאהבות ולא אהבה אמיתית.

נכון שזה קשה לומר לכם להיפרד, אבל זו העצה שאני מרגישה כעצה שתהיה המתאימה ביותר עבורכם. 

וברור לי שה' יעזור לכם לפגוש כל אחד את בן זוגו המתאים לו.

ולסיום הערה קטנה - אני מכירה זוג שהכירו כאשר היא היתה באמצע חזרה בתשובה והלכה במכנסיים , והוא היה באמצע תהליך הורדת הכיפה. הם נפגשו "באמצע" וזה היה נראה מתאים, והם התחתנו ונולדו להם שני ילדים, אבל אז כל אחד המשיך לעבר מטרתו וזה נהיה בלתי נסבל - הוא כנראה לא סבל כבר זיקה לקיום מצוות והיא רצתה להקפיד יותר. והם נפרדו.

אני מאמינה שכל אחד רוצה בן זוג שילווה אותו לכל החיים, כי אלו החיים המאושרים. ולכן צריך לראות מי בן הזוג שאיתו אפשר לרוץ למרחקים ארוכים - לעבור מכשולים  ומשברים ולצאת מחוזקים. וזה קשה כשלכל אחד מטרות שונות כל כך בחיים.

בהצלחה ורק טוב!

אם היא באמת חשובה לך ואתה מרגיש שהיא באמת הזיווג שלך, תדבר איתה, בלי ללחוץ עליה, תדברו ביחד ותראו במה אפשר לבוא אחד לקראת השני. אני ממליצה לך באמת לכבד אותה ואת אורחות חייה, ואתה צריך לקחת בחשבון גם שכל ניסיון לכפות אחד על השני את אורחות החיים של הצד השני עלול מאוד לפגוע ולכן הדברים צריכים להיעשות ברגישות ומתוך כבוד אמיתי והכלה של הצד השני. ועלייך לקחת בחשבון גם שיתכן ותתחזק מבחינה דתית גם בעתיד, אבל אם אתה באמת פתוח ואוהב ומכבד אותה ויכול לחיות עם כך אז תמשיך איתה. הכול באמת תלוי עד כמה אתה מוכן לוותר, אם היא באמת בחורה שאתה רוצה לבנות איתה בית, אז תצטרך לעשות את הויתור הזה, אבל יכול להיות שהוא הכי כדאי שבעולם, אבל כמובן לאחר שאתה שלם עם כך בכל ליבך ולאחר מחשבה אמיתית. תשב, תחשוב עם עצמך, עד כמה היא חשובה בשבילך ומה הוויתורים שאתה מוכן לעשות לשם כך. ואח"כ תדבר איתה. שיהיה המון המון בהצלחה בכל מה שיהיה!

עכשיו ברצינות, ולאחר סקירת כל ההודעות שלך כאן:

הכתיבה שלך טעונה מאד מבחינה רגשית, ובין השורות אפשר לזהות בה מאפיינים של אובססיה לבחורה הזו.

סליחה שאני משתמשת במינוח מקצועי לא קל, אבל זה מה שצף לי.

נראה לי שאתה אוהב, אבל לא רק.

על פניו, ההתרשמות שלי שאין לזה סיכוי. ומערכת יחסים כזו, עלולה לגרום לשניכם שבר גדול.

היא מתחזקת - ואתה ההיפך, כלומר, ריחוק מתמשך, ומתכון לפיצוץ.

עם כאלה אמוציות, האם יש סבירות שתוכל או שתרצה לכבד הלכות טהרה ולשמור נגיעה ?

ממליצה לך לקחת פסק זמן,  וללכת לייעוץ רגשי, התנהגותי. שיסייע לך לבנות מערכת יחסים בריאה, בכייף.

אם אתה אוהב אותה אז תשמח שהיא דתיה, ולך לקראתה, תתחיל להתחזק...

ולא להפך

שלום

דעתי היא  שאם אתה רוצה באה והיא בך  ואתם חושבים למסדר את הקשר , חתונה .

אז שבו ביחד ותדברו  ותדונו מה כל אחד רוצה שהיה בבית שהוא מקים. ותמצאו דרך וקו משותף יחד . 

  למורות שאולי זה יהיה קצת קשה  , כי אחד חילוני -מסורתי והשני דתי .

ויש פער בין הדת ויש דברים מאוד מהותיים וחשובים שאי אפשר לותר בקלות על דברים אלו .....

אבל בכל זאת תנסו למצאו קו ודרך אחת שאת מסכימים עליה . מעין כיוון כללי כזה.

אתן לך דוגמא  : כשאני ובעלי יצאנו יחד לפני כ-8 שנים (נשואים כבר 8 שניים עם שני ילדים ), ישבנו ודברנו על דברים מהותיים וחשובים . כמו איך הבית שלנו יראה , מה אנחנו רוצים שהיה או לא היה בו . הכין ילדינו התחנך ובאיזה דרך ....

הוי קצת חילוקי דעות  על דברים מסוימים .אז לבנו ודברנו וחשבנו יחד ובקול . כדי ,,לא כדי מתאים לדרך שאנו רוצים .....

למורות ששנו דתיים מבית ,מי דתי יותר ומי פחות . וגם בהמשך הדרך לאחר הקמת הבית והחתונה דברנו על כל מיני דברים . כי השאלות והפער ממשיך גם אחר כך . גם את זה צריך לקחת בחשבון.  יש דברים שצצים בהמשך הדרך.

הכין נגור ? איך יראה השבת שלנו ?(לא רק מבחינה דתי  אלה בכלל ...)

בילוים ויצאו לאן כן ולא לא , זה מתאים לנו כדתיים ?

(סרטים והצגות .... יש בעיות של צניעות  וקול באישה )  .

בעניין ההצגות בעלי לא כל כך בעד ללכת  ואני מאוד אוהבת ורוצה ("גדלתי על זה")

אז אנחנו כן הולכים לפעמים , ואם יש הצגות - מחזמר ששרים נשים אז הוא לא באה ונותן לי את הבחירה אם ללכת או לא .

אז יש פעמים שאני הולכת אם אמא שלי למחזמר ,(כמו: כנר על הגג ) והוא שמר על הילדים .

ועוד עניין בכיסוי הראש התלבטתי רבות אם כיסוי שלם (כל הראש ) או חצי ..... הוא העדיף שלם אבל נתן לי להחליט .

ראיתי שזה מאוד חשוב לו ולכן בספו של דבר הלכתי על כיסוי שלם (אחרי ברורים ושאלות ודיון יחד .....)

מבין לפעמים מתפשרים ובאים לקראת אחד לשני .כך זה בנשואים בכלל. בלי קשר לחילונים ודתיים .

אז תוסיף את הפן הדתית ששם יש מחלוקות  קצת יותר מהותיות ...... בהצלחה .

תמיר שלום.

לפי דעתי, הבעייה שלך היא לא רק ההבדלים ביניכם, והקושי שלך עם דת.

יש דבר נוסף, והוא יותר חשוב:

אתה לא מבין עדיין, שךלהתחתן זה אומר שכדי להיות מאושר אתה נכנס לתהליך של שינוי משני הצדדים!!

אני נשואה הרבה שנים לאיש דומה לי מאד מבחינה דתית, והאושר שלנו שקיים היום, בנוי על המון שינוי שהסכמתי לעשות, על המון שינוי שהוא הסכים לעשות.

השנים הקשות שהיו לנו בתחילת הדרך, היו בזמן שאני חשבתי שהוא צריך להיות כמו שאני רוצה, והוא חשב אותו דבר לגבי.

אתה לא מתחתן על מנת לשנות אותה ושהיא תוותר לך.

אתה מתחתן על מנת ללמוד איך חלעזור לה להיות שמחה.

מי ישמח אותך?

זה כבר התחום שלה.

מה שיפה, זה שאם אחד מתחיל בשיניוי הזה, השני לטאט לאט משתנה לטובתו אפילו בלי לךהיות מודע.

עם חברתך הנוכחית הבעייה גלויה:
אתם לא מאמינים באותו דבר.

עם החברה הבאה הבעייה תהיה אחרת, ולא תשים לב עד החתונה.

תכבד אותה, תמעיט לבקש וויתורים,

היא תושפע ממך ותנסה לכבד אוןתך ולא לבקש הרבה וויתורים.

תדברו כל פעם בגילוי לב על מה מפריע, ושכל אחד יתן לשני להחליט מה הוא מוותר ומה חשוטב לו בלי לחץ.

ועוד דבר:

מה שנראה לך ולה  עקרוני היום, ישאר כנראה עקרוני תמיד.

אבל הדברים הקטנים ברקע, משתנים עם הזמן.

שיהיה לכם בהצלחה!

נ.ב.

יש זוגות מעורבים דתי/חילונית,

שמלווים את עצמם בייעוץ זוגי אחת לחודש חודשיים בשנה הראשונה בדיוק בגלל הלבטים שלכם

היא חושבת שעם החינוך שלה היד יהיה כמוה , אבל כשזה יהיה באמת הילד יהיה כמו החברים שלו , ואותה זה יעצבן נורא ומתקבל על הדעד שיפוצץ כל הנישואים שלכם.

 אז תחשוב טוב , ואל תרמה את עצמך ש"אהבה מתגברת על הכל".

כדאי לכם ללכת לסמינר "ערכים" . אתה תראה את הדת מזוית שונה ממה שלימדו אותך פעם. זה גם מאד מרגש, במיוחד הסימפוזיון שיש בסוף. . ואז תבין אותה. ואולי קצת תתקרב אליה בהשקפת עולם.  הייתי פעם חילונית. ואני יודעת. גם אתה תרצה לתקן את העולם   ולהשפיע על העולם. אפילו קצת בהתחלה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי