ונייר אפשר בשינוי.. (: 

יש דתיים שהם לא ממש מקפידים כי הם נכשלים

ויש דתיים שהם לא מקפידים אבל מתוך אידיאל של "לא חייב להקפיד על כל דבר"

א-מי אתה שתגדיר אותה כדתיה או חלוניה.

ב- אם אין לך תשובה באמת עדיף שתשתוק..

לפני שהרב עובדיה יוסף פסק שאסור להשתמש בשבת בחשמל, הספרדים הדתיים נהגו להדליק אור חשמל, להקשיב לרדיו ולראות טלוויזיה בשבת. אם הדברים הללו מותרים, אז בוודאי גם לדבר בטלפון מותר. מאז שהרב עובדיה יוסף פסק מה שפסק הדברים השתנו. [צריך לזכור שהחשמל בא לעולם רק לא מזמן -- בסוף המאה ה-19, לפני קצת יותר ממאה שנה -- וגם באשכנז, כלומר באירופה, ישבו גדולי הרבנים על המדוכה  כי זה לא היה כל כך פשוט להכריז על החשמל כעל אש.] חלק מהספרדים נענו לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף, וחלק אחר של הספרדים המשיך בדרך שנהג עד אז. בינתיים, חלה גם "הקצנה" או נטיה להיות יותר דתיים או להחמיר יותר בדת בקרב אלה שנענו לפסיקתו של הרב עובדיה. אז החלו אלה שוויתרו על השימוש בחשמל בשבת לכנות את אחיהם שהמשיכו להדליק אור וכו' בשבת -- "מסורתיים". מכל מקום, אלה בוודאי לא חילונים.

לא מובן לי מה כל כך קשה לבחור -- בהתחשב עם העובדה שהוא עצמו היה פעם דתי. זה שהבחורה לא תלך בכיסוי ראש, זה לא צריך להיות בעיה . בעבר הקרוב, אצל אנשים דתיים רבים היה מקובל שהנשים הנשואות לא הלכו בכיסוי ראש ורק בבית הכנסת כיסו את ראשן. נדמה לי, שהיתה אפילו פסיקה שבמקום שרוב הנשים אינן מכסות את ראשן, אין בזה חוסר צניעות. אם הבחורה הזאת נוהגת כפי שהיא נוהגת, לא כפשרה עם הבחור אלא שכך היא נוהגת, אז, לדעתי, אם הוא רוצה להתחתן איתה, עליו להתאים את עצמו אליה.

מה שנוגע אליה, לדעתי עליה לעמוד על חינוך ממלכתי דתי. החינוך הזה מכין ילדים לחיים בתוך החברה הכללית [לימודי ליבה וכו'] ואיננו תובעני יותר מדי מבחינה דתית.

חשוב לדעת מה הסיבה שהפסקת להיות דתי. מרד נגד ההורים הלוחצים יותר מדי ?  שינוי בהשקפת העולם? אם תברר את זה עם עצמך, יתכן שתגיע למסקנה שלא קשה לך בכלל להיות דתי, ביחוד אם אתה לא מוכן לוותר על הבחורה הזאת.

הספרדים הדליקו אור בחג וחשבו שמותר. וגם על זה הרב עובדיה זצל תיקן ואמר שזו היתה טעות.

ברור שדיבור בטלפון וכד זה חילול שבת, אלא שנראה שהבחורה מתחזקת ומשתדלת- נראה שמוותרת על הרבה בשבילך,, וזה ממש קשה.

לא אמרתי שזה בסדר להדליק חשמל בשבת. רק רציתי להסביר איך בחורה שחושבת את עצמה לדתייה נוהגת כפי שהבחורה הזאת נוהגת. אנחנו אשכנזים ובביתנו לא מדליקים חשמל בשבת. רק בגיל מבוגר גיליתי שהספרדים נוהגים אחרת.

מכל מקום, בהצלחה לזוג המתלבט -- בכל מקרה !

אני יודע שהיו מדליקים אור ביו"ט אבל לא בשבת. כיסוי ראש? היו ועוד איך הולכות, ולא סרט כדי לצאת ידי חובה

אין הוראה כללית לציבור שמותר להשתמש בחשמל ביום טוב,מה שכתבת לגבי הוראה מצד רבנים גדולים להתיר להדליק אור ביום טוב עד היום כביכול (לא ברור מדבריך מה זה "שעת צורך"), לא נכונים בלשון המעטה וצריך להשתדל להזהר בניסוח הדברים ,ראה:

http://www.yeshiva.org.il/ask/53821

היה על זה כבר כמה שירשורים: אתם קולטים מה הולך לקרות? - צעירים מעל עשרים

א.לא הבאת מקור לעניין,ולכן אי אפשר להתייחס לדברים הללו

בנוסף,כתבת את הדברים בניסוח כזה שמדבר בלשון רבים,וכרגע אינך מדבר אלא על דעת יחיד

את כותבת ענייני הלכה ,ומתוך דברייך רואים שאת כלל לא בקיאה. אז אולי כדי לא להטעות את הקוראים סתם ?

( לא מתכוון לפגוע).

את לוקחת עניינים הלכתיים שהם בגדר יסודות ודינים הלכתיים מייחסת אותם לנורמות חברתיות מכנה אותם בשם "הקצנה" ולפיכך מציגה אותם כלא מחייבים,אני מדגיש זאת כדי שאנשים ידעו להזהר מן המסקנות שאת מציגה כאן.

הדברים לא נכונים,לא בעניינים כאלו ולא בענייני צניעות,זה לא שהרב עובדיה יוסף זצ"ל "אסר" על זה וכולם הלכו לאור פסיקתו בעניין זה ,אלא כל הפוסקים (גם הספרדים) אוסרים הדלקת אור ביו"ט (בשבת אין בכלל דעת יחיד כזו. כלומר עיקר דבריך בכלל לא רלוונטיים לעניין זה,כפי שציינו) ישנה דעת יחיד לגבי יו"ט (שגם אינני יודע מה הגדרים שלה),לגבי דעת היחיד ראי:

http://www.yeshiva.org.il/ask/53821

ראיתי שגם נכתב:

http://www.ykr.org.il/modules/Ask/answer/8380

כנ"ל לגבי כיסוי ראש ושאר מצוות התורה,הדברים שלך אינם נכונים הלכתית פעמים גם לא עובדתית,ומובן שבמקום שהיה מנהג שגוי שהציבור לא ידע או טעה בקיום הלכה כלשהי, לא לומדים להמשיך טעות.

שכל אחד ייקרא לעצמו איך שהוא רוצה למי זה משנה בכלל

@הצח והאדום

יש חשיבות עצומה ל"הגדרה", אבל היא לא מה שקובע. הקב"ה, בבית דין של מעלה, לא ישאל אותך איך קראת לעצמך. הוא ישאל אותך מה היו המעשים שלך, ואיפה היה הלב שלך.

אז נכון, אם היא רואה טלוויזיה בשבת, זה נורא ואיום מבחינה דתית והלכתית. אבל זה לא מבטל את הערך של שאר המעשים שלה.

היא שמה את עצמה תחת ההדרה "דתייה" כי היא רוצה להיות שם. האם זה אומר שיש צורך להתעלם מהחטאים שלה? לא.

אבל האם זה שיש לה חטאים נוראיים, אומר שהיא "חילונייה" ושאין ערך למצוות שלה? לנסיונות שלה כן לשמור על ההלכה איפה שהיא כן מנסה? ושעכשיו לא משנה כבר כלום, והיא יכולה ליצור זוגיות מושלמת בלי שום בעיות אפילו עם אדם שלא מעניין אותו כלום (לא בהכרח שפותח השרשור הוא כזה)? ממש ממש לא.

זה שיש לה חטאים, אפילו אם היא מגדירה את עצמה כאחת שמדברת בטלפון בשבת בקביעות, זה לא פוסל את הצניעות שלה, ואפילו לא את שאר השבת שהיא משתדלת בכל מאודה לשמור...

יש ערך לדברים האלה, גם אם האדם עושה דברים אחרים בעייתיים.

(סליחה מפותח השרשור שלא התייחסתי לשאלה שלך, הוא מאוד הכעיס אותי)

ואתה תגלה שזה לא נורא כל כך ותשמח בזה. בהצלחה!

תראה. המצב שאתם נמצאים בו הוא מצב לא פשוט בכלל, וההחלטה לאיזה כיוון אתם הולכים עם זה יכולה להיות החלטת חייכם. יש כמה נק' שאני חושב שכדאי לתת עליהם את הדעת, וחוצמזה שיהיה בהצלחה רבה. 

קודם כל, חובה חובה לדבר עם זוג 'מעורב' שחי עם האתגר הזה, כי אין ספק שהם יכולים להצביע על צדדים ועל דרכים שרוב יושבי הפורום מן הסתם לא מכירים.

בכל זוגיות יש ויתור. ובכל זוגיות הויתור אמור להיות ללא גבול. כמה שצריך בשביל שיהיה טוב ביחד. ובכל זאת, עדיף להכנס לזוגיות בה אתה לא נדרש לוותר כל רגע ורגע, כי יכול להיות שבשלב מסוים יהיה מאוד קשה לעמוד בזה. גם ככה לכל זוג 'רגיל' יש את הקשיים שלו בהכלה או קבלת האחר, כל אחד בנקודה בה הוא רגיש יותר. הויתור (באידיאל לפחות) לא אמור להכאיב לך. הוא אמור להגיע ממקום אמיתי בו אתה מבין שבשבילה זה הדבר הכי מושלם בעולם גם אם לך זה נראה מטופש, ואז אתה שמח לוותר כי אתה רוצה שיהיה לה טוב. אם כבר עכשיו הויתורים הצפויים נראים לך קשים, קשה להמליץ להכנס למצב כזה. מה יקרה אם עוד שבועיים לא תהיה מוכן לוותר יותר?

אתה כותב שאתה אוהב אותה מאוד. נפלא. חשוב להעמיד את האהבה ביניכם גם על יסודות לא רגשיים, כי רגש בא ורגש הולך. ובימים שהוא הולך וצריך לעבוד בשביל לבנות אותו ולרענן אותו, תצטרכו בסיס איתן שיעזור לכם להביט מעבר לכל השוני והמפריד.

לא לנסות לשנות אחד את השני. בשביל להיות מאושר צריך כל הזמן לצמוח ולהתקדם. אם אתה מרגיש שהיא מגבילה אותך בחילוניות שלך, או שהיא מרגישה שאתה מגביל אותה ברוחניות שלה, במקום להיות מקור שמחה אחד לשני, אתם תהיו מקור לדיכוי. אתה צריך להבין. בדרישה שלך 'לחשוף יותר', אתה פוגע בה. גם אם אתה לא מאמין בצד הרוחני של הדברים, אתה פוגע בה כי זה מה שהיא רוצה וזה מה שטוב לה. ואם היא תנסה לכפות עליך תפילין או כל דבר אחר, היא פוגעת בך ובתחושת החופש שלך, כי זה מה שטוב לך. רק זוג ממש מכיל וממש מכבד יכול להיות כל כך קרוב אחד לשני, ועם זאת להיות כל כך רחוק.

למצוא דרך או אדם שיעזור לכם לפתור דילמות בעניין שאתם לא מצליחים לבד. אולי זה נראה שחשבתם על הרבה נק' שעלולות לצוץ במהלך השנים, אבל החיים מזמנים הרבה סיטואציות מפתיעות, וחשוב שיהיה דרך ללבן את הדברים בצורה טובה.

שיהיה בהצלחה רבה. שבת שלום.   

אתה יכול להסביר מה הכוונה שזה לא עשה לך טוב? מה הסיבה? אני שואל בשביל לנסות להבין נקודה בשאלה המרכזית אותה שאלת לגבי הבחורה...

צריך לדבר עם כמה זוגות כאלה כי יש מהם שהצליחו לפתור את הבעיות הכרוכות במצב הזה , ויש כאלה שלא הצליחו. חבל שתוותרו אחד על השניה [וההיפך] רק בגלל שיש כאלה שלא מצליחים...

צריך לדבר עם כמה זוגות כאלה כי יש מהם שהצליחו לפתור את הבעיות הכרוכות במצב הזה , ויש כאלה שלא הצליחו. חבל שתוותרו אחד על השניה [וההיפך] רק בגלל שיש כאלה שלא מצליחים...

סוף סוף האהבה שלך היא אהבה שתלויה בדבר. בטל דבר, בטלה אהבה. לכן, נשאלת השאלה אם אחרי החתונה, כשתחשוב ש"הנה, עכשיו היא כבר שלי, אז למה לי להתאמץ בשבילה?" אתה עדיין תרגיש כמו שאתה מרגיש עכשיו. דהיינו, שאתה מוכן לקבל את כל דרישותיה --ועוד-- כל החיים ! כי אם לא, שניכם תצאו אומללים, ויתכן אפילו שילד או ילדה יסבלו גם הם מההחלטה שהחלטתם בהשפעת ההורמונים הלא מסופקים.

עליך לחשוב על זה עכשיו, ולהחליט עכשיו. והעיקר -- אם תחליט להישאר איתה ולקבל על עצמך את דרישותיה -- לקיים אותן,.

שלא יהיה מצב  שתאמר: נכון, הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים...

לדבר עם יועץ. 

בטוח יענה לך תשובות מספקות, 

בהצלחה.

כבר שולח לך בפרטי, 

מכיר אישית הוא מרצה גם בזוגיות.. (:

החויה הראשונה שלי שבה הרגשתי שאני חווה אהבה היתה תחושה כזו
אני מוכנה ללכת רחוק בשביל לחיות עם הבחור הזה, לשנות סגנון ולוותר על דברים קטנים מהחיים המוכרים.

אני מבינה שאתה כבר מציג פשרות לאחר שדברתם, אבל כדי שיצליח לדעתי אתה צריך פחות לחפש שינויים שהיא תעשה ויותר לברר על מה מבוססת האהבה, ומה אתה מוכן לעשות יותר כדי שזה ילך.

אישית, אני מחפשת מישהו עם דרך חיים דומה, אני לא יודעת איך בתוך הבית אוכל לגדל ילדים לערכים כשאנחנו לא שותפים לערכים הללו

אבל אני מאמינה שיש מקרים בהם השילוב המאתגר הוא נכון לזוג והילדים יכולים לצאת מזה מורווחים

החיים דינמיים, החוויות והיחסים הדינמיים ישםיעו על שניכם

לא נראה לי שנכון לבקש עכשיו שינויים לטווח ארוך, אלא רק אם נח עם השוני אפשר להתקדם

דעתי הבלתי מחייבת

בהצלחה

" אני יודע שהיא ממש יקרה ואני משתגע בלעדיה , אז לכן לכן בייאוש עמוק אמרתי לה את מה שאמרתי"

בכוונה תחילה הדגשתי את 2 חלקי המשפט בצבעים שונים לצורך הדגשה והסבר.

מדבריך אני מסיקה כי בדברים שהגעת איתה "להסכמה" מבחינתך , הם תוצאה של חוסר שיקול דעת שכלי, ואין

ההגיון מדבר משום שאתה מאוהב בה עד כדי כך שהיא מביאה אותך לידי שגעון.

{עד כאן אלו דבריך} ---------------------------------------------------------------------------------------------------------

עכשיו נניח שאתה משיג אותה ואחרי שהיא אצלך בכיס , ואתה נוחת לקרקע ולמציאות ותגלה שאתה לא 

מסוגל לקיים מה שהבטחת..היא תאמר לך אבל סיכמנו?! מה תגיד?! שאינך אחראי למה שנאמר כי ההבטחות נאמרו מתוך 

טרוף חושים ואי שפיות כתוצאה מההתאהבות?? ואז היא תהייה אומללה כי היא כבר נפלה אצלך ברשת..(תחשוב על דבר

מהותי ועקרוני כמו טהרת המשפחה)

אם אתה באמת אוהב אותה תחשוב טוב טוב לפני שאתה מבטיח לה, ומתחייב לה לחיים מאושרים לצידך!!

לכן לא נראה לי שזה בלתי אפשרי. ביחוד שהוא יודע מה זה להיות דתי כי הוא עצמו היה פעם דתי.

אתה מה אכפת לך? אתה לא משנה כלום בעצמך היא כן

כל מילה בסלע.

והלואי שתצליח לקבל אותה כמו שהיא..

תנסו להגיע להסכם על התנהלות הבית. בלי לדרוש יותר מדי וויתורים. אם תתחילו בוויתורים זה יגמר מתי שהוא. ואפשר שתגיעו למצב של אי אפשר לוותר יותר. לכן כדאי להגדיר כבר עכשיו את גבולות ההתנהלות. צריך לקחת בחשבון שצפויות הפתעות. גם בזה צריך לדעת איך לטפל. לא קל. בהצלחה.

זה לא יקרה.

אחרי ה'אהבה' הראשונית שנמוגה כמה ימים (מקסימום שנה) לאחר הנישואין באה העבודה האמיתית והקשה.

עבודת הזוגיות תהיה קשה פי כמה כשהשוני ביניכם כ"כ גדול עד בלתי אפשרי לגישור.

ובקיצור- לא מומלץ.

בכיוון התחזקות בשמירת תורה ומצוות ואתה בכיוון נסיגה מתורה ומצוות. מאוד קשה להיפגש ככה.

הנשמה שלה כל הזמן תדרוש את המזון שלה והוויתור כואב כל כך. ואתה רואה בדת משהו שהזיק לחייך אז גם זה קשה כל כך.

בע"ה שהשם יאיר דרככם.

באופן כללי - לקראת נישואין ולכל אורך הדרך יחד - השאלה המרכזית צריכה להיות "איך אני בא/ה לקראתו/ה" ולא "איך היא/הוא בא/ה לקראתי"!

זה סוד הקסם. כל הזמן לחשוב מה אני יכול לעשות למענה. כמובן שאין לוותר על האישיות, על ה"אני" העצמי, אבל המוקד של הקשר צריך להיות הנתינה, הרצון שיהיה טוב לצד השני.

כשאני מתמקד בעצמי ומצפה שהיא תוותר למעני - זו נקודת מוצא שאינה בריאה.

הנישואים הם מסע מופלא של עבודה תמידית, וככל שהנתינה רבה יותר האהבה מתחזקת.

זו נקודת הראות הבסיסית שאותה כדאי להפנים. כשהבסיס קיים - הבניין שנבנה על גביו חייב להיות מורכב מהדדיות, משיח, מהיכולת לדבר על כל דבר, לברר יחד את הנקודות המשמעותיות.

ואולי זה גם יכול לשמש מבחן לגודל האהבה ולמהותה - האם אני אוהב אותה ברמה כזאת שאני מוכן להשתנות למענה - או לפחות לאפשר לה להיות היא-עצמה בשלמות - או שמא האהבה שאני חש מורכבת בעיקר מאהבת-עצמי, מהתחושה הנעימה והטובה שיש לי אתה, ומהרצון שהיא תנעים את חיי? מי במוקד - היא או אני?

בהצלחה רבה מאוד בבירורים, בעבודה האישית והזוגית,

ושתזכו למסע מופלא עד מאה ועשרים בע"ה!

ולא לנסות לפגוע בה ולשנות אותה ממה שהיא, אלא לתמוך בה ולעודד אותה.

לכן, עליך לחשוב האם אתה באמת מוכן להתמודדות הזאת.

הלבוש הצנוע הוא דבר יקר מפז, שכולו כבוד לבת ישראל. אל תבקש ממנה להסיר מעליה את פארה.

הנישואין להיכנס לחיכוכים מיותרים סביב נושא שמירת מצוות

חפש לך אישה שמתאימה יותר..

היא שומרת מסורת.

לא אוכלת חזיר, לא נוסעת בשבת , צמה ביום כיפור וכן הלאה.

בעלה כופר גמור.

אז מה בעלה אמר לה?

הוא אמר שמה שההלכה אומרת , זה שאישה צריכה ללכת לפי מנהג בעלה, ז"א שאם הוא כופר גמור אוכל חזיר ונוסע בשבת, היא גם צריכה לקבל את "מנהגו".  

וסיפרתי לה את זה והיא מאוד שמחה , והיום היא ממשיכה לשמור מסורת.

שאר ההלכות.. איזה חצוף

לא קראתי את כל התגובות אבל ממה שכן רובן ככולן מדברים על הדלקת אור בשבת, אוירת השבת וכד

שזה באמת חשוב וקריטי שיהיה אחדות בחיי הנישואים כי גם ככה יש שוני בן גבר לאשה

שאיתו צריך להתמודד

אבל מטרות משותפות הן חשובות מאד!!

מה שיותר קריטי לנישואים זה חינוך הילדים, טהרת הבית, קדושה..איפה זה?

הרי אם אתה לא מאמין בהלכות שהיא כן מאמינה בהן, מהר מאד זה יהיה קשה במיוחד 

למשל לא לגעת בה שבועיים

לא ליסוע בשבת

לא להדליק חשמל וכו'

זה או שהיא תוותר על זה כי היא לא תהיה חזקה מספיק, או שפשוט זה יכניס אתכם למתחים ומריבות

אני לא מבינה למה אנשים מכניסים את עצמם לקשרים כאלה מלכתחילה

הרי מטרות משותפות זה דבר מאד חשוב בנישואים מעבר לאהבה שצריכה לפתוח את הקשר...

שיהיה בהצלחה מה שלא תבחרו...

עדיין השאלה של ההגדרה עדיין חשובה. כמה היא דתיה ולכן גם דעתי שזאת שאלה שהבחורה צריכה לשאול את עצמה ולא הוא. היא צריכה לוותר הרבה יותר ממנו והשאלה היא כמה העקרונות חשובות לה.

לפני כמה שנים קראת מכתב מרגש מאד שכתבה בת להורים "מעורבים" (דתיה וחילוני) בעיתון "פנימה". היא תארה בכאב גדול איך הוריה התחתנו באהבה ענקית ולאט לאט - בעיקר עם בוא הילדים, החיים בבית הפכו לגיהנום. וויכוחים אין קץ על כל דבר, חינוך הילדים נפרש להמון תחומים ויצר מתחים בלתי פוסקים. היא מסיימת בקריאה גדולה לכל המתלבטים: אל תעמיסו על ילדיכם את המשא הנורא הזה. הרי לכל זוג גם הדומים ביותר  יש ויכוחים,חילוקי דעות ועבודה לא פשוטה על הזוגיות,למה להתחיל מנקודות כ"כ שונות??? למה ליצור מלכתחילה מהמורות שיקשו עוד יותר??? מאחלת לך בהצלחה במה שתבחר.

האהבה שאתה מרגיש כלפיה כעת, לא נראה לי לדעתי שהיא תחזיק מעמד בשעות קשות.

אותנו לימדו שיש לבדוק התאמה מבחינה שכלית ורק אז לתת לרגש את המקום שלו.

ויש הבדל בין אהבה לבין התאהבות. ולא ארחיב בזה עכשיו. אבל נראה יותר שמתאימה כאן המילה התאהבות ולא אהבה אמיתית.

נכון שזה קשה לומר לכם להיפרד, אבל זו העצה שאני מרגישה כעצה שתהיה המתאימה ביותר עבורכם. 

וברור לי שה' יעזור לכם לפגוש כל אחד את בן זוגו המתאים לו.

ולסיום הערה קטנה - אני מכירה זוג שהכירו כאשר היא היתה באמצע חזרה בתשובה והלכה במכנסיים , והוא היה באמצע תהליך הורדת הכיפה. הם נפגשו "באמצע" וזה היה נראה מתאים, והם התחתנו ונולדו להם שני ילדים, אבל אז כל אחד המשיך לעבר מטרתו וזה נהיה בלתי נסבל - הוא כנראה לא סבל כבר זיקה לקיום מצוות והיא רצתה להקפיד יותר. והם נפרדו.

אני מאמינה שכל אחד רוצה בן זוג שילווה אותו לכל החיים, כי אלו החיים המאושרים. ולכן צריך לראות מי בן הזוג שאיתו אפשר לרוץ למרחקים ארוכים - לעבור מכשולים  ומשברים ולצאת מחוזקים. וזה קשה כשלכל אחד מטרות שונות כל כך בחיים.

בהצלחה ורק טוב!

אם היא באמת חשובה לך ואתה מרגיש שהיא באמת הזיווג שלך, תדבר איתה, בלי ללחוץ עליה, תדברו ביחד ותראו במה אפשר לבוא אחד לקראת השני. אני ממליצה לך באמת לכבד אותה ואת אורחות חייה, ואתה צריך לקחת בחשבון גם שכל ניסיון לכפות אחד על השני את אורחות החיים של הצד השני עלול מאוד לפגוע ולכן הדברים צריכים להיעשות ברגישות ומתוך כבוד אמיתי והכלה של הצד השני. ועלייך לקחת בחשבון גם שיתכן ותתחזק מבחינה דתית גם בעתיד, אבל אם אתה באמת פתוח ואוהב ומכבד אותה ויכול לחיות עם כך אז תמשיך איתה. הכול באמת תלוי עד כמה אתה מוכן לוותר, אם היא באמת בחורה שאתה רוצה לבנות איתה בית, אז תצטרך לעשות את הויתור הזה, אבל יכול להיות שהוא הכי כדאי שבעולם, אבל כמובן לאחר שאתה שלם עם כך בכל ליבך ולאחר מחשבה אמיתית. תשב, תחשוב עם עצמך, עד כמה היא חשובה בשבילך ומה הוויתורים שאתה מוכן לעשות לשם כך. ואח"כ תדבר איתה. שיהיה המון המון בהצלחה בכל מה שיהיה!

עכשיו ברצינות, ולאחר סקירת כל ההודעות שלך כאן:

הכתיבה שלך טעונה מאד מבחינה רגשית, ובין השורות אפשר לזהות בה מאפיינים של אובססיה לבחורה הזו.

סליחה שאני משתמשת במינוח מקצועי לא קל, אבל זה מה שצף לי.

נראה לי שאתה אוהב, אבל לא רק.

על פניו, ההתרשמות שלי שאין לזה סיכוי. ומערכת יחסים כזו, עלולה לגרום לשניכם שבר גדול.

היא מתחזקת - ואתה ההיפך, כלומר, ריחוק מתמשך, ומתכון לפיצוץ.

עם כאלה אמוציות, האם יש סבירות שתוכל או שתרצה לכבד הלכות טהרה ולשמור נגיעה ?

ממליצה לך לקחת פסק זמן,  וללכת לייעוץ רגשי, התנהגותי. שיסייע לך לבנות מערכת יחסים בריאה, בכייף.

אם אתה אוהב אותה אז תשמח שהיא דתיה, ולך לקראתה, תתחיל להתחזק...

ולא להפך

שלום

דעתי היא  שאם אתה רוצה באה והיא בך  ואתם חושבים למסדר את הקשר , חתונה .

אז שבו ביחד ותדברו  ותדונו מה כל אחד רוצה שהיה בבית שהוא מקים. ותמצאו דרך וקו משותף יחד . 

  למורות שאולי זה יהיה קצת קשה  , כי אחד חילוני -מסורתי והשני דתי .

ויש פער בין הדת ויש דברים מאוד מהותיים וחשובים שאי אפשר לותר בקלות על דברים אלו .....

אבל בכל זאת תנסו למצאו קו ודרך אחת שאת מסכימים עליה . מעין כיוון כללי כזה.

אתן לך דוגמא  : כשאני ובעלי יצאנו יחד לפני כ-8 שנים (נשואים כבר 8 שניים עם שני ילדים ), ישבנו ודברנו על דברים מהותיים וחשובים . כמו איך הבית שלנו יראה , מה אנחנו רוצים שהיה או לא היה בו . הכין ילדינו התחנך ובאיזה דרך ....

הוי קצת חילוקי דעות  על דברים מסוימים .אז לבנו ודברנו וחשבנו יחד ובקול . כדי ,,לא כדי מתאים לדרך שאנו רוצים .....

למורות ששנו דתיים מבית ,מי דתי יותר ומי פחות . וגם בהמשך הדרך לאחר הקמת הבית והחתונה דברנו על כל מיני דברים . כי השאלות והפער ממשיך גם אחר כך . גם את זה צריך לקחת בחשבון.  יש דברים שצצים בהמשך הדרך.

הכין נגור ? איך יראה השבת שלנו ?(לא רק מבחינה דתי  אלה בכלל ...)

בילוים ויצאו לאן כן ולא לא , זה מתאים לנו כדתיים ?

(סרטים והצגות .... יש בעיות של צניעות  וקול באישה )  .

בעניין ההצגות בעלי לא כל כך בעד ללכת  ואני מאוד אוהבת ורוצה ("גדלתי על זה")

אז אנחנו כן הולכים לפעמים , ואם יש הצגות - מחזמר ששרים נשים אז הוא לא באה ונותן לי את הבחירה אם ללכת או לא .

אז יש פעמים שאני הולכת אם אמא שלי למחזמר ,(כמו: כנר על הגג ) והוא שמר על הילדים .

ועוד עניין בכיסוי הראש התלבטתי רבות אם כיסוי שלם (כל הראש ) או חצי ..... הוא העדיף שלם אבל נתן לי להחליט .

ראיתי שזה מאוד חשוב לו ולכן בספו של דבר הלכתי על כיסוי שלם (אחרי ברורים ושאלות ודיון יחד .....)

מבין לפעמים מתפשרים ובאים לקראת אחד לשני .כך זה בנשואים בכלל. בלי קשר לחילונים ודתיים .

אז תוסיף את הפן הדתית ששם יש מחלוקות  קצת יותר מהותיות ...... בהצלחה .

תמיר שלום.

לפי דעתי, הבעייה שלך היא לא רק ההבדלים ביניכם, והקושי שלך עם דת.

יש דבר נוסף, והוא יותר חשוב:

אתה לא מבין עדיין, שךלהתחתן זה אומר שכדי להיות מאושר אתה נכנס לתהליך של שינוי משני הצדדים!!

אני נשואה הרבה שנים לאיש דומה לי מאד מבחינה דתית, והאושר שלנו שקיים היום, בנוי על המון שינוי שהסכמתי לעשות, על המון שינוי שהוא הסכים לעשות.

השנים הקשות שהיו לנו בתחילת הדרך, היו בזמן שאני חשבתי שהוא צריך להיות כמו שאני רוצה, והוא חשב אותו דבר לגבי.

אתה לא מתחתן על מנת לשנות אותה ושהיא תוותר לך.

אתה מתחתן על מנת ללמוד איך חלעזור לה להיות שמחה.

מי ישמח אותך?

זה כבר התחום שלה.

מה שיפה, זה שאם אחד מתחיל בשיניוי הזה, השני לטאט לאט משתנה לטובתו אפילו בלי לךהיות מודע.

עם חברתך הנוכחית הבעייה גלויה:
אתם לא מאמינים באותו דבר.

עם החברה הבאה הבעייה תהיה אחרת, ולא תשים לב עד החתונה.

תכבד אותה, תמעיט לבקש וויתורים,

היא תושפע ממך ותנסה לכבד אוןתך ולא לבקש הרבה וויתורים.

תדברו כל פעם בגילוי לב על מה מפריע, ושכל אחד יתן לשני להחליט מה הוא מוותר ומה חשוטב לו בלי לחץ.

ועוד דבר:

מה שנראה לך ולה  עקרוני היום, ישאר כנראה עקרוני תמיד.

אבל הדברים הקטנים ברקע, משתנים עם הזמן.

שיהיה לכם בהצלחה!

נ.ב.

יש זוגות מעורבים דתי/חילונית,

שמלווים את עצמם בייעוץ זוגי אחת לחודש חודשיים בשנה הראשונה בדיוק בגלל הלבטים שלכם

היא חושבת שעם החינוך שלה היד יהיה כמוה , אבל כשזה יהיה באמת הילד יהיה כמו החברים שלו , ואותה זה יעצבן נורא ומתקבל על הדעד שיפוצץ כל הנישואים שלכם.

 אז תחשוב טוב , ואל תרמה את עצמך ש"אהבה מתגברת על הכל".

כדאי לכם ללכת לסמינר "ערכים" . אתה תראה את הדת מזוית שונה ממה שלימדו אותך פעם. זה גם מאד מרגש, במיוחד הסימפוזיון שיש בסוף. . ואז תבין אותה. ואולי קצת תתקרב אליה בהשקפת עולם.  הייתי פעם חילונית. ואני יודעת. גם אתה תרצה לתקן את העולם   ולהשפיע על העולם. אפילו קצת בהתחלה.

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

שתדע להבין, להכיל, לקבל, וכו' אותך!

באחריותך ליידע, להסביר, לתווך את עולמך הפנימי כלפיי חוץ.

ובעניין שלה ובכן זו היא כרגע וזה הטוב שהיא מביאה, אתה כאן כדי לבחון אם יש פוטנציאל בבסיס שיתאים לך. זו מי שהיא לפחות כרגע.

לוקח הרבה זמן לשנות דפוס התנהגות אבל אופי נשאר.

נכון שבעבודה זוגית משותפת יתכן ויעשו תזוזות קלות כדי לבוא יותר לקראת הצד השני אבל לפעמים יש נפילות, יש הליכה אחורה, שתיים קדימה ולכן עיקר העבודה היא פנימית על עצמך.

בודאי שיש ציפייה ביחס לסביבה. וכן, אני גם מצפה להכלה מסויימת.

נניח, סביבת עבודה, יש ציפייה שהיא תהיה נעימה וכו'.

וכן, אני שמח ששיתפתי אותה בכאב שלי ונתתי לה את ההזמנות להכיל את הכאב הזה.

זה שהיא היא לא לקחה את ההזדמנות הזאת בתי ידיים - זה עניין שלה עם עצמה.

אני יודע שעשיתי את שלי, ולא בחרתי להשאר לבד עם הכאב.

באמת חשוב מאוד לתווך את העולם הפנימי לסביבה ובהחלט זה משהו שמורגש בסיפור הנ"ל.

לא ציפיתי לרגע שנתחיל לעשות עבודה זוגית.

כן ציפיתי שאם היא מדברת איתי, אז היא תהיה איתי. ואם היא פגעה בי שתבקש סליחה, ואם היא מבקשת סליחה אז שתבקש סליחה בכנות ולא רק כדי להרגיש טוב עם עצמך.

מאמין בה, וברגע שהבנתי שלא יצא מזה משהו וסתם התבחבשנו, אז באמת חתכתי את השיחה והבאתי לסיומה.

אבל אני לא חושב שנכון להציף באופן יזום קשיים בשלב מוקדם כ"כ. מה אתה מתרפס בפני כל אחת שהרגע פגשת? שמור כל המקום שלך קצת. זו לא גאווה. זו הערכה עצמית מבורכת. זו שמירה על עצמך.

מבין אותך (נראה לי. לפחות מתיימר). אבל יש בני אדם (גברים ונשים) שיהיה להם קושי להכיל פתיחות כזו, קצת התרפסות, בשלב ככ מוקדם. כאילו, 'למה אתה אומר לי את זה? מה אני בשבילך?, וזה מרתיע ומבלבל, ומובן שזה יכול גם להביא לתגובה לא נעימה או חסרת טאקט.

על עצם זה שהיא לא לגמרי איתך, זה מאד מתסכל. נסה לחשוב. האם היא ידעה מראש שהיא תהיה ככה או שהיא תכננה להצליח להתרכז בפגישה ופשוט לא הצליחה? היית מעדיף שבאמצע דייט היא תגיד לך 'שמע, אני לא מרוכזת, נמשיך מחר בטלפון'? נשמע לי שהיא ניסתה לכבד ופשוט לא הצליחה.

וכן. היא מתנסחת ממש גרוע.

להיפך, נותן לה הזדמנות להחזיר לה את הכבוד שלה.

וזה לא היה זה. היא לא היתה מבולבלת בגלל הפתיחות, היא התחילה לכעוס עלי בגלל שאני מבקר אותה.

ממש לא אכפת לי אם היא שלי או לא.

אכפת לי שיתייחסו אלי כמו לבנאדם.

ואם אני מאמין שהיא אדם טוב, אני גם יגיד שכואב לי. זה לא בושה.

אני לא חושב שיש כאן ממש דבר "נכון" או "לא נכון".

זה נשמע שהמצב שלה בכללי עכשיו הוא בעייתי וזה דבר שאף פעם לא קל להודות בו. עצם זה שהיא בכלל "חשפה" את זה הוא דבר שיש מי שיראה בו מעשה גבורה מבחינה נפשית. זה כמו לבקש סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה.

מצד שני אני בהחלט גם מבין אותך כי אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות.

היא ניצלה מדייט ממני. לכן היא העדיפה לחסוך לעצמה דייט שלם מאשר שיחת אי נעימות.

יכול להיות מאוד שהיא צדקה ביחס לכך. אבל מה הקשר לגבורה?

לה לא נעים בגלל שהיא חזלשה אותי פעמיים. תחושה מאוד בריאה ריגשית. בעניין הזה אני לגמרי מפרגן לה. זאת תחושה בריאה לחלוטין.

אממה חוסר נעימות זאת תחושה *אישית*, כאשר אדם חש חוסר נעימות ומתייחס לכך, הוא לא בהכרח מתייחס גם לזולת. להיפך הרבה פעמים הוא נשאר בחוסר הנעימות האישית שלו ולא מתייחס להשלכות של הזולת ביחס לדיבור או למעשים שלו.

בעיני, יש כאן "נכון" ו"לא נכון".

מתי שבנאדם בוחר להתנצל הוא לא צריך להצדיק את עצמו.

ואם ההתנצלות היא "פורמלית" בלבד, שלא יתנצל בכלל.

אלא שאני מבין.

התכוונתי לגמרי למה שכתבתי: "אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות."

אך בהחלט ייתכן שגם לא הבנתי את הסיטואציה שתיארת.

רק לא הבנתי מה הגבורה שהיתה לה.

אדרבה, אם יאורו עיני, מודה שאתבייש בכך, אבל אשמח לזהות עוד נקודה טובה שלא ראיתי.

היא יכלה למצוא תירוץ אחר לנפנף או פשוט להשאיר את זה סתום (זה לא אתה זה אני, אבל ברור שהסאבטקסט הוא שזה אתה), אבל הודתה בפועל שכל החיים שלה עכשיו זה "חצי קלאצ'" וזה למעשה אומר דבר רע עליה (לפחות באופן זמני). הרי זה אומר שהיא בזבזה לך את הזמן, בזבזה לך כוחות, בזבזה לך תקווה וכו'. לכן אמרתי שזה כמו לומר סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה - כי בפועל מה שהיא אמרה, לכאורה, זה שאתה לגמרי צודק.

מה שקרה אחר כך זה שהיא כנראה נכנסה למגננה בעקבות החשיפה הזו.

יכול להיות שאני קצת מחלטר כאן פסיכולוגיה בגרוש, ולכן אני אומר את זה בזהירות, ומבקש להדגיש את זה. אני לא יודע מה הייתי מרגיש בעצמי אם הייתי בנעליים שלך.

אני רק מנסה להציע מבט של "מה שרואים משם לא רואים מכאן".

אבל זה גם לא הסיפור.

אני מעריך אותה בתור בנאדם והיא ממש לא חרטטנית.

הבעיה שלי זה לא שהיא בזבזה לי כוחות.

ההערה שאמרתי לה היתה מאוד נקודתית - בשיחת טלפון אחרי הפגישה הרגשתי שהיא לא היתה איתי.

ושוב, היא אמרה שזה בסדר גמור מבחינתה. ויודע מה, אולי קצת קטנוני, אבל הייתי מצפה לטיפה יותר אמפתיה למי שבאה בעמדה לבקש סליחה.

יש נשים שממש קשה להן לקחת אחריות. הן מערבבות בין מה שהן מרגישות לבין מה שקרה בפועל, ולכן כל ביקורת מרגישה להן כמו התקפה. זה לא בהכרח מגיע מרוע, אלא הרבה פעמים מבלבול, מחוסר בגרות ומקושי להסתכל על עצמן מבחוץ..

היתה צריכה להתחיל עם אני ממש מצטערת אתה צודק זה לא בסדר

ואז להסביר מה הוביל אותה לזה

אולי תתנחם בזה שהיא בתקופה לא פשוטה וזה לא אישי אליך בכלל.

ולגבי התוכן, אנסה לסדר את המחשבות שלי כי עולים מחשבות על זה

לדעתי, היא ניסתה להתנצל ולומר שזה לא אישי מולך אלא שהיא מתקשה כעת לעשות דברים.

עם זאת, היה ראוי שאם זה המצב אצלה שלא תתחיל לצאת עם אנשים כי אין לה את הפניות הנפשית להשקיע בבן אדם.

הפוך ..היא ניסתה להגיד שהיא לא בסדר=

כן, אני לא מאה, אני חצי קלאץ' ובגלל זה יצא ככה. כלומר שומע אני ממש לא במיטבי עוברים עליי הרבה דברים.

תראה, יכולת גם להגיד לה בחצי הומור את יכולה גם לקחת קצת אחריות, זה בסדר (:

לפעמים זו הבעיה, שגברים אומרים כן כן נכון את צודקת, כשבפועל הם בכלל לא מרגישים ככה. בעיניי עדיף להגיד בעדינות את מה שאתה באמת חושב מאשר להסכים רק כדי להכיל ולצאת גבר נעים.

ואגב, אני מראש לא הייתי מכילה הכול.

בחור ביטל לי דייט אחרי שבפעם הראשונה הוא כבר דחה. הוא התחיל לתת לי שלל תירוצים וזה פשוט הצחיק אותי.

וממש צחקתי

הוא שאל אותי למה את צוחקת?

אמרתי לו, לי זה פחות שייך כל זה ואני לא רגילה ליחס כזה..

אמרתי לה שהיא מצדיקה את עצמה והיא הסכימה שהיא מצדיקה את עצמה והתחילה לכעוס עלי בכך שאני מאשים אותה :/

@ארץ השוקולד

את זה קצת בתקיפות?

או שהיה שם טון חברי

סמכי עלי שהייתי הכי עדין ביחס לסיטואציה שבחורה מבטלת לי דייט יום לפני פעם שנייה.

כמו שכתבתי, אמרתי לה לפני - אני הכי מבין אותך בעולם וזה הכי יכול לקרות.

אז רציתי שטיפה תהיה שותפה לכאב שלי, היא לא רצתה - חבל.

לא נעים בכלל.

זה שהיא בתקופה מורכבת (אולי זה מה שגורם לחצי קלאצ)

בכל פגישה שמבטלים ראוי להתנצל בצורה מכבדת, בטח בדייט.

בעיני הביטול עצמו נותן רושם לא מאוד מכבד ורגיש, בעיקר בגלל שזה פעמיים ובלי התנצלות והבעת רגישות.

מצד שני התירוץ שלה שהיא חצי קלאצ' לא נשמע לי מעליב במיוחד. זה אולי סתם אינסטינקט בסיסי להתגונן. היא מרגישה שהיא הייתה קצת לא בסדר, אבל זה לא היה מכוון אלא שהיא עצמה קצת חסרת שליטה במה שקורה לה.

יכול להיות שבדייטים יש קצת שחיקה של היחס האנושי,

אבל עדיין באופן כללי רגישות והתחשבות בבני אדם שיש לנו אינטרקציה איתם זה נשמע כמו ציפיות סבירות לחלוטין.

מעליב שאין ביטוי של לקיחת אחריות. זה התלבש אצלי על הנסיון האינסטינקטיבי להתגונן.

אממה, אני הצדקתי אותה בעצמי ולכן ציפיתי שתהיה פנויה להבעת רגשות.

אולי אם הייתי מבקש את זה בצורה אחרת, אולי היא היתה יכולה לשחרר משהו.

ההתנגדות לי לביטוי האינסטנקיביטי שלה סתם יצר אווירה איכסה.

זה מרגיש לי יותר מורכב מזה

מרגיש שהיא רגישה ואולי גם נפגעה מהאמירה של החצי קלאצ'. לכן ענתה קצת כמו בציניות כזאת כמו להדוף כמו הגנה כלפי חוץ. יש מצב שהיא באמת בתקופה כזאת ואתה שמת לב לזה והנכחת את זה, ובאת בטוב, ברצון להכיר אז מצד אחד זה לא היה לך נעים בצדק זה באמת לא כיף..

ייתכן שהיא באה אחרת, ואז היא נבהלה שהיא לא באמת פנויה, ואז היא ניסתה כזה לשחרר, אבל באמת יש כאן אותך מולה וזה באמת פוגע להיות זה שנזרק שוב ושוב במיוחד שאתה בא בטוב.

מצד שני, גם לא היה מקום לתחושה שהיא היתה בה, ולך תדע למה מה עובר עליה.. אני בטוחה שזה לא קשור אליך אלא דברים שלה ולפעמים קשה לעשות הפרדה והכל נצבע בצבע כזה של באסה... ואני חושבת שזה העיקר שזה לא קשור אליך אלא למצב שלה

ויש מצב שהיא מתבאסת על עצמה שהיא פנתה אליך פעם שניה ואז בכלל מבטלת כמו נראית לא רצינית ואם באמת עוד דברים לא הולכים לה, אז גם תוספת לבאסה..

זה ניתוח וספקולציה אין לי מושג אם קראתי טוב את הסיטואציה וכן היה חלק קטן שלא בטוחה שהבנתי אז השלמתי לפי הבנתי

השאלה שעולה אצלי היא איפה באמת נקודת הפגיעה, מה הכי הפריע לך במה שהיא עשתה

כי בקריאה שלי את דבריך זה לא לגמרי הצלחתי לדייק

שהתנצלה ללא להביע הזדהות או חרטה כלשהי

לפעמים זה מאוד מאיים עלינו. אולי זה העניין כאן.

ועוד דבר; כתבתי קודם שאם היא חשה כך שלא תיפגש בכלל,

אבל במחשבה שנייה, זה לא מדוייק. כי זה כנראה גם "אני

רוצה" וגם "אני חוששת/לא חשה בשלה/ לא מסתדרת עם

הרצונות , התקוות, והחששות שלי...

בלבול כזה.

אולי באמת הנכון כאן, כמו בכל מקרה, לנסות להבין

את הצד השני, לשים קצת את עצמי והכבוד שלי, בצד....

מסכנה אם היא מגיבה ונוהגת כך....

לא קל ללמד זכות. במיוחד אם אנו פגיעים, רגישים...

בזוגיות ובכלל בחיים לא כדאי להתקע על עניינים פעוטים כאלה, אלה דברים שקורים והרבה, עדיף לשחרר, בעיקר בשביל עצמך.

בכלל, אדם במצב של חצי קלאץ לא תמיד מסוגל לצאת מעצמו, לשים לב לפגיעה ולהתנצל

אשתדל לקחת אותה למקום שיותר מדוייק עבורי בהקשר הנוכחי.

יכול להיות שהחצי קלאצ' שקיבלת זה ה100% שהיה יכולה לתת כרגע.

יכול להיות שהיא נפגעה שאמרת את זה.

אתה צודק מנקודת המבט שלך אבל זאת אף פעם לא נקודת המבט היחידה.

לכן, לעבור הלאה, לא לצפות למערכות יחסים מושלמות ומתוקנות עם כל האנשים סביבך, אתה תתאכזב המון אם תמשיך ככה.

תשקיע יחס, פגיעות ותיקון במערכות יחסים שקרובות אליך באמת.

להדפיס את התגובה שלך ולתלות אותה על הקיר או בכל מקום בולט אחר.

בכל העניינים שציינת. כל כך נכון!

אתה נשמע כאדם בוגר, אנושי, רגיש.

הכי טבעי זה להיפגע; אם את במצב כזה עכשיו, אנא, אל תלכי

לפגישות ותבזבזי את זמנו סבלנותו, לבו, של האדם השני.

מאחלת לך המון בשורות טובות במהרה במהרה.

שנה טובה!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

לק"י

אני אף פעם לא הייתי נפגשת עם חברות יותר מידי.

אבל גם כשכן, נשמע לי מוזר להביא עוד חברים בלי לשאול קודם אם מתאים.

כך שלא זוכרת שעשו לי את זה.

מה שכן, יש דברים שכנראה מקובלים מאוד אצל אנשים מסויימים, ולכן אולי להם זה נראה מוזר שלך זה מפריע.

מציעה להגיד מראש בפעם הבאה, שאם רוצים להביא עוד חברים, שישאלו אותך לפני.

כי אני עושה את זה מלא אבל צריך טאקט לדעת מתי להכניס

לק"י

אלא אם כן, את יודעת מראש שזה בסדר מצד החברות שלך.

וגם יש הבדל בעיני, אם קבעתן כמה ביחד להפגש, ונוספה עוד אחת. לבין אם קבעת מראש רק עם חברה אחת....

כי הן מכירות ואני מפחדת לפגוע במישהי שלא אזמין אותה

מציעים להזמין עוד אנשים או כיף לא בא שיחות חופרות אחד על אחד. או להנות ביחד כדי לא לחפור אחד על אחד.

שזה מובן לי..

כך או כך מבקשת כנות ופתיחות

כלומר מופעלת וצריכה להיפגש 1/1 ?

אישה רגישה = צריכה להפגש אחד על אחד עם חברה?

מהי אישה מופעלת?

אני מנסה להבין את המנגנון הבסיסי לפני שאני עונה יותר ברצינות.

אם את אישה שהרבה אנשים "מפעילים" אותה (בגוף, אין לי איך לתאר את זה - תחושה כזו של הצפה), אז פשוט לא שייך להזמין עוד מישהי בלי לידע אותך. אין לך קיבולת לזה.

בעיני אנשים אחרים ארוע עם 2 אנשים, 3 אנשים או עם חמישה אנשים זה סבבה וזורם ויהיה כיף. בעיני אנשים רגישים - לא. זה דורש התייחסות אחרת.

בפוסט שלי.

אם אני קובעת להפגש עם חברה מבחינתי קבעתי רק איתה ולא עם חבורה של אנשים נוספים. אני רוצה להנות מהשיחות איתה, מחוויות שלנו המשותפות. אם הייתי רוצה להנות עם עוד בנות הייתי קובעת איתן.

ולגביי ההצפה מבינה למה התכוונת, אני לא כזאת.

כי כתבת להזרים אנרגיה חדשה.

כלומר את להרגשתך צריכה לייצר אנרגיה וזה לא הוגן כי באת עם 5w להנות ולא להפעיל

גנרטור של הכרויות שיצרוך ממך יותר

והוא משה, כידוע שמתמחה באנשים רגישים.

רק שאלה כדי לדעת אם לענות לך לפי השיטה שלו.

הוא שאל בתמימות לא מתוך התנשאות או משהו ככה הרגשתי מההודעה שלו.

לק"י

בעיני זה לא קשור בהכרח.

לפעמים פשוט רוצים לבלות עם חברה ספציפית.

אבל שאלתי.

לפעמים זה כיף מאוד לפעמים לא

את יכולה לשאול או לבקש שיעדכנו לפני, לפעמים זה קורה ספונטנית שמצטרפים אלינו מכרים.

אם המטרה שלך היא בילוי פרטי או שיחת נפש אז גם מצידך כדאי לעדכן, אולי מתאים יותר יציאה לקפה ולא פסטיבל המוני.

אם עושים את זה מעדכנים מראש בד"כ

לא דומה מפגש בין זוג נשוי לעוד כמה זוגות למפגש של רווקות;

גם לי זה היה מפריע.

באותו רגע אם מתאים לי אבל להבא מתאמת ציפיות מראש

מודה שלא קרה לי

להבנתי זה נפוץ שיוצאים בחבורות בביצות הרווקיות.. כמראה שזה זלג גם אליי להבא אקפיד יותר על תיאום ציפיות.

ילדים מתוקים אהובים ומהממים יותר ממנה

שנותנים כוחות וכיפיים

יש בזה תחושה של בגידה קטנה. אני הצעתי לצאת רק איתך ואתה מביא אנשים אחרים. זה מעלה שאלה מה בכלל החבר ההוא רואה בי? עוד אחד מכולם? עוד מישהו שמבדר אותו? חשבתי שלנו יש קשר קרוב וייחודי..

נשמע קצת זוגיות, אבל חברות עמוקה לא מאוד רחוקה מזה.

למה להנחית? אם רוצים להזמין עוד אנשים תעדכני

ותעשו תיאום ציפיות אם מדובר במפגש 1/1 או מפגש חברתי מורחב

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.