האתגר - שבוע רביעי! בקצרה

מטרת האתגר- לעודד יצירה ולא ע"מ להתחרות.
ומי שלא משתתף באתגר באופן יצרני- הרבה יותר ממוזמן להגיב ולדרבן את היוצרים המוכשרים של הפורום!
 
אז ככה, השבוע, כל מה שתצטרכו לכתוב ולהעלות לפורום עד לשלישי הבא זה!!
 
סיפור באורך של 215 מילים בדיוק!


משימת בונוס למגניבים בלבד-
תכניסו לסיפור (הנ"ל) שם עצם מסוים שמונה פעמים-  בלי לגרום לזה להראות תקוע.

 

זה הכל, 
קחו לעצמכם איזו רגיעה קטנה, תשחררו את היצירתיות, ותנו לידיים שלכם לכתוב כל מה שבא לכם לראש. 
 
בשבוע הבא- אתגר שונה בעז"ה. 
מחכה לראות את הסיפור שלך!  
 
בהצלחה!! 
 
 
*רעיונות נוספים, כיוונים יצירתיים ועוד- אשמח לשמוע  


היכל התהילה!

הגיבורים שצלחו את האתגר של שבוע שעבר:

@רב מג של מילים @פצלשית222 @בת של הקב"ה @מלי @~תות~ @ריעות. @מיצ'ל @נענית לאתגר @*פרח הלילך @בר .@~moriya~

 

והגיבורים שהרהיבו עוז והתגברו גם על משימת הבונוס המאתגרת!!
.@מיצ'ל  @ריעות. @בת של הקב"ה @מלי 

 

 

-האתגר- שבוע שלישי.

-האתגר - שבוע שני.

- האתגר- שבוע ראשון.

 

 

...רב מג של מילים
היה זה בוקר אביבי
השמש הפציעה אט אט במרום
שולחת קרני שמש חמימות
המאירות את סביבתם
ורק אני לבדי
עוד נותרתי חשוך
השמש חשה כנראה כי במצבי
כי פתע חשתי את קרניה מתמקדות בי
משל לקחה אותי כפרויקט חונכות אישית
להעיר אף את חדרי ליבי האטומים.
אך אני עמדתי בשלי בעקשנות
נושא זיכרונות מזמן אחר
רחוקים מידי
כואבים מידי
חשוכים מידי
נזכרתי במבט עיניה
בשמש שצחקה לה
עת הייתה מתעוררת בבוקר
נמשיה זורחים בעונג
וכל כולה מלאת עליצות ילדותית
כילד המגלה לראשונה את העולם.
ואהבתי אותה
אלוהים עדי כמה אהבתי אותה
אך כדרכם של אוהבים
לכל התחלה יש סוף
או שמא לכל סוף יש התחלה...
ואף אהבתנו באה אל קיצה
נושאת בקרבה טעם דק
של זיכרונות.
הרגשת פיספוס של מוצתה,
שלהבת חרישית שלא כבתה.
כמה הופתעתי שקיבלתי ממנה
שוב הודעה
מממ נתנאל?!
מה אתה אומר שאולי נחזור
אתה חושב שעוד יש לנו סיכוי...?!
מרוב הלם לרגע לא ידעתי איך להגיב
אך כעבור מספר דקות התגבשה במוחי החלטה.
אני מצטער מירי אבל...
כאן עצרתי
המילים שעלו בקלות במחשבתי
סירבו לעבור את מחסום המחשבה
ולצאת מהכוח אל הפועל.
תמיד הייתי איש מחשבות
דיבורים פחות היו הצד החזק שלי
אנשים מסביבי לא הבינו
את פשר שתיקותי הארוכות
ולא ירדו לשורש סוף דעתי
אחרי רגע מחשבה כתבתי
"יש דברים שנועדו להישאר
עם טעם של עוד
אחד מהם זה הקשר שלנו..."
ואווו!!מיצ'ל
אוי ואבוי על הסוף!בקצרה
הסיפור מקסים, כתוב יפה ומסודר, מתקדם יפה יפה, כמו זריחה.
אהבתי שהשמש ריפאה, וקיוויתי שחומה ישפיע הלאה אל נתנאל. אך הוא איש מחשבות. לא חש. וחבל.

ואין קשר שצריך להסתיים עם הרגשה של עוד. אין. אסור להשאיר קשורים פתוחים. זה נורא.



בשורה מספר שבע יש 'כי' מיותר. משאיר את הסיפור על 215?
תודה על המחמאותרב מג של מילים
אני חולק עליך, יש קשרים שהם חוויה
ואני אקח מהם לעתיד את החלקים הטובים יותר
והטובים פחות הלאה.
לגבי ה"כי" זה העיקרון צריך להיות "בי"
וזה תלוי אם מממ נחשב כמילה או לא.
יש הבדל מהותי בין בניין אישי בעקבות קשרבקצרה
לבין 'טעם של עוד', שמחוברים עדיין למה שהיה.
ואם ממממ יעביר אותך את האתגר - אז נהדר!
ניסיתימיצ'ל
ישבתי שם בצד על יד קיר הזכוכית, ממתינה לבואה.
קבענו להיפגש בבית בקפה שבמרכז העיר, היא מאחרת.
יש לי חשש שהיא תתפוס רגלים קרות ולא תגיעה לפגישה.
מעניין איך היא נראת, ואיך היא תענה על כל השאלות שיש לי אליה.
בחיים שלי לא חשבתי שאני אפגש איתה, ואם חושבים על זה בעצם, לא ידעתי על קיומה עד מלפני שבוע.
זה היה כשחזרתי הביתה מהשירות לאומי, הנחתי את התיק הגדול בחדר וישבתי לאכול.
אמא הכינה לי את השניצל שאני אוהבת, והתיישבה לצידי כשאכלתי, ממתינה לשמוע על החוויות שעברו עלי בשבועיים האחרונים.
לאחר שכבר נגמרו לי כל הסיפורים, אבא כבר הגיע הביתה והצטרף אלינו לשולחן, הם הביטו אחד לשני בעיניים מאשרים זה לזה שהגיע הזמן, ושניהם הפנו את מבטם אלי.
אבא החל לדבר, "אנחנו אוהבים אותך ותמיד תיהיה הבת שלנו לכל דבר", אמא הוסיפה שאם אני רוצה הבית שלהם ימשיך להיות הבית שלי, ושהם יקבלו כל החלטה שאעשה, הם המשיכו לדבר.
בתחילה לא הבנתי את פשר דבריהם, וניסיתי לשלול בכל בכוח את רצץ המחשבות שעלו בי וכולם כיוונו למסקנה אחת: אני מאומצת!
ובאותו הרגע הם לחשו את המילים הללו מנסים למנוע ממני לשמוע אותם, להרחיק אותי מהידיעה הברורה שתמיד ניצבה מולי, אך סירבתי להאמין בה.
עברה כבר חצי שעה מזמן שקבענו, ולפתע ראיתי אותה, ראיתי את תווי פני בתוך פניה וידעתי שהיא אמא שלי, אם היא תרצה או לא, אני ביתה.


*ספרתי ויצא לי 215, יכול להיות שהתבלבלתי בספירה אבל לא נורא..
ובונוס לא הפעם בכל אופן..
וואו. מדהים.בקצרה
איך לקחת סיטואציה כל כך מורכבת, והעברת אותה תוך.. 215 מילים!!
כתוב יפה, מעביר את החוויה חזק.
מתלבט אם צריך לכתוב כל כך במפורש 'אני מאומצת', או שהסיטואציה מספיק מובנת, ובמקום זאת לכתוב תיאור שיעצים את מה שהולך שם. כי נראה שהיא לוקחת את זה בפשטות כזאת. כאילו זה הגיוני שאותם אנשים שהיא חיה איתם כבר עשרים שנה - בכלל לא ההורים שלה..

סיפור יפה מאוד!
אהבתי את הסוף
אוקע! מכיון קצת שונה בקצרה

"ומאז אני לא אוכל פשטידת חצילים" הוא סיים את סיפורו.
"מה? לא הקשבתי.. פרפר שעף מולי קטע את חוט המחשבה. מההתחלה" הסברתי וקשקשתי בזנבי.
ראיתי על רקסי שהוא לא מרוצה, אבל הוא הבין את משיכתי אחר הפרפר, וחזר על סיפורו:
"עברתי ליד החצר של מאקס, הוא נבח לי לשלום, וקרא לי להתקרב אליו. ניגשתי.

'רואה את בן האנוש המתולתל והנמוך הזה בהמשך השביל?' מאקס שאל אותי עם הלשון בחוץ,'בטח!' נבחתי אליו בשמחה,'דע לך שהוא מחזיק בידו פשטידת חצילים, לפני כן, כשהוא עבר לידי ביקשתי ממנו חתיכת פשטידה, ואף נשכתי אותו בחביבות לשם כך. הוא הביא לי פרוסה, היא הייתה נהדרת. נסה גם אתה!'.

בהתחלה בכלל תכננתי שלא להיענות לבקשה שלו, אבל אחרי שבריר מחשבה הבנתי שהוא דווקא נראה נחמד עם המכנסיים הקצרות הכחולות האלה, ניגשתי אליו עם חיוך-

'אפשר קצת מהדבר המדהים מנדף הריחות הזה שאת מחזיק ביד??'


פניו התעוותו פתאום, והוא התחיל להתרחק במהירות, 'בטח הוא רוצה לתת לי מהפשטידה מאחורי הפחים, כדי שהאחרים לא יראו. רעיון טוב!' חשבתי לעצמי.
התחלתי לרוץ אחריו.
הוא האיץ.
האצתי גם.
הוא האיץ אפילו יותר.
הדבקתי את הקצב בקלות ובשמחה.
פתאום הוא הסתובב, ובבת אחת העיף לי בעיטה ישר לאף הרטוב שלי, נבהלתי נורא, יבבתי והסתובבתי.. לא ציפיתי לכזה יחס מבן אנוש קטן שכזה.."

רקסי נאנח,
"ומאז אני לא אוכל פשטידת חצילים" הוא סיים את סיפורו.


היה קשה לי שאני לא לוקח חלק באתגר שאני עצמי מעלה, אז.. מה שעשיתי... זה לקחת לעצמי שעה של נחת מכל החודש הגדוש שלי (שב"ה הולך ומתמלא עם הזמן) ולהיענות לכל האתגרים עד כה בבת אחת
הסיפור מכיל את המשפט מהשבוע הראשון,
מסתיים במשפט מהשבוע השני,
מתחיל ונגמר באותו משפט כמו בשבוע השלישי (וכן, בונוס, מסופר מנקודת מבט של כלב),
וכמובן! הסיפור באורך 215 מילים.

 

מקווה שנהנת לקרוא

יאא אהבתי!מלי
כיף לקרוא שאתה כותב!
ובאנה איש, אתה גדולל בנוגע לשילוב האתגרים!...
תודה! בהחלט מחזה נדיר בקצרהאחרונה
מנסה..אילת השחר

הוא הביט בהם ממרום מושבו החולש על כל השדה הפרוש לרגלי מגדלו. שדה שהקיף את המגדל התמיר ב"שלוש מאות שישים", כמאמר זקניו.

רגליים דקיקות התרוצצו סביב מגדלו לאורך כל שעות היממה. אין רגע מנוחה. פועליו החרוצים הניעו תדיר שלושה מוטות מוארכים. פועלי המוט הארוך מכולם, וגם הקל מכולם, הריצו אותו כל העת. הוא בחר בקפידה לעבודה זו את הפועלים קלי הרגליים ובעלי הכושר הטוב ביותר. פועלי המוט הבינוני היו חרוצים, אך לא בהכרח קלי רגליים הבנויים לריצות ארוכות. וכמו בכל עסק ראוי לשמו, בחר יושב ראש המגדל להעסיק גם את הבאים בימים בהנעת המוט הקצר. אמנם הוא דרש את הכי הרבה כח, אך לא נדרשה בהנעתו גם סיבלות לב- ריאה גבוהה במיוחד. בחכמתו התאים לכל פועל את העבודה המתאימה לו. הוא נהנה להביט במסלולי עקבות הצל המדויקים, שהותיר כל אחד מן המוטות המוארכים סביב מגדלו.
עבודה רבה היתה לו, ומגדלו הפך ביתו. וכשנמצאים במגדל, החלומות נשארים חלומות. ברגעים מעטים בהם היה סמוך ובטוח כי העבודה היתה נעשית כהלכה (אחרי המקרה שבו ירד לכמה רגעים אל הקומה הראשונה במגדל כדי לבחון את מצב הצירים, ופועלי המוט הבינוני "נחו" מעבודתם, הוא כבר לא לקח סיכונים), היה מחטיף מבט אל ה'אחר'.
המוט שהניע הנה והנה הפיק צלילים ערבים. גם הוא רצה וחלם שמוטותיו הנעים תדיר סביב המגדל יפיקו צלילים שכאלו.

ומחוגיו בשלהם.

טיק-טק.

 

 

"נפגש מחר באותה שעה, תזמורת".

 

 

(*לפי הוורד המקף המצמיד הופך את טיק-טק למילה אחתחושף שיניים..הרווחתי..)

וואי! כתבת! איזה כיף! בקצרה

אין לי זמן כרגע להכנס לעולם של מישהו אחר. 

אני אקרא כשאוכל גם להגיב כמו שצריך.

שאלת השאלותשפוי

היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,

כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו? 

אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם. 

תודה רבה!

מה שאני עושה זה ככהחתול זמני

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

 

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

 

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

 

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

 

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

 

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

 

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

 

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

 

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

 

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

 

בהצלחה!

 

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

 

וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

כתיבה זורמת חופשיתמשה

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.


(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלתאחרונה

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד

קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים

שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר

הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים

אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד

תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת

בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם

וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם

וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית

תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ

עַל קִיּוּמָם

הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים

כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים

אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל

שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים

"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"

יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם


אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ

אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת

זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם

בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל

אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית

הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת

יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה

מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם

צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת

מַבָּטֶיהָ צְלָלִים

כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה

וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים


וְלִפְעָמִים

לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן

תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה

מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר

תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה

שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה

וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן

וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ

וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק

לְלֹא הֶרֶף


הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ

חֲרִישִׁים

כִּלְאָם לְחִישׁוֹת

מַבָּטָם טָרוּף

וְכָל יֵשׁוּתָם

זוֹעֶקֶת הַצָּלָה


הֵם מִסְתּוֹבְבִים

אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק

הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף

זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת

שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר

מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים


אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת

הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ

אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ

נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים

וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין

שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת

עֲבוּרָם

עֲבוּרֵנוּ

וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב

לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ

שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם

לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף

לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם

וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין

בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ

חֲדוּרֵי כְּאֵב

חֲדוּרֵי רְדִיפָה

סְמַרְטוּטֵי אָדָם

חַיִּים

מֵתִים.


וואו!!!תמימלה..?אחרונה
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
לאחרונההולך דרכים

לאחרונה למדתי לעצום עיניים.
סער גלי ההוויה הינו
נעימה מרגיעה עריבה,
אם נלמד להרפות.

 

לאחרונה גליתי שגם כשהפה
מתמלא מלח שורף
זה לי כי טבעתי,
פשוט...למדתי לשחות.

 

לאחרונה טעמתי חושך
והדממה זימרה על אור.
לאחרונה גם כאב עכור
הפך למזור.

 

לאחרונה חיפשתי אותך
ולא מצאתי.
לאחרונה פשוט...פשוט קצת
שתקתי.

 

וכשתזרח החמה ואקלף מעילי
דמעה נוצצת,
נשימה של אמון
ושכינה
שכינה בתווך.

כתיבה מופלאהנקדימון
התיאור של העבודה הפנימית והטרנספורמציה הוא מיוחד וקולע.
וואו. נגע בי.אמה לעם קדוש

אין לי מילים להסביר.

פשוט נגע

כן. מאוד יפה. בהצלחה!נחלת
תודה רבה לכולכםהולך דרכים
כיף לראות שאתה שוב מציץאני הנני כאינני

אהבתי.

אתה מזכיר לי קצת אותהזכרושיצאנולרקוד
תגובותהולך דרכיםאחרונה

@אני הנני כאינני 
גשם החול מטפטף בכבדות
והלב מתרונן בתקווה.
מירוץ מיש אל האין
מפיח בי חיים.

 

ולעיתים
בלילות נטולי אבקת כוכבים
או בזריחה מפסגת מרום הר
אנשום.

 

אתבונן לאחור
בפעימות של אמון
שירת נשמה
געגוע

נוסטלגיה.

@זכרושיצאנולרקוד התכוונת אליו או אלי?

תקווהמוריה.

אדמה יבשה.

מעבירה יד, ממוללת פירורים חוּמים.

כל כך אני אוהבת ירוק.

והחוּם עצוב.

האדמה מתבוננת בי, חוּמה, כמו תמיד.

לוחשת לי ש-ככה זה, שהכל חוּם. והחוּם עצוב. אבל לא נורא, גם עצוב זה בסדר.

אני שוכבת עליה, נועצת מבט בגרגיריה, אולי אם אסתכל חזק יותר הם יהפכו פתאום לירוק.

אני לא רוצה חוּם.

אבל הכל חוּם.
 

ויום אחד אני מחליטה להרטיב את החוּם הזה.

פעם מישהו אמר שאם מערבבים אדמה חוּמה ומים שקופים, יצא ירוק.

אז מרטיבה. ושוב נשכבת, מניחה ידיים מתחת לסנטר, ונועצת מבט, מחכה לירוק.

אבל לא.

החוּם הפך לחוּם כהה. סמיך. כבד.

וכל כך אני רוצה ירוק.

וכל כך חוּם פה. חוּם עצוב.

 

ועוד יום אחד אני מנסה שוב. הפעם גם מצרפת גרגר קטן, זרע קוראים לו- גם הוא חוּם. ומים.

והחוּם נשאר כהה. עצוב.

אבל מישהו אמר שאם לא היום, אולי מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים.

וכל כך אני רוצה ירוק.

אז גם מחר ננסה. גם מחר נרטיב את האדמה. גם מחר נשכב על האדמה, ונתבונן ונחכה לירוק.

ואולי מחר, אולי מחרתיים. 

יום אחד יבוא הירוק.

כל כך אני אוהבת ירוק.

גם כשלא זה בסדרxmasterx

כתוב יפה

נשאר פתוח לא פתור

רך

👏

יפה! בטח שיבוא ירוק! ברור!נחלת
מותר לנו לנסות ולא להצליחמשה

מותר

 

אבל גם את תצליחי בסוף. ובכלל. אדמה זה ברכה. זה בסיס. צריך לפעמים ללכת עליה קצת יחפים כדי להרגיש שאנחנו לא חיים באוויר.

איזה כיף של טקסטאנוני.מית
אהבתי ממשכְּקֶדֶםאחרונה
כשהירוק חוזר באזור חנוכה אני מרגיש חיות
צאו לטיילימח שם עראפת

בוא נצא לטייל בשבילים שמסביב

נשכשך במעיין רגליים יחפות,

נשאף ריחות של קיץ שמחליף את האביב,

מהר לפני שיתחילו השריפות.


כי אוטוטו תתחיל שוב העונה

פה ושם כבר התחילו להשחיר

הרים, ואדיות, מהם תברח שוב היונה

עלה הזית במקורה רועד נופל מחוויר.


אז בוא נצא, לטייל, בבקשה

ניקח תרכב כי ברגל מסוכן

לא נעבור בA וB, זו חלוקה קדושה!

(וגם.. הרכב עוד לא ממוגן..)


השופלים כבר סללו שבילי אש חדשים

האויב כבר מצית פה ושם שדות

כל עוד אפשר ללכת בטבע, צאו אנשים,

כי עוד מעט ישחיר הכל מהשריפות.

אבל במעיין נהיה עם חולצה?פשוט אני..
תן לעצמך סטירה(בעוון נצלו"ש)ימח שם עראפת
אני נכנס עם חולצה למעיינות, אתה רוצה תיכנס ערום, לא כשאני שם
בהתחשב בפורום שבו כתבתפשוט אני..

אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,

אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣

פחחחימח שם עראפת
אם תסתכל בשרשורים שלי בפורום הנ"ל, תראה שבאופן מפתיע אני מקבל תגובות יותר ממך
עשית חשק לצאת לטייל😅תמימלה..?
הסוף קצת פחות אופטימי אבל זה כתוב יפה מאוד, כרגיל-חרוזים מדויקים ורעיון מקורי......
תודהימח שם עראפתאחרונה
פְּרָחִים רוֹקְדִים בָּרוּחַנקדימון

פְּרָחִים רוֹקְדִים בָּרוּחַ

וּפַּרְפָּרִים בְּדוּמִיָּה,

וְהִנֵּה זְכוּכִית, וְהִנֵּה זְחוּחִית,

וְנֶפֶשׁ הוֹמִיָּה.

קצר ויפה. אוהבת שירה קצרה וממצה. אפילו אם לא מבינהנחלת
תודה. מעריך.נקדימוןאחרונה
אֲנִינקדימון

נִשְׁמַת אָדָם פּוֹרַחַת

וְגוּף שֶׁנִּתְגַּבֵּל לְמַעֲנִי;

מָזְגוּ רִאשׁוֹן לְתוֹךְ שֵׁנִי

וְהִנֵּה קַמְתִּי לִי אֲנִי.

יפה! קצר ולעניין!נחלת
יפה אמרתסופר צעיר
מתוק מתוק מתוק.חתול זמני
יפה מאוד קצר וקולעחן קורקוס
תודה לכםנקדימוןאחרונה
צליל נשמתיחן קורקוס

עוד הולך הניגון ומתנגן

ניגון ישן נושן

לתוך הויתי

האם אדע לכוון

בלי זיופים

לצליל נשמתי

יפה. כולנו מקווים לזה.נחלתאחרונה

אולי יעניין אותך