לפני 20 שנה כשהגעתי לגיל שמונה עשרה לחופה, והייתי פעיל למען הר הבית (קבלתי אז צו הרחקה מנהלי מההר, שהוארך פעמיים עד לתקופה של כשנה, באוירה העוינת שאחרי מות רבין), כמות העולים להר הבית היתה מזערית לעומת העולים כיום, וחששתי מרתיעתן של בנות בנושא זה (ואכן היו רתיעות).
אולם בסופו של דבר הגעתי למסקנה, שאם אני פועל למען בית ה', ברור שה' יפעל למען הבית שלי (וכפי שזכה דוד המלך לבית מלכות נצחית לו ולזרעו בעקבות רצונו לבנות את המקדש).
אחרי שהשתחררתי מהצבא פניתי לרבנית רבקה שפירא (אמא של הרב יהושע ושל הרב איציק שפירא) המנהלת בעפרה את מדרשת שובה, והיא המליצה לי על שדכניות מעפרה - ורדה שמחוני וחיה ויינר. נפגשתי עימן ושוחחתי עימן - ובסוף רבקה שפירא בעצמה שדכה לי את אשתי, בוגרת המדרשה.
אציין, כי אשתי לא הכירה את נושא הר הבית כלל לפני שהיא פגשה אותי (וכמו רוב האנשים שאינם מכירים את הנושא אלא רק ניזונים משמועות).
אולם באותו שבוע שהיא קבלה את ההצעה לפגוש אותי; עליתי עם הרב משה שפירא (בעלה של רבקה) להר הבית (באותו זמן היו נותנים לעלות רק בזוגות) - והוא אמר לאשתו שהעניין נראה לו (רק אחר כך נודע לי שהם דברו על זה ביניהם... בעלייה דברנו רק בדברי תורה והנושא כלל לא עלה).
זכינו להתחתן בסמוך להר הבית, ולגור לא רחוק משם בשנים שלאחר החתונה. בגלל אילוצים טכניים התרחקנו, אבל הר הבית תמיד בליבנו.
(בתקופת נישואינו הראשונה היתה מדבקה בפתח ביתנו "אם אין הר - אין בית").
בניית בית פרטי הוא שלב חשוב בדרך לבניית הבית הכללי.
הרבה הצלחה!
).