פרשת ויצאבס"ד
יוצאים לדרך, נפגשים באנשים.
הפרשה מתחילה ביציאתו של יעקב מבאר שבע לכיוון חרן, כאשר בדרך בתחילת המסע יעקב נפגש בהרבה דברים מתפלל ישן חלום יש הרבה דברים בדרך.
ולכולנו יש הרבה דברים בדרך, מזהים עם יעקב ברמה כזו או אחרת, כי גם לנו יש סיבוכים ודברים שונים עוברים עלינו, אנשים שונים נכנסים לחיינו, וגם הדרשה הזו היא אירוע כלשהו בדרך שאנחנו עוברים.
פגישה ראשונה, נולדים מחדש - פסח.
אז ננסה בעזרת הפרשה לראות קצת על המפגשים הדברים שבדרך, אך נפגשים איתם ומה עושים עם החיים האלה.
הפגישה הראשונה של יעקב היא עם המקום, מקום המקדש "ויפגע במקום" הפגישה הפתאומיות הזו, יכולה להיות מבהילה, צריך להכיל כל כך הרבה, אבל באותה מידה זו תפילת ערבית, זה רגש עוצם, זה אמונה.
יש ביטוי ש"אהבה ממבט ראשון היא כמו היוולדות מחדש אתה נחשף פתאום לעולם חדש שלא הכרת" ואכן כל דבר שקורה לנו מאפשר לנו להיולד מחדש, להכיר כוחות חדשים בתוכינו, להאמין בה'.
שלב הלידה, הוא הגאולה הראשונה וכך אומר בעל הטורים "ג"פ כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא".
לאסוף כוחות לעמוד יציב – שבועות.
הדבר הבא שקורה בפרשה , הוא אסיפת האבנים ונתחיל משאלה של הרמ"מ מוורקא "רש"י מבאר שהאבנים רבו עלי יניח צדיק ראשו, וה' עשה נס שיתאחדו, אבל לכאורה עדיין האבנים היו צריכות לריב באיזה צד של האבן? הרי כל צד הייתה אבן אחרת?"
שאלה זו היא היסוד של כל הקושי שלנו, אנחנו לרוב מבינים שיש מה ללמוד ולקבל מהשני, ממה שקרה.
אבל אנחנו רוצים להשאר עצמינו, קשה לנו להתאחד באמת, להכיל את מה שקורה.
כדי באמת להבין כיצד להתאחד נסתכל מה המשמעות של האבנים:
נאות הדשא מפרש: "...והעניין כי התורה ניתנה על לוחות אבנים מפני שהתורה יש לה מציאות חוזק נצחי, וכן מידת יעקב, מידת האמת...ועל כן שם האבנים מראשותיו..."
בעל התניא "...רצה לומר שלקח מוסר מאנשי המקום שיש להם לב אבן, ונקראו אצלו אבני המקום, וישמם מראשותיו, ששם דבר זה בראש מחשבתו להבין זה, ויתן יותר שבח והודיה לשמו יתברך..."
אלו הם שתי היסודות, היכולות להכיל את האחר ללמוד מהדברים הקשיים או אנשים פשוטים מתחילה בלעמוד יציב, להכיר באמת של התורה, בעצומה שלנו, ומתוך כך להכיל את מה שקורה את אותם אנשים ולהתעורר לשבח יותר חזק.
נרחיב את זה טיפה, כשעובר על אדם משהו הטעות שהרבה עושים זה להשבר, להיפגע, לא להאמין.
זה הדרך של העולם, אבל כמו שאמרנו אותה פגיעה משחררת כוחות חדשים ואפשר להיוולד מחדש בעזרת אמונה, כדי לעשות את זה צריך לעמוד יציב לאסוף את השברים, להאמין בכוחות שלנו, כמו שה' קירב אותנו במדבר הוציא אותנו ממ"ט שערי טומאה לקדושה, שלב אחר שלב.
אחרי שהאדם נעמד הוא יכול לקחת מוסר מאותו לבן אבן, לב אבן הוא אטום, אבל הוא לאבן יש עוד תכונות, ואחת מהן היא היציבות היכולת להמשיך גם אחרי שמקבלים מכות קשות.
לומדים את הכוחות החדשים מכילים אותם ואז משבחים יותר.
חנוכה ושבועות לחכות שנה
ישנה הקבלה בין החגי דרבנן לשלושה רגליים כאשר חנוכה מקביל לשבועות, את היסוד הזה של חנוכה חז"ל מלמדים בצורה מעניינת ביותר, על קביעת היום של חנוכה כתוב בגמרא שבת כ"א: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", חז"ל לימדו אותנו שלא תמיד מבינים את הכוחות שיש לנו ביד, זה לוקח זמן, כדי באמת להכיר את הכוחות, לכן הם חיכו שנה לקביעת חנוכה, כדי ללמד אותנו כיצד לקבוע את האורות הגדולים שלב אחרי שלב נר אחרי נר.
שנזכה להתקדם ולהתחזק מכל דבר שקורה איתנו, לעמוד יציב ולהכיל את השני, זה לוקח זמן אבל בסוף אפשר להודאות באמת, להאיר בעוצמה חדשיים, תאספו את הכוחות שלכם ותאירו אור גדול יותר.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
