אז כנראה באמת כל אחד והגדרותיו...

גם בגדים לא קניתי בכלל. תחושתי היא שיש כמויות אסטרונומיות של בגדי תינוקות שמסתובבים בעולם ואין כמעט צורך לקנות חדש. רק להשלים פה ושם.

ריאלי?

יש כ"כ הרבה מוצרי תינוקות וטווח מאוד רחב של מחירים.

שווה לחכות, ולראות מה מקבלים מתנה, אנחנו למשל קיבלנו 1000 ש"ח מהדודה וזה הספיק בדיוק למיטה ומזרן.

ועוברים לטיולון פשוט....

עיון באתר שם מראה מאות ואלפי עגלות יוקרה שנקנו ב6000 ש"ח ומעלה- ונמכרות תוך כמה חודשים כשחלק מהפריטים עוד בניילון המקורי ברבע מחיר.....

את חדרי השינה היקרים מאוד הם מוכרים אחרי שנתיים- באותו מחיר שמוכרים את החדרים הפשוטים והעממיים שטובים לא פחות ועלו רבע מחיר....

כאילו, רק דוסים שומרים לילדים הבאים?!

בעצם אני חושבת שגם במגזרנו יש מיש קונה כל שני ילדים עגלה חדשה.

ההבדל המהותי בין המגזרים זה מס' הילדים. ולכן התפלגות ההוצאות משתנה.

אנחנו במקרה יוצאים נשכרים מזה. כמובן, למי שמתאים לו יד 2....

אני יכולה לומר על מפונקת שכמותי שאולי נקנה יד 2. אבל יהיה לי מאוד קשה. אני אעדיף לקנות אחת שתישאר ליותר ילדים....

זה מה שבאמת עשינו. קנינו עגלה חדשה (עגלת עריסה, כלומר אמבטיה) - לא יוקרתית - אבל איכותית ששירתה אותנו נאמנה עד הילד החמישי, כולל קניות בשוק וערימת פעוטות בכל מקום פנוי אפשרי על העגלה.

גם שמרנו עליה בתוך הבית - לא בשמש, והיא נשארה יפה וחזקה.

לעומת זאת טיולונים פושטים שקנינו בקושי החזיקו מעמד שנה.

להלביש לילד שביעי או לנכד מהבן הבכור את הבגד (השמור יפה) שאבא שלו לבש כשהיה תינוק.

יש לי בגדים יפים שעשו סיבוב גם אצל הבנים של אחותי, וחזרו אלי לבן החמישי .

אבל אנחנו משתגעות בעייני כביסה - כביסה עדינה, מינימום בגדים במכונה וכו'.

זה בוקר של חג כשאחת הילדות זוכה סופסוף ללבוש בגד שהיה של אחותה וכבר קטן עליה.

רק הגדולה לא זוכה לתענוג הזה...

זה גם ממש נחמד להן לשמוע או לראות בתמונות את עצמן לובשות בגד שעכשיו הקטנה לובשת.

(כשבאו לבקר אותי במחלקת יולדות, צילמנו ואח"כ ראינו שהקטנה לבשה בדיוק את אותה שמלה שאחותה שמעליה לבשה כשהיא (הקטנה) נולדה...והן דווקא נהנו מזה)

הכל ענין של תפיסה כנראה...

גם אני מעבירה ושומרת,יש לי דברים שממתינים בארון שנים!!

מדברת על כל מיני בייביגרו/ גופיות/ רגליות של תינוקות שעולים פרוטות ועברו עשרות כביסות- שלפעמים זה כבר נראה מזעזע, דהוי ובלוי, אפילו אם זה עדיין שלם, ואני מעדיפה לקנות לתינוק החדש דברים רעננים וחדשים יותר.

אין שום סיבה בעולם להגיע ל15,000 ש"ח על ציוד ראשוני לפני הלידה,

אלא אם ההורים הם בני עשירים שהסבא וסבתא נותנים להם הכל, או כבר מבוססים מאוד בעצמם,

ויש להם כבר דירה מרווחת משלהם, ואין להם שום דאגות פרנסה. 

מי שנמצא במצב כלכלי קצת מעל הממוצע או פחות מיזה, זו תהיה טיפשות של ממש 

להגיע לסכומים כאלה. 

יש עגלות מצויינות אמבטיה +טיולון , חדשות בפחות מ2500 (נניח בייבי ג'וגר) 

סלקל חדש, רק חדש, כי ביד 2 לא יודעים אם עבר תאונה, ויש לו גם תאריך תפוגה , וזה עניין של פיקוח נפש. 

אפשר למצוא בכיף ב300 סלקל טוב.

מי שלא סובל מעודף כסף יכול בכיף לקנות מיטה ושידה מיד שנייה , כמונו . מזרון הייתי קונה חדש ,

אלא אם אני מכירה את הבית שהגיע ממנו אישית (במקרה שלי ככה זה היה , קניתי מיטה + מזרון מכאלה שאני מכירה טוב ויודעת שהבית מבריק אצלם ואין בעיות היגיינה)

ובהמשך לדיון פה, אני לא באידאולוגיית משומש, הכי לא, רק שאין לי כסף מיותר לבזבז. 

להיות מאלה שקונות וקונות ובסוף בגיל 40 הן גרות בשכירות בדירת 2 חדרים וסלון עם חמשת ילדיהם , 

זה יותר טוב?

אחרי שקראתי את התגובות, ראיתי שעלות הבגדים שהגדרתי אותה כ"מחלה אישית שלי" (500 ש"ח בערך לפני הלידה) 

עוד הגיעו אליה פה בלי להרגיש שהן חולות בגדים. כניראה שאני נורמלית שחושבת שהיא פזרנית מידי...

זה גם סוג של קמצנות

אני לא יכולה להלביש שמאטס בלויים מיד רביעית ... עדיף לי לחסוך על הבגדים שלי ושהילדות יראו טוב. 

עם כמה שאני אוהבת תינוקות, לא נעים לי לראות תינוקות של חברות / שכנות שלובשים בגדים סמרטוט 

שעברו 900000 הרתחות כבר.כמו הבגדים שMP8 תיארה. אפשר גם למצוא בגדים יפים בחינם או ב3-5 ש"ח ביד שנייה. זה רק עניין של מודעות, רצון והשתדלות. . אנחנו במציאות שלאנשים רבים יש שפע של בגדים שהם רק רוצים להיפטר מהם, וקל מאוד להשיג בגדים במצב טוב בלי לשלם או בלי לשלם כמעט.

כשיש מציאות בגמ"ח יד שניה שאני מכירה אני קונה ב3 ש"ח לפריט, גם מידה 3-6 , ומכבסת בהרתחה  או 40  מעלות אם זה עדין או מכנסיים עם גומי, כדי להרוג את כל מה שעבר עליו קודם, אבל אם זה לא נראה כמו משהו שהייתי מקבלת מקרובת משפחה שמוסרת בגדים במצב מעולה, אז אני לא קונה בגמ"ח. 

לסיכום.

תעשי רשימה מסודרת , 

תקנו בין השאר ביד שניה אם אתם חוששים ממינוס 

אל תבנו על מלא מתנות 

בילדה ראשונה קיבלנו מלא מתנות, כי עשינו זבד הבת מפואר למדיי, בקנה מידה שלנו (נינה בכורה משני כיוונים שונים, הסבתות רבא שלה החליטו שצריך אירוע והן אחראיות שלא נינזק כלכלית)

וגם אמא שלי הייתה סבתא ראשונה מבין החברות שלה, ויש לה מלא חברות,

אז כולן התלהבו וקנו לה מתנות.

נינה ראשונה לסבתא שלי בגיל מאוד זקן יחסית 80+, היא הייתה בעננים וקנתה לנו מלא דברים אפילו חיתולים

וזה עזר לנו.

כנ"ל לאחת הסבתות של בעלי. 

עכשיו סבתא שלי , שהיא הייתה לי כמו אמא עוד ואני קשורה אליה כל כך , לא יודעת בכלל 

שנולדה לה עוד נינה, באופן כללי לא יודעת כלום, מסתכלת עליה כשבאים מקסימום אומרת "בובהל'ה"   , ולא אכפת לי כבר על המתנות. אני רק רוצה לנהל איתה עוד פעם אחת שיחה

נורמלית..אבל זה כבר בחיים לא יקרה..  

בילדה השניה בקושי קיבלנו מתנות.  

מאז שסבתא שלי נהייתה חולה .. 20% מההודעות / שיחות / דיבורים, מגיעים בסוף , איכשהו לסבתא 

גם כשזה מגוחך ולא קשור לכלום

פשוט אני מתגעגעת אליה ולא נירדמת. אז סליחה שגלשתי.

לסיכום. 

יד שניה זה מעולה, כל עוד זה במצב טוב, 

לקנות גם דברים חדשים בשביל הכיף, אם אפשר, בצורה מחושבת, בעיקר בגזרת הדברים הפחות יקרים,

או מה שדורש בטיחות. כמו סלקל חדש. 

ואת האימהות שקנו ב15,000 , יש מצב שנפגוש בתור לדיור ציבורי עוד כמה שנים,

או מקטרות על יוקר המחיה כל הזמן ועל כמה שאין להם והמינוס חונק

אלא אם אחד מהם מרוויח 15,000 נטו בחודש והשני 6000 נטו מינימום , או שההורים שלהם אמידים בצורה מיוחדת

ויקנו להם כל מה שיצטרכו עד 120. 

עגלה- 2300 מיד2

סלקל- ההורים קנו ב700

לול- הבאנו מההורים את הלול הישן של גיסי. ויש ביד 2 הרבה באזור ה400-500.

שידת החתלה - 400 מיד2. הרבה יגידו שזה מיותר אבל לי אישית היה מעולה- אני מאחסנת שם את כל הציוד לתינוק!!

אוניברסיטה, טרמפולינה, חיתולים, ביגוד ראשוני, אביזרים לאמבטיה וכו'- 500 בערך.

בכנות...אם זה בן, לרגל הברית מכיוון שאנשים לא נוהגים להגיע בידיים ריקות הם באמת יפגיזו אותך בעיקר בבגדים...

אם זו בת...לרוב מאחר ואין חגיגה רשמית מייד לאחר הלידה, צפי לפחות בגדים...

אצלנו סבתא ביקשה לשלם על העגלה וכשגילינו שמחיר הסטנדרט הוא סביב ה1000 לא היה לנו נעים לבקש...

אז עלה 1500 ש"ח לעגלה ואנחנו אמרנו לה 1000...

סלקל אני זוכרת כמה מאות שקלים, לול + מזרן סביב ה700.

שידת החתלה- מומלץ כדי לא לפגוע בגב- קיבלנו בירושה חינם...

אמבטיה ועזרים קטנים להתחלה סביב ה400 סה"כ.

המחיר שחברות שלך הכינו אותך אליו- או שהן קונות מותגים או שהן לא עושות השוואת מחירים פשוטה בין חנויות.

כדאי שתכתבי מאיזה אזור את ואולי נוכל להפנות אותך לחנויות זולות יותר באזור שלך.

כדאי לעשות השוואת מחירים.

לא כדאי להתקרב למותגים כמו שילב וכדו'.

השינויים יכולים להיות ממש קיצוניים...

יש לי קובץ עם רשימת כל הקניות, מעגלה ועד שרוך נעל, עם מחירים בערך והמלצות (בירושלים).

אם את רוצה תתני לי מייל ואשלח לך.

לדעתי מה שצריך - מיטת תינוק ומזרון, לול ועריסה לא צריך לדעתי בשום שלב, כן צריך סל קל, מקום להחלפה אבל לא חייבים, 

בגדים- אפשר לקנות אוברולים קלים וחמים, האמת שאני קניתי הרבה בערך 10 של כל מידה גם קלים וגם חמים והם עוברים מילד לילד, כבר ילד שישי הולך באותם בגדים והם עדיין בסדר, צריך אמבטית תינוק, אבל יש לי חברה שהסתדרה בלי אמבטיה עם גיגית, צריך גם מצעים, 2 סמיכות, כמה בקבוקים, משאבת חלב, מעיל - עדיף לקנות מידה יותר גדולה, פעם ראיתי איך מוכרת דחפה למישהי שקנתה לנכדתה מידה 0-3 ועוד טענה שזה יספיק לכל החורף, כש מעיל היה עד גיל חודש גג, לפעמים גם מידות על הבגדים כתובות בצורה מוטעת, יש לי שני אוברולים אותו דבר שעל אחד כתוב 6 חודשים ועל שני כתוב 18 חודשים

יש גם מספריים מיוחדים לתינוק, 

אם רוצים אז אפשר לקנות מדחום לחדר ולמים, בקשר לצעצועים אז לא חייבים דווקא אוניברסיטה, אפשר לבחור מה שאתם תחשבו לנכון ואפשר לחכות עם זה כמה שבועות, כמובן עגלה ופה זה תלוי כמה אתם מתכוונים להשתמש בה, אם לא הרבה - סיבוב פה ושם אז אפשר לקנות יותר זולה ולא חייבים מותגים

עגלה + סלקל: 2200 ש"ח

עריסה: לקחנו מיד שרה

מיטה: קיבלנו אח"כ מקרובי משפחה (לא צריך מיטה ב3 חודשים הראשונים לדעתי...)
בגדים: טוב, אז זה היה בן וקיבלנו המון לברית. אם זו בת הייתי ממליצה לקנות בלי להשתגע. אני לא אוהבת יד שניה לתינוק כזה קטן אבל יש אחלה בגדים גם בלי מותגים יד ראשונה...

שידה: אין מקום בבית, לא קנינו. מחתלת במיטה שלנו או שלו.

אמבטיה: משילב, הכי פשוטה, נוחה וכיפית, 140 ש"ח.

בקבוק: 35 ש"ח

זוג מוצצים: 35 ש"ח

חיתולים (טוב, זה כבר הוצאה בשוטף...)

3 קופסאות לחלב שאוב: 35 ש"ח

משאבה: מיד שרה, ערכה עלתה 60 ש"ח.

חיתולי בד וטטרא: אזור ה-50 ש"ח.

סדין לעריסה: 20 ש"ח

וצריך גם שמיכה כמובן, בטח תקבלו מתנה או שתקנו, לא סיפור גדול

קיצור, 3000 ש"ח גג.

ואם כן חדש, איפה אני יכולה למצוא במחיר הזה/ של איזו חברה?

קנינו עגלה של ג'ואי כרום מ"חסדי שמואל" בירושלים. היה מבצע והעגלה (שילדה+טיולון+אמבטיה) עלתה 1800 והסלקל-400.

ממליצה על העגלה. על הסלקל לא ממליצה. שווה להוסיף עוד 100-200 ש"ח ולקנות עם העגלה הזו את הסלקל של סייבקס (הוא בא עם מתאמים לעגלה של ג'ואי), החגורות שלו הרבה יותר נוחות ומתאימות גם לילד יותר מגיל חצי שנה (בניגוד לסלקל של ג'ואי...)

שכולכן נשמעות כאילו מדובר בנטל!

אני כמובן לא מאשימה אף אחת ואני יודעת שתכף כולכן תצאנה עלי, אבל אתן נשמעות כאילו צריך לצמצם כמה שיותר וחס וחלילה לא לקנות משהו חדש, אלא רק מיד 2!

אני מצטערת אבל כל ה"כיף" אצלי, והרגש האימהי, והדאגה לתינוק היה באמצעות קניית דברים טובים בשבילו ולא לחפש איך לצמצם כל שקל ושקל, כי מבחינתי זה בא על חשבונו. ברור ואין ספק בכלל שצריך לקנות את האופציה הכי זולה, כי אם יש משטח החתלה ב100 ש"ח בבזאר שטראוס ובשילב יש אחד אחר ב200, אין שום עניין לקנות את היקר, וכל אדם בר דעת היה קונה את הזול והפשוט יותר, אבל מפה ועד להתעקש על קניית עגלה בפחות מ-1000 ש"ח לדעתי יש הבדל של שמים וארץ.

אצלנו זה חולק כך:

* עריסה, מיטה גדולה יותר לגיל 3 חודשים ומעלה, אמבטיה, סלקל, כסא אוכל, מנשא, והרבה בגדים- קיבלנו מחברים שלא זקוקים להם יותר.

* עגלה- ההורים שלי ושל בעלי ביקשו להשתתף בזה- 4000 ש"ח

* שידה- 1600. קנינו מחנות רהיטים רגילה ולא מיוחדת עבור תינוק. ביקשנו שתהייה רחבה יותר מהסטנדרט (נראה לי 120 ס"מ אורך), בכדי לנצל אותה לבית כולו וגם לעתיד.

* שאר הקניות הפשוטות כמו מגבות, חיתולים, מצעים, בגדים ראשוניים, מוצצים, בקבוקים, משחות ועוד- לא יותר מ-600 ש"ח

* מתנות מאנשים קרובים וממוזמני הברית היו בגדים ושמיכות לרוב ומשחקים למיניהם.

אני מתכוונת לכל ההתעקשות של הצמצום הכפייתי הזה... סליחה על הביטוי..

אמנם לקחתי דברים ביד שנייה, אבל זה רק כי נתנו לי, ולא אני חיפשתי בעצמי!

עובדה שעגלה התעקשתי שתהייה טובה ואיכותית.

מפריע לי שקונים עגלה ב450 ש"ח, מנשא מיד 2, בגדים מיד 2 וכו.. זה צורם לי שרק רוצים לחסוך כל הזמן.

או- לא לכולם יש בשביל זה..

אולי הם מעדיפים לחסוך לבית..

בסופו של דבר גם טובת הילד עומדת לנגד עיניהם וזה ממש לא הזנחה לקחת מיד 2 במיוחד כשהמצב הוא טוב-טוב מאד- מצוין...

עניין של שיקולים..

ולחסוך איפה שאפשר- בעיני זה מצוין.. מוצאים מקום אחר להתפנק ולבזבז בו כסף..

אבל הגעתי למסקנה שזה גירסא דינקותא- מה שספגנו בתור ילדים, כך זה נראה בעיננו ההכי נכון לנהוג...

אני באתי מבית שכשעולה צורך כלשהו (ממש לא רק קניות לרך נולד) אז פשוט הולכים לסופר (החנות המתאימה ווטאוור) וקונים. ברור שאם המחיר מופקע או שאני מודע לחנויות זולות יותר עם מוצר דומה באיכות, לא אקנה ביקר. אבל עקרונית-

צריך- קונים. בלי הרבה התפלספויות.

ואז הכרתי את בעלי... זה לא שישמע שהוא קמצן. אבל הבית שלו התנהל אחרת לגמרי.

גם אצלם כשיש צורך קונים. אבל אחרי חשיבה מרובה, בדיקות ובירורים מרובים...

כשהתארסנו היה לי מאודדדד קשה. אבל הוא הבין אותי שזה קשה לי וממש בא לקראתי ועד היום אנחנו בונים את גשר הזהב שלנו ביחד...

כמובן שעניין היד 2 עלה מליון פעם. והוא חוזר הביתה ואומר לי "אין ל מושג איזה ספה יפה ראיתי ברחוב", ואני כולי מתחלחלת... בעע מי יודע מה היה עליה וכמה חתולים היו עליה איכככ

הפואנטה זה שזה עניין של גישה. איך אני מוציא את הכסף שלי. כמה אני בודק איך לנתב אותו למקום מסוים וכמה למקום אחר.

אני כל הזמן אומרת לבעלי שכסף זה כלי ולא מטרה. ואז הוא "מחזיר" לי שלאיזו מטרה אני רוצה להשתמש בכלי הזה בלה בלה..

קיצר, מקווה שהובנתי..

כתבת יפה, ואני מסכימה מאוד עם מה שאמרת.

אני אפילו מזדהה עם המקרה שלך. גם אני גדלתי ככה וכשפגשתי את בעלי גיליתי עד כמה הוא חסכן, אמנם לא ברמה של לרצות ספה מהרחוב.. חח..

למרות שהיתה לי אפשרות.

ולי זה נשמע מעבר למופרך להשקיע 1800 שח בשידה

ו4000 שח בעגלה..

אני גאה בזה שאני מחפשת לחסוך היכן שאפשר כשזה לא באמת משפיע עלי ולא מדובר על להסתפק בלחם צר ומים לחץ

אלא בעגלה שכתוב עליה גרקו במקום מאמס אנד פאפס.. שמבחינתי לא שווה עוד 3000 שח.

וזה ממש לא עול! זה גישת חיים של להוציא כסף איפה שצריך ולא איפה ש'כולם' משקיעים.

את לעצמך תעשי מה שאת חושבת, מה אכפת לך מה אחרים עושים??

זה משפיע עלייך??

לי אישית ממש לא מפריע להלביש בגד שאני לא יודעת מי לבש, מה כבר יכול להיות?

אז אני לא מבינה איך אפשר לקנות חדש כשיש אפשרות לקבל

אבל לא אכפת לי מה אחרים עושים, 

בעלך הוא באמת לא "אחרים"

על שידה/עגלה/לול לא משנה מה...?

זה כמו שאני אומר שזה מופרך לקנות גלה ב100 ש"ח. אם מישהו ראה לנכון, שיבושם לו...

למה לגרום לתחושות שמה שהשני עושה זה "לא בסדר"?

אני מנסה לומר שהגישה שלי, לא צריכה לבוא על חשבון השני. ולא לעשות כאן לחץ חברתי לכאן או לכאן. 

לשם ההמחשה:

כשחברה תספר לך במקרה שהיא קנתה שידה ב2500 ש"ח (סתם דוג' למשהו שמעל 1800) אז תאמרי לה שזה מופרז? זה מה שהחליטה ותסמכי על שיקול דעתה. את כמובן יכולה להתעניין מה מיוחד בשידה כי שמעת שהמחירים קצת אחרים, אבל קשה לי שמחליטים שמשהו הוא מחוץ לגבולות הנורמל.... לא לכאן ולא לכאן.

התגובה שלי היתה בדיוק כדי להראות לה את הצד השני של המטבע..

ממש לא מטריד אותי מה כל אחד עושה עם הכסף שלו.. כל עוד זה לא יורד מהחשבון שלי

למי שיש כמה אלפים מיותרים בבנק שילך לקנות בכיף.

אבל לא לכולם יש.

ויש אחלה עגלות גם בפחות מ1000 שנשמרות יפה.

א. מה שאת יכולה להוציא זה לא מה שאני יכולה להוציא. יכול להיות שמבחינתך לקנות עגלה ב1000 ש"ח זה גרושים, ומבחינת מישהי אחרת  1000 ש"ח זה סכום גדול מדי- ביחס להכנסות ולהוצאות שלה.

ב. יש כל מיני שיקולים. אני למשל רציתי להשקיע במנשא ולכן קניתי מנשא ב400 ש"ח- וזה רק כי הוא היה במבצע. בעצם הוא עולה 800 ש"ח, ואם לא היה מבצע הייתי קונה אותו גם ב800 ש"ח. מצד שני- עגלה אצלי היא פחות שימושית מאשר אצל אחרים כי אני משתמשת הרבה במנשא, ולכן חשוב לי פחות להשקיע בעגלה, ואם מצאתי עגלה ב450 ביד 2, שנראית כמו חדשה ועונה על הצרכים שלי- אז סבבה.

ג. לגבי בגדים מיד 2, שני דברים:

1. יד2 זה לא אומר שמסתובבים בחנויות מעופשות ומלאות בבגדים נושנים כל היום. אנחנו בדור אחר חביבתי.   

היום יד שניה זה הדבר הכי נחשב מבחינה אקולוגית!! גם צפונבונים עשירים עם מודעות ירוקה הולכים היום על יד 2- בכל מיני דברים פשוט כיזה סופר אקולוגי!! (יש חנות במודיעין- שבלול. מהממת. את נגנבת לראות מה יש שם יד2 הכל בכל מכל כל)

את יודעת כמה ממשאבי העולם כל ייצור  הבגדים לוקח? גידול כותנה צורך המון מים, הפעלת מכונות צורכת חשמל ודלק, שינוע הבגדים מסין לפה- עוד המון דלק וכח אדם. ברגע שאת קונה בגד יד2 חסכת לעולם הרבה מהדברים האלה! בקיצור- המילה האחרונה באקולוגיה זה יד2..... 

2. יד2 הכוונה גם לקבל כל עונה שקית עם אחלה בגדים מהבת דודה שגדולה מהילדה בשנה, וכל הבגדים שלה במצב מצוין. ומה שלא מתאים לנו- מתפזר בין כל השכנים...אולי זה תלוי איפה גרים, אבל לפחות ביישובים שיש בהם הרבה משפחות צעירות, מסתובבים המון בגדים. זאתי קיבלה מהבת דודה, וזאת הביאה מפה ולזאת יש משם- והבגדים מסתובבים. ותאמיני לי שאף אחת לא לוקחת בגדים מוכתמים, ישנים או קרועים. רק יפים, ממיטב המותגים...

בנוסף- ביד2 אפשר למצוא המון בגדים איכותיים של חברות ומותגים איכותיים כמו carters וכד' ואלו חנויות שאני בכל מקרה לא אכנס אליהם כדי לקנות 10-20 פריטים שאני צריכה לתינוקת החדשה... אז כיף לי שיש לי פריטים כאלה במצב מצוין בלי שהוצאתי על זה שקל!!

כל הריהוט והציוד לא עלה לך גרוש- ובעגלה השקעת את כל הכסף,

והאחרות שכתבו כאן לעיל קנו מיטה ושידה ועגלה יחד באותו מחיר,

אז מה הבעיה???

אגב- לתינוק שום דבר מהנ"ל לא משנה.

לי ההורים קנו הכל חדש בילד ראשון, אבל מי שלא קונים לו? ואין לו בקושי לדברים בסיסיים??

צריכים להיכנס לחובות, לדעתך?

יש אנשים שחושבים שלקחת את אלפי השקלים ולהשקיע אותם בתכנית חיסכון לילד- זה דבר שהרבה יותר לטובתו.

אני רק יוצאת נגד התפיסה וההצהרות הפומביות של 'הכל יכול להיות משומש'

לי זה צורם לשמוע, אבל זו דעתי. את לא חייבת להסכים.

ומה שאפשר במוצרי החשמל.

כל אחד ותפיסת עולמו.

גם אם אני לא מתחברת- אני מכבדת.

אולי באמת צריכים לשמור את הכסף לדברים חשובים יותר.

ברור שלא להיכנס לחובות וברור שכנראה הם אולי חייבם את זה לשכר דירה- הרבה יותר חשוב, לא?

אבל לפחות אל תצאו בהצהרות שזה האידיאל. זה כי אין לכם אופציה אחרת.

אני אישית אברכית. או לפחות בעלי אברך,  תקראו לזה איך שאתם רוצים.

מה שאני לא סובלת לשמוע מעולם האברכים זה כמה הם מסכנים.

בחרתם בדרך שלכם- זה הוביל למציאות מסויימת. אתם לא מסכנים! הכל טוב ויפה עבורכם לכן בחרתם כך!

לומר "מה לעשות, אין לי כסף לטחינה, רק לגבינה" זה בסדר מבחינתי. אבל לומר "אני חושבת שטחינה זה מיותר ואפשר להסתפר בגבינה" לא נכון בעיניי אם בכלל אין לך את האופציה לקנות! זה לא שבחרת בגבינה מתוך שתי האופציות... 

אוף מקווה שהובנתי בכלל...

תיארו פה טווחים מאוד גדולים של מחירים וסדרי עדיפויות שונים.

דווקא היום כשיש לי אפשרות לקנות ריהוט יקר ועגלה יקרה- אני רואה יותר עד כמה זה מיותר.

בילדים הראשונים לא עלה בדעתי לקנות יד שניה- היום זה נראה לי כמו אופציה סבירה. והאפשרויות שלי היום הרבה יותר טובות.

גם בילד הראשון כשההורים קנו הכל ולא הגבילו בסכומים- הרגשתי שאין שום טעם לקנות עגלה של אלפי שקלים ומצאתי משהו שאהבתי ורציתי בסביבות האלף.

כן, מבחירה. לא ממסכנות.

ומכירה גם אנשים שיש להם כסף, ויותר ממני, וחושבים שזה מיותר לקנות דברים ביוקר.

לא כולם עושים את זה מאומללות ומחוסר ברירה.

אולי (אולי!) זה נכון לגבי השרשור... אבל דיברתי על הגישה שמציקה למאי (ועקרונית, גם לי).

גם אני מכירה אנשים בעלי אמצעים שדעתם היא לקנות דברים במחיר שפוי ולא מוגזם...

לא על זה דיברתי...

בכל מקרה אפשר לסיים את הדיון, די פרשתי

אין נראה לי מישהו סטנדרטי במדינה שיש לו כסף מיותר או שגדל על העצים אז כוולם עושים חישובים

לא רק מי שחי על מעט מאד הכנסות (אברכים, סטודנטים וכד')

ויש כזאת תפיסה שאומרת שאיפה שאפשר לחסוך- חוסכים.

זה הרי לא פיקוח נפש נכון?

ולמה זה בסדר אם דודים מביאים לך דברים משומשים ולא בסדר לקנות אותם למשל ממישהו שמוכר יד2?

(אגב לא תמיד יש מה שמחפשים....אם חיפשתי למשל משהו יד2 ולא מצאתי משהו נורמלי, אני לא אחכה עד שאתקע- אלא אלך לקנות.)

לא אומרת שאין בה אמת, ולא אומרת שהיא גרועה ונוראית או משהו כזה. מקשה עליה.

אבל די פרשתי מהדיון כמו שכתבתי לאם פי... שב"ש

לא האשמתי, לא השמצתי, ולא השתמשתי במילים לא מכבדות.

ילדה ראשונה , עגלה מזעזעת שמיד הייתה קטנה אינגיליזינה זיפי לאונג' חדשה משילב,

2000 ש"ח.

מיטה יד שניה + מזרון , 250 שח

עגלת אמבטיה מיד שנייה כשהלאונג' היתה קטנה - 300 ש"ח.

ביגוד: באיזור ה300 

בעיקר קיבלנו מתנות. ומציאות מיד 2.

טיולון איכותי מאוד , כמו עגלה - 900 ש"ח, רק בגיל 7 חודשים . חדש. זה היה דיי מזמן , גם היה מבצע, וגם שיגעתי את המוכר שיוריד לנו 150 ש"ח. במקומות אחרים לא יקרים יחסית עלה 1400.

זה מה שאני זוכרת.

דברים קטנים :

חיתולים להתחלה, 35 שח לחבילת האגיס לתינוקות קטנים. קנינו 2. 70 ש"ח

מוצצים קנינו זולים.  10 ש"ח לזוג. 2 זוגות. 20 ש"ח

בקבוקים : 5 בקבוקי מאמ , כל אחד 25 ש"ח.

שמפו לתינוק עם משאבה ד"ר פישר : 14 ש"ח לקטן 

קנינו גם שני בקבוקים של ליטר ב30 ש"ח לשניהם, 15 ל1. של שמפו ד"ר פישר. באאוטלט של ד"ר פישר.

שמפו שהשתמשנו כסבון גם לכמה חודשים טובים: סה"כ 44 ש"ח.

תחליב ד"ר פישר : 20 ש"ח.

כל מיני שטויות קטנות כמו 2 מספריים לציפורניים, קיסמים, אלכוסידין לטבור.. נניח 30 ש"ח הכל כולל הכל.

חיתולי טטרא , אחותי נסעה לב"ב בלאו הכי, וקנתה לנו בפינת הזול מלא חיתולי טטרא טובים וזולים (חברת צחית)

נראה לי ש9 ב40 , אבל אני ממש לא בטוחה בכלל. היא לא אמרה לי בדיוק. לא יודעת למה אני זוכרת ככה. אבל זו חנות זולה.

9 חיתולי טטרא : 40 או 40 ומשהו ש"ח

חיתולי פלנל , 3 ב25 או משהו כזה ,אמא שלי קנתה באיזה בזאר 4 שלשות. 100 ש"ח... בכל מקרה, לא צריך כל כך הרבה

טרמפולינה ומובייל הסבים קנו.

סיטונאות בגדים בחודשים הראשונים מהסבתא המאושרת בעיקר, וגם ממני : הרבה.. הרבה מידי ... אין לי מושג.. אבל זו מחלה משפחתית. לא צריך .

אוניברסיטה דוד שלי קנה.

מגן ראש - 70 ש"ח בערך, מתנה מסבא וסבתא

שמיכות , סדינים ושאר טקסטיל, מתנה מסבא וסבתא , אני מניחה ש250 ש"ח בקירוב,

כי בעיקר קיבלנו יד שנייה איכותי ויפה , ולא קנו הרבה.

ילדה שנייה :

הדברים הקטנים כמו דברים לאמבטייה- היגיינה - שמפו קרם מספריים וכדומה אותו דבר.

חיתולים התייקרו. 2 חבילות עלו 75 . פמפרס לקטנים.

מיטה מיד שניה + מזרון, אחרי שהקודמת הלכה. 400 ש"ח.

אמבטיה להרכיב על הטיולון, 1000 ש"ח. אחרי שהעגלת אמבטיה ב300 שקל מיד שניה של  הגדולה כבר לא היתה שמישה.

טרמפולינה יד שנייה : 120 ש"ח.

ביגוד : נסיכה .. קניתי לה הרבה בגדים יחסית כי היא בעונות הפוכות מהבכורה.. אבל זו שריטה פרטית שלי. עד גיל 3 חודשים כולל מה שסבתא קנתה, כולל ביגוד ראשוני, 500 ש"ח בקירוב. אני מקווה שלא יותר. שוב, אין צורך. מחלה שלנו.

סדינים לעגלה, זולים , קניתי 6, כל אחד 12 ש"ח בפינת הזול בב"ב. במקומות אחרים כאלו בדיוק עלו 20 או 17. סה"כ, 72 ש"ח. 

לא הייתי מסוגלת שהיא תשכב על פליטות קטנות,והיא היתה פלטיאלה רצינית. היום פחות.. בהתחלה קניתי 3 ולא הספיק. כל הזמן הייתי במירוץ אחרי הכביסה שלהם. 

וזה מה שאני זוכרת ..

בטוח היו עוד דברים. 

ממליצה על יד2 ולוחות מקומונים.

ממליצה על אתר "אגורה".

שילוב בין אלה וגמ"חים לבגדים יעזרו מאד.

את הלול אפשר לקחת ביד שרה - ל-3 חודשים.

בהתאם לדרישות שלך זה יכול לעלות לך 100 שקל ויכול - עשרות אלפים וגם כל מה שבאמצע, כמובן....

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז

היא מדברת מדהים על עודף משקל

ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...

בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה

יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה

בכל גיל

ובפרט בגיל 15

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.

אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד

לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה

מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)

זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה

אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.

לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.

אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).

ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.

תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?

אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.

ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

וזה סתם ילחיץ אם לא תראה.

אפשר אולי שבוע וחצי- שבועיים לנסות לבדוק.

ולפותחת עד שבוע 6 הרבה נשים, ואני ביניהן, לא מרגישות כלום, זה לא אומר כלום.

להתפלל לה' ולקוות לטוב.

.

תבקשי הפניה לאולטרסאונד ראשון מרופא משפחה. זה מה שאני עושה כשהתורים לר.נשים מאוחרים מידי.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

חתיכת שיש עם כיור וארונות (יש לנו שם כיריים חשמליות וטוסטר אובן ומיקרוגל שמאוחסנים למעלה) שמכוסה בימות השנה בדלת אקורדיון.

זה בעצם נמצא בסלון, ולמטבח שלנו יש דלת. אז בפסח סוגרים את הדלת של המטבח, ומורידים את הטוסטר אובן והמיקרוגל לשולחן מתקפל בסלון, וכך יש לנו מטבח פסח.

אנחנו עדיין מנקים את המטבח הרגיל (בעיקר את המקרר, שאותו אנחנו מוציאים לסלון ומשתמשים בו בפסח), אבל לפחות לא צריך להכשיר ולא צריך לנקות במאה אחוז...

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

כל מילה

@מתואמת  את מדהימה והשראה בהמון תחומים

וואו נשמע מטורף

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

אני ממש שמחה שיש שיפור, שאתם גם רואים את התוצאות. מדהים!

מלא נחת תמיד 

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

אני בדיוק גם התחלתי תפקיד חדש בעבודה, מרגישה יותר מסופקת - מקווה בעז''ה שיהיה לטובה.

אני שמחה בשבילך שמצאת משהו שתפור עלייך - מאתגר למצוא עבודה ועוד אחד טוב שהוא בול בשבילך זה ממש בגדר נס לדעתי.

אני מודה על זה שעם הזמן אני מרגישה קצת יותר שלמה ומקבלת את עצמי, יותר ממה שהיה בעבר. וזה עושה טוב בלב לקבל ולסלוח לעצמך בלי לכעוס עלייך כל הזמן. 

יצאתי מדיכאון אחרי לידה.

למדתי יותר לקבל את עצמי.

ולמדתי להאט קצב בחיים. 

שקשורים לילדים.

שיפור ביחסים בין האחים וביננו ההורים לילדים ספציפיים שהיו מאתגרים.

וגם קשר זוגי שב''ה ממשיך להעמיק ולהשתפר ממש.

ואיזושהי יכולת שנבנית אצלי בנפש לקבל את המציאות ופחות להילחם בה. יותר לראות את הטוב ולהכיר עליו תודה. לראות את הקשיים שלי בלי שהם יהפכו לביקורת עצמית.