"הכל סובב את האשכנזים". 

ריאלי?

יש כ"כ הרבה מוצרי תינוקות וטווח מאוד רחב של מחירים.

שווה לחכות, ולראות מה מקבלים מתנה, אנחנו למשל קיבלנו 1000 ש"ח מהדודה וזה הספיק בדיוק למיטה ומזרן.

ועוברים לטיולון פשוט....

עיון באתר שם מראה מאות ואלפי עגלות יוקרה שנקנו ב6000 ש"ח ומעלה- ונמכרות תוך כמה חודשים כשחלק מהפריטים עוד בניילון המקורי ברבע מחיר.....

את חדרי השינה היקרים מאוד הם מוכרים אחרי שנתיים- באותו מחיר שמוכרים את החדרים הפשוטים והעממיים שטובים לא פחות ועלו רבע מחיר....

כאילו, רק דוסים שומרים לילדים הבאים?!

בעצם אני חושבת שגם במגזרנו יש מיש קונה כל שני ילדים עגלה חדשה.

ההבדל המהותי בין המגזרים זה מס' הילדים. ולכן התפלגות ההוצאות משתנה.

אנחנו במקרה יוצאים נשכרים מזה. כמובן, למי שמתאים לו יד 2....

אני יכולה לומר על מפונקת שכמותי שאולי נקנה יד 2. אבל יהיה לי מאוד קשה. אני אעדיף לקנות אחת שתישאר ליותר ילדים....

זה מה שבאמת עשינו. קנינו עגלה חדשה (עגלת עריסה, כלומר אמבטיה) - לא יוקרתית - אבל איכותית ששירתה אותנו נאמנה עד הילד החמישי, כולל קניות בשוק וערימת פעוטות בכל מקום פנוי אפשרי על העגלה.

גם שמרנו עליה בתוך הבית - לא בשמש, והיא נשארה יפה וחזקה.

לעומת זאת טיולונים פושטים שקנינו בקושי החזיקו מעמד שנה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

זה בוקר של חג כשאחת הילדות זוכה סופסוף ללבוש בגד שהיה של אחותה וכבר קטן עליה.

רק הגדולה לא זוכה לתענוג הזה...

זה גם ממש נחמד להן לשמוע או לראות בתמונות את עצמן לובשות בגד שעכשיו הקטנה לובשת.

(כשבאו לבקר אותי במחלקת יולדות, צילמנו ואח"כ ראינו שהקטנה לבשה בדיוק את אותה שמלה שאחותה שמעליה לבשה כשהיא (הקטנה) נולדה...והן דווקא נהנו מזה)

הכל ענין של תפיסה כנראה...

גם אני מעבירה ושומרת,יש לי דברים שממתינים בארון שנים!!

מדברת על כל מיני בייביגרו/ גופיות/ רגליות של תינוקות שעולים פרוטות ועברו עשרות כביסות- שלפעמים זה כבר נראה מזעזע, דהוי ובלוי, אפילו אם זה עדיין שלם, ואני מעדיפה לקנות לתינוק החדש דברים רעננים וחדשים יותר.

"הכל סובב את האשכנזים". 

עגלה- 2300 מיד2

סלקל- ההורים קנו ב700

לול- הבאנו מההורים את הלול הישן של גיסי. ויש ביד 2 הרבה באזור ה400-500.

שידת החתלה - 400 מיד2. הרבה יגידו שזה מיותר אבל לי אישית היה מעולה- אני מאחסנת שם את כל הציוד לתינוק!!

אוניברסיטה, טרמפולינה, חיתולים, ביגוד ראשוני, אביזרים לאמבטיה וכו'- 500 בערך.

בכנות...אם זה בן, לרגל הברית מכיוון שאנשים לא נוהגים להגיע בידיים ריקות הם באמת יפגיזו אותך בעיקר בבגדים...

אם זו בת...לרוב מאחר ואין חגיגה רשמית מייד לאחר הלידה, צפי לפחות בגדים...

אצלנו סבתא ביקשה לשלם על העגלה וכשגילינו שמחיר הסטנדרט הוא סביב ה1000 לא היה לנו נעים לבקש...

אז עלה 1500 ש"ח לעגלה ואנחנו אמרנו לה 1000...

סלקל אני זוכרת כמה מאות שקלים, לול + מזרן סביב ה700.

שידת החתלה- מומלץ כדי לא לפגוע בגב- קיבלנו בירושה חינם...

אמבטיה ועזרים קטנים להתחלה סביב ה400 סה"כ.

המחיר שחברות שלך הכינו אותך אליו- או שהן קונות מותגים או שהן לא עושות השוואת מחירים פשוטה בין חנויות.

כדאי שתכתבי מאיזה אזור את ואולי נוכל להפנות אותך לחנויות זולות יותר באזור שלך.

כדאי לעשות השוואת מחירים.

לא כדאי להתקרב למותגים כמו שילב וכדו'.

השינויים יכולים להיות ממש קיצוניים...

יש לי קובץ עם רשימת כל הקניות, מעגלה ועד שרוך נעל, עם מחירים בערך והמלצות (בירושלים).

אם את רוצה תתני לי מייל ואשלח לך.

לדעתי מה שצריך - מיטת תינוק ומזרון, לול ועריסה לא צריך לדעתי בשום שלב, כן צריך סל קל, מקום להחלפה אבל לא חייבים, 

בגדים- אפשר לקנות אוברולים קלים וחמים, האמת שאני קניתי הרבה בערך 10 של כל מידה גם קלים וגם חמים והם עוברים מילד לילד, כבר ילד שישי הולך באותם בגדים והם עדיין בסדר, צריך אמבטית תינוק, אבל יש לי חברה שהסתדרה בלי אמבטיה עם גיגית, צריך גם מצעים, 2 סמיכות, כמה בקבוקים, משאבת חלב, מעיל - עדיף לקנות מידה יותר גדולה, פעם ראיתי איך מוכרת דחפה למישהי שקנתה לנכדתה מידה 0-3 ועוד טענה שזה יספיק לכל החורף, כש מעיל היה עד גיל חודש גג, לפעמים גם מידות על הבגדים כתובות בצורה מוטעת, יש לי שני אוברולים אותו דבר שעל אחד כתוב 6 חודשים ועל שני כתוב 18 חודשים

יש גם מספריים מיוחדים לתינוק, 

אם רוצים אז אפשר לקנות מדחום לחדר ולמים, בקשר לצעצועים אז לא חייבים דווקא אוניברסיטה, אפשר לבחור מה שאתם תחשבו לנכון ואפשר לחכות עם זה כמה שבועות, כמובן עגלה ופה זה תלוי כמה אתם מתכוונים להשתמש בה, אם לא הרבה - סיבוב פה ושם אז אפשר לקנות יותר זולה ולא חייבים מותגים

עגלה + סלקל: 2200 ש"ח

עריסה: לקחנו מיד שרה

מיטה: קיבלנו אח"כ מקרובי משפחה (לא צריך מיטה ב3 חודשים הראשונים לדעתי...)
בגדים: טוב, אז זה היה בן וקיבלנו המון לברית. אם זו בת הייתי ממליצה לקנות בלי להשתגע. אני לא אוהבת יד שניה לתינוק כזה קטן אבל יש אחלה בגדים גם בלי מותגים יד ראשונה...

שידה: אין מקום בבית, לא קנינו. מחתלת במיטה שלנו או שלו.

אמבטיה: משילב, הכי פשוטה, נוחה וכיפית, 140 ש"ח.

בקבוק: 35 ש"ח

זוג מוצצים: 35 ש"ח

חיתולים (טוב, זה כבר הוצאה בשוטף...)

3 קופסאות לחלב שאוב: 35 ש"ח

משאבה: מיד שרה, ערכה עלתה 60 ש"ח.

חיתולי בד וטטרא: אזור ה-50 ש"ח.

סדין לעריסה: 20 ש"ח

וצריך גם שמיכה כמובן, בטח תקבלו מתנה או שתקנו, לא סיפור גדול

קיצור, 3000 ש"ח גג.

ואם כן חדש, איפה אני יכולה למצוא במחיר הזה/ של איזו חברה?

קנינו עגלה של ג'ואי כרום מ"חסדי שמואל" בירושלים. היה מבצע והעגלה (שילדה+טיולון+אמבטיה) עלתה 1800 והסלקל-400.

ממליצה על העגלה. על הסלקל לא ממליצה. שווה להוסיף עוד 100-200 ש"ח ולקנות עם העגלה הזו את הסלקל של סייבקס (הוא בא עם מתאמים לעגלה של ג'ואי), החגורות שלו הרבה יותר נוחות ומתאימות גם לילד יותר מגיל חצי שנה (בניגוד לסלקל של ג'ואי...)

שכולכן נשמעות כאילו מדובר בנטל!

אני כמובן לא מאשימה אף אחת ואני יודעת שתכף כולכן תצאנה עלי, אבל אתן נשמעות כאילו צריך לצמצם כמה שיותר וחס וחלילה לא לקנות משהו חדש, אלא רק מיד 2!

אני מצטערת אבל כל ה"כיף" אצלי, והרגש האימהי, והדאגה לתינוק היה באמצעות קניית דברים טובים בשבילו ולא לחפש איך לצמצם כל שקל ושקל, כי מבחינתי זה בא על חשבונו. ברור ואין ספק בכלל שצריך לקנות את האופציה הכי זולה, כי אם יש משטח החתלה ב100 ש"ח בבזאר שטראוס ובשילב יש אחד אחר ב200, אין שום עניין לקנות את היקר, וכל אדם בר דעת היה קונה את הזול והפשוט יותר, אבל מפה ועד להתעקש על קניית עגלה בפחות מ-1000 ש"ח לדעתי יש הבדל של שמים וארץ.

אצלנו זה חולק כך:

* עריסה, מיטה גדולה יותר לגיל 3 חודשים ומעלה, אמבטיה, סלקל, כסא אוכל, מנשא, והרבה בגדים- קיבלנו מחברים שלא זקוקים להם יותר.

* עגלה- ההורים שלי ושל בעלי ביקשו להשתתף בזה- 4000 ש"ח

* שידה- 1600. קנינו מחנות רהיטים רגילה ולא מיוחדת עבור תינוק. ביקשנו שתהייה רחבה יותר מהסטנדרט (נראה לי 120 ס"מ אורך), בכדי לנצל אותה לבית כולו וגם לעתיד.

* שאר הקניות הפשוטות כמו מגבות, חיתולים, מצעים, בגדים ראשוניים, מוצצים, בקבוקים, משחות ועוד- לא יותר מ-600 ש"ח

* מתנות מאנשים קרובים וממוזמני הברית היו בגדים ושמיכות לרוב ומשחקים למיניהם.

אני מתכוונת לכל ההתעקשות של הצמצום הכפייתי הזה... סליחה על הביטוי..

אמנם לקחתי דברים ביד שנייה, אבל זה רק כי נתנו לי, ולא אני חיפשתי בעצמי!

עובדה שעגלה התעקשתי שתהייה טובה ואיכותית.

מפריע לי שקונים עגלה ב450 ש"ח, מנשא מיד 2, בגדים מיד 2 וכו.. זה צורם לי שרק רוצים לחסוך כל הזמן.

או- לא לכולם יש בשביל זה..

אולי הם מעדיפים לחסוך לבית..

בסופו של דבר גם טובת הילד עומדת לנגד עיניהם וזה ממש לא הזנחה לקחת מיד 2 במיוחד כשהמצב הוא טוב-טוב מאד- מצוין...

עניין של שיקולים..

ולחסוך איפה שאפשר- בעיני זה מצוין.. מוצאים מקום אחר להתפנק ולבזבז בו כסף..

אבל הגעתי למסקנה שזה גירסא דינקותא- מה שספגנו בתור ילדים, כך זה נראה בעיננו ההכי נכון לנהוג...

אני באתי מבית שכשעולה צורך כלשהו (ממש לא רק קניות לרך נולד) אז פשוט הולכים לסופר (החנות המתאימה ווטאוור) וקונים. ברור שאם המחיר מופקע או שאני מודע לחנויות זולות יותר עם מוצר דומה באיכות, לא אקנה ביקר. אבל עקרונית-

צריך- קונים. בלי הרבה התפלספויות.

ואז הכרתי את בעלי... זה לא שישמע שהוא קמצן. אבל הבית שלו התנהל אחרת לגמרי.

גם אצלם כשיש צורך קונים. אבל אחרי חשיבה מרובה, בדיקות ובירורים מרובים...

כשהתארסנו היה לי מאודדדד קשה. אבל הוא הבין אותי שזה קשה לי וממש בא לקראתי ועד היום אנחנו בונים את גשר הזהב שלנו ביחד...

כמובן שעניין היד 2 עלה מליון פעם. והוא חוזר הביתה ואומר לי "אין ל מושג איזה ספה יפה ראיתי ברחוב", ואני כולי מתחלחלת... בעע מי יודע מה היה עליה וכמה חתולים היו עליה איכככ

הפואנטה זה שזה עניין של גישה. איך אני מוציא את הכסף שלי. כמה אני בודק איך לנתב אותו למקום מסוים וכמה למקום אחר.

אני כל הזמן אומרת לבעלי שכסף זה כלי ולא מטרה. ואז הוא "מחזיר" לי שלאיזו מטרה אני רוצה להשתמש בכלי הזה בלה בלה..

קיצר, מקווה שהובנתי..

כתבת יפה, ואני מסכימה מאוד עם מה שאמרת.

אני אפילו מזדהה עם המקרה שלך. גם אני גדלתי ככה וכשפגשתי את בעלי גיליתי עד כמה הוא חסכן, אמנם לא ברמה של לרצות ספה מהרחוב.. חח..

למרות שהיתה לי אפשרות.

ולי זה נשמע מעבר למופרך להשקיע 1800 שח בשידה

ו4000 שח בעגלה..

אני גאה בזה שאני מחפשת לחסוך היכן שאפשר כשזה לא באמת משפיע עלי ולא מדובר על להסתפק בלחם צר ומים לחץ

אלא בעגלה שכתוב עליה גרקו במקום מאמס אנד פאפס.. שמבחינתי לא שווה עוד 3000 שח.

וזה ממש לא עול! זה גישת חיים של להוציא כסף איפה שצריך ולא איפה ש'כולם' משקיעים.

את לעצמך תעשי מה שאת חושבת, מה אכפת לך מה אחרים עושים??

זה משפיע עלייך??

לי אישית ממש לא מפריע להלביש בגד שאני לא יודעת מי לבש, מה כבר יכול להיות?

אז אני לא מבינה איך אפשר לקנות חדש כשיש אפשרות לקבל

אבל לא אכפת לי מה אחרים עושים, 

בעלך הוא באמת לא "אחרים"

על שידה/עגלה/לול לא משנה מה...?

זה כמו שאני אומר שזה מופרך לקנות גלה ב100 ש"ח. אם מישהו ראה לנכון, שיבושם לו...

למה לגרום לתחושות שמה שהשני עושה זה "לא בסדר"?

אני מנסה לומר שהגישה שלי, לא צריכה לבוא על חשבון השני. ולא לעשות כאן לחץ חברתי לכאן או לכאן. 

לשם ההמחשה:

כשחברה תספר לך במקרה שהיא קנתה שידה ב2500 ש"ח (סתם דוג' למשהו שמעל 1800) אז תאמרי לה שזה מופרז? זה מה שהחליטה ותסמכי על שיקול דעתה. את כמובן יכולה להתעניין מה מיוחד בשידה כי שמעת שהמחירים קצת אחרים, אבל קשה לי שמחליטים שמשהו הוא מחוץ לגבולות הנורמל.... לא לכאן ולא לכאן.

התגובה שלי היתה בדיוק כדי להראות לה את הצד השני של המטבע..

ממש לא מטריד אותי מה כל אחד עושה עם הכסף שלו.. כל עוד זה לא יורד מהחשבון שלי

למי שיש כמה אלפים מיותרים בבנק שילך לקנות בכיף.

אבל לא לכולם יש.

ויש אחלה עגלות גם בפחות מ1000 שנשמרות יפה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

כל הריהוט והציוד לא עלה לך גרוש- ובעגלה השקעת את כל הכסף,

והאחרות שכתבו כאן לעיל קנו מיטה ושידה ועגלה יחד באותו מחיר,

אז מה הבעיה???

אגב- לתינוק שום דבר מהנ"ל לא משנה.

לי ההורים קנו הכל חדש בילד ראשון, אבל מי שלא קונים לו? ואין לו בקושי לדברים בסיסיים??

צריכים להיכנס לחובות, לדעתך?

יש אנשים שחושבים שלקחת את אלפי השקלים ולהשקיע אותם בתכנית חיסכון לילד- זה דבר שהרבה יותר לטובתו.

אני רק יוצאת נגד התפיסה וההצהרות הפומביות של 'הכל יכול להיות משומש'

לי זה צורם לשמוע, אבל זו דעתי. את לא חייבת להסכים.

ומה שאפשר במוצרי החשמל.

כל אחד ותפיסת עולמו.

גם אם אני לא מתחברת- אני מכבדת.

אולי באמת צריכים לשמור את הכסף לדברים חשובים יותר.

ברור שלא להיכנס לחובות וברור שכנראה הם אולי חייבם את זה לשכר דירה- הרבה יותר חשוב, לא?

אבל לפחות אל תצאו בהצהרות שזה האידיאל. זה כי אין לכם אופציה אחרת.

אני אישית אברכית. או לפחות בעלי אברך,  תקראו לזה איך שאתם רוצים.

מה שאני לא סובלת לשמוע מעולם האברכים זה כמה הם מסכנים.

בחרתם בדרך שלכם- זה הוביל למציאות מסויימת. אתם לא מסכנים! הכל טוב ויפה עבורכם לכן בחרתם כך!

לומר "מה לעשות, אין לי כסף לטחינה, רק לגבינה" זה בסדר מבחינתי. אבל לומר "אני חושבת שטחינה זה מיותר ואפשר להסתפר בגבינה" לא נכון בעיניי אם בכלל אין לך את האופציה לקנות! זה לא שבחרת בגבינה מתוך שתי האופציות... 

אוף מקווה שהובנתי בכלל...

תיארו פה טווחים מאוד גדולים של מחירים וסדרי עדיפויות שונים.

דווקא היום כשיש לי אפשרות לקנות ריהוט יקר ועגלה יקרה- אני רואה יותר עד כמה זה מיותר.

בילדים הראשונים לא עלה בדעתי לקנות יד שניה- היום זה נראה לי כמו אופציה סבירה. והאפשרויות שלי היום הרבה יותר טובות.

גם בילד הראשון כשההורים קנו הכל ולא הגבילו בסכומים- הרגשתי שאין שום טעם לקנות עגלה של אלפי שקלים ומצאתי משהו שאהבתי ורציתי בסביבות האלף.

כן, מבחירה. לא ממסכנות.

ומכירה גם אנשים שיש להם כסף, ויותר ממני, וחושבים שזה מיותר לקנות דברים ביוקר.

לא כולם עושים את זה מאומללות ומחוסר ברירה.

אולי (אולי!) זה נכון לגבי השרשור... אבל דיברתי על הגישה שמציקה למאי (ועקרונית, גם לי).

גם אני מכירה אנשים בעלי אמצעים שדעתם היא לקנות דברים במחיר שפוי ולא מוגזם...

לא על זה דיברתי...

בכל מקרה אפשר לסיים את הדיון, די פרשתי

אין נראה לי מישהו סטנדרטי במדינה שיש לו כסף מיותר או שגדל על העצים אז כוולם עושים חישובים

לא רק מי שחי על מעט מאד הכנסות (אברכים, סטודנטים וכד')

ויש כזאת תפיסה שאומרת שאיפה שאפשר לחסוך- חוסכים.

זה הרי לא פיקוח נפש נכון?

ולמה זה בסדר אם דודים מביאים לך דברים משומשים ולא בסדר לקנות אותם למשל ממישהו שמוכר יד2?

(אגב לא תמיד יש מה שמחפשים....אם חיפשתי למשל משהו יד2 ולא מצאתי משהו נורמלי, אני לא אחכה עד שאתקע- אלא אלך לקנות.)

לא אומרת שאין בה אמת, ולא אומרת שהיא גרועה ונוראית או משהו כזה. מקשה עליה.

אבל די פרשתי מהדיון כמו שכתבתי לאם פי... שב"ש

לא האשמתי, לא השמצתי, ולא השתמשתי במילים לא מכבדות.

ילדה ראשונה , עגלה מזעזעת שמיד הייתה קטנה אינגיליזינה זיפי לאונג' חדשה משילב,

2000 ש"ח.

מיטה יד שניה + מזרון , 250 שח

עגלת אמבטיה מיד שנייה כשהלאונג' היתה קטנה - 300 ש"ח.

ביגוד: באיזור ה300 

בעיקר קיבלנו מתנות. ומציאות מיד 2.

טיולון איכותי מאוד , כמו עגלה - 900 ש"ח, רק בגיל 7 חודשים . חדש. זה היה דיי מזמן , גם היה מבצע, וגם שיגעתי את המוכר שיוריד לנו 150 ש"ח. במקומות אחרים לא יקרים יחסית עלה 1400.

זה מה שאני זוכרת.

דברים קטנים :

חיתולים להתחלה, 35 שח לחבילת האגיס לתינוקות קטנים. קנינו 2. 70 ש"ח

מוצצים קנינו זולים.  10 ש"ח לזוג. 2 זוגות. 20 ש"ח

בקבוקים : 5 בקבוקי מאמ , כל אחד 25 ש"ח.

שמפו לתינוק עם משאבה ד"ר פישר : 14 ש"ח לקטן 

קנינו גם שני בקבוקים של ליטר ב30 ש"ח לשניהם, 15 ל1. של שמפו ד"ר פישר. באאוטלט של ד"ר פישר.

שמפו שהשתמשנו כסבון גם לכמה חודשים טובים: סה"כ 44 ש"ח.

תחליב ד"ר פישר : 20 ש"ח.

כל מיני שטויות קטנות כמו 2 מספריים לציפורניים, קיסמים, אלכוסידין לטבור.. נניח 30 ש"ח הכל כולל הכל.

חיתולי טטרא , אחותי נסעה לב"ב בלאו הכי, וקנתה לנו בפינת הזול מלא חיתולי טטרא טובים וזולים (חברת צחית)

נראה לי ש9 ב40 , אבל אני ממש לא בטוחה בכלל. היא לא אמרה לי בדיוק. לא יודעת למה אני זוכרת ככה. אבל זו חנות זולה.

9 חיתולי טטרא : 40 או 40 ומשהו ש"ח

חיתולי פלנל , 3 ב25 או משהו כזה ,אמא שלי קנתה באיזה בזאר 4 שלשות. 100 ש"ח... בכל מקרה, לא צריך כל כך הרבה

טרמפולינה ומובייל הסבים קנו.

סיטונאות בגדים בחודשים הראשונים מהסבתא המאושרת בעיקר, וגם ממני : הרבה.. הרבה מידי ... אין לי מושג.. אבל זו מחלה משפחתית. לא צריך .

אוניברסיטה דוד שלי קנה.

מגן ראש - 70 ש"ח בערך, מתנה מסבא וסבתא

שמיכות , סדינים ושאר טקסטיל, מתנה מסבא וסבתא , אני מניחה ש250 ש"ח בקירוב,

כי בעיקר קיבלנו יד שנייה איכותי ויפה , ולא קנו הרבה.

ילדה שנייה :

הדברים הקטנים כמו דברים לאמבטייה- היגיינה - שמפו קרם מספריים וכדומה אותו דבר.

חיתולים התייקרו. 2 חבילות עלו 75 . פמפרס לקטנים.

מיטה מיד שניה + מזרון, אחרי שהקודמת הלכה. 400 ש"ח.

אמבטיה להרכיב על הטיולון, 1000 ש"ח. אחרי שהעגלת אמבטיה ב300 שקל מיד שניה של  הגדולה כבר לא היתה שמישה.

טרמפולינה יד שנייה : 120 ש"ח.

ביגוד : נסיכה .. קניתי לה הרבה בגדים יחסית כי היא בעונות הפוכות מהבכורה.. אבל זו שריטה פרטית שלי. עד גיל 3 חודשים כולל מה שסבתא קנתה, כולל ביגוד ראשוני, 500 ש"ח בקירוב. אני מקווה שלא יותר. שוב, אין צורך. מחלה שלנו.

סדינים לעגלה, זולים , קניתי 6, כל אחד 12 ש"ח בפינת הזול בב"ב. במקומות אחרים כאלו בדיוק עלו 20 או 17. סה"כ, 72 ש"ח. 

לא הייתי מסוגלת שהיא תשכב על פליטות קטנות,והיא היתה פלטיאלה רצינית. היום פחות.. בהתחלה קניתי 3 ולא הספיק. כל הזמן הייתי במירוץ אחרי הכביסה שלהם. 

וזה מה שאני זוכרת ..

בטוח היו עוד דברים. 

ממליצה על יד2 ולוחות מקומונים.

ממליצה על אתר "אגורה".

שילוב בין אלה וגמ"חים לבגדים יעזרו מאד.

את הלול אפשר לקחת ביד שרה - ל-3 חודשים.

בהתאם לדרישות שלך זה יכול לעלות לך 100 שקל ויכול - עשרות אלפים וגם כל מה שבאמצע, כמובן....

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

האמת הייתי סומכת על תחושת הבטן שלך שזה מהאנטיביוטיקה. לא יודעת אם זאת סיבה לא לתת, אולי לנסות לבקש סוג אחר.

• בעלון הרשמי של אמוקסיצילין מופיעות כתופעות לוואי נוירולוגיות/התנהגותיות: היפראקטיביות הפיכה, אי־שקט (agitation), חרדה, נדודי שינה, בלבול ושינויים בהתנהגות.

• יש אפילו דיווח רפואי ותיק על שינויים התנהגותיים בילדים לאחר amoxicillin-clavulanate.

• במחקר שעקב אחרי תופעות לוואי בילדים, דווח גם על היפראקטיביות שיוחסה לאמוקסיצילין.

• מצאתי גם דיווח מ-2026 על מקרה של agitation בעקבות אמוקסיצילין, אם כי זה היה במבוגר ובתגובה הרבה יותר חריגה, ו

וואי אני בשוק מזה

ובפעם הבאה שיצטרך אנטיביוטיקה (בתקווה שלא תהיה חח) - תבקשי מהרופא סוג אחר.

מעניין לבדוק אם עכשיו זה אותו סוג אנטיביוטיקה שקיבל בעבר.

קרה לנו משהו כזה עם תרופה לייבוש נוזלים באוזניים. ובאמת בתופעות לוואי היה כתוב דברים כמו עצבנות וחוסר שקט.

השאלה אם להפסיק עכשיו?!

בעיניינים רפואיים. הוא חרטטן לא קטן והוא ימצא לך תמיד איזה מחקר נידח שלא עבר ביקורת עמיתים שמאשר בדיוק את החשש שלך, כדי להתחנף אלייך ולרצות אותך.

בכל מקרה מסכימה שזה ממש מוזר והייתי אומרת לרופא פעם הבאה שתהיו אצלו

לכל תרופה יש תופעות לוואי נדירות ויש נפוצות.

הרופא מקבל החלטה אם לשנות תוך כדי טיפול.

בנוסף, חשוב שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי של הילד

במיוחד שהתופעה חוזרת בפעם הדשנייה.

כי סטרפטוקוקוס יכול לעשות תופעות נוירולוגיות שמשפיעים גם על ההתנהגות

האמת שיש לו מלא פעמים דלקות באוזן (עניין תורשתי) ואני ממש נמנעת מאנטיביוטיקה.

הפעם הזאת הוא כבר שלושה שבועות עם חום עולה ויורד, צינון שיעול וכו, אז ברור שהאוזניים גם יצטרפו לחגיגה.

הלכנו איתו לרופא שהביא ישר אנטיביוטיקה בגלל האוזן. אני לא רציתי לתת וחיכיתי ובאמת חום ירד.

אבל אחרי שבוע שוב עלה ואז הוא התחיל גם להקיא והיה ממש לא נעים, הלכנו איתו למיון כנראה שהתייבש מרוב ההקאות..

לא ראו משו חוץ מאודם באוזן, ובבדיקות דם עליה במדדי דלקת, אז הם מניחים שזה דלקת אוזניים (למרות שאין אוזניים חריפות ) (ומה הקשר ההקאות)

עשינו גם צילום חזה, תקין בה

בכל מקרה מתחילים אנטיביוטיקה בגלל החום הגבוה והאוזן

לא יודעת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️

זה המדד הכי טוב. אבל תפני לרופא שיראה אולי לתת סוג אחר. יכול להיות אבל שההתנהגות היא מהמחלה עצמה. חום גבוה וגם בכללי מחלות זה משבש הכל. לפעמים אצלי אחרי המחלה כבר, היה עוד שבוע של עייפות ועצבנות.

באוזן יש את מרכז שיווי המשקל של הגוף לפעמים כשיש דלקת היא יוצרת לחץ על האיזור הזה וזה גורם להקאות. כמו שיש אנשים שמקיאים בנסיעה

נתתי לו תרופה שהיה בה סטרואידים ובתופעות לוואי היה עצבנות וחוסר שקט והוא באמת הפך לילד אחר וזה היה מלחיץ. כשסיימנו את התרופה הוא חזר לעצמו...

הוא רוצה לעשות עוד בדיקה פיזית כדי לשלול החמרה של הדלקת או משו אחר ואם לא ימצא סיבה אחרת לאי שקט יחליף את האנטיביוטיקה

בול כמוך.

מזל שאני אחרי לידה, אז הרגש על אש קטנה🤭🤭🤭

איזה חשק זה עושההה 😂 התינוקות מתוקים מדיי ואיזה כייף שיש עונה חדשהה

זה רק עשה לי חששות- הייתי ממש מרגישה את הכאב כשראיתי את הנשים בצירים

הזכיר לי את הכאב, הלא נודע.

כמובן בסוף אחרי- זה רק התמוגגות, כמה זה כיף אחרי...

זה יותר עושה לי חשק לתינוק

פחות לכל מה שסביב חחח הסוף הריון והלידה עצמה זה באמת קשוח

עכשיו אני אתלבט אם לראות עכשיו או לחכות לשלב שאני אהיה בהריון ולקראת לידה לפתוח את הצ'אקרות

לא רואה בייבי בום, אבל הייתי בערב נשים ענק השבוע שלדעתי הרוב שם היו בהריון.. עשה לי חשק מטורף

מהווה איזה שהוא תגמול עבורם (אולי פרסום וכו)

אבל עצם הצפיה יש בזה פרסומות וזה מפרנס

(לי לא מפריע, אבל כתבת שלך כן…)

אני בדיוק לפני כמה ימים אומרת לבעלי נראה לי שאני יהיה מוכנה עוד מאט

אני אתמול ב3 לפנות בוקר אחרי שעות של צרחות - לא משנה, שכח מזה כרגע 😅