"הכל סובב את האשכנזים". 

ריאלי?

יש כ"כ הרבה מוצרי תינוקות וטווח מאוד רחב של מחירים.

שווה לחכות, ולראות מה מקבלים מתנה, אנחנו למשל קיבלנו 1000 ש"ח מהדודה וזה הספיק בדיוק למיטה ומזרן.

ועוברים לטיולון פשוט....

עיון באתר שם מראה מאות ואלפי עגלות יוקרה שנקנו ב6000 ש"ח ומעלה- ונמכרות תוך כמה חודשים כשחלק מהפריטים עוד בניילון המקורי ברבע מחיר.....

את חדרי השינה היקרים מאוד הם מוכרים אחרי שנתיים- באותו מחיר שמוכרים את החדרים הפשוטים והעממיים שטובים לא פחות ועלו רבע מחיר....

כאילו, רק דוסים שומרים לילדים הבאים?!

בעצם אני חושבת שגם במגזרנו יש מיש קונה כל שני ילדים עגלה חדשה.

ההבדל המהותי בין המגזרים זה מס' הילדים. ולכן התפלגות ההוצאות משתנה.

אנחנו במקרה יוצאים נשכרים מזה. כמובן, למי שמתאים לו יד 2....

אני יכולה לומר על מפונקת שכמותי שאולי נקנה יד 2. אבל יהיה לי מאוד קשה. אני אעדיף לקנות אחת שתישאר ליותר ילדים....

זה מה שבאמת עשינו. קנינו עגלה חדשה (עגלת עריסה, כלומר אמבטיה) - לא יוקרתית - אבל איכותית ששירתה אותנו נאמנה עד הילד החמישי, כולל קניות בשוק וערימת פעוטות בכל מקום פנוי אפשרי על העגלה.

גם שמרנו עליה בתוך הבית - לא בשמש, והיא נשארה יפה וחזקה.

לעומת זאת טיולונים פושטים שקנינו בקושי החזיקו מעמד שנה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

זה בוקר של חג כשאחת הילדות זוכה סופסוף ללבוש בגד שהיה של אחותה וכבר קטן עליה.

רק הגדולה לא זוכה לתענוג הזה...

זה גם ממש נחמד להן לשמוע או לראות בתמונות את עצמן לובשות בגד שעכשיו הקטנה לובשת.

(כשבאו לבקר אותי במחלקת יולדות, צילמנו ואח"כ ראינו שהקטנה לבשה בדיוק את אותה שמלה שאחותה שמעליה לבשה כשהיא (הקטנה) נולדה...והן דווקא נהנו מזה)

הכל ענין של תפיסה כנראה...

גם אני מעבירה ושומרת,יש לי דברים שממתינים בארון שנים!!

מדברת על כל מיני בייביגרו/ גופיות/ רגליות של תינוקות שעולים פרוטות ועברו עשרות כביסות- שלפעמים זה כבר נראה מזעזע, דהוי ובלוי, אפילו אם זה עדיין שלם, ואני מעדיפה לקנות לתינוק החדש דברים רעננים וחדשים יותר.

"הכל סובב את האשכנזים". 

עגלה- 2300 מיד2

סלקל- ההורים קנו ב700

לול- הבאנו מההורים את הלול הישן של גיסי. ויש ביד 2 הרבה באזור ה400-500.

שידת החתלה - 400 מיד2. הרבה יגידו שזה מיותר אבל לי אישית היה מעולה- אני מאחסנת שם את כל הציוד לתינוק!!

אוניברסיטה, טרמפולינה, חיתולים, ביגוד ראשוני, אביזרים לאמבטיה וכו'- 500 בערך.

בכנות...אם זה בן, לרגל הברית מכיוון שאנשים לא נוהגים להגיע בידיים ריקות הם באמת יפגיזו אותך בעיקר בבגדים...

אם זו בת...לרוב מאחר ואין חגיגה רשמית מייד לאחר הלידה, צפי לפחות בגדים...

אצלנו סבתא ביקשה לשלם על העגלה וכשגילינו שמחיר הסטנדרט הוא סביב ה1000 לא היה לנו נעים לבקש...

אז עלה 1500 ש"ח לעגלה ואנחנו אמרנו לה 1000...

סלקל אני זוכרת כמה מאות שקלים, לול + מזרן סביב ה700.

שידת החתלה- מומלץ כדי לא לפגוע בגב- קיבלנו בירושה חינם...

אמבטיה ועזרים קטנים להתחלה סביב ה400 סה"כ.

המחיר שחברות שלך הכינו אותך אליו- או שהן קונות מותגים או שהן לא עושות השוואת מחירים פשוטה בין חנויות.

כדאי שתכתבי מאיזה אזור את ואולי נוכל להפנות אותך לחנויות זולות יותר באזור שלך.

כדאי לעשות השוואת מחירים.

לא כדאי להתקרב למותגים כמו שילב וכדו'.

השינויים יכולים להיות ממש קיצוניים...

יש לי קובץ עם רשימת כל הקניות, מעגלה ועד שרוך נעל, עם מחירים בערך והמלצות (בירושלים).

אם את רוצה תתני לי מייל ואשלח לך.

לדעתי מה שצריך - מיטת תינוק ומזרון, לול ועריסה לא צריך לדעתי בשום שלב, כן צריך סל קל, מקום להחלפה אבל לא חייבים, 

בגדים- אפשר לקנות אוברולים קלים וחמים, האמת שאני קניתי הרבה בערך 10 של כל מידה גם קלים וגם חמים והם עוברים מילד לילד, כבר ילד שישי הולך באותם בגדים והם עדיין בסדר, צריך אמבטית תינוק, אבל יש לי חברה שהסתדרה בלי אמבטיה עם גיגית, צריך גם מצעים, 2 סמיכות, כמה בקבוקים, משאבת חלב, מעיל - עדיף לקנות מידה יותר גדולה, פעם ראיתי איך מוכרת דחפה למישהי שקנתה לנכדתה מידה 0-3 ועוד טענה שזה יספיק לכל החורף, כש מעיל היה עד גיל חודש גג, לפעמים גם מידות על הבגדים כתובות בצורה מוטעת, יש לי שני אוברולים אותו דבר שעל אחד כתוב 6 חודשים ועל שני כתוב 18 חודשים

יש גם מספריים מיוחדים לתינוק, 

אם רוצים אז אפשר לקנות מדחום לחדר ולמים, בקשר לצעצועים אז לא חייבים דווקא אוניברסיטה, אפשר לבחור מה שאתם תחשבו לנכון ואפשר לחכות עם זה כמה שבועות, כמובן עגלה ופה זה תלוי כמה אתם מתכוונים להשתמש בה, אם לא הרבה - סיבוב פה ושם אז אפשר לקנות יותר זולה ולא חייבים מותגים

עגלה + סלקל: 2200 ש"ח

עריסה: לקחנו מיד שרה

מיטה: קיבלנו אח"כ מקרובי משפחה (לא צריך מיטה ב3 חודשים הראשונים לדעתי...)
בגדים: טוב, אז זה היה בן וקיבלנו המון לברית. אם זו בת הייתי ממליצה לקנות בלי להשתגע. אני לא אוהבת יד שניה לתינוק כזה קטן אבל יש אחלה בגדים גם בלי מותגים יד ראשונה...

שידה: אין מקום בבית, לא קנינו. מחתלת במיטה שלנו או שלו.

אמבטיה: משילב, הכי פשוטה, נוחה וכיפית, 140 ש"ח.

בקבוק: 35 ש"ח

זוג מוצצים: 35 ש"ח

חיתולים (טוב, זה כבר הוצאה בשוטף...)

3 קופסאות לחלב שאוב: 35 ש"ח

משאבה: מיד שרה, ערכה עלתה 60 ש"ח.

חיתולי בד וטטרא: אזור ה-50 ש"ח.

סדין לעריסה: 20 ש"ח

וצריך גם שמיכה כמובן, בטח תקבלו מתנה או שתקנו, לא סיפור גדול

קיצור, 3000 ש"ח גג.

ואם כן חדש, איפה אני יכולה למצוא במחיר הזה/ של איזו חברה?

קנינו עגלה של ג'ואי כרום מ"חסדי שמואל" בירושלים. היה מבצע והעגלה (שילדה+טיולון+אמבטיה) עלתה 1800 והסלקל-400.

ממליצה על העגלה. על הסלקל לא ממליצה. שווה להוסיף עוד 100-200 ש"ח ולקנות עם העגלה הזו את הסלקל של סייבקס (הוא בא עם מתאמים לעגלה של ג'ואי), החגורות שלו הרבה יותר נוחות ומתאימות גם לילד יותר מגיל חצי שנה (בניגוד לסלקל של ג'ואי...)

שכולכן נשמעות כאילו מדובר בנטל!

אני כמובן לא מאשימה אף אחת ואני יודעת שתכף כולכן תצאנה עלי, אבל אתן נשמעות כאילו צריך לצמצם כמה שיותר וחס וחלילה לא לקנות משהו חדש, אלא רק מיד 2!

אני מצטערת אבל כל ה"כיף" אצלי, והרגש האימהי, והדאגה לתינוק היה באמצעות קניית דברים טובים בשבילו ולא לחפש איך לצמצם כל שקל ושקל, כי מבחינתי זה בא על חשבונו. ברור ואין ספק בכלל שצריך לקנות את האופציה הכי זולה, כי אם יש משטח החתלה ב100 ש"ח בבזאר שטראוס ובשילב יש אחד אחר ב200, אין שום עניין לקנות את היקר, וכל אדם בר דעת היה קונה את הזול והפשוט יותר, אבל מפה ועד להתעקש על קניית עגלה בפחות מ-1000 ש"ח לדעתי יש הבדל של שמים וארץ.

אצלנו זה חולק כך:

* עריסה, מיטה גדולה יותר לגיל 3 חודשים ומעלה, אמבטיה, סלקל, כסא אוכל, מנשא, והרבה בגדים- קיבלנו מחברים שלא זקוקים להם יותר.

* עגלה- ההורים שלי ושל בעלי ביקשו להשתתף בזה- 4000 ש"ח

* שידה- 1600. קנינו מחנות רהיטים רגילה ולא מיוחדת עבור תינוק. ביקשנו שתהייה רחבה יותר מהסטנדרט (נראה לי 120 ס"מ אורך), בכדי לנצל אותה לבית כולו וגם לעתיד.

* שאר הקניות הפשוטות כמו מגבות, חיתולים, מצעים, בגדים ראשוניים, מוצצים, בקבוקים, משחות ועוד- לא יותר מ-600 ש"ח

* מתנות מאנשים קרובים וממוזמני הברית היו בגדים ושמיכות לרוב ומשחקים למיניהם.

אני מתכוונת לכל ההתעקשות של הצמצום הכפייתי הזה... סליחה על הביטוי..

אמנם לקחתי דברים ביד שנייה, אבל זה רק כי נתנו לי, ולא אני חיפשתי בעצמי!

עובדה שעגלה התעקשתי שתהייה טובה ואיכותית.

מפריע לי שקונים עגלה ב450 ש"ח, מנשא מיד 2, בגדים מיד 2 וכו.. זה צורם לי שרק רוצים לחסוך כל הזמן.

או- לא לכולם יש בשביל זה..

אולי הם מעדיפים לחסוך לבית..

בסופו של דבר גם טובת הילד עומדת לנגד עיניהם וזה ממש לא הזנחה לקחת מיד 2 במיוחד כשהמצב הוא טוב-טוב מאד- מצוין...

עניין של שיקולים..

ולחסוך איפה שאפשר- בעיני זה מצוין.. מוצאים מקום אחר להתפנק ולבזבז בו כסף..

אבל הגעתי למסקנה שזה גירסא דינקותא- מה שספגנו בתור ילדים, כך זה נראה בעיננו ההכי נכון לנהוג...

אני באתי מבית שכשעולה צורך כלשהו (ממש לא רק קניות לרך נולד) אז פשוט הולכים לסופר (החנות המתאימה ווטאוור) וקונים. ברור שאם המחיר מופקע או שאני מודע לחנויות זולות יותר עם מוצר דומה באיכות, לא אקנה ביקר. אבל עקרונית-

צריך- קונים. בלי הרבה התפלספויות.

ואז הכרתי את בעלי... זה לא שישמע שהוא קמצן. אבל הבית שלו התנהל אחרת לגמרי.

גם אצלם כשיש צורך קונים. אבל אחרי חשיבה מרובה, בדיקות ובירורים מרובים...

כשהתארסנו היה לי מאודדדד קשה. אבל הוא הבין אותי שזה קשה לי וממש בא לקראתי ועד היום אנחנו בונים את גשר הזהב שלנו ביחד...

כמובן שעניין היד 2 עלה מליון פעם. והוא חוזר הביתה ואומר לי "אין ל מושג איזה ספה יפה ראיתי ברחוב", ואני כולי מתחלחלת... בעע מי יודע מה היה עליה וכמה חתולים היו עליה איכככ

הפואנטה זה שזה עניין של גישה. איך אני מוציא את הכסף שלי. כמה אני בודק איך לנתב אותו למקום מסוים וכמה למקום אחר.

אני כל הזמן אומרת לבעלי שכסף זה כלי ולא מטרה. ואז הוא "מחזיר" לי שלאיזו מטרה אני רוצה להשתמש בכלי הזה בלה בלה..

קיצר, מקווה שהובנתי..

כתבת יפה, ואני מסכימה מאוד עם מה שאמרת.

אני אפילו מזדהה עם המקרה שלך. גם אני גדלתי ככה וכשפגשתי את בעלי גיליתי עד כמה הוא חסכן, אמנם לא ברמה של לרצות ספה מהרחוב.. חח..

למרות שהיתה לי אפשרות.

ולי זה נשמע מעבר למופרך להשקיע 1800 שח בשידה

ו4000 שח בעגלה..

אני גאה בזה שאני מחפשת לחסוך היכן שאפשר כשזה לא באמת משפיע עלי ולא מדובר על להסתפק בלחם צר ומים לחץ

אלא בעגלה שכתוב עליה גרקו במקום מאמס אנד פאפס.. שמבחינתי לא שווה עוד 3000 שח.

וזה ממש לא עול! זה גישת חיים של להוציא כסף איפה שצריך ולא איפה ש'כולם' משקיעים.

את לעצמך תעשי מה שאת חושבת, מה אכפת לך מה אחרים עושים??

זה משפיע עלייך??

לי אישית ממש לא מפריע להלביש בגד שאני לא יודעת מי לבש, מה כבר יכול להיות?

אז אני לא מבינה איך אפשר לקנות חדש כשיש אפשרות לקבל

אבל לא אכפת לי מה אחרים עושים, 

בעלך הוא באמת לא "אחרים"

על שידה/עגלה/לול לא משנה מה...?

זה כמו שאני אומר שזה מופרך לקנות גלה ב100 ש"ח. אם מישהו ראה לנכון, שיבושם לו...

למה לגרום לתחושות שמה שהשני עושה זה "לא בסדר"?

אני מנסה לומר שהגישה שלי, לא צריכה לבוא על חשבון השני. ולא לעשות כאן לחץ חברתי לכאן או לכאן. 

לשם ההמחשה:

כשחברה תספר לך במקרה שהיא קנתה שידה ב2500 ש"ח (סתם דוג' למשהו שמעל 1800) אז תאמרי לה שזה מופרז? זה מה שהחליטה ותסמכי על שיקול דעתה. את כמובן יכולה להתעניין מה מיוחד בשידה כי שמעת שהמחירים קצת אחרים, אבל קשה לי שמחליטים שמשהו הוא מחוץ לגבולות הנורמל.... לא לכאן ולא לכאן.

התגובה שלי היתה בדיוק כדי להראות לה את הצד השני של המטבע..

ממש לא מטריד אותי מה כל אחד עושה עם הכסף שלו.. כל עוד זה לא יורד מהחשבון שלי

למי שיש כמה אלפים מיותרים בבנק שילך לקנות בכיף.

אבל לא לכולם יש.

ויש אחלה עגלות גם בפחות מ1000 שנשמרות יפה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

כל הריהוט והציוד לא עלה לך גרוש- ובעגלה השקעת את כל הכסף,

והאחרות שכתבו כאן לעיל קנו מיטה ושידה ועגלה יחד באותו מחיר,

אז מה הבעיה???

אגב- לתינוק שום דבר מהנ"ל לא משנה.

לי ההורים קנו הכל חדש בילד ראשון, אבל מי שלא קונים לו? ואין לו בקושי לדברים בסיסיים??

צריכים להיכנס לחובות, לדעתך?

יש אנשים שחושבים שלקחת את אלפי השקלים ולהשקיע אותם בתכנית חיסכון לילד- זה דבר שהרבה יותר לטובתו.

אני רק יוצאת נגד התפיסה וההצהרות הפומביות של 'הכל יכול להיות משומש'

לי זה צורם לשמוע, אבל זו דעתי. את לא חייבת להסכים.

ומה שאפשר במוצרי החשמל.

כל אחד ותפיסת עולמו.

גם אם אני לא מתחברת- אני מכבדת.

אולי באמת צריכים לשמור את הכסף לדברים חשובים יותר.

ברור שלא להיכנס לחובות וברור שכנראה הם אולי חייבם את זה לשכר דירה- הרבה יותר חשוב, לא?

אבל לפחות אל תצאו בהצהרות שזה האידיאל. זה כי אין לכם אופציה אחרת.

אני אישית אברכית. או לפחות בעלי אברך,  תקראו לזה איך שאתם רוצים.

מה שאני לא סובלת לשמוע מעולם האברכים זה כמה הם מסכנים.

בחרתם בדרך שלכם- זה הוביל למציאות מסויימת. אתם לא מסכנים! הכל טוב ויפה עבורכם לכן בחרתם כך!

לומר "מה לעשות, אין לי כסף לטחינה, רק לגבינה" זה בסדר מבחינתי. אבל לומר "אני חושבת שטחינה זה מיותר ואפשר להסתפר בגבינה" לא נכון בעיניי אם בכלל אין לך את האופציה לקנות! זה לא שבחרת בגבינה מתוך שתי האופציות... 

אוף מקווה שהובנתי בכלל...

תיארו פה טווחים מאוד גדולים של מחירים וסדרי עדיפויות שונים.

דווקא היום כשיש לי אפשרות לקנות ריהוט יקר ועגלה יקרה- אני רואה יותר עד כמה זה מיותר.

בילדים הראשונים לא עלה בדעתי לקנות יד שניה- היום זה נראה לי כמו אופציה סבירה. והאפשרויות שלי היום הרבה יותר טובות.

גם בילד הראשון כשההורים קנו הכל ולא הגבילו בסכומים- הרגשתי שאין שום טעם לקנות עגלה של אלפי שקלים ומצאתי משהו שאהבתי ורציתי בסביבות האלף.

כן, מבחירה. לא ממסכנות.

ומכירה גם אנשים שיש להם כסף, ויותר ממני, וחושבים שזה מיותר לקנות דברים ביוקר.

לא כולם עושים את זה מאומללות ומחוסר ברירה.

אולי (אולי!) זה נכון לגבי השרשור... אבל דיברתי על הגישה שמציקה למאי (ועקרונית, גם לי).

גם אני מכירה אנשים בעלי אמצעים שדעתם היא לקנות דברים במחיר שפוי ולא מוגזם...

לא על זה דיברתי...

בכל מקרה אפשר לסיים את הדיון, די פרשתי

אין נראה לי מישהו סטנדרטי במדינה שיש לו כסף מיותר או שגדל על העצים אז כוולם עושים חישובים

לא רק מי שחי על מעט מאד הכנסות (אברכים, סטודנטים וכד')

ויש כזאת תפיסה שאומרת שאיפה שאפשר לחסוך- חוסכים.

זה הרי לא פיקוח נפש נכון?

ולמה זה בסדר אם דודים מביאים לך דברים משומשים ולא בסדר לקנות אותם למשל ממישהו שמוכר יד2?

(אגב לא תמיד יש מה שמחפשים....אם חיפשתי למשל משהו יד2 ולא מצאתי משהו נורמלי, אני לא אחכה עד שאתקע- אלא אלך לקנות.)

לא אומרת שאין בה אמת, ולא אומרת שהיא גרועה ונוראית או משהו כזה. מקשה עליה.

אבל די פרשתי מהדיון כמו שכתבתי לאם פי... שב"ש

לא האשמתי, לא השמצתי, ולא השתמשתי במילים לא מכבדות.

ילדה ראשונה , עגלה מזעזעת שמיד הייתה קטנה אינגיליזינה זיפי לאונג' חדשה משילב,

2000 ש"ח.

מיטה יד שניה + מזרון , 250 שח

עגלת אמבטיה מיד שנייה כשהלאונג' היתה קטנה - 300 ש"ח.

ביגוד: באיזור ה300 

בעיקר קיבלנו מתנות. ומציאות מיד 2.

טיולון איכותי מאוד , כמו עגלה - 900 ש"ח, רק בגיל 7 חודשים . חדש. זה היה דיי מזמן , גם היה מבצע, וגם שיגעתי את המוכר שיוריד לנו 150 ש"ח. במקומות אחרים לא יקרים יחסית עלה 1400.

זה מה שאני זוכרת.

דברים קטנים :

חיתולים להתחלה, 35 שח לחבילת האגיס לתינוקות קטנים. קנינו 2. 70 ש"ח

מוצצים קנינו זולים.  10 ש"ח לזוג. 2 זוגות. 20 ש"ח

בקבוקים : 5 בקבוקי מאמ , כל אחד 25 ש"ח.

שמפו לתינוק עם משאבה ד"ר פישר : 14 ש"ח לקטן 

קנינו גם שני בקבוקים של ליטר ב30 ש"ח לשניהם, 15 ל1. של שמפו ד"ר פישר. באאוטלט של ד"ר פישר.

שמפו שהשתמשנו כסבון גם לכמה חודשים טובים: סה"כ 44 ש"ח.

תחליב ד"ר פישר : 20 ש"ח.

כל מיני שטויות קטנות כמו 2 מספריים לציפורניים, קיסמים, אלכוסידין לטבור.. נניח 30 ש"ח הכל כולל הכל.

חיתולי טטרא , אחותי נסעה לב"ב בלאו הכי, וקנתה לנו בפינת הזול מלא חיתולי טטרא טובים וזולים (חברת צחית)

נראה לי ש9 ב40 , אבל אני ממש לא בטוחה בכלל. היא לא אמרה לי בדיוק. לא יודעת למה אני זוכרת ככה. אבל זו חנות זולה.

9 חיתולי טטרא : 40 או 40 ומשהו ש"ח

חיתולי פלנל , 3 ב25 או משהו כזה ,אמא שלי קנתה באיזה בזאר 4 שלשות. 100 ש"ח... בכל מקרה, לא צריך כל כך הרבה

טרמפולינה ומובייל הסבים קנו.

סיטונאות בגדים בחודשים הראשונים מהסבתא המאושרת בעיקר, וגם ממני : הרבה.. הרבה מידי ... אין לי מושג.. אבל זו מחלה משפחתית. לא צריך .

אוניברסיטה דוד שלי קנה.

מגן ראש - 70 ש"ח בערך, מתנה מסבא וסבתא

שמיכות , סדינים ושאר טקסטיל, מתנה מסבא וסבתא , אני מניחה ש250 ש"ח בקירוב,

כי בעיקר קיבלנו יד שנייה איכותי ויפה , ולא קנו הרבה.

ילדה שנייה :

הדברים הקטנים כמו דברים לאמבטייה- היגיינה - שמפו קרם מספריים וכדומה אותו דבר.

חיתולים התייקרו. 2 חבילות עלו 75 . פמפרס לקטנים.

מיטה מיד שניה + מזרון, אחרי שהקודמת הלכה. 400 ש"ח.

אמבטיה להרכיב על הטיולון, 1000 ש"ח. אחרי שהעגלת אמבטיה ב300 שקל מיד שניה של  הגדולה כבר לא היתה שמישה.

טרמפולינה יד שנייה : 120 ש"ח.

ביגוד : נסיכה .. קניתי לה הרבה בגדים יחסית כי היא בעונות הפוכות מהבכורה.. אבל זו שריטה פרטית שלי. עד גיל 3 חודשים כולל מה שסבתא קנתה, כולל ביגוד ראשוני, 500 ש"ח בקירוב. אני מקווה שלא יותר. שוב, אין צורך. מחלה שלנו.

סדינים לעגלה, זולים , קניתי 6, כל אחד 12 ש"ח בפינת הזול בב"ב. במקומות אחרים כאלו בדיוק עלו 20 או 17. סה"כ, 72 ש"ח. 

לא הייתי מסוגלת שהיא תשכב על פליטות קטנות,והיא היתה פלטיאלה רצינית. היום פחות.. בהתחלה קניתי 3 ולא הספיק. כל הזמן הייתי במירוץ אחרי הכביסה שלהם. 

וזה מה שאני זוכרת ..

בטוח היו עוד דברים. 

ממליצה על יד2 ולוחות מקומונים.

ממליצה על אתר "אגורה".

שילוב בין אלה וגמ"חים לבגדים יעזרו מאד.

את הלול אפשר לקחת ביד שרה - ל-3 חודשים.

בהתאם לדרישות שלך זה יכול לעלות לך 100 שקל ויכול - עשרות אלפים וגם כל מה שבאמצע, כמובן....

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..

אני ילדתי בלידת מים בעין כרם לפני כמה חודשים

היה מדהים ממש, בלידה עצמה היה מושלם (הייתי במים בערך 14 דק)

הרגשתי מאוד מחוברת וקשובה לעצמי ולתינוק וקצב הנכון שלי. ממש הייתי בניתוק מכל מה שקורה סביבי, אף אחד לא נגע בי או דיבר איתי והיה לי מאוד נכון וטוב.

היה לי קשה שני דברים:

1. חייבים להגיע למוניטור מושלם מושלם, השקעתי הרבה זמן בלהגיע לניטור מושלם. לא בטוחה שזה היה שווה להעביר ככה צירים על המיטה... היה לי מאוד קשה.

2. יולדים את השליה על מיטה, אז כמה דקות אחרי שילדתי לקחו ממני את התינוק, והייתי צריכה לצאת מהמים, לעבור למיטה וכו. היה לי מאוד קשה להיפרד מהתינוק ככ מוקדם.

לגבי המוניטור- ממש רציתי לידת מים באתי מוכנה לזה. הגעתי מוקדם. שמרו לי את החדר המתאים. דיברתי מראש עם מיילדת משם שאמרה שלא אמורה להיות בעיה אם אין לי סיבוכים רפואיים למינהם.

בסופו של דבר המוניטור זז. מה זה זז? יצא מהחגורה. כמובן שככה, נראה שיש ירידה בדופק כי לא מודדים כלום... לא הסכימו לי. אמרו שהרופא לא מאשר בגלל הירידה בדופק. למרות שאמרתי להם שהמונטיור זז (חבל שהחזרתי לחגורה אולי זה היה משכנע אותם קצת יותר..)

ב"ה נולדה תינוקת בריאה. בלי שום סיבוכים. מה שמחזק עוד יותר שלא היו באמת שום ירידות בדופק. ילדתי לידה טבעית בלי שום זירוזים. פעם ראשונה שהרגשתי ממש את הגוף לוחץ מעצמו. אבל התבאסתי על הקטע עם המים שממש רציתי. מקווה בשביל הפותחת שאצלה כן ילך. אבל תבואי מוכנה לזה.

באתי מוכנה

שמרו חדר

ואז המוניטור לא היה מושלם אז הרופא לא אישר.

ב"ה כל ההמשך היה בסדר גמור

אז כן. להתכונן גם לכזו אפשרות :/

וואו!

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

תעדכני

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

גם אני מתתי מפחד

אבל הרופא היה מעולה .

זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...

יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו

עבר חלק ברוך השם

אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי

שיהיה בהצלחה !!

לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.

עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח

אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂

יכול להיות שזה דימום השתרשות, או דימום אחר שיכול להיות בהריון.

יכול להיות גם שהתחיל הריון ונפל.

לא יודעת לגבי דופסטון.

ולדימום שונה. אבל בגלל שהוא לא מונע הריון אלא ניתן לפעמים כתמיכה אז יכול להיות שזה אולי השתרשות.

תתחילי עם לעשות בדיקת הריון ביתית.

בצד הרפואי, המחזור כולו נשמע די ארוך אם את מספיקה פעמיים להיות מותרת לשבוע, יכול להיות שהכתם הזה מופיע סביב הביוץ? יש תופעה כזו.

אבל אם זה רק כתם, אם תנסי לא להאסר ממנו פשוט. תחתונים צבעוניות או אפילו שחורות כדי לא לראות, לנגב אחרי יחסים במגבת כהה בלי להסתכל..

ואם זה יותר מורכב אז גם להתייעץ עם רב

אין סיבה להאסר מכתם

(זה ממש הפרשה ולא רק כתם...)

פעם אחת היה חלש יותר ולא נאסרנו כל השאר היה כמות מידי גדולה.

יכולות להיות כל מיני סיבות.

השלב הראשון הוא באמת רופאת נשים.

יכול להיות דימום בביוץ, לאחוז נמוך מנשים זה קורה.

יכול להיות פוליפ/ציסטה או חוסר איזון הורמונלי ובגיל הזה אפילו התחלה של פרימנופאוזה.

לא היה צפוי שזה יקרה קודם?

אם זה התחלה של פרימנופאוזה אז הסיכוי שלי להריון הוא נמוך?

עשיתי פרופיל הורמונלי והיה תקין.

הרופאה תענה לך, רק זרקתי כיוונים.

בהצלחה❤️

אבל נראה לי הגיוני שבגיל 39 הגוף מתחיל שינויים הורמונליים ואז צצות גם תופעות שלא היו קודם.

ואני רוצה להגיד בזהירות, שאולי כדאי לשאול רב נוסף. כמובן להגיד לו ששאלתם כבר והתשובה הייתה כך וכך אבל פשוט זה נשמע לי באמת מצב מורכב מבחינה הלכתית וכדאי לנסות לפנות אולי לרב בקיא יותר (לא יודעת כמובן מה מידת הבקיאות של הרב שלכם)

בסוף יש פה איזשהו עניין רפואי ששווה לברר, אבל ה'ברוך' הוא יותר הצד ההלכתי. והרב שלנו תמיד אומר שמורכבות הלכתית פותרים קודם כל בכלים הלכתיים (לצורך העניין אשה עם 'עקרות הלכתית' הוא ינסה קודם שתצליח לטבול מוקדם יותר לפני שישלח אותה לרופא שידחה לה את הביוץ).

הנוברינג עושה ממש בעיות אחרי שמפסיקים איתו

לי ולעוד כמה חברות היה ממש כמעט שנה ואפילו יותר עד שהמערכת התייצבה.

רק בלידות קודמות....

אני יודעת שזה לא היתר גורף לכולם

אבל במצב דומה הרב אמר לי ללבוש תחתונית כי רוב הכתמים אפשר להתיר בזה כי לא מקבל טומאה

לק"י

אז יש גם פסיקות כאלה.

אולי באמת כמו שאת אומרת לפי פסיקות מסויימות כן

אז לשאול רב תמיד כדאי

אצלי הרב שלנו התיר אחרי הלוך וחזור של הרבה פעמים ולא כקו ראשון

אם ככה אחרי הטבילה אז בכלל יש עוד הרבה דרכים שלא להיאסר!

ללבוש כהה

לא להסתכל

אחרי הטבילה אפשר להשמור להאסר רק אם יש דימום של ממש

ולקחתי את זה פעם אחד רק (חיברתי 3 טבעות) ובאמת זה עשה לי מלא דימומים בין לבין אחכ

תבדקי ביוץ בזמן שיש את ההפרשה הזו.

אם זה מביוץ תחזרי לרב ותשאלי שוב.

ראיתי שכתבת שעשית פרופיל הורמונלי.

פרופיל הורמונלי לא מעיד בהכרח על רזרבה שחלתית,

במילים אחרות יכול להיות שזה מתחיל בירידה לכיוון פרי מנופאזה אבל לא בהכרח יראו את זה בפרופיל הורמונלי.

אם רוצים תמונה מדוייקת יותר אפשר או לעשות בדיקת amh או אולטרסאונד מעקב זקיקים ואז גם לראות אם אין ציסטות שעלולות לגרום לדימום הזה.

יש לי תור לרופאה בעוד שבועיים, היא תדע לעזור לי מן הסתם...

גם לך @קנמון

היה לי ועשה כתמים כמה ימים אחרי סיום המחזור. סיוט.

נפסלתי פעם ביום השביעי של שבעה נקיים.

הוציאו אותו והכל הסתדר.

אגב, האולטרסאונד זה לא היה ודאי שיש פוליפ אבל בהסטרוסקופיה ראו והוציאו..

בריאות

לא התנסיתי אבל כנראה כשתפגשי אותו תוכלו לשאול על זה אני מניחה.. כדאי כי זה יעשה לך סדר בתהליך

עוד חיבוק אמא אלופה שאת!

למה ללכת בכלל? סתם יעשה לי שחור שיוסיף עוד יותר על הקושי וההתמודדות ביומיום

הרך זה אומר שהוא גם נותן טיפול כלשהו אחרת למה הוא שם? זה תחום התמחות ספציפי

אני לא מכירה מקרוב כאמור כן? אבל לכי בראש פתוח תשאלי אותו מה הטיפול המוצע במקרה שלכם במידה והיא מאובחנת עם חרדות

לדעתי זו השתדלות ראויה ונצרכת אם טיםול רגשי לא הניב תוצאות. בשבילך ובשבילה. שתיכן סובלות.

שנותנים רק אבחנה.

אבל עם האבחנה כנראה אפשר לקבל טיפול במרפאות בקהילה / בהתפתחות הילד.

בכללי לבעיות כאלה של קטנים יש איך לטפל חוץ מהדרכת הורים?

מה אתם עושים בהדרכת הורים?

כי נשמע שהקטנטונת שלך באמת סובלת ואתם איתה, וממש מפתיע שאין שום התקדמות.

חרדה היא בסה"כ סימפטום ולא הבעיה עצמה. אם הנושא הזה לא התברר עדיין בהדרכה הייתי מחליפה מדריכה...

מוזמנת לפרט כאן או באישי אם תרצי

כי באופן כללי חרדה היא לא רק סימפטום היא הרבה פעמים הפרעה בפני עצמה

אני יודעת שיש בDSM הגדרה להפרעת חרדה (ועוד שלל הפרעות נפשיות שונות) אבל הDSM מתאר סימפטומים ולא עוסק בסיבה שגרמה להם.

מה שאני יודעת ומבינה היא שחרדה היא דרך של המח "לכבות" בהלה גבוהה מידי. ולכן אין טעם להתעסק בטריגר שעליו התיישבה החרדה אלא לטפל בשורש שזה בהלה והיכולת להרגיש אותה.

בהדרכה פרטנית אפשר למפות ולהבין את גורמי הבהלה בחיים של הילד ולהפחית אותם, ובמקביל להכניס עיבוד של הרגש כדי להעלות את הסיבולת לבהלה.

אני אשמח לשמוע ממך באיזו דרך אחרת אפשר לעזור לילדה כל כך צעירה שסובלת מחרדה, הרי CBT לא רלוונטי בגיל הזה (בפרט שהיא סובלת מאילמות סלקטיבית), וטיפול תרופתי הייתי מנסה כקו שאחרי האחרון גם אצל ילדים גדולים ממנה...

מעניין אותי מה נעשה בהדרכה שלא עזרה עד כה.

מטפלת 1 שהיינו אמרה תפחיתו לה גירויים וזה יצמצם את הפחדים וההסתגרויות בבית. סבבה ומה הלאה? איך אני עוזרת לה בחיים? מאופנוע שעובר ויש רעש חזק היא ממש נבהלת ונסגררת לכמה זמן אחכ- על זה אין לי שליטה כמובן שלא יעבור אופנוע , לא לשים לה בגדים קצרים/ארוכים בעןנה? לא שייך עכשיו במעבר לארוך זה םשוט סיוט סיוט - אז אי אפשר לא לעשות, אצל סבא סבתא לא ללכת? שם היא עוד יותר נהיית קפואה וננעלת

בקיצור עזבתי אותה. מטפלת שניה ונוכחית מנזה להסביר איך לעזור לה ולתווך לה מצבים מסוימים כדי להקל אבל זה לא עוזר, בגן נניח המטפלת קיבלה הדרכה קצרה ואולי זה עזר מעט אבל גם המטפלת עצמה מדהימה אז לא דוגמא, אבל בכל הסיטואציות בבית ובמרחב הציבורי זה לא עזר, שיש רעש פתאומי חזק אופנוע/מטוס אמרה לי לחבק אותה חזק כי המגע ירגיע אבל היא לא מוכנה למגע חזק בכלל, בריכה וים בקיץ אמרה לחשוף בהדרגה ממש אז רק הסכימה לשבת על החוף עם כף ודלי, אבל היןם היא אומרת כל הזמן" נכון בים אני בוכה? אני מפחדת " זה לא עזר לה

בבית בשבת שסבתא באה (קבוע) היא לא עוזבת אותי לשנייה, אמרה לנו המטפלת שהיא תדובב אותה /סיפור/תיקח לגינה או סיבוב הילדה לא מוכנה וזה יוצר מצב שעוד יותר היא ננעלת

להזמין חבר לבית זה סבבה כשזה 1 על 1 אבל כשזה מתרחב ויוצאים מעט לגינה אז זהו איבדתי אותה שוב

כאילו לא מצליחה, נתתי פה כמה דוגמאות אבל זה סביב כל היום

ךלנונקשה עוד בסדר מסכנה מה היא, אבל לפעמים היא הילדה הכי פורחת , הכי רוקדת ושרה אז לא יודעת מה הטריגר שגורם להינעל ככה פתאום

אולי תקופות?

מבינה ממש את המצוקה..

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות. את עושה כל כך הרבה בשבילה ולאורך זמן המצב לא משתפר.

ברור שזה לא מקרה לעצות על גבי הפורום, כן?

אני רק אגיד שבעיני צריך קודם כל להבין לאן חותרים.

כלומר יכול להיות שהילדה שלך היא לדוגמא עם רגישות גבוהה מאד, והעולם באופן קבוע הוא "יותר מידי" בשבילה. הדרכה טובה לא תוכל לשנות אותה, והיא תישאר עם רגישות גבוהה - אבל אתם תוכלו להתאים עבורה את הסביבה כך שבחלקים משמעותיים מהזמן היא תרגיש בטוחה, החרדה תרד והא תוכל להתפתח ולהבשיל.

או למשל אם את ו/או בעלך לא מאד פנויים כרגע מסיבות פנימיות א חיצוניות, אז בהדרכה טובה כמובן תהיה עבודה משמעותית על יכולות הויסות שלכם והביטחון שאתם יכולים לתת לה כי חרדה כמעט תמיד יושבת בעומק על פחד מפרידה. אבל גם בזה למרבה הצער אין קיצורי דרך ועבודה פנימית לוקחת זמן ככה שצריך לראות למה אתם מסוגלים כרגע בהורות שלכם, ולהתאים את הציפיות.

ויכול להיות שהמסרת שבה היא נמצאת גדולה עליה ועם כל הרצון הטוב שהיא תסתגל זה פשוט לא תואם את המצב שלה וכדי לראות שיפור צריך להוציא אותה משם.

אני יודעת שחרדה זה דבר מאד מבהיל וכמעט תמיד זה גם פוגש אותנו בכל מיני אזורים בנפש שהרבה יותר נח לא לפגוש... וטכנית זה מגביל ומעיק ומקשה מאד על החיים. וממש רוצים למצוא את הפתרון המושלם בשביל להיפטר ממנה. אבל רק הבנה מעמיקה של האירוע הזה תאפשר לך לבחור בדרך המתאימה לעזור לה ולכם.

שוב חיבוק ענק

אם תרצי עוד חומר בנושא אשלח לך בשמחה.

קראתי את מה שכתבת, וקודם כל חיבוק גדול, זה באמת קשוח ומתיש! ​תוך כדי קריאה פתאום זיהיתי עד כמה הבן שלי היה בדיוק ככה בהרבה מהסיטואציות שתיארת. גם אצלו היה פחד גדול מים, רעשים חזקים כמו אופנוע או אמבולנס היו גורמים לו לבכות ממש, והוא היה נסגר מול אנשים שלא בא לו עליהם. יש עוד המון דוגמאות, ואני ממש זוכרת שבתוך הסיטואציות האלה של ההימנעות והחרדה הייתי חושבת לעצמי שזה ממש לא רגיל. ​מצד שני, הגישה שאימצתי הייתה פשוט לא להכריח כלום. לא לנסות "לעניין" אותו בדברים שהוא נרתע מהם, לא לדחוף אותו להיות עם אנשים שהוא לא רוצה, ואפילו לא לנסות לדובב אותו או לבקש שיגיד שלום. כלום! פשוט זרמתי איתו לגמרי. ​למשל, במעבר בין עונות הייתי זורמת עם הבחירה שלו, ורק מציינת ברוגע שיהיה לו חם עם בגד ארוך. מול אנשים שהוא נסגר לידם (כמו משפחה), הייתי מתנהגת איתם בשיא הטבעיות ומנהלת שיחה רגילה – בלי להתנצל עליו או לדבר "עליו" בקול לידם. הייתי רק לוחשת לו ברוגע שהוא ממש לא חייב לדבר איתם או לתת חיבוק אם הוא לא רוצה, וזה בסדר גמור. ​היום הוא כמעט בן שלוש, ולאורך התקופה הזו ראיתי איך לאט לאט הוא מסיר מעצמו עוד ועוד מגננות. היום הוא הרבה פחות חושש ומסתגר, ופתאום הוא זה שיוזם, מציע ורוצה לעשות דברים שבעבר לא הייתי חולמת שיסכים להם. אולי זה הגיל והזמן שעשו את שלהם, ואולי זה קרה כי פשוט שחררתי לחלוטין את הניסיון לשנות את זה ונתתי לו להוביל בקצב שלו. שולחת לך המון כוחות!

אם היא קטנטונת אולי הייתי חוששת להכניס לגוף חומרים שאולי לא מותאמים לגיל במינון וכזה.

אבל בגיל גדול יותר למה לא בעצם?

הייתי חושבת שהתרופה תוכל להוריד במידה מסויימת את החרדה ותאפשר לעבוד עם הילד. לטפל מעבר.

אולי גולשת משאלת הפותחת, אבל מעניין אותי להבין.

כי ממה שאני ראיתי טיפול תרופתי יכול להיות משמעותי ולתת פניות לטיפול נוסף...

להכניס למערכת חומרים שמשפיעים על מערכת העצבים, בעיני זה מוצא אחרון.

אם אין ברירה ומוצו כל האפשרויות האחרות אז אפשר בצער לשקול את זה אבל זה כאמור קו אחרון.

הסיבה העיקרית היא שתרופות פסיכיאטריות לרוב מעמעמות רגש, ורגש שלא מורגש כמו שצריך הוא הסיבה העיקרית לבעיות נפשיות. אז לא רואה פה איזו תועלת מיוחדת חוץ מהנוחות שבניהול ההתנהגות של הילד, רק שהנוחות הזו למרבה הצער לא משרתת את ההתפתחות שלו.

סיבות נוספות - שלל תופעות לוואי

תלות לאורך זמן

חסר עוד?

עם הרישא אני מסכים, תרופות פסיכיאטריות בכל גיל ועוד יותר בגיל הרך, הן מוצא אחרון.

אם אפשר לטפל ולהביא הקלה בעזרת פסיכולוג, טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, טיפול באומנות/רכיבה/שחייה וכיוצ''ב, אז כמובן שזה עדיף, כל עוד זה באמת מקדם את המטופל.

אבל כל ההמשך של דברייך, סותר לחלוטין את מה שאנחנו יודעים על פסיכיאטריה.

תרופות פסיכיאטריות לא ''לרוב מעמעמות רגש'', יש אינספור תרופות פסיכיאטריות שמטפלות במצבים שונים על ידי חומרים שונים שגורמים לתופעות שונות, ולא נכון להכליל שרובן מעמעמות את הרגש.

''רגש שלא מורגש הוא הסיבה העיקרית לבעיות נפשיות'' - לא נכון, זה אולי נשמע רומנטי ויפה אבל הסיבות העיקריות לבעיות נפשיות הן גורמים גנטיים, מבנה נוירולוגי, ויסות חושי וכיוצ''ב.

''נוחות שבניהול התנהגות'' - אף פסיכיאטר לא רושם תרופות כדי שיהיה נוח לסביבה, אלא רק כדי לשפר את חיי המטופל עצמו. לפעמים הורים חושבים ''המורה רוצה שהילד ייקח ריטלין רק בשביל שיהיה לה קל בשיעור'', והם לא מבינים שילד לא מווסת ולא מרוכז פוגע קודם כל בהתפתחות של עצמו (וכמובן בלי קשר, זה לא מקומו של איש חינוך להמליץ או לא להמליץ על טיפול תרופתי).

בקיצור אף פעם לא מביאים תרופה בשביל שקט תעשייתי אלא רק כדי שהמטופל יוכל לחיות בשלום עם עצמו ולהתפתח כמו שצריך.

''שלל תופעות לוואי'' - בשביל זה ממשיכים עם המעקב, מחליפים ומתקנים במידת הצורך. זה לא שיש תופעות לוואי שכיחות ובלתי הפיכות. ואת שוכחת שאם הגעת למצב שרופא רושם לך תרופה, אז הוא לוקח בחשבון את המצב הנוכחי ומבין שתופעות הלוואי פחות קשות מהמציאות הנוכחית (כמו שתופעות לוואי של מוקסיפן פחות קשות מדלקת הריאות שבה רוצים לטפל).

''תלות לאורך זמן'' - שוב, הכללה גסה שבכלל לא נכונה לכל מקרה, למשל רוב מוחלט של תרופות הקשב והריכוז לא ממכרות והגוף לא מפתח אליהן תלות.

בכיף שלך, לא רק כשאתה חייב

אקדים ואומר שמאז הקורס האחרון שלקחתי בכימיה של תרופות ילדתי 6 פעמים, אז אני לא הולכת להסתכן בויכוח על המנגנונים של כל התרופות הפסיכיאטריות איתך.. בשרשור בנוכחי דובר על חרדה. תרופות נוגדות דיכאון וחרדה בהחלט מעמעמות רגש, ודאי הנפוצות שבהן, וקהות רגשית מצויינת ברופן רשמי כאחת מתופעות הלוואי.

מאז אמצע המאה הקודמת, המהפכה הפסיכופרמקולוגית, השימוש בתרופות פסיכיאטריות השתלט על הפסיכיאטריה, ושיטות טיפול אחרות נזנחו. התרופות לא מתעניינות בשאלה מדוע המח "השתבש" אלא "מתקנות" את התהליך החסר ומפסיקות/מפחיתות סימפטומים.

צורת הבנה אחרת של הנפש והדפוסים שלה, שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, רואה את המח כרשת עצומה של מעגלים חשמליים ("קונקטום") שעובדים יחד ובתיאום כדי לאפשר לאזורים שונים במח לבצע פעולות מנטליות, ובתפיסה הזאת שיבוש בפעילות של מעגלים - או במילים אחרות חיווט לא נכון - הוא הגורם לבעיות פסיכיאטריות, וכדי לפתור אותן צריך לחווט מחדש את האיזורים הרלוונטיים במח.

לגבי הגורמים לבעיות נפשיות, שכחת לציין גורמים סביבתיים כמו טראומה, התעללות/הזנחה בילדות, הפרעות נפשיות של ההורים, סטרס, בדידות ומשברי חיים.

לגבי הנוחות שבניהול התנהגות, גם למטופל עצמו יותר נח שההתנהגות שלו תחת שליטה. זה ממש לא רק טובת ההורים. ומנסיון גם כמורה וגם כאמא, היד קלה מאד מאד על ההדק.

אותו כנ"ל לגבי תופעות לוואי, אפילו אם מדובר על תופעות לוואי קלות - יכולה להגיד שאצלנו ילד שנטל ריטלין במשך חודשיים בלבד ונדפק לו התיאבון, נשאר עם בררנות כבר שנתיים מאז אותו ניסוי.

קהות רגשית, חוסר תיאבון ועוררות יתר בגיל שבו מתרחשת התפתחות מואצת זה בעיני תופעות לוואי לא פשוטות בכלל..

ושוב, אם דבר על קשב כי שם אני יכולה לדבר מנסיון אישי, היד קלה מאד על ההדק ורושמים תרופות כקו ראשון בלי לעשות שום התערבות אחרת למרות שיש כל כך הרבה מה לעשות. אבל כשלפסיכיאר עש מעט זמן, אפילו שעה, הוא לא יכול להתעמק מעבר לתסמינים.

לגבי דלקת גרון ואנטיביוטיקה, אם מגיעים למצב אקוטי זה מצב שכדאי להתמש בו בתרופות כמו אנטיביטיקה או תרופות פסיכיאטריות. אבל כמו שאנטיביוטיקה לא אדפטיבית ולא תמנע את ההדבקה הבאה, גם תרופות פסיכיאטריות לא מרפאות.

לפעמים תרופה פסיכיאטרית יכולה לאפשר התערבות פזיכולוגית או אחרת כמו שכתבה @מתיכון ועד מעון ואז כן יתכן שיפור אבל העבודה צריכה להיעשות.

ולא ספר שנותן בד''כ פרוגנוזה.

אבל אני לא חושבת שכל חרדה היא רק סימפטום לקושי, הרבה פעמים החרדה עצמה היא בעיה.

CBT מאוד רלוונטי, לא עבורה אבל בהחלט עבור ההורים, ועבדתי ועדיין עובדת עם הורים בהדרכה על CBT בגיל הרך.

לגבי טיפול תרופתי, זה בעיני מאוד תלוי במידת הסבל, לעיתים הטיפול התרופתי הוא מצא שמאפשר על גביו לעשות תהליך טיפולי שיאפשר עם הזמן הפחתה של הטיפול התרופתי, אני ממש חושבת שכל מקרה ומקרה לגופו

ואני ראיתי טיפול מאוד מוצלח באילמות סלקטיבית באמצעות חשיפה הדרגתית אצל ילדה הת 3.

בהלה היא רגש ליבה, רגש ראשוני שמופעל ע"י האמיגדלה כתגובה לאיום מיידי ומעורר תגובת הישרדות בסיסית. תפקיד הבהלה הוא להניע לזהירות וכשהסכנה עוברת גם הבהלה מתפוגגת. אם התנועה הטבעית של זהירות לא מתאפשרת מכל מיני סיבות, המח עושה כל מיני טרנספורמציות לרגשות ליבה והם הופכים פחות מורגשים ואת מקומם תופסים רגשות שניוניים כמו חרדה-

חרדה היא תחושת דריכות וסכנה שלא מופיעה בתגובה לזיהוי של איום אלא ממחשבות - על דברים שעשויים לקרות למשל. לכן אי אפשר "לטפל" בה ע"י להוכיח לאדם שאין סכנה (אני אדליק את האור ותראי שאין פה שום מפלצת).

משמח ומעודד מה שכתבת על אילמות סלקטיבית. רוצה לפרט?

בוודאי אצל ילדים...

כשהמוח מעבד את המידע החושי סביבה בצורה מועצמת למשל, הרעשים יותר חזקים, המגע יותר חודרני, הריחות יותר מציפים וכו'-הילד חווה את העולם כמפחיד יותר .

במקרה כזה גם רק אבחנה יכולה לסייע כי היא תעזור למצוא דרכים טובות יותר להתמודד עם העולם ולהתאים עבורה את העולם, למשל מסגרת מותאמת, קטנה ועוטפת-כמו מעון שיקומי.

כל מיני עזרים, תלוי בדיוק מה הקושי בוויסות ואיך זה בא לידי ביטוי-אבל עבור זה את צריכה הדרכה מאיש מקצוע טוב ורלוונטי, וגם זה פסיכיאטר מקצועי מאוד יכול לכוון, למשל למרפאה בעיסוק שמתמחה בתחום. (למשל אוזניות שמפחיתות רעשים, שמיכת כובד בלילה, אפילו איך לגעת בה ולהבין איזה מגע נעים לה...)

בהצלחה וחיבוק, נשמע מאתגר מאוד!

זה חלילה יכול להעיד על הפרעה אחרת כמו אוטיזם וכאלה?

אוטיזם מגיע עם קשיים בוויסות החושי, גם הפרעות קשב, ויש גם סתם אנשים שיש להם קשיים בוויסות החושי בלי קשר למשהו נוסף.

אני גם אגיד שהיא נולדה לתוך המלחמה, כל הילדים שאני מכירה שנולדו למלחמה-יש להם קשיים בוויסות (חושי או רגשי) הם נולדו למציאות מטורפת.

הגיוני שזה יתאזן עם הגיל, והיא גם יכולה ללמוד טכניקות שונות לוויסות , בגיל הזה היא עוד צריכה לזה המון תיווך מכם, אבל עם הגיל וככל שהיא תלמד לווסת את עצמה בכל מיני דרכים בתיווך שלכם-היא גם תוכל ללמוד לעשות את זה בעצמה.

ובעיניי מסגרת מותאמת זה הכי חשוב, כי במסגרת היא נמצאת המון שעות במהלך היום, ואם תייצרו לה גם שם סביבה בטוחה זה ישפיע עליהם לאורך כל היום, והגיוני שגם בבית היא פחות תיצמד אלייך, נשמע שכרגע את מהווה עבורה את המקום הבטוח, ויכול להיות, שוב, צריך להכיר יותר כדי לדעת, כשהיא נצמדת אלייך היא מווסתת את עצמה בדרכים שהיא יכולה להעתיק גם לאמצעים חיצוניים, לדוגמא-אם היא תופסת אותך חזק, יכול להיות שגם לתפוס כדור קוצים יכול לעזור לה כי הוא נותן פידבק חזק... או לחילופין-את תעזרי לה לווסת את עצמה בדרכים יותר מותאמות, למשל עיסויים חזקים לפרקי זמן מוגדרים כשאת יודעת שיש משהו שמלחיץ אותה....

לא חשבתי שעד כדי כך זה עמוק ומסובך 😔

אני ככ אוהבת את הילדה הזאת שפשוט כןאב לי שהרבה פעמים היא "כלואה" בתוך עצמה מעין בועה ולפעמים היא הכי פורחת בעולם, לצערי הבןעה הזאת יותר קיימת מאשר הילדה השמחה שיש לי

אני גם בנקודה בחיים שהחלטתי לעשות "שינוי" והתחלתי פסיכולןגית טובה לטפל בעצמי קצת כי היה לי קשוח מבחינת הכל אז לא יכולה להעמיס עליי יותר מידי ולכן גם הורדתי כרגע את ההדרכות עבורה מה גם שלא סייעו לי בזה כמעט

אבל אני מבינה שזה הדרך היחידה לעזור לה אז אין לי ברירה ולהמשיך את זה ברגע שאתפנה נפשית לתהליך כי זה ממש התמסרות

ככה היא ילדה שכל כולה צומי אחד גדול כאילו חסר לה, מתכרבלת עליי בלי סוף ולא זזה ממני לשנייה בחוץ ובבית

בגן היא יחסית עוד בסדר אני חושבת שהפחד מול המטפלת זה מה שגורם לזה ,מה שהיא אומרת לה היא תמיד מבצעת גם אם זה לשים מוצץ בצד מה שבבית בחים לא קורה, אבל שוב אין דיבור בגן , אין משחק עם חבר וכואב לי לראות אותה ככה

נראה מה יגידו באבחונים

בכל מקרה תודה נתתן לי כיווני מחשבה ועצות!

יכול לעזור לילדה שלך מאד מאד.

ברכת הדרך...

וכל הכבוד על הסבלנות,ואורך הרוח.

קראתי מה שכתבת,אם לא מתאים לך פשוט תדלגי,

אפשר לסיטואציות מסוימות להסביר ולנרמל לפני,

סתם בשיחה נכון לפעמים עובר בכביש אופנוע ועושה רעש חזק? זה מאד מבהיל,גם אני נבהלת לפעמים אבל זה עןבר הוא סתם לא נחמד ומרעיש,מה יכול לעזור לך ולי שנפחד פחות?

אם זה נשמע לך מופרך אז עשיתי את זה אם הבת שנתיים שלי.

היום סבתא תבוא,סבתא אוהבת אותך ורוצה לשחק איתך שיהיה לך כיף.ואמא לא יכולה כל הזמן לחבק,אז מה נעשה? (במאמר מוסגר כל הילדים שלי התביישו מסבתא שלהם עד גיל 3-4.אבל סביר להניח שנפגשו איתה פחות מאשר הבת שלך)

בגדים כל עונה זה קשוח בגילאים הללו אצלי לפחות,הילד קבוע הרים את השרוולים עד איפה שהצליח לו,כנ'ל מכנסיים.

זה באמת נשמע שיש לה סף רגישות גבוהה,יש לי בת רגישה מאד כלפי חוץ היא נראית מאד סגורה אבל הרבה מהזמן היא פשוט מוצפת.

האמת שהבת שלך ממש מזכירה לי את ההתנהגות שלה מגיל אפס,תארת אותה כתינוקת לא קלה,מאתגרת שבוכה המון,הבת שלי גם היתה כך.

כל דבר מציף אותה,הרגיש לי שגם כל דבר מעייף אותה מאד,היום אני פשוט מבינה עד כמה כל דבר דרש ממנה אין סוף אנרגיה,לווסת את העצמה להרגיע את עצמה,לעכל.

היו לה התנהגויות לא פשוטות,אצלי אומנם היא היתה בבית עד גיל 3 איתי אבל כשנכנסה לגן זה היה 3 שנים קשוחות ממש בכתה שם המון ולא יצרה חברויות בכלל(עד היום לא פשוט לה עם חברות)

היא קולטת הכל מבינה רגשויות בצורה יוצאת דופן.

הייתי בודקת כיוון כזה יותר.

פשוט נשמע לי שהבת שלך מאד מתוקה ומפותחת אם היא נזכרת שהיה לה מאתגר והיא בכתה ועוד יכלה לתמלל לך את מה שהיה והרגישה.

וכמה טוב שאת על זה ומשתדלת לטפל בזה.

וזה שאת מטפלת בעצמך ישפיע גם עליה בעז'ה

בהצלחה🫶

של צוותים פרא רפואיים בגני החינוך המיוחד..

אולי להפעיל לחץ כועד הורים אם לא קלינאית שתבוא בשוטף אז לפחות שתבוא קלינאית פעם בשבוע להדרכת הצוות

אם הם בגן כזה, לא?

הדרכה יותר מכוונת של קלינאית תקשורת, בדגש איך להכניס יותר שפה בגן

המהות של הגן הזה עיכוב שפתי אז לא מבינה איך אין שם, ולמה הקופה ככ מהר מבטלת טיפול?

1. ברגע שהילד משובץ לגן חינוך מיוחד אז הקופה יוצאת מנקודת הנחה שהילד יקבל את הטיפולים במסגרת ולכן לא תממן בנוסף גם טיפולים שלה. במידה והילג לא מקבל במסגרת אז ההורים צריכים להביא אישורים ולהגיש בקשה לקופה. אבל אכן אלה רשימות המתנה מטורפות.

2. הצוות כאמור אמור להיות מוכשר וכל הלמידה היא יותר איטית ומותאמת אבל עדיין זה לא סותר שיש צורך בנקודת מבט וזוית של קלינאית תקשורת.

3. היום הגנים האלה מוגדרים גני עיכוב התפתחותי ולא גני שפה כי הם יכולים לכלול ילדים עם קשיים אחרים שהמוקד שלהם לא בהכרח שפתי (התנהגותי, רגשי)

חוץ מלטפל היא גם מדריכה ועושה מודלינג לצוות

אבל כשאין אותה אז אין להם הדרכה

אם הם צוות ותיק ומנוסה אז כנראה שיש הרבה עקרונות שהם יודעים... אבל בסוף הם לא קלינאיות

בטח אם הם גם לא כאלו ותיקות אז זה לגמרי חסר.

קודם כל - זה באמת מצב כל כך מתסכל שעד שהוא נכנס לגן שמתאים לו, הוא לא יכול לקבל שם את המענה שמגיע לו.

וזה שהוא לא יכול לקבל מענה גם דרך הקופה זה באמת ממש מתסכל ובעייתי.

אני אכתוב פה בתור קלינאית תקשורת במשרד החינוך -

באמת יש מצוקה גדולה ומחסור גדול של קלינאיות במסגרות משרד החינוך (ובכלל בשירות הציבורי). כרגע לצערי אף אחד לא באמת מנסה לתת מענה ולראות איך משפרים את המצב, וזה באמת עוול לילדים ולהורים.

אבל בתוך המציאות הזו של המחסור, עדיין יש הבדל בין לקבל מענה חלקי כלשהו, לבין לא לקבל שום דבר.

אז קודם כל - זה שהוא בגן שפה זה בהחלט יתרון כי אני בטוחה שגם אם הצוות לא מורכב מקלינאיות תקשורת, הם כן מנוסות עם ילדים עם עיכוב שפתי, וכן למדו ברמה כזו או אחרת איך לתת דגש על למידת שפה וכו'. זה בטוח יותר טוב ויותר מותאם מאשר גן רגיל, גם אם אין קלינאית תקשורת בגן.

אבל ידע כללי איך לעבוד ולחזק שפה, שונה מאשר הדרכה קבועה שמתייחסת לילדים הספציפיים שיש בגן.

אולי הן כבר מקבלות הדרכה כזו. אבל בכל מקרה כדאי לשאול ולהתעניין. לא בקטע כועס או מאשים, אלא באמת בתור שאלה ודאגה לבן שלך - מה המענה שהוא מקבל בתחום השפתי?

(בכלל אני חושבת שעצם זה שתשאלי יעלה את זה יותר למודעות שלהן. אם יש להם הדרכה שבועית - לא תמיד מצליחים לדבר על כל הילדים כל פעם. אבל אם את שואלת, אולי יש יותר סיכוי שישימו לב לדבר ולחשוב עליו באופן אישי).

אבל זה לא הדרכה של קלינאית תקשורת.

בגן שלי שנה שעברה לא הייתה קלינאית. קיבלתי הדרכה די בסיסית מהמדריכת מתיא שלי. וההורים ממש לחצו על המועצה והם הביאו קלינאית תקשורת שהגיעה לשעתיים הדרכה שמאוד מיקדו אותי איך ומה לעבוד עם הילדים.

יש להורים הרבה כוח. ואני יודעת גם שהמועצה משלמת לה יפה.

תבקשי מהגננת דו"ח לקהילה שרשום שם שהוא לא מקבל טיפול של קלינאית בגן ושיש צורך דחוף בטיפול.

הוא לא זכאי לטיפולים בקופה, צריך לבקש אישור בשביל זה (תבדקי עם התפתחות הילד אצלכם איך מבקשים אישור. אם אין קלינאית בגן אמורים לאשר.) ולהסביר את המצב לקופה ולבקש שיקפיצו אותו לראש הרשימה, כי הילד באמת צריך וכרגע לא מקבל...

גם אם יקח לכם חצי שנה לקבל בקופה עדיין זה אומר שעוד חצי שנה תקבלו וזה יותר טוב מכלום.

אפשר היום לעבור קופות חולים מאוד בקלות.

תבדקו מול קופות אחרות אולי שם כן יתנו בגלל שהילד לא מקבל במסגרת.

פוגשת ילדים מכל הקופות שלא מקבלים

במיוחד אם יש אישור מהגן שאין קלינאית בגן, יהיו קופות שיהיה יותר קל למצוא תור, וגם מאוד תלוי איזור, אז כדאי להתייעץ עם אנשים מסביב

האמת שהייתי שוקלת אפילו מעבר דירה לאזור שיש בו שירותי חנמ טובים יותר

אנחנו נמצאים בקופה הכי טובה פה באזור, הקופה השניה אין בה כלום באזור הזה, אני יכולה לריב עם הקופה ולהוציא על זה הרבה אנרגיה ואז יתנו לי משהו בשעה הכי תקועה ביום אבל גם זה יקח זמן

לכן מנסה לבדוק אם לחץ על המפקחים של הגן הזה יכולים כן לעזןר. זה ילד שגם מגמגם אז בכלל אני חסרת אונים לפעמים מולו וכם בקלינאית זה גיל עוד מוקדם לטפל בגמגום

אני יכולה לתת לך קצת הדרכה לגבי הגמגום.

(לא עבדתי בתחום אף פעם, אבל כן יש לי ידע מהלימודים, וגם שני ילדים שהיה להם גמגום התפתחותי במשך תקופה, והתייעצתי עם חברה שעובדת הגמגום שנתנה לי הדרכה שמאוד עזרה אצלנו...).

מוזמנת לפרטי אם את רוצה. (בכל מקרה זה לא מחליף טיפול, אבל בכל זאת יתן לך משהו לפחות לבינתיים).

רק להקשיב לו עד הסוף, לרדת אליו ממש ולהמתין , לא לקטוע ולא להשלים אותו

וזהו, בגלל שהוא בן 3 וחצי אז אין תרגול לעשות עם זה

ככה זה?

בלי קשר יש לו עיכוב שפתי גם אבל הגמגום זה עוד נדבך שמעיק עליו ועלינו כמובן

לרוב עד גיל 4 הטיפול הוא אינו ישיר בילד אלא רק הדרכת הורים.

יש גישות שונות לגבי גמגום ביחד עם קושי שפתי. יש כאלה שאומרות להתמקד רק בשפה ואוטומטית גם הגמגום יופחת ויש כאלה שמטפלים במקביל.

מה שאני עשיתי (עם בני שנתיים) זה לתת להם הדגמה של דיבור איטי.

אצל גדולים יותר ממש מלמדים את זה. בגיל הזה אין מה ללמד אותם באופן ישיר, אבל ילדים באופן טבעי מחקים מה שהם שומעים, ולכן אם נותנים להם דגם של דיבור איטי, זה עוזר להם לחקות.

אצל הילדים שלי זה מאוד עזר (לקח זמן עד שעבר להם לגמרי הגמגום, וזה תמיד עם גלים של שיפור והחברה לסירוגין, אבל בתקופות שהצלחתי יותר להקפיד כן ראיתי שיפור).

אז לא יעזור כמה שתלחצי

אבל לא יזיק לנסות

אני מהתחום הפרא רפואי ורוצה להגיד לך שאני ממש מבינה אותך זה קשה מאוד. יכולה להגיד לך שאת הילדים בגן שלי שמתמודדים עם גמגום הפננו לטיפול בקהילה(למרות שיש קלינאית בגן אבל בגן עיכוב השעות של הקלינאיות הן ממש מוגבלות בערך 10 שעות טיפול ואין באמת זמן לתת לכל ילד מענה מיטבי) תתעקשי עוד, תבקשי מהגן דוח תפקודי שאין קלת ושיש גמגום משמעותי שפוגע בתפקוד הילד גורם לתסכול ועוד.. ומקווה שזה יקפיץ אותו לראש הרשימה.

חוץ מזה חושבת שאת יכולה להילחם על גן שיש בו קלינאית(היום כמות הילדים בגן עיכוב הולכת ופוחתת אם בעבר זה היה עד 12, היום זה יורד מאוד בגלל שהרבה מקבלים אבחון ועוברים למסגרת אחרת שתתאים להם יותר. אז מניחה שיש גנים שיש בהם פחות ילדים ואולי זה יסתדר..)

ובלי קשר אני ממש ממליצה לחפש עוד קלינאיות שעובדות בפרטי(בתקווה למצוא בפחות מ450 אולי תמצאי עם מחיר שנוח לך כי שוב הזמן שיש לקלינאית בגני עיכוב לא באמת נותן מענה מספק..)

***** משהו חשוב, אם בעלך עשה מילואים יש לכם סכום של 5000 בערך לטיפולים שאפשר לנצל לטיפולים אצל קלינאית ולקבל החזר*****

ועוד דבר שחשוב לי להגיד, לא חסרות קלינאיות וגם לא מרפאות בעיסוק, יש המון.

הבעיה היא שהשכר בקופה הוא מביש, פחות מ40 לשעה בלי הפרמיות וכו'.. שכדי להגיע אליהן צריך לעבוד בלי הספקה.

אף אחד שלמד 3.5 שנים וקרע את עצמו לא ילך לעבוד שם ולצערנו מי שנפגעים זה הילדים. הקופות לא לומדות לשלם כמו שצריך.

גילוי נאות גם אני מהתחום הפרא רפואי

לפעמים אני מפנה ילדים עם גימגום לטיפול בקהילה, לא בגלל מחסור בשעות אלא כדי שילכו למישהי שמתמחה בזה.

אבל זה בגיל שש לקראת כיתה א

בגן עיכוב יש מספיק שעות לטיפול בכל הילדים בפרטני או בזוג. כמובן זה בתנאי שהקלינאית מנצלת אותן ביעילות.

בגיל שלוש וחצי גימגום יכול להיות לגמרי התפתחותי, ובטח אם יש קשיים נוספים לא יהיה יעיל לטפל בו מעבר להדרכת הורים.

וזה לא נכון שלא חסר קלינאיות ו רפאות, חסר המון. גם בפרטי התורים הרבה פעמים לא מידיים

זה ממש לא קשור רק לשכר

יש לך כמה ילדים עם קשיים בכמה תחומים בגיל קריטי. יש גבול לגמה טיפוליםאפשר לקחת, לא רק מבחינה כלכלית. מעבר לרמה מסויימת גם הטיפולים כבר לא מוסיפים ביחס עלות תועלת, כי הילד צריך גם זמן לעכל את הדברים.

לכן ממליצה ממש לתעדף מה הכי חשוב ולא לירות לכל הכיוונים.

ולגמרי הייתי מחפשת גן עם צוות מלא

זה תחום שיש בו מחסור נקודה.

זה כן הגיוני שזה קשור לשכר- כי אם השכר נמוך, אז לא הולכים ללמוד את זה כי זה אומר שכל שנות ההתמקצעות יהיו במשכורת נמוכה מאוד ורק ביציאה לעצמאות אפשר איכשהו לקבל משכורת טובה יותר..

אם כי אחותי מרב"ע בגנים של עמותות והשכר שם קצת טוב יותר..

וזה נכון שזה לא תחום שהולכים אליו רק בגלל שכר

כמו בכל התחום החינוכי

זו שליחות

אני מסכימה שבגני עיכוב פעמים רבות השעות שקלינאית מקבלת הן מעטות לעומת כמות ילדים מרובה (יכול להגיע ל11). מה שגורם שהקלינאית נאלצת לתעדף כך שמקבלת החלטות שלא בהכרח מקצועיות אלא אילוצי מערכת למשל- טיפול זוגי במקום פרטני, הקלינאית פחות יש לה זמן להיות במרחב הגן, טיפולים יותר קצרים וכדומה.

זו הסיבה שאני עזבתי גני עיכוב.

לעומת זאת לדוגמא בגני תקשורת, כמות הילדים גם יותר קטנה ןגם כמות השעות שקלינאית מקבלת היא יותר גדולה. כך שלרוב הילד מקבל פעמיים קלינאית בשבוע- גם פרטני וגם קבוצתי.

אבל לא שלא נותן מענה

לקצר טיפולים זה גם ככה בגיל הזה, לרוב טווח הקשב קצר יותר

אני עובדת גם בגן עיכוב וגם בתקשורת ומרגישה שאני נותנת מענה טוב בשניהם. נכון שהיה אפשר יותר, אבל בנתונים הקיימים זה מענה טוב. זה לא שבפרטי הולכים יותר מפעם בשבוע.

שהמטרה של קלינאית בגן היא שהיא תראה ותחווה את הילד בסביבה הטבעית שלו, בשונה מהתפתחות הילד .

בעבודה בגני עיכוב אני הרגשתי שאני כמו 'קלינאית בהתפתחות הילד', צריכה להכניס לחדר שלי ילד אחר ילד במרץ כדי להספיק את כולם בלי זמן באמת ללוןת את הילד במרחב הגן ביומיום. בהתפתחות הילד בטיפול ההורה נמצא ועיקר העבודה היא בבית שההורים מיישמים מה שרואים בטיפול. בגן ההורה לא נמצא בטיפול ואני חוויתי שגם לא באמת היה לי זמן להדרכת הורים או הדרכת צוות.

בקיצור לכן לא התחברתי לסוג העבודה בגני עיכוב אבל אולי זה תלוי מתיא..

אבל לגיטימי שכל אחת מתחברת לסגנון אחר בעבודה.

אבל כן חשוב לי לכתוב כדי שהורים ידעו שלפחות בילק מהגנים יש מינה טןב, גם אם לא מיטבי

חלק מקבלים התערבות במרחב הגן, חלק בחדרים ככה שגם מרגישים את הגן ולא רק נכנסים לחדר לטפל.. אני גם משתפת את ההורים ומביאה להם תרגילים להמשך עבודה בבית

לא חסר, יש שפע של מרפ"ב וקלינאיות. השכר נוראי למי שעובדת בקופות, יכולה לשתף שליומיים עבודה של 8 שעות השכר יוצא 3000 וקצת בבורוטו.(וצריך להכניס לטיפולים בקצב אחד אחרי השני)

השכר בפרטי הרבה יותר שווה ושימי לב שעכשיו התחילו להקשות את התנאים על מנת להיות עצמאית שמקבלת החזרים דרך הקופה. זה כי הם חושבים שאולי ככה בנות יחזרו לעבוד בקהילה.

ולצערי גם במשרד החינוך יש לפעמים המון דרישות וקצת שעות. יש לי בגן עיכוב 12 ילדים ויש לי 10 שעות טיפוליות(שבסוף זה משהו כמו9 או 8.5 שעות באמת..) אז חלק מקבלים מענה בקבוצה, חלק בזוגות וחלק בזמן הארוחה אם שם הקושי או בזמן חצר או שולחנות בוקר וכו'.. אז לא תמיד זה המענה המיטבי באמת כמו לקחת אחד על אחד.

ולפותחת מזכירה שוב שאם בעלך עושה מילואים תנצלו את ה5 אלף לטיפולים אצל קלינאית מקבלים החזרים מהר*

בהצלחה