החצי ואני עובדים מאד קשה.. אפשר לומר שמתחרים האחד בשני ושבת זה המפלט היחיד מכל העומס אבל זה לא מספיק..
בקטשי רואים אחד את השני.הרוך השםהקשר שלנו טוב ופתוח ומתקשרים גם על הקושי..
הוא אבא מדהים ואפילו סידרנו איזה אחר הצהריים אחד שהוא עם הקטן בן ה3 שלנו ואני יוצאת לאן שבא לימ5 בערך. לוקסוס היסטרי.
אבל עדיין יש תחושה של חיים שהם מרדףף..
והדובדבן שבקצפת: תוסיפו לזה אתהמיליון בדיקות של ההריון השגרתיות ביותר.
כשהשבוע הלכתי לרופאת נשים והיא שאלה למה לא עשיתי את החלבון העוברי- סתם לא עשיתי כי נמאס לי מכל הבדיקות. ואמרתי לה,
היא זרקה לעברי " מה את חושבת זה שיש לך אחד בריא בבית אומר שגם זו תהיה בריאה?"
הלו.. אני אישה בהריון רגחשה והורמונלית..האם זה באמת מה שצריך לומר לי?!. אני עטבדת ועבדתי הרבה עם ילדים פגועים וזה הכניס את כל החרדות שב4 החודשים האחרונים הצלחתי להדחיק ולסמוך על השם..
אוף..
ושבת.. איך בכלל יש כוח להכין משו אחרי כל זה?
אהה

