יכול להיות שיש הסבר מניח את הדעת..

לפעמים קשיים בתקופה במשפחה, מישהו במשפחה חולה (לא עלינו)... הכל יכול להיות ומכירה בעצמי חברה כזאת..

היה צריך את הילדים בבית לעזור....

ויכול להיות שזה דורש בירור מעמיק יותר...

אבל לפסול מלכתחילה... ממש לא...

ואם הסיבה לא הייתה מניחה את דעתך, 

היית פוסלת? 

נשמח לדעת למה.. 

(:

אז מה אתה בקטע של ערביות?..

השפם הוא שולי, אפשרי בקלות להוריד אותו..  (: 

אני צריל לחזור ללימודים (סמיילי דופק ת'ראש בקיר)

לא תלכי לישון יהיה לנו קשה לבכות בלילה,

כי אנחנו לא רוצים שתראי...  

מה הקשר לילה עכשיו בוקר.

זה בגלל שלא היה לה שפם,

כי אחת שהיא פלשתנאית. לא עושה הבדלה...

אז רק אני רואה סתירה בדברייך?

חח ברוך שעשני דתייה - צעירים מעל עשרים

זה מראה עד כמה היא מורעלת

אני בטוח שכל שנה היא יוצאת ל21 ימי מילואים בשירות לאומי

לא תשללי למה זה יהיה כ"כ חשוב לדעת? (: 

וזה רק חלק קטן מהעלויות שם:

אני בחורה דתית לאומית נורמלית, ובחרתי שלא לעשות שרות לאומי מכמה סיבות. בינהם:

1- בעיני השירות הלאומי הוא ערך, אבל הוא בא על חשבון דברים אחרים. ואם יש לי בחיים אידיאלים שונים-להתחתן מוקדם, לפרנס וגדל תלמיד חכם, אז הערך והאידיאל של שרות לאומי לא ידחה לי ערכים ואידיאלים לאומיים!!! אחרים !

2- מפעל השירות הלאומי היום לא זורם בצורה ישירה עם זרם ההלכה הברורה!! מי התיר לי להכניס את עצמי לסכנות הרוחניות האלו רק כדי להשביע רצון את כל מי שמתעצבן על זה שאני לא תורמת למדינה??

3רק אני מרגישה שהשירות הלאומי הוא בהתנצלות? כאילו- צבא אסור, אבל אל תדאגו, אני אוכיח לכם שאני מוכנה לבזבז שנה בשבילכם..

ברור שלא כל המקומות בהם משרתים הם בזבוז!!!! יש בנות שעושות דברים מעולים וחשובים, אבל לא יודעת אם שווה השקעה של שנה של כל בנות ישראל..

אחרי השמינית התחלתי ללמוד לתואר ראשון ובמקביל הדרכתי באולפה ועשיתי תפקיד של בת שירות לאומי...

באמת שהתבאסתי בשביל הבנות שעשו את זה בשירות!! 

4- אני מאמינה בכל מאודי שבן אדם שיודע להעריך את המקום שהוא גדל בו- ידע גם לתרום לו.

 כל החיים- בהתנדבויות שונות במקביל להמשך החיים.

 שאני חושבת שאם נבין אותם ונחייה כמו שצריך נראה שגם הם בעצמם לא פרטיים-כי להקים ביית בישראל-זה משהו לאומי. ולגדל ילדים יהודיים- זה ערך לאומי. בית של תורה- התנדבות לאומית!!!!

אם רק נפתח את העיניים ולא ננסה להשביע את רצון כולם..

מן הסתם יהיו כאלה שלא יאהבו.. ;)

אפשר לדבר על זה.

נ.ב.

לעיות דעתי צבא זה משהו אחר לגמרי! זה מצווה וחובה משמעותית!!

אני מודה לו על כך בפה מלא. ולגבי השליחים - זה תלוי מהן המטרות והכוונות שלהם. כל עוד הן רעות - אני לא חש אסיר תודה, ואדרבה.

הוא כבר ענה על השאלה

תפקידים מועילים אחרים.

הרבה מבצעות תפקידי בטלה, או לחילופין נמצאות בתפקידים שלא מתאימים ליכולת הגופנית שלהן].

ומסתבר שויתור על גיוס החובה לנשים, היה מאפשר ברווח לקחת עובדות בשכר בתור תצפיתניות וכדומה.

אני לא מדבר על מה נכון מבחינת צניעות [ואם יש להשאיר נשים בתפקידי תצפיתניות], אלא רק מבחינת יעילות.

מי שהצבא זקוק לו יקבל משכורת.

הצבא צריך כח אדם קרבי גדול יחסית, וכן כח מילואים.

האם אפשר לעשות את זה רק ע"י לוחמים בשכר - איני יודע.

לגבי נשים, התשובה נראית לי הרבה יותר ברורה.

[כמה חיילי מילואים יש לצה"ל, כמה כוחות צריך למלחמה כוללת בחזית אחת, כמה בשתי חזיתות, מה הסבירות למלחמה כזו, מה היה במלחמות הקודמות]

או לא לנהל בכלל.

נראה לי אבחר באפשרות השנייה.

אם אי פעם מקבלי ההחלטות יתייעצו איתי, אאלץ לבחון את הנושא יותר לעומק.

כמה מ450000 האלה באמת יכולים להיות לוחמים בשעת הצורך?

איזה כוחות צריך צה"ל כדי לכבוש את כל לבנון, אם יהיה צורך?

[ניתן להשוות למשל למלחמות מלפני עשרות שנים, או לחילופין לפעולות קטנות בהרבה מהשנים האחרונות, ולנסות להבין פי כמה צריך להגדיל את הכח].

מה הסבירות שיהיה צורך?

מה הסבירות שתהיה במקביל חזית שנייה?

אפשר למשל לגייס מובטלים לעבודות האלה במקום לשלם להם קצבת אבטלה סתם.

מי שזקוק לכסף באופן דחוף ומוכן לעבוד באופן זמני - זה עבודה מושלמת בשבילו, במיוחד אם שירת בצבא בעבר.

לא מבין למה אדם שהיה בקרבי לפני שנתיים לא יכול לחזור לקרבי לעוד חודשיים תמורת כמה שקלים.

עלות גיוס עלות שחרור עלות בגדים וגם באחוזים מסויימים תשמ"ש וכל הדברים האלה.

יש גם עלויות התחמקות: רופאים ללא צורך, בתי סוהר למשתמטים וכל זה.

העלויות האלה גבוהות יותר מאשר על סתם עובדת.

אזרח עובד צה"ל מקבל משכורת וזהו.

(ויתור על תפקידים מיותרים, איחוד משימות שנעשות בצורה לא יעילה ע"י כמה חיילות).

2. המשכורת של חייל/ת בסדיר היא חלק קטן מההשקעה של הצבא בו.

לא.  

זה שלא אכפת להם לחלוק על מי שגדול מהם משמעותית בלי מקור הלכתי חשוב

זה כבר כן

שהם חושבים שיקבלו גן עדן אחרי 120...

היא מתכננת חיים שלמים של נתינה למדינה.

מי קבע ששירות לאומי זו הדרך הכי טובה לתת? אולי יש דרך יותר יעילה??

ומגדל הרבה ילדים ללכת בדרך ה' ולהוביל שינוי במדינה למדינה תורנית . 

בנות עושות את השרות הכי גדול לעם ישראל ע"י זה שיולדות ומגדלות את דור העתיד. גם להתכונן לזה ע"י למידת כישורים שיאפשרו לה לעזור בפרנסה, זה בהחלט בסדר כי כיום הכלכלה בנויה כך שאי אפשר להתבסס רק על משכורתו של הבעל. חוץ מזה, חשוב שהאישה לא תהיה לגמרי תלויה בבעלה מבחינה כלכלית. אבל זה כבר נושא אחר.

בנים חייבים לשרת בצבא במידת האפשר. אם הם לא שרתו, יש לבדוק היטב היטב את הסיבה לדבר, ולפי זה להחליט.

לצבא כי זו מלחמת מצווה. לפי זה גם אם שרתת בצבא 10 שנים , אם זו מלחמת מצווה , אתה חייב להמשיך לשרת.  כמו שאתה חייב בתפילין במשך כל היום , כי זה זמנם , ככה אתה חייב במלחמת מצווה כל זמן שהיא קיימת לשטתך.

לפעמים תורמות יותר מחייל שמחרף נפשו בשדה הקרב. יש בנות ויש בנות. כמו שיש בנים ויש בנים...אלה שהצבא לא יכול לנצל אותם כדי להגן על המדינה, מוטב שלא יהיו שם. להגיד באופן גורף שהבנות לא משרתות בצבא אלא רק שוהות שם, אלה דיברי בלע.

מאידך, נכון שאסור שבנות תהיינה ביחידות קרביות כי שם, לא רק שהן לא תורמות -- אלא הן גורמות נזק לצבא ולעצמן.

בגלל שהן מתלוננות על תנאים גרועים ועל חוסר יכולת להתמקד.

נשמע עבודה קלאסית בשביל אוטיסטים וכו' שמסוגלים לבהות שעות במסכים ולשים לב לפרטים כאלה, וזה מה שהצבא היה עושה אלמלא היה לו בנות (ובנים) בחינם.

ה"מדינה" זה מה שמבדיל בין מצב של שיעבוד מלכויות ובין איש תחת גפנו ותחת תאנתו. ה"מדינה" זה הביטוי המודרני ל"שום תשים עליך מלך"... זה הכלי שבאמצעותו הקב"ה דואג לעם ישראל שלא ייטרף ע"י זאבי שבעים אומות הגויים. אם המדינה לא מושלמת, זה התפקיד של כל אחד ואחת לדאוג לכך, כמיטב יכולתם, שהיא תהיה הכי קרובה למושלמת. זו האחריות של כל אחד ואחת מעם ישראל. כמו שהבעל והאישה שניהם חייבים לעשות את ביתם למוצלח. המדינה זה הבית של עם ישראל.

הרבה כסף  יכול לזרום כמו מים, והופ -- איננו עוד. ירושות לא מבטיחות כלום. יותר חשובות תכונות כמו חריצות, כישורים ויצירתיות [ביחס לשרידות כלכלית]. כמובן, שזה לא מספיק ליצירת זוגיות טובה. צריך גם מידות כמו יושר, נאמנות וערכים משותפים. לדוגמא: מחוייבות לאורח חיים דתי. כל זה נדרש מלכתחילה. אח"כ, צריך לקוות שייווצר גם רגש...

קיום מצוות\לימוד תורה זה אידיאל.

במצב שהמדינה לא רק שהיא לא תומכת היא נלחמת בלומדי התורה וביהודים שגרים בה היא שומטת את הקרקע עליה היא עומדת.

התגובה שלך הולכת לעשות כאן מעניין.. 

האידיאל בחיים (לפחות שלי) הוא לקיים את רצון הבורא יתברך

אני כאן בעולם בשבילו, ולא בשביל שום דבר אחר.

רק בורא עולם אוהב אותי, רק הוא שומר עלי, 

מנשים אותי כל רגע ממש, שכל נשימה ונשימה שנושמים זו נשיקה מהשי"ת

זהו אין עוד מלבדו. מלבד הבורא יתברך אין בעולם שום מציאות אחרת. 

השקפה זה נושא אחר. אבל לא אידיאלים.

התורה שלנו לא אידיאלית, היא מעשית.

כך שקיום מצוות ולימוד תורה זה הלכה.

אבל כל השאר מסכימה בהחלט..

ובמידה ואני לא יכולה למצוא מקור מהימן ואובייקטיבי, איאלץ לשלול..

ומה אם דעות הרבנים בנוגע לשירות??

והם ברמה גבוהה. הרב מלמד לא יוצא נגד שירות לאומי, הרב שמואל אליהו נתן את חסותו לעמינדב וכן הרב צפניה דרורי.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה