סיפור הלידה של כרמל-אסתר:
סיפור על הריון ארוך ולידה קצרה ומפתיעה.
את ארבעת ילדי,ילדתי בשבוע 41+5
אז גם הפעם לא ציפיתי ללדת לפני..
בשבוע 37 הפסקתי ללוות לידות, קולגות אהובות עשו לי מעגל לידה. ובשבוע 39 הספקתי אפילו ערב ענק על הריון ולידה שהכנתי והשקעתי עבורו המון זמן.. אח״כ הייתי צריכה להתאושש שבוע.
ואז התחלתי עם פינוקים עיסוי, ורפלקסולוגיה גם לזירוז. פעמיים דיקור.
וכבר הגעתי לשבוע 41+5 במעקב הריון הכל תקין. תכננתי שוב ללדת בבית. אבל בגלל שגם בהריון הרביעי תכננתי ובסוף הקב״ה החליט אחרת. וזה נגמר בבי״ח. הפעם לא אמרתי לאף אחד וזרמתי. ידעתי שאסור כבר ללדת אחרי 42 בבית. ובגלל שהכל היה תקין. אמרתי שאחכה עד סופ״ש ואם כלום לא יקרה בראשון אלך לזירוז.
ברברה המיילדת בית נפגשה איתי כמה פעמיים במהלך ההריון, בדקה אותי ובדיקות שעשיתי. ביום חמישי ברברה המיילדת עשתה לי סטריפינג. וראיתי את הפקק הרירי. עשיתי הפרשת חלה, וסיימתי את כל מכסת הדמעות שלי לשנים הקרובות. בשישי הייתי מאוד הורמונלית ומיואשת. וחברות,קולגות והדולה שלי עודדו אותי. וממש קיוויתי שאלד בשבת. שבת 4:30 לפנות בוקר צירים כל 10-20 דק׳ ואני נרדמת בין לבין. ככה עד 7:30 בבוקר. ושהילדים קמו הכל נעלם. עוד גל של ייאוש. בחיים לא היה לי שלב לטנטי או צירים שהתחילו ונעלמו. אני כבר לא מכירה את עצמי ואת הגוף שלי. וכבר ראיתי את עצמי ביום ראשון מקבלת זירוז ( פיטוצין) ואפידורל. ואת חלום לידת הבית שלי נגוז.
חשבתי לעצמי שאולי אני בעצם מפחדת ללדת בבית. וזה ישאר בגדר פנטזיה. הבריכה כבר כאן מוכנה והכל. במוצ״ש רואה בפייס עוד סרטון מהמם על לידת בית במים ובוכה. שומעת סתם שיר ובוכה, חברות כותבות לי הודעות ואני בוכה. מדברת עם ברברה, ואומרת לה שאם הלילה לא קורה כלום אלך מחר בבוקר לבי״ח לזירוז. היא באה אלי שוב במוצ״ש ב 20:00 ועושה לי סטריפינג שוב הפעם יש תנאים טובים יותר פתיחה 3, מחיקה. צוואר רך גמיש ומרכזי.. אבל כולנו יודעים שבלי צירים זה לא יעזור כל הנ״ל. חבל שאני יודעת יותר מידי ולא מתרגשת שיש לי קצת פתיחה.
רוצה ללכת לישון מוקדם שאם אולי אתעורר לצירים שיהיה לי כח. אבל ישנתי הרבה בשבת אז לא כ״כ מצליחה. ב 22:00 אני במיטה, ומרגישה ציר. כבר לא מתרגשת או מאמינה. אבל קשה לי לשכב. נשענת על איתן וככה כל 10 דק׳ צירים שוב שלב לטנטי מוזר. ב 23:00 יש צירים כבר כל 5 דק׳ אני נכנסת להתקלח לבדוק אם זה אמיתי. ואז נעלמו לי כל הצירים 20 דק׳ אין זכר לציר. ושוב אני כבר מבינה שרק פיטוצין יזיז אצלי משהו. ופתאום הצירים חוזרים, וכל 3 דק׳ אני קצת בהלם ולא כ״כ מצליחה להתמודד. המים לא עוזרים, הנשימות גם לא כ״כ. איתן עושה לי עיסוי בגב התחתון. וגם זה לא מועיל. ב 23:45 אני מתקשרת לברברה המיילדת אומרת לה שאני כבר לא כ״כ בטוחה. הצירים פתאום הצטופפו והם מתחזקים. והמים לא כ״כ עוזרים. אבל הלידות שלי בדר״כ ארוכות. אולי שתבוא לישון כאן אם פתאום יתפתח מהר. ואז הגיע לי עוד ציר. היא שמעה אותי בציר והבינה לבד כנראה ויצאה לדרך. שלחתי הודעה גם לתמרה הדולה שלי שהמקלחת לא עוזרת שתבוא, אני לבד במקלחת בין הצירים סבבה, ואיתן ואני מדברים על להעביר את הילדים לשכנים. שמגיע ציר אני ממש מרגישה אותה יורדת. ומתבססת. ואפילו לוחץ לי קצת. אבל יותר מקדימה.. אז חושבת שכנראה השלפוחית של המיי שפיר עוד שניה תפקע. השעה 00:15 ברברה מגיעה. מביאה את כל הדברים. ואני אומרת לה שלוחץ לי! היא ואיתן מסדרים הכל על המיטה. הילדים עדיין בבית ישנים. ברברה אומרת לו שהוא לא יספיק להעביר אותם. כל ציר אני קוראת לאיתן הוא נותן לי יד ואני מנסה להקל על עצמי עם הזרם של המים על הרחם. ברברה בודקת דופק, ב״ה הכל מצויין. איתן אומר לי איך זה בלי מוניטור?! ואני מחייכת ושמחה כ״כ. השעה 00:25 ברברה בודקת אותי במקלחת אני עומדת ומעלה רגל אחת על השרפרף. פתיחה 8!! איתן ואני בשוק! איתן אומר לי.. אפילו בלי שלב מעבר. אני אומרת לו עכשיו זה שלב מעבר בין 7-10 ברברה צוחקת ואומרת לו שזאת הדולה עכשיו ענתה לו. ומגיע עוד ציר ולוחץ לי, אני מבינה שאת הבריכה לא נספיק למלא. המקלחת שלי ביחידת הורים קטנה מידי ללדת בה, איך שנגמר הציר אני עולה למיטה שלנו על 6 על הברכיים. וברברה שוב שומעת את הקטנה והכל תקין ב״ה. ואני לוחצת ואומרת שהראש יוצא, ואכן הראש וכל המים יוצאים יחד, מים מקוניאלים. הגיוני בשבוע 42+3 שהגברת לא התאפקה. עוד לחיצה וכל הגוף מחליק. השעה 00:34 אני בהלם!! מסתובבת לצד, ושתינו שוכבות אחת מול השניה מחובקות ועדיין מחוברות. רגעים מופלאים שאי אפשר לתאר במילים. אני מרגישה שהשיליה נפרדה ותקועה לי בין הרגליים, מרימה רגל אחת, אני שוכבת על הצד ולחיצונת קטנטונת והשיליה בחוץ בשלמותה ב״ה.
תמרה הדולה שלי מגיעה, וחותכת את חבל הטבור. יש לי רעד מטורף. היא מרגיעה אותי עם לחיצות שיאצו ברגליים. ומכסה אותנו עם מגבת, ואני מניקה. בדיוק כמו שחלמתי! מפנקים אותי בתה מתוק וחמים. ומנקים הכל מסביבי. אני מודיעה לאמא ואחותי. ואחותי שמחה שיש גם מצב אצלנו במשפחה ללידות מהירות.
אמא שלי מתרגשת מתארגנת ובאה עם מלא אוכל.
אני נכנסת להתקלח,ברברה משגיחה עלי, ואני חוזרת למיטה להתפנק עם היפה שלי.
תודה לבורא עולם לא יכולתי לבקש לידה יותר מושלמת.
תודה לבעלי המדהים שזרם איתי, תמך בי ואיתי תמיד.
לאמא שלי על כל העזרה. ולמשפחה בכלל.
לברברה המיילדת שלי שזרמה איתי והרגיעה.
לדולה שלי.. שאנחנו כבר חברות וזאת לידה שלישית איתה. ולכל החברות המדהימות שלי.
ולכרמל האוצר שלי, שלימדה אותי ובטח עוד תלמד על סבלנות. להאמין בעצמי ובגופי. שום דבר לא מובן מאליו.
