***לפני 2,300 שנה.***
יהודה המכבי זע בחוסר מנוחה במיטתו.
מאורעות היום הטרידו אותו בשנתו והוא הזיע, הוזה.
***
המכבים מסתערים במעלות הר הבית.
מוטי עוצר אותם ומעביר להם תדריך.
"אסור להתפלל, לדבר, למצמץ, לזוז או לנשום. להצטלם מותר, להסריט מותר גם אבל תלוי מה פחרי אומר"
המכבים מהנהנים בסלחנות. הם רגילים לכפיה החילונית ולהפליה הדתית הזאת במשך שנים. אז הם פשוט מחייכים ופורצים להר.
"הר הבית בידינו, אני חוזר. הר הבית בידינו."
הכהן הנבחר מייטיב את הנרות וכבר בא להדליק אותם, אבל אז ניגש אליובחור במדים בצבע כחול כהה עם השם 'רועי' עליהם.
"פעילות דתית אסורה ליהודים! תיזהר ממני, אני לא רוצה לעצור אותך."
"כן אבל..."
"שום אבל, עוד וויכוח אחד ואני מוריד אותך מההר!"
המכבים מחליטים להדליק את המנורה בכל זאת, ומיד מוקפים במאות שוטרים לובשי אפור.
צעקות אללה הוא אכבר, אבנים, זיקוקים ואזיקים.
יהודה המכבי מורד מהר הבית כפות באזיקים ויהודי מזוקן ניגש אליו ומוריד לו סטירה מצלצלת.
"תתבייש! אתם מסכנים את כולנו! בגללכם יוונים הורגים יהודים! ובכלל, היזו עליכם אפר פרה אדומה? מה זה השטויות האלו של טומאה הותרה בציבור לעניין בניין המקדש? מה זה השטויות שלשטח ההר צריכה טבילה בלבד? הרבנות הראשית פוסקת אחרת!!!"
יהודה המכבי מרים את ראשו ורואה רבים. חלקם מגודלי פאות, מזוקנים, עם כיפות שחורות וסרוגות.
וכולם מצטווחים, מפנים אליו אצבע מאשימה. וצועקים "שלום עכשיו".
למחרת התקשורת מפרסמת שהסוף הגיע.
מתיתיהו ובניו כבר לא חלק מהעם. הם חייבים בכרת שעלו להר הבית. הם כפרו בדרכם הרבנית כשעשו מעשה שכביכול סיכן יהודים.
מתיתיהו ובניו עכשיו מנודים, יש נגדם מכתב של מאה רבנים זועמים.
***
הוא הציץ מהחלון, בית המקדש התנוסס שם במלוא תפארתו, ועשן המערכה עלה בקו ישר.
הוא בסך הכל חלם חלום רע. הוא חלם שהוא באתחלתא דגאולה, במדינת היהודים. הוא התעורר מהסיוט הזה, ועכשיו הכל בסדר.
יהודה התהפך במיטה לצד השני, ונרדם כשחיוך נסוך על פניו.
