<<<<<כולם לכאן>>>>> - ארץ מולדת

הצבא אכן 'מתחזק' בעניינים דתיים מנהלתיים, כמו כשרות ושבת, אבל נחלש מאוד בקטעים מהותיים כמו מוסר לחימה, חינוך. גם העניין של שילוב נשים, שירת נשים וכו' מאוד מתגבר לרעה. באופן כללי הרוח הכללית היא להוכיח שהמפקד מעל הרב.

וארץ ישראל. זה הכי תורני שיש.

הצבא הוא הכרח לקיום שלנו בעולם... זו קדושתו. אתה מבין מה זה להיות הדבר שעליו עומד קיומו (גם אם אמנם רק הפיזי) של עם ישראל??

וזה פשוט... אני באמת מאמין במה שאני מצטט מהרבנים שלי בישיבה כלומר, כן, הם באמת מאמינים בזה, והם לימדו אותי את המקורות שמתוכם זה עולה בבירור, וזה תורה, שאני מאמין בה... אז כן. אני מאמין בזה. וכמובן יונק זאת מדבריהם

שכרגע עסוק בפגיעה בארץ ישראל, במקום בהגנה עליה, מה דינו? פקעה קדושתו?

או בצבאות המלכים שהיו אחריו, כגון ירבעם,

שלמרבה הצער החליט המלך לפשוע, ולשלוח אותו לעזור בעבודות תשתית להקמת פסלי שני עגלי זהב,

(כמובן, תיאור ציורי. לאו דווקא שחיילים נשלחו לעבוד בזה)

מה דינו?

שמע.

ודאי שאסור להשתתף בזה ולתת יד. אבל המערכת הזו ששמה צה"ל הוקמה לשם דבר קדוש.

לשם מלחמת ישראל. לשרת את עם ישראל וממשלתו, במלחמה.

מכיוון שהיא מערכת מסודרת עם הרבה כוח אדם שנוחה לתפעול, הממשלה משתמשת בה גם למשימות צד. כגון חיפוש אחרי נערים שנחטפו.

ולמרבה הצער, גם לחטאים נוראיים של העומדים בראשינו.

כחייל, בשורה התחתונה, אסור לתת לזה יד, ח"ו. אבל זה לא אומר שמהות הצבא השתנתה...

(לא הבנתי את עניין המנחות. ואם דיון, אז בוא לא נחלק אותו לכמה מוקדים... שרשר הכל לכאן)

חייל שנותן יד לדברים האלה עדיף שלא יתגייס ויישב בבית

חייל שמקיים פקודה שמהותה איסור תורה - עובר על איסור התורה בגופו ממש.

ובכל זאת יש כמה נקודות: א. מה בדבר החלפת חיילים בקו, כדי לשחרר אותם לבצע עבירה? וכן על זו הדרך, מעגל שני, שלישי ורביעי. ב. ברגע שיש ריבוי עבירות, והם נובעות מצורת החשיבה של המערכת, מי אמר שאני עוד יכול להגדיר את המכלול כחיובי?

עיקר הטענות מסוכמות במאמר שקישרתי אליו לעיל.

אלא מה קורה בפועל. הרעיון המהותי הוא הקוד האתי שצה"ל הולך לפיו, כולל העדכונים מבג"ץ ששללו את נוהל שכן וכדו'. הרעיון המהותי הוא להרים טלפון לתושבי בניין בעזה שרוצים להפציץ, כדי שחס וחלילה לא יהרגו "חפים מפשע" (ולא משנה שגם המחבלים בורחים תוך כדי), לאחר מכן לירות טיל ללא חומר נפץ, ורק בסוף להפציץ באמת. הרעיון המהותי הוא שאין בעיה לסכן חיים של חיילים כדי להציל אזרחים מעם האויב (הגדרה שלי, כמובן לא שלהם). הרעיון המהותי הוא שחייל חסר אונים מול מפגינים ערבים, ושטעות קטנה תעלה לו בחירותו. זה לא מפקד פלוני או אלמוני. זה הרעיון המהותי. צורת החשיבה וההתנהלות הכללית.

הדיון חורג הרבה מעבר לפעילות מובהקת של עבירה, כמו פינוי מאחזים. גם בפעילות ביטחון שוטף שהיא לכאורה מצווה גמורה, החייל פעמים רבות מסכן את חייו לשווא, וגם מחלל שם שמיים.

יענו, מפר את הנהלים ופותח בירי על מפגינים שזורקים אבנים, ואז נכנס לכלא?

זה חלק מהותי מהעניין.

הדרך לשנות היא ודאי לא לשדר לחילונים שאנחנו נתגייס ונהיה נתונים למרותם ולא משנה מה יעשו לנו וכמה ידרכו עלינו ויכריחו אותנו לשמוע שירת נשים. ההיפך הגמור.

האמירה היא כזאת: אנחנו יודעים שצבא זה הכרחי, אבל חושבים שאתם מנהלים אותו בצורה גרועה מאוד. אם הייתה ניתנת לנו הזדמנות - היינו בונים אותו לגמרי אחרת. אתם צריכים אותנו כחיילים? אנחנו מוכנים להתגייס בתנאים שלנו. אם לא, תיאלצו להיסתדר בלעדינו.

הנקודה היא שהם יודעים היטב להשתמש באינטרסים שלנו ולדבר על המצוות שאנחנו מקיימים, ואנחנו לא מסוגלים לראות את האינטרסים שלהם, שהם צריכים אותנו כחיילים. אי הסימטריות הזו מובילה לאפשרות קלה ונוחה לדרוך עלינו.

להבנת העניין מומלץ לקרוא את הסיפור המדהים הזה.

תיאורטית אם יבוא חייל ויגיד אני מוכן ללכת להילחם בעזה ולסכן את עצמי ואחרי שבועיים אין לו גם בעיה לפנות יישוב יהודי. עדיף שיישב בבית ולא יעשה כלום.

בכלל אני חושב שנכון לעכשיו עדיף לא להתגייס. אם הייתי אבא לילדים בגיל צבא ההמלצה שלי אליהם הייתה לא לסכן את עצמם לחינם, אם הפיקוד מעדיף שייהרגו חיילים בשם "המוסריות" עדיף לא להתגייס. אולי בגלל שאני לא מאמין שהמדינה זה דבר קדוש וכו' וכו' (הציונות הדתית)

רבקה שייכת למשיח בן דוד...

רגע? תתייגי אותו

(הגם שבביטוי אין שליח לדבר עבירה לא השתמשתי)

רק שכתבתי גם עוד דברים, מוזמן לקרוא שוב.

ולהתייחס

לגבי מה שכתבת למטה:

א. שאלה לא פשוטה בכלל... אבל זה לא שעכשיו אמנע מגיוס לצה"ל, שהיא מצווה גדולה ועצומה בכללותה, בגלל שאולי אי-פעם אזדקק פעם להחליף חיילים בקו כדי שיוכלו לפנות (זה עדיין קורה? נראה לי שזה היה חד-פעמי, וכיום גם כשח"ו ל"ע יש פינויים, לא צריך כמויות סד"כ כאלה שזה מחליף קווים... בד"כ מחליפים לגמרי קווים רק בצורך רציני). אם אתה רוצה מושגים הלכתיים... אז אין ספק מוציא מידי ודאי.

ב. באמת מסובך מאוד להגדיר מכלול. אני יכול לצטט פה כמה דברים כמו "גדול קידוש ה' מחילול ה'," שהרצי"ה זצ"ל הסביר זאת כך - במציאות שמעורב בה קידוש ה' וחילול ה', קידוש ה' גדול (כי אחרת מה באו חז"ל לומר?? ברור שקידוש ה' עדיף על חילול ה'!). וגם כמו שנכתב מעלי פה, שהמגמה המרכזית היא למלחמת מצווה. אבל אני באמת לא מבין את זה עד הסוף, וזה באמת דורש בירור יותר עמוק. ובע"ה אברר (בכל אופן, מה שכתבתי ראוי להתייחסות, לדעתי).

אחרי שראיתי את תגובתך שמתחילה במילים "הרעיון המהותי",

ברור לי לגמרי שמה שהרצי"ה זצ"ל הביא מהירושלמי (גדול קידוש ה' מחילול ה') מדבר בדיוק על דברים כאלה.

שיש מלחמת מצווה, אבל הרבה פעמים היא מנוהלת שלא כפי שהיינו רוצים. שלא כמו שהקב"ה היה רוצה.

אז מכל מקום, גדול קידוש ה' מחילול ה'.

קידוש ה' שבכך שיש לעמ"י צבא משל עצמו, עמידה מול הגויים עם יכולת אמירה,

גדול מחילול ה' שבכך שהאמירה איננה נכונה מספיק.

נראה לי פשוט, אפילו

דווקא בגלל שזה הצבא שם עם ישראל. כל גויי הארץ רואים שיש צבא ליהודים, והוא מתנהל לפי מוסר גויי מעוות, הוא מתאכזר לבני עמו, מפנה ישובים וכו'. יש לך חילול השם גדול מזה. עדיף שלפני שהצבא הולך לעשות כאלו עבירות, הוא ילבש שחורים ויתעטף שחורים ולא יבצע את החטאים שלו בשם עם ישראל.

והיה נראה לי שבחלוקה בין אדם פרטי לציבור אתה בא להצדיק קיום פקודות גירוש וכדו'. אני שמח לגלות שטעיתי.

א. כפי שהגבתי להולם במיוחד, אם זה היה רק זה, דיינו.

ב. מעולם לא הבנתי את הדיבור הזה, שאתם מרבים לנופף בו. גם בשואה הייתה מציאות מעורבת של קידוש השם וחילול השם. האם גם שם "גדול קידוש השם"? המגמה המרכזית שלך כחייל היא למלחמת מצווה. זה יפה וחשוב, אבל קצת תמים ומנותק לחשוב שזו המגמה המרכזית של צה"ל.

מה זה שייך, כאילו ברמה של עמ"י אין מציאות של חטא? אין לזה שום שייכות, ודאי עמ"י יכול לחטוא, ואסור להשתתף בזה בפועל (כתבתי את זה לעיל, לדעתי אפילו פעמיים. קרא שוב)

ואני מבין למה אפשר היה לטעות בדבריי.

אבל לא התכוונתי שדינו של אותו חייל בצבא ירבעם הוא להקים את העגלים, ח"ו.

אלא שנראה לי פשוט שצבא דוד וירבעם היה קדוש,

וגם אם ירבעם "הוריד פקודה" כזו, זה לא פוגע בקדושתו.

א. מה ז"א? אני לא בטוח לאיזו תגובה אתה מתכוון

ב. צריך לראות דוגמאות... ודאי שהשואה לא היתה קידוש ה' בכללותה. אני חושב שלא היה שום קידוש ה' במציאות של שואה... אלא, אפילו בתוך מציאות שכולה חילול ה' נורא, הצליחו להכניס קידוש ה'. אבל לא מעורב פה קידוש ה' וחילול ה' במהותה של המציאות... בכל אופן, אתה אכן מציף לי עניינים לבירור. זה טוב.

אני חושב שבתגובה "בעצם..." הרחבתי יותר, לדעתי שם יותר ברור למה זה נכון כאן.

ובאמת מה שכתבתי שם נראה לי כ"כ פשוט... לא צריך שום ירושלמי בשביל זה

"הרעיון המהותי" הוא לא מה שהיינו רוצים שיהיה - לקראת נישואין וזוגיות

ב. הגבתי שם.

"אינני מבין מי שיגיד כך". לא יודע אם ראית.

בכ"א,

אתה בעצם מלכד את א' וב' לטענה אחת.

ובעצם הדיון נסוב עכשיו סביב השאלה של "גדול קידוש ה' מחילול ה'."

בענייננו, זו נקודה עמוקה

אבל היא פשוטה ממש.

עצם העובדה שיש צבא, גדולה מכל מה שאותו צבא יעשה.

כמו שעצם העובדה שיהודי הוא יהודי, נשארת לעולם. גם אם הוא ח"ו עושה עבירות.

כי זה פנימי יותר.

ואינני יודע אם היית בצבא, אבל אחי, נראה לי שאתה קצת לא מכיר את השטח.

רוב המפקדים לא אוהבים את הפקודות הבעייתיות, הרבה פעמים לא עושים בדיוק לפי הפקודות בדברים בעייתיים. דוגמה (שהיא לא רלוונטית, כי זה משהו פצפון, אבל זה מה שעלה לי בראש, ומבהיר את העיקרון), מפקד שלי היה עם כדור בקנה בכל פעם שעשינו בידוקים לרכבים... אם היו תופסים אותו, כנראה היה נענש. אם כבר אתה מדבר שבוחנים עפ"י מה שקורה בשטח... ברוב הדברים, דווקא יש נורמליות בריאה.

וכמו שאמרתי, זו דוגמה ממש קטנה ולא רלוונטית, אבל יש דוגמאות אחרות.

(נמממ. הקטע הזה דרוש עריכה בשעה שאני פחות עייף )

וגם, שכל הגויים רואים פתאום עם שיש לו צבא, ויכולת להגיב... האמן לי שזה משמעותי פי כמה מהעובדה שהוא לא מגיב.

בסדר, לא אמרתי שהגאולה הושלמה... יש לנו עוד הרבה להתקדם, בע"ה. וגם נתקדם.

אבל צריך להכיר בערך של מה שיש... והוא עצום

ושוב, כל עוד אתה מדבר איתי על "עדיף שדברים יהיו אחרת" (ילבש שחורים), אני ודאי מסכים.

הייתי רוצה הרבה דברים. אבל פועלים עם מה שהקב"ה כבר נתן.

השעה מתאחרת, ואין לי פה את "קמעא קמעא" כדי לעיין טוב יותר בכמה דברים,

אז לתגובה הבאה שלך כבר אגיב בע"ה בפעם אחרת, לילה טוב

יש לו הרבה כוח ביד, והוא יכול לעשות בו גם שימוש לרעה. התניא כותב שכאשר יהודי חוטא, הוא נמצא במציאות יותר גרועה מהבריות הכי גרועות ופחותות. ודווקא בגלל שהוא יהודי והוא מייצג את הקב"ה בעולם, בכוחו לחלל את השם יותר מכל בריה אחרת. לפי דבריך, לא יכולה להיות בכלל מציאות של חילול השם, כי תמיד העובדה שהוא יהודי גדולה יותר מכל המעשים שלו.

אגב, ברור שגם להלכה זה לא נכון. יהודי יכול להוציא עצמו מכלל ישראל ולהפוך לאויב עם ישראל, עד שדינו מיתה ביד כל אדם וכל הקודם להרגו זכה. ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא - אבל לא אם כפר בעיקר או חטא להכעיס, שאז הוציא עצמו מכלל ישראל.

ברור שפועלים עם מה שה' נתן. יש הרבה תחומים שאפשר לפעול בהם. אבל בצבא אין כל כך איך לפעול. גם המפקד שלך והדומים לו, באמת נשמות טובות, אבל הם יכולים רק קצת לחרוג מהכללים, לא להחליף דיסקט. ואם אתה חושב שאפשר לטפס במעלות הפיקוד ולשנות את כל המערכת מבפנים - אז אתה חי בסרט. סמוך על האסטרטגים הבכירים שמלמדים בפו"מ, שהם יודעים איך להתמודד עם איומים כמוך.

הצבא לא קדוש. זו המצאה עצובה.

שלמחרת יכולה לזרוק אותי מהבית.

אם כבר זה למען הארץ שהיא נמצאת בו והעם שהיא שולטת עליו.

תפסיקו להיות מורעלים

זה מבגר ונותן פרופרוציות לחיים, קצת משמעת עצמית והבנה של מהי אחריות, גם עניין של אידיאל של לשרת את המדינה שכל החיים נותנת לך ומצוות כיבוש הארץ

ומי את שתבוזי לו?

אולי הוא ממש מכיר בערך המדינה?

אולי יש לו סיבה הגונה לכך שעד כה לא התגייס?

את יודעת, אנשים זה לא שחור לבן.

וגם בית משפט עליון. זה לא אומר שאנחנו מקבלים את המציאות ללא שום הסתייגות.

אדרבה, דווקא בגלל שצבא שמגן עלינו זה צורך בסיסי, איך אפשר להתגייס ללא תנאי, כשהצבא לא מקיים את הצורך הבסיסי שלשמו הוא נוצר?

אם היא שלמה, זה אומר שהטיעון שהבאתי לא נכון לדעתך, או לפחות לא פוגע בשלמות דעתך. כיון שגם אני חפץ באמת ובדעת שלמה, אשמח לפחות להבין למה.

מה כוונתך?
כי לפי דעתי הוא דווקא כן מקיים..

האם ההשתתפות ללא תנאי מקדמת את קיום הצורך או פוגעת בו. ובדיון לעיל הסברתי היטב (וכן במאמר שהבאתי) למה זה רק פוגע.

אי הצבת תנאים, והכרזה מראש שנתגייס בכל תנאי - מאפשרת לדרוך עלינו בכל דרך, ובעצם לקדם את המגמות השליליות בצבא.

אבל זה לא מספיק. אי אפשר שעצם הגיוס יהיה מובן מאליו. צריך שמראש המסגרות יהיו מותאמות, וכן: אנחנו מדברים גם על המדיניות הכללית ונהלי פתיחה באש. האמירה היא: מאוד הייתי רוצה להגן וכו', אבל אסור לי ע"פ ההלכה להרוג את עצמי על מזבח הדמוקרטיה וההומאניות המזוייפת, שבשמה אתם מכניסים חי"ר לעזה במקום להפציץ כמו שצריך, רק כדי לא לפגוע בכמה מחפים על פשע.

המציאות מורכבת יותר מזה.

וכן, היה עדיף אילו היינו נוהגים יותר בכוח נגד מגמות שליליות בצבא.

אבל שלא להתגייס, זה לא פותר כלום ולא מקדם כלום בצבא

אדרבה, המציאות מראה שדווקא ישנה התקדמות איטית בזחילה, אולי זחילה איטית כמו של צב, אבל יש, מתוך זה שאנחנו שם. אם כבר אתה מחפש התקדמות, אז לך תתגייס

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰