אני לא אספר את כל הדרך שעברנו עד שהוא אמר לי.
אבל בעלי נופל בסרטים כאלו.
כואב לו כ"כ שהוא נופל ולא מצליח להתגבר. הוא מתבייש בזה מאוד.
בפעם הראשונה שהוא אמר לי-בתוך תוכי, כעסתי כ"כ, מן תחושת בגידה ורתיעה ביחד.
אבל אז הבנתי שגם הוא סובל מזה, וגם לו קשה, והוא כ"כ רוצה לצאת מזה!!
אז במקום להתעצבן, שזה בטוח לא היה עוזר,
שיניתי את הגישה. אני מנסה לתמוך בו, לתת לו דחיפה להיכנס לתוכנית של מכורים (של 12 צעדים).
(בעבר, לפני שהתחתנו, הוא היה בתוכנית הזו, אבל עכשיו הוא כבר לא... והתוכנית מאוד עזרה לו!)
אז לגבי השאלה האם זה השפיע על הזוגיות-ברור שכועסים ומרגישים ריחוק!! וברור שהוא יודע שאני ממש נגד זה, וזה מעציב אותי אם הוא ייפול.
אבל צריך להבין - שגם הוא "כבול" בזה, ואם נראה לו שכועסים עליו, הוא יתכנס לתוך עצמו עוד יותר, ואז איבדת 2 דברים:
1. אין לו סיבה להפסיק לראות סרטים.
2. מאבדים גם את הבעל בדרך.. (מניסיון..)
אבל רק שתדעי, כשהראיתי לו שאני תומכת בו, ורוצה לעזור לו לצאת מזה, הוא כ"כ העריך אותי על זה, ומזכיר לי כמה וכמה פעמים שהתפעל לטובה מהתגובה שלי, וזה עשה לו מאוד טוב.
אז אפילו במקום הכי אפל, הצלחנו להתקרב זה לזה.
ב"ה אנחנו בתהליכי שיקום.
אני מאוד מאוד אוהבת את בעלי. אז אף אחד לא מושלם.
לכל אחד הניסיון שלו. הוא צריך אותך לידו. ולא צריך "שוטרת".
חשוב לי להגיד שאני לא חושבת שזה לגיטימי, בכלל לא.
זה כנראה הניסיון שלנו.
(כשגיליתי את זה, רציתי לשבור את הכלים וללכת, אבל אז ידעתי שאני מאבדת אדם עם לב זהב.
בעל עם לב זהב אבל עם תאווה שגם הוא סובל ממנה. לא הוא בחר בה ולא אני.
ההתמודדות שלו היא יום יומית. אבל וואלה, צריך גם להסתכל על הנקודה הטובה, יש ימים / שבועות / חודשים שלא נופל..)
הייתי פעם חושבת כמוך, אז שחוויתי זאת בעצמי..
