אני לא משקיעה בקוקיות ובוורוד וכו'..

וכוווולם מסביב משתגעים ממני!!

למדתי להשתגע איתם קצת. השניה שלי שובבה ממש כמו בן.

זה מזה סטראוטיפ לחשוב שכל הבנות הם עדינות, שבריריות, מתבכיינות וכו'..

הבנות שלי מאוד מביעות את עצמם וזהו..

וחוץ מזה שכן יש מקום להתחיל לעבוד על עצמך ועל ההודאה לקב"ה!!

בהתחלה קצת היה לי קשה, מודה.

אבל היום- הכי שמחה ומודה לה', אין אין אין על בנות!!!

ואל תתייחסי לאף אחד מסביב, את תהני ותשמחי בבת שלך מאד מאד!

ונכון שזה אולי קלישאה- אבל העיקר העיקר הבריאות, הלוואי שתגידי את זה ממקום של שמחה ולא מצער!

בת בכורה זה ממש כיף! היא תגדל ותהיה חברה טובה שלך, שתוכלי להתייעץ ולבלות איתה..(אני בעצמי בת בכורה)

ובע"ה תעזור לך בגידול אחיה הקטנים

וזה ממש סטריאוטיפ שהיא תהיה מפונקת ותעשה דרמות, רוב הבנות לא כאלה

גם אני באה מרקע דומה, אולי אפילו יותר קשה של יחסים מורכבים עם אמא שלי, שבתורה היו לה יחסים מורכבים מאוד עם אמא שלה.

אני מודה לה' שהשניים הראשונים היו בנים כי הייתי במצב נפשי לא פשוט בתחילת הנישואין בגלל היחסים עם ההורים שלי.

אבל כשנולדה השלישית כבר הייתי במקום אחר ב"ה, ואני מרגישה שהיחסים הנהדרים שלי עם בתי הם תיקון לא רק שלי אלא גם של דורות אחורה. היום גם אני מחוברת לאמא שלי חזק, וגם היא עצמה עברה תהליך של בירור מול אמא שלה בזכות זה.

זו המטרה של השרשור ללמוד לא להעביר את הפחדים הלאה לבת שלי ולתת לה תחושה שהיא רצויה (כי היא רצויה מאוד!), אולי תוך כדי אני אלמד לעשות תיקון ליחסים שלי עם הנשים בחיי..

רציתי פדיון שזו מצווה די נדירה

והסיבה השניה כי בעלי נורא רצה בן ובאיזשהו מקום לא רציתי לאכזב אותו. (ברור שזה לא תלוי בי (זה היה מרגש לא משכל..))

הייתי בהלם שזו בת (לא שלא ידעתי ש50% זה בן ו-50% זה בת, ידעתי אבל דמיינתי בן ופתאום זה לא..) וגם כל הזמן דברנו על העובר בלשון זכר אז זה פתאום היה לשנות את ההתייחסות קיצר הייתי צריכה לעכל.

מהרגע שהיא נולדה אנחנו משוגעים עליה, היא מתוקה שאין דברים כאלו ומסבה לנו המון אושר ושמחה.

התחושות שלך מובנות, זו באמת יכולה להיות סוג של אכזבה כי זה לא מה שציפינו..

אבל תהיי בטוחה שכשתראי אותה ותחזיקי אותה על הידיים שום דבר כבר לא ישנה. תאהבי אותה כי היא הבת שלך ולא תביני איך בכלל הרשית לעצמך להתאכזב ולרצות משהו אחר.. כשזה בלייב זה עוצמתי וחזק ואין דבר מתוק מזה.

שתהיה לך לידה קלה ובידיים מלאות בעז"ה!

הבת שלי בת 10 חוד'.

בעלי מפנק אותה ומשתולל איתה. לגמרי זורם.

זה לא רק קניות וקוסמטיקאיות. רק טיפה בים. וממש אפשר גם בלי.

ולגבי ה'מריבות' - זה בא ממקום של רצון לבירור ולהגיע לאמת. הרי אפשר לומר גם על בנים שהם וותרנים ופראיירים, במקום  לארג'ים ומפרגנים (כמובן שזה לא נכון), אבל הכל תלוי בנקודת המבט.

אכן, גבר ואישה הם דברים שונים, אבל הקב"ה ברא כך כי יש צורך בכל צד, שניהם טובים.

אני גם הייתי בגישה שלך (יותר בתור נערה), של הרגשה שאני יותר מתחברת לעולם הגברי, ואפילו חשבתי שאני גברית, עד שלמדתי יותר לעומק, וזה הביא אותי להכרה מחודשת של עצמי, לשמחה גדולה במה שאני (וגם להערכה גדולה יותר לעולם הגברי בכלל, ולבעלי בפרט).

אולי זו הזדמנות בשבילך ללמוד ולברר קצת על הנושא.

כמובן, אני בטוחה שאת שמחה כבר עכשיו בטוב שקיבלת, ושתהיי אמא נהדרת לתינוקת בע"ה (לדעתי כשתראי אותה אחרי הלידה, כל המחשבות האלו פשוט יעלמו...), אבל מציעה לך עוד דרך לשמוח באמת בבת שלך עוד בהריון.

ואגב, אני קוראת את שאר הדברים שכתבת על היחס של המשפחה של בעלך לבנות. בעיני זה ממש חמור. את כאמא צריכה לבדוק ולעמוד על זה שיתיחסו לבת שלך באהבה ובחום, בלי השוואות לנכדים אחרים. תכניסי לך את זה כבר מעשיו לראש שאין מישהו ששוה יותר, או שראוי ליותר אהבה מאו יחס, כדי שבבוא הזמן תוכלו לעמוד על זה מול המשפחה. (ואם לא - הייתי מפחיתה את הביקורים שם. מניסיון כואב - הדברים האלו יכולים לפגוע מאוד מאוד בילדים, וכשהילדים רואים שההורים עומדים כנגד זה - זה מחזיר את הביטחון).

אבל הרבה נשים הן כאלה, זה גורם לי לחשוב - מה אם הבת שלי תהיה כזו? אני מאחלת לה שתהיה מה שתרצה ומה שהיא תבחר, אבל אולי זה יעיב על הקשר שלנו? אולי זה יגרום לנו לא להתחבר אחת לשניה ולריב? 

את צודקת במליון אחוז בזה שאפשר להגיד שגברים יותר פרייארים ופחות אוהבים לחפור בדברים ולברר אותם עד הסוף ופשוט מעבירים הלאה, זה משהו שמוציא אותי מדעתי כשאני רואה אותו אצל בעלי, ומצד שני לפעמים אני מסתכלת על זה ואומרת "הלוואי והייתי כמוהו", פשוט מעבירה דברים ולא נתקעת על קטנות ושטויות, אבל אני בכל זאת בת (תודה לאל והדברים האלה מפריעים לי. הפחד שלי זה איך זה יהיה עם הבת שלי. איך אני אתמודד איתה כשהיא תחליט שהיא עושה ברוגז 3 ימים? או בוכה מכל בובה שהיא לא קיבלה? לא התמודדתי עם זה אף פעם, אלא רק מהצד השני - עם אמא שלי הייתי מסוגלת לא לדבר ימים שלמים ולא להגיד לה למה, ועם בעלי גם, עד שעבדתי קשה מאוד על עצמי ולמדתי להגיד מה מפריע לי. אבל כשזה מגיע מצד נשי אחר (חברות וכאלה) פשוט אין לי כח לזה, אני מוכנה לשבת לדבר על מה שצריך, אבל לא להתקע ימים שלמים על דברים ולהתקטנן על כל מילה שיוצאת מהפה.

בנוגע למשפחה של בעלי - ניסו לפני ואני מניחה שגם אחריי ינסו. אין מה לעשות עם זה. הנושא ידוע ומדובר במשפחה ועדיין, אין רצון לשנות אותו, ואני גם לא בטוחה שיש לי כח לנסות לשנות אותו. זכותם לא להתחבר ולא לאהוב. זה מפחיד אותי אבל אם אתעקש איתם זה מה שיגרום להם לאהוב את כולם אותו הדבר? ההפך.

אני יודעת שלא מגיע לילד אחד שיאהבו אותו פחות מאחר, אבל אני אשקר אם אני אגיד שאין לי אחיינים מועדפים. אני כמובן לא אגרום לאף ילד להרגיש לא אהוב, ואתייחס לכולם שווה בשווה, אבל יש ילדים שמעייפים אותי יותר וגורמים לי לרצות לא לבוא בשבתות שהם נמצאים. פשוט כי אין לי כח. אבל אם אני כבר שם - אני מאה אחוז עם ילד שניגש אליי ואתייחס לכל אחד בתשומת הלב שמגיעה לו.

אני יכולה לומר לך שגיסתו של בעלי ניסתה לעמוד על זה ולגרום למשפחה להתייחס בצורה שונה אל הבת שלה. היא גם ניסתה להראות להם שיש דרך אחרת לחנך והיא בכלל, לא עומדת ב"רף" שהמשפחה הציבה. זה גרם לריחוק ולהרבה מקרים לא נעימים. לא רוצה להיות שם. אני אוהבת שם את כולם אהבת נפש, ועם כל הביקורת שלי עליהם הם כמו משפחה שלי ואני לא רוצה להגיע למקום של סכסוכים על נושאים שהם מקובעים ואין שום דרך לשנות אותם.

אני מקווה שאני אלמד לנווט בין כל הטיפות האלה ושהילדה שלי לא תרגיש מחסור באהבה.

סליחה על החפירה

סתם עלה לי תוך כדי שקראתי מה שכתבת -

במשפחה שלך ועוד יותר של בעלך, נשמע שמעדיפים בנים, והבנות גם "ממשות" את ההעדפה הזאת ומתנהגות בהתאפ בצורה מעצבנת.

אני לא מבינה גדולה אבל חשבתי שאולי חלק מההתנהגות המעצבנת היא כי הן הזן הנחות יותר בבית. אין מצב שהאמא מעדיפה חזק בנים והבנות לא תרגשנה את זה.

תחשבי על זה אחרת: מה שראית זה אצל אחרים, מה שאצלך זה תלוי בך.

את יכולה מההתחלה לא להעדיף דווקא בן וגם לחנך את ביתך לא להיות מעצבנת.

אני יכולה לומר לך שבאמת יש התנהגות טיפוסית כזאת, אבל בבית שלי ההורים חינכו אותנו מאד בראש גדול ובוגר ואחותי ואני תמיד היינו מחוץ למריבות הקטנוניות שיש בהרבה כיתות. אז תנסי לחשוב שזה תלוי בהרבה בך. ואת לא רוצה שהיא תרגיש שאת העדפת בן תחתיה ולכן את צריכה כבר מעכשיו לחשוב ההפך - הכי מתוק זה בת נעימה וטובה ובוגרת! מכירה הרבה הרבה כאלה, במיוחד בנות בכורות!

(רק מסייגת שלי יש בת וזה מה שהכי רציתי בעולם אז לא עמדתי בהתמודדות שלך..)

פתאום הכל נראה הגיוני. 

אחת הסיבות שפתחתי את השרשור הזה היתה כי אני באמת רוצה לנער את כל הדיעות הקדומות ולגדל את הילדה שלי בלי שתרגיש חס וחלילה שהעדפתי משהו אחר על פניה.

ככל שאני קוראת פה תגובות ככה אני יותר נרגעת.

התגובה שלך מאוד עזרה לי לסדר דברים בראש.

תודה

אני באמת מתפללת רק על בריאות שלי ושל העובר

אבל:

א. תופתעי כמה הבת שלך יכולה לכבוש

במשפחה של אמא שלי ר"ק בנים "שווים" אבל יש כמה נכדות שבכל זאת כבשו את לב הסבא-סבתא ויש להן מקום מאד מאד של כבוש (במיוחד על הרקע של כל הנכדין הבנים, משפחה של בנים)

ב. יש בנות שהן כמו בנים. לי יש בן ראשון, והוא עדין פחד ממש כמו ילדה ולעומת זאת הבת שלי היא השניה והיא שדונת קטנה

מצד אחד אוהבת בגדים יפים וענינים אבל מצד שני היא שובבה בטירוף ואפילו הגננות שלה אטומרות שהיא ממש בן קטן (אנחנו קוראים לה בנה בפתח קמץ)

ג. כמו שכבר כתבו לך - בת תחילה סימן יפה לבנים 

אה, ועוד משהו, בנות נורא קשורות לאבא, הבת שלי (בת שנתיים) קשורה לבעלי ברמות הזויות (ברמה שמפריע לה שאני והוא מדברים בשקט או משהו) וכל היום מתווכחת עם אחיה הגדול - "זה אבא שלי, רק שלי"

המון המון נחת - הריון קל, לידה קלה ובידיים מלאות בתינוקת מתוקה אהובה ובריאה!!!

אני מתפללת כל יום על הבריאות של הקטנה הזאת. אני חס וחלילה לא מעדיפה מין על פני בריאות. התפילה הראשונה שלי היא בריאות. אני גם לא מתפללת לזכר מן הסתם כי כבר אין טעם עכשיו. אני פשוט מנסה למצוא את הצד השני, זה שגידל בנות ולראות מה זה באמת ולאן אני נכנסת. בתור מי שהתרחקה מנשים כל חייה, זה טיפה מלחיץ לקבל אחת כזאת במתנה

אצלנו במשפחה דווקא הנכדות פחות כבשו את הסבתא. יש לה העדפה מאוד מאוד ברורה לנכדים מסויימים. היא אוהבת את כולם אבל אי אפשר לפספס את האהבה שלה לנכדים מסויימים.

משום מה נורא מפחיד אותי שהילדה שלי תהיה פחות אהובה על ידי המשפחה, כי אני רואה את אחייניות של בעלי שאף אחד לא מסתדר איתן. 

בנוגע לבעלי - הוא נורא נורא בן באופי שלו, הכי שובב בעולם, כדורגל כל יומיים, הוא קונה כל דבר שטס על שלט, כל אחיין שלו שהוא רואה הוא ישר מרים ומעיף באוויר ומשתולל איתם בלי סוף.

נכון שיש גם בנות שובבות, אבל לרוב הן יותר רגועות והמשחקים שמעניינים אותן הן בובות ומסיבות תה אני קצת חוששת שבעלי לא ירגיש חיבור ולא יהיה מסוגל לשבת לשחק איתה באופן רגוע. הוא לא מאלה שמסוגלים לשבת בשקט.

תודה רבה על התגובה

ואיך שבעלי משתולל איתה...

היא חולה עליו, ישר שהוא מגיעה היא מתחילה לגרות אותו שישתולל איתה.

בנות יודעות להתחנף ולגרום שיאהבו אותם גם בלי שרוצים.

ילדים הם לא כמו אחיינים/ אחים/ נכדים. נתינה מולידה אהבה.

אתם תאהבו אותה כי היא הבת שלכם.

אני בטוחה שנאהב אותה. 

אלו סתם חרדות של הריון ראשון שמגיע עם משהו שלא ציפיתי לו.

תודה

דבר ראשון, התיאורים שלך על בעלך מאד מזכירים את בעלי.... שובב עולמי שחמותי מוכנה להודות שהרבה מהתעלולים של הבת שלי כבר ירדו לעולם לפני עשרים ושמונה שנים כשבעלי כבר ניסה אותם...) גם עם בנות אפשר לכייף, וזה ממש לא נכון שכל הבנות הן כבדות וסנוביות (אם אותי החנונית בעלי הצליח למשוך לטיולי ג'יפים הכל אפשרי)

הבת שלי לדוגמא לא משחקת בבובות באופן קלאסי של ילדות, תמיד עגלת הבובות מעורבת בתאונת דרכים, מתהפכת, הבובה "זהו, נהרסה הבובה" כלשונה והאמבולנס והמשטרה פליימוביל נכנסים לפעולה....

דבר שני - הגיוני שיקח לך זמן להתחבר לסגנון ולאופי שלה, אבל תראי שאם תחזיקי ממנה עולמות - ככה יסתכלו עליה

בהתחלה אפשר לעשות את זה מעושה - להגיד לעצמך וגם במשפחה של בעלך משהו כמו: צ'וצ'קית המטריפה עשתה ככה, צ'וצ'קית הכי הכי, כשהיא גדלה להציג התנהגויות חיוביות שלה (כמו עמידה על זכויותיה ודעותיה) באור הנכון - זה עובד בסוף.... (גם על עצמך וגם על המשפחה כולה)

תראי שאם את ובעלך (במיוחד הוא... הוא "משלהם"...) תשדרו שאין כמוה - ככה יתייחסו אליה, נכדים זה לא ילדים - בסוף הם יפתחו את העיניים ויתנו לה את המקום שלה, גם אם באופן כללי היתה להם גישה שונה... תני לזה את הזמן

מסכימה איתך שעם העבודה שלי על עצמי והדיבור וההתעסקות בזה אני ארגיש אחרת.

אני יכולה לומר לך שברגע שיצאנו מהסקירה וגילינו שזו בת סחבתי את בעלי לשילב ואמרתי לו - יאללה מתחילים להסתכל על בגדים לבנות קטנות. אני כן מרגישה שככל שאני מתעסקת בזה יותר כך אני גם מתחברת יותר. וזו המטרה שלי.

אני לוקחת לתשומת ליבי את הנושא הזה של ההתייחסות אליה ואיך זה ישפיע על אחרים.

אני כן יכולה לומר לך שגיסתו של בעלי חולה על הבנות שלה ומדברת עליהן המון, ועדיין, במשפחה מאוד מרוחקים מהן. אולי זה קשור לאופי שלהן, אבל אני מקווה שזה לא יהיה כך במקרה שלי. ואם כן, שהבת שלי לא תרגיש את זה אף פעם...

לפי הרצון והדאגה שלך - את עומדת להיות אמא נהדרת!!!

דוקא בגלל שיש למשפחה של בעלך בנים הכי כיף שיצא בת שתדעי שהיא תיהיה מיוחדת .

אז למשפחה של בעלי לפני שילדתי את בכורתי היה למעלה מ10 בנים וככ שמחתי שיש לי בת תחשבי היא תיהיה מלכה שם.

וגם בעלי ככ מחובר לבנים והוא והבנות שלי במיוחד עם הבכורה חיבור מושלם ,כשזה יהיה הבת של בעלך הוא יזרום איתה והם יהיו חברים טובים ...גם עם השלטים וגם עעם האחרים ויש הרבה הפתעות בחיים..

דוגמה כמו שהיא משיבה בתבובות על הספה והיא כאלו הגננת ובעלי זורם איתה ויושב איתה כאלו הוא הגננת השניה..

לגבי החיבור עם האמא לבנות ,אני תמיד אומרת שזה תלוי באמא.

אני אוהבת את אמא שלי מאד אבל אני למדתי שבשביל חיבור מושלם אתה לא יכול לחנך ולחנך ופעם ב.. לזרוק חום ואהבה...

[זה משו שאני אמורה לפתוח לזה שרשור בפני עצמו ..]

אני בעד לחנך באהבה כך הבנות יהיו חברות.

[ולדעתי מנסיון שעקבתי אמהות שחנכו בקשיחות וניסו אחכ להתחבר לבנות ,זה לא עבד!!

להיות עם הילדים פתוחים שירגישו בנח לשאול מה שהם רוצים..תמיד לחבק לנשק לפנק .לצחוק איתם על טעויות ולהסביר בניחותא טעויות שעושים..ולזרום....לא להתיר את האיסור אבל להסביר באהבה..

הבנות הדעתניות, החכמות ואלה שעומדות על שלהן נתפסות כנודניקיות וקשות.

יש על זה הרבה שיחות אצלהם במשפחה.

ודווקא מאוד רציתי בת עם דעות משל עצמה, אחת כזאת שיודעת מה היא רוצה. 

אני רואה את אחייניות של בעלי ואיך המשפחה *לא* מקבלת אותן וקשה לי עם זה. ולעומת זאת הבנים נסיכים שם. גם הגדולים חונכו להיות המלכים של הבית. הכל מורגש שם בצורה מאוד ברורה.

יכול להיות שזה לא צריך לשנות לי בכלל, אבל אני מפחדת שהבת שלי תגיע לשם ותרגיש את הכל... זה משהו מעוות גם בתפיסה שלי שצריך להשתנות. 

אשמח לשמוע עוד קצת על הנושא של חינוך וחיבור לאמא מהצד שלך. אני עוד לא יודעת איזה אמא אני אהיה, ואני כן רוצה ללמוד להתחבר לבת שלי ולתת לה תחושה שאני חברה שלה ומצד שני היא גם תצטרך חינוך מן הסתם.

אם תפתחי שרשור אני בטח אקרא

בגלל החשש מהמשפחה של בעלך.

אז אולי הצעד הראשון שאת צריכה חלעשות הוא להיות עם אצבע על הדופק ובאמת לעקוב ולראות מה היחס ולהאיר את עיניהם של הסובבים כדי שזה לא יקרה עם הילדה שלך.

מה גם שיכול להיות שהיחס לא נובע מעובדת היותם בנות, אלא מהזן ומהאופי הספציפי שלהם..

חוץ מזה, שילד מקבל את עיקר הבטחון והאהבה שלו מההורים שלו.. כך שדעת הסבתא פחות חשובה לו

ראשית, הבאסה מאד מובנת.

ברור שאת שמחה בהריון ומודה לה' עליו.

אבל רצית בן ויש לך בת וזה מבאס אותך.

קבלי את עצמך עם הקושי הזה.

זה לא אומר שאת לא בסדר

או שחלילה לא תאהבי את ביתך.

אולי ייקח לך קצת זמן להיקשר אליה אחרי הלידה,

וזה גם בסדר לגמרי.

אפילו נשים שציפו מאד לילד

לעתים מתקשות להיקשר אליו אחרי הלידה,

וזה ממש בסדר.

לאט-לאט ועם הזמן את תיקשרי אל ביתך

ותאהבי אותה בע"ה.

טוב שאת יודעת שיש דברם באופי של בנות

שקשה לך איתם.

המודעות העצמית הזו יכולה מאד לעזור לך

לעבוד על עצמך אם וכשתיפגשי מול הקושי הזה

בביתך.

בכל אופן, מה שאת חשה זה בסדר ואני מאמינה שזה יחלוף

ותרגישי חיבור ואהבה ענקית לגוזלית שלך.

גילוי נאות: אני אמא לשלוש בנות

נסיכות אמיתיות ומודה לה' על כך.

בנות זה פשוט מתנה לאמא.

וכמובן שגם בנים : )

הביאוס מגיע ממקום של פחד מהלתמודד עם הדבר הזה.. בגלל זה מאוד חשוב לי ללמוד את המקום הזה לפני שהקטנה תגיע כדי שאוכל לתת לה את התחושה הכי אהובה שיכולה להיות.

היי,

קראתי את מה שכתבת והאמת שמה שזה עורר אצלי זה יותר את הרגש של הילדה ופחות את הרגש של האמא,

ואני חייבת לכתוב לך את זה בשביל הילדה..

ההורים שלי מקסימים וטובי לב. אבל אני גם גדלתי בבית שבו הבנות נחשבות פחות, והבנים יותר.

זה אף פעם לא בא לידי ביטוי בשום פעולה קיצונית, סתם הרגשה כללית כזאת שאני ואחיות שלי- וגם אחים שלי אם לומר את האמת- הרגשנו.

זה לא פשוט בכלל לגדול בהרגשה שאת סוג ב, ואגב- עד גיל מאוחר את אפילו לא מבינה למה.

כשאת סוף סוף מבינה למה זה גרם אצלי למרד, זלזול בהורים על התפיסה הפרימיטיבית שלהם, ובאיזשהו מקום אני דיי בטוחה שעשיתי כמה וכמה דברים כדי "להחזיר" להם על ההרגשה שליוותה אותי בילדות.

לוקח זמן ועבודה עצמית להחזיר לעצמך את הביטחון שאת טובה, מוצלחת, למרות שאת בסה"כ בת.. 

ההרגשות שאנחנו סופגים בילדות נשארות איתנו כל חיינו. אנחנו מרגישים גם דברים שהמבוגרים לא חושבים שאנחנו שמים אליהם לב. וקשה, קשה למחוק אותן.

בבקשה בבקשה בבקשה שימי לב שההתייחסות הזאת לא נכנסת אלייך הביתה. בבית של בעלך היא פחות נחשבת? תתיחסי אליה את כאילו היא מלכה כשאתן שם! תרוממי אותה!

ואצלך בבית תאהבי אותה בלי שום קשר למין שלה.

בתור אמא אני יכולה להגיד לך שאני מבינה את האכזבה, אני רציתי בת ראשונה ויצא לי ב"ה בן מתוק ומקסים וגם התבאסתי בהריון

אבל אחרי שהוא נולד התאהבתי בו נואשות וממש לא אכפת לי מה המין שלו..

שתצליחי!

בגלל זה אני מנסה לעבוד על זה מעכשיו.

אני בטוחה שמרגישים את כל זה, אני רואה את זה גם במשפחה של בעלי, אמנם שם צוחקים על זה אבל אני יודעת שזה כואב באיזה מקום. זה גם מביא אותנו לרצות בנים יותר מבנות.

אוף, זה הזוי לגמרי. נראה לי נורא מעוות להתעסק בזה.

כתבת "כשאת סוף סוף מבינה למה" - מה גרם לך להבין בסוף?

תודה רבה על התגובה מהצד השני  

זו תהיה הראשונה שלי ב"ה, אבל יש דברים שאולי אני לא אשים לב אליהם והיא כן...

אשמח לשמוע אם את רוצה לענות על זה

אני לא יודעת אם יותר גרוע להכחיש או להודות בדבר כזה. אצלינו העניין די פתוח על השולחן וכולם יודעים את זה וגם צוחקים על זה. אין שם רגשות רעים בנושא והבנות מקבלות את זה באהבה.

מעולם לא התלונן שאין לו בן.

או שהוא קיוה לבן...

ובכל התמונו והוידאו רואים את זה בבירור

אנחנו כולנו קשורות אליו מאוד...

אבל- יש לי ארבע בנות.

צריך להגיד יותר מזה?

תענוג צרוף. ארבעה עולמות מיוחדים.

בת בכורה? מתנה משמים!! את יודעת איזה קשר מיוחד, את יודעת כמה היא תהיה יד ימינך?

בתים של בנות לרוב רגועים יותר, מלאים בדפים וטושים ומספריים ודבק ומדבקות. איזה כיף.

והכביסות הן של בגדים ורודים וסגולים (וקצת כתום וקצת תכלת)...

וברור שזו הנאה מיוחדת להלביש בנות...

אני מודה שלפני שהתחתנתי תמיד לא הסתדרתי עם בנות קטנות. לא סבלתי איך שהן נמרחות עלי, ולא סבלתי את הקטנוניות שלהן.

גם היום זה משגע אותי לפעמים, אבל היום הן שלי...והן מתוקות ומיוחדות של אחת בדרכה שלה.

אל תחששי. בת זו ברכה גדולה ומתוקה. אין שום ספק בענין.

ויש לי שתי בנות נסיכות באמצע ובסוף, אבל כמה הייתי שמחה לעוד .

שבמחסן יש לי שקית קטנה עם בגדי בנים יפים שהגיעו אלי ומחכים לזמנם...

זה בהחלט מעודד!

בגדי בנות אני לא סובלת. אין לי בגד אחד ורוד או סגול בארון, הכל אצלי צבעים כהים. ומצד שני - מי אמר שבנות חייבות ללבוש ורוד? 

בעזרת ה' נצליח לגדל את הקטנה הזאת להיות בן אדם טוב, עם מידות טובות וכיבוד הורים והלוואי והיא תהיה יד ימיני וחברה טובה שלי. 

אני מעולם לא לבשתי ורוד, אבל פתאום גיליתי שקניתי לעצמי שתי חולצות ורודות בלי לשים לב

אם תכנסי לחנות בגדים תראי שהרוב המוחלט של הבגדים לילדות קטנות זה בצבעי ורוד סגול כתום...אז באמת לא חייבות ללבוש ורוד אבל לפעמים זה מה שיש, ובעיני זה גם יפה...

והעיקר זה באמת שהיא תהיה שמחה עם נפש בריאה.

נעימה, חמה, מודעת לעצמה ופתוחה לשינויים - מידות חשובות. 

בהתחלה לא התלהבתי מבנות... אבל אחרי שהן נולדו התאהבתי.

הן כל כך כיפיות וזורמות עם כל דבר. ואצלנו גם הבנות משחקות במכוניות ומשחקי בניה ולא רק בובות וברביות.

הן אוהבות מאוד את שנינו, אוהבות להתרפק על אמא ולהשתולל עם אבא. משתוללות אבל קל מאוד להרגיע אותן ומשתפות פעולה יפה. ממה שאני רואה דווקא עם בנים לפעמים קשה יותר, הם היפרים או הולכים מכות כל הזמן...

אבל זה באמת לא משנה, אני מקווה שהקטנה הזאת תהיה בריאה, ותהיה מה שבא לה

איך אפשר לעבור 9 חודשים בלי לדעת את מין העובר?? 

אני התחרפנתי עד הסקירה. היתה לי תחושה מאוד חזקה שזו בת אבל עד שלא קיבלתי תשובה ודאית דיברתי אליה כאל בן ואפילו בשם שחשבנו לקרוא לילד אם הוא יהיה זכר..

תכנסי לראות את הפרסומת של אולוויז, על מה מלמדים בנות שהם ומה באמת. "איך זה לרוץ כמו בת" וכאלה. 
יש לי 2 בנים, ואני אומרת שכשהיה לי בת היא תלבש כחול, וירוק, וצהוב ואדום וסגול. מקווה לא לקנות לה כלום ורוד. ממש. כי בנות מקבלות רק ורוד ומכניסים אלראש מה בת צריכה להיות. אני אתן לה את כל הצבעים בעולם. ורוד היא תקבל מספיק (יותר מדי) במתנה, אני אדאג לה לכל שאר הצבעים.

עוד משהו- כל אדם יש לו נטיות לתחביבים וכו. תלוי גם למה את מנתבת את זה. אני אוהבת אפיה ונגרות. באמת, אם הייתי צריכה לעבוד במקצוע בלי קשר להכנסות- הייתי בוחרת באחד מאלה. את יכולה לשלוח אותה לחוג נגרות, או לבנות ביחד בית מעץ. אל תיקני לה בובות אם את לא רוצה. קני לה בובת דובי או חמור או חתול. (לבן שלי יש סוס). 

אצלי גם בנים וגם בנות ילמדו אומנות לחימה. הם יוכלו לבחור איזה- קפוארה או ג'ודו או כל דבר אחר. 

ובעניין החברתי- אצלנו יש העדפה לנכד מסויים. יש נכד אהוב ונכדה אהובה. אז יש לי 2 בנים, אחד הוא הנכד האהוב והשני לא. לא אוהבת את זה בכלל. אין לי הרבה מה לעשות. מה שכן- כשקונים מתנות לאהוב אני מכוונת את זה שידעו שניהם שזה מיועד לשניהם. הקטן עדיין קטן ולא מבין, אז בינתיים לא נורא. אני מוטרדת מה יהיה בעתיד... אין לי אופציה לריב איתם, זה ככה אצלם כבר שנים. פשוט לא אוהבת את זה. אצל אמא שלי היה נכד אהוב אחד- כשהיה רק נכד אחד. עכשיו יש 2 ילדים אהובים. בעז"ה יהיו לה מלא נכדים הכי אהובים. בלי דרגות ובלי כלום. ככה אני גדלתי, ולעומת זאת ככה בעלי גדל. אני מנסה לכוון אצל המשפחה שידעו שכולם שווים, לא משנה מי יותר "חמוד" או "יפה" או "שובב". מנסה להשלים את היחס בעצמי.

לפי מה הם החליטו שזה הנכד האהוב וזה לא?

סתם מתוך עניין..

במשפחה של בעלי יש קטע שנותנים מלא תשומת לב לקטן (כי הוא חמוד ומתוק..) ופחות לגדול (כי הוא כבר גדול..) ואנחנו כל הזמן מעירים על זה וזה מסתדר לחודש וחזור ואז אנחנו מעירים שוב..

אבל כשקונים מתנות ברור שקונים לשניהם, לא??

זה היה נכד מסוים, עד שהגדול שלי הפך לבן חצי שנה בערך. מאז הוא האהוב. נולדו עוד נכדים אחרים, גם אצלנו וגם אצל אחרים, אבל הוא האהוב. 
עד עכשיו קנו מתנות אצלנו רק לגדול. אני לא יודעת אם זה כי הוא גדול והשני לא מבין, או כי הוא אהוב..
לנכדים אחרים כן קונים מלא מתנות..

אבל כשמוציאים את המתנה כשאנחנו שם לוקחים את ה"אהוב" ומראים לו את המתנות בהתלהבות, והשני רואה אותם אחרי חצי שעה בערך.. לא מספרים לשני על המתנות בכלל...

להרגיש שונה כשהיא תגדל בחברת בנות. 

אני מאוד רוצה לתת לה לגדול כמו שהיא רוצה, ולהתפתח לכיוונים שלה, העניין הוא שאני לא מכירה את הכיוונים שלה.

אמנם אני בתור ילדה שיחקתי בבובות וכאלה אבל בהמשך כבר לגמרי נטשתי את הצד הנשי המוחלט ומצאתי את האמצע שלי בנושאים "נשיים". 

אני אלביש אותה כחול, ושחור, וירוק ופחות או יותר את כל גלגל הצבעים. אבל אני מאוד מאוד מפחדת לכוון אותה לסוג בן אדם שאני. זה לא שאני טום בוי אבל אני גם לא מהבנות שמתעסקות בלי סוף במראה, בבגדים, בנעליים, לא הלכתי אף פעם לחוגי ריקוד או בלט, ואני כן רוצה לדעת שהבת שלי תעשה מה שהיא רוצה ואם היא רוצה לרקוד בלט בחצאית טוטו ורודה אני  בטח לא אמנע את זה ממנה. אני רק מקווה שזה לא יגרום לאיזה ריחוק בינינו...

בעניין החברתי - איך את רואה את זה שילד אחד הוא אהוב והשני פחות? ואיך את מנסה לכוון את המשפחה לכך שידעו שכולם שווים?

טוב שהקטן עדיין לא מבין, כל כך כואב לי על ילדים שגדלים בתחושה שאחרים יותר טובים או מוצלחים או אהובים מהם.

במיוחד כשזה בתוך המשפחה. אני יכולה לומר לך שאצלנו כשאחיינית של בעלי מגיעה יכולים לצעוק עליה ולהתעצבן עליה (כמובן כמובן בגבול הסביר ולא חס וחלילה דברים קשים) לאמא שלה זה נורא מפריע אבל היא גם לא תמיד שם בשביל לעמוד לצידה. כתבתי כבר לאחת הבנות פה בשרשור שזה נורא נורא קשה לעמוד מול דיעות מוצקות שנבנו במשך שנים. אני באמת לא יודעת איך לעמוד מול זה. 

לא יודעת למה כל כך מעסיק אותי כמה אחרים יאהבו אותה. 

אני יודעת שכשאני מחוברת לילד זה עד הסוף, והאהבה שלי תהיה טוטאלית ואני אשקיע את כ-ל כולי בילד, אבל מפחיד אותי שהבת שלי לא תקבל את זה חזרה. ורוב הסיכויים שזה מה שיקרה...לא שאני מתחשבנת אבל בכל זאת, אני יודעת כמה אני מעניקה לאחיינים של בעלי.

את חושבת על כל הדברים האלה עוד לפני שהיא נולדה. באמת זה מיוחד.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מעולם לא התעסקתי בענייני בנות כמו שתיארת. לא בלט ולא בגדים, לא איפור ולא דברים מהסגנון.

אבל כשיש לך בת- היא עולם ומלואו בפני עצמה. והאמת שנחמד לי שיש לי בת שאוהבת להמציא כל מיני מחולות ולהכין לעצמה עגילים ולאפר את עצמה (לא היתה ברירה...קנינו לה ערכת איפור של ילדות...עדיף מאשר טושים על העיניים והצפורנים..). אני לא מרגישה שזה גורם לריחוק. ממילא היא שונה ממני בעצם העובדה שהיא אדם אחד ומצד שני- גם דומה לי כי היא הבת שלי.

אני חושבת שבע"ה תלדי בשמחה, ותתחברי לתינוקת שלך, ועם הגדילה וההתפתחות שלה- גם את תגדלי ותתפתחי בתור אמא שלה. את לעולם לא יכולה לדעת מה את תרגישי או תעשי כשהיא תהיה בת חמש או חמש עשרה.

וגם אם תלכי להופעת סוף שנה בחוג בלט עם הרבה ילדות לבושות חצאיות ורודות- אני די משוכנעת שאת תהיי מבסוטה ממנה ובעיקר- מזה שהיא שמחה וטוב לה.

כדי חס וחלילה לא לתת לה הרגשה שהיא לא רצויה.

אני בטוחה במליון אחוז שזה סוג של "שיעור" שאני צריכה לעבור, ולא סתם נשלחה אליי בת כדי שתעזור לי לתקן הרבה דברים בעצמי.

אני יודעת שזה נראה כאילו אני מסתכלת מאוד רחוק וקדימה, אבל משום מה זה נורא מעסיק אותי. פשוט כי הייתי בטוחה שאני אלך לראות את משחקי הכדורגל של הבן שלי ובמקום זה אני אלך למסיבת סיום חוג בלט

מרגיע לדעת שאת לא מרגישה ריחוק ממנה אפילו שהיא שונה ממך. אני מניחה שאלמד את זה ככל שהיא תגדל ותתפתח. אני בטוח ארגע מכל המחשבות האלה ואתן לחיים לזרום לכיוון שלהם.

תודה על התגובה

אל תחשבי כל כך קדימה.. תהני מהרגע!

אהבתי את השאלה הכנה שלך, אבל עוד יותר אהבתי את התגובה שכתבת לכל אחת/ד שהגיבה!

כמה קבלה, פתיחות, אהבת אדם. כיף ומרגש! 

שיהיה הריון קל, לידה קלה ועוצמתית ונחת אינסופי!

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

אני תמיד ישנה עם חזיית הנקה בלי ריפוד ובלי ברזלים של נקסט (וגם הולכת איתן ביום יום) בהתחלה כשהיו טפטופים גם שמתי רפידות כדי לא להיות רטובה, אבל כאמור, זה לא עזר כי היונק הקטן שלי היה תינוק פלטן ממש וכל לילה היינו רטובים שנינו וגם כל הסדין והציפית שלי...

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

יש לזה יתרונות וחסרונות.

אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.

לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו

יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה

למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים

אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.