אני לא משקיעה בקוקיות ובוורוד וכו'..

וכוווולם מסביב משתגעים ממני!!

למדתי להשתגע איתם קצת. השניה שלי שובבה ממש כמו בן.

זה מזה סטראוטיפ לחשוב שכל הבנות הם עדינות, שבריריות, מתבכיינות וכו'..

הבנות שלי מאוד מביעות את עצמם וזהו..

וחוץ מזה שכן יש מקום להתחיל לעבוד על עצמך ועל ההודאה לקב"ה!!

בהתחלה קצת היה לי קשה, מודה.

אבל היום- הכי שמחה ומודה לה', אין אין אין על בנות!!!

ואל תתייחסי לאף אחד מסביב, את תהני ותשמחי בבת שלך מאד מאד!

ונכון שזה אולי קלישאה- אבל העיקר העיקר הבריאות, הלוואי שתגידי את זה ממקום של שמחה ולא מצער!

בת בכורה זה ממש כיף! היא תגדל ותהיה חברה טובה שלך, שתוכלי להתייעץ ולבלות איתה..(אני בעצמי בת בכורה)

ובע"ה תעזור לך בגידול אחיה הקטנים

וזה ממש סטריאוטיפ שהיא תהיה מפונקת ותעשה דרמות, רוב הבנות לא כאלה

גם אני באה מרקע דומה, אולי אפילו יותר קשה של יחסים מורכבים עם אמא שלי, שבתורה היו לה יחסים מורכבים מאוד עם אמא שלה.

אני מודה לה' שהשניים הראשונים היו בנים כי הייתי במצב נפשי לא פשוט בתחילת הנישואין בגלל היחסים עם ההורים שלי.

אבל כשנולדה השלישית כבר הייתי במקום אחר ב"ה, ואני מרגישה שהיחסים הנהדרים שלי עם בתי הם תיקון לא רק שלי אלא גם של דורות אחורה. היום גם אני מחוברת לאמא שלי חזק, וגם היא עצמה עברה תהליך של בירור מול אמא שלה בזכות זה.

זו המטרה של השרשור ללמוד לא להעביר את הפחדים הלאה לבת שלי ולתת לה תחושה שהיא רצויה (כי היא רצויה מאוד!), אולי תוך כדי אני אלמד לעשות תיקון ליחסים שלי עם הנשים בחיי..

רציתי פדיון שזו מצווה די נדירה

והסיבה השניה כי בעלי נורא רצה בן ובאיזשהו מקום לא רציתי לאכזב אותו. (ברור שזה לא תלוי בי (זה היה מרגש לא משכל..))

הייתי בהלם שזו בת (לא שלא ידעתי ש50% זה בן ו-50% זה בת, ידעתי אבל דמיינתי בן ופתאום זה לא..) וגם כל הזמן דברנו על העובר בלשון זכר אז זה פתאום היה לשנות את ההתייחסות קיצר הייתי צריכה לעכל.

מהרגע שהיא נולדה אנחנו משוגעים עליה, היא מתוקה שאין דברים כאלו ומסבה לנו המון אושר ושמחה.

התחושות שלך מובנות, זו באמת יכולה להיות סוג של אכזבה כי זה לא מה שציפינו..

אבל תהיי בטוחה שכשתראי אותה ותחזיקי אותה על הידיים שום דבר כבר לא ישנה. תאהבי אותה כי היא הבת שלך ולא תביני איך בכלל הרשית לעצמך להתאכזב ולרצות משהו אחר.. כשזה בלייב זה עוצמתי וחזק ואין דבר מתוק מזה.

שתהיה לך לידה קלה ובידיים מלאות בעז"ה!

הבת שלי בת 10 חוד'.

בעלי מפנק אותה ומשתולל איתה. לגמרי זורם.

זה לא רק קניות וקוסמטיקאיות. רק טיפה בים. וממש אפשר גם בלי.

ולגבי ה'מריבות' - זה בא ממקום של רצון לבירור ולהגיע לאמת. הרי אפשר לומר גם על בנים שהם וותרנים ופראיירים, במקום  לארג'ים ומפרגנים (כמובן שזה לא נכון), אבל הכל תלוי בנקודת המבט.

אכן, גבר ואישה הם דברים שונים, אבל הקב"ה ברא כך כי יש צורך בכל צד, שניהם טובים.

אני גם הייתי בגישה שלך (יותר בתור נערה), של הרגשה שאני יותר מתחברת לעולם הגברי, ואפילו חשבתי שאני גברית, עד שלמדתי יותר לעומק, וזה הביא אותי להכרה מחודשת של עצמי, לשמחה גדולה במה שאני (וגם להערכה גדולה יותר לעולם הגברי בכלל, ולבעלי בפרט).

אולי זו הזדמנות בשבילך ללמוד ולברר קצת על הנושא.

כמובן, אני בטוחה שאת שמחה כבר עכשיו בטוב שקיבלת, ושתהיי אמא נהדרת לתינוקת בע"ה (לדעתי כשתראי אותה אחרי הלידה, כל המחשבות האלו פשוט יעלמו...), אבל מציעה לך עוד דרך לשמוח באמת בבת שלך עוד בהריון.

ואגב, אני קוראת את שאר הדברים שכתבת על היחס של המשפחה של בעלך לבנות. בעיני זה ממש חמור. את כאמא צריכה לבדוק ולעמוד על זה שיתיחסו לבת שלך באהבה ובחום, בלי השוואות לנכדים אחרים. תכניסי לך את זה כבר מעשיו לראש שאין מישהו ששוה יותר, או שראוי ליותר אהבה מאו יחס, כדי שבבוא הזמן תוכלו לעמוד על זה מול המשפחה. (ואם לא - הייתי מפחיתה את הביקורים שם. מניסיון כואב - הדברים האלו יכולים לפגוע מאוד מאוד בילדים, וכשהילדים רואים שההורים עומדים כנגד זה - זה מחזיר את הביטחון).

אבל הרבה נשים הן כאלה, זה גורם לי לחשוב - מה אם הבת שלי תהיה כזו? אני מאחלת לה שתהיה מה שתרצה ומה שהיא תבחר, אבל אולי זה יעיב על הקשר שלנו? אולי זה יגרום לנו לא להתחבר אחת לשניה ולריב? 

את צודקת במליון אחוז בזה שאפשר להגיד שגברים יותר פרייארים ופחות אוהבים לחפור בדברים ולברר אותם עד הסוף ופשוט מעבירים הלאה, זה משהו שמוציא אותי מדעתי כשאני רואה אותו אצל בעלי, ומצד שני לפעמים אני מסתכלת על זה ואומרת "הלוואי והייתי כמוהו", פשוט מעבירה דברים ולא נתקעת על קטנות ושטויות, אבל אני בכל זאת בת (תודה לאל והדברים האלה מפריעים לי. הפחד שלי זה איך זה יהיה עם הבת שלי. איך אני אתמודד איתה כשהיא תחליט שהיא עושה ברוגז 3 ימים? או בוכה מכל בובה שהיא לא קיבלה? לא התמודדתי עם זה אף פעם, אלא רק מהצד השני - עם אמא שלי הייתי מסוגלת לא לדבר ימים שלמים ולא להגיד לה למה, ועם בעלי גם, עד שעבדתי קשה מאוד על עצמי ולמדתי להגיד מה מפריע לי. אבל כשזה מגיע מצד נשי אחר (חברות וכאלה) פשוט אין לי כח לזה, אני מוכנה לשבת לדבר על מה שצריך, אבל לא להתקע ימים שלמים על דברים ולהתקטנן על כל מילה שיוצאת מהפה.

בנוגע למשפחה של בעלי - ניסו לפני ואני מניחה שגם אחריי ינסו. אין מה לעשות עם זה. הנושא ידוע ומדובר במשפחה ועדיין, אין רצון לשנות אותו, ואני גם לא בטוחה שיש לי כח לנסות לשנות אותו. זכותם לא להתחבר ולא לאהוב. זה מפחיד אותי אבל אם אתעקש איתם זה מה שיגרום להם לאהוב את כולם אותו הדבר? ההפך.

אני יודעת שלא מגיע לילד אחד שיאהבו אותו פחות מאחר, אבל אני אשקר אם אני אגיד שאין לי אחיינים מועדפים. אני כמובן לא אגרום לאף ילד להרגיש לא אהוב, ואתייחס לכולם שווה בשווה, אבל יש ילדים שמעייפים אותי יותר וגורמים לי לרצות לא לבוא בשבתות שהם נמצאים. פשוט כי אין לי כח. אבל אם אני כבר שם - אני מאה אחוז עם ילד שניגש אליי ואתייחס לכל אחד בתשומת הלב שמגיעה לו.

אני יכולה לומר לך שגיסתו של בעלי ניסתה לעמוד על זה ולגרום למשפחה להתייחס בצורה שונה אל הבת שלה. היא גם ניסתה להראות להם שיש דרך אחרת לחנך והיא בכלל, לא עומדת ב"רף" שהמשפחה הציבה. זה גרם לריחוק ולהרבה מקרים לא נעימים. לא רוצה להיות שם. אני אוהבת שם את כולם אהבת נפש, ועם כל הביקורת שלי עליהם הם כמו משפחה שלי ואני לא רוצה להגיע למקום של סכסוכים על נושאים שהם מקובעים ואין שום דרך לשנות אותם.

אני מקווה שאני אלמד לנווט בין כל הטיפות האלה ושהילדה שלי לא תרגיש מחסור באהבה.

סליחה על החפירה

סתם עלה לי תוך כדי שקראתי מה שכתבת -

במשפחה שלך ועוד יותר של בעלך, נשמע שמעדיפים בנים, והבנות גם "ממשות" את ההעדפה הזאת ומתנהגות בהתאפ בצורה מעצבנת.

אני לא מבינה גדולה אבל חשבתי שאולי חלק מההתנהגות המעצבנת היא כי הן הזן הנחות יותר בבית. אין מצב שהאמא מעדיפה חזק בנים והבנות לא תרגשנה את זה.

תחשבי על זה אחרת: מה שראית זה אצל אחרים, מה שאצלך זה תלוי בך.

את יכולה מההתחלה לא להעדיף דווקא בן וגם לחנך את ביתך לא להיות מעצבנת.

אני יכולה לומר לך שבאמת יש התנהגות טיפוסית כזאת, אבל בבית שלי ההורים חינכו אותנו מאד בראש גדול ובוגר ואחותי ואני תמיד היינו מחוץ למריבות הקטנוניות שיש בהרבה כיתות. אז תנסי לחשוב שזה תלוי בהרבה בך. ואת לא רוצה שהיא תרגיש שאת העדפת בן תחתיה ולכן את צריכה כבר מעכשיו לחשוב ההפך - הכי מתוק זה בת נעימה וטובה ובוגרת! מכירה הרבה הרבה כאלה, במיוחד בנות בכורות!

(רק מסייגת שלי יש בת וזה מה שהכי רציתי בעולם אז לא עמדתי בהתמודדות שלך..)

פתאום הכל נראה הגיוני. 

אחת הסיבות שפתחתי את השרשור הזה היתה כי אני באמת רוצה לנער את כל הדיעות הקדומות ולגדל את הילדה שלי בלי שתרגיש חס וחלילה שהעדפתי משהו אחר על פניה.

ככל שאני קוראת פה תגובות ככה אני יותר נרגעת.

התגובה שלך מאוד עזרה לי לסדר דברים בראש.

תודה

אני באמת מתפללת רק על בריאות שלי ושל העובר

אבל:

א. תופתעי כמה הבת שלך יכולה לכבוש

במשפחה של אמא שלי ר"ק בנים "שווים" אבל יש כמה נכדות שבכל זאת כבשו את לב הסבא-סבתא ויש להן מקום מאד מאד של כבוש (במיוחד על הרקע של כל הנכדין הבנים, משפחה של בנים)

ב. יש בנות שהן כמו בנים. לי יש בן ראשון, והוא עדין פחד ממש כמו ילדה ולעומת זאת הבת שלי היא השניה והיא שדונת קטנה

מצד אחד אוהבת בגדים יפים וענינים אבל מצד שני היא שובבה בטירוף ואפילו הגננות שלה אטומרות שהיא ממש בן קטן (אנחנו קוראים לה בנה בפתח קמץ)

ג. כמו שכבר כתבו לך - בת תחילה סימן יפה לבנים 

אה, ועוד משהו, בנות נורא קשורות לאבא, הבת שלי (בת שנתיים) קשורה לבעלי ברמות הזויות (ברמה שמפריע לה שאני והוא מדברים בשקט או משהו) וכל היום מתווכחת עם אחיה הגדול - "זה אבא שלי, רק שלי"

המון המון נחת - הריון קל, לידה קלה ובידיים מלאות בתינוקת מתוקה אהובה ובריאה!!!

אני מתפללת כל יום על הבריאות של הקטנה הזאת. אני חס וחלילה לא מעדיפה מין על פני בריאות. התפילה הראשונה שלי היא בריאות. אני גם לא מתפללת לזכר מן הסתם כי כבר אין טעם עכשיו. אני פשוט מנסה למצוא את הצד השני, זה שגידל בנות ולראות מה זה באמת ולאן אני נכנסת. בתור מי שהתרחקה מנשים כל חייה, זה טיפה מלחיץ לקבל אחת כזאת במתנה

אצלנו במשפחה דווקא הנכדות פחות כבשו את הסבתא. יש לה העדפה מאוד מאוד ברורה לנכדים מסויימים. היא אוהבת את כולם אבל אי אפשר לפספס את האהבה שלה לנכדים מסויימים.

משום מה נורא מפחיד אותי שהילדה שלי תהיה פחות אהובה על ידי המשפחה, כי אני רואה את אחייניות של בעלי שאף אחד לא מסתדר איתן. 

בנוגע לבעלי - הוא נורא נורא בן באופי שלו, הכי שובב בעולם, כדורגל כל יומיים, הוא קונה כל דבר שטס על שלט, כל אחיין שלו שהוא רואה הוא ישר מרים ומעיף באוויר ומשתולל איתם בלי סוף.

נכון שיש גם בנות שובבות, אבל לרוב הן יותר רגועות והמשחקים שמעניינים אותן הן בובות ומסיבות תה אני קצת חוששת שבעלי לא ירגיש חיבור ולא יהיה מסוגל לשבת לשחק איתה באופן רגוע. הוא לא מאלה שמסוגלים לשבת בשקט.

תודה רבה על התגובה

ואיך שבעלי משתולל איתה...

היא חולה עליו, ישר שהוא מגיעה היא מתחילה לגרות אותו שישתולל איתה.

בנות יודעות להתחנף ולגרום שיאהבו אותם גם בלי שרוצים.

ילדים הם לא כמו אחיינים/ אחים/ נכדים. נתינה מולידה אהבה.

אתם תאהבו אותה כי היא הבת שלכם.

אני בטוחה שנאהב אותה. 

אלו סתם חרדות של הריון ראשון שמגיע עם משהו שלא ציפיתי לו.

תודה

דבר ראשון, התיאורים שלך על בעלך מאד מזכירים את בעלי.... שובב עולמי שחמותי מוכנה להודות שהרבה מהתעלולים של הבת שלי כבר ירדו לעולם לפני עשרים ושמונה שנים כשבעלי כבר ניסה אותם...) גם עם בנות אפשר לכייף, וזה ממש לא נכון שכל הבנות הן כבדות וסנוביות (אם אותי החנונית בעלי הצליח למשוך לטיולי ג'יפים הכל אפשרי)

הבת שלי לדוגמא לא משחקת בבובות באופן קלאסי של ילדות, תמיד עגלת הבובות מעורבת בתאונת דרכים, מתהפכת, הבובה "זהו, נהרסה הבובה" כלשונה והאמבולנס והמשטרה פליימוביל נכנסים לפעולה....

דבר שני - הגיוני שיקח לך זמן להתחבר לסגנון ולאופי שלה, אבל תראי שאם תחזיקי ממנה עולמות - ככה יסתכלו עליה

בהתחלה אפשר לעשות את זה מעושה - להגיד לעצמך וגם במשפחה של בעלך משהו כמו: צ'וצ'קית המטריפה עשתה ככה, צ'וצ'קית הכי הכי, כשהיא גדלה להציג התנהגויות חיוביות שלה (כמו עמידה על זכויותיה ודעותיה) באור הנכון - זה עובד בסוף.... (גם על עצמך וגם על המשפחה כולה)

תראי שאם את ובעלך (במיוחד הוא... הוא "משלהם"...) תשדרו שאין כמוה - ככה יתייחסו אליה, נכדים זה לא ילדים - בסוף הם יפתחו את העיניים ויתנו לה את המקום שלה, גם אם באופן כללי היתה להם גישה שונה... תני לזה את הזמן

מסכימה איתך שעם העבודה שלי על עצמי והדיבור וההתעסקות בזה אני ארגיש אחרת.

אני יכולה לומר לך שברגע שיצאנו מהסקירה וגילינו שזו בת סחבתי את בעלי לשילב ואמרתי לו - יאללה מתחילים להסתכל על בגדים לבנות קטנות. אני כן מרגישה שככל שאני מתעסקת בזה יותר כך אני גם מתחברת יותר. וזו המטרה שלי.

אני לוקחת לתשומת ליבי את הנושא הזה של ההתייחסות אליה ואיך זה ישפיע על אחרים.

אני כן יכולה לומר לך שגיסתו של בעלי חולה על הבנות שלה ומדברת עליהן המון, ועדיין, במשפחה מאוד מרוחקים מהן. אולי זה קשור לאופי שלהן, אבל אני מקווה שזה לא יהיה כך במקרה שלי. ואם כן, שהבת שלי לא תרגיש את זה אף פעם...

לפי הרצון והדאגה שלך - את עומדת להיות אמא נהדרת!!!

דוקא בגלל שיש למשפחה של בעלך בנים הכי כיף שיצא בת שתדעי שהיא תיהיה מיוחדת .

אז למשפחה של בעלי לפני שילדתי את בכורתי היה למעלה מ10 בנים וככ שמחתי שיש לי בת תחשבי היא תיהיה מלכה שם.

וגם בעלי ככ מחובר לבנים והוא והבנות שלי במיוחד עם הבכורה חיבור מושלם ,כשזה יהיה הבת של בעלך הוא יזרום איתה והם יהיו חברים טובים ...גם עם השלטים וגם עעם האחרים ויש הרבה הפתעות בחיים..

דוגמה כמו שהיא משיבה בתבובות על הספה והיא כאלו הגננת ובעלי זורם איתה ויושב איתה כאלו הוא הגננת השניה..

לגבי החיבור עם האמא לבנות ,אני תמיד אומרת שזה תלוי באמא.

אני אוהבת את אמא שלי מאד אבל אני למדתי שבשביל חיבור מושלם אתה לא יכול לחנך ולחנך ופעם ב.. לזרוק חום ואהבה...

[זה משו שאני אמורה לפתוח לזה שרשור בפני עצמו ..]

אני בעד לחנך באהבה כך הבנות יהיו חברות.

[ולדעתי מנסיון שעקבתי אמהות שחנכו בקשיחות וניסו אחכ להתחבר לבנות ,זה לא עבד!!

להיות עם הילדים פתוחים שירגישו בנח לשאול מה שהם רוצים..תמיד לחבק לנשק לפנק .לצחוק איתם על טעויות ולהסביר בניחותא טעויות שעושים..ולזרום....לא להתיר את האיסור אבל להסביר באהבה..

הבנות הדעתניות, החכמות ואלה שעומדות על שלהן נתפסות כנודניקיות וקשות.

יש על זה הרבה שיחות אצלהם במשפחה.

ודווקא מאוד רציתי בת עם דעות משל עצמה, אחת כזאת שיודעת מה היא רוצה. 

אני רואה את אחייניות של בעלי ואיך המשפחה *לא* מקבלת אותן וקשה לי עם זה. ולעומת זאת הבנים נסיכים שם. גם הגדולים חונכו להיות המלכים של הבית. הכל מורגש שם בצורה מאוד ברורה.

יכול להיות שזה לא צריך לשנות לי בכלל, אבל אני מפחדת שהבת שלי תגיע לשם ותרגיש את הכל... זה משהו מעוות גם בתפיסה שלי שצריך להשתנות. 

אשמח לשמוע עוד קצת על הנושא של חינוך וחיבור לאמא מהצד שלך. אני עוד לא יודעת איזה אמא אני אהיה, ואני כן רוצה ללמוד להתחבר לבת שלי ולתת לה תחושה שאני חברה שלה ומצד שני היא גם תצטרך חינוך מן הסתם.

אם תפתחי שרשור אני בטח אקרא

בגלל החשש מהמשפחה של בעלך.

אז אולי הצעד הראשון שאת צריכה חלעשות הוא להיות עם אצבע על הדופק ובאמת לעקוב ולראות מה היחס ולהאיר את עיניהם של הסובבים כדי שזה לא יקרה עם הילדה שלך.

מה גם שיכול להיות שהיחס לא נובע מעובדת היותם בנות, אלא מהזן ומהאופי הספציפי שלהם..

חוץ מזה, שילד מקבל את עיקר הבטחון והאהבה שלו מההורים שלו.. כך שדעת הסבתא פחות חשובה לו

ראשית, הבאסה מאד מובנת.

ברור שאת שמחה בהריון ומודה לה' עליו.

אבל רצית בן ויש לך בת וזה מבאס אותך.

קבלי את עצמך עם הקושי הזה.

זה לא אומר שאת לא בסדר

או שחלילה לא תאהבי את ביתך.

אולי ייקח לך קצת זמן להיקשר אליה אחרי הלידה,

וזה גם בסדר לגמרי.

אפילו נשים שציפו מאד לילד

לעתים מתקשות להיקשר אליו אחרי הלידה,

וזה ממש בסדר.

לאט-לאט ועם הזמן את תיקשרי אל ביתך

ותאהבי אותה בע"ה.

טוב שאת יודעת שיש דברם באופי של בנות

שקשה לך איתם.

המודעות העצמית הזו יכולה מאד לעזור לך

לעבוד על עצמך אם וכשתיפגשי מול הקושי הזה

בביתך.

בכל אופן, מה שאת חשה זה בסדר ואני מאמינה שזה יחלוף

ותרגישי חיבור ואהבה ענקית לגוזלית שלך.

גילוי נאות: אני אמא לשלוש בנות

נסיכות אמיתיות ומודה לה' על כך.

בנות זה פשוט מתנה לאמא.

וכמובן שגם בנים : )

הביאוס מגיע ממקום של פחד מהלתמודד עם הדבר הזה.. בגלל זה מאוד חשוב לי ללמוד את המקום הזה לפני שהקטנה תגיע כדי שאוכל לתת לה את התחושה הכי אהובה שיכולה להיות.

היי,

קראתי את מה שכתבת והאמת שמה שזה עורר אצלי זה יותר את הרגש של הילדה ופחות את הרגש של האמא,

ואני חייבת לכתוב לך את זה בשביל הילדה..

ההורים שלי מקסימים וטובי לב. אבל אני גם גדלתי בבית שבו הבנות נחשבות פחות, והבנים יותר.

זה אף פעם לא בא לידי ביטוי בשום פעולה קיצונית, סתם הרגשה כללית כזאת שאני ואחיות שלי- וגם אחים שלי אם לומר את האמת- הרגשנו.

זה לא פשוט בכלל לגדול בהרגשה שאת סוג ב, ואגב- עד גיל מאוחר את אפילו לא מבינה למה.

כשאת סוף סוף מבינה למה זה גרם אצלי למרד, זלזול בהורים על התפיסה הפרימיטיבית שלהם, ובאיזשהו מקום אני דיי בטוחה שעשיתי כמה וכמה דברים כדי "להחזיר" להם על ההרגשה שליוותה אותי בילדות.

לוקח זמן ועבודה עצמית להחזיר לעצמך את הביטחון שאת טובה, מוצלחת, למרות שאת בסה"כ בת.. 

ההרגשות שאנחנו סופגים בילדות נשארות איתנו כל חיינו. אנחנו מרגישים גם דברים שהמבוגרים לא חושבים שאנחנו שמים אליהם לב. וקשה, קשה למחוק אותן.

בבקשה בבקשה בבקשה שימי לב שההתייחסות הזאת לא נכנסת אלייך הביתה. בבית של בעלך היא פחות נחשבת? תתיחסי אליה את כאילו היא מלכה כשאתן שם! תרוממי אותה!

ואצלך בבית תאהבי אותה בלי שום קשר למין שלה.

בתור אמא אני יכולה להגיד לך שאני מבינה את האכזבה, אני רציתי בת ראשונה ויצא לי ב"ה בן מתוק ומקסים וגם התבאסתי בהריון

אבל אחרי שהוא נולד התאהבתי בו נואשות וממש לא אכפת לי מה המין שלו..

שתצליחי!

בגלל זה אני מנסה לעבוד על זה מעכשיו.

אני בטוחה שמרגישים את כל זה, אני רואה את זה גם במשפחה של בעלי, אמנם שם צוחקים על זה אבל אני יודעת שזה כואב באיזה מקום. זה גם מביא אותנו לרצות בנים יותר מבנות.

אוף, זה הזוי לגמרי. נראה לי נורא מעוות להתעסק בזה.

כתבת "כשאת סוף סוף מבינה למה" - מה גרם לך להבין בסוף?

תודה רבה על התגובה מהצד השני  

זו תהיה הראשונה שלי ב"ה, אבל יש דברים שאולי אני לא אשים לב אליהם והיא כן...

אשמח לשמוע אם את רוצה לענות על זה

אני לא יודעת אם יותר גרוע להכחיש או להודות בדבר כזה. אצלינו העניין די פתוח על השולחן וכולם יודעים את זה וגם צוחקים על זה. אין שם רגשות רעים בנושא והבנות מקבלות את זה באהבה.

מעולם לא התלונן שאין לו בן.

או שהוא קיוה לבן...

ובכל התמונו והוידאו רואים את זה בבירור

אנחנו כולנו קשורות אליו מאוד...

אבל- יש לי ארבע בנות.

צריך להגיד יותר מזה?

תענוג צרוף. ארבעה עולמות מיוחדים.

בת בכורה? מתנה משמים!! את יודעת איזה קשר מיוחד, את יודעת כמה היא תהיה יד ימינך?

בתים של בנות לרוב רגועים יותר, מלאים בדפים וטושים ומספריים ודבק ומדבקות. איזה כיף.

והכביסות הן של בגדים ורודים וסגולים (וקצת כתום וקצת תכלת)...

וברור שזו הנאה מיוחדת להלביש בנות...

אני מודה שלפני שהתחתנתי תמיד לא הסתדרתי עם בנות קטנות. לא סבלתי איך שהן נמרחות עלי, ולא סבלתי את הקטנוניות שלהן.

גם היום זה משגע אותי לפעמים, אבל היום הן שלי...והן מתוקות ומיוחדות של אחת בדרכה שלה.

אל תחששי. בת זו ברכה גדולה ומתוקה. אין שום ספק בענין.

ויש לי שתי בנות נסיכות באמצע ובסוף, אבל כמה הייתי שמחה לעוד .

שבמחסן יש לי שקית קטנה עם בגדי בנים יפים שהגיעו אלי ומחכים לזמנם...

זה בהחלט מעודד!

בגדי בנות אני לא סובלת. אין לי בגד אחד ורוד או סגול בארון, הכל אצלי צבעים כהים. ומצד שני - מי אמר שבנות חייבות ללבוש ורוד? 

בעזרת ה' נצליח לגדל את הקטנה הזאת להיות בן אדם טוב, עם מידות טובות וכיבוד הורים והלוואי והיא תהיה יד ימיני וחברה טובה שלי. 

אני מעולם לא לבשתי ורוד, אבל פתאום גיליתי שקניתי לעצמי שתי חולצות ורודות בלי לשים לב

אם תכנסי לחנות בגדים תראי שהרוב המוחלט של הבגדים לילדות קטנות זה בצבעי ורוד סגול כתום...אז באמת לא חייבות ללבוש ורוד אבל לפעמים זה מה שיש, ובעיני זה גם יפה...

והעיקר זה באמת שהיא תהיה שמחה עם נפש בריאה.

נעימה, חמה, מודעת לעצמה ופתוחה לשינויים - מידות חשובות. 

בהתחלה לא התלהבתי מבנות... אבל אחרי שהן נולדו התאהבתי.

הן כל כך כיפיות וזורמות עם כל דבר. ואצלנו גם הבנות משחקות במכוניות ומשחקי בניה ולא רק בובות וברביות.

הן אוהבות מאוד את שנינו, אוהבות להתרפק על אמא ולהשתולל עם אבא. משתוללות אבל קל מאוד להרגיע אותן ומשתפות פעולה יפה. ממה שאני רואה דווקא עם בנים לפעמים קשה יותר, הם היפרים או הולכים מכות כל הזמן...

אבל זה באמת לא משנה, אני מקווה שהקטנה הזאת תהיה בריאה, ותהיה מה שבא לה

איך אפשר לעבור 9 חודשים בלי לדעת את מין העובר?? 

אני התחרפנתי עד הסקירה. היתה לי תחושה מאוד חזקה שזו בת אבל עד שלא קיבלתי תשובה ודאית דיברתי אליה כאל בן ואפילו בשם שחשבנו לקרוא לילד אם הוא יהיה זכר..

תכנסי לראות את הפרסומת של אולוויז, על מה מלמדים בנות שהם ומה באמת. "איך זה לרוץ כמו בת" וכאלה. 
יש לי 2 בנים, ואני אומרת שכשהיה לי בת היא תלבש כחול, וירוק, וצהוב ואדום וסגול. מקווה לא לקנות לה כלום ורוד. ממש. כי בנות מקבלות רק ורוד ומכניסים אלראש מה בת צריכה להיות. אני אתן לה את כל הצבעים בעולם. ורוד היא תקבל מספיק (יותר מדי) במתנה, אני אדאג לה לכל שאר הצבעים.

עוד משהו- כל אדם יש לו נטיות לתחביבים וכו. תלוי גם למה את מנתבת את זה. אני אוהבת אפיה ונגרות. באמת, אם הייתי צריכה לעבוד במקצוע בלי קשר להכנסות- הייתי בוחרת באחד מאלה. את יכולה לשלוח אותה לחוג נגרות, או לבנות ביחד בית מעץ. אל תיקני לה בובות אם את לא רוצה. קני לה בובת דובי או חמור או חתול. (לבן שלי יש סוס). 

אצלי גם בנים וגם בנות ילמדו אומנות לחימה. הם יוכלו לבחור איזה- קפוארה או ג'ודו או כל דבר אחר. 

ובעניין החברתי- אצלנו יש העדפה לנכד מסויים. יש נכד אהוב ונכדה אהובה. אז יש לי 2 בנים, אחד הוא הנכד האהוב והשני לא. לא אוהבת את זה בכלל. אין לי הרבה מה לעשות. מה שכן- כשקונים מתנות לאהוב אני מכוונת את זה שידעו שניהם שזה מיועד לשניהם. הקטן עדיין קטן ולא מבין, אז בינתיים לא נורא. אני מוטרדת מה יהיה בעתיד... אין לי אופציה לריב איתם, זה ככה אצלם כבר שנים. פשוט לא אוהבת את זה. אצל אמא שלי היה נכד אהוב אחד- כשהיה רק נכד אחד. עכשיו יש 2 ילדים אהובים. בעז"ה יהיו לה מלא נכדים הכי אהובים. בלי דרגות ובלי כלום. ככה אני גדלתי, ולעומת זאת ככה בעלי גדל. אני מנסה לכוון אצל המשפחה שידעו שכולם שווים, לא משנה מי יותר "חמוד" או "יפה" או "שובב". מנסה להשלים את היחס בעצמי.

לפי מה הם החליטו שזה הנכד האהוב וזה לא?

סתם מתוך עניין..

במשפחה של בעלי יש קטע שנותנים מלא תשומת לב לקטן (כי הוא חמוד ומתוק..) ופחות לגדול (כי הוא כבר גדול..) ואנחנו כל הזמן מעירים על זה וזה מסתדר לחודש וחזור ואז אנחנו מעירים שוב..

אבל כשקונים מתנות ברור שקונים לשניהם, לא??

זה היה נכד מסוים, עד שהגדול שלי הפך לבן חצי שנה בערך. מאז הוא האהוב. נולדו עוד נכדים אחרים, גם אצלנו וגם אצל אחרים, אבל הוא האהוב. 
עד עכשיו קנו מתנות אצלנו רק לגדול. אני לא יודעת אם זה כי הוא גדול והשני לא מבין, או כי הוא אהוב..
לנכדים אחרים כן קונים מלא מתנות..

אבל כשמוציאים את המתנה כשאנחנו שם לוקחים את ה"אהוב" ומראים לו את המתנות בהתלהבות, והשני רואה אותם אחרי חצי שעה בערך.. לא מספרים לשני על המתנות בכלל...

להרגיש שונה כשהיא תגדל בחברת בנות. 

אני מאוד רוצה לתת לה לגדול כמו שהיא רוצה, ולהתפתח לכיוונים שלה, העניין הוא שאני לא מכירה את הכיוונים שלה.

אמנם אני בתור ילדה שיחקתי בבובות וכאלה אבל בהמשך כבר לגמרי נטשתי את הצד הנשי המוחלט ומצאתי את האמצע שלי בנושאים "נשיים". 

אני אלביש אותה כחול, ושחור, וירוק ופחות או יותר את כל גלגל הצבעים. אבל אני מאוד מאוד מפחדת לכוון אותה לסוג בן אדם שאני. זה לא שאני טום בוי אבל אני גם לא מהבנות שמתעסקות בלי סוף במראה, בבגדים, בנעליים, לא הלכתי אף פעם לחוגי ריקוד או בלט, ואני כן רוצה לדעת שהבת שלי תעשה מה שהיא רוצה ואם היא רוצה לרקוד בלט בחצאית טוטו ורודה אני  בטח לא אמנע את זה ממנה. אני רק מקווה שזה לא יגרום לאיזה ריחוק בינינו...

בעניין החברתי - איך את רואה את זה שילד אחד הוא אהוב והשני פחות? ואיך את מנסה לכוון את המשפחה לכך שידעו שכולם שווים?

טוב שהקטן עדיין לא מבין, כל כך כואב לי על ילדים שגדלים בתחושה שאחרים יותר טובים או מוצלחים או אהובים מהם.

במיוחד כשזה בתוך המשפחה. אני יכולה לומר לך שאצלנו כשאחיינית של בעלי מגיעה יכולים לצעוק עליה ולהתעצבן עליה (כמובן כמובן בגבול הסביר ולא חס וחלילה דברים קשים) לאמא שלה זה נורא מפריע אבל היא גם לא תמיד שם בשביל לעמוד לצידה. כתבתי כבר לאחת הבנות פה בשרשור שזה נורא נורא קשה לעמוד מול דיעות מוצקות שנבנו במשך שנים. אני באמת לא יודעת איך לעמוד מול זה. 

לא יודעת למה כל כך מעסיק אותי כמה אחרים יאהבו אותה. 

אני יודעת שכשאני מחוברת לילד זה עד הסוף, והאהבה שלי תהיה טוטאלית ואני אשקיע את כ-ל כולי בילד, אבל מפחיד אותי שהבת שלי לא תקבל את זה חזרה. ורוב הסיכויים שזה מה שיקרה...לא שאני מתחשבנת אבל בכל זאת, אני יודעת כמה אני מעניקה לאחיינים של בעלי.

את חושבת על כל הדברים האלה עוד לפני שהיא נולדה. באמת זה מיוחד.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מעולם לא התעסקתי בענייני בנות כמו שתיארת. לא בלט ולא בגדים, לא איפור ולא דברים מהסגנון.

אבל כשיש לך בת- היא עולם ומלואו בפני עצמה. והאמת שנחמד לי שיש לי בת שאוהבת להמציא כל מיני מחולות ולהכין לעצמה עגילים ולאפר את עצמה (לא היתה ברירה...קנינו לה ערכת איפור של ילדות...עדיף מאשר טושים על העיניים והצפורנים..). אני לא מרגישה שזה גורם לריחוק. ממילא היא שונה ממני בעצם העובדה שהיא אדם אחד ומצד שני- גם דומה לי כי היא הבת שלי.

אני חושבת שבע"ה תלדי בשמחה, ותתחברי לתינוקת שלך, ועם הגדילה וההתפתחות שלה- גם את תגדלי ותתפתחי בתור אמא שלה. את לעולם לא יכולה לדעת מה את תרגישי או תעשי כשהיא תהיה בת חמש או חמש עשרה.

וגם אם תלכי להופעת סוף שנה בחוג בלט עם הרבה ילדות לבושות חצאיות ורודות- אני די משוכנעת שאת תהיי מבסוטה ממנה ובעיקר- מזה שהיא שמחה וטוב לה.

כדי חס וחלילה לא לתת לה הרגשה שהיא לא רצויה.

אני בטוחה במליון אחוז שזה סוג של "שיעור" שאני צריכה לעבור, ולא סתם נשלחה אליי בת כדי שתעזור לי לתקן הרבה דברים בעצמי.

אני יודעת שזה נראה כאילו אני מסתכלת מאוד רחוק וקדימה, אבל משום מה זה נורא מעסיק אותי. פשוט כי הייתי בטוחה שאני אלך לראות את משחקי הכדורגל של הבן שלי ובמקום זה אני אלך למסיבת סיום חוג בלט

מרגיע לדעת שאת לא מרגישה ריחוק ממנה אפילו שהיא שונה ממך. אני מניחה שאלמד את זה ככל שהיא תגדל ותתפתח. אני בטוח ארגע מכל המחשבות האלה ואתן לחיים לזרום לכיוון שלהם.

תודה על התגובה

אל תחשבי כל כך קדימה.. תהני מהרגע!

אהבתי את השאלה הכנה שלך, אבל עוד יותר אהבתי את התגובה שכתבת לכל אחת/ד שהגיבה!

כמה קבלה, פתיחות, אהבת אדם. כיף ומרגש! 

שיהיה הריון קל, לידה קלה ועוצמתית ונחת אינסופי!

סיכוי שהדימום מהאספירין?

מי הביא לך את האספירין? תבדקי מולו

אני גם בהריון אחרי הפלות. לקחתי אספירין בתחילתו

היו לי כתמים ושאלתי את הרופאה שלי והיא אמרה שאם זה ימשיך להוריד את האספירין ולקחת נרות של תמיכה. ב"ה זה לא המשיך לי

למה את מרגישה שאין מי שמלווה? אין לך רופא קבוע?

ואין לי עדיין רופא קבוע כי מי שהיתה לי נסעה להתמחות בחו"ל

אז בינתיים כביכול משויכת לרופאה (טובה) מהמוקד אבל היא שם רק בימי שלישי ורביעי

ולמה בביה"ח היום בכל התחקורים לא אמרו שסיכוי שהדימום מהאספירין? ממש מרגיש כאילו אף אחד חוץ מהצ'ט לא יודע מספיק... ושאומרים דברים סותרים... זה מחרפן.

אם את רוצה המלצה לרופאה פרטית אז רקפת יואלי נחשבת ממש טובה בתחום

אבל אין כמעט תורים

מצאו משהו שגורם להפלות?

אצלי לא מצאו והביאו לי בעיקר לתמיכה

והם באמת לא יודעים.. עם כמה שזה מתסכל.. זה עולם שאנחנו פחות מבינים אותו- אלא אם כן מצאו סיבה להפלה

של פוריות שלא ממש הגעתי אליו בסוף גם אספירין אז מוזר לי שזה עושה דימום. לא יודעת...

אבל כשאני לקחתי והיה לי כתמים הרופאה אמרה לי שאם זה מתגבר אז להפסיק.. אבל בסוף ייעוץ רפואי זה לכל אחד לפי המצב שלו

אבל הוא מדלל דם, אז אם יש דימום האספירין יכול להגביר אותו.

אני לוקחת אספירין מסיבות אחרות, ואמרו לי להתחיל בשבוע 12 ולא לפני.

במכשיר טוב. האמת שהייתי נחה ושותה הרבה ככל הניתן. וממשיכה לעקוב. לא הנחיה רפואית אבל לא נשמע שיש מה ללכת אם יהיה עוד כתם. אם יהיו כאבים או דימום משמעותיים אז תלכי. אצלי בחוץ רחמי הבטא לא עלתה משהו. לרוב בכל מקרה זה לא מסוכן ברגע וגם אם אין כאבים אז כרגע לא הייתי דואגת מזה. רק עוקבת.

הבטא בראשון 3+6 היתה 112, ואתמול 4+1 היתה 216. היום 4+2 היתה 297

לכן אמרו לבדוק א"ס בקהילה עוד שבוע...

כי אמרו שזה רמה שעוד לא מעידה על חוץ רחמי, וגם לא רואים עדיי ן בא"ס

אבל לא נראה לי שיש מה לעשות

אני ממש מבינה אותך

לי פעם היה משהו דומה ערב תשעה באב

תכלס אם את לוקחת תמיכה

ונחה ולא צמה

אין משהו שאת יכולה לעשות

לא צריך להבדק מכל כתם במצב הזה

פשוט לחכות.. לעקוב אחרי הבטא- היא עולה תקין..אבל בכנות על הגבול.. ממ שיכל להיות בסדר ויכל גם להעיד על כימי..כי ההכפלות מדי מדויקות..

באמת אין לדעת

היה לי פעם הכפלה פי 1.5 והיה הכל תקין

לא היתי משתגעת בבדיקות ומיון וכו

פשוט לעקוב ולחכות

לא היתי מפחדת כל כך על חוץ רחמי אם אין כאבים בכלל או משהו אחר

רק מכתם אחד פה ושם לא היתי ממהרת להזיק

נבדקת לא ראו משהו חריג

אז היתי רק מנסה לחכות

וזה קשה אני יודעת

כאבים בצד שמאל של הבטן התחתונה. לכן רציתי לשלול

כמובן שלא ראו שם כלום חחח

בסוף שלח לטכנאית וראתה עובר עם דופק תואם גיל

רופא ותיק ומומחה

זה היה ממש מלחיץ

הוא שאל אותי מאיפה אני יודעת שאני בהריון בכלל כי לא רואים כלום 😶

אמרתי לו שעשיתי בטא

אז הלך לבדוק במחשב..

ואז שלח אותי לטכנאית

מעל אלף אמורים לראות משהו, אפילו שק. רק בקטע של מיקום בתוך או מחוץ לרחם...

בשביל לבדוק.

אבל את יכולה לקחת פרימולט נור ואם תגלי שאת בהריון אז תפסיקי

אמור להתחיל דימום אחרי כמה ימים ואם יש הריון כנראה שזה עלול לסכן את ההריון.

אז לא הייתי מסתכנת בזה

הוא כי רירית הרחם נושרת, ואם יש הריון היא פשוט לא נושרת...

זה מה שידוע לי

כתבו שהן גילו הריון מיום 8..

אז מתי אפשר לבדוק?

וחוץ מיזה לקחת פרימולט נור,הוא לא מונע הריון מקסימום אם את בהריון את תתחרפני מהורמונים🫢

השאלה אם בעייתי לקחת בהריון

בגלל זה זה רשום בעלון לצרכן

רק שזה תרופה במרשם רופא,אם זה יסכן אותך או את העובר הוא לא ייתן לך מירשם

בעיקרון אין שום סיבה לבדוק לפני האיחור.

ופרימולט נור צריך לקחת לפחות שבוע לפני תאריך הווסת.

אם זה מספיק מוקדם לקחת פרימולונט נור, זה מוקדם מידי לדעת אם יש הריון.

את בטוחה שצריך לפחות שבוע לפני הוספת?

כן, אני בטוחה. מה שפרימולוט נור עושה זה לגרום לגוף שלך לחשוב שאת בהריון ולא להתחיל לפרק את רירית הרחם שהיא המחזור. (ואחרי כמה זמן הוא מבין שעובדים עליו ומפרק אותה בכל מקרה)

אם מתחילים מאוחר מידי, הגוף כבר התחיל את התהליך של הפירוק וזה לא יעזור. (ואם מתחילים מוקדם מידי, לפני הביוץ, זה עושה בלגן הורמונלי וזו בעיה)

לי הרופאה אמרה ששבוע לפני הוסת זה המינימום לקחת ועדיף לכיוון העשרה ימים.

וכמובן לעניין ההריון, אם זה שלב שבו ההריון עוד לא התבסס ברחם, עוד אפשר "לעבוד על הגוף" ולתת לו הורמונים של הריון. אם כבר הגעת לשלב המבוסס הגוף יודע אם הוא בהריון או לא ויביא את המחזור, או יעלה את הבטא בהתאם.

האמת לא ברור הטרנד הזה בפורום של בנות שמעלות מקלות הריון 10 ימים לפני איחור. אני יודעת כמה שזה קשה לחכות, אבל בדיקה לפני שיש בכלל איחור במחזור סתם מעוררת צפייה או אכזבה מיותרת כשזה פשוט שלב מוקדם מידי לגילוי.

האמת שחפרתי את העלון המצורף אבל כתוב שם רק לפי הוראת רופא... אבל אחרי שכתבת עשיתי עוד בירור וגיליתי שאת צודקת, אז תודה (:

ולגבי הלבדוק מוקדם לגמרי מסכימה איתך... בזבוז של אנרגיות וכסף

זה עוד מוריד אמינות לביתיות פלוס בדקת מוקדם מדי.

וממש לא הייתי לוקחת כדורים כאלה, הייתי דוחה את הנופש או בודקת אופציה לביטול בטווח זמן קצר. אם את עם תמיכה לפעמים אפשר פשוט למשוך אותה יומיים נוספים וזה גם לרוב ידחה את המחזור. לא מובטח אבל.

את לוקחת תמיכה? אם כן את יכולה להמשיך אותה לכמה ימים וזה יחזיק לך. אחרי כמה ימים מתחילים כתמים וכו.. אבל לקצת זה עובד

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

לי זה קורה בעיקר בהריונות.

אבל דווקא הלילה גם חלמתי חלום.

לי יש תמיד חלומות כאלה מטורללים. אני אוהבת, סרטים מקוריים בחינם עם האנשים והדמויות האהובים עליי 😁

גם אני חולמת חלומות כאלה, לפעמים אפילו על דמויות בדויות לחלוטין (יש לי אפילו ספר שלם שכתבתי שמבוסס על חלום כזה שחלמתי בנערותי).

הבעיה היא שלפעמים גם יש חלומות מפחידים או רעים, ואז ממש קשה להתאושש מהם ביום למחרת...

לפעמים אני חולמת גם מבחוץ

אני לא חלק מהסרט בכלל

ולפעמים וזה הכי הזוי, אני דמות אחרת שהיא לא אני בכלל

ובלי לא יודע בכלל מה זה חלומות.

אבל לרוב דברים די קשורים לחיים

אפילו יש לי לפעמים סיפור בהמשכים.

אחותי לעומת זאת לא זוכרת אף חלום. היתה לנו תיאוריה פעם שזה קשור לדרך החשיבה. אני חושבת בתמונות והיא במילים.

את יכולה להרחיב על זה? חשיבה בתמונות מול מילים?

אני זוכרת שרשמת פה פעם על דרך המחשבה שלך (זו היית את?) וזה היה מרתק

נניח כשאומרים לי אננס אני "רואה" תמונה של אננס ואחותי "רואה" את המילה אננס כתובה על רקע שחור. זה מתבטא למשל כשרוצים להסביר למישהו משהו מסובך. אני רואה תמונות של התוצאה ומתארת לפי התמונה שבדמיון. גם כשמסבירים לי, אני "רואה" תמונה של התוצאה ומשנה את הפרטים, מתאימה חלקים וכו' לפי התקדמות ההסבר.

אני לא אזכור את המילים שנאמרו לי, אלא את התמונה שנוצרה לי בעקבות המילים. כל המידע נמצא, אבל הוא מסודר אחרת במח.

תמונות כמו שתיארת

נשמע משעמם לראות מילים 🤭

הקטע המוזר שעד שהתחתנתי כמעט ולא הייתח זוכרת חלומות. ומאז אני כמעט תמיד זוכרת אותם.

אני בדרך כלל מודעת לזה שזה חלום

אז גם כשזה מפחיד אני לא כל כך מפחדת

כי אני מבינה שזה לא באמת

ולפעמים גם יש לי שליטה חלקית על החלום

אז אם הוא נהיה מפחיד אני עושה לו סוף טוב

בשבילכם לשני הילדים.

לא צריך פסיכולוג לכל ילד...כמה מפגשים פרטיים בתשלום(בד"כ לא פחות משישה) והמשך במידת הצורך.

אנחנו ככה עשינו

מאוד עזר לנו

ובינתיים רשימת המתנה לסיוע מהקופה.

ולא שמעתי על רופאים שממליצים על פסיכולוג, בדרך כלל זו הגננת, המורה, ההורים שמרגישים.

אולי תדברי עם צוות החינוכי שלהם, שימקדו ויסבירו מה בדיוק צריך, כך שתקבלו את מלוא העזרה המדויקת בשבילכם וללא מריחות.

שצריכים מענים שונים. ניסינו גם הדרכת הורים. המסקנה כרגע היא שהם צריכים את הטיפול בעצמם ולא דרכנו.

הגענו לרופא עם תמונת מצב של מה קורה בבית, בגן, בחוץ, מה אומרות הגננות וכו. הוא התייעץ גם ודיברנו עם עוד אנשי טיפול בנוסף וכולם המליצו לנו על טיפולים רגשיים לילדים עצמם. היה לנו אפשרות לקבל טיפול דרך המסגרת החינוכית אבל לא הרגשנו שהמטפלת הספציפית מתאימה ואין אפשרות לבחור.

אנחנו ברשימת המתנה לסיוע מהקופה אבל אין לי 6 חודשים לחכות...

הדרכת הורים זה מצוין, אבל לא תמיד זה מספיק אם הילד צריך טיפול פרטני...

מה שכן - חשוב להיות עם יד על הדופק ולראות שהטיפול באמת מועיל ושאתם לא משלמים כסף לשווא.

ואולי-אולי לראות אם מגיעות לכם זכויות בביטוח הלאומי או ברווחה, ואז זה גם יכול לעזור כלכלית... (אבל ספק גדול אם תצליחו...)

אצל אחד הילדים שלנו טיפול פסיכולוגי לא הועיל וטיפול תרופתי שינה את חייו לטובה.

אם מתאים לכם ממליצה להתחיל תהליך מול בריאות הנפש. יש שם גם טיפולים ע"י פסיכולוגים

לכן יוצא 40 שבועות, אבל ההריון עצמו הוא 9 חודשים.

יש שבועיים "מיותרים".

החישוב לפי שבועות נח לרופאים, ויש כל מיני "שיטות" לחלק את הזמן המיותר בין החודשים. (שרירותי לחלוטין)

תוכלי להסתכל באתרים שמציגים מחשבוני הריון כדי לדעת איזה חודש ושבוע את.

לק"י

ויש חישובים קצת שונים לשבועות וחודשים בהריון.

בפועל מה שחשוב זה מספר השבוע. לחודש אין כמעט משמעות.

אז אני מנסה להבין את הפער. ברור ששבועות זה מהמחזור וחודשים לא אבל עדיין מנסה להבין באיזה שבוע נכנסים ליודש חמישי

מתאריך העברי של התל"מ תלכי אחורה, וכל חודש באותו תאריך מתחיל חודש חדש.

אז כל השבועות של החודש החמישי תופסים לזה ככה שהכי מאוחר להודיע זה למעשה שבוע 23.

(כשהחוק הישראלי קבע להודיע לכל המאוחר בחודש חמישי, לא היו עדיין האמצעים שמאפשרים קביעת שבוע היריון מדוייק)

לי החלו3ה הכי הגיונית

זה

1-6 ראשון כשבעצם ה1-2 זה כלום תכלס

7-10 שני

11-15- שלישי

16-19-רביעי

20-23-חמייש

24-27 שישי

28-31שביעי

32-35 שמיני

36-40-תשיעי

דר' אורנה רייכמן בשערי צדק היא רופאת נשים .

מנהלת מחלקת יולדות .התמחות נוספת היא עריה.

מקבלת דרך כללית מושלם.

תורים דרך המזכירה שלה.

כי אם לא, אני מבינה למה היא לא בדקה. את צריכה להתחיל טיפול כדי לראות אם הוא עוזר ובמידת הצורך לחזור אם לא

ואת הפיזיו להתחיל אחרי שיש שיפור

אם כבר התחלת ולא עזר זה אחרת

חוויה לא נעימה

חיבוק♥️

ואת לא רוצה לחכות - תנסי לחזור לרופאת הנשים שאבחנה אותך

יכול להיות שהפיזיו לא מכירה את הבעיה הזו ולכן לא רצתה לבדוק או לא רצתה לקחת סיכון לטפל עכשיו

ממה שאני מבינה אין קשר בין 2 הטיפולים, זה לדבר אחד וזה לדבר אחר

ייתכן ותצטרכי לחכות עד שיהיה שיםור כדי להתחיל פיזיו

אם כבר אבינו בבית חולים?

את צריכה לטפל עם המשחות, כמו שהנחו אותך.

ותשאלי את הרופאה אם אפשר לעשות תוך כדי פיזיותרפיה או לחכות לסיום הטיפול.

הרופאה אמרה לי שזו מחלה כרונית.

אני מתלבטת אם לחכות 3 חודשים או להחליף רופאה כי הפזיותרפיסטית אמרה שהרופאה קודם צריכה לבדוק אותי לראות למה אדום שם ורק אז אוכל להמשיך עם פזיותרפיה

תדברי עם המזכירות.

או שזה משהו בנוסף?

אם זה ממה שיש לך, את יודעת מה הסיבה ולא צריכה לחזור לרופאה בשביל זה.

אם הפיזיותרפיסטית לא מכירה ולא יודעת איך לטפל במצב כזה, תבקשי הנחיות מהרופאה, או שתמצאי פיזיותרפיסטית שכן מכירה.

אם האדום לא קשור, אז את צריכה שהרופאה תבדוק ותאבחן גם את זה.

אני לא מבינה לגבי בדיקה פנימית במצב הזה. אבל אולי תנסי לחזור לפיזיותרפיססטית להסביר לה את המצב ולשאול אם יכולה לתת תרגילים לבינתיים עד שהמצב ישתפר.

למשל היפופרסיב. תנסי לבדוק אם זה מתאים לך

כבר אבחנו אותך ונתנו לך משחות לשים, איןסיבה שהרופאה תבדוק שוב. דווקא הפיזיותרפסטית נשמעת לי לא בסדר בסיפור, אלא אם כן לא אמרת לה שאת יודעת כבר ממה זה או שאי אפשר לטפל עד שזה עובר

פרי/ירק מקולקל או מים עומדים.

בצבע כסוף

הוא היחיד שעזר לי האמת

שאני לא סגורה על ההשפעה שלהם...

פתרונות טבעיים שלא צלחו האמת

באינטרנט ראיתי למהול חומץ תפוחים ומים והם נמשכים לחומץ. וואללה לא עבד 😵‍💫 סתם נתקעתי עם בקבוק חומץ תפוחים

לפעמים גם יש תפו"א רקוב ואז גם יש את הסיפור הזה

קשה להיפטר מהם

מה שעזר אצלי-

שפכתי אקונומיקה בפח (בנדיבות יחסית) והנחתי במרפסת, לכמה ימים

אקונומיקה- בכיור, בשיש, בקיר, איפה שאפשר.

מכה בהם עם חפיסת טישו והם מה שנקרא צונחים כמו זבובים

ועם כפכף יותר כיף 🤣

ננסה בהזדמנות

חחחח וגם יותר זמין

פרי וירק למקרר גם תפוא וכאלו כי הם נמשכים לזה

לבדוק אולי תפוא מסריחים בתחתית השק או פירות וירקות מסריחים נפל איפשהו

אשפה וקילופים של פירות ירקות מיד להכניס לשקית לאטום ולזרוק לפח

הם נמשכעם גם לקטניות בהשריה/הנבטה או מחמצת, התססות למיניהן וכד אם את בעניינים האלו לעצור לשבועיים תהליכים עד שהכל מתאפס מבחינת הברחשים ואז לנסות מחדש

לשטוף כל פינה באקונומיקה למרות שאני לא אוהבת אבל לעיתים כאלו חייב

וזה אמור להיפסק

למקרר...

למרות שכשקראתי שוב נשמע שכך

הכוונה שהם נמשכים לכל הסירחון שנוצר מהסלסלאות תפוא וכד, אז לנקות הכל טוב טוב באקונומיקה גם שם

וכל מה שאפשר למקרר

לא ידעתי

מה הבעיה עם זה?

אחסון תפוחי אדמה במקרר אינו מומלץ והופך לבעייתי מבחינה בריאותית. הקור גורם לתהליך שבו העמילן מתפרק והופך לסוכרים. כאשר אופים או מטגנים תפוח אדמה כזה בטמפרטורה גבוהה מ-120°C, הסוכרים מגיבים עם חומצת אמינו ויוצרים חומר בשם אקרילאמיד (Acrylamide), אשר נקשר במחקרים פוטנציאלית לסיכון מוגבר לסרטן.

אמאלהה לא ידעתי אני קבוע שמה במקרר

תודה יעל

מצאתי את הניתוח הזה HEALTH EFFECTS - TOXICOLOGICAL PROFILE FOR ACRYLAMIDE - NCBI Bookshelf(המחקרים שהוא מביא די מיושנים, לא יודעת אם יש מידע יותר עדכני)

שבגדול ממה שהבנתי בו נחקרה חשיפה של כמות גבוה פי כמה וכמה ממה שיש בתפוחי אדמה באופן יום יומי, בעובדים בסין שעבדו בייצור ושאפו את החומר בכמויות גבוהות נצפו תסמינים של חולשה, קילופי עור, כאב. אבל במחקר ארוך טווח על העובדים לא נמצאה עלייה בהתפתחות סרטון אצלם בהתאם לצפוי באוכלוסייה הכללית.

בחשיפה דרך הפה (שוב, של כמויות גבוהות במיוחד) יש תמותה מוגברת של חולדות, אבל לא נמצאה השפעה כלל על בני אדם.

מודה שלא עברתי על כל המקור, הוא די ארוך ובאנגלית, אבל ממה שהבנתי ההמלצה הכללית היא להמנע מאחסון תפוחי אדמה במקרר, בגלל חשש לסיכון פוטנציאלי, למרות שלא נצפה סיכון במתן בפה לבני אדם.

לק"י

גוגל בטח זוכר....

אפשר לקנות חומר ייעודי במשתלה