אני לא משקיעה בקוקיות ובוורוד וכו'..

וכוווולם מסביב משתגעים ממני!!

למדתי להשתגע איתם קצת. השניה שלי שובבה ממש כמו בן.

זה מזה סטראוטיפ לחשוב שכל הבנות הם עדינות, שבריריות, מתבכיינות וכו'..

הבנות שלי מאוד מביעות את עצמם וזהו..

וחוץ מזה שכן יש מקום להתחיל לעבוד על עצמך ועל ההודאה לקב"ה!!

בהתחלה קצת היה לי קשה, מודה.

אבל היום- הכי שמחה ומודה לה', אין אין אין על בנות!!!

ואל תתייחסי לאף אחד מסביב, את תהני ותשמחי בבת שלך מאד מאד!

ונכון שזה אולי קלישאה- אבל העיקר העיקר הבריאות, הלוואי שתגידי את זה ממקום של שמחה ולא מצער!

בת בכורה זה ממש כיף! היא תגדל ותהיה חברה טובה שלך, שתוכלי להתייעץ ולבלות איתה..(אני בעצמי בת בכורה)

ובע"ה תעזור לך בגידול אחיה הקטנים

וזה ממש סטריאוטיפ שהיא תהיה מפונקת ותעשה דרמות, רוב הבנות לא כאלה

גם אני באה מרקע דומה, אולי אפילו יותר קשה של יחסים מורכבים עם אמא שלי, שבתורה היו לה יחסים מורכבים מאוד עם אמא שלה.

אני מודה לה' שהשניים הראשונים היו בנים כי הייתי במצב נפשי לא פשוט בתחילת הנישואין בגלל היחסים עם ההורים שלי.

אבל כשנולדה השלישית כבר הייתי במקום אחר ב"ה, ואני מרגישה שהיחסים הנהדרים שלי עם בתי הם תיקון לא רק שלי אלא גם של דורות אחורה. היום גם אני מחוברת לאמא שלי חזק, וגם היא עצמה עברה תהליך של בירור מול אמא שלה בזכות זה.

זו המטרה של השרשור ללמוד לא להעביר את הפחדים הלאה לבת שלי ולתת לה תחושה שהיא רצויה (כי היא רצויה מאוד!), אולי תוך כדי אני אלמד לעשות תיקון ליחסים שלי עם הנשים בחיי..

רציתי פדיון שזו מצווה די נדירה

והסיבה השניה כי בעלי נורא רצה בן ובאיזשהו מקום לא רציתי לאכזב אותו. (ברור שזה לא תלוי בי (זה היה מרגש לא משכל..))

הייתי בהלם שזו בת (לא שלא ידעתי ש50% זה בן ו-50% זה בת, ידעתי אבל דמיינתי בן ופתאום זה לא..) וגם כל הזמן דברנו על העובר בלשון זכר אז זה פתאום היה לשנות את ההתייחסות קיצר הייתי צריכה לעכל.

מהרגע שהיא נולדה אנחנו משוגעים עליה, היא מתוקה שאין דברים כאלו ומסבה לנו המון אושר ושמחה.

התחושות שלך מובנות, זו באמת יכולה להיות סוג של אכזבה כי זה לא מה שציפינו..

אבל תהיי בטוחה שכשתראי אותה ותחזיקי אותה על הידיים שום דבר כבר לא ישנה. תאהבי אותה כי היא הבת שלך ולא תביני איך בכלל הרשית לעצמך להתאכזב ולרצות משהו אחר.. כשזה בלייב זה עוצמתי וחזק ואין דבר מתוק מזה.

שתהיה לך לידה קלה ובידיים מלאות בעז"ה!

הבת שלי בת 10 חוד'.

בעלי מפנק אותה ומשתולל איתה. לגמרי זורם.

זה לא רק קניות וקוסמטיקאיות. רק טיפה בים. וממש אפשר גם בלי.

ולגבי ה'מריבות' - זה בא ממקום של רצון לבירור ולהגיע לאמת. הרי אפשר לומר גם על בנים שהם וותרנים ופראיירים, במקום  לארג'ים ומפרגנים (כמובן שזה לא נכון), אבל הכל תלוי בנקודת המבט.

אכן, גבר ואישה הם דברים שונים, אבל הקב"ה ברא כך כי יש צורך בכל צד, שניהם טובים.

אני גם הייתי בגישה שלך (יותר בתור נערה), של הרגשה שאני יותר מתחברת לעולם הגברי, ואפילו חשבתי שאני גברית, עד שלמדתי יותר לעומק, וזה הביא אותי להכרה מחודשת של עצמי, לשמחה גדולה במה שאני (וגם להערכה גדולה יותר לעולם הגברי בכלל, ולבעלי בפרט).

אולי זו הזדמנות בשבילך ללמוד ולברר קצת על הנושא.

כמובן, אני בטוחה שאת שמחה כבר עכשיו בטוב שקיבלת, ושתהיי אמא נהדרת לתינוקת בע"ה (לדעתי כשתראי אותה אחרי הלידה, כל המחשבות האלו פשוט יעלמו...), אבל מציעה לך עוד דרך לשמוח באמת בבת שלך עוד בהריון.

ואגב, אני קוראת את שאר הדברים שכתבת על היחס של המשפחה של בעלך לבנות. בעיני זה ממש חמור. את כאמא צריכה לבדוק ולעמוד על זה שיתיחסו לבת שלך באהבה ובחום, בלי השוואות לנכדים אחרים. תכניסי לך את זה כבר מעשיו לראש שאין מישהו ששוה יותר, או שראוי ליותר אהבה מאו יחס, כדי שבבוא הזמן תוכלו לעמוד על זה מול המשפחה. (ואם לא - הייתי מפחיתה את הביקורים שם. מניסיון כואב - הדברים האלו יכולים לפגוע מאוד מאוד בילדים, וכשהילדים רואים שההורים עומדים כנגד זה - זה מחזיר את הביטחון).

אבל הרבה נשים הן כאלה, זה גורם לי לחשוב - מה אם הבת שלי תהיה כזו? אני מאחלת לה שתהיה מה שתרצה ומה שהיא תבחר, אבל אולי זה יעיב על הקשר שלנו? אולי זה יגרום לנו לא להתחבר אחת לשניה ולריב? 

את צודקת במליון אחוז בזה שאפשר להגיד שגברים יותר פרייארים ופחות אוהבים לחפור בדברים ולברר אותם עד הסוף ופשוט מעבירים הלאה, זה משהו שמוציא אותי מדעתי כשאני רואה אותו אצל בעלי, ומצד שני לפעמים אני מסתכלת על זה ואומרת "הלוואי והייתי כמוהו", פשוט מעבירה דברים ולא נתקעת על קטנות ושטויות, אבל אני בכל זאת בת (תודה לאל והדברים האלה מפריעים לי. הפחד שלי זה איך זה יהיה עם הבת שלי. איך אני אתמודד איתה כשהיא תחליט שהיא עושה ברוגז 3 ימים? או בוכה מכל בובה שהיא לא קיבלה? לא התמודדתי עם זה אף פעם, אלא רק מהצד השני - עם אמא שלי הייתי מסוגלת לא לדבר ימים שלמים ולא להגיד לה למה, ועם בעלי גם, עד שעבדתי קשה מאוד על עצמי ולמדתי להגיד מה מפריע לי. אבל כשזה מגיע מצד נשי אחר (חברות וכאלה) פשוט אין לי כח לזה, אני מוכנה לשבת לדבר על מה שצריך, אבל לא להתקע ימים שלמים על דברים ולהתקטנן על כל מילה שיוצאת מהפה.

בנוגע למשפחה של בעלי - ניסו לפני ואני מניחה שגם אחריי ינסו. אין מה לעשות עם זה. הנושא ידוע ומדובר במשפחה ועדיין, אין רצון לשנות אותו, ואני גם לא בטוחה שיש לי כח לנסות לשנות אותו. זכותם לא להתחבר ולא לאהוב. זה מפחיד אותי אבל אם אתעקש איתם זה מה שיגרום להם לאהוב את כולם אותו הדבר? ההפך.

אני יודעת שלא מגיע לילד אחד שיאהבו אותו פחות מאחר, אבל אני אשקר אם אני אגיד שאין לי אחיינים מועדפים. אני כמובן לא אגרום לאף ילד להרגיש לא אהוב, ואתייחס לכולם שווה בשווה, אבל יש ילדים שמעייפים אותי יותר וגורמים לי לרצות לא לבוא בשבתות שהם נמצאים. פשוט כי אין לי כח. אבל אם אני כבר שם - אני מאה אחוז עם ילד שניגש אליי ואתייחס לכל אחד בתשומת הלב שמגיעה לו.

אני יכולה לומר לך שגיסתו של בעלי ניסתה לעמוד על זה ולגרום למשפחה להתייחס בצורה שונה אל הבת שלה. היא גם ניסתה להראות להם שיש דרך אחרת לחנך והיא בכלל, לא עומדת ב"רף" שהמשפחה הציבה. זה גרם לריחוק ולהרבה מקרים לא נעימים. לא רוצה להיות שם. אני אוהבת שם את כולם אהבת נפש, ועם כל הביקורת שלי עליהם הם כמו משפחה שלי ואני לא רוצה להגיע למקום של סכסוכים על נושאים שהם מקובעים ואין שום דרך לשנות אותם.

אני מקווה שאני אלמד לנווט בין כל הטיפות האלה ושהילדה שלי לא תרגיש מחסור באהבה.

סליחה על החפירה

סתם עלה לי תוך כדי שקראתי מה שכתבת -

במשפחה שלך ועוד יותר של בעלך, נשמע שמעדיפים בנים, והבנות גם "ממשות" את ההעדפה הזאת ומתנהגות בהתאפ בצורה מעצבנת.

אני לא מבינה גדולה אבל חשבתי שאולי חלק מההתנהגות המעצבנת היא כי הן הזן הנחות יותר בבית. אין מצב שהאמא מעדיפה חזק בנים והבנות לא תרגשנה את זה.

תחשבי על זה אחרת: מה שראית זה אצל אחרים, מה שאצלך זה תלוי בך.

את יכולה מההתחלה לא להעדיף דווקא בן וגם לחנך את ביתך לא להיות מעצבנת.

אני יכולה לומר לך שבאמת יש התנהגות טיפוסית כזאת, אבל בבית שלי ההורים חינכו אותנו מאד בראש גדול ובוגר ואחותי ואני תמיד היינו מחוץ למריבות הקטנוניות שיש בהרבה כיתות. אז תנסי לחשוב שזה תלוי בהרבה בך. ואת לא רוצה שהיא תרגיש שאת העדפת בן תחתיה ולכן את צריכה כבר מעכשיו לחשוב ההפך - הכי מתוק זה בת נעימה וטובה ובוגרת! מכירה הרבה הרבה כאלה, במיוחד בנות בכורות!

(רק מסייגת שלי יש בת וזה מה שהכי רציתי בעולם אז לא עמדתי בהתמודדות שלך..)

פתאום הכל נראה הגיוני. 

אחת הסיבות שפתחתי את השרשור הזה היתה כי אני באמת רוצה לנער את כל הדיעות הקדומות ולגדל את הילדה שלי בלי שתרגיש חס וחלילה שהעדפתי משהו אחר על פניה.

ככל שאני קוראת פה תגובות ככה אני יותר נרגעת.

התגובה שלך מאוד עזרה לי לסדר דברים בראש.

תודה

אני באמת מתפללת רק על בריאות שלי ושל העובר

אבל:

א. תופתעי כמה הבת שלך יכולה לכבוש

במשפחה של אמא שלי ר"ק בנים "שווים" אבל יש כמה נכדות שבכל זאת כבשו את לב הסבא-סבתא ויש להן מקום מאד מאד של כבוש (במיוחד על הרקע של כל הנכדין הבנים, משפחה של בנים)

ב. יש בנות שהן כמו בנים. לי יש בן ראשון, והוא עדין פחד ממש כמו ילדה ולעומת זאת הבת שלי היא השניה והיא שדונת קטנה

מצד אחד אוהבת בגדים יפים וענינים אבל מצד שני היא שובבה בטירוף ואפילו הגננות שלה אטומרות שהיא ממש בן קטן (אנחנו קוראים לה בנה בפתח קמץ)

ג. כמו שכבר כתבו לך - בת תחילה סימן יפה לבנים 

אה, ועוד משהו, בנות נורא קשורות לאבא, הבת שלי (בת שנתיים) קשורה לבעלי ברמות הזויות (ברמה שמפריע לה שאני והוא מדברים בשקט או משהו) וכל היום מתווכחת עם אחיה הגדול - "זה אבא שלי, רק שלי"

המון המון נחת - הריון קל, לידה קלה ובידיים מלאות בתינוקת מתוקה אהובה ובריאה!!!

אני מתפללת כל יום על הבריאות של הקטנה הזאת. אני חס וחלילה לא מעדיפה מין על פני בריאות. התפילה הראשונה שלי היא בריאות. אני גם לא מתפללת לזכר מן הסתם כי כבר אין טעם עכשיו. אני פשוט מנסה למצוא את הצד השני, זה שגידל בנות ולראות מה זה באמת ולאן אני נכנסת. בתור מי שהתרחקה מנשים כל חייה, זה טיפה מלחיץ לקבל אחת כזאת במתנה

אצלנו במשפחה דווקא הנכדות פחות כבשו את הסבתא. יש לה העדפה מאוד מאוד ברורה לנכדים מסויימים. היא אוהבת את כולם אבל אי אפשר לפספס את האהבה שלה לנכדים מסויימים.

משום מה נורא מפחיד אותי שהילדה שלי תהיה פחות אהובה על ידי המשפחה, כי אני רואה את אחייניות של בעלי שאף אחד לא מסתדר איתן. 

בנוגע לבעלי - הוא נורא נורא בן באופי שלו, הכי שובב בעולם, כדורגל כל יומיים, הוא קונה כל דבר שטס על שלט, כל אחיין שלו שהוא רואה הוא ישר מרים ומעיף באוויר ומשתולל איתם בלי סוף.

נכון שיש גם בנות שובבות, אבל לרוב הן יותר רגועות והמשחקים שמעניינים אותן הן בובות ומסיבות תה אני קצת חוששת שבעלי לא ירגיש חיבור ולא יהיה מסוגל לשבת לשחק איתה באופן רגוע. הוא לא מאלה שמסוגלים לשבת בשקט.

תודה רבה על התגובה

ואיך שבעלי משתולל איתה...

היא חולה עליו, ישר שהוא מגיעה היא מתחילה לגרות אותו שישתולל איתה.

בנות יודעות להתחנף ולגרום שיאהבו אותם גם בלי שרוצים.

ילדים הם לא כמו אחיינים/ אחים/ נכדים. נתינה מולידה אהבה.

אתם תאהבו אותה כי היא הבת שלכם.

אני בטוחה שנאהב אותה. 

אלו סתם חרדות של הריון ראשון שמגיע עם משהו שלא ציפיתי לו.

תודה

דבר ראשון, התיאורים שלך על בעלך מאד מזכירים את בעלי.... שובב עולמי שחמותי מוכנה להודות שהרבה מהתעלולים של הבת שלי כבר ירדו לעולם לפני עשרים ושמונה שנים כשבעלי כבר ניסה אותם...) גם עם בנות אפשר לכייף, וזה ממש לא נכון שכל הבנות הן כבדות וסנוביות (אם אותי החנונית בעלי הצליח למשוך לטיולי ג'יפים הכל אפשרי)

הבת שלי לדוגמא לא משחקת בבובות באופן קלאסי של ילדות, תמיד עגלת הבובות מעורבת בתאונת דרכים, מתהפכת, הבובה "זהו, נהרסה הבובה" כלשונה והאמבולנס והמשטרה פליימוביל נכנסים לפעולה....

דבר שני - הגיוני שיקח לך זמן להתחבר לסגנון ולאופי שלה, אבל תראי שאם תחזיקי ממנה עולמות - ככה יסתכלו עליה

בהתחלה אפשר לעשות את זה מעושה - להגיד לעצמך וגם במשפחה של בעלך משהו כמו: צ'וצ'קית המטריפה עשתה ככה, צ'וצ'קית הכי הכי, כשהיא גדלה להציג התנהגויות חיוביות שלה (כמו עמידה על זכויותיה ודעותיה) באור הנכון - זה עובד בסוף.... (גם על עצמך וגם על המשפחה כולה)

תראי שאם את ובעלך (במיוחד הוא... הוא "משלהם"...) תשדרו שאין כמוה - ככה יתייחסו אליה, נכדים זה לא ילדים - בסוף הם יפתחו את העיניים ויתנו לה את המקום שלה, גם אם באופן כללי היתה להם גישה שונה... תני לזה את הזמן

מסכימה איתך שעם העבודה שלי על עצמי והדיבור וההתעסקות בזה אני ארגיש אחרת.

אני יכולה לומר לך שברגע שיצאנו מהסקירה וגילינו שזו בת סחבתי את בעלי לשילב ואמרתי לו - יאללה מתחילים להסתכל על בגדים לבנות קטנות. אני כן מרגישה שככל שאני מתעסקת בזה יותר כך אני גם מתחברת יותר. וזו המטרה שלי.

אני לוקחת לתשומת ליבי את הנושא הזה של ההתייחסות אליה ואיך זה ישפיע על אחרים.

אני כן יכולה לומר לך שגיסתו של בעלי חולה על הבנות שלה ומדברת עליהן המון, ועדיין, במשפחה מאוד מרוחקים מהן. אולי זה קשור לאופי שלהן, אבל אני מקווה שזה לא יהיה כך במקרה שלי. ואם כן, שהבת שלי לא תרגיש את זה אף פעם...

לפי הרצון והדאגה שלך - את עומדת להיות אמא נהדרת!!!

דוקא בגלל שיש למשפחה של בעלך בנים הכי כיף שיצא בת שתדעי שהיא תיהיה מיוחדת .

אז למשפחה של בעלי לפני שילדתי את בכורתי היה למעלה מ10 בנים וככ שמחתי שיש לי בת תחשבי היא תיהיה מלכה שם.

וגם בעלי ככ מחובר לבנים והוא והבנות שלי במיוחד עם הבכורה חיבור מושלם ,כשזה יהיה הבת של בעלך הוא יזרום איתה והם יהיו חברים טובים ...גם עם השלטים וגם עעם האחרים ויש הרבה הפתעות בחיים..

דוגמה כמו שהיא משיבה בתבובות על הספה והיא כאלו הגננת ובעלי זורם איתה ויושב איתה כאלו הוא הגננת השניה..

לגבי החיבור עם האמא לבנות ,אני תמיד אומרת שזה תלוי באמא.

אני אוהבת את אמא שלי מאד אבל אני למדתי שבשביל חיבור מושלם אתה לא יכול לחנך ולחנך ופעם ב.. לזרוק חום ואהבה...

[זה משו שאני אמורה לפתוח לזה שרשור בפני עצמו ..]

אני בעד לחנך באהבה כך הבנות יהיו חברות.

[ולדעתי מנסיון שעקבתי אמהות שחנכו בקשיחות וניסו אחכ להתחבר לבנות ,זה לא עבד!!

להיות עם הילדים פתוחים שירגישו בנח לשאול מה שהם רוצים..תמיד לחבק לנשק לפנק .לצחוק איתם על טעויות ולהסביר בניחותא טעויות שעושים..ולזרום....לא להתיר את האיסור אבל להסביר באהבה..

הבנות הדעתניות, החכמות ואלה שעומדות על שלהן נתפסות כנודניקיות וקשות.

יש על זה הרבה שיחות אצלהם במשפחה.

ודווקא מאוד רציתי בת עם דעות משל עצמה, אחת כזאת שיודעת מה היא רוצה. 

אני רואה את אחייניות של בעלי ואיך המשפחה *לא* מקבלת אותן וקשה לי עם זה. ולעומת זאת הבנים נסיכים שם. גם הגדולים חונכו להיות המלכים של הבית. הכל מורגש שם בצורה מאוד ברורה.

יכול להיות שזה לא צריך לשנות לי בכלל, אבל אני מפחדת שהבת שלי תגיע לשם ותרגיש את הכל... זה משהו מעוות גם בתפיסה שלי שצריך להשתנות. 

אשמח לשמוע עוד קצת על הנושא של חינוך וחיבור לאמא מהצד שלך. אני עוד לא יודעת איזה אמא אני אהיה, ואני כן רוצה ללמוד להתחבר לבת שלי ולתת לה תחושה שאני חברה שלה ומצד שני היא גם תצטרך חינוך מן הסתם.

אם תפתחי שרשור אני בטח אקרא

בגלל החשש מהמשפחה של בעלך.

אז אולי הצעד הראשון שאת צריכה חלעשות הוא להיות עם אצבע על הדופק ובאמת לעקוב ולראות מה היחס ולהאיר את עיניהם של הסובבים כדי שזה לא יקרה עם הילדה שלך.

מה גם שיכול להיות שהיחס לא נובע מעובדת היותם בנות, אלא מהזן ומהאופי הספציפי שלהם..

חוץ מזה, שילד מקבל את עיקר הבטחון והאהבה שלו מההורים שלו.. כך שדעת הסבתא פחות חשובה לו

ראשית, הבאסה מאד מובנת.

ברור שאת שמחה בהריון ומודה לה' עליו.

אבל רצית בן ויש לך בת וזה מבאס אותך.

קבלי את עצמך עם הקושי הזה.

זה לא אומר שאת לא בסדר

או שחלילה לא תאהבי את ביתך.

אולי ייקח לך קצת זמן להיקשר אליה אחרי הלידה,

וזה גם בסדר לגמרי.

אפילו נשים שציפו מאד לילד

לעתים מתקשות להיקשר אליו אחרי הלידה,

וזה ממש בסדר.

לאט-לאט ועם הזמן את תיקשרי אל ביתך

ותאהבי אותה בע"ה.

טוב שאת יודעת שיש דברם באופי של בנות

שקשה לך איתם.

המודעות העצמית הזו יכולה מאד לעזור לך

לעבוד על עצמך אם וכשתיפגשי מול הקושי הזה

בביתך.

בכל אופן, מה שאת חשה זה בסדר ואני מאמינה שזה יחלוף

ותרגישי חיבור ואהבה ענקית לגוזלית שלך.

גילוי נאות: אני אמא לשלוש בנות

נסיכות אמיתיות ומודה לה' על כך.

בנות זה פשוט מתנה לאמא.

וכמובן שגם בנים : )

הביאוס מגיע ממקום של פחד מהלתמודד עם הדבר הזה.. בגלל זה מאוד חשוב לי ללמוד את המקום הזה לפני שהקטנה תגיע כדי שאוכל לתת לה את התחושה הכי אהובה שיכולה להיות.

היי,

קראתי את מה שכתבת והאמת שמה שזה עורר אצלי זה יותר את הרגש של הילדה ופחות את הרגש של האמא,

ואני חייבת לכתוב לך את זה בשביל הילדה..

ההורים שלי מקסימים וטובי לב. אבל אני גם גדלתי בבית שבו הבנות נחשבות פחות, והבנים יותר.

זה אף פעם לא בא לידי ביטוי בשום פעולה קיצונית, סתם הרגשה כללית כזאת שאני ואחיות שלי- וגם אחים שלי אם לומר את האמת- הרגשנו.

זה לא פשוט בכלל לגדול בהרגשה שאת סוג ב, ואגב- עד גיל מאוחר את אפילו לא מבינה למה.

כשאת סוף סוף מבינה למה זה גרם אצלי למרד, זלזול בהורים על התפיסה הפרימיטיבית שלהם, ובאיזשהו מקום אני דיי בטוחה שעשיתי כמה וכמה דברים כדי "להחזיר" להם על ההרגשה שליוותה אותי בילדות.

לוקח זמן ועבודה עצמית להחזיר לעצמך את הביטחון שאת טובה, מוצלחת, למרות שאת בסה"כ בת.. 

ההרגשות שאנחנו סופגים בילדות נשארות איתנו כל חיינו. אנחנו מרגישים גם דברים שהמבוגרים לא חושבים שאנחנו שמים אליהם לב. וקשה, קשה למחוק אותן.

בבקשה בבקשה בבקשה שימי לב שההתייחסות הזאת לא נכנסת אלייך הביתה. בבית של בעלך היא פחות נחשבת? תתיחסי אליה את כאילו היא מלכה כשאתן שם! תרוממי אותה!

ואצלך בבית תאהבי אותה בלי שום קשר למין שלה.

בתור אמא אני יכולה להגיד לך שאני מבינה את האכזבה, אני רציתי בת ראשונה ויצא לי ב"ה בן מתוק ומקסים וגם התבאסתי בהריון

אבל אחרי שהוא נולד התאהבתי בו נואשות וממש לא אכפת לי מה המין שלו..

שתצליחי!

בגלל זה אני מנסה לעבוד על זה מעכשיו.

אני בטוחה שמרגישים את כל זה, אני רואה את זה גם במשפחה של בעלי, אמנם שם צוחקים על זה אבל אני יודעת שזה כואב באיזה מקום. זה גם מביא אותנו לרצות בנים יותר מבנות.

אוף, זה הזוי לגמרי. נראה לי נורא מעוות להתעסק בזה.

כתבת "כשאת סוף סוף מבינה למה" - מה גרם לך להבין בסוף?

תודה רבה על התגובה מהצד השני  

זו תהיה הראשונה שלי ב"ה, אבל יש דברים שאולי אני לא אשים לב אליהם והיא כן...

אשמח לשמוע אם את רוצה לענות על זה

אני לא יודעת אם יותר גרוע להכחיש או להודות בדבר כזה. אצלינו העניין די פתוח על השולחן וכולם יודעים את זה וגם צוחקים על זה. אין שם רגשות רעים בנושא והבנות מקבלות את זה באהבה.

מעולם לא התלונן שאין לו בן.

או שהוא קיוה לבן...

ובכל התמונו והוידאו רואים את זה בבירור

אנחנו כולנו קשורות אליו מאוד...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זה בהחלט מעודד!

בגדי בנות אני לא סובלת. אין לי בגד אחד ורוד או סגול בארון, הכל אצלי צבעים כהים. ומצד שני - מי אמר שבנות חייבות ללבוש ורוד? 

בעזרת ה' נצליח לגדל את הקטנה הזאת להיות בן אדם טוב, עם מידות טובות וכיבוד הורים והלוואי והיא תהיה יד ימיני וחברה טובה שלי. 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

נעימה, חמה, מודעת לעצמה ופתוחה לשינויים - מידות חשובות. 

בהתחלה לא התלהבתי מבנות... אבל אחרי שהן נולדו התאהבתי.

הן כל כך כיפיות וזורמות עם כל דבר. ואצלנו גם הבנות משחקות במכוניות ומשחקי בניה ולא רק בובות וברביות.

הן אוהבות מאוד את שנינו, אוהבות להתרפק על אמא ולהשתולל עם אבא. משתוללות אבל קל מאוד להרגיע אותן ומשתפות פעולה יפה. ממה שאני רואה דווקא עם בנים לפעמים קשה יותר, הם היפרים או הולכים מכות כל הזמן...

אבל זה באמת לא משנה, אני מקווה שהקטנה הזאת תהיה בריאה, ותהיה מה שבא לה

איך אפשר לעבור 9 חודשים בלי לדעת את מין העובר?? 

אני התחרפנתי עד הסקירה. היתה לי תחושה מאוד חזקה שזו בת אבל עד שלא קיבלתי תשובה ודאית דיברתי אליה כאל בן ואפילו בשם שחשבנו לקרוא לילד אם הוא יהיה זכר..

תכנסי לראות את הפרסומת של אולוויז, על מה מלמדים בנות שהם ומה באמת. "איך זה לרוץ כמו בת" וכאלה. 
יש לי 2 בנים, ואני אומרת שכשהיה לי בת היא תלבש כחול, וירוק, וצהוב ואדום וסגול. מקווה לא לקנות לה כלום ורוד. ממש. כי בנות מקבלות רק ורוד ומכניסים אלראש מה בת צריכה להיות. אני אתן לה את כל הצבעים בעולם. ורוד היא תקבל מספיק (יותר מדי) במתנה, אני אדאג לה לכל שאר הצבעים.

עוד משהו- כל אדם יש לו נטיות לתחביבים וכו. תלוי גם למה את מנתבת את זה. אני אוהבת אפיה ונגרות. באמת, אם הייתי צריכה לעבוד במקצוע בלי קשר להכנסות- הייתי בוחרת באחד מאלה. את יכולה לשלוח אותה לחוג נגרות, או לבנות ביחד בית מעץ. אל תיקני לה בובות אם את לא רוצה. קני לה בובת דובי או חמור או חתול. (לבן שלי יש סוס). 

אצלי גם בנים וגם בנות ילמדו אומנות לחימה. הם יוכלו לבחור איזה- קפוארה או ג'ודו או כל דבר אחר. 

ובעניין החברתי- אצלנו יש העדפה לנכד מסויים. יש נכד אהוב ונכדה אהובה. אז יש לי 2 בנים, אחד הוא הנכד האהוב והשני לא. לא אוהבת את זה בכלל. אין לי הרבה מה לעשות. מה שכן- כשקונים מתנות לאהוב אני מכוונת את זה שידעו שניהם שזה מיועד לשניהם. הקטן עדיין קטן ולא מבין, אז בינתיים לא נורא. אני מוטרדת מה יהיה בעתיד... אין לי אופציה לריב איתם, זה ככה אצלם כבר שנים. פשוט לא אוהבת את זה. אצל אמא שלי היה נכד אהוב אחד- כשהיה רק נכד אחד. עכשיו יש 2 ילדים אהובים. בעז"ה יהיו לה מלא נכדים הכי אהובים. בלי דרגות ובלי כלום. ככה אני גדלתי, ולעומת זאת ככה בעלי גדל. אני מנסה לכוון אצל המשפחה שידעו שכולם שווים, לא משנה מי יותר "חמוד" או "יפה" או "שובב". מנסה להשלים את היחס בעצמי.

לפי מה הם החליטו שזה הנכד האהוב וזה לא?

סתם מתוך עניין..

במשפחה של בעלי יש קטע שנותנים מלא תשומת לב לקטן (כי הוא חמוד ומתוק..) ופחות לגדול (כי הוא כבר גדול..) ואנחנו כל הזמן מעירים על זה וזה מסתדר לחודש וחזור ואז אנחנו מעירים שוב..

אבל כשקונים מתנות ברור שקונים לשניהם, לא??

זה היה נכד מסוים, עד שהגדול שלי הפך לבן חצי שנה בערך. מאז הוא האהוב. נולדו עוד נכדים אחרים, גם אצלנו וגם אצל אחרים, אבל הוא האהוב. 
עד עכשיו קנו מתנות אצלנו רק לגדול. אני לא יודעת אם זה כי הוא גדול והשני לא מבין, או כי הוא אהוב..
לנכדים אחרים כן קונים מלא מתנות..

אבל כשמוציאים את המתנה כשאנחנו שם לוקחים את ה"אהוב" ומראים לו את המתנות בהתלהבות, והשני רואה אותם אחרי חצי שעה בערך.. לא מספרים לשני על המתנות בכלל...

להרגיש שונה כשהיא תגדל בחברת בנות. 

אני מאוד רוצה לתת לה לגדול כמו שהיא רוצה, ולהתפתח לכיוונים שלה, העניין הוא שאני לא מכירה את הכיוונים שלה.

אמנם אני בתור ילדה שיחקתי בבובות וכאלה אבל בהמשך כבר לגמרי נטשתי את הצד הנשי המוחלט ומצאתי את האמצע שלי בנושאים "נשיים". 

אני אלביש אותה כחול, ושחור, וירוק ופחות או יותר את כל גלגל הצבעים. אבל אני מאוד מאוד מפחדת לכוון אותה לסוג בן אדם שאני. זה לא שאני טום בוי אבל אני גם לא מהבנות שמתעסקות בלי סוף במראה, בבגדים, בנעליים, לא הלכתי אף פעם לחוגי ריקוד או בלט, ואני כן רוצה לדעת שהבת שלי תעשה מה שהיא רוצה ואם היא רוצה לרקוד בלט בחצאית טוטו ורודה אני  בטח לא אמנע את זה ממנה. אני רק מקווה שזה לא יגרום לאיזה ריחוק בינינו...

בעניין החברתי - איך את רואה את זה שילד אחד הוא אהוב והשני פחות? ואיך את מנסה לכוון את המשפחה לכך שידעו שכולם שווים?

טוב שהקטן עדיין לא מבין, כל כך כואב לי על ילדים שגדלים בתחושה שאחרים יותר טובים או מוצלחים או אהובים מהם.

במיוחד כשזה בתוך המשפחה. אני יכולה לומר לך שאצלנו כשאחיינית של בעלי מגיעה יכולים לצעוק עליה ולהתעצבן עליה (כמובן כמובן בגבול הסביר ולא חס וחלילה דברים קשים) לאמא שלה זה נורא מפריע אבל היא גם לא תמיד שם בשביל לעמוד לצידה. כתבתי כבר לאחת הבנות פה בשרשור שזה נורא נורא קשה לעמוד מול דיעות מוצקות שנבנו במשך שנים. אני באמת לא יודעת איך לעמוד מול זה. 

לא יודעת למה כל כך מעסיק אותי כמה אחרים יאהבו אותה. 

אני יודעת שכשאני מחוברת לילד זה עד הסוף, והאהבה שלי תהיה טוטאלית ואני אשקיע את כ-ל כולי בילד, אבל מפחיד אותי שהבת שלי לא תקבל את זה חזרה. ורוב הסיכויים שזה מה שיקרה...לא שאני מתחשבנת אבל בכל זאת, אני יודעת כמה אני מעניקה לאחיינים של בעלי.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כדי חס וחלילה לא לתת לה הרגשה שהיא לא רצויה.

אני בטוחה במליון אחוז שזה סוג של "שיעור" שאני צריכה לעבור, ולא סתם נשלחה אליי בת כדי שתעזור לי לתקן הרבה דברים בעצמי.

אני יודעת שזה נראה כאילו אני מסתכלת מאוד רחוק וקדימה, אבל משום מה זה נורא מעסיק אותי. פשוט כי הייתי בטוחה שאני אלך לראות את משחקי הכדורגל של הבן שלי ובמקום זה אני אלך למסיבת סיום חוג בלט

מרגיע לדעת שאת לא מרגישה ריחוק ממנה אפילו שהיא שונה ממך. אני מניחה שאלמד את זה ככל שהיא תגדל ותתפתח. אני בטוח ארגע מכל המחשבות האלה ואתן לחיים לזרום לכיוון שלהם.

תודה על התגובה

אל תחשבי כל כך קדימה.. תהני מהרגע!

אהבתי את השאלה הכנה שלך, אבל עוד יותר אהבתי את התגובה שכתבת לכל אחת/ד שהגיבה!

כמה קבלה, פתיחות, אהבת אדם. כיף ומרגש! 

שיהיה הריון קל, לידה קלה ועוצמתית ונחת אינסופי!

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

איזה כיף מזל טוב

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (ילדתי תאומות לפני כ3 חודשים)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

האמת הייתי סומכת על תחושת הבטן שלך שזה מהאנטיביוטיקה. לא יודעת אם זאת סיבה לא לתת, אולי לנסות לבקש סוג אחר.

• בעלון הרשמי של אמוקסיצילין מופיעות כתופעות לוואי נוירולוגיות/התנהגותיות: היפראקטיביות הפיכה, אי־שקט (agitation), חרדה, נדודי שינה, בלבול ושינויים בהתנהגות.

• יש אפילו דיווח רפואי ותיק על שינויים התנהגותיים בילדים לאחר amoxicillin-clavulanate.

• במחקר שעקב אחרי תופעות לוואי בילדים, דווח גם על היפראקטיביות שיוחסה לאמוקסיצילין.

• מצאתי גם דיווח מ-2026 על מקרה של agitation בעקבות אמוקסיצילין, אם כי זה היה במבוגר ובתגובה הרבה יותר חריגה, ו

וואי אני בשוק מזה

ובפעם הבאה שיצטרך אנטיביוטיקה (בתקווה שלא תהיה חח) - תבקשי מהרופא סוג אחר.

מעניין לבדוק אם עכשיו זה אותו סוג אנטיביוטיקה שקיבל בעבר.

קרה לנו משהו כזה עם תרופה לייבוש נוזלים באוזניים. ובאמת בתופעות לוואי היה כתוב דברים כמו עצבנות וחוסר שקט.

השאלה אם להפסיק עכשיו?!

בעיניינים רפואיים. הוא חרטטן לא קטן והוא ימצא לך תמיד איזה מחקר נידח שלא עבר ביקורת עמיתים שמאשר בדיוק את החשש שלך, כדי להתחנף אלייך ולרצות אותך.

בכל מקרה מסכימה שזה ממש מוזר והייתי אומרת לרופא פעם הבאה שתהיו אצלו

לכל תרופה יש תופעות לוואי נדירות ויש נפוצות.

הרופא מקבל החלטה אם לשנות תוך כדי טיפול.

בנוסף, חשוב שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי של הילד

במיוחד שהתופעה חוזרת בפעם הדשנייה.

כי סטרפטוקוקוס יכול לעשות תופעות נוירולוגיות שמשפיעים גם על ההתנהגות

האמת שיש לו מלא פעמים דלקות באוזן (עניין תורשתי) ואני ממש נמנעת מאנטיביוטיקה.

הפעם הזאת הוא כבר שלושה שבועות עם חום עולה ויורד, צינון שיעול וכו, אז ברור שהאוזניים גם יצטרפו לחגיגה.

הלכנו איתו לרופא שהביא ישר אנטיביוטיקה בגלל האוזן. אני לא רציתי לתת וחיכיתי ובאמת חום ירד.

אבל אחרי שבוע שוב עלה ואז הוא התחיל גם להקיא והיה ממש לא נעים, הלכנו איתו למיון כנראה שהתייבש מרוב ההקאות..

לא ראו משו חוץ מאודם באוזן, ובבדיקות דם עליה במדדי דלקת, אז הם מניחים שזה דלקת אוזניים (למרות שאין אוזניים חריפות ) (ומה הקשר ההקאות)

עשינו גם צילום חזה, תקין בה

בכל מקרה מתחילים אנטיביוטיקה בגלל החום הגבוה והאוזן

לא יודעת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️

זה המדד הכי טוב. אבל תפני לרופא שיראה אולי לתת סוג אחר. יכול להיות אבל שההתנהגות היא מהמחלה עצמה. חום גבוה וגם בכללי מחלות זה משבש הכל. לפעמים אצלי אחרי המחלה כבר, היה עוד שבוע של עייפות ועצבנות.

באוזן יש את מרכז שיווי המשקל של הגוף לפעמים כשיש דלקת היא יוצרת לחץ על האיזור הזה וזה גורם להקאות. כמו שיש אנשים שמקיאים בנסיעה

נתתי לו תרופה שהיה בה סטרואידים ובתופעות לוואי היה עצבנות וחוסר שקט והוא באמת הפך לילד אחר וזה היה מלחיץ. כשסיימנו את התרופה הוא חזר לעצמו...

הוא רוצה לעשות עוד בדיקה פיזית כדי לשלול החמרה של הדלקת או משו אחר ואם לא ימצא סיבה אחרת לאי שקט יחליף את האנטיביוטיקה

בול כמוך.

מזל שאני אחרי לידה, אז הרגש על אש קטנה🤭🤭🤭

איזה חשק זה עושההה 😂 התינוקות מתוקים מדיי ואיזה כייף שיש עונה חדשהה

זה רק עשה לי חששות- הייתי ממש מרגישה את הכאב כשראיתי את הנשים בצירים

הזכיר לי את הכאב, הלא נודע.

כמובן בסוף אחרי- זה רק התמוגגות, כמה זה כיף אחרי...

זה יותר עושה לי חשק לתינוק

פחות לכל מה שסביב חחח הסוף הריון והלידה עצמה זה באמת קשוח

עכשיו אני אתלבט אם לראות עכשיו או לחכות לשלב שאני אהיה בהריון ולקראת לידה לפתוח את הצ'אקרות

לא רואה בייבי בום, אבל הייתי בערב נשים ענק השבוע שלדעתי הרוב שם היו בהריון.. עשה לי חשק מטורף

מהווה איזה שהוא תגמול עבורם (אולי פרסום וכו)

אבל עצם הצפיה יש בזה פרסומות וזה מפרנס

(לי לא מפריע, אבל כתבת שלך כן…)

אני בדיוק לפני כמה ימים אומרת לבעלי נראה לי שאני יהיה מוכנה עוד מאט

אני אתמול ב3 לפנות בוקר אחרי שעות של צרחות - לא משנה, שכח מזה כרגע 😅