בפרשה שלנו אנו קוראים על מכת בכורות. ועל ההלכה המעניינת שיוצאת ממנה, קדושת הבכורים. קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא. את קדושת הבכורים אנו מוצאים כבר קודם לכן, יעקב אומר לעשיו מכרה כיום את בכורתך לי. ורשי כותב שם - לפי שהעבודה בבכורות. אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. הבכור הוא הוא הכהן. הלכה זאת באה ע"מ שבכל בית יהיה כהן. יהיה את הקשר הישיר לעבודת ה‘ במקדש. אך לצערנו, עם ישראל חטא בחטא העגל. כל העם מלבד שבט אחד, שבט לוי. כמו שכותב רש"י הקדוש ויאספו אליו כל בני לוי- מכאן שכל השבט כשר. ובזכות שבאו ומחו על חילול ה-נהיו הם אלו שעובדים במקדש בפועל. וכן כותב רשי- אתה ההורגים אותם בדבר זה תתחנכו להיות כוהנים במקומם. לכאורה דבר זה מראה על רצון ה שלא בכל משפחה יהיה נציג קדוש לעבודתו, כי א"א לדעת מי יחנך אותו ואיך. אבל שבט לוי, לומדי התורה-יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. השבט שגם במצרים, כשכל עם ישראל עבדו בפרך, הם ישבו ללמוד תורה, אולי רק הם יכולים להיות קדושים. מגלה לנו התורה בהלכה שלא השתנתה אחרי חטא הבכורים. כל בכור נולד עם קדושה. כרגע עבודת המקדש אמנם אצל הלויים אך לכולם יש פוטנציאל. דבר זה נראה בבירור. שלא הפקענו את הקדושה מהבכורות. (במדבר רבה ג, ה) ”תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל (ג, יב), בתחילה הייתה העבודה בבכורות, ולפי שקלקלו בעגל זכו לוים על שלא טעו בעגל לכנס תחתיהם, (שם, יג): כי לי כל בכור וגו' כמה דתימא (תאמר) (שמות יג, ב): קדש לי כל בכור וגו' (במדבר ג, יג): לי יהיו אני ה', לפי שהוא אומר (שם שם, יב): ואני הנה לקחתי את הלווים מתוך בני ישראל תחת כל בכור, שומע אני מהיום ההוא ואילך לא יהיו הבכורות קדושים, תלמוד לומר: יהיו, מלמד שהם צריכים פדיון.“ לא הפקענו את הקדושה באופן גורף אלא רק כל אחד באופן פרטי נולד קדוש. אמנם אנחנו פודים אותו. אך גם הבן שלו-אם ייוולד בכור-שוב יהיה קדוש! וכתוב (ספרי בהעלותך) ”עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיוון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד ולשרת לעתיד לבוא ... והגם שנתנה העבודה ללווים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ואין מורידין.“ לעתיד לבוא-הבכורים יעבדו במקדש! בע"ה שבכל אחד מאיתנו תתנוצץ נקודת הקדושה הזו שיש בו ותעיר אותו לעבודתו יתברך אמן.
).