שעה שלמה חשבתי אם לפרט או לא... החלטתי שלא כי מן הסתם זה יגרום מחלוקת מיותרת

אבל אומר שהסיבה הראשונה שחלוש אמרה היא חלק מהסיבות

(נו יאללה... ביקשת..)

בקיצור אומר...לא שאני מכיר את כל הדתי לאומי כן? אבל אנסה לפרט מה אני מרגיש...

שוב אני מדגיש... אני מדבר על הדרך לא על המגזר... מקולקלים יש בכל מגזר

מרגיש יותר בטוח בדרך החרדית, יותר שייכות לדורות הקודמים.  

בעניין של ציות לחכמי ישראל (שהם המילה האחרונה... וגם אם בעיני אני לא רואה בעיה בזה)

בעניין של לימוד תורה נטו בלי להכניס לימודים זרים. (חוץ ממה שנצרך ממש לעבודת ה' או פרנסה)

בעניין של הקפדה על הלכות של צניעות והפרדה בין בנים ובנות...

ו... אחרון חביב,

לצערי בעברי החילוני נפגשתי עם יותר מידי בנות מבתי ספר דתי לאומי שבשבילם האיסור להיות עם גבר (והמבין יבין) זה רק בגדר המלצה.

דיי צרם לי.

והאמת... אני גם לא מתחבר לדיבורים האלה על "אתחלתא בגאולה".. לא יודע.. לא משכנע אותי.

הערה חשובה... אני לא מתכוון להתווכח על שום סעיף שכתבתי

ככה אני מרגיש וזהו.

כי אני כבר יודע שמה שיצא מזה זה רק בלאגן... 

זכור לי שכבר ניסו פעם... ומה שיצא זה רק מחלוקת וירידה לפסים אישיים עד שנעלו את השרשור

הכוונה שאני בעיקרון הולך לפי הדרך של החרדים... לפחות מה שאמור להיות...

אבל לא רוצה להיות חלק מהמגזר..

אם נניח מציעים לי חרדית מלידה לרוב אני דוחה על הסף... (גם אם קוראים לה רבקה.. סליחה ממשיח בן דוד )

יש הרבה דברים שאני לא אוהב במגזר... סוג של עדריות

לא כולם חייבים להיות אברכים...

לא כל הילדים צריכים להיות בישיבה למצויינים

לא כולם חייבים לסיים מסכת בבר מצווה... (מצחיק הא אבל זה ככה)

מותר וצריך לשאול שאלות באמונה...

ולא כולם חייבים ללבוש כובע וחליפה.

אני מקווה שהעיקרון מובן..

איזה יופי שיש דבר כזה.. להכיל גם את הדעה החרדית עם הדעה הדתית לאומית..

החרדים לאומים הם דוגמה מצוינת לכך לדעתי!! 

אפילו יותר מחלק.

אבל חשוב לי לציין שאני מעריכה מאוד גם את המגזר החרדי וחושבת שיש גם על מה להעריך.

אלא שגם הרב קוק,

שמבחינות מסויימות הוא אבי התנועה הדתית לאומית (למעט המזרחי) גרס שכל מי שחושש ליפול בשל ערכים עדינים ואיזונים מסוכנים מידי -  שלא יסתכן ויהיה חרדי

בתקופת הרב קוק היו "חרדים" ו "חופשיים". לא הייתה חלוקה של חרדית ודתיים לאומיים, הם לא היו קיימים עדיין.

אולי התכוונת לבנו הרב צבי יהודה שהוא אבי הכיפות הסרוגות.

א. הרב קוק לא כתב בדיוק כך. אלא שכתב שיש תמימים שהקב"ה נתן להם מחשבות התרחקות מ"אחרים" כדי שלא יתקלקלו. אבל לא "שלא יסתכן ויהיה חרדי". הוא גם לא השתמש עדיין במינוחים הללו. גם לא אהב את ה"חיתוך המגזרי"...

דבר שני, לא שייך לומר "למעט המזרחי", כי כל התנועה הדתית לאומית בהגדרתה, היא המשך מהמזרחי. עם הזמן, כבר יש "גוונים" בתוכה. ובוודאי שתנועת המזרחי החזיקה מאד מהרב קוק כמורה דרך, על אף שהרב לא היה שייך לאף תנועה, ולא ראה את השלמות בתנועה אחת בלבד.

לגבי המזרחי,

הרי שהוא הסתייג מהם, וודאי בנו וממשיך דרכו, וככלל- תלמידיו הרבים לא קשרו עצמם לתנועת המזרחי

כמו שאמרתי, הרב עצמו לא ראה עצמו "בלעדית" של אף תנועה אלא קשור לכלל-ישראל. וראה את האור שיש בכל תנועה. ב"מזרחי", מוכרחים לומר, ראה הרבה טוב ביחס לתנועות אחרות, אלא ציין שדרכם-המתונה טובה למה שרצו לבנות עם התנועה הציונית, אך לא תוכל להוביל לסוג של "מהפך" קודש.

לגבי הרצי"ה, זה ההיפך ממה שכנראה התכוונת במילים "בוודאי בנו". אני לא הזכרתי אותו, כי לא התייחסת לגביו מקודם. אבל הרצי"ה החזיק מאד מתנועת המזרחי. ציין לא פעם שה"אגודה", עם כל הכבוד, הוקמה בידי בעה"ב חשוב, ר' יעקב רוזנהיים, והמזרחי בידי הרב הגאון ר' יצחק ריינס.

אדרבה, באופן מעשי, הרצי"ה היה יותר קשור לתנועת המזרחי, כנראה גם בגלל שהתקופה שהוא פעל בה למעשה, כבר היתה יותר "מחודדת" מבחינה זו, קום המדינה וכו'.

הרצי"ה, בקביעות, תמך במפד"ל, כחלק מחלק מהמזרחי- הפועמ"ז. אחרי שהיה לזמן-מה "פילוג" - המזרחי-הפועה"מ, הרצי"ה החזיק יותר מהפועל המזרחי, בגלל שהם מחזיקים גם מהצד של העבודה.. ישוב בארץ בפעל.

כל זה לא סותר, שגם הוא לא היה משועבד לאף מפלגה. כשפעלו שלא ראוי, לא היסס לצאת-כנגד בתקיפות גמורה.

לדתי לאומי.

אבל זה לא ממש משנה, כל אחד ועבודת השם שלו.

העיקר שנמלא את הלב שלנו באהבה.

שהוא (חוזר בתשובה)- סוג של חבדניק שיצא לדרך משלו

והוא מאוד דוגל ביישוב ארץ ישראל השלמה

ויש לו חסידים שמאמינים מאוד בצדקת דרכו

שאל כל חבניק שלמד את תורת חבד, לא איזה חוזר בתשובה טרי, הוא יאמר לך שהוא מתנגד לציונות בדיוק כל שושלת האדמורים של חבד.

שבזמן מלחמת ששת הימים הרבי אמר לבחורים שבאו מחוץ לארץ ללמוד

 לא לצאת מהארץ למרות כל התחזיות ולמרות שההורים שלהם התחננו אליהם שיצאו.

הלכתי להמון הרצאות, קראתי, למדתי.

הלכתי לחוגי בית של יהודים משיחיים, רפורמים ואתאיסטים.

קראתי גם על האיסלאם והנצרות. אמנם לא כמו כל זרמים של יהודים למיניהם אבל עדיין...

העיקר שתעשי מתוך אמונה ושמחה. לא להיות "כבול" בתכתיבים סביבתיים/חברתיים.

זה לא בדיוק להמציא..

אבל אם נניח אני אוהבת בחרדים את ההפרדה בין הבנים לבנות,

ובדתיים לאומיים אני אוהבת את זה שיש יותר חופשיות בלבוש יחסית לחרדים,

אז אפשר לשלב ביניהם..

עוד דוגמא?

להתפלל בבית כנסת חרדי ולהיות בתנועת נוער (סתם אני אומרת זה לא שאני עושה את זה)

וזאת נראת לי אהבת ישראל אמיתית. שבאמת כל עם ישראל מאוחד.

לי מתאים דתי לאומי כי לדעתי דרך הזאת יותר מאמינה שבן אדם יכול לבחור בטוב גם אם לא עוקבים אחריו ולא קובעים לו מה בדיוק ללבוש, איפה לגור ואיפה לעבוד ובאיזה דרך להכיר בן זוג

לי דרך חרדית מזכירה אימא בחרדות שלוקחת ילד בן 13 לבית ספר ובוחרת לו בגדים כל בוקר ולא נותנת לו לעשות כלום בעצמו- עוטפת אותו בדאגה חונקת

ואני הייתי עם דעות ימניות אז זה בדיוק דיבר אלי

אני חושבת שזה נורא תלוי.

אני אישית עדיין מחפשת. 

בהגדרה אני בדתי לאומי אבל זה נורא מורכב וגדול. כי יש המון צדדים של הדתי לאומי.

מה גרם לי לא להתחבר יותר מידי למגזר החרדי?

ממ

אני לא יודעת בדיוק.

אני חושבת שזה שהמגזר הדתי לאומי היה הראשון שפתח לי חלונות לדת טרם הרבה.

גם לי אישית אני לא חושבת שמגזר חרדי מתאים.

אני נורא צריכה את החופש הזה ואת הפתיחות.

מה להסביר על עצמי?

אבל מהראיה שלי זה דיי משתלב עם הדרך החרדית  רק ששם יותר לב...

לכן לא ראיתי לנכון לציין את ברסלב כזרם בפני עצמו.

אני מאמין ששאיפה של מישהו ורצון שלו לשייך את עצמו למגזר מסויים נובע מהאישיות שלו

שלעיתים עם הזמן יכולה להשתנות בעקבות מקרים כאלה ואחרים או בקיצור כשהאישיות משתנה גם השיוך שלך עצמך לזרם מסויים משתנה..בכללי אני נמשך לכיוון החרדי

למה דווקא לחרדי..מוצא חן בעיני הנשמה נמשכת לא צריך הסברים יותר מידי..

ליכולת להכיל מורכבות, לצורך בגבולות ברורים, אולי לצורך להישען לחלוטין על גדולים ממך בלי לשאול שאלות ובלי להרהר אחריהם, אפילו לנטיה ליצירתיות. וכו'.

כל מה שכתבת מתייחס ל"צורך" להיות חרדי או סתם הבאת רשימה של צרכים?  (שואל באמת כי ניסיתי לקשר ולא הצלחתי)

בכל אופן.. לא נראה שזה קשור לצורך (אם הבנתי נכון)... צריך לברר מה האמת.

זה לא שאחד חכם אז עושה מה שבא לו... ואחד מסכן כזה אז נשען על חכמים..

חס וחלילה לומר כך. 

נתחיל בזה שכל הדרכים לעבוד את ה' טובות.

וגם אני לא רוצה להתווכח. מה גם שמה שכתבו אחרים כאן לגבי ההבדלים בין הדת"ל  לחרדים, בתפיסת העולם,לימוד התורה וקיום המצוות הלכה למעשה, עולה בקנה אחד עם מה שאני כתבתי.

ומי שמעדיף להישען על חכמים הוא ראוי לציון ולא מסכן בכלל, וזו דרך שמתאימה לו על פי אישיותו.

שלום וברכה!
לפי דעתי העיקר השווה שבין כולם הוא השאלה: "האם אני ישתדל ומתשדל לעבוד את ה' יתברך", האם אני אתקדם, האם אני ימשיך ואהיה דבוק בו כל חיי, עם משפחתי, בחינוך ילדיי או שאני יגיע למצב שבו אני מוותר לעצמי?.

אחרי ההנחה הזו, אומר לך שאני בינתיים רואה אמת בדרך המכונית היום "חרדי לאומי", לא, אני לא לבוש שחור לבן, אבל אני לא מוכן לוותר על ההלכה, שלצערי היא מוותרת בחלק מהציבור הדתי לאומי (חס ושלום להכליל, וחס ושלום לחשוב שאני לא אוהב את עמ"י לרבות את הציבור הדתי לאומי, אני אוהב את כל עמ"י, וכואב לי שתחשוב ככה, כואב לי להבהיר את זה אפילו...)...

מצד שני את החיבור לארץ ישראל להשתדלות מעשית לגאולה מצאתי ביסודה של הדרך "הדתית לאומית", ואני מרגיש שהיא נכונה ביסודה (!), בקיצור השילוב ביניהם מרגיש לי אמת...

אבל שוב, המדד למעלה הוא ניראה לי היסוד שצריך לגעת בכל יהודי...

אין שום צדיקים שאני מכיר מהדור הקודם, מכל החוגים שלא חיו ושאפו לחיות בדבקות מתמדת בה' יתברך, ע"י עבודה במסירות נפש...

אההה וחשוב מאוד, לגבי המסירות נפש... שתבין אני חושב שבציבור החרדי יש חיסרון של מסירות נפש יתירה, לא בריאה, לא מאוזנת... צריך למסור את הנפש וזה מוכרח בעבודת ה' יתברך אהובנו מלכנו אלא שצריך לעשות את זה "במתיקות", ככה אני קורא לזה... דהיינו בלי לחץ אלא באינטסיביות, את ההגדרה המדויקת ליחס שביניהם אתה תמצא בעצמך... זה כמו סוכר בתה, בהתחלה מוסיפים כפית אחת, אחר כך מרגישים חוסר או שיותר מדי וככה מוסיפים...

באהבה רבה!

דניאל.

מדרשה שנוגעת משני העולמות האלו ויוצרת חיבור מיוחד מאוד!!

http://www.tolev.org.il/

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.