החיזוק היומי מרבנו #679
וְאִם תִּטְעֹן עוֹד וְתֹאמַר - הָאֱמֶת הוּא כֵּן, שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ הַיִּסּוּרִים בְּרַחֲמִים מְעַט מְעַט, וְגַם מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נַחֲטֹף מִצְוֹת וּמַעֲשִֹים טוֹבִים מְעַט מְעַט "כְּתַרְנְגוֹל הַמְנַקֵּר בָּאַשְׁפָּה" - אֲבָל מָה אֶעֱשֶֹה כִּי נִתְרַחַקְתִּי כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְקַבֵּל גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה, וְהוּא מוֹנֵעַ אוֹתִי הַרְבֵּה?
עַל זֶה הֵשִׁיבוּ שָׁם בְּדִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים:
"בִּשְֹכַר שֶׁמְּשַׁוְּעִין לְפָנַי אֲנִי אוֹשִׁיעַ אוֹתָם", הַיְהחיזוק היומי מרבנו #679
וְאִם תִּטְעֹן עוֹד וְתֹאמַר -הָאֱמֶת הוּא כֵּן,
שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ הַיִּסּוּרִים בְּרַחֲמִים מְעַט מְעַט,
וְגַם מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נַחֲטֹף מִצְוֹת וּמַעֲשִֹים טוֹבִים מְעַט מְעַט "כְּתַרְנְגוֹל הַמְנַקֵּר בָּאַשְׁפָּה"
- אֲבָל מָה אֶעֱשֶֹה כִּי נִתְרַחַקְתִּי כָּל כָּךְ
עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְקַבֵּל גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה, וְהוּא מוֹנֵעַ אוֹתִי הַרְבֵּה?
עַל זֶה הֵשִׁיבוּ שָׁם בְּדִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים:
"בִּשְֹכַר שֶׁמְּשַׁוְּעִין לְפָנַי אֲנִי אוֹשִׁיעַ אוֹתָם",
הַיְנוּ כְּאוֹמֵר הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ עֵצָה טוֹבָה גַּם עַל זֶה -
שֶׁתִּצְעַק וּתְשַׁוֵּעַ לַה' יִתְבָּרַךְ עַל זֶה,
וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ וְיוֹצִיאֲךָ
גַּם מֵאֵלּוּ הַיִּסּוּרִים וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה.
(ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד', אות י"ג)
וְאִם תִּטְעֹן עוֹד וְתֹאמַר - הָאֱמֶת הוּא כֵּן, שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ הַיִּסּוּרִים בְּרַחֲמִים מְעַט מְעַט, וְגַם מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נַחֲטֹף מִצְוֹת וּמַעֲשִֹים טוֹבִים מְעַט מְעַט "כְּתַרְנְגוֹל הַמְנַקֵּר בָּאַשְׁפָּה" - אֲבָל מָה אֶעֱשֶֹה כִּי נִתְרַחַקְתִּי כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְקַבֵּל גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה, וְהוּא מוֹנֵעַ אוֹתִי הַרְבֵּה?
עַל זֶה הֵשִׁיבוּ שָׁם בְּדִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים:
"בִּשְֹכַר שֶׁמְּשַׁוְּעִין לְפָנַי אֲנִי אוֹשִׁיעַ אוֹתָם", הַיְהחיזוק היומי מרבנו #679
וְאִם תִּטְעֹן עוֹד וְתֹאמַר -הָאֱמֶת הוּא כֵּן,
שֶׁה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ הַיִּסּוּרִים בְּרַחֲמִים מְעַט מְעַט,
וְגַם מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ שֶׁעַל כָּל פָּנִים נַחֲטֹף מִצְוֹת וּמַעֲשִֹים טוֹבִים מְעַט מְעַט "כְּתַרְנְגוֹל הַמְנַקֵּר בָּאַשְׁפָּה"
- אֲבָל מָה אֶעֱשֶֹה כִּי נִתְרַחַקְתִּי כָּל כָּךְ
עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְקַבֵּל גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה, וְהוּא מוֹנֵעַ אוֹתִי הַרְבֵּה?
עַל זֶה הֵשִׁיבוּ שָׁם בְּדִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים:
"בִּשְֹכַר שֶׁמְּשַׁוְּעִין לְפָנַי אֲנִי אוֹשִׁיעַ אוֹתָם",
הַיְנוּ כְּאוֹמֵר הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ עֵצָה טוֹבָה גַּם עַל זֶה -
שֶׁתִּצְעַק וּתְשַׁוֵּעַ לַה' יִתְבָּרַךְ עַל זֶה,
וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ וְיוֹצִיאֲךָ
גַּם מֵאֵלּוּ הַיִּסּוּרִים וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה.
(ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד', אות י"ג)
